פסקי דין על אבנר טוניק | פסקי דין על חוה טוניק | פסקי דין על תפרח מושב עובדים של פועלי אגודת ישראל להתיישבות חקלאית שיתופית |

2392-01/17 א     18/09/2019




א 2392-01/17 מדינת ישראל נ' אבנר טוניק, חוה טוניק, תפרח מושב עובדים של פועלי אגודת ישראל להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ








בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 2392-01-17 מדינת ישראל
נ' טוניק ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
אורית ליפשיץ

התובעת
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד שאול אל עמי

נ ג ד

ה
נתבעים
1. אבנר טוניק

2. חוה טוניק

3. תפרח מושב עובדים של פועלי אגודת ישראל להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יהודה שמעון



פסק דין


1.
לפניי תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים ממקרקעין הידועים כמשק (נחלה) 26 במושב תפרח, הידוע כחלקה 3 בגוש ארעי 100243, מגרש 26 לפי תכנית 8-236-03-7 (להלן: "המשק" או "המקרקעין מושא התביעה") ולתשלום דמי שימוש בסך כולל של 796,134 ₪.

2.
לטענת התובעת, הקימו הנתבעים 1 ו-2 על המקרקעין 12 מבנים שונים ללא היתר, ומשתמשים במקרקעין לניהול ישיבה ופעילות חינוכית, וזאת ללא הרשאה ובניגוד לחוק.

זהות הצדדים

3.
התובעת, רשות מקרקעי ישראל, הינה מי שמופקדת על ניהול קרקעות מדינת ישראל
, רשות הפיתוח וקרן קיימת לישראל, וזאת מכוח חוק, ומופקדת בין השאר גם על המקרקעין מושא התביעה.

4.
הנתבעים 1 ו-2 הינם בני זוג, המתגוררים במושב תפרח והינם ברי רשות במשק 26 במושב תפרח, המתגוררים ומחזיקים במשק זה בפועל.

5.
הנתבעת מס' 3 הינה אגודה שיתופית תפרח, אשר התקשרה עם התובעת בחוזה המשבצת, ואשר בהם מצויים המקרקעין מושא התביעה.

טענות הצדדים בתמצית

6.
לטענת התובעת, הנתבעים או מי מטעמם הקימו על המקרקעין מושא התביעה בנוסף לשני המבנים המשמשים את הנתבעים למגורים, 12 מבנים ללא היתר, ומשתמשים במקרקעין לניהול ישיבה ופעילות חינוכית, כל זאת תוך הפקת רווחים, עשיית עושר שלא כדין על ידם וללא תשלום דמי שימוש או תשלום כלשהו לתובעת.

7.
לטענת התובעת, הקימו הנתבעים 1 ו-2 בכל תחומי משק 26, מבנים שונים לצורך הפעלה וניהול של ישיבה בשם "נחת רוח" ובין השאר בנו במשק מעבר לשני בתי המגורים, את המבנים הבאים:

א.
מבנה מגורים בשטח של 218 מ"ר, המשמש למגורי תלמידים.
ב.
שני מבנים, האחד בשטח של 84 מ"ר, והשני בשטח של כ-225 מ"ר, המשמש לאחסנה.
ג.
מבנה בשטח של כ-410 מ"ר, הבנוי מבלוקים ובטון, ומשמש כמבנה הלימוד המרכזי של הישיבה.
ד.
שני אוהלים מברזנט בשטח של 62 מ"ר ו-92 מ"ר, המשמשים לאחסנה.
ה.
שישה מבנים, חלקם מבלוקים וחלקם קראוונים, חמישה המשמשים כחדרי לימוד והשישי כחדר שירותים ומקלחות.
יצוין, כי לטענת התובעת בכתב התביעה, שישה מבנים אלו פונו בפועל ע"י הנתבעים במהלך חודש ספטמבר 2016.


( להלן: "המבנים מושא התביעה")

8.
לטענת התובעת, הגישה הועדה המקומית לתכנון ובניה שמעונים, כתב אישום כנגד הנתבע 1 בתיק עמ"ק 339/05, כשבסופו של ההליך ניתן כנגד הנתבע צו להריסת המבנים, אשר הוארך מעת לעת ונכון למועד הגשת כתב התביעה, הוארך עד ליום 17.4.2017.

9.
לכתב התביעה צירפה התובעת חוות דעת של שמאי מטעמה, אשר העריך את גובה דמי השימוש מיום 1.12.2009 ועד ליום הגשת התביעה, בסך כולל של 796,143 ₪.
10.
הנתבעים 1-3 הגישו כתב הגנה מטעמם, וטענו לאכיפה בררנית ואפליה, וכי בפועל אין נחלה אחת במושב שלא נעברו בה עבירות בניה רבות ובהיקפים גדולים.

11.
כמו כן טענו הנתבעים 1 ו- 2 , כי טענות התובעת התבררו במסגרת תיק עמ"ק 339/05 ותיק תכנון ובניה 42581-03-11, וכי נכון למועד הגשת כתב ההגנה, הוארכו המועדים הקשורים לפינוי עד ליום 17.4.2017.

12.
כמו כן טענו, כי התובעת מנועה מלתבוע תביעה כספית בגין דמי שימוש, וזאת בשים לב להחלטות ביהמ"ש במסגרת תיק העמ"ק בתכנון ובניה, ואשר על כן, דין התביעה על כל רכיביה – להידחות.

13.
בתאריך 27.11.2017 הגישו הנתבעים חוות דעת מטעמם, בכל הנוגע להערכת שווי דמי שימוש לא מורשה, באשר למבנים ולשימושים מושא התביעה.

14.
באשר למבנים מושא התביעה, הודו הנתבעים בפרוטוקול מיום 24.2.2019 שכל המבנים המפורטים בכתב התביעה ומושא חוות הדעת השמאית מטעם הצדדים, הינם חלק מפסק הדין בתיק העמ"ק והם מיועדים להריסה מכוח

פסק דין
זה.

החלטות רלוונטיות במהלך ניהול התביעה

15.
לאור חוות הדעת הסותרות מטעם הצדדים, ובשים לב לאמור בתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984

המאפשרת לבית המשפט למנות מומחה מטעמו כדי להגיע לפתרון יעיל של הסכסוך, מונה מומחה מטעם בית המשפט, הוא מר אליהו טלמון, אשר העריך את גובה דמי השימוש מושא התביעה עבור התקופה שמיום 1.12.2009 ועד סוף שנת 2016 בסך כולל של 429,255 ₪.

16.
בדיון מיום 24.2.2019 הוצע לצדדים לקדם פתרון מחוץ לכותלי בית המשפט, ולחילופין להגיש סיכומים בכתב באשר למחלוקות מושא התביעה.

17.
בתאריך 1.4.2019 הוגשה הודעת התובעת, לפיה הצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר שיעור דמי השימוש, ומשכך הסכימה התובעת להצעת בית המשפט לפיה יוכרע הסכסוך בין הצדדים
לאחר שהצדדים יגישו סיכומים, הן לעניין מועד הפינוי והן לעניין גובה דמי השימוש.

18.
בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 18.4.2019 ו-2.5.2019, יש לראות את הנתבעים כמי שנתנו את הסכמתם לאמור בבקשת התובעת מיום 1.4.2019. נוכח זאת הורה בית המשפט לצדדים להגיש את סיכומיהם בסוגיית מועד הפינוי וגובה דמי השימוש.

19.
התובעת הגישה את סיכומיה בהתאם להחלטה ביום 2.6.2019, ועל אף החלטת בית המשפט מיום 8.7.2019, לא פעלו הנתבעים להגשת סיכומיהם עד למועד הקובע, ומשכך, ביום 23.7.2019 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה פסק הדין יינתן על יסוד כתבי הטענות המצויים בתיק.

דיון והכרעה

20.
לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, בחוות דעת מומחה בית המשפט, ובשים לב לפסקי הדין בתיק העמ"ק (339/05) תיק התכנון והבניה (42581-03-11) והצהרת הנתבעים 1 ו-2 בדיון מיום 24.2.2019 לפיהם כל המבנים מושא התביעה,
הינם חלק מפסק הדין לפינוי והריסה, דין התביעה בכל הנוגע להפסקת השימוש, פינוי וסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין מושא התביעה – להתקבל.

21.
הנתבעים לא חלקו על היות השימושים והמבנים מושא התביעה והמפורטים בסעיף 29 לכתב התביעה, שימושים מפרים, מבנים נבנו שלא כדין, ובניגוד לחוזה בין הצדדים.

22.
נוכח פסקי הדין בתיקי העמ"ק ותיק התכנון ובניה, ולאור הצהרת הנתבעים כי כל המבנים והשימושים מושא התביעה ניתן כנגדם צו הריסה, ובשים לב כי התובעים לא הוכיחו את טענותיהם המשפטיות בדבר אכיפה בררנית ועוד, דין תביעת הפינוי והפסקת השימוש להתקבל במלואה.

23.
בכל הנוגע לדמי השימוש – לאור חוות הדעת הסותרות מטעם הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע בחוות דעתו מיום 2.9.2018 כי גובה דמי השימוש הינו כמפורט בחוות הדעת מטעמו, ובהתאם להודעה שהוגשה ע"י התובעת בסיכומיה מיום 2.6.2019, הרי שגובה דמי השימוש לשנים 2009 ועד סוף 2016, עומד בהתאם לחוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט,
על סך של 429,255 ₪.

24.
על פי ההלכה הפסוקה חוות דעת המומחה מהווה אחת מן הראיות המוגשות בהליך. היא אינה כובלת את שיקול הדעת של בית המשפט ואינה גורעת מסמכותו להכריע במחלוקת, אך כפי שנפסק לא אחת ככלל יאמץ בית המשפט את ממצאי המומחה, למעט אם הוצגה סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן (
ע"א 5509/09
מסרוואה נ' מסרוואה
, [פורסם בנבו] פיסקה 15 (23.2.2014) (להלן: עניין מסרוואה)).

25.
במקרה דנן, יש לראות את הצדדים כמי שהסכימו לוותר על חקירתו של מומחה בית המשפט, כשמשמעות הדבר היא שחוות הדעת של מומחה בית המשפט מתקבלת במלואה ובית המשפט מאמץ אותה, שכן לא הוצגה ולא נטענה שום סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. נוכח האמור לעיל,
ומשהנתבעים לא טענו אחרת
ולא הגישו סיכומים מטעמם, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעת סך של 429,255 ₪, כשהם נושאים ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

26.
בכל הנוגע לנתבעת מס' 3, הרי שדין התביעה כנגדה להימחק שכן אין מחלוקת כי המבנים מושא התביעה לא הוקמו על ידה והשימוש שנעשה בהם במהלך השנים, לא היה על ידה.

27.
נוכח כל האמור לעיל, אני מורה כלהלן:

א. ניתן בזאת צו מניעה האוסר על הנתבעים 1ו- 2 ו/או אחרים מטעמם ו/או בשליחותם ו/או בשמם ו/או בשליטתם וגם/או שהנתבעים
1- ו2 אחראים באורח כלשהו להם ו/או למי מהם ו/או להתנהגותם ו/או להתנהגות מי מהם ו/או שהנתבעים 1 ו- 2 מצויים עמם בקרבה משפטית מחייבת, לעשות במבנים מושא התביעה, כל שימוש שאינו לחקלאות או למגורים, לרבות שימוש להפעלת ישיבה ו/או כל מוסד חינוכי אחר.

ב. ניתן בזאת כנגד הנתבעים 1ו- 2 צו עשה המורה להם להרוס ולפנות את כל המבנים המפורטים בסעיף
7 לפסק הדין, שנבנו במשק 26, ללא היתר וללא אישור התובעת וזאת בתוך 30 יום.

ג. הנני מסמיכה את התובעת או כל גורם אחר מטעמה, להרוס את המבנים מושא התביעה ואשר
המצויים במשק, כאמור לעיל, ככל שלא יעשו כן הנתבעים בעצמם עד למועד שקבעתי.

ד. הנני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 בכל הוצאות הפינוי וההריסה, ככל שתאלץ התובעת לשאת בהם.

28.
כמו כן ובשים לב לחוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט
אני מחייבת את הנתבעים 1 ו- 2 , ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך כולל של
429,255 ₪ המשקף דמי שימוש בגין 7 השנים שקדמו להגשת התביעה ועד להגשתה, שיישאו ריבית והצמדה כדין מיום 1.12.2016 ועד לתשלומם בפועל.

29.
ניתן בזאת צו הצהרתי לפיו התובעת זכאית לדמי שימוש נוספים החל מיום הגשת התביעה ועד להפסקת השימוש שלא כדין ופינוי המקרקעין הפלושים.

30.
למען הסר ספק, אין ב

פסק דין
זה כדי לייתר או לגרוע מהחלטות בית המשפט בתיק עמ"ק 339/05 ובתיק תו"ב 42581/03/11
ופסק הדין והמועדים לפינוי לפיהם,
בעינם עומדים.

31.
הנני מחייבת את הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כדין, בסך של
35,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום,
ואם לא הם יישאו ריבית
והצמדה מהיום
ועד התשלום בפועל.

32.
התביעה כנגד הנתבעת מס' 3 נמחקת בזאת.

33.
זכות ערעור כחוק.


ניתן היום,
י"ח אלול תשע"ט, 18 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 2392-01/17 מדינת ישראל נ' אבנר טוניק, חוה טוניק, תפרח מושב עובדים של פועלי אגודת ישראל להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/09/2019)