פסקי דין על אבגניה כיטוב | פסקי דין על אולגה לוינסון

18422/00 א     19/02/2006




א 18422/00 אבגניה כיטוב נ' אולגה לוינסון




1
בתי המשפט

ת.א. 18422/00
בית משפט השלום ירושלים
19/02/2006

כבוד השופט אריה רומנוב

בפני
:

אבגניה כיטוב

בעניין:
התובעת

נגד
אולגה לוינסון
הנתבעת
ב"כ התובעת: עו"ד גולנזר

הנתבעת: בעצמה
פסק דין
1. התובעת הינה בעלת זכויות בדירה בת שלושה חדרים, הנמצאת ברחוב הרב עוזיאל 41/10 בירושלים. היא השכירה את הדירה למר ולדימיר גרשוביץ ולאמו, גב' ירמובה ז"ל, החל מיום 1.1.98. חוזה השכירות הוארך מעת לעת, כך שתקופת השכירות הגיעה לסיומה ביום 28.2.00.

2. הנתבעת הייתה במשך תקופה מסויימת אשתו של מר גרשוביץ. עקב היחסים הרעועים ששררו בין בני הזוג, עזב מר גרשוביץ את הדירה ביום 21.12.99. לאחר עזיבתו, המשיכו הנתבעת ובנם הקטן של בני הזוג להתגורר בדירה.

3. בהגיע תקופת השכירות לסיומה, היינו ביום 28.2.00, לא עזבה הנתבעת את הדירה בטענה, כי אין לה לאן ללכת, וכי חובתו של מר גרשוביץ לדאוג למגוריה ולמגורי בנם הקטן. אי לכך, הגישה התובעת תביעת פינוי נגד השוכרים ונגד הנתבעת (ת.א. 4731/00). התביעה התקבלה, ולאחר שהתובעת נקטה נגד הנתבעת בהליכי הוצאה לפועל, פינתה הנתבעת את הדירה בסוף חודש יולי 2000, היינו כחמישה חודשים לאחר תום תקופת השכירות.
4. לאחר שהנתבעת פינתה את הדירה, הגישה התובעת את התביעה מושא

פסק דין
זה. תביעה זו הינה תביעה כספית. היא הוגשה נגד מר גרשוביץ ואמו המנוחה, וכן נגד הנתבעת. לתביעה שלושה ראשים:

א. בהסתמך על הוראת סעיף 8(ב) להסכם השכירות הקובע, כי בגין כל יום של איחור בפינוי הדירה ישלמו השוכרים למשכירה פיצוי מוסכם של 50 דולר, תובעת התובעת סכום של 31,365 ₪ בגין האיחור בפינוי הדירה למשך תקופה של כחמישה חודשים.

ב. בשל הצורך לשפץ את הדירה בגין נזקים שגרמו לה השוכרים, לפי הטענה, תובעת התובעת סכום של 4,986 ₪.

ג. עבור תשלומים שלא שולמו (גז, ועד בית, חשמל, מים וארנונה) תובעת התובעת סכום כולל של 5,135 ₪.
5. עילת התביעה נגד מר גרשוביץ ואמו המנוחה, התבססה על חוזי השכירות שנערכו עמם. עילת התביעה נגד הנתבעת התבססה, בתחילה, על הטענה, כי הנתבעת הייתה ערבה לחיובי השוכרים, וכי היא חתמה על שטר חוב לשם כך. בבקשת הרשות להגן שהגישה, כפרה הנתבעת בטענה זו. בעקבות כך תיקנה התובעת, ברשות בית המשפט, את כתב התביעה, על ידי הוספת עילות נוספות, ובהן העילות של הסגת גבול, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט.

6. התובעת הגיעה להסדר עם מר גרשוביץ, אשר קיבל תוקף של

פסק דין
. בהסדר זה נקבע, כי מר גרשוביץ ישלם לתובעת סכום של 30,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 4,500 ₪ בתוספת מע"מ. עם זאת הוסכם בין התובעת לבין מר גרשוביץ, כי במידה והאחרון ישלם לתובעת סכום של 24,000 ₪ בתשלומים חודשיים של 600 ₪, כי אז ייראה הדבר כסילוק חובו. עוד הוסכם בין הצדדים להסדר, כי במידה והתובעת תצליח לגבות סכומים נוספים מהנתבעת, כי אז מחצית מהסכומים שייגבו ייזקפו על חשבון הסכומים שעל מר גרשוביץ לשלם. לדברי ב"כ התובעת, מר גרשוביץ לא עמד במלוא פרטי ההסכם שנערך עימו. במהלך הדיון נטען על ידי ב"כ התובעת, כי מר גרשוביץ שילם לתובעת סכום כולל של 29,500 ₪. ב"כ התובעת הודיע, כי לתובעת אין עוד כל טענה או תביעה כספית כלפי מר גרשוביץ. מוסכם על התובעת, כי אם בית המשפט ימצא כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לה סכומי כסף כאלה או אחרים, כי אז יש להקטין מסכום החיוב שעל הנתבעת לשאת בו, את הסכומים ששולמו על ידי מר גרשוביץ, על חשבון קרן החוב.

7. הנתבעת טוענת, כי יש לדחות את התביעה שהוגשה נגדה על הסף, שכן במסגרת תביעת הפינוי שהתובעת הגישה, היא לא קיבלה היתר לפיצול סעדים. אין בידי לקבל טענה זו. הטעם לכך הוא, שככל שניתן להבין, התובעת הגישה את תביעת הפינוי זמן קצר לאחר תום תקופת השכירות. מכאן, שבמועד הגשת התביעה הקודמת, טרם נולדה עילת התביעה הנוכחית, המתבססת בעיקרה על העובדה, שהנתבעת המשיכה להחזיק בדירה גם לאחר הגשת התביעה הקודמת. אומר על כך מ. קשת בספרו "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי":

"במקרה אחד נפסק, כי תביעה לסילוק יד ותביעה לדמי שימוש ראויים הן שני סעדים בגין מעשה אחד: מעשה הסגת הגבול. אשר על כך אין תובע זכאי לתבוע אותם בנפרד אלא אם כן הותר לו פיצול סעדים. אולם הסגת גבול היא מעשה נזיקין נמשך, והוא מתחדש מדי יום, ואם נתבע ממשיך בהסגת הגבול לאחר שהוגשה התביעה, אין מניעה להגשת תביעה נוספת המתייחסת לתקופה שלאחר הגשת התביעה הראשונה ללא קבלת היתר לפיצול סעדים" (שם בעמ' 578).
.....
"פעמים שהפרה היא נמשכת בדומה להסגת גבול במקרקעין, שהיא מעשה נזיקין נמשך על ידי זה שהיא מתחדשת מיום ליום, וכל יום נוסף מצמיח עילה לתביעת פיצוי. הוא הדין בשוכר, שלא נתפנה על פי המוסכם בחוזה השכירות או בהפרה נמשך של חוזה אחר כלשהו. ההלכה היא שבמקרה כזה יש לבקש רשות לפצל סעדים, שהרי סעדים בגין עילה אחת, שנולדה בטרם הגשת התביעה - חייב התובע לכלול בתביעתו אלא אם כן התיר לו בית משפט לנהוג אחרת. אולם הפרה, שאירעה לאחר הגשת התביעה, אינה מחייבת בקשת רשות לפיצול סעדים" (שם בעמ' 580).
8. האם הוכח שהנתבעת חתמה על שטר החוב כערבה לחיובי השוכרים? אני סבור שכן. במסגרת עדותה בתיק זה, אישרה הנתבעת את חתימתה על שטר החוב עליו מסתמכת התובעת. הנתבעת טוענת, אמנם, כי שטר החוב לא נועד לשמש ערבות לחיובי השוכרים. בשלב כלשהו היא אף טענה, כי שטר החוב נגנב על יד מר גרשוביץ. בעדותה בבית המשפט טענה הנתבעת, כי היא חתמה על שטר החוב לבקשת חברותיה, אשר ביקשו שתשמש עבורם ערבה כלפי בעלי דירות מהם הן שכרו דירות. דא עקא, שהנתבעת לא אמרה מיהן אותן חברות, וממילא היא לא זימנה אותן להעיד. לא למותר לציין, כי הנתבעת אמרה בעדותה, שאילו מר גרשוביץ היה מבקש כי תחתום על שטר חוב כערבה לחיובי השוכרים כלפי התובעת, היא הייתה חותמת (פרט' עמ' 28). מנגד, מעדותו של מר גרשוביץ, אשר העיד מטעם התובעת, עולה, כי שטר החוב נועד לשמש ערובה לחיובי השוכרים, וכי הנתבעת חתמה עליו למטרה זו (פרט' עמ' 19 וכן עמ' 22) עיון בשטר החוב מעלה, כי התאריך המופיע על גביו (כנראה בכתב ידו של מר גרשוביץ או התובעת) - 1.1.00 - הוא בדיוק התאריך בו הסתיימה תקופתה השכירות השנייה, דבר התומך בטענת מר גרשוביץ, כי שטר החוב ניתן במועד החתימה על חוזה השכירות השני.

10. על פי תנאי השכירות שנקבעו בין התובעת לבין השוכרים, בתום תקופת השכירות היה על השוכרים לפנות את הדירה ולהחזיר אותה לתובעת כשהיא פנויה. הלכה למעשה, הדבר לא נעשה, הואיל והנתבעת סירבה לפנות את הדירה. גם אם הישארותה של הנתבעת בדירה הייתה למורת רוחו ובניגוד לרצונו של מר גרשוביץ, אין בכך כדי לפטור אותו מאחריותו החוזית להחזיר לתובעת את הדירה כשהיא פנויה. בחוזה שנערך בין השוכרים לבין התובעת התחייבו השוכרים להחזיר לתובעת את הדירה בתום תקופת השכירות, ומשמעות התחייבות זו היא, שעליהם לדאוג לכך שכל מי שהכניסו לדירה ייפנה אותה בתום תקופת השכירות. ואם הדבר לא עלה בידם - עליהם לשאת באחריות לכך. מכאן, שיש מקום לקבל את טענת התובעת, כי העובדה שהנתבעת נשארה בדירה לאחר תום תקופת השכירות, גרמה לכך שהשוכרים הפרו את הסכם השכירות, וכתוצאה מכך, זכאית התובעת לפיצוי המוסכם, היינו לסכום של 50 דולר בגין כל יום של איחור.

11. הנתבעת טוענת, כי פינתה את הדירה ביום 28.7.00, ועל כן מדובר באיחור לתקופה של 150 ימים. התובעת טוענת, כי הנתבעת פינתה את הדירה ביום 31.7.00, ועל כן מדובר באיחור של 153 ימים. הואיל, ובשל נכות קשה ממנה סובלת התובעת, היא לא התייצבה בבית המשפט כדי למסור עדותה, אני מחליט לקבל את טענת הנתבעת, ובהסכמת ב"כ התובעת (ר' סעיף 49 לסיכומים) אני קובע, כי מדובר באיחור של 150 ימים. על פי תחשיבים שערכו ב"כ התובעת והנתבעת (סעיף 50 לסיכומי ב"כ התובעת וסעיף 41 לסיכומי הנתבעת), הפיצוי בגין 150 יום עומד על סכום של 30,750 ₪.
12. בראש התביעה השני תבעה התובעת פיצוי בגין שיפוץ שערכה בדירה, לטענתה, בגין נזקים שגרמו השוכרים. הואיל והתובעת לא התייצבה למתן עדות, הודיע בא כוחה, כי התובעת אינה עומדת עוד על ראש תביעה זה.

13. ובאשר לראש התביעה השלישי, הרי שבהעדר עדות מטעם התובעת, אני מקבל רק את אותם רכיבי תביעה בהם הכירה הנתבעת, היינו תשלומי גז, ועד בית וחשמל, בסכום כולל של 1289 ₪ (ר' סעיף 40 לסיכומי הנתבעת).

14. יוצא, אפוא, כי הסכום אשר ביחס אליו אחראית הנתבעת כערבה לחיובי השוכרים, עומד על 32,039 ₪. כזכור, מתוך הסכום הנ"ל, יש לנכות את הסכומים ששולמו על ידי מר גרשוביץ על חשבון קרן החוב, במסגרת הסדר הפשרה אליו הגיע עם התובעת. דא עקא, שהתובעת לא הביאה ראיות ברורות לגבי עניין זה.

15. כפי שציינתי, ב"כ התובעת טען במהלך הדיון, כי מר גרשוביץ שילם לתובעת סכום כולל של 29,500 ₪. בסעיף 51 לסיכומים שהגיש טען ב"כ התובעת, כי הסכום האמור כולל הוצאות משפט שהוטלו על מר גרשוביץ, הן על פי הסדר הפשרה שנערך בינו לבין התובעת, והן במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שנקטה התובעת נגד מר גרשוביץ, לאחר, שלטענת ב"כ התובעת, הוא לא קיים את חלקו בהסכם הפשרה. דע עקא, שטענת ב"כ התובעת, כי הסכום האמור כולל את הוצאות המשפט שהוטלו על מר גרשוביץ, אינה מתיישבת עם דברי מר גרשוביץ שאמר בעדותו: "כולל עורכי דין שילמתי 40,000 ₪ ובלי עורכי דין שילמתי 30,000 ₪"(פרט' עמ' 15).

יוצא, אפוא, שהתובעת לא הוכיחה, כפי שמחובתה היה להוכיח, כמה כסף בדיוק שילם מר גרשוביץ, איזה חלק מתוך סכום זה נזקף על חשבון קרן החוב, ואיזה חלק נזקף על חשבון ההוצאות המשפטיות. בנסיבות אלה, אין מנוס אלא לקבל את טענת מר גרושביץ, כי בנוסף לסכום של 29,500 ₪ (פרט' עמ' 18 ועמ' 22), הוא שילם סכום נוסף עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

16. סוף דבר. החלטתי לקבל את טענת התובעת, כי הנתבעת ערבה לחיובי השוכרים, וכי שטר החוב ניתן למטרה זו. מטעם זה, לא ראיתי צורך להידרש לעילות התביעה הנוספות אשר נוספו בכתב התביעה המתוקן, בגדרן עתרה התובעת לקבל דמי שכירות ראויים, שהינם פחותים מהפיצוי המוסכם. כאמור, בהעדר הוכחה לגבי פירוט התשלומים ששילם מר גרשוביץ אני קובע, כי הסכום של 29,500 ₪ אשר שולם על ידו, היה בגין קרן החוב.

נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 2,539 ₪ (29,500-32,039). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה - 24.10.00 ועד התשלום בפועל. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאות האגרה והוצאות עדותו של מר גרשוביץ (350 ₪), וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
ניתן היום כ"א בשבט, תשס"ו (19 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין.
אריה רומנוב
, שופט








א בית משפט שלום 18422/00 אבגניה כיטוב נ' אולגה לוינסון (פורסם ב-ֽ 19/02/2006)