פסקי דין על תיריז דעים | פסקי דין על ריאד סבח

67818-06/18 א     22/09/2019




א 67818-06/18 תיריז דעים נ' ריאד סבח








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 67818-06-18 דעים נ' סבאח ואח'


תיק חיצוני:


בפני
כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון



התובעת


תיריז דעים

ת.ז. 035285964
ע"י ב"כ עוה"ד אשרף כיאל



נגד

הנתבע
ריאד סבח
ת.ז. 053786091
ע"י ב"כ עוה"ד כנאנה עאסם






פסק דין


לפני תביעה לסילוק יד והריסה.
התובעת מתגוררת בבית דירות המצוי ברח' עבאס 37 בחיפה וידוע כגוש 11362 חלקה 20. לתובעת שתי דירות הממוקמות בקומת הקרקע ואילו הנתבע מתגורר בקומה הראשונה. למבנה חצר משותפת וכן גג המשותף לכל הדיירים.

לטענת התובעת, הנתבע השתלט על חלק גדול מהרכוש המשותף הכולל חצר משותפת לכלל הדיירים בבניין, ללא אישורם של הדיירים האחרים, בנה גדר סביב החצר המשותפת ומנע משאר הדיירים להיכנס אליה.
לטענת התובעת, הפך הנתבע את החצר לחצר פרטית עבורו, ריצף אותה בקרמיקה, שתל בה דשא ושתילים ואף בנה במקום פרגולה, עליה דיווחה התובעת לעיריית חיפה. התובעת טוענת עוד כי הנתבע בנה במקום קיר המסתיר את הגינה מהרחוב. כן, הקים במקום מערכת השקיה לגינה אך לא דאג לניקוז מתאים. לטענת התובעת, מהמרווחים אשר בין הריצוף לקיר הבניין,
דולפים מים לתוך ביתה של התובעת.
התובעת טוענת כי השיפוצים והשינויים נערכו בלי רשות מטעמו של אף לא אחד מהדיירים בבניין. לטענתה, נגרמו לה בעקבות אותם שיפוצים נזקים ישירים ועקיפים דוגמת ירידת ערך הנכס, הנתבע מונע מהתובעת למכור את דירתה ומבריח ממנה קונים פוטנציאליים, לא כיבד הסכם פשרה שנערך בין הצדדים לפני המפקחת על המקרקעין, ביצע איטום רשלני בתחומו, כתוצאה סובלת התובעת מרטיבות חמורה בביתה.
לטענת התובעת, הנתבע עושה דין לעצמו, פולש, שובר, הורס וגורם לנזק ומשכך יש להורות על פינויו מהשטח המשותף ועל הריסת כל אשר בנה הנתבע בשטח המשותף, כמו גם השבת המצב לקדמותו.
הנתבע טען כי בהתאם לתביעה אשר הוגש בידי התובעת כבר בשנת 2014 נערכה בדיקת פיקוח ע"י מהנדס העירייה ומונה מומחה למתן חוות דעת אשר קבע כי המדובר בבנייה ישנה ולא בנייה אשר בוצעה ידי הנתבע. לטענת הנתבע, תביעה זו, אשר הוגשה לפני המפקחת על המקרקעין נדונה והוכרעה וכבר ניתן בה

פסק דין
שהפך לחלוט זה מכבר.
לטענת הנתבע, הסוגיות אשר נדונו אז, מובאות שוב לפתחו של בית המשפט בידי התובעת, לאחר שכבר הוכרעו. לטענתו, קיים לעניין זה מעשה בי – דין.
הנתבע טוען כי לא פגע ברכושו של אף לא אחד מהשכנים ולא חרג מגבולות רכושו שלו. לטענתו, הוא כלל לא השתלט על הרכוש המשותף, לא בנה כל גדר ברכוש המשותף והותיר את המצב בדירתו כפי שהיה טרם רכש אותה מבעליה הקודם. לטענתו, הוא אף לא נטע כל דשא או שתילים וכל מה שמצוי בגינה, היה בה עוד טרם רכישת הדירה על ידו. הנתבע טוען כי לא בוצע שינוי על ידו בדירה ומשכך יש לדחות טענות התובעת ויש לדחות את התביעה כנגדו.
תחילה צורפה לתביעה גם נתבעת 2 – עיריית חיפה, ברם בהסכמה נמחקה התביעה כנגדה ולפיכך יעסוק

פסק דין
זה אך ורק בתביעה כנגד הנתבע 1.

דיון:
פסק הדין של המפקחת על המקרקעין בתיק 325/14 ומעשה בי דין
התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה לפני המפקחת על רישום המקרקעין ובה טענה את אותן הטענות המופיעות בתביעתה הנוכחית. אף בתובענה אשר הוגשה לפני המפקחת, טענה התובעת כי הנתבע השתלט על חצר הבית המשותף, עשה בה כבשלו וכן גרם לרטיבות בביתה שלה כתוצאה מהעדר התקנת ניקוז מסודר בחצר המשותפת. במסגרת ההליך, מינתה המפקחת מומחה מטעמה, מר שלומי קלדרון, אשר בחן ומצא כי מקור הרטיבות בדירת התובעת הוא מחדירת מי גשמים מקרקע מתחת לחצר הבניין המהווה את צלע ההר, סמוך אליה נבנו קיר הסלון וחדר השינה בדירת התובעת. במילים פשוטות נובעת הרטיבות, לא מחצר הבית המשותף והעדר ניקוז מים מסודר ממנה, כי אם מסמיכות קירות ביתה של התובעת לצלע ההר והעדר אטימה ראויה ביניהם, הגורמת לחדירת מי גשמים. המומחה הוסיף והבהיר כי לא נמצא כל קשר בין הרטיבות הנטענת בידי התובעת, לעבודות אשר בוצעו בחצר הבניין דוגמת קירות, ריצוף ופרגולה.
בהתאם הגיעו ביניהם הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של

פסק דין
ולפיה פתח הנתבע פתח בקיר אשר נבנה על מנת לחסום את המעבר אל החצר המצויה בעורף דירתו, התקין בו שער ומפתחות השער נמסרו בידי התובעת. הצדדים הסכימו כי התובעת רשאית לעבור בחצר לא יותר מחמש פעמים בשנה עם הודעה מראש לנתבע. עוד הוסכם בין הצדדים כי יבוצע איטום בין צלע ההר לבין ריצוף החצר. הוסכם כי התובעת תבצע עבודות תיקון על חשבונה בביתה שלה וכי ניתנות לה זכויות שימוש בחצר, אשר הובהר כי אינה רכושו של הנתבע.
הנתבע טען כי קיים מעשה בי דין בין הצדדים בעקבות התביעה אשר הגישה כנגדו התובעת לפני המפקחת על המקרקעין בשנת 2014. מעשה בי- דין מושתת על שני כללים עיקריים. האחד הוא השתק עילה ואילו האחר השתק פלוגתא. יש לבחון האם מתקיים מי משני מבחנים אלו בנסיבות התביעה אשר לפני.
השתק עילה:
13.
השתק עילה פירושו כי במקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית המשפט המוסמך, שוב אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. המבחן הוא כמובן רחב ביותר בשל השיקול שלא להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה. המבחן לקיום זהות בין עילות התביעה לעניין מעשה בי – דין הוא, אם יכול וחייב היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה אשר בגינו הוא תובע בתובענה אחת. אם התשובה לכך היא חיובית, קיים השתק עילה.
במקרה דנן, העיד הנתבע כי התביעה אשר הוגשה כנגדו לפני המפקחת על המקרקעין זהה כמעט לחלוטין (הבדלים מזעריים בלבד) מהתובענה דנן (ראה נספח ג לנ/1). עיון באותה תביעה מעלה כי זו אכן זהה כמעט לחלוטין, בהבדלי מילים בודדות, לתובענה אשר לפני. הצדדים אותם צדדים וכך אף באשר לעילות. תובענה זו כאמור הסתיימה בהסכמה בין הצדדים אשר קיבלה תוקף של

פסק דין
והכריעה במלוא עילותיה של התובענה, דהיינו בשאלת השתלטות הנתבע על שטח המשותף לכלל דיירי הבניין ורטיבות אשר פשתה בדירת התובעת ומקורה, כך התברר, אינו פרי מעשי ידי הנתבע. הנה כי כן, יש לקבל טענת הנתבע לעניין זה והתובעת מושתקת מלטעון שוב באשר לאותן טענות שכבר הוכרעו בידי המפקחת על המקרקעין.
השתק פלוגתא:

השתק פלוגתא פירושו כי אם במשפט הראשון ניטשה מחלוקת בשאלה עובדתית מסוימת אשר הייתה חיונית לתוצאה הסופית והיא הוכרעה שם בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי דין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות.

בתובענה דנן, ניטשה בין הצדדים מחלוקת בשתי שאלות עובדתיות. האחת היא, האם אכן עושה הנתבע שימוש המונע שימוש סביר משאר דיירי הבניין ברכוש משותף מסוים הסמוך לדירתו ואילו האחרת הייתה האם מקור הרטיבות בדירת התובעת, נובע מריצוף שעשה הנתבע בחצר או פרגולה שהתקין או העדר ניקוז לעציצים וצמחים ששתל בשטח המשותף. השאלה הראשונה הוכרעה במפורש עת הורתה המפקחת על המקרקעין לנתבע לפתוח פתח בקיר לבנים ולהתקין בו שער אשר יאפשר כניסת התובעת לחצר הסמוכה לדירתו, תוך שמפתחות השער ניתנים בידה וניתנת לה האפשרות להיכנס ולעבור בחצר חמש פעמים בשנה תוך הודעה מראש. השאלה השנייה, אף היא הוכרעה בידי המפקחת על המקרקעין כאשר זו מינתה מומחה מטעמה אשר קבע כי לא נמצא קשר בין מקור הרטיבות בדירת התובעת לבין העבודות אשר בוצעו בחצר הבניין (בניית קירות, ריצוף ובניית פרגולה). אם כך, הצדדים מושתקים מלהתדיין לגבי שתי השאלות הללו בתובענה החדשה אשר הגישה התובעת כנגד הנתבע.
מצב דברים זה מוביל למסקנה כי יש לדחות תביעת התובעת מחמת מעשה בי- דין.
האם הוכיחה התובעת עילות תביעתה ?
בבחינת למעלה מהצורך, שכן עילות תביעתה של התובעת הוכרעו זה מכבר בידי המפקחת על המקרקעין, יש לבחון האם הוכיחה התובעת כי הנתבע מונע ממנה שימוש סביר
ברכוש המשותף. מחקירת הנתבע עולה כי אכן עשה ריצוף בחצר הסמוכה לביתו וכי לא כל אחד מהשכנים יכול להיכנס אל השטח המשותף הצמוד אל ביתו ולעשות בו שימוש דרך קבע. יחד עם זאת, כעולה מהסכמת הצדדים אשר ניתן לה תוקף של

פסק דין
לפני המפקחת על המקרקעין, הנתבע אינו מפריע לשימוש הסביר של התובעת באותה החצר. הותקן שער בקצה הריצוף שהתקין הנתבע והתובעת אוחזת במפתח לשער וברשות לעבור באותו השער בהודעה מראש לנתבע, חמש פעמים בשנה. הנה כי כן, למרות הנטען בידי התובעת ולפיו מודה הנתבע בעשיית שימוש בלעדי וייחודי ברכוש המשותף, הרי שהתובעת בעלת רשות מוסדרת ומעוגנת ב

פסק דין
לעשות באותו השטח שימוש סביר משלה. התובעת לא סתרה עניין זה בחקירתה.
טענת התובעת כי הנתבע עשה שינוי ברכוש המשותף ללא הסכמת הדיירים האחרים, נסתרת לאור העובדה כי לא הוצגו תביעות של דיירים אחרים כנגד הנתבע. מכאן כי אין השימוש אשר עושה הנתבע ברכוש המשותף מהווה פגיעה בשימושם הסביר של יתר הדיירים ואף לא של התובעת.
אין המדובר בהודאה והדחה כטענת התובעת, שכן הנתבע לא טען מעולם שאיננו עושה שימוש ברכוש המשותף, אלא להיפך. לתובעת ניתנה הרשות והזכות לעשות אף היא שימוש סביר באותו הרכוש, בהתאם להסכמת הצדדים. בשים לב לכך, יש לדחות את טענת התובעת באשר למניעת שימוש סביר בשטח המשותף.
התובעת טענה בתביעתה לרטיבות הנובעת מעבודות אשר בוצעו בחצר הבניין, אך בסיכומיה לא חזרה על טענה זו ומכאן כי זנחה את הטענה ובטעם רב עשתה כך לאור חוות דעת המומחה אשר מונה בידי המפקחת על המקרקעין ומסקנות חוות דעתו.
הנה כי כן, לא הוכיחה התובעת כי נמנע ממנה שימוש סביר ברכוש המשותף בידי הנתבע וכי לאור האמור יש למנוע את הנתבע לחלוטין משימושו שלו ברכוש המשותף. ממילא זנחה התובעת טענתה באשר למקור הרטיבות בדירתה בבנייה אשר ביצע הנתבע , לאור ממצאי חוות דעתו של מומחה מטעמה של המפקחת על המקרקעין. בשים לב לאמור, יש לדחות טענותיה של התובעת, בהעדר הוכחה לטענותיה , כמו גם מחמת מעשה בי –דין. לפיכך יש לדחות את תביעתה.
סוף דבר,
התביעה נדחית.
התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 2500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,
כ"ב אלול תשע"ט, 22 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 67818-06/18 תיריז דעים נ' ריאד סבח (פורסם ב-ֽ 22/09/2019)