פסקי דין על פלונית | פסקי דין על משה הרשקוביץ

6366-07/12 א     06/10/2019




א 6366-07/12 פלונית נ' משה הרשקוביץ








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 6366-07-12 נון נ' הרשקוביץ ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון


תובעת

פלונית
ע"י ב"כ עוה"ד א. קדמי


נגד


נתבעים

1.

משה הרשקוביץ

, ת.ז 050984822


ע"י ב"כ עוה"ד י. אבו ג'ומעה

2. המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") בע"
מ (ניתן פסק
דין)




פסק דין



1.
התובעת הינה אלמנתו ויורשתו היחידה של המנוח מר יעקב נון ז"ל (להלן "המנוח"), יליד שנת 1938, אשר מצא את מותו ביום 25.7.05, בנסיבות טראגיות כפי שיתואר בהמשך.

2.
הצדדים היו חלוקים באשר לנסיבות הנ"ל, ולכן פוצל הדיון בתביעה, וביום 10.1.16, לאחר הבאת ראיות הצדדים, ניתנה החלטה שבה קבעתי כי הנסיבות שבהן מצא המנוח את מותו היו כדלקמן:

ביום 12.7.05
נהג הנתבע מס' 1 מר משה הרשקוביץ
(להלן "הנתבע") במשאית. במהלך הנסיעה הוא פגע באופנוע שהיה רכוב על ידי המנוח, ושהיה מבוטח על ידי נתבעת מס' 2 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (להלן "הנתבעת") (הנסיבות הנ"ל יכונו להלן "תאונת הדרכים"). לאחר התאונה הנ"ל, ירד הנתבע מהמשאית, ניגש אל המנוח, ובין השניים
התפתח ויכוח שבמהלכו הותקף המנוח על ידי הנתבע (הנסיבות הנ"ל יכונו להלן "אירוע התקיפה"). לאחר מספר רגעים, התמוטט המנוח ואיבד את הכרתו. הוא הובהל לבית חולים, אך למרבה הצער, נפטר בחלוף כ- 14 יום.

3.
לאחר ההכרעה במחלוקת העובדתית, מונה ד"ר אילן קיציס, מומחה בתחום הקרדיולוגיה והרפואה הפנימית, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן "המומחה מטעם בית המשפט"). המומחה ערך חוות דעת והשיב לשאלות הבהרה שנשלחו לו על ידי הצדדים. לאחר מכן, הנתבע ביקש לזמנו לחקירה נגדית על חוות דעתו, אולם הוא חזר בו מבקשה זו.


4.
בחוות דעתו, ציין המומחה כי בעברו, סבל המנוח ממחלת לב ומסוכרת, אם כי בשנים 2004-2005 ובמועד האירועים שפורטו לעיל הוא היה יציב, והיה עובד כמורה לנהיגה באופנועים. עוד קבע כי שני האירועים, פגיעת המשאית והקטטה שהתפתחה אחריה, כל אחד לחוד ושניהם ביחד, היוו מצב דחק קיצוני עבור המנוח, אשר גרם באופן ישיר ומידי לאוטם חריף בשריר הלב, ולהפרעת קצב ממאירה שבעטיה המנוח איבד את הכרתו. עוד קבע כי במהלך ההחייאה בהיותו מחוסר דופק ולחץ דם, נוצר נזק מוחי למנוח, ממנו לא התאושש במהלך כל שהייתו בבית חולים ועד למותו. עוד קבע המומחה כי תוחלת חייו של המנוח היתה לעוד 4-5 שנים.

5.
ביום 15.5.18 הגיעו התובעת והנתבעת להסכם פשרה, שלפיו שילמה הנתבעת לתובעת בהיותה היורשת היחידה והתלויה היחידה במנוח, פיצוי ע
ל פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975
(להלן "חוק הפיצויים"), בגין הנזקים שנגרמו עקב תאונת הדרכים, בסך של 84,653 ₪, לסילוק התביעה נגדה.


בסיפא של סעיף 2 להסכם הפשרה הוסכם כי התובעת תהיה רשאית להמשיך את הליכי התביעה כנגד הנתבע, כאשר במסגרת הליכים אלה יופחת מסכום הנזק, הפיצוי ששולם לתובעת על פי הסכם פשרה זה.

6.
התובעת והנתבע לא הצליחו להגיע להסכמה וביקשו להגיש סיכומים בכתב, וכך היה.

7.
טענת השיהוי


בטרם אדון בטענות הצדדים לגופן, אסיר מבפני
י טענה מקדמית אשר הועלתה על ידי הנתבע, שלפיה דין התביעה להידחות מחמת שיהוי (התביעה הוגשה על סף תום תקופת ההתיישנות).


אין בידי לקבל טענה זו, שכן כבר נפסק כי:

"השתהות בהגשת תביעה אינה, כשלעצמה, שיהוי כמובנו במשפט. שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפני
יה לבית-
המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע – שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי (
רע"א 4928/92
עזרא נ' המועצה המקומית תל-
מונד [11];
d.w. oughton, j.p. lowry, r.m. merkin limitation of actions [60], at p. 23
).
לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום-
לבו של התובע (
ע"א 403/63
תמיר נ' שמאלי [12], בעמ' 53;
ע"א 410/87
עיזבון המנוחה רבקה ליברמן ז"ל ע"י יורשיה נ' יונגר
(להלן – פרשת ליברמן [13]), בעמ' 756-755). הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שיהוי מוטל על הטוען לכך, קרי הנתבע"

( ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, נז(5), 433 (2993).

בענייננו, לא הוכח כי התובעת זנחה את זכות התביעה בגין אירוע התקיפה, או כי הנתבע שינה את מצבו לרעה, או כי ההשתהות בהגשת התביעה נעשתה בחוסר תום לב מצד התובעת,
על כן דין טענה זו להידחות.

8.
אירוע התקיפה


ביום 12.7.05, העביר המנוח שיעור נהיגה על אופנועים שבו השתתפו מספר תלמידים, וביניהם מר אייל שטייניץ. לתמיכת גרסת התביעה בעניין אירוע התקיפה, הוגש תצהירו של מר שטייניץ, שבו תיאר את אירוע התקיפה כדלקמן:


ביום האירוע הוא השתתף בשיעור נהיגה על אופנועים בהדרכת המנוח. כל הקבוצה נסעה בנתיב הימני של הכביש, מאחורי המנוח אשר נסע בראש הקבוצה. בשלב מסוים, משאית שהיתה נהוגה על ידי הנתבע ואשר נסעה בנתיב השמאלי, נכנסה לנתיב הימני וחצצה בין האופנוע של המנוח לבין התלמידים, ואז החלה בבלימות חזקות עד לעצירה מוחלטת. ברגע זה מר שטייניץ עקף את המשאית
משמאל, ואז ראה את האופנוע של המנוח שכוב על צידו הימני כאשר פגוש המשאית היה מעל חלקו האחורי של האופנוע, וכן הבחין בנתבע יורד מהמשאית. המנוח עמד בצדו של האופנוע עם קסדה על הראש, וכשנשאל על ידי מר שטייניץ מה קרה, השיב המנוח כי הנתבע פגע בו מאחורה. תוך כדי ירידתו של מר שטייניץ מהאופנוע שלו, הוא ראה את הנתבע מגיע במהירות לכיוון המנוח ומכה אותו במכת אגרוף בכתף, ודוחף
אותו בעצמה עם שתי ידיו אל כיוון בית החזה שלו. בנוסף, הוא קילל אותו וירק עליו. מר שטייניץ ניסה להגן על המנוח וחצץ בין הנהג למנוח, וביקש מהנתבע שלא יזוז מהמקום עד שיזמין משטרה. הנתבע עלה חזרה למשאית והחל בנסיעה. באותו רגע המנוח הרים את אופנועו וישב עליו על מנת להמשיך בנסיעה, אולם מספר רגעים לאחר מכן, כאשר המשאית חפלה מעל פניו, המנוח נפל אחורנית כשהוא מחוסר הכרה והאופנוע נפל לצידו. מר שטייניץ ביצע בו פעולות החייאה עד להגעת רופא והעברתו לבית החולים, שם למרבה הצער, נקבע מותו בחלוף כ-14 יום.

9.
ביום 10.1.16, לאחר ששמעתי את העדויות, אימצתי את גרסתו הנ"ל של מר שטייניץ אשר עמדה במבחן החקירה הנגדית, וקבעתי כי אירוע התקיפה התרחש כפי הנסיבות שתוארו על ידו, כמפורט בסעיף 8 לעיל.

10.
האם האירוע הנ"ל מהווה עוולת תקיפה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]?

סעיף 23(א) לפקודת הנזיקין מגדיר תקיפה כדלקמן:

"
תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו"

בענייננו, לא יכולה להיות מחלוקת כי הנסיבות שפורטו לעיל עונות על ההגדרה הנ"ל, והנתבע לא טען, וממילא לא הוכיח, קיומן של אף אחת מהנסיבות המנויות בסעיף 24 לפקודה, המקנות לו הגנה מפני העוולה הנ"ל.

11.
בניסיון להתחמק מאחריות נזיקית, טען הנתבע כי הוא לא התכוון לגרום למותו של המנוח, ומשכך לא מתמלאים לגביו יסודות עוולת התקיפה.


דין טענה זו להידחות.

לשון הסעיף "תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם... " מלמדת כי דרישת "הכוונה" מתייחסת לעצם השימוש בכוח כנגד גופו של אדם, ללא קשר לעניין הנזק. כוונתו של אדם לגרום או לא לגרום נזק כזה או אחר אינה מעלה או מורידה לעניין התגבשות העוולה, והנזק להבדיל מעוולות אחרות בפקודה כדוגמת עוולת הרשלנות (ראה סעיף 35 לפקודה), אינו מהווה יסוד מיסודות התגבשות העוולה. ברע"א 1272/05 גד כרמי נ' דניאל סבג (פורסם בנבו, 02.12.2007) פסק ביהמ"ש העליון (כב' השופט רובינשטיין) כי דרישת הכוונה בעוולת התקיפה מתייחסת בעיקר למודעות לעצם המעשה ולא לשאלה האם היתה כוונה לגרום נזק, תוך הפנייה להגדרה המוצעת בתזכיר חוק דיני ממונות, תשס"ו-2006. יוצא אפוא שדי היה בכוונת הנתבע לעשות שימוש בכוח כנגד המנוח, על מנת לגבש את עוולת התקיפה על פי ההגדרה בפקודה, כאשר שאלת הנזק תבחן בהמשך לפי סעיף 76 לפקודה.


משכך, הטענה כי לא היתה לנתבע כוונה לגרום למותו של המנוח, אינה רלוונטית לצורך בחינת קיומה של עוולת התקיפה.

12.
טענה נוספת שהועלתה על ידי הנתבע היא כי
לא התקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין מעשה התקיפה לבין מותו של המנוח, שכן לטענתו, אירוע התקיפה לא היה הגורם שבלעדיו לא היה נגרם מותו של המנוח, ולעניין הקשר הסיבתי המשפטי טען כי אין זה ראוי, כעניין של מדיניות משפטית, להטיל עליו אחריות נזיקית שעה שהוא לא היה מודע לבעיותיו הרפואיות של הנתבע, ולא יכול היה לצפות כי ויכוח יכול להוביל למותו.

13.
גם טענות אלה דינן להידחות.


לעניין הקשר הסיבתי העובדתי "הגורם שבלעדיו אין" – מומחה בית המשפט קבע בצורה ברורה ומפורשת כי שני האירועים, תאונת הדרכים ואירוע התקיפה,
כל אחד לחוד ושניהם ביחד
, היוו מצב דחק קיצוני עבור המנוח אשר גרם באופן ישיר ומידי לאוטם חריף בשריר הלב, שבעקבותיו מצא המנוח את מותו
(ראה סעיף 4 לעיל). קביעה זו מבססת את קיומו של הקשר הסיבתי העובדתי בין אירוע התקיפה לבין המוות. ויוזכר כי הנתבע ביקש לזמן את המומחה מטעם בית המשפט לחקירה על חוות דעתו, אולם הוא חזר בו מבקשתו הנ"ל (ראה סעיף 3 לעיל), ומשכך בפני
נו קביעה אשר לא נסתרה.

14.
לעניין הקשר הסיבתי המשפטי
- קיומו של קשר זה נקבע על פי מבחן הצפיות או על פי מבחן הסיכון.

בענייננו, הנתבע ככל אדם סביר היה צריך לצפות כי התנהגותו האלימה כלפי המנוח תגרום לאחרון נזק בריאותי, ואוטם שריר הלב שבו לקה המנוח הינו בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו האלימה של הנתבע. יתרה מכך, ובזיקה למבחן ריחוק הנזק
"בפסיקתנו השתרש עיקרון המכונה "עיקרון הגולגולת הדקה", לפיו חייב המזיק לקבל את הניזוק כפי שהוא ולפצותו בגין כל נזק שנוצר בשל שילוב מעשה העוולה עם נתוניו המיוחדים"
(
ראה ע"א 8279/02 זאב גולן ואח' נ' עזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל (פורסם בנבו, 14.12.2006). עוד נפסק כי המזיק אחראי על שיעור הנזק שנגרם כתוצאה מעוולתו, אף אם שיעור זה עולה במידתו על מה שהיה צפוי מראש כתוצאה מגולגולתו הדקה של הניזוק (ראה ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' יצחק בן הרוש (פורסם בנבו, 28.12.1989). בהקשר זה יפים הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט דנציגר בע"פ 6294/11 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו,
20.02.2014) כדלקמן:

" ......
מי שתוקף קורבן, נוטל על עצמו סיכון כי לקורבן יש "גולגולת דקה", קרי "רגישות", לאו דווקא מחלה או מום, המחישה או מקרבת את התרחשות התוצאה הקטלנית. עקרון "הגולגולת הדקה" הוא עיקרון מקובל בשיטתנו המשפטית, כאמור גם בגדרי המשפט הפלילי [ראו והשוו:
ע"פ 707/83 פטרומיליו נ' מדינת ישראל, פ"ד לח

(4) 821, 827-826 (1984) (להלן: עניין פטרומיליו)]. מאחר שהקורבן לא בחר את תוקפו, התוקף מקבל את קורבנו כמו שהוא, על כל הסיכונים הכרוכים בכך. הסיכון לקיומה של "גולגולת דקה" נתפס כסיכון מדעת, שכן התוקף הכניס עצמו מרצונו החופשי למצב דברים אסור כאשר נקט אלימות קשה כלפי הקורבן"

15.
אוסיף עוד כי
בנסיבות המקרה שבפני
נו, אין לראות בעברו הבריאותי של המנוח, כסיבה המכרעת למותו או לחילופין סיבה המנתקת את הקשר הסיבתי המשפטי בין תקיפת המנוח לבין מותו של המנוח, ובוודאי בנסיבות שבהן מצבו הבריאותי של המנוח היה יציב ביום אירוע התקיפה, על פי קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

16.
לאור האמור, הנני קובעת כי בנסיבות המקרה שבפני
נו, מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין אירוע התקיפה לבין מותו של המנוח.

17.
ייחוד העילה

בסעיף 13 לסיכומיו טען הנתבע כי "הגורם העיקרי והראשון למותו של המנוח הינו תאונת הדרכים וכי הוויכוח והקטטה שהתפתחו לאחר מכן הינם תוצאה נגררת של תאונת הדרכים. מכאן שהטלת האחריות במקרה הנדון הינה אך ורק עפ"י חוק הפלת"ד וכי אין להטיל כל אחריות נזיקית על הנתבע, וכי עת התובעת קיבלה פיצויים עפ"י חוק הפלת"ד ישנה השתק פלוגתא ו/או השתק עילה וכי אין לה עילה אחרת מאחר ומיצתה את זכויותיה עפ"י חוק הפלת"ד – ובשל נימוק זה דין התביעה להידחות על הסף".

18.

גם אם הדבר לא הוזכר על ידי הנתבע במפורש, טענה זו נופלת בגדרו של סעיף 8 לחוק הפיצויים שענייננו "ייחוד העילה", וזו לשונו:

"
(א)
מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון.

.......

(ג)
אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מתביעה על פי פקודת הנזיקין של מי שאין לו עילת תביעה על פי חוק זה"
[ההדגשות אינן במקור, כ.ג']

19.
לאחר שבחנתי את טענת הנתבע, הגעתי למסקנה כי לא חל עקרון "ייחוד העילה" על אירוע התקיפה, וכי לתובעת מוקנית הזכות להגיש את תביעתה בגין האירוע הנ"ל על פי פקודת הנזיקין. להלן נימוקיי.

20.
כבר קבעתי בחלטה מיום 10.1.16 כי עסקינן בשני אירועים מובחנים ונפרדים (אירוע תאונת הדרכים ואירוע התקיפה) שניתן לזהותם על ציר זמן מוגדר. כל אירוע כאמור מושתת על עובדות עצמאיות המקימות עילה נזיקית בנפרד, חרף ההמשכיות וסמיכות הזמנים שביניהם.

אף אם לצורך החלת עקרון ייחוד העילה, ניתן לראות בנזק השני שנגרם בעקבות אירוע התקיפה, כקשור בקשר סיבתי משפטי לאירוע הראשון, קרי לתאונת הדרכים והשימוש ברכב, הרי קשר זה מתנתק במקרה שבפני
נו לאור העובדה שעסקינן בנזק אשר נגרם במתכוון ובזדון (ראה הסיפא של סעיף 8(א) סעיף 18 לעיל, וכן ת.א 5213/90 עזבון המנוחה רחל מלמד ז"ל נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"מ תשנ"ה(4), 322).

21.
זאת ועוד, בע"א 8535/01 גנאדי ליפשיץ נ' מדינת ישראל ואח, פ"ד נז(6), 656, נאמרו על ידי ידי כב' השופט ריבלין (כתוארו אז) הדברים הבאים:

"
שלילת עילת התביעה על-
פי דיני הנזיקין הכלליים, מכוח עקרון ייחוד העילה
שבסעיף 8(א)
ל
חוק הפיצויים
, כרוכה ושלובה בכך שהנפגע מוצא את תיקונו במסגרת עילת התביעה על-
פי
חוק הפיצויים

. .........
מכאן עולה כי שלילת העילה על-
פי דיני הנזיקין הכלליים, מתוקף עקרון ייחוד העילה, מותנית בדבר קיומה של עילת תביעה העומדת לנפגע על-
פי
חוק הפיצויים

, עילה אשר מכוחה יש ביכולתו לתבוע ולקבל פיצוי בגין מכלול הנזקים שנגרמו לו"

סעיף 1 לחוק הפלת"ד מחריג מגדר תאונת דרכים "מאורע שאירע כתוצאה ממעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי" (ראה
רע"א 2199/99 עיזבון המנוח עודד לזר ז"ל נ' רשות הנמלים והרכבות, פ"ד נו(1), 938)
.
בענייננו, אין חולק כי הנזק שנגרם למנוח הינו תוצאה ישירה של מעשה התקיפה של הנתבע, אשר התבטא במכת אגרוף בכתף ודחיפה חזקה לכיוון בית החזה, ומשכך אין הוא נכלל בתנאי המסייג לחזקה הממעטת שבהגדרה הנ"ל. במצב נתון זה, לא קמה לתובעת עילת תביעה על פי חוק הפיצויים בגין אירוע התקיפה, והיא נכנסת בגדרו של סעיף 8(ג) לחוק הפיצויים המקנה לה את הזכות להגיש את תביעתה על פי פקודת הנזיקין.

22.
המסקנה היא אפוא, שעקרון ייחוד העילה אינו חל בנסיבות המקרה שבפני
נו, ומשכך, אין התובעת חסומה מלהגיש את תביעתה בגין אירוע התקיפה כנגד הנתבע על פי פקודת הנזיקין.


23.
סיכום ביניים

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הנתבע עוול בעוולת התקיפה כלפי המנוח, ומשכך חב הוא לפצות את התובעת, אלמנתו ויורשתו היחידה, בגין הנזקים שנגרמו עקב המעשה הנ"ל.

24.

אשם תורם

לטענת הנתבע, המנוח תרם בהתנהגותו הפרועה בכביש להיווצרות החיכוך בינו לבין הנתבע, חרף מצבו הבריאותי והיותו חשוף למצבי דחק שעליהם עלול הוא לאבד את חייו, ומשכך יש לייחס לו אשם תורם לקרות האירוע.

הנני דוחה טענה זו. לא הוכח כי המנוח התגרה בנתבע ו/או התנהג אליו בצורה חריגה עובר לאירוע התקיפה, ומשכך, לא שוכנעתי כי יש להטיל עליו אשם תורם לקרות האירוע הנ"ל.

25.
הנזק

בכתב סיכומיו (סעיף 24) עתר ב"כ התובעת לחייב את הנתבע בפיצויים בגין ראשי הנזק כדלקמן:

א.
הפסד השתכרות בשנים האבודות (לרבות הפסדים הנובעים מקצבת פנסיה מופחתת לאחר מות המנוח).

ב.
הוצאות קבורה ומצבה.

ג.
נזק לא ממוני (כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים).

ד.
פיצויים עונשיים ופיצויים מוגברים.

26.
המנוח יליד 3.12.1938, היה במועד קרות האירוע ביום 12.7.05, בן 66 ו-7 חודשים.

הוא נפטר ביום 25.7.05, בחלוף 14 ימים ממועד האירוע.

לאחר מותו השאיר אחריו אישה, ילדים ונכדים, אם כי התביעה הוגשה בשם אשתו בלבד, שהיא גם יורשתו היחידה על פי דין.


עובר לאירוע, עבד המנוח כמורה לנהיגה כשכיר בחברת יעקב אופנועים בע"מ, ובשנת 2004 עמד שכרו הממוצע על סך של 3,220 ₪ לחודש (ראה טופס 106 לשנת 2004).

בנוסף קיבל המנוח פנסיה מחברת "אגד" בסך של 5,495 ₪.


הטענה בדבר השתכרות נוספת בדמות דיבידנדים, לא הוכחה במידה הדרושה.

אלמלא האירועים, המנוח היה פורש לגמלאות בגיל 67, היינו ביום 3.12.2005.

תוחלת חייו של המנוח היתה בין 4 עד 5 שנים על פי קביעת המומחה מטעם בית המשפט. לצורך חישוב הפיצוי, יילקח ממוצע של 4.5 שנים, היינו עד ליום 25.1.10.

בשנת 2004 השתכרה התובעת סכום כולל של 27,850 ₪. על כן שכרה הממוצע עובר לאירוע עמד על סך של 2,320 ₪ לחודש.

27.
הפסד השתכרות ופנסיה בשנים האבודות

ב"כ התובעת התעלם בחישוביו משיטת הידות, והגיש תחשיב כללי ופשטני לעניין הפסד השנים האבודות. בהעדר נסיבות מיוחדות, החישוב יערך לפי שיטת הידות.

לעניין רכיב הפנסיה - בע"א 9209/03
עזבון המנוח יניב ניסן
ז"ל נ' הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 16/11/2008) נפסק כי יש מקום להכיר בקצבת הפנסיה כנזק בר פיצוי בהיותה חלק ממקורות הכנסתו של אדם לעת זקנה, וכי קצבת פנסיה נכללת בראש הנזק "אובדן הכנסה בשנים האבודות". וכך נכתב בפסק הדין:

"
על רקע מאפייניה של קיצבת הזיקנה דומה כי אין מקום להבחין, לעניין הפיצוי ב"שנים האבודות", בינה לבין הפסדי השתכרות. ככלל ניתן לומר, כי לאחר יציאתו של אדם לגמלאות מהווה קיצבת הזיקנה, כמו גם תקבולי הפנסיה, את מקור הכנסתו"

אשר על כן, בבסיס השכר של המנוח לצורך חישוב הפיצוי בגין "השנים האבודות", תילקח בחשבון קצבת הפנסיה אשר הייתה אמורה להיות משולמת לו עד תום תוחלת חייו.

28.
חישוב ההפסד בשנים האבודות ייערך לפי שתי תקופות.

התקופה הראשונה
- ממועד האירוע (12.7.05) ועד המועד שהיה מיועד לפרישתו של המנוח לפנסיה (3.12.05).

הקופה המשותפת בתקופה זו, על פי הנתונים שפורטו לעיל, עמדה על סך של 11,035 ₪ ( 3,220 ₪ + 2,320 ₪ + 5,495 ₪).

קופה זו מחולקת ל-4 ידות (מנוח, אלמנה, קיום, חסכון), כאשר כל ידה הינה 2,759 ₪.

ההפסד החודשי בתקופה זו הינו סך של 5,956 ₪ (השתכרות המנוח (3,220 ₪+5,495 ₪) בניכוי ידת הקיום שלו 2,759 ₪).

ההפסד החודשי בתקופה מיום 12.7.05 ועד 3.12.05 (4 חודשים ו-21 יום), עומד על סך של 27,993 ₪.


התקופה השנייה -
ממועד פרישת המנוח (3.12.05) ועד סיום תוחלת חייו (25.1.10).

בתקופה זו הקופה המשותפת עמדה על סך של 7,815 ₪ (5,495 ₪ + 2,320 ₪).

כל ידה (4 ידות) הינה 1,954 ₪.

ההפסד החודשי - קצבת הפנסיה שקיבל המנוח בניכוי ידת הקיום שלו - 3,541 ₪.

ההפסד החודשי בתקופה מיום 3.12.05 ועד 25.1.10 ( 49 חודשים ו-22 יום), עומד על סך של 176,105 ₪.

29.

הוצאות קבורה ומצבה

הזכות לפיצוי בגין הוצאות קבורה קבועה בסעיפים 19(ב) ו-80 לפקודת הנזיקין.

ככלל, ראש נזק זה טעון הוכחה. ואולם, בהעדר ראיות, ניתן לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדנה .

בהעדר ראיות מטעם התובעת, הנני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 20,000 ₪.

30.
נזק לא ממוני

לעניין השיקולים העומדים בבסיס פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני, נאמרו בת.א 3169/01 עיזבון המנוח שמואל בורנשטיין ז"ל ואח' נ' המרכז הרפואי ע"ש רבין ואח', פ"מ תשס"ד(1), 721,
הדברים הבאים:

"מהן אותן נסיבות קונקרטיות, ומה הם אותם משתנים המשפיעים על שיעור הפיצוי המגיע לניזוק או לעיזבונו? על-
אף השוני בין המקרים שנדונו בפסיקה, מספר גורמים חוזרים עולים ומתבססים כשיקולים אותם על בית-
המשפט לשקול בבואו לפסוק פיצוי עבור נזק לא ממוני. משתנים אלו הם, בין היתר, גילו של הניזוק בזמן התאונה ותוחלת חייו הצפויה במצבו (
ע"א 236/61
בנין נ' ורמבוד [8], בעמ' 1617;
ע"א 6978/96
עמר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית [9], בעמ' 929); הנסיבות בהן נגרם הנזק ובהן מידת רשלנותם של הנתבעים (ת"א (ת"א) 2581/89 פלונית
נ' גטהין [25], אשר אושר ב
ע"א 2517/93
פלונית
נ' גטהין [10] (להלן – פרשת פלונית
[10], [25]);
ת"א (ת"א) 1037/93


דיין נ' קופת חולים הכללית [26], אשר אושר בע"א 398/99
קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' דיין [11] (להלן – פרשת דיין [11], [26])), הסבל שנגרם לניזוק במהלך האירוע הנזיקי כפי שעולה מעדויות חיצוניות כאלו ואחרות (לדוגמה סימני ציפורנים על קיר זירת האירוע בת"א (ת"א) 1056/00
יורשי עזבון המנוחה נילי דבוש ז"ל נ' עיריית תל אביב – המחלקה לכיבוי אש [27], תנוחת גווית הניזוק בע"א 8216/99
עזבון המנוח סמיון פרידמן ז"ל נ' רפופורט [12]), מניין ואופי האופרציות הרפואיות אותן עבר הניזוק בשל האירוע, מספר ימי האשפוז בבית החולים, ועוד"

31.
בענייננו, התובעת עתרה לקבלת פיצוי בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים בסכום כולל של 500,000 ₪.


כאב וסבל

לא יכולה להיות מחלוקת כי מעשה התקיפה שתואר לעיל (מכת האגרוף בכתף והחבטה בחזה) הסב למנוח כאב וסבל רב, וזאת גם בשים לב לגילו של המנוח במועד האירוע. בעקבות האירוע לקה המנוח באוטם שריר הלב ובהפרעת קצב ממאירה, אשר בעטיה הוא איבד את הכרתו ונותר ללא הכרה עד למותו. בנסיבות אלה סביר להניח כי הכאב והסבל היו מנת חלקו של המנוח גם ברגעים שבהם הוא התחיל לחוש מועקה בליבו ועד לאיבוד הכרתו כאמור.

בנסיבות אלה, הנני מעמידה את הפיצוי בגין כאב וסבל על סך של 100,000 ₪.

קיצור תוחלת חיים

במועד האירוע, היה המנוח על סף גיל הפרישה, וכפי שסביר להניח, את שארית חייו הוא היה אמור לבלות עם אשתו, ילדיו ונכדיו. ברם, האירוע "קטע" את תכניותיו, וגרם לאובדן כ- 5 שנים מחייו.

במצב דברים זה, הנני מעמידה את הפיצוי המגיע בגין קיצור תוחלת חייו של המנוח על סך של 250,000 ₪.

32.
פיצויים עונשיים ופיצויים מוגברים


התובעת עתרה לחייב את הנתבע בפיצויים עונשיים ובפיצויים מוגברים.

כבר נפסק כי
סעד של פיצויים עונשיים
הינו סעד חריג בנוף הנזיקי, ושמור בדרך כלל למקרים חריגים ביותר בהם חומרת מעשיו של המזיק הינה חריגה במיוחד (ראה ע"א 4576/08 ליה עטרה בן-צבי נ' פרופ' יהודה היס (פורסם בנבו, 07.07.2011).

בענייננו, למרות חומרת מעשהו של הנתבע הראוי לכל גינוי, לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להשית עליו פיצויים עונשיים או פיצויים מוגברים מעבר לפיצויים על פי פקודת הנזיקין.

33.
סיכום נזקי התובעת


הפסד בשנים האבודות
204,098 ₪

הוצאות קבורה ומצבה
20,000
₪

נזק בלתי ממוני
350,000 ₪

סה"כ
574,098 ₪

34.
ניכויים

עקב פטירת המנוח שולם לתובעת מענק פטירה בסך של 6,788 ₪.

בנוסף, ממועד הפטירה ועד לחודש 12/09, שולמו לתובעת קצבות שארים מאת המוסד לביטוח לאומי, בסכום כולל של 98,248 ₪.

כמו כן, ממועד הפטירה ועד לחודש 12/09, קבלה התובעת פנסיית שארים מחברת "אגד" בסכום כולל של 273,365 ₪.


סך כל הניכויים – 378,401 ₪.

35.
הפיצוי המגיע לתובעת לאחר הניכויים שפורטו לעיל, מסתכם בסך של 195,697 ₪.

סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.8.12 (אמצע התקופה שבין מועד האירוע לבין מועד מתן פסק הדין), מסתכם בסך של 216,604 ₪.

מתוך הסכום הנ"ל יש לנכות את הסך של 84,653 ₪ אשר שולם לתובעת במסגרת הסכם הפשרה שנחתם עם הנתבעת (ראה סעיף 5 לעיל).


היתרה המגיעה לתובעת עומדת על סך של 131,951 ₪.

36.
לאור כל האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 131,951 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.


בנוסף ישלם הנתבע לתובעת אגרת משפט, וכן את חלקה של התובעת בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.




ניתן היום,
ז' תשרי תש"פ, 06 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 6366-07/12 פלונית נ' משה הרשקוביץ (פורסם ב-ֽ 06/10/2019)