פסקי דין על מתתיה שחטמן | פסקי דין על גולדאור מ. ש. מ. טכנולוגיות | פסקי דין על הראל חברה לביטוח |

44776-03/19 תק     20/09/2019




תק 44776-03/19 מתתיה שחטמן נ' גולדאור מ. ש. מ. טכנולוגיות בע"מ, הראל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחדרה



ת"ק 44776-03-19 שחטמן נ' גולדאור מ. ש. מ. טכנולוגיות בע"מ
ואח'




בפני

כב' הרשמת הבכירה טלי מירום


התובעת

מתתיה שחטמן


נגד


הנתבעות

1. גולדאור מ. ש. מ. טכנולוגיות בע"מ

2. הראל חברה לביטוח בע"מ






פסק דין



1.
ביום 15.10.18 הכניסה התובעת את רכב הרנו שלה למכון שטיפת הרכב אותו הפעילה נתבעת מס' 1 בחדרה. תוך כדי מעבר הרכב בתוך מתקן השטיפה האוטומטי כבה לפתע מנוע הרכב. עובדי הנתבעת דחפו את הרכב על מנת להניעו בדחיפה, אולם הרכב הדרדר עד אשר פגע בגדר אבן נמוכה בשולי מכון השטיפה.
2.
מכתב התביעה ומעדות התובעת בדיון עולה, כי הבחינה מיד בשברים בפגוש ובגריל הקדמיים ברכב, סברה כי
מדובר בפגיעה חיצונית קלה בלבד ונסעה לביתה, מרחק של כ - 10 דקות נסיעה. לטענתה, במשך כשבוע ימים לא נסעה ברכב, ואז, כאשר נסעה בו שוב, נדלקה ברכב נורית אזהרה אדומה. לאחר שהתקשרה לשני מוסכים שהכירה, הנחה אותה המוסכניק למלא מים ברדיאטור ולהמתין; אלא שנורית האזהרה לא כבתה גם לאחר מילוי המים, ועל כן, בהתאם להנחיית המוסכניק, הזמינה גרר שגרר את רכבה למוסך. במוסך התברר, כי נגרמה פגיעה ברדיאטור. בתחילה נאמר לה במוסך, כי ניתן לתקן את הרדיאטור במסגרת אחריות היצרן, אולם בהמשך נמסר לה, כי מאחר שמדובר בפגיעה כתוצאה מתאונה, אחריות היצרן אינה חלה.
3.
בנסיבות אלו פנתה התובעת לשמאי מטעמה, אשר בדק את רכבה ביום 1.11.18 במוסך היבואן "קרסו". לטענת התובעת, השמאי הסביר לה, כי הרדיאטור מותקן ברכב על גבי פינים קטנים, אשר אחד מהם נשבר כתוצאה מפגיעת הרכב בגדר האבן, קפץ ופגע ברדיאטור. בחוות דעתו קבע השמאי, כי לרכב נגרם נזק בחזית ובגחון הקדמי, בגינו נדרשת החלפה של הפגוש הקדמי (כולל קישוט ניקל עליון לפגוש) ושל הרדיאטור. השמאי העריך את עלות החלפים והעבודה בסך של 12,177 ₪, זאת לאחר הנחה שניתנה לתובעת במוסך קרסו, בשיעור של 15%. הערכת השמאי כללה עלות בסך של 1,100 ₪ (לא כולל מע"מ) עבור בדיקת תקינות המנוע, זאת לפי דרישת היבואן, כתנאי להמשך תקופת אחריות היצרן לרכב.
4.
לטענת התובעת, נתבעת מס' 2, מבטחת האחריות של נתבעת מס' 1, הסכימה לשלם לה את הנזק שנגרם לה בתאונה, אך למעט עבור עלות בדיקת המנוע. בדיון הציגה התובעת מייל ברוח זו אותו קיבלה מידי התובעת.
5.
בנסיבות אלו, ולאור סירובן של הנתבעות לשאת במלוא הנזק שנגרם לה עקב התאונה, אשר נגרמה באחריותה של נתבעת מס' 1, הגישה התובעת את תביעתה, הכוללת החזר עלות התיקון בסך של 12,177 ₪ (על פי חוות דעת השמאי וקבלה על התשלום למוסך); 1,500 ₪ עבור שכר טרחת השמאי וכן פיצוי בסך של 550 ₪ עבור עגמת נפש, בזבוז זמן והוצאות, סך כל התביעה: 14,277 ₪.
6.
בדיון חזרה התובעת על טענותיה בכתב התביעה. היא שבה וטענה, כי בתחילה סברה שמדובר בפגיעה "קוסמטית" בלבד לרכבה, אולם בהמשך הסתבר כי מדובר בפגיעה של ממש, וכדבריה - "חשבתי על אדם שמקבל מכה וחושב שהכל בסדר ואחרי יומיים מת. ככה היה עם האוטו." (עמ' 1, ש' 25).
7.
בכתב ההגנה כפרו הנתבעות בטענות התובעת. לטענתן, הרכב נכנס למתקן השטיפה כשהוא תקול, ולראיה - מנועו כבה, מה שחייב את העובדים להוציאו מהמתקן באופן ידני. נטען, כי התובעת נושאת באשם תורם נכבד לאירוע התאונה, בשל העדר פיקוח נאות מטעמה בעת שינוע רכבה. נטען, כי התובעת נסעה ברכב במשך שבועיים לאחר האירוע, כשהרכב אינו תקין, מה שגרם להחמרת הנזק. כן נטען, כי התובעת מנסה לייחס לנתבעות נזקים ברכב אשר אינם קשורים לאירוע הנטען ואשר נגרמו לפניו ו/או לאחריו. נטען, כי הרכב הדרדר במהירות איטית לעבר גדר אבן נמוכה מאוד, מה שגרם לנזק קל לפגוש לכל היותר.
8.
בדיון חזרו נציגי הנתבעות על טענותיהם בכתב ההגנה. נציג נתבעת מס' 1, אשר היה מעורב באירוע נשוא התביעה והיה מבין העובדים שדחפו את הרכב, העיד כי הרכב כבה לקראת סיום השטיפה, וכי הוא ועובדים נוספים דחפו את הרכב על מנת להניע אותו, במהירות נמוכה, והרכב נתקל בגדר. לטענתו, הפגיעה היתה קלה ולא ייתכן שהצריכה החלפה של רדיאטור וחלקים נוספים, מה גם שהתובעת נסעה ברכב ממקום האירוע אל ביתה.
9.
באשר להסכמתה של נתבעת מס' 2 לשאת בעלות תיקון הנזק, למעט בדיקת המנוע שנדרשה לצורך שמירה על אחריות היצרן, מסר נציג הנתבעת, כי מדובר בהסכמה לפנים משורת הדין, מחוץ לכתלי בית המשפט, כהסדר בין המבטחות, ואשר אינה תקפה מרגע שהתובעת החליטה להגיש את התביעה.
דיון והכרעה
10.
שקלתי את טענות הצדדים בכתב ובעל פה ואת ראיותיהם.
11.
סבורני, כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את תביעתה בכל הקשור לנזק שנגרם לרכבה. התרשמתי לחיוב מעדותה, שנראתה אמינה ומהימנה בעיניי. לעומת זאת, התרשמתי כי נציגי הנתבעות עשו ככל שיכלתם על מנת לגמד את הפגיעה ולהציגה כקלה ופעוטה.
בהקשר זה אציין, כי מטעם נתבעת מס' 2 התייצב לדיון נציג חיצוני, אשר לא ניתן לו היתר לייצג את נתבעת מס' 2, זאת לאור הוראות סעיף 63(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. היתרתי לו לנכוח באולם ולהשתתף בדיון אך ורק בתשובה לשאלות בית המשפט, ועל כן אינני נותנת משקל לכל טענה שהעלה שלא בתשובה לשאלות בית המשפט.
12.
דומני כי לא ניתן לחלוק על כך, שהאחריות המלאה לאירוע התאונה מוטלת על נתבעת מס' 1, מכח אחריותה השילוחית לאחריות עובדיה, אשר דחפו את הרכב מתוך מתקן השטיפה ברשלנות ובחוסר זהירות, מבלי לקחת בחשבון את הגדר הסמוכה, וגרמו לפגיעת הרכב בה.
13.
אין מקום לייחס לתובעת אשם תורם כלשהו בגין אירוע התאונה, משמסרה את הרכב לשליטתם של עובדי הנתבעת, וטענת הנתבעות, כאילו התרשלה התובעת בשל העדר פיקוח נאות על הרכב, מוטב היה לולא היתה מועלית כלל.
14.
באשר לשיעור הנזק: ראשית דבר, טענת הנתבעות, לפיה רכב התובעת היה תקול בעת שהוכנס למתקן השטיפה הינה טענה סתמית ובעלמא, שלא באה לה ולו ראשית ראיה. המסקנה לפיה כבה הרכב כתוצאה מתקלה בו, משלא הובאה כל ראיה לתקלה כזו, היא מסקנה מרחיקת לכת עד מאוד ולמעשה חסרת כל בסיס, ויש בטענה זו כדי ללמד על נסיונן של הנתבעות לגמד את הנזק ולהסיר מעל עצמן את האחריות לו.
15.
שנית, הטענה כי לא ייתכן נזק כפי שטוענת לו התובעת כתוצאה מפגיעה קלה במהירות נמוכה בגדר נמוכה, אף היא נטענה באופן סתמי וכללי, ללא כל ראיה בדמות חוות דעת שמאי מטעמן הנתבעות, שתסתור את קביעותיו של שמאי התובעת; אלא שהנתבעות לא ביקשו להעמיד את רכב התובעת לבדיקה של שמאי מטעמן, ומכאן שלא סתרו את חוות דעתו של שמאי התובעת. בהקשר זה, מקובלת עליי לחלוטין עדותה של התובעת, כי לא נהגה ברכב במשך שבוע ימים, וכי מיד כאשר נהגה בו בשנית, לאחר כשבוע, נדלקה נורית האזהרה. אין זה בלתי סביר כי ניתן יהיה לנסוע ברכב שנגרם נזק לרדיאטור שלו, לנסיעה קצרה, מבלי שתידלק נורית אזהרה, שכן התרוקנות הרדיאטור מהמים שבתוכו, כתוצאה מפגיעה או שבר, אורכת זמן ועל פי רוב איננה מיידית, באופן שניתן להמשיך ולנסוע ברכב עד אשר נדלקת נורית האהרה.
16.
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי על הנתבעות לשאת במלוא נזקה הישיר של התובעת, לרבות בגין בדיקת המנוע שנערכה כתנאי להמשך אחריות היצרן, שכן מדובר בנזק שיש לכללו במסגרת היקף הנזק שנגרם בתאונה: תיקון נזקי הרכב שנגרמו בתאונה היה בו כדי לפגוע באחריות היצרן, ועל כן, על המזיק לשפות את התובעת בגין עלות האמצעים שנקטה על מנת לשמר את האחריות ולמנוע נזק זה. דומני, כי לולא היתה נתבעת מס' 2 עומדת על סירובה לשאת בעלות זו, שהיא שולית ביחס לנזק הכולל של הרכב, לא היתה מוגשת התביעה.
17.
מכל מקום, לנוכח סירובה של נתבעת מס' 2 לשאת במלוא הנזק נאלצה התובעת לכתת את רגליה לבית המשפט, על כל הטרחה, הטרדה וההוצאות הכרוכות בכך.
18.
אשר על כן, אני קובעת, כי על הנתבעות לפצות את התובעת בגין מלוא נזקיה על פי חוות דעת השמאי מטעמה, קרי, 12,177 ₪, בצירוף שכר טרחת השמאי בסך 1,500 ₪. כן אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת הוצאות (כולל האגרה ששילמה והוצאות הדיון שהתקיים), בסך של 800 ₪.
19.
הסכום הכולל, בסך של 14,477 ₪,
ישולם לתובעת על ידי הנתבעות, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין
.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה
.


ניתן היום,
כ' אלול תשע"ט, 20 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 44776-03/19 מתתיה שחטמן נ' גולדאור מ. ש. מ. טכנולוגיות בע"מ, הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/09/2019)