פסקי דין על רדוצקי יבגניה | פסקי דין על גנדי מרקמן | פסקי דין על ב.ד. ספרי גליל 2003 בע"מ

7156/04 עב     13/02/2006




עב 7156/04 רדוצקי יבגניה, גנדי מרקמן נ' ב.ד. ספרי גליל 2003 בע"מ




1


בתי הדין לעבודה
בית דין א.לעבודה ת"א
עב 007156/04


בפני
:
כבוד השופטת יהלום הדס

נ.צ.ע. – מר דביר
נ.צ.מ. – מר וולך

13/02/2006



בעניין:
1. רדוצקי יבגניה

2. גנדי מרקמן





התובעים

נ ג ד


ב.ד. ספרי גליל 2003 בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
סלמן פביאן

הנתבעת

פסק דין


1. התובעים עתרו בתביעה לתשלום פיצויי פיטורם וזכויות נוספות (תיק נוסף – עב 7157/04). לכתב ההגנה צורף כתב תביעה שכנגד.

2. על פי החלטת השופטת הראשית מיום 26/8/04, אוחד הדיון בשתי התביעות.

3. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:
א. התובעים הועסקו ע"י הנתבעת משנת 2000.
ב. לנתבעת עסק להפצה ושיווק של ספרים "מדלת לדלת". התובעת העסיקה את מרקמן ואת רדוצקי לעבודה בהפצת ספרים במגזר הרוסי.
ג. התובעים הועסקו כצוות עבודה, ועבדו תמיד ביחד.
ד. בראשית חודש אפריל 2004 הודע לתובעים כי עקב קשיים כלכליים, ישולם שכרם לחודש מרץ באיחור.
כתוצאה מהודעה זו נתגלתה מחלוקת בין מרקמן לבין מנהל הנתבעת מר נגר שפרטיה ילובנו להלן.

4. אלה השאלות השנויות במחלוקת:
א. מה היו נסיבות הפסקת עבודתם של התובעים.
ב. האם נסיבות הפסקת עבודתם של התובעים מזכה אותם או מי מהם בתשלום פיצויי פיטורים.
ג. מה היה אופן חישוב השכר של התובעים.
ד. האם זכאים התובעים או מי מהם לתשלום הפרשים בגין שכר עבודה או עמלות.
ה. האם על התובעים או מי מהם לשלם לנתבעת כספים במסגרת התביעה שכנגד.

5. נדון להלן בכל אחת מהסוגיות שבמחלוקת.

6. נסיבות הפסקת יחסי עובד ומעביד
התובע מרקמן:
כך העיד התובע:
"ביום חמישי ב- 15/4/04 הייתי צריך להגיע למשרד לקבל את המשכורת עם הסוכנת שלי. שעה שעתיים לפני הגעה למשרד קיבלתי טלפון מדוד נגד שאין משכורות ושאנחנו יכולים לא לבוא.
כשאמרתי שאני לא יכול לא לקבל משכורת , ולהמשיך לעבוד בלי לקבל משכורת אז הוא אמר בסדר אז תחזירו את הרכב אתם מפוטרים.
ידעתי שיש קשיים בחברה אבל לא ידעתי שזה עד כדי כך חמור. הגעתי לחברה להחזיר את הסחורה והרכב כמו שנהוג וגם הזמנתי את יבגניה כי היא לא עובדת שלי אלא של החברה כדי שתסגור עניינים עם החברה.
הודעתי לה על עניין הפיטורים ושאנחנו הולכים לחברה לסגור את העניין.
כשהגענו לשם פגש אותי ברוך נגד וישבתי איתו שעה וחצי והסכמנו שיבגניה מקבלת משכורת באותו רגע ואנחנו יוצאים לעבודה והתנאי היה שיפקידו את השיק בעוד כמה ימים ואני אקבל למחרת את המשכורת שלי ובזה העניין סגור.
....
ביום שישי הגעתי למשרד בסביבות 10:00, 11:00, בלי להגיד שלום ישר התחילו להתנפל עליי מילולית ולא פיזית. אמרו שאני פוגע בחברה שאני מבקש משכורת ברגע כזה קריטי של החברה ולוחץ להם על הגרון. אמרו שלא אקבל משכורת. היתה הצעה שאקבל משכורת בשיק של עובד של החברה ולזה לא הסכמתי כי ראיתי בזה טריק לא בסדר.
ברגע ששמעתי את זה אמרתי שסה"כ באתי לקבל משכורת ומה עושים עכשיו וזה עבר לטונים יותר גבוהים וגם לאיומים ובסופו של דבר בצעקות אמרו לי שאחזיר את הרכב ושאלך משם ועוד מילים שאני לא רוצה לחזור עליהם ושאחזיר את הסחורה.
כשהלכנו להביא סחורה למחסן דוד היה בעצבים והרים עליי יד והמנהל שמואל לא נתן לו לעשות זאת ותפס לו את היד. לא היה שום פגיעה פיזית אלא רק מילולית עד כדי כך שדוד אמר לי שהוא יקבור אותי במקום שבו אני עומד במשרד ושהמשפחה שלי עוד תסבול ממה שקורה עכשיו.
מתוך לחץ, ברגע זה החזרתי את הסחורה מול המצלמות ובגלל החשש פניתי למשטרה כי לא היתה לי ברירה".

בחקירת נגדית אמר התובע:
"המשכורות תמיד שולמו בזמן. כמעט כל המשכורות קיבלתי בשיק ואחת או שתיים ישירות לחשבון.
לעולם לא שילמו לי מזומן. הייתי מקבל מזומן אם היו מציעים.
היו לי יחסים טובים עם ברוך ועם דוד.
דוד לא אמר לי שאין לו שקים . את זה הוא אמר בבית המשפט. לי הוא אמר שהוא לא יכול לשלם משכורת.
נכון שהציעו לי לקבל משכורת בשיק של שמואל כהן. היו לי איתו יחסי עבודה.
אני לא מקבל שיק מעובד.
אם את אומרת שהציעו לי לקבל את הסכום במזומן אז דוד הציע לי שהוא יתן את המזומן לשמוליק ושמוליק יתן שיק אני משיב שזה לא נכון שסירבתי לקבל מזומן.
דוד ושמוליק ישבו בחדר אחד ואני בכלל דיברתי עם ברוך ושמוליק לא היה שם.
אני לא זוכר אם הם חזרו על ההצעה הזאת כי כשחזרתי למשרד אז לא אמרו לי שלום וישר התחילו להתקיף אותי.
אם היו אומרים לי שאחכה שבוע למשכורת זו לא היתה הסיבה לפוצץ את העניין וגם לא פוצצתי רק שאלתי איך אפשר לעבוד בלי משכורת ואיך הסוכנת שלי יכולה להמשיך לעבוד.
אני לא הלכתי הביתה והסיבה הנ"ל היא לא סיבה ללכת הביתה.
....
נסיון התקיפה לא היה אחרי שהחזרתי את הסחורה אלא לפני.
עזבתי כי הוא אמר לי לך לעזאזל אתה מפוטר ועוד כל מיני מלים חמורות חוץ מאיומים.
היה הרבה מתח באויר".

התובע שלח לנתבעת מכתב מיום 18/4/04, בו תיאר את הארועים בימים שקדמו למכתב, לרבות חזרה על טענות שהוטחו כלפיו, לטענתו, על ידי מר נגר, מנהל החברה. עוד ציין התובע כי בעקבות דברים אלה הגיש, עוד באותו יום, תלונה במשטרה.
בסיום המכתב נאמר:
"לאור כל שתואר כאן, אינני סבור כי אהיה מסוגל להגיע למשרדי החברה על מנת לקבל את המגיע לי.... מסיבה זו אבקש כי כי הנ"ל שילחו אלי לכתובת..."

התובע אישר כי קיבל את מכתבה של הנתבעת מיום 21/4/04 בו הודיע לו ב"כ הנתבעת:
"מרשתי מעולם לא פיטרה אותך ומעולם לא הפסיקה עבודתך אצלה. יתכן ובינך ובין מרשתי קיימים חילוקי דיעות, אך הדבר מעולם לא השפיע על רצון מרשתי להעסקתך ואין היא מעוניינת בהפסקת העסקתך.... הנך מתבקש בזאת לחזור לעבודה אצל מרשתי בהקדם האפשרי, הואיל וכל יום בו אינך מגיע לעבודה מסב למרשתי נזק רב".

התובע נשאל מדוע לא חזר לעבודה בעקבות המכתב והשיב:
"אם את חושבת שאחרי צורה כזאת של איומים ופיטוירם אחזור לעבודה אז אני לא יכול לחזור בצורה כזו. אני פחדתי שמישהו יגיע אלי הביתה ויעשה משהו."

התובע אישר כי ראה את מר נגר כועס בעבר אלא שלדבריו:
"ראיתי אנשים שפויים לגמרי והיום הם בכלא".

7. מר דוד נגר מטעם הנתבעת העיד כדלקמן:
"ביום חמישי – 15/4 גנדי היה צריך לקבל משכורת ובפעם הזאת באופן חריג אמרתי לו שאין לי אפשרות לתת לו שיק. אני לא זוכר בדיוק מה היתה הבעיה. הצעתי לו לאחר ביום יומיים או לשלם במזומן. הוא התעקש לקבל רק שיק ורק ל- 15 לחודש. אני הכנסתי את ברוך לשיחה וניסה לרכך אותו שיהיה בסדר. או שניתן לך מחר כסף במזומן או שתקבל שיק ביום ראשון.
קבענו להפגש ביום שישי למרות שאני לא עובד ביום שישי.
נפגשנו לשיחה ביום שישי וחזרנו על אותו הסיפור שהוא שיק בלבד ולא מזומן.
ושיק שיהיה כתוב ל- 15 לחודש.
יכול להיות שהיה כעס . אני רק בנאדם והוא התעקש.
...
לא ניסיתי לתקוף אותו. לא היה ולא נברא. אני עובד קרוב ל- 35 שנה עם אנשי מכירות והם עושים עבודה קשה ומוציאים לי את המיץ. מעולם לא יגידו שדוד ניבל את פיו או יותר גרוע להרים יד.
...
היה כעס והוא אמר שאם ככה הוא לא עובד יותר בגליל ואמרתי לו שיעשה מה שהוא מבין ושמבחינתי הוא עובד של גליל.
על דעת עצמו הוא פירק את הסחורה וניסיתי להחזיר אותו לעבודה בכל הדרכים האפשריות ולא הצלחתי".


8. לאחר ששמענו את העדים, להלן מסקנותינו:
א. במהלך חודש אפריל, לאחר המועד הקבוע בחוק לתשלום שכר חודש מרץ, הודע לתובע כי יחול איחור בתשלום שכר חודש מרץ.
ב. התובע לא הסכים לאיחור בתשלום.
ג. ביום 15/4 היו התובע והתובעת אמורים להגיע למשרד על מנת לקבל שכר. קודם לפגישה הודע להם שאין טעם שיבואו שכן המשכורות לא ישולמו באותו יום. במהלך יום זה התקיימה פגישה בה סוכם ששכרה של התובעת ישולם באותו יום ואילו התובע יקבל שכר למחרת.
ד. ביום 16/4, יום ו', הגיע התובע למשרד על מנת לקבל תשלום. באותו מועד הוצע לתובע לקבל שכר בשיק של מר שמואל כהן, עובד בחברה. התובע סירב. התובע לא מסר נימוק משכנע מדוע סירב. הובהר כי גם קודם לכן התובע קיבל שכר בשיק ולא במזומן.
ככל שהתובע מתעקש, ובצדק, על תשלום השכר במועד, לא היתה כל מניעה לקבל את הצעתה של החברה ולקבל תשלום שכר באמצעות שיק של אחד העובדים, כאשר בכך עושה הנתבעת כל שביכולתה על מנת לשלם השכר במועד.
ה. בעקבות דרישתו של התובע לתשלום השכר וסרובו לקבל שיק של העובד מר כהן, נתגלתה מחלוקת חריפה בינו לבין מנהל בנתבעת מר נגר.
ו. הויכוח באותו יום היה חריג. אנו מקבלים את עדות התובע לפיה במהלך הויכוח הושמעו כלפי התובע אמירות בוטות לרבות איומים עליו ועל בני משפחתו. כן אנו מקבלים את עדותו לפיה נאמר לו שיחזיר את הרכב וילך.
קביעה עובדתית זו נסמכת על מכתבו של התובע מיום 18/4/04, בסמוך לאותה פגישה, בו מתוארות העובדות.
בנוסף לכך, הנתבעת נמנעה מהבאת מר שמואל כהן – עובד שלה, למתן עדות, למרות שעד זה נכח בזמן הויכוח ויכול היה לשפוך אור על הסוגיה שבמחלוקת. עובדה זו אומרת דרשיני.
ז. עוד ובנוסף, באותו מועד התובע החזיר את הרכב ואת הספרים שהיו ברכב, מול המצלמות שבמחסן. איש מאנשי הנתבעת לא מחה בידיו.
מנהל הנתבעת הודה בעדותו "יכול להיות שהיה כעס".

9. בית הדין לעבודה דן בענין פיטורים ב"עידנא דריתחא".
בעניין דב"ע לה/41-3 יעקב היגר – דינה שוורץ, פד"ע ז 24 נאמר:
"משנאמרים דברים בעידנא דריתחא והצד השני מקבלם כפשוטם, תמיד נתונה האפשרות למי שאמר את אשר אמר, תוך זמן סביר, להעמיד את הצד השני על כוונתו האמיתית".

המצב כאן הוא שונה.
בעת הפיטורים, בעוד התובע מחזיר את הרכב והספרים, לא נעשה דבר על מנת להבהיר לו שהוא אינו מפוטר.
במכתב שנכתב ביום 21/4/04, בעקבות פנייתו של התובע, יש הכחשה מוחלטת של העובדה שהיו פיטורים.
במכתב נטען כי התובע לא פוטר מעולם.
אין במכתב התנצלות. אין במכתב הודאה בכך שהיו פיטורים ובקשה מהתובע לשוב לעבודה למרות הפיטורים.

כאמור, התרשמותנו מהעדויות היא שונה ולפיה התובע פוטר ביום 16/4 ע"י מר נגר.
מכאן, כי אין לראות במכתב מיום 21/4/04 משום מכתב התנצלות או מכתב חזרה מפיטורים בעדנא דרתחא.

10. משהתובע פוטר, זכאי הוא לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

11. התובעת רדוצקי
כך העידה התובעת:
"תנאי העבודה היו עם משפחות דוברות רוסית ועם צוות וראש צוות דוברי רוסית.
ביום שישי 15/4 ראיתי את גנדי והוא סיפר לי מה קרה בגליל ושאלתי אותו מה קורה איתי עכשיו והוא אמר שאני צריכה להתקשר לגליל והם ישלמו לי משכורת.
התקשרתי ונפגשתי עם דוד ברוך ושמוליק ביום ראשון 18/4 והם אמרו שאני יכולה להמשיך לעבוד עם ראש צוות אחר שדובר עברית. הם אמרו שאין להם ראש צוות שדובר רוסית ואמרתי שזה עבודה מסויימת ושצריך לסגור עסקאות ברוסית ואני צריכה עזרה בשפה.
אמרתי להם שאני עובדת על אחוזים ויש לזה קשר ישיר למשכורת שלי.
הם אמרו שאם אני לא יכולה אז שאנסה להחזיר את גנדי לעבודה.
אני לא יכולה להחזיר אותו לעבודה אם הוא לא רוצה לעבוד שם ולכן לא יכולתי להמשיך ולעבוד בחברה הזאת.
צריך ללמוד מחדש לעבוד עם משפחות דוברי עברית ולי קשה מאוד בשפה ואני לא יכולה למכור בעברית".


בחקירה נגדית העידה:
"קיבלתי משכורת מהחברה. המנהלים שלי היו דוד וברוך.
התנאי שלי מההתחלה זה שאני עובדת עם גנדי.
אני הייתי מוכנה לעבוד עם אדם אחר שמדבר רוסית אבל לא היה להם כזה.
דוד לא הציע לי להביא מישהו אחר דובר רוסית. הוא רק אמר שאחזיר את גנדי.
בפגישה ביום ראשון בכלל לא דיברו איתי על האפשרות להביא מישהו אחר. דיברו איתי על שמוליק ועל עדי.
אני לא דיברתי עם דוד על כך שאתן לו זמן למצוא עובד דובר רוסית וגם הוא לא אמר לי את זה. דיברנו רק על מה שיש עכשיו ולא על לחכות. אני לא יכולה לחכות אני צריכה לעבוד.
אם את אומרת שאני בעצמי הבנתי שאם גנדי הולך אז גם אני הולכת אני משיבה שאני באתי לחברה עם תנאים מסויימים שראש הצוות גנדי היה אחד מהם.
דוד אמר לי שאין לו דובר רוסית אבל אני לא יכולה לחכות.
...
נכון שהיה אצלי בבית סוכן בשם עדי ונכון שהוא אמר שאחזור לעבודה ואני אמרתי לו שאני לא יכולה לעבוד איתו כי הוא עובד עם משפחות דוברות רוסית וגם עברית ואילו גנדי יודע איפה יש שכונות שבהם גרים רק דוברי רוסית.
עדי אמר שאני צריכה לעבוד גם עם משפחות שמדברות עברית ואני אמרתי לו שאני לא מסוגלת.
אני לא יודעת אם עדי עבד עם אוכלוסייה דוברת רוסית. שמעתי שהוא עבד עם כולם.
ב- 21/4 אחרי שקיבלתי את המכתב כבר הייתי בלישכת העבודה.
לא התקשרתי אליהם אחרי המכתב כי לא היו להם ראשי צוות ברוסית".


ביום 18/4/04 שלחה התובעת לנתבעת מכתב בו נאמר כי התובעת חשה שמנהלי החברה הציבו אותה ככלי משחק בויכוח בינם לבין התובע מרקמן וכי כתוצאה מכך זכויותיה נרמסות. לפיכך דרשה תשלום פיצויי פיטורים.
התובעת העידה כי את המכתב כתבה יחד עם התובע.

12. מנהל הנתבעת, מר נגר, העיד:
"לגבי התובעת, היא עבדה עם גנדי כי הוא היה נהג שלה ומסיע אותה לשטח. היא היתה אשת המכירות. גנדי עצמו לא יכול למכור.
ליבגניה הייתי מוכן לא להביא ראש צוות אחד אלא 20 כאלה דוברי רוסית, הייתי עושה זאת תוך שבוע.
אם היא היתה אומרת שאשלם לה משכורת עד שאמצע ראש צוות דובר רוסית הייתי מוכן לעשות זאת וגם היום אני מוכן. היא פשוט נעלמה לי. שניהם".

13. התובעת העידה כי היתה עובדת של החברה וכי משכורתה שולמה ע"י מנהלי החברה.
העובדה שהתובע מרקמן פוטר, אינה, כשלעצמה, מהווה פיטורים גם של התובעת.
הובהר מחומר הראיות כי התובעת לא פוטרה, כי היתה כוונה לצוות לה איש צוות באוכלוסיה דוברת רוסית וכי היו מאוד מרוצים מעבודתה.
הובהר מעדות נגר, כי לו היתה התובעת מעלה את נושא השכר עד למציאת ראש צוות, היו מסדירים זאת ומשלמים שכרה. עוד הובהר כי נשלח אליה עובד החברה על מנת שיעבדו יחד במגזר הרוסי והתובעת סירבה.
כל האמור לעיל מביא למסקנה כי התובעת לא פוטרה.
התובעת לא היתה רשאית לראות עצמה מפוטרת רק בגלל שפיטרו את איש הצוות שאיתו עבדה – מרקמן.
התובעת עובדת שכירה של החברה ולא של מרקמן.
היה עליה לשוב לעבודה.
לו, לאחר חלוף זמן, היתה נוכחת לדעת שלא שובצה בצוות דובר רוסית ושלא שילמו לה שכר עבור התקופה, רשאית היתה לכלכל צעדיה בהתאם, ויתכן שלו היתה עוזבת אז, היתה זכאית לפיצויי פיטורים.

14. כל עוד מדובר על חשש שלה ולא על הרעה בפועל, ומשהוכח שהתובעת לא פוטרה, הרי שאין היא זכאית לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת ודין תביעתה ברכיב זה להדחות.

15. שכר עבודה
התובעת רדוצקי קיבלה שכר עבודה לחודש מרץ 2004.
התובע מרקמן לא קיבל שכר עבודה לחודש מרץ 2004 והוא זכאי לקבלו.

16. התובעים לא קיבלו שכר עבודה לחודש 4/04, למרות שעבדו עד ליום 15/4/04.
התובע העיד כי את התביעה לשכר עבודה לחודש אפריל חישב לפי ממוצע השכר בחודשים קודמים. כן השיב כי התובעים ביצעו עסקאות בחודש אפריל, ועבדו גם בחג הפסח שחל בחודש זה, וכי מסר דיווח על כך לחברה והוא יכול להגיש דו"ח נוסף באותו עניין.
בהמשך עדותו אמר:
"אני מעיין כעת במסך המחשב שלי ורואה שבחודש אפריל היו שתי מכירות בסך כולל של 6,600 ₪, אני לא יכול להגיד למי. היו 7 ימי עבודה בפועל בשבועיים הראשונים של אפריל ... מגיע לו בערך 16.5% מסכום זה"

17. לאור האמור בעדותו, שלא נסתרה, הרי שהתובע מרקמן זכאי לתשלום בסך 1,089 ₪ עבור שכר עבודה לחודש 4/04, כאשר סכום זה כולל גם את שכרה של רדוצקי.

18. לתובע מרקמן
החזר הוצאות דלק וכו'
התובע העיד בעניין זה:
"היה נהוג שאת כל ההוצאות אני משלם מהכיס שלי ומקבל זאת במזומן במועד תשלום המשכורת. הכוונה להוצאות דלק ולהוצאות קטנות של הרכב, כמו קופה קטנה. צרפתי מסמכים של פירוט ההוצאות".

19. גירסתו של התובע בעניין זה לא נסתרה.
דין התביעה ברכיב זה להתקבל.

20. הפרש עמלות
לכתב התביעה צירף התובע טבלה מפורטת שכותרתה "ייעוד הוצאות" מ- 8/2001 עד 3/2004.
התובע הבהיר בעדותו:
"כשהגעתי לחברה היה הסכם שכל ההוצאות של המכירות לא יעלה על 50% ...
היה מדובר על זה שה- 50% כולל את המשכרות שלי ושל יבגניה וכן כל ההוצאות, כך שמפחיתים מה- 50% את כל הוצאות המעביד ומה שנשאר אני מקבל כמשכורת.
...
אני צרפתי טבלה שבה רואים את החישוב של כל ההוצאות כולל הוצאות המעביד ואת המשכורת שלי ויש הפרש שנשאר בצד למקרה חרום כמו למשל מחלה או הבראה ודברים קטנים נוספים. הסכום הזה כל שנה היה מאופס כי היו משלמים לי את הסכומים האלה אבל בעקבות הפיטורים לא קיבלתי את ההפרש הזה ואותו אני תובע".

בחקירה נגדית אמר:
"את הטבלה "ייעוד הוצאות" עצמה עשיתי לפני שנה ומשהו אבל כל ההוצאות היו רשומות לי במחשב.
הנתונים היו לי באופן ידני לאורך כל העבודה אבל הסידור באקסל היה מאוחר יותר ולא היה לצורך הגשת כתב תביעה ...
אני עשיתי זאת לא בתור מי שמקבל משכורת אלא בתור מנהל משרד כדי להראות איך המשרד שלי פועל וכמה היו הוצאות לכל דבר".

לאחר מכן נתן דוגמא שאם למשל בחודש מסויים היה הולך ברגל ולא נוסע, אז לא קיבל תשלום הוצאות נסיעה אך סכום זה הגיע לו ולכן נכנס לטבלת "ייעוד הוצאות".

21. מנהל הנתבעת העיד:
"כשחזרתי מחו"ל נפגשתי עם גנדי בחברה וקבענו את תנאי העבודה שלפיה הוא עובד על חמישים אחוז עמלה שמתוך זה מתקזזים.
לא ידוע לי על שינויים אלא גנדי כל הזמן היה מגיש דו"חות ועושה את המשכורות.
הוא עבד על בסיס של חמישים אחוז והוא קיבל עד חמישים אחוזים את כל מה שמגיע לו ...
לא היה בינינו שום סיכום שאם בסך הכל גנדי מקבל פחות מחמישים אחוז אז הוא יקבל את ההפרש. אני הלכתי תמיד לפי הדו"חות שלו".

22. הובהר מחומר הראיות כי הטבלה שעליה מבסס התובע את תביעתו, נערכה על ידו.
לא הוכח שבשנים קודמות התובע קיבל "הפרשים ל- 50%" לטענתו. מנהל הנתבעת הכחיש זאת ולא הובאה ראיה שתאשר זאת.
הובהר כי התשלומים נערכו תמיד על פי דו"חות של התובע, כי התובע הוא אדם מסודר שעורך דו"חות בעצמו, בחתכים שונים, מדי חודש.

23. התובע לא הוכיח זכאותו לתשלום הפרשי עמלות על פי טבלת "ייעוד הוצאות".
דין התביעה ברכיב זה לדחות.

24. התביעה שכנגד
בכתב התביעה שכנגד נתבעו התובעים להחזיר לנתבעת עמלות ששולמו להם בגין עסקאות, שבוטלו או ששיקים ששולמו ע"י הלקוחות לא כובדו.
טענה נוספת היא לסחורה חסרה, אשר בגינה דורשת היא תשלום מהתובעים.
נדון אחת לאחת בעילות אלה.
הועלתה טענה לעניין מע"מ, לפיה בחישוב התשלום החודשי לתובעים נלקח בחשבון סכום המכירות שבוצעו מידי חודש כשהוא כולל מע"מ. משלא הוגשה תביעה שכנגד ברכיב זה, לא נדון בכך.

25. עסקאות שבוטלו ושיקים חוזרים
בראשית הדיון נשאל על כך התובע והשיב:
"ההסכם היה שעסקאות שמבוטלות, אנחנו מנכים מסכום המכירות לצורך חישוב השכר. זה לא קשור למקרים שבהם הלקוחות לא ביטלו את העסקה אלא לא שילמו את הכסף. לכך לא היה לי שום קשר ולא ידעתי מה קורה עם השקים האלה ולא היה מוסכם שזה מקוזז".

מנהל הנתבעת העיד כי סוכם קיזוז בגין עסקאות שבוטלו. באשר לשקים חוזרים העיד כי הסיכום היה שהתובע מנסה לגבות את השקים, אם הוא לא מצליח הגביה עוברת לחברה ואם היא לא מצליחה לגבות, מזכים את הסכום מהתובע.
להוכחת טענתו צורף נ/4, כרטסת הנהלת חשבונות בה מפורטים שיקים שחזרו.

26. בכל הנוגע לעסקאות שבוטלו, התובע הודה כי יש לקזז סכומים אלה משכרו.
בכל הנוגע לתשלומים שלא כובדו, לא הוכח כי יש להשית על התובע סכומים אלה.
לא הובאה ראיה כי בעבר קיזזו מהתובע עמלות בגין עסקאות שלא שולמו, לא הוכח כי התובעת עשתה כל שביכולתה על מנת לגבות את השיקים (לטענת מנהלה, רק לאחר שהיא מנסה לגבותם ולא מצליחה, יקוזזו הסכומים מהתובע).
עיון בסע' 12 לתביעה שכנגד ובנספחיו מעלה כי יש לקזז סכומים רק בגין העסקאות שבסע' יא עד טז' שהם אלה שעוסקים בעסקאות שבוטלו.
מדובר בסך כולל של 24,780 ₪. מתוך זה יש לגזור את סכום העמלות לפי הסיכום שבין הצדדים.

27. סחורה חסרה
בכתב התביעה שכנגד יש פירוט של סחורה חסרה, על פי בדיקת מלאי ודו"ח חוסרים, נספח טז' לתביעה שכנגד.
עיון במסמך מעלה כי נערך ביום 20/5/04, כחודש לאחר שהתובעים עזבו.

התובע העיד על כך:
"אף פעם לא היה משהו חסר. אם היה משהו חסר יכלו לראות זאת באותו רגע.
לא היו אצלי סחורות מעבר למה שהיה באוטו. כאשר נתתי סחורה ללקוח מיד הייתי מביא את הסכם המכר לחברה. אפשר היה תמיד להתאים את המלאים. אני לא יודע מאיפה נובע הפער בסחורה אבל זה לא פעם ראשונה שזה קורה. שנתיים לפני כן עשו בדיקת מלאי וגם היו אי התאמות ולפעמים אי התאמות לטובתי ותמיד אמרו שזה לא נורא והיו מאפסים את זה".

מנהל הנתבעת טען בעדותו כי הבדיקה האמיתית של התאמה בין הסחורה במחסן לבין הסחורה הרשומה, נעשית כשמפרקים את האוטו ועושים הצלבה מול המחשב.
כן העיד כי המחירים שבנספח טז' ובתביעה שכנגד, הם לפי המחיר הסיטונאי, ושהוא מוכן שהתובע יחזיר את הסחורה עצמה ואז לא צריך את הכסף.

28. התביעה שכנגד ברכיב זה לא הוכחה.
התובע אדם מסודר, בכך מודה גם הנתבעת.
התובע מסר לנתבעת מידי חודש דו"ח על עסקאות ועל סחורה שמכר.
לא הגיוני שבדיקת המלאי נעשית פעם אחת בסוף התקופה, ושלא נעשית בדיקה מידי תקופה.
לו התובע היה עובד עוד 20 שנה, גם אז היתה נעשית הבדיקה בסיום עבודתו? הדבר אינו הגיוני.
התובע העיד כי בתקופה קודמת נעשתה התאמת מלאי ועדותו מתקבלת
משתואמת את ההגיון הישר.
התביעה שכנגד ברכיב זה דינה להדחות.

29. סוף דבר
א. תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, מתקבלת.
התובע העמיד תביעתו לדמי הודעה מוקדמת על שבועיים בלבד.
לפיכך, תשלם הנתבעת לתובע פיצויי פיטורים בסך 22,267 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסך 3,243 ₪ (שהם מחצית משכר אפריל שנתבע בכתב התביעה).
ב. תביעת התובע לתשלום שכר עבודה לחודש מרץ 2004 מתקבלת.
הנתבעת תשלם לתובע סך 2,817 ₪.
ג. תביעת התובעים לתשלום שכר עבודה לחודש 4/04 מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעים ביחד שכר עבודה בסך 1,089 ₪.
ד. תביעת התובע לתשלום החזר הוצאות דלק מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סך 1,546 ₪.
ה. כל יתר תביעות התובעים, נדחית.
ו. התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי.
התובעים, ביחד ולחוד, יחזירו לנתבעת את סכום העמלות שקיבלו בהתייחס לעסקאות שבוטלו בסך 24,780 ₪.

30. כל הסכומים הנקובים בפסק הדין, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/04 ועד לתשלום בפועל.
לאור מכלול הנסיבות לא מצאנו לנכון לחייב הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה.

31. כן תשלם הנתבעת לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 2,000₪, צמודים כחוק מהיום.

ניתן היום ט"ו בשבט, תשס"ו (13 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים
________________
__________________
_________________
יהלום הדס
, שופטת
נ.צ.ע. – מר דביר
נ.צ.מ. – מר וולך
תשובה חן-קלדנית.








עב בית דין אזורי לעבודה 7156/04 רדוצקי יבגניה, גנדי מרקמן נ' ב.ד. ספרי גליל 2003 בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/02/2006)