פסקי דין על מחמוד בשאראת | פסקי דין על מרדכי בר תהילה
9127-06/17 סעש 19/09/2019
סעש 9127-06/17 מחמוד בשאראת נ' מרדכי בר תהילה
administrator
administrator
1
0
2019-09-24t13:48:00z
2019-09-24t13:48:00z
3
1428
7141
microsoft corporation
59
17
8552
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.1
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית דין
אזורי לעבודה בירושלים
סע"ש 9127-06-17
19
ספטמבר 2019
לפני:
כב' השופטת
יפה שטיין
התובע
:
מחמוד בשאראת
ע"י
ב"כ: עו"ד יצחק עוקשי
-
הנתבע
:
מרדכי בר תהילה
ע"י
ב"כ: עו"ד יונתן שוב
החלטה
1.
זוהי החלטה
בבקשת הנתבע להשית על התובע ערובה להוצאות.
ביום
05.06.2017 הגיש התובע תביעה על סך של 210,939 ₪ בגין שכר וזכויות סוציאליות
המגיעות לו לטענתו בגין תקופת העבודה הנטענת, מ-12/06 ועד 5/14.
התובע לא צירף לכתב התביעה כל מסמך המלמד על תקופת עבודתו או על עצם הזכאות. כל
שהוגש עם תביעתו היה צילום תעודת זהות, העתק של היתרי כניסה לישראל
שהונפקו על שמו של הנתבע עד לשנת 2010, העתק של מספר ימים בודדים מיומן וכן
העתק של כתב ויתור משנת 2014 החתום על ידי שני הצדדים (שלטענתו לא
ממצה את מלוא זכויותיו).
2.
מנגד, צירף ב"כ הנתבע תעודת עובד
ציבור ממנה עולה כי הוצאו אישורי כניסה לישראל לתובע עד לסוף שנת 2009 בלבד (תקופה
שכבר התיישנה),
וזאת בניגוד לטענת ה.
לפיה הועסק עד לחודש מאי 2014. יצוין, כי מטעם
התובע הוגשו העתקים של אישורי כניסה לישראל עד לסוף שנת 2010. לאור זאת,
צירף ב"כ הנתבע מסמך מטעם יו"ר הוועדה החקלאית במועצה האזורית בקעת
הירדן,לפיו משנת 2006 ועד לסוף שנת 2010 חודשו אישורי כניסה באופן אוטומטי מידי
שלושה חודשים. בנוסף, צורף מכתבה של סא"ל ביטון, רע"ן במנהל האזרחי,
לפיו אין בעצם קבלת היתר הכניסה לישראל
כדי להעיד כי התובע הועסק בפועל. כן טוען הנתבע כי בהסכם הוויתור הסתיימו
כל טענות התובע (הגם ששולם לו מבלי שהיה מגיע לו סכום זה).
3.
יצויין כבר
עתה כי התעוררו סימני שאלה לעניין עצם קיום ההליך, נוכח העובדה שהוגשה תביעה דומה
בשם התובע במקביל לתביעה זו, לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת (סע"ש
32064-09-17) אשר נדחתה שם בשל מחדלים של התובע (מבלי שקויים דיון באותה
תביעה).
לטענת התובע – אינו יודע על קיומה של תביעה
נוספת שהוגשה בשמו, וכי לא נתן יפוי כוח לעו"ד
אחר מטעמו.
לאור טענת התובע, ובשל החשש לזיוף, פנה ביה"ד וביקש את עמדת לשכת עוה"ד
בנקודה זו. לאחר בירור שנערך על ידי לשכת עורכי הדין נמסר מהלישכה
כי אכן הוגשה תביעה דומה בשמו של
התובע, בתיק הנ"ל, ע"י עו"ד
מטעמו, וכי בדיקת הלישכה העלתה כי עוה"ד פעל כדין, על בסיס יפוי כוח שה.
חתם בפני
ו.
לאור זאת הודיעה
לשכת עוה"ד כי אין
חשד לזיוף מצד עוה"ד.
עניין זה מעורר ספיקות הן לעניין שאלת אמינות התובע (כאשר מסמכים זהים מצויים גם
בתיק בנצרת, יש יפוי כוח בתיק זה והתביעה שם דומה לזו שבבית הדין בירושלים), והן
בשאלת קיומו של מעשה בית-דין בשל הדחייה בנצרת. אציין כבר עתה כי מאחר שהתביעה נדחתה
ללא דיון, ואך בשל מחדלו של התובע בהגשת תגובתו במועד שנקבע – נטיית בית הדין
בשלב זה היא לא לראות בדחייה זו משום מעשה
בי"ד. יחד עם זאת – שאלת אמינותו של התובע אשר הכחיש את פנייתו לעו"ד
נוסף – נותרה בספק, ובמידת הצורך תילקח בחשבון בסיום ההליך, גם בעניין ההוצאות.
4.
לאחר עיון במלוא
מסמכים שהוגשו -
לא ניתן לראות באישורים
שהמציא התובע משום ראשית ראיה בנוגע לתקופת העבודה, שעות העבודה והשכר שקיבל (פרט
לחלק מזערי מהזמן כפי שיפורט בהמשך), ובוודאי שלא לעניין קיפוח בזכויותיו.
5.
מכל מקום, ככל שניתן ללמוד על ראשית ראיה
לקיומם של יחסי עובד – הרי שזו קיימת לתקופה קצרה באופן משמעותי מהרשום בכתב
התביעה. לכן בנסיבות אלו, כשיש לתובע ראשית ראיה אך על תקופה קצרה של עבודה
לכאורה, ובשל החשש כי גם אם יצליח להוכיח חלק מטענותיו (ביחס לתקופה דלעיל), אף
ללא מסמכים המלמדים על קיפוח זכויותיו - ייתכן ויצטרך לשלם לנתבע הוצאות ראויות
בשל גובה התביעה. זאת בנוסף לטענות ההתיישנות לגבי תקופת העבודה (במלואה או
בחלקה).
6.
ונקודה נוספת:
התובע מביא כראייה את הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים בשנת 2014 על מנת להראות
כי הנתבע
ראה בו עובד לכל דבר ואף
הגיע איתו
להסכם פשרה (אף שלדבריו ההסכם לא
מספק ולא
נותן לו את מלוא זכויותיו). מנגד, טוען הנתבע כי ההסכם נעשה למרות שלא הגיע לתובע
את הסכום אליו הגיעו הצדדים, ואין בהסכם
זה
כדי
ללמד אלא על תקופת העסקה קצרה. מכל מקום, הסכם זה נחתם בשנת 2014 ובנוכחות עדים, לסילוק
כל טענותיו, וכי
לא הייתה הצדקה לכך
שרק כעבור כשלוש שנים "נזכר" כי ההסכם
לא מספק. יצויין כי
בדיון שקויים, ה.
לא ידע לתת הסבר לשאלה מדוע הוגשה התביעה
3 שנים לאחר הסכם הפשרה. בכל מקרה, ככל שסבר כי ההסכם לא נותן לו את מלוא
זכויותיו – אין כל הסבר מדוע חתם עליו, ועוד יותר מכך – מדוע המתין כשלוש שנים עד להגשת
תביעה זו.
7.
המקור
לחיוב
בערובה
להבטחת
הוצאות
הנתבע
מבוסס
על
תקנה
519
ל
תקנות
סדר
הדין
האזרחי
התשמ
"
ד
-1984 –
תקנה
שאומצה
גם
על
ידי
בית
הדין
לעבודה
.
וכך
נאמר
בתקנה
זו
:
"
בית
המשפט
או
הרשם
רשאי
,
אם
נראה
לו
הדבר
,
לצוות
על
תובע
ליתן
ערובה
לתשלום
כל
הוצאותיו
של
נתבע
"
.
8.
אכן, וכפי
שציין
ב"כ התובע, חיובו
של
תובע
בהפקדת
ערובה
להבטחת
הוצאותיו
של
נתבע
,
מהווה
חריג
לכלל
הקובע
את
זכות
הגישה
לערכאות
,
וכפי
שנקבע
בפסיקות
שונות
של
בית
הדין
לעבודה
–
בית
הדין
עושה
שימוש
בהליך
זה
אך
במשורה, ובמקרים
מסויימים
כעולה
מפסה
"
ד
המנחה
בעניין
זה
בע"ע (ארצי) 1424/02
פתחי
אבו
נסאר
נ.
saint peter inn galliantu
.
עם
זאת
נפסק
,
כי
בין
יתר
השיקולים
שניתן
לשקול
כאשר
נבחנת
בקשה
לחייב
תובע
בערובה
להוצאות
נתבע
יובאו
בחשבון
סיכויי
קבלתה
של
התביעה
והשאלה
כלום
מדובר
בתביעת
סרק
.
9.
חיזוק
לעניין
זה
ניתן
בדרך
של
הוספת
תקנה
116א'
לתקנות
בית
הדין
לעבודה וזו לשונה:
"א.
שופט
בית
הדין
או
הרשם
רשאי
,
אם
נראה
לו
הדבר
,
לצוות
על
תובע
לתת
ערובה
לתשלום
כל
הוצאותיו
של
נתבע
.
ב. היה
התובע
מי
שאינו
תושב
ישראל
ואינו
אזרח
אחת
המדינות
בעלת
האמנה
לפי
תקנות
לביצוע
אמנת
האג
1954 (סדר
הדין
האזרחי
)
,
התשכ
"
ט
-1969,
יורה
שופט
בית
הדין
או
הרשם
לתובע
,
לבקשת
נתבע
,
להפקיד
ערובה
לתשלום
הוצאותיו
של
הנתבע
,
זולת
אם
הראה
התובע
ראשית
ראיה
להוכחת
תביעתו
או
שהוא
הראה
כי
הנתבע
יוכל
להיפרע
את
הוצאותיו
ממנו
אם
התביעה
תידחה
או
אם
ראה
שופט
בית
הדין
או
הרשם
לפטור
את
התובע
מטעמים
מיוחדים
שירשמו
".
10.
בהחלטת כב' השופטת שרה שדיאור
בסע"ש
11934-03-16
מוחמד
סלאח
מחמוד
בני
מתיא
–
יאיר
אזולאי
נאמר
בין
היתר
:
"16. מהאמור עולה
כי נקודת המוצא ביחס למי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה
כאמור (ותושבי האזור בתוכם), היא כי לבקשת הנתבע על בית הדין להורות לתובע להפקיד ערובה
לתשלום הוצאות הנתבע.
17.החריג הנו כאשר ה.
הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהראה כי הנתבע יוכל להיפרע ממנו אם התביעה תידחה,
או מטעמים מיוחדים שיירשמו.
18. כיוון שהנתבע הגיש בקשה להטלת ערובה,
לנוכח התקנות על בית הדין להורות על הפקדת ערובה. היות שהתובע התנגד להפקדת הערובה,
יש לבחון אם עמד בנטל המוטל עליו, היינו כי הראה ראשית ראיה להוכחת התביעה או שניתן
יהיה להיפרע ממנו.
19. המונח ראשית ראיה לא הוגדר בחקיקה, אולם
מקובל לראותו כראייה שיש בה ממש, גם אם אינה תומכת בכל פרטי ודקדוקי התביעה ואינה מערכת
שלמה של ראיות כאלה (ב
ע"א
688/89
הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ).
20. בענייננו מובן כי הכוונה אינה לחייב את
התובע להציג את מלוא ראיותיו ולהכריע בתוקפן כבר בשלב הבקשה להטלת ערובה, יחד עם זאת,
נראה כי ניתן לקבוע שהמושג "ראשית ראייה להוכחת תביעתו" צריך להתפרש על פי
העקרונות הבאים:
21. ראשית- מובן כי אותה ראשית ראיה צריכה להיות
מסמך כתוב. לא די באמירה בעלמא של תובע כי זכויותיו קופחו.
22. שנית- צריכה זו להיות ראשית ראייה
"להוכחת התביעה" היינו, לשיטתנו לא יהיה די בראייה המוכיחה אך את קיומם
של יחסי עובד ומעביד כלשהם בין הצדדים כדי להוות ראשית ראייה לענייננו.
23. התובע יידרש להציג ראשית ראייה לעצם קיומו
של חיוב או לעצם קיום של קיפוח זכות. דרך משל ניתן יהיה לומר לכאורה כי הצגת תלושי
שכר בהם משולם סכום הנופל משכר מינימום ייחשבו לבטח לראשית ראייה. אולם הדבר, תלוי
כמובן בנסיבות העניין, בהצגת דו"חות נוכחות וראיות לתשלום ששולם בגין שעות העבודה
וכיוצא באלו.
24. שלישית- הצגה של ראשית ראייה בנוגע לחלק
זעיר מן התקופה הנתבעת או לחלק זעיר מסכום התביעה- עלולה שלא להספיק לתובע כראשית ראיה.
היינו: נדרש כי ראשית הראייה תתמוך לכאורה לא רק בסיכויי התביעה אלא גם בכך שאין מדובר
בתביעה מנופחת ומוגזמת באורך התקופה, או בסכום וכד'.
25. בעניין זה נדגיש כי מדיניות בתי הדין היא כי במקרים המתאימים, יחויב
תובע ה"מנפח" את תביעתו בהוצאות משפט אף אם הוא זוכה בה בחלקה ולעתים אף
בסכום העולה על הסכום שנפסק לטובתו (
עב (ת"א) 8097/03
זיידמן דב נ' אי. סי. איי. טלקום בע"מ
וכן פסק הדין בערעור
עע (ארצי) 573/09
דב זיידמן נ' אי סי איי טלקום בע"מ)."
(ההדגשות
אינן במקור – י.ש). דברים אלו יפים אף לענייננו.
11.
לאור כל האמור לעיל, ולאור סיכויי התביעה
לכאורה,ואף שמועד ההוכחות קרוב - יש מקום להיעתר לבקשה
להפקדת ערובה.
לפיכך, הריני מקבלת את הבקשה להורות על הפקדת ערובה
להוצאות כתנאי להמשך ההליך.
מאידך, ובהתחשב גם ברצון שלא לחסום את דרכו של התובע בתיק (למידה ויוכל להוכיחה),
יפקיד התובע סך של 3,000 ₪ תוך 21 יום ימים בקופת בית הדין כתנאי להמשך ניהול
ההליך.
התובע יודיע לבית הדין על ביצוע ההפקדה
כאמור בסמוך לביצועה.
למען
הסר כל ספק - הדיון שנקבע להוכחות – יקויים כפי שנקבע, אך פסה"ד יינתן רק
לאחר הפקדת הערובה בפועל.
ככל שלא יופקד הסכום האמור תוך 21 יום
- תימחק התביעה ללא התראה נוספת
.
ניתנה
היום, י"ט אלול תשע"ט,
(
19
ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
סעש בית דין אזורי לעבודה 9127-06/17 מחמוד בשאראת נ' מרדכי בר תהילה (פורסם ב-ֽ 19/09/2019)