פסקי דין על הישאם מוראד | פסקי דין על איי די איי חברה לביטוח בע" | פסקי דין על שירביט חברה לביטוח בע"

30427-11/18 תאמ     02/10/2019




תאמ 30427-11/18 הישאם מוראד, איי די איי חברה לביטוח בע" נ' שירביט חברה לביטוח בע"








בית משפט השלום בכפר סבא



תא"מ 30427-11-18 מוראד ואח' נ' שירביט חברה לביטוח בע"
מ



2.10.19

לפני
כבוד השופט
אביב שרון

בעניין:
1. הישאם מוראד

2. איי די איי חברה לביטוח בע"
מ
התובעים


נ ג ד


שירביט חברה לביטוח בע"
מ
הנתבעת

פסק דין

1.
לפניי תביעת שיבוב על סך 46,235 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע, המבוטח על ידי התובעת, בגין תאונת דרכים מיום 17.2.17 בשעה 08:30, שאירעה בין רכב התובע, מסוג ב.מ.וו שמספרו 33-150-30 לרכב מסוג פורד פוקוס שמספרו 39-987-71, המבוטח על ידי הנתבעת.

2.
אין מחלוקת באשר לנסיבות התרחשות התאונה, כמו גם לאחריותו של נהג רכב הנתבעת. על פי הודעות הנהגים, אשר הוגשו בהסכמה, התובע הוא בנו של נהג רכב הנתבעת והחנה רכבו מאחורי רכב הנתבעת. בשלב מסויים, חזר נהג רכב הנתבעת אחורנית, פגע בחזית רכבו של התובע וגרם לו לנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי אשר צורפה לכתב התביעה.
התובעת פיצתה את התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו והגישה תביעת שיבוב כנגד הנתבעת, חברת הביטוח המבטחת את רכבו של נהג הרכב הפוגע, אביו של התובע.

3.
לטענת התובעת, משפיצתה את התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בעקבות התאונה, בהתאם לפוליסת הביטוח, רשאית היא להגיש תביעת שיבוב נגד חברת הביטוח אשר ביטחה את רכב הנהג הפוגע, שכן היא נכנסת בנעליו של מבוטחה התובע.

4.
לטענת הנתבעת, בהתאם לסעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, לסעיף 15 לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"ו-1986 ולפרק ב' לפוליסת הביטוח, הרי שלתובעת אין זכות תחלוף (שיבוב) כנגד הנתבעת, שכן סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח שולל זכות תחלוף אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קירבת משפחה או יחס של מעביד ועובד ביניהם. במקרה דנן, מדובר באב ובן המתגוררים תחת קורת גג אחת ועל כן מדובר באותה יישות. על פי הטענה ברור שהתובע לא היה תובע את עצמו ואף לא היה תובע את מבוטח הנתבעת בהיותו בן משפחתו ומשכך אין זכות תחלוף מכוח מניעה מפורשת שבדין. לא בכדי לא תבעה התובעת את אביו של התובע, אשר מבוטח בידי הנתבעת, שכן מדובר בבן משפחתו של התובע ועל כן, פשיטא שאין לה זכות תביעה גם כנגד הנתבעת, מבטחתו.
הנתבעת אף הסתמכה על דו"ח חקירה שבוצעה בקשר לתובע, במסגרתו עלה כי התובע ואביו מתגוררים באותו בנין בכפר כאבול; התובע מתגורר בקומה השלישית בבנין ואילו אביו מתגורר בקומה הראשונה; בקומה השניה מתגורר אח נוסף עם בני משפחתו; לדברי התובע הוא מבוטח בביטוח מקיף בביטוח ישיר ולא ראה לנכון לתבוע את ביטוח המקיף שלו מאחר ואביו גרם לו את הנזק.

5.
השאלה הניצבת לפניי בהליך זה, אפוא, היא האם לתובעת עילת תביעה נגד הנתבעת מכוח זכות התחלוף והאם היא נכנסת בנעלי התובע, לאחר שפיצתה אותו בגין נזקיו, וזכאית לקבלת סכום הפיצוי מהנתבעת כמי שמבטחת את הנהג הפוגע?

מסתבר ששאלה זו התעוררה בעבר בבתי המשפט וניתנו לגביה הכרעות סותרות, כפי שיפורט להלן.

6.
וזה נוסחו של סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1961 –
"
תחלוף
62.

(א)
היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם.

(ב)
המבטח אינו רשאי להשתמש בזכות שעברה אליו לפי סעיף זה באופן שיפגע בזכותו של המבוטח לגבות מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי מעל לתגמולים שקיבל מהמבטח.

(ג)
קיבל המבוטח מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי שהיה מגיע למבטח לפי סעיף זה, עליו להעבירו למבטח; עשה פשרה, ויתור או פעולה אחרת הפוגעת בזכות שעברה למבטח, עליו לפצותו בשל כך.

(ד)
הוראות סעיף זה לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת משפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם".

7.
כאמור, הפסיקה פירשה באופן שונה את סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח.

א.
בבר"ע (מחוזי חי') 149/06 חזן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' (7.5.06) נדון לפני כב' הש' עמית מקרה בו המבקש, אביו של משיב 2 והמתגורר יחד עמו באותו מבנה, ביחידת דיור נפרדת, נסע ברכב בעקבות משיב 2, פגע ברכבו של משיב 2 וגרם לנזקי רכוש. לא היתה מחלוקת שהמבקש אחראי לתאונה. הבן תבע את המבקש ואת המשיבה, מבטחתו של המבקש. תביעתו נדחתה בבית משפט לתביעות קטנות בהסתמך על סעיף 62(ד) לחוק ובשל החריג לפוליסת צד שלישי, כפי שמופיע במקרה שלפניי, ולפיו "המבטח לא יהיה אחראי לתשלום כלשהו בגין חבות בשל נזק לרכוש שבבעלות המבוטח או נהג הרכב, או לרכוש הנמצא בפיקוחם או בשמירתם של המבוטח או נהג הרכב או אחד מבני ביתם". בית משפט לתביעות קטנות קבע כי מאחר והבן מתגורר יחד עם המבקש באותו מבנה, יש לראותו כאחד מבני ביתו, ולכן חל החריג.
בית המשפט קיבל את בקשת רשות הערעור וקבע כי מטרתו של החריג הנ"ל להבהיר כי הפוליסה לא נועדה לבטח נזקי רכוש של המבוטח עצמו או של בני ביתו הסמוכים על שולחנו, להבדיל מנזקי רכוש של צד שלישי. לדוגמה, אם המבוטח פוגע במכוניתו במכסחת הדשא שלו, הנזק לא יהיה מכוסה בשל החריג "רכוש שבבעלותו". ואולם, במקרה הנדון המבקש גרם נזק למכונית של הבן, אך יש לראות את הבן כצד שלישי ולא כאחד "מבני ביתו" של המבקש. המדובר בבן בגיר, שאינו מתגורר עם המבקש, אלא מתגורר ביחידת דיור נפרדת ובקומה אחרת בבנין, כמו בן אחר של המבקש, המתגורר אף הוא באותו בנין ביחידת דיור נפרדת. עוד נקבע כי אף אם הבן היה מתגורר עם המבקש והיה נחשב כאחד מ"בני ביתו" כלל לא בטוח שהיה מקום להחיל את החריג, וזאת מכוח כללי יסוד של פרשנות פוליסת הביטוח ועל מנת שלא להרחיב את החריג מעבר לגבולותיו הראויים. כך נקבע שפרשנותה של המבטחת כפי שנתקבלה על ידי בית משפט קמא מובילה לתוצאה קשה ואבסורדית ולפיה פלוני, המבטח את מכוניתו בביטוח אחריות צד שלישי, לא יהא מבוטח, אם פגע במכונית אחרת של בן משפחתו. הסיטואציה של שני בני משפחה הנוסעים בסמיכות מקום וזמן, כל אחד במכוניתו שלו, אינה נדירה במקומותינו וקשה להלום מצב בו יחוייבו כלל הנהגים לרכוש ביטוח נפרד ומיוחד על מנת לכסות מקרה של תאונה בין מכוניות המשפחה.

ב.
בע"א (מחוזי ת"א) סהר בע"מ-חברה לביטוח נ' פניקס הישראלי בע"מ-חברה לביטוח (31.7.05) נדון מקרה בו פרצה שריפה בביתו של מבוטח המשיבה וזו פיצתה אותו בגין הנזקים שנגרמו לו. התברר שהשריפה פרצה בשל תקלה במתקן חשמלי בנגריה ששכנה סמוך לבית אשר הוחזקה ונוהלה על ידי בנו של המבוטח. מאחר שהנגריה בוטחה על ידי המערערת, הגישה המשיבה תביעת שיבוב נגד המערערת ובנו של מבוטח המשיבה (בהמשך נמחק בנו של מבוטח המשיבה מכתב התביעה). כב' הרשם דחה בקשת המערערת למחיקתה על הסף של תביעת המשיבה. מכאן הערעור.
בית המשפט דחה את הערעור בקובעו – "אף אני סבורה כי המערערת אינה יכולה לחסות תחת כנפי ההגנה שפרש המחוקק על בן משפחתו של הניזוק, שנועדה למנוע אפשרות של הגשת תביעת תחלוף ישירה נגד בן משפחה או עובד 'שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי', אך אין צורך בתחכום פרשני מיוחד כדי להסיק שהגדרה זו אינה חלה על חברת הביטוח המבטחת את בן המשפחה". נקבע כי יש לפרש את הוראות חוק חוזה הביטוח ואת הוראות פוליסות הביטוח על פי תכליתם וכי אין להעניק יתרון לחברת הביטוח אשר התמזל מזלה ומבוטחה הוא בן משפחתו של הניזוק. עוד נקבע כי תכלית הסייג "למנוע הגשת תביעת תחלוף נגד מי שמבוטח סביר לא היה מגיש נגדו תביעה בהיותו בן משפחה; ובכך למנוע פגיעה בתא המשפחתי, או הצבתו של המבוטח במצב בלתי אפשרי; כאשר חברת הביטוח ממנה הוא תובע שיפוי, על פי הפוליסה, חוזרת על בן משפחתו בתביעת שיבוב באופן שלעיתים יהיה בו כדי למנוע מהמבוטח לתבוע את נזקו ובכך להעשיר את המבטח. אילו היה נשאל מבוטח סביר האם היה נמנע מהגשת תביעה נגד המבטח של בן משפחתו, חזקה עליו שהיה משיב בשלילה, וכך יש לפרש את הוראת סעיף 62(ד) לחוק". נקבע שההשתתפות העצמית שעל בן המשפחה הנתבע לשלם לחברת הביטוח שלו בטל בשישים לעומת הסכום הנתבע ועל כן, אין גם בנימוק זה כדי לתמוך בטענות המערערת.

ג.
בתא"מ (שלום הר') 14110-08-14 הפניקס חב' לביטוח בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (14.12.17) נדון מקרה בו אירעה תאונת דרכים בין שני כלי רכב אשר בבעלות אותה חברה, אשר מבוטחים בידי שתי חברות ביטוח שונות (התובעת והנתבעת). במצב דברים זה נדונה השאלה האם חל החריג לזכות התחלוף הקבועה בסעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח. נקבע כי תכלית החריג הנ"ל היא למנוע מהמבטחת לחזור בתביעה כנגד בן משפחה של המבוטח שהיה מעורב בתאונה, והכל כדי שלא ייפגם הקשר והתא המשפחתי עקב אותה תביעה. יחד עם זאת, ככל שהרכב הפוגע היה מבוטח בביטוח נזקי צד ג' בעת קרות התאונה, אין בחריג זה כדי לחסום את הניזוק (המבוטח) או את מבטחתו מלתבוע את "בן ביתו" של הניזוק (המבוטח) או את מבטחתו, שכן מטרתו של החריג אינה בהענקת יתרון למבטח אשר התמזל מזלו שמבוטחו (המזיק) הוא בן משפחתו של הניזוק. נקבע, איפוא, כי תכלית החריג הקבוע בסעיף 62(ד) לחוק היא למנוע הגשת תביעת תחלוף ישירה נגד מי שמבוטח סביר לא היה מגיש תביעה נגדו בהיותו בן משפחה ובכך למנוע פגיעה בתא המשפחתי. החריג לא נועד למנוע הגשת תביעת תחלוף עקיפה נגד המבטחת של המזיק, כאשר ברור שלא ניתן להיפרע מן המזיק בשל קירבת משפחה או יחסי עובד מעביד. ברוח זו אף פורש סעיף 15 לפוליסה התקנית, כאשר נקבע כי מבוטח סביר לא אמור לצפות שבמקרה של תאונת דרכים בין שני כלי רכב שבבעלותו, לא יהא כיסוי ביטוחי.

ד.
מנגד בע"א (מחוזי מרכז) 15488-10-15 שירביט חברה לביטוח בע"
מ נ' רמי יונס ואח' (7.6.16) נדון מקרה בו נהג משאית ונגרר גרם נזק לרכב אחר, בו נהג אחיו והוא אף מועסק על ידי האח כנהג המשאית. לאחר שפיצתה את האח הניזוק, חזרה חברת הביטוח בתביעת שיבוב נגד נהג המשאית (אחי הניזוק) ונגד חברת הביטוח המבטחת את המשאית. בהסתמך על סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח דחה בית המשפט את התביעה, וכך גם נדחה הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. בפסק הדין נקבע כי זכות התחלוף של המבטח אינה מוחלטת והסייג לה חל מקום בו קיים קשר משפחתי או יחסי עובד-מעביד בין הצדדים המעורבים בתאונה. נקבע שמטרת החריג היא שחברת הביטוח לא תחזור בתביעה כנגד בן המשפחה שהיה מעורב בתאונה והכל כדי שלא ייפגם הקשר והתא המשפחתי עקב תביעה שכזו. עוד נקבע שבקביעת מחירי הפרמיה משקללות חברות הביטוח גם את אותם מקרים חריגים בהם לא יתאפשר להן לחזור למזיק, כאשר הוא בן משפחה, גם אם יש לו כיסוי ביטוחי. מכיוון שמדובר בשתי חברות ביטוח הרי שהחריג יחול עליהן באופן שווה, כאשר פעם תהא חברת ביטוח פלונית בצדו הזה של המתרס ופעם תהא חברת ביטוח אלמונית בצדו האחר של המתרס, ולכן הנזקים והיתרונות מפרשנות זו של הסעיף מתאזנים.
על פסק הדין הוגשה בקשת רשות ערעור, אך זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון, תוך שנקבע –
"אף כי השאלה שעוררה הבקשה עשויה לעורר עניין, עסקינן במקרה בעל נסיבות קונקרטיות חריגות, ואיננו רואים מקום להתערבות, בגלגול נוסף, בהכרעתו של בית המשפט המחוזי בערעור. על כן החלטנו שלא ניתן רשות ערעור, ואנו מבקשים לצאת מן ההנחה כי חברות ביטוח ינהגו בהגינות המצופה מהן ביישום סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 כדי שלא ייפגעו מבוטחים ללא צורך"
(רע"א 5413/16 שירביט חברה לביטוח בע"
מ נ' יונס ראמי ואח' (4.1.17)).

ה.
גם בתא"מ 6091-10-13 חרפוף נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (22.4.14) נדון מקרה בו אשת התובע נהגה ברכב סובארו בבעלות התובע ופגעה במונית אשר אף היא בבעלות התובע. הנתבעת, המבטחת,
שילמה לתובע תשלום עבור הנזק שנגרם לרכב הסובארו אך דחתה תביעתו לפיצוי בגין הנזק שנגרם למונית, וזאת בהסתמך על החלת החריג לפוליסה הפוטר אותה מחובת שיפוי. בית המשפט קבע כי חל החריג הקבוע בסעיף 62(ד) לחוק ובפוליסת הביטוח, שכן "החריג מבקש לבור בין צד שלישי 'אמיתי' לצד שלישי 'פורמלי' בלבד, אשר מבחינה מעשית הוא מצוי בבעלות המבוטח או בפיקוחו או בבעלותם או בפיקוחם של בני ביתו, ולקבוע כי הכיסוי הביטוחי לא יכסה נזקו של צד שלישי 'פורמלי' בלבד. כאשר סובארו של המבוטח יוצא מהחניה ופוגע במונית של המבוטח החונה בסמוך, נראה במונית רכוש של המבוטח כצד שלישי 'פורמלי' בלבד. בעלותו של המבוטח במונית כוללת אף את ההחזקה בה ואת יכולתו להשגיח ולפקח עליה. לפיכך, חל החריג".

8.
אם כן, כאמור, לפנינו מחלוקת פוסקים בסוגיה הנ"ל, ועל כן, בהיעדר הלכה מחייבת של בית המשפט העליון עליי לנהוג כמיטב הבנתי והשקפתי, כשפסיקתו של בית המשפט המחוזי מרכז מהווה פסיקה מנחה.

9.
לאחר שקראתי את כתבי הטענות, שמעתי בקשב רב את טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בפסיקה הנ"ל שהוגשה לעיוני, באתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

ראשית
, אני סבור כי יש לקרוא סעיפים מחריגים בחוק חוזה הביטוח ובפוליסות הביטוח באופן תכליתי, מצמצם ודווקני, תוך נקיטה בדרך פרשנית הבאה להעניק זכות תביעה ולא לשלול אותה, זאת בשל פערי הכוחות המובנים שבין חברות הביטוח, המנסחות את פוליסות הביטוח כחוזים אחידים, לבין האזרחים המבוטחים;
שנית
, ונוכח עקרון פרשני זה, אני סבור שיש לפרש את החריג הקבוע בסעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח ככזה הבא למנוע הגשת תביעת תחלוף ישירה נגד מי שמבוטח סביר לא היה מגיש נגדו תביעה בהיותו בן משפחתו או עובדו, ובכך למנוע פגיעה בתא המשפחתי. במקרה שלפניי ברור שהבן, המבוטח על ידי התובעת, היה נמנע מלהגיש תביעה ישירה כנגד אביו המזיק, כפי שאף הצהיר במסגרת החקירה שביצעה הנתבעת. ואולם, כאן אין מדובר בתביעה ישירה כנגד האב המזיק, כי אם בתביעת שיבוב עקיפה שהגישה חברת הביטוח המבטחת את הבן נגד חברת הביטוח המבטחת את האב. במקרה כזה אין כל חשש לפגיעה בשלמות התא המשפחתי, שהרי כבר במסגרת הודעותיהם לחברות הביטוח תיארו הצדדים לתאונה את שהתרחש בה והאב נטל אחריות. במצב דברים זה, ה"התחשבנות" היא בין חברות הביטוח של הצדדים, כאשר בהתאם לאחריותו של הפוגע תיגזר שאלת ההשתתפות העצמית והנחת היעדר תביעות – במצב בו תימנע מהתובעת זכות התחלוף יהא על הבן, שלא בצדק, לספוג את תשלום ההשתתפות העצמית ותישלל ממנו הנחת היעדר התביעות; ובמצב בו תוענק לתובעת זכות התחלוף כלפי הנתבעת, מבטחת האב, יהיה זה האב שיחוייב בתשלום ההשתתפות העצמית ותישלל ממנו הנחת היעדר תביעות. ואולם, במצב בו ממילא נטל האב אחריות על התאונה, וממילא הצדדים לתביעה הן חברות הביטוח המתחשבנות בינן לבין עצמן, לא ראיתי כיצד תיגרם פגיעה בקשר ובתא המשפחתי?;
שלישית
, גם מבחינת מדיניות משפטית ראויה, לא ראיתי מדוע יש לפרש את החריג שבסעיף 62(ד) ככזה השולל מחברת הביטוח של הניזוק את זכות התחלוף כלפי חברת הביטוח של המזיק. ניטול לדוגמא מקרה בו אדם נוהג ברכב הרשום על שמו ומבוטח על ידי חברת ביטוח פלונית. באותו זמן ובאותו מקום – ומבלי שהאחד ידע על השניה – נוהגת אשתו ברכב הרשום על שמה ומבוטח על ידי חברת ביטוח אלמונית. מתרחשת תאונת דרכים אשר נגרמת באשמת הבעל. חברת הביטוח של האשה מפצה אותה על הנזקים שנגרמו לרכבה. חברת הביטוח של הגבר מפצה אותו על הנזקים שנגרמו לרכבו. מדוע יש למנוע מחברת הביטוח של האשה מלחזור בתביעת שיבוב נגד חברת הביטוח של הבעל (להבדיל מתביעה נגד הבעל עצמו)? ולאחר שהבעל נטל אחריות על גרימת התאונה, והוא אינו נתבע במסגרת
תביעת השיבוב, איזו פגיעה בקשר ובתא המשפחתי עלולה להיגרם? כאמור, ההתחשבנות היא בין חברות הביטוח, ותוצר הלואי של התחשבנות זו עניינה בשאלה על מי מהשניים תוטל החובה לשלם השתתפות עצמית ומי יפסיק להנות מהנחת היעדר תביעות, כאשר ממילא מדובר בבני זוג הגרים יחד ומנהלים משק בית משותף.

10.
לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 8,043 ₪; ולתובעת סך של 38,192 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ והחזר אגרת משפט בסך 374 ₪ - הכל בתוך 30 יום.







זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 ימים.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים
.

ניתן היום,
ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.












תאמ בית משפט שלום 30427-11/18 הישאם מוראד, איי די איי חברה לביטוח בע" נ' שירביט חברה לביטוח בע" (פורסם ב-ֽ 02/10/2019)