פסקי דין על ארז כהן | פסקי דין על אי.אמ.ג'י מוטורס | פסקי דין על אבישי לגזיאל | פסקי דין על מרדכי שרביט |

12080-11/17 א     26/09/2019




א 12080-11/17 ארז כהן נ' אי.אמ.ג'י מוטורס בע"מ, אבישי לגזיאל, מרדכי שרביט








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 12080-11-17 כהן נ' אי.אמ.ג'י מוטורס בע"מ
ואח'



לפני
כבוד השופט אביים ברקאי


ה
תובעים
:

ארז כהן


נגד


ה
נתבעים
:

1.אי.אמ.ג'י מוטורס בע"מ

2.אבישי לגזיאל

3.מרדכי שרביט

(ההליכים עוכבו)

ב"כ התובע:
עו"ד רועי נחום, מזמיר נחום ושות' – משרד עורכי דין
ב"כ הנתבע 2:
עו"ד ורד שלו



פסק דין


חלק ראשון –
על פסק הדין והשאלה במחלוקת, זהות העדים וכן תמצית ותוכן פסק הדין
1.
על פסק הדין והשאלה במחלוקת
1.1.
עניינו של פסק הדין הוא תביעה על סך של 190,000 ₪ שהוגשה על ידי רוכש רכב בייבוא אישי כנגד חברה עימה התקשר וכנגד מי שכונו בעליה ואשר אף חתמו על ערבות אישית. התובע התקשר בהסכם לפיו התחייב לשלם סך כולל של 88,000 אירו כמחיר סופי הכולל רכישת הרכב, הוצאות שונות וכן לענייננו "תשלומי מיסים (מלאים)".

1.2.
לאחר שקיבל את הרכב ואף עשה בו שימוש, זומן לחקירה ברשות המיסים והתחוור לו שלא שולמו מלוא המיסים. בגין כך ולאחר מגעים אל מול רשות המיסים שהסתיימו בפשרה – שילם התובע סך של 160,151 ₪.

1.3.
התובע עותר לחייב את הנתבעים בסך של 190,000 ₪ המתחלקים כדלקמן:
ראשית
-
סך של 160,151 ₪ בגין תשלום המס, תשלום בו נשא למרות שהסך הראשוני ששילם לנתבעים כלל "תשלומי מיסים (מלאים)";
שנית
-
סך של 30,000 ₪ פיצוי בגין אובדן ימי עבודה, פגיעה במוניטין ועגמת נפש.

2.
ניהול ההליך על ידי הנתבע 2 וכן העדים בהליך
2.1.
הנתבע 2 הוא היחיד שניהל ההגנה. כנגד הנתבע 3 עוכבו ההליכים בשל הליכי חדלות פירעון. לנתבעת 1 לא בוצעה מסירה כדין ולמען הסר ספק התביעה כנגדה נמחקת.

2.2.
בהליך העידו ארבעה עדים:
-
מטעם התובע העידו שלושה: התובע עצמו; מר שלמה כהן אשר העיד על מקרה דומה והליך שנוהל ביחס לייבוא אישי של רכב באמצעות הנתבע 2; עו"ד אבי אבוחצירא החתום כמאשר ייפוי כח בחתימת התובע.
-
מטעם הנתבע 2 העיד הנתבע 2 בלבד.

3.
תמצית ותוכן פסק הדין
3.1.
טענות הצדדים כפי שהובאו בתמצית לעיל, יורחבו בסעיפים 4 ו-5 לפסק הדין.

3.2.
הסכם ההתקשרות עם התובע מביא לכך שיש לקבל את התביעה. שלושה נימוקים המאששים את גרסת התובע יובאו בסעיף 7 לפסק הדין.

3.3.
אין לקבל את טענות הנתבע, ובמלוא הכבוד אף יש להעדיף גרסת התובע – לכך יובאו הנימוקים בסעיף 8 לפסק הדין.

3.4.
יש לחייב את הנתבע 2 באופן אישי, הן בשל כתב הערבות עליו חתם והן בשל חבותו כבעל החברה, על כך בסעיפים 9.1 ו-9.2 לפסק הדין.

3.5.
הסכומים בהם יש לחייב את הנתבע יפורטו בסעיף 10 לפסק הדין.


חלק שני –
טענות הצדדים
4.
טענות התובע
4.1.
התובע התעניין בשנת 2012 ברכישת רכב יוקרה בייבוא אישי ופנה אל הנתבעת 1 שבבעלות הנתבעים 2 ו-3. לדברי התובע - הנתבעים הציגו עצמם כמי שמתמחים בייבוא רכבי יוקרה, אשר מטפלים בכל הדרוש לצורך ייבוא הרכב, לרבות טיפול בנושאי המס הכרוך בעסקה.

4.2.
ביום 20.11.2012 הגיע הנתבע 2 למשרדי התובע והציג בפני
ו הסכם התקשרות לייבוא אישי של רכב מסוג לאנד רובר, דגם ריינג' רובר ספורט שנת ייצור 2011 ("הרכב").

4.3.
התובע ציין כי חתם על הסכם ההתקשרות לאחר שהוצג לו כי בהסכם נכתב כי הנתבעים 2-3 ערבים להסכם באופן אישי.

4.4.
התובע הוסיף כי, ע"פ תנאי ההסכם, בתמורה לשירותי הנתבעת לרכישת הרכב, נדרש לשלם מחיר קבוע וסופי בסך 88,000 אירו. לטענתו, סוכם במפורש כי הסכום האמור כולל את כל התשלומים הכרוכים בייבוא הרכב, לרבות הוצאות בחו"ל, הובלה ימית, ביטוח, תשלומי נמל וכן תשלומי מיסים. התובע הדגיש, כי בהסכם אף נכתב למען הסר ספק כי השירות כולל "תשלומי מיסים מלאים".

4.5.
לצד כל אלה הוסיף התובע כי בהתאם למוסכם העביר לנתבעת 1 את מלוא הסכום לתשלום עבור רכישת הרכב כאשר סך של 179,600 ₪ הועבר בהעברה בנקאית אל "טים שילוח בינלאומי ושירותי מכס בע"מ" וזאת בהתאם להוראות הנתבעת 1 כעולה ממכתב בו נכתב במפורש "גמר חשבון עבור רכב ריינג' רובר".

4.6.
במהלך חודש דצמבר 2016 נדהם התובע לדבריו
משזומן לחקירה במכס. בחקירה התברר לו שכאשר רכש את הרכב בשנת 2012 הועבר דיווח כוזב לרשות המיסים אודות מחיר העסקה. הדיווח נמסר על ידי עמיל המכס תוך שימוש בייפוי כח לעמיל המכס. לטענת התובע החתימה על גבי ייפוי הכך זויפה. לטענת התובע, התברר לו כי הנתבעים דיווחו על עלות הרכב בסך 20,500 אירו כאשר בפועל הרכב עלה 49,500 אירו. התובע ציין כי הוא אדם שומר חוק ואיש עסקים מכובד אשר כלל לא הבין את פשר זימונו לחקירה במכס ובתוך כך חש אי נעימות רבה כתוצאה מכך.

4.7.
ביום 24/8/2007 נדרש התובע על ידי רשות המיסים לשלם מס בסך של 268,703 ₪, כאשר סכום זה כלל תשלום בגין קנסות והפרשי ריבית והצמדה. עם קבלת דרישת התשלום פנה התובע לנתבעים ואלה לא השיבו לפנייתו.

4.8.
בסופו של יום הגיע התובע להסכם עם נציג המכס, לפיו ישלם את קרן חוב המס בלבד בכפוף לוויתור על כל טענה עתידית כנגד המכס. התובע ציין שבטרם ההסכמה הודיע על כך לנתבעים ושב ופנה במכתב התראה מיום 14/9/2017 ואולם גם לפניה זו לא השיבו הנתבעים.


4.9.
כחודש מאוחר יותר, ביום 15/10/17, שילם התובע לרשות המיסים סך של 160,151 ₪ בהתאם להסכם ה הפשרה.

4.10.
התביעה כנגד הנתבעים, ובענייננו הנתבע 2 – הוגשה לאור היחסים החוזיים בין הצדדים, הן בשל טענת עשיית עושר ולא במשפט, הן לאור כתב הערבות, וכן תוך בקשה לחיוב בשל אחריות אישית של הנתבע 2. להשלמת התמונה ייאמר שהתובע טען, בין היתר, כי התעלמות הנתבעים מפניותיו העלה חשד שמדובר בהתנהלות שיטתית וכן ציין שהגיש תלונה למשטרת ישראל בגין התנהלות זו.


5.
טענות הנתבע 2 (לעיל ולהלן: "הנתבע")
5.1.
הנתבע טוען שהנתבעת 1 קיבלה אך ורק סך של 2,000 אירו וטוען למסגרת הסכמית שתפורט בפסקאות הבאות. הנתבע מכחיש את טענות התובע וטען כי, המדובר בתביעה קנטרנית, טורדנית ומשוללת יסוד. מעבר לשיהוי הבלתי סביר בו הוגשה, טען כי התביעה רצופה באי אמיתות והכל על מנת לטפול על הנתבע אשמות שווא ולהוציא ממנו כספים שלא כדין.

5.2.
לטענת הנתבע 2 עיסוקה של הנתבעת 1
הוא בייעוץ ותיווך לגבי יבוא אישי של רכבים. הנתבעת 1 פועלת אך ורק על מנת לקשר בין מוכרי/סוכני רכבים המאותרים על ידה והמצויים בחו"ל לבין רוכשים ישראליים ומסייעת להם בהתקשרות עם הדילר ובהגשת המסמכים הנדרשים לצורך ייבוא אישי.

5.3.
הנתבע פירט אודות אופן ההתנהלות במסגרתה מייבאת רכב מחו"ל
ביבוא אישי. וכך פירט כי ראשית בין הדילר (הנמצא בחו"ל) לקונה (הישראלי) מתנהל משא ומתן לגבי מחיר הרכב ולגבי בקשות/תוספות נוספות שיש לקונה. עם השלמת המשא ומתן בדילר מנפיק לקונה חשבונית בגין מחיר הרכב. הזמנת הרכב וכל דבר ועניין הנוגע להליך ייבוא הרכב, תשלומי המיסים החלים וכיו"ב מבוצעים ע"י ועל חשבון הקונה בלבד.

5.4.
הנתבע
ציין שהקונה מזמין את הרכב ישירות מהדילר וזאת בעצמו ועל שמו ומעביר את תמורת הרכב ישירות לדילר. לצד זאת, הנתבעת 1 מסייעת לקונה אך ורק בכל ההליך הפרוצדורלי של פתיחת תיק ייבוא, קבלת הטפסים הנדרשים, קישור לעמיל המכס, הסדרת שינוע הרכב לישראל ושחרור מהמכס. לאחר ההזנה וכאשר הרכב הנרכש מגיע לישראל נרשם מחיר הרכב ברשימון היבוא על סמך החשבונית ומכאן נקבע המס החל על יבוא הרכב.

5.5.
לדברי הנתבע, התובע פנה אל הנתבעת 1 בחודש 11/2012 או בסמוך לכך, והציג בפני
ה כי פעל בעצמו, באמצעיו, מיוזמתו ובהתאם לשיקול דעתו לחיפוש ואיתור רכב לצורך ייבוא אישי. לדבריו - התובע איתר בעצמו, באמצעיו ובהתאם לשיקול דעתו, מוכר (דילר) בגרמניה שבחזקתו נמצא רכב בו היה התובע מעוניין. ניהול המשא ומתן נערך על ידי התובע לרבות קביעת מחיר הרכב.


5.6.
לדברי הנתבע, התובע ביקש מהנתבעת 1 לסייע רק בטיפול בפרוצדורה הנדרשת לצורך ייבוא אישי של הרכב, שכאמור איתר בעצמו והתקשר עם הדילר לרכישתו בעצמו ללא כל מעורבות של מי מהנתבעים בעסקה ובתנאיה.

5.7.
הנתבע הוסיף וטען כי, במסגרת הפגישה שקיימו הצדדים, חישב התובע בעצמו את סכום המיסים שהיה עליו לשלם לרשויות המס בגין ייבוא הרכב שביק לרכוש וזאת על בסיס מחיר הרכב שסוכם ישירות בינו לבין הדילר כפי שנרשם ע"ג המסמך הנ"ל –קרי 58,580 אירו בתוספת הוצאות השחרור מהמכס ובהתאם לחישובו ובהסתמך עליו נקבע המחיר הנקוב בנספח 1 לתביעה 88,000 אירו.

5.8.
לדברי הנתבע, אין כל תוקף לערבות האישית שמסר שכן הערבות האישית נועדה אך ורק להבטחת הגעת הרכב לארץ ומסירתו לתובע וכי הערבות בטלה ומבוטלת במועד מסירת הרכב לתובע. זאת ועוד טען הנתבע כי כתב הערבות אינו ברור, נוקט בלשון "שטר", אינו עונה על דרישות הדין ולא נחתם ע"י עושהו ועל כן ממילא אין לו תוקף.

5.9.
הנתבע הפנה לכך כי, התובע העביר את מלוא התמורה לדילר, בסך של 58,580 אירו וזאת בהעברה בנקאית ובמזומן ללא מעורות וללא קשר לנתבעים. עוד טען הנתבע שהתובע העביר את מלוא סכום המיסים והוצאות עמיל המכס ישירות לעמיל המכס ללא מעורבות וללא קשר לנתבעים. הנתבע טען שמסיבות כלשהן דווקא הדילר הנפיק מטעמים שאינם ידועים חשבונית בסכום נמוך מהסך הנ"ל וכתוצאה מכך ולאחר גילוי האמור ע"י רשויות המס נדרש התובע לשלם המס הנכון בתוספת קנסות וריבית. הנתבע טוען שלו לא הייתה כל
מעורבות ו/או קשר לכך.

5.10.
הנתבע הוסיף כי, עם הגעת הרכב לישראל, שוחרר הרכב מהמכס ונמסר לתובע לשביעות רצונו המלאה ובכך קיימה וסיימה נתבעת 1 את מלוא התחייבויותיה וחיוביה כלפי התובע.

הערה בטרם המשך - אין באמור לעיל כדי להביא מלוא טענות הצדדים אך די בכך כדי להציב המסד להמשך פסק הדין.

חלק שלישי –
הנימוקים בשלם יש לקבל את התביעה
6.
כללי
התובע לא חסך במאמצים על מנת להוכיח את תביעתו. כך למשל הפנה התובע לבדיקת פוליגרף עצמאית שערך בה יצא דובר אמת. בנוסף - זימן התובע לעדות את מר שלמה כהן אשר גם לו טענות דומות כנגד הנתבע. זאת ועוד – התובע אף זימן מיוזמתו, את עורך הדין שאישר חתימתו על ייפוי הכך על מנת להוכיח שכלל לא חתם בפני
ו.

לגופו של ענין, די בעיון בהסכם המפורט שנקשר עם התובע על מנת להגיע לקביעה לפיה הנתבעת 1 והנתבע 2 כפי שיובהר להלן – אכן התחייבו לכך שהסך של 88,000 אירו אשר שולם כולל כל ההוצאות לרבות תשלומי המיסים. על כך בפסקאות הבאות.

7.
ההסכם עם התובע ושלושה נימוקים המחזקים את גרסתו
ההסכם עם התובע מלמד שהתובע שילם לנתבעת 1 סכום כולל עבור ייבוא הרכב וכי אין אמת, במלוא הכבוד, בטענות הנתבע 2 לפיהן מדובר בהתקשרות ישירה של התובע עם צדדים שלישיים או בתשלומים חלקיים שביצע התובע ללא ידיעתה. לעניין זה יובאו הדברים הבאים:

7.1.
נימוק ראשון המאשש גרסת התובע
ההסכם עליו חתם התובע נושא בכותרתו את שמה של הנתבעת 1 ועל פניו מוסח על ידה. באותו הסכם נרשמו פרטי הרכב הנרכש, התקנות נוספות שיבוצעו בישראל וכן נרשם במפורש ובמודגש:

"סה"כ לתשלום – 88,000 אירו – מחיר סופי"

התשלום בסך של 88,000 אירו הוא בגין רכישת הרכב וביצוע כל התשלומים הנדרשים, לרבות סכום שהוגדר כעמלה לנתבעת. על כך בפסקה הבאה.

7.2.
נימוק שני המאשש גירשת התובע
הנתבעים הסדירו התשלום, תוך שהם קובעים בהסכם מנגנון לפיו יועברו כספי התמורה בפעימות שונות כדלקמן:
-

2,000 אירו
- סך של 2,000 אירו שולם במועד חתימת ההסכם בשיק שנמשך לפקודת הנתבעת 1;
-

51,426 אירו
– בהתאם להסכם התחייב התובע להעביר הסך של 51,426 אירו בהעברה בנקאית לחשבון מחוץ לישראל. פרטי החשבון, כפי שהוסכם, יימסרו על ידי הנתבעת 1 עצמה. כלומר – לא "דילר אלמוני" לפנינו, ולא מוכר הנמצא בחו"ל עימו נערכה התקשרות ישירה - אלא הנתבעת 1 עצמה אשר מוסרת פרטי חשבון להעברת התמורה;
-
יתרת התשלום
– יתרת התשלום, כפי שהוסכם, תועבר לידי חברת עמילות המכס שתורה הנתבעת 1 או לידי הנתבעת 1 ישירות. וכך נרשם הדבר בהסכם (ההדגשות לא במקור): "הפרש התשלום יתבצע בזמן הגעת הרכב לישראל (ב)העברה בנקאית לחברת עמילות המכס שחברת
amg motors

נמצאת איתה בהתקשרות עבודה או לחברת
amg motors
"


צאו וראו, אין מדובר במקרה בו הנתבעת 1 אך ורק התחייבה לשנע את כלי הרכב
ובתמורה היא מקבלת הסך של 2,000 אירו. גם אין לקבל טענת הנתבע 2 לפיה הנתבעת 1 שימשה כיועצת בלבד. הנכון הוא שההסכם מתייחס למלוא התשלום עבר הרכב המיובא, כאשר הנתבעת 1 מורה לתובע בכל שלב לאיזה חשבון עליו להעביר את התשלום.

7.3.
נימוק שלישי המאשש גרסת התובע
חיזוק נוסף לכך שהנתבעת 1 לא שימשה כיועצת בלבד למדים מכך שהתחייבה במפורש לתקינות הרכב. וכלשון ההסכם (ההדגשות לא במקור) – "חברת
amg motors

מתחייבת שהרכב יגיע לארץ והינו ללא כל תאונה ו/או פגיעה וללא החלפת חלקים ושכל מערכות ברכב מקוריות ואין שום תקלה בהם וכי הרכב עובר בדיקה בחו"ל של מכון מוסמך"
.

לו אכן היה מדובר בעסקה בה התובע מתקשר עם "דילר" בחו"ל ואילו הנתבעת 1 רק מייעצת ומשנעת את הרכב לישראל – הרי לא הייתה נוטלת על עצמה התחייבות השמורות למוכר רכב – כגון התחייבות לכך שכל המערכות ברכב מקוריות וללא תקלה.

7.4.
נימוק רביעי ומכריע המאשש גרסת התובע
ואם לא היה די בכל האמור לעיל, הרי ההסכם מפרט במפורש שהוא כולל מלוא החיובים לרבות חיובי המיסים. וכך נרשם בהסכם (ההדגשות אינן במקור):

"המחיר כולל:
·
הוצאות בחו"ל (רכישת הרכב).
·
הובלה ימית וביטוח מטען.
·
תשלומי מיסים (מלאים)
.
·
תשלומי נמל ובולים.
·
שטיחים מקוריים.
·
זוג מפתחות.
·
הוצאות רישוי ותקינה ישראלית.
·
מספר ישראלי.
·
קבלת הרכב בסוכנות
amg motors
"

כלומר – הוסכם שהסך של 88,000 אירו כולל כל התשלומים הנדרשים ובתוכם גם "תשלומי מיסים (מלאים)". ומכאן – ככל שהתובע נדרש לשלם תשלומי מיסים נוספים – הרי באלה צריכים לשאת הנתבעת 1, וכפי שיובהר להלן גם הנתבע 2.

8.
אין לקבל טענות הנתבע 2 ביחס להתקשרות עם התובע
משנקבע לעיל שהתשלום שהוסכם כולל גם תשלום המיסים, הרי ממילא יש לדחות את גרסת הנתבע 2. עם זאת יובאו הדברים הבאים:

8.1.
הנתבע 2 מציין שבהתאם לדרישת רשות המיסים - החבות להצהיר על מחיר הרכב ולשלם את המס חלה על יבואן הרכב. מכאן טוען הנתבע 2 שהחובה והאחריות לדיווח ולתשלום חלים על התובע ולא על הנתבעת 1.

אין לקבל טענה זו של הנתבע 2 המתייחסת למישור היחסים שבין התובע לבין רשות המיסים ומתעלמת ממישור היחסים שבין התובעת לנתבעת 1.
אכן במישור שבין התובע לבין רשות המיסים, התובע הוא החייב בתשלום המס. אכן התובע הוא זה שזומן לחקירה וזה שחויב בסופו של יום בתשלום הפרש המס.
ואולם – חובתו של התובע לשלם המס אינה מאיינת את התחייבויות הנתבעת 1 והנתבע 2 במישור היחסים שבינם לבין התובע. אין כל רבותא בכך שרשות המיסים מטילה את חובת התשלום על התובע, שכן תשלום המס כפי שגם נעשה לא גורע מההתחייבות שהועלתה על הכתב לפיה התשלום לנתבעת 1 יכלול כל העלויות ובתוך כך "תשלומי מיסים (מלאים)".

8.2.
הנתבע 2 טוען שהדיווח ביחס לשווי הרכב נעשה על ידי עמיל המכס וכי זה פעל מכח ייפוי כח של התובע. התובע מצידו טוען שלא חתם על ייפוי הכך. לגופו של ענין ניתן לפסוח על ההכרעה האם אכן זויפה חתימת התובע על גבי ייפוי הכך, שכן אפילו לא זויפה – עדיין יש לחייב את הנתבעת 1 בתשלום המס.

ויובהר – התובע הוגבל לעמיל מכס שהנתבעת 1 נמצאת עימה בקשר, כך נקבע במפורש בהסכם. כפי שנקבע - התשלום האחרון יועבר לעמיל המכס או ישירות לנתבעת 1, כאשר התשלום לא היה נגזרת של דרישת מס כזו או אחרת, אלא נקבע מלכתחילה לתשלום קבוע המשלים את התמורה לסך של 88,000 אירו.

תפקידה, אחריותה והתחייבותה של הנתבעת 1 היה לשלם "תשלומי מיסים (מלאים)" ואין זה מעלה או מוריד אם עמיל המכס המקושר אליה העביר דיווח שאינו אמת בדבר שווי הרכב, או שמא היא זו שעשתה כן. בסופו של יום הועבר בהתאם להסכם סך של "88,000 אירו – מחיר סופי", כשזה מועבר לחשבונות שונים כפי שהורתה הנתבעת 1 וזה יועד לתשלום מלוא ההוצאות, לרבות תשלומי המיסים.

8.3.
גם טענת הנתבע 2 לפיה התובע הוא זה שבחר את הרכב אינה מעלה ואינה מורידה. מעבר לעובדה שגרסתו של התובע שונה – הרי לגופו של ענין ההסכם מפורש, ברור ובהיר וקובע תשלום כולל של "88,000 אירו – מחיר סופי" הכולל גם "תשלומי מיסים (מלאים)". בין אם איתר התובע את הרכב ובין אם לאו – הדבר אינו משנה את ההתחייבויות המפורשות של הנתבעת 1.

8.4.
ומעבר לכל האמור לעיל ייאמר כי גרסתו של התובע ראויה לאמון רב יותר. גרסת התובע שהייתה אחידה מתחילתה נתמכת בהסכם בכתב התואם לכללי ההתקשרות להם הוא טוען. מנגד – גרסת הנתבע 2 סתרה האמור בהסכם בכתב, הגרסה אף לא הצליחה להסביר מדוע התחייבה הנתבעת 1 ביחס לרכב, מצבו ומחירו ומדוע טיפלה בגביית הסך של "88,000 אירו – מחיר סופי" אם שימשה רק כיועצת כנגד עמלה של 2,000 אירו. גם העובדה שנשמע עד חיצוני, מר שלמה כהן, שהתייחס למקרה דומה אל מול הנתבע 2 – לא תרמה לאמינות הנתבע 2.

9.
יש לחייב את הנתבע הן מכח הערבות האישית והן בחבותו כבעלי הנתבעת
יש לחייב את הנתבע
בסכום פסק הדין וזאת הן בשל כתב הערבות והן בשל חבות כבעלי הנתבעת 1 שהיה בקשר עם התובע. לעניין זה יובאו הפסקאות הבאות?

9.1.
חיוב מכח הערבות האישית
(א)
הסכם ההתקשרות עם התובע כלל גם נספח שנשא את הכותרת "ערבות אישית". הערבים להתחייבויות הנתבעת 1 הוגדרו כנתבעים 2 ו-3 כאשר בפועל חתם על המסמך כערב רק הנתבע 2.

(ב)
במחצית העליונה של המסמך המנוסח כשטר הופיעה חותמת של הנתבעת 1, כאשר נרשם בו כך (ההדגשות לא במקור):

"... אנו מתחייבים לעמוד בכל תנאי ההסכם לרכישת רכב בייבוא אישי ביום..."




ובהמשך הושלם בכתב יד מועד ההסכם – 20/11/2012 וכן הסכום – 266,000 ₪ - "מאתיים שישים ושש אלף ₪".

(ג)
במחצית התחתונה של המסמך נרשם:

"אני ערב ערבות אישית לתשלום השטר ע"י עושי השטר.
שמות הערבים והמען:..."

ובהמשך הופיעו שמות הנתבעים 2 ו-3, מספרי תעודות הזהות שלהם וכתובתם. בנוסף מופיעה חתימת הנתבע 2.

(ד)
הנתבע 2 טוען שעם מסירת הרכב פקעה הערבות ומפנה לעניין זה להסכם עם התובע. הנתבע טוען שעם מסירת הרכב לידי התובע מבוטלת הערבות. ובמילים אחרות – מסירת מפתחות הרכב מבטלות כל ערבות שניתנה וממילא הערבות עליה חתם הנתבע 2.
טענות הנתבע 2 לא תואמות את נוסח ההסכם עם התובע. ההסכם קובע במפורש שהערבויות והבטוחות יבוטלו "ככל שכל תנאי ההסכם קוימו במלואם" (כך במקור), כך שלא די במסירת מפתחות הרכב אלא יש גם לקיים כל הוראות ההסכם ובכלל זה נשיאה ב"תשלומי מיסים (מלאים)".
להשלמה תובא להלן הפסקה בהסכם המתייחסת לביטול הערבות (ההדגשות לא במקור, הניסוח במקור):

"כל הערבויות והבטוחות שיקבל המזמין יוחזרו לחברת
amg motors
, ככל שכל תנאי ההסכם קוימו במלואם, ביום מסירת הרכב, יצוין בזאת כי רכב לא יוכל להימסר למזמין ללא החזרת הערבות והבטוחות, יצויין כי הערבויות והבטוחות תהיה בטלה ומבוטלת ביום מסירת הרכב ככל שכל תנאי ההסכם קוימו במלואם למזמין וכי כל התחייבות של החברה מולאו וסופקו ולא יהיה טענה או דרישה למזמין מחברת
amg motors
או מבעליה"

כלומר – לא רק מסירת הרכב נדרשת לצורך ביטול הערבות אלא יש להוסיף לכך "שכל תנאי ההסכם קוימו במלואם". משלא התקיימו כל תנאי ההסכם ומשלא שומו כל המיסים הרי ממילא נותרה הערבות בתוקף.

9.2.
חיוב הנתבע מכח היותו בעלי הנתבעת 1 ומכח העוולה הנזיקית
(א)
הנתבע
אינו זר לעסקה עם התובע. הקשר של הנתבע עם התובע לא הצטמצם והתמצה בכך ש הנתבע הוא בעלי הנתבעת 1. כפי שהוכח – הנתבע
הוא זה שהיה
בקשר עם התובע; הנתבע
פעל אל מול התובע, היה עימו בקשר ואף הגיע למשרדו והחתים אותו על הסכם ההתקשרות.

(ב)
המצגים וההתחייבויות שבהסכם נמסרו על ידי הנתבע, הכסף הועבר בהתאם להוראות הנתבע וההתחמקות מתשלום המיסים רובצת מכאן אף היא על הנתבע. כאן יש להדגיש שהנתבע מתכחש להתחייבות ההסכמית ובכך מתגבשת הקביעה לפיה אין מדובר בטעות תמימה ביחס לתשלום המס ואף לא רק במצג שווא רשלני אלא בהטעיה מכוונת והצגת היצג כוזב.

(ג)
מכאן יש לחייב את הנתבע עצמו כאשר
החיוב הוא בשל יסודות האחריות הנזיקית וללא קשר לאישיות משפטית נפרדת של חברה. לעניין זה אפנה אל
רע"א 2991/07

אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ נ' קפוצ'ין עסקי מזון בע"מ


(מיום 8/6/2009, ההדגשות לא במקור) שם נקבע כך - "הטלת אחריות אישית על נושאי משרה בתאגיד, כאשר התאגיד הוא הנותן את רשות השימוש בחצריו, היא בהתאם להלכה שנקבעה בעניין צוק אור ובפסיקה שבעקבותיה. קרי, "המבחן לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן הוא המבחן הרגיל של דיני הנזיקין - קיום יסודות האחריות", ואין "בכך שום סתירה לעקרון היסוד בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של החברה".
להרחבה ר' גם ע"א 3807/12,

מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון


(מיום 22/1/2015) וכמובן פסק הדין המנחה –

ע"א 407/89,

צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ
[פורסם בנבו]
(1994).

חלק רביעי –
הסכום בו יש לחייב את הנתבע וכן סוף דבר
10.
הסכום בו יש לחייב את הנתבע
10.1.


יש לחייב את הנתבע בתשלום הסך של 160,151 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/10/17, מועד התשלום ועד למועד התשלום בפועל.

10.2.
ביחס לדרישת התשלום בסך של 30,000 ₪ בגין אובדן ימי עבודה, פגיעה במוניטין וכן עגמת נפש – הרי יש מקום לחייב בתשלום הסך של 8,000 ₪. לעניין זה ייאמר כדלקמן:

ביחס לפיצוי בגין אובדן ימי עבודה ומוניטין
אין להתעלם מכך שהזימון אל רשות המיסים, חקירה המשימה את התובע כחשוד וכל ההתנהלות שתוארה לעיל אינה דבר של מה בכך, בלשון המעטה. עם זאת - התובע לא הוכיח הסכום הנדרש בכל הקשור לאובדן ימי עבודה ומוניטין. בכל הקשור לרכיב עגמת הנפש יובא האמור בפסקה הבאה.

ביחס לפיצוי בגין עגמת נפש
קביעת פיצוי בגין נזק לא ממוני נתונה לשיקול דעת בית המשפט והלכה היא כי הפיצוי "אינו טעון הוכחה של ממש, ובית המשפט יכול להסיקו מהנסיבות ולפסוק לפי שיקול דעתו", ר' ספרם של דניאל פרידמן ונילי
כהן, חוזים, כרך

ב' בע"מ 680.

הציטוט מתייחס לדיני החוזים ובענייננו מדובר הן בהפרת הסכם והן בעוולה נזיקית.

על מנת ליצור אחידות בפסיקה נכון הוא, לטעמי, לפעול כך שפיצוי עגמת הנפש יהיה נגזרת של הסכום הכולל שנקבע בפסק הדין.
על כך שניתן להעמיד פיצוי בגין עגמת נפש כנגזרת של סכום הפיצוי הכולל או חלקו ר' למשל
ע"א 4232/13

אנגלו סכסון סוכנות לנכסים בע"מ נגד אלי בלום
(מיום 29/1/15), עוד ר'

תא (ת"א) 44018-08-17, אבנר אליהו נ' יחיאל סימן טוב
(סעיף 40 לפסק הדין - כב' הש' ח' פלינר מיום 10/6/19).

אשר על כן ולאור העובדה שקרן החיוב בפסק הדין היא 160,151 ₪ - אני מעמיד את סכום הפיצוי בגין עגמת נפש על סך השווה ל – 5% מהקרן כשהוא מעוגל לסך של 8,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.

סוף דבר
למען הסר ספק התביעה כנגד הנתבעת 1 נמחקה.
אני מחייב את הנתבע 2, אבישי לגזיאל
, כדלקמן:
-
תשלום הסך של 160,151 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/10/17 ועד למועד התשלום בפועל;
-
תשלום הסך של 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל;
-
תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 24,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.


ניתן היום,
כ"ו אלול תשע"ט, 26 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 12080-11/17 ארז כהן נ' אי.אמ.ג'י מוטורס בע"מ, אבישי לגזיאל, מרדכי שרביט (פורסם ב-ֽ 26/09/2019)