פסקי דין על מנשה עוז | פסקי דין על שלמה סמי שושן

41725-08/18 תאמ     19/09/2019




תאמ 41725-08/18 מנשה עוז נ' שלמה סמי שושן








בית משפט השלום באשקלון



תא"מ 41725-08-18 עוז נ' סמי שושן


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת הבכיר
ה

ציפי כהן אביטן


תובע

מנשה עוז


נגד


נתבע

שלמה סמי שושן




פסק דין



לפני תביעה לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובע באירוע תאונתי מיום 6.5.2018 בו היו מעורבים רכב התובעת ורכב הנתבע .

בכתב התביעה נטען ע"י התובע כי נסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים לפני מעבר חציה, לפתע הגיחה רכב הנתבע מאחור ופגע ברכבו (להלן: "המונית" או "רכב התובע").
הנתבע
טוען, מנגד, בכתב ההגנה כי בתו (להלן: "נהגת הנתבע") נהגה ברכבו ולצידה בנו החיל של הנתבע , כאשר היה עומס תנועה בכביש ורכבים נסעו בשיירה באיטיות רבה, ולפתע רכבו של התובע עצר בפתאומיות לפני רכב הנתבע. רכב הנתבע התדרדר אט אט ופגע קלות ברכב התובע.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ועיינתי בכל החומר שהובא בפני
, ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, שכן עדיפה עלי גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה על פני גרסת הנתבע בכתב ההגנה, ואפרט.
ראשית, לדיון בפני
(ביום 19.9.2019) לא התייצבה נהגת התובע.
התובע מסר במהלך הדיון כי הנהגת לא יכלה להתייצב לדיון, שכן היא משרתת בשירות סדיר בצה"ל במצפה רמון. יחד עם זאת, כלל לא הוגשה בקשה ע"י ב"כ הנתבע
לצורך זימונה של הנהגת באמצעות בית המשפט.

מאידך, התובע, אשר נהג במונית בעת התרחשות התאונה, העיד בפני
כי הסיע נוסע משכונת ברנע באשקלון לכיוון תחנת הרכבת וכאשר הבחין ברכב שעצר לפני מעבר חציה, עצר את רכבו ואז רכב הנתבע "נכנס בו" בפינה השמאלית אחורית של הרכב.
גרסתו של התובע נתמכה בגרסת נוסע המונית- מר אנדריי בוקט, אשר העיד בבית המשפט ולא נמצאו סתירות בין העדויות.

מנגד, מטעם הנתבע העיד בנו של הנתבע, מר טל שושן (להלן: "הבן"), אשר נכח ברכב הנתבע בעת התרחשות התאונה והנתבע עצמו, אשר הגיע לאחר התרחשות התאונה.
הבן העיד כי התובע אכן עצר לפני מעבר חצייה (בניגוד לנטען בכתב ההגנה), אך, לגרסתו, התובע "לא נתן התראה לפני, נתן בלימה בלי שייתן סימן לפני כן".

מהעדויות שהובאו בפני
עולה כי התאונה התרחשה בשל אי שמירת מרחק ע"י נהגת התובע, כאשר, מנגד, נהגת התובע לא התייצבה לעדות בבית המשפט, על מנת לסתור זאת.

באשר לגובה הנזק, הנתבע טוען בכתב ההגנה כי לא נגרמה כלל פגיעה ברכב התובע.
מנגד, הוצגו בפני
במהלך הדיון תמונות נזקים ביחס לשני הרכבים, מהם עולה כי ישנה פגיעה בחלקו האחורי של רכב התובע ובחלקו הקדמי של רכב הנתבע.
התובע לא הגיש חוות דעת שמאי מטעמו ולא ביקש לחקור את השמאי מטעם התובע, על מנת לסתור את האמור בחוות דעתו לעניין גובה הנזק.
הנתבע אף לא הציג כל אסמכתא לטענתו כי הנזק ברכבו של הנתבע נגרם כתוצאה מתאונה אחרת.

אשר על כן, ולאור האמור, מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח תביעתו.

באשר לטענות המקדמיות שהועלו בכתב ההגנה, ולפיהן כתב התביעה אינו חתום וכן יפוי הכח והתצהיר לא אומתו, לא מצאתי מקום כי יש בטענות אלו כדי להצדיק סילוק התביעה על הסף.
ראשית, בהתאם להלכה הפסוקה, סילוק תביעה על הסף נעשה במצבים חריגים בלבד וכאשר הפגמים אינם ניתנים לתיקון. ב"כ התובע פעל לתיקון הפגמים במועד הדיון.
זאת ועוד, ככל שב"כ הנתבע עמדה על טענותיה המקדמיות, היה עליה להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט, טרם זומנו העדים לדיון.

מצאתי כי יש להפחית מהסכום המבוקש בכתב התביעה את הפיצוי בגין "ימי השבתה" וכן פיצוי בגין הוצאות נוספות (טלפון, נסיעות , דואר ועוד) שכן הנזקים ו/או גובהם לא הוכחו.

לאור כל האמור, מצאתי לחייב הנתבעת בנזקים המוכחים בלבד (בהתאם למצורף בכתב התביעה).
הנתבע ישלם לתובע סך של 22,580 ₪ , בצירוף אגרת המשפט בסך 748 ₪, שכר העד כפי שנפסק (300 ₪ ), ושכר טרחת עו"ד בסך 3,500 ₪ .
התשלומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.


מזכירות בית המשפט מתבקשת לחייב את התובע באגרת המחצית השניה.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.




ניתן היום,
י"ט אלול תשע"ט, 19 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 41725-08/18 מנשה עוז נ' שלמה סמי שושן (פורסם ב-ֽ 19/09/2019)