פסקי דין על אליהו ניאזוב (קטין) | פסקי דין על בוריס ניאזוב | פסקי דין על עו"ד יונתן דה פריס | פסקי דין על עו"ד צבי הרניב |

21506/04 א     21/02/2006




א 21506/04 אליהו ניאזוב (קטין) , בוריס ניאזוב נ' עו"ד יונתן דה פריס, עו"ד צבי הרניב




1
בתי המשפט
א 021506/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בתיק עיקרי: 021506/

21/02/2006
תאריך:
כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר

בפני
:
1. אליהו ניאזוב (קטין)

2. בוריס ניאזוב

בעניין:
תובע
אלון כהן
- נ ג ד -
1. עו"ד יונתן דה פריס
2. עו"ד צבי הרניב
נתבע
עו"ד יונתן דה פריס
עו"ד הרניב צבי
בהעדר הצדדים
נוכחים:
פסק דין

רקע:
1. 1. התובעים הינם אב ובן. בבעלותם של התובע 2 - (להלן: "האב") , ואמו המנוחה של הבן בלה ניאזוב ז"ל, היתה דירה בת 4 חדרים ברח' המלך רחבעם 12/16 באשדוד (להלן: "הדירה"). בין בני הזוג גבה טורא והם נפרדו, הדירה הושכרה והמנוחה הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בר"ג נגד עו"ד הרניב תביעה לפירוק שיתוף. עו"ד דה פריס - עו"ד דה פריס, ייצג את המנוחה ועו"ד הרניב- עו"ד הרניב, ייצג את האב.
2. 2. ביום 13.12.96 מונו הנתבעים על ידי בית המשפט לענייני משפחה, ככונסי נכסים לצורך מכירת הדירה וחלוקת תמורתה בין בני הזוג.
3. 3. מפתח הדירה נמסר בינואר 97 לעו"ד הרניב וביום 17.2.97 נערך ונחתם הסכם מכר בין בני הזוג באמצעות כונסי הנכסים - הנתבעים, ובין - יבלונצ'יק סופיה (להלן: "הרוכשת" או "הקונים"). התמורה שנקבעה היא סך של 110,000 $ כערכם בשקלים. ביום 29.4.98 נהרגה האם בתאונת דרכים והתובע 1 - בנה הקטין ירש את כל נכסיה וזכויותיה (ר' צו הירושה אשר צורף כנספח ד' לכתב התביעה).
טענות הצדדים:
טענות התובעים:
4. 4. מינואר 97 עת מסר את מפתחות הדירה לא היה לאב כל קשר לדירה או לרוכש או לבא כוחו ומכאן ואילך כל מגע, תיאום, ביקור, חתימה על מסמכים, קבלת כספים, עמידה בחיובים נעשו באופן בלעדי על ידי הנתבעים במסגרת תפקידם ככונסי נכסים. מסיבות שאינן בידיעת האב, הופר הסכם המכר על דרך של אי עמידה במועד המסירה שנקבע. יתרת התמורה בסך של 6,524 $ קוזזה על ידי הרוכשת, כך שבמקום הסך של 110,000 $ שולמה תמורה מופחתת בסך של 103,476 $ . לא זו אף זו, למרות שהתמורה שהתקבלה היתה פחותה מהמחיר שנקבע בהסכם, ניכו הנתבעים את שכר הכינוס בסך של 4% מתוך מלוא תמורת הדירה ולא מהסכום שהתקבל בפועל. ההפרש בין מה שגבו כונסי הנכסים לעומת 4% מהסכום שהתקבל בפועל, מסתכם בסך של 261 $ + מע"מ.
5. 5. לטענת התובעים המסירה המאוחרת של הדירה לידי הרוכשת נבעה ממעשים ו/או ממחדלים רשלניים של הנתבעים אשר לא ביצעו הלכה למעשה את החיובים שנטלו על עצמם עת מונו ככונסי נכסים.
6. 6. לטענת התובעים משגילו את גביית היתר של הנתבעים כמובהר לעיל פנו לבית המשפט לענייני משפחה שמינה את הנתבעים ככונסי נכסים, אך האחרון הפנה אותם להגשת תביעת נזיקין כנגד הנתבעים - התביעה דנן.
7. 7. אשר על כן, עותרים התובעים להחזר הסך של 6,524 $ שערכם בשקלים הוא 22,769 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.4.97 מגיעים לסך של 36,062 ₪. בנוסף לכך עותרים התובעים להחזר סך של 261 $ + מע"מ - סך בשקלים של 1,023 ₪ ששולם לנתבעים ביתר ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.2.97 - סך של 1,668 ₪.

טענות הנתבעים:
טענות הנתבע 1- עו"ד דה פריס:
8. 8. לטענת עו"ד דה פריס האב חתם בעצמו יחד עם המנוחה על הסכם המכר ביום 17.2.97 והוא אשר היה אחראי באופן מוחלט על ניהול הנכס עובר למכירה ולפינוי המטלטלין ממנו. לטענת עו"ד דה פריס הוא טיפל במרץ ובמסירות בכל הקשור למכירת הנכס, הוא זה שדאג לפתיחת חשבון בנק עם עו"ד הרניב, הוא זה שניהל מו"מ עם מתווכים ופרסם מודעה בעיתונות. עו"ד דה פריס מלין בכתב הגנתו על שיתוף הפעולה הדל שזכה מעו"ד הרניב. ביום 17.12.96 כתב עו"ד דה פריס מכתב לעו"ד הרניב בו הוא ביקש מפתח לדירה, המכתב לא נענה אך בעקבות המכתב הסתבר לעו"ד דה פריס שהאב נעל מטלטלין בחדר בדירה וסירב לפנות את הדירה. גם פנייה של עו"ד דה פריס לעו"ד הרניב לא הועילה לשם פינוי הדירה. כך גם פניות עו"ד דה פריס בקשר לקבלת ייפוי כוח נוטריוני מהאב עלו בתוהו. לטענת עו"ד דה פריס באין ייפוי כוח מטעם האב ושיתוף פעולה מטעם עו"ד הרניב, לא ניתן היה להמשיך את הטיפול בהעברת הזכויות בדירה לקונה.
9. 9. רוכשת הדירה הגב' יבלונצ'יק סופיה שלחה ביום 25.5.97 הודעת קיזוז בשל העובדה שלא נמסרה החזקה בדירה ולא נמסרו מסמכים אלה ואחרים לידי הקונה בהתאם להסכם המכר. בין לבין התכונן עו"ד דה פריס להגיש בשם מרשתו המנוחה הגב' בלה ניאזוב תביעה כנגד עו"ד הרניב והאב, אולם בטרם הספיק להכין את כתב התביעה, נהרגה המנוחה בתאונת דרכים. עם פטירת מרשתו, סבר עו"ד דה פריס כי אין לו כל אפשרות להגיש תביעה בשמה, ועו"ד הרניב לא היה מעונין להגיש תביעה נגד הקונה. לכתב הגנתו צרף עו"ד דה פריס תכתובות רבות שיש בהן כדי להעיד על חוסר שיתוף הפעולה לו זכה מעו"ד הרניב ומהאב. בין התכתובות שצרף עו"ד דה פריס לכתב הגנתו מכתב מיום 14/4/98 המאזכר את סרוב הקונה לשלם את יתרת התמורה בסך של 6,524$ ואת דעתו של עו"ד דה פריס כי האחריות לכך מוטלת על האב וכי יש מקום להגיש תביעה של כונסי הנכסים כנגד הקונה.
10. 10. בכתב הגנתו מלין עו"ד דה פריס על הזמן הארוך שחלף עד להגשת התביעה באופן שיש בה כדי לגרום לו לנזק ראייתי באשר הוא סיים את תפקידו ככונס נכסים לפני שנים רבות ומי שהפר את החוזה הוא האב - התובע 2 מר בוריס ניאזוב
ופרקליטו - עו"ד הרניב .
11. 11. עו"ד דה פריס ביקש להגיש הודעה לצד ג' כנגד עו"ד הרניב (התביעה היא על סך 37,730 ₪ ולכן היא נידונה בדיון מהיר לפי פרק ט"ז 1 לתקנות). לאחר קבלת היתר הוגשה הודעה כאמור, אשר נמחקה לאחר מכן מטעמיו של עו"ד דה פריס.
טענות הנתבע 2 - עו"ד הרניב:
12. 12. עו"ד הרניב טען בכתב הגנתו כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין. טענתו זו נדחתה בהחלטה של מותב זה בהחלטת ביניים מיום 22.6.04.
עו"ד הרניב טען בהגנתו, בהתיחס לטענה שהסכם המכר הופר מאחר שהדירה לא נמסרה במועד והתמורה המופחתת ששולמה בשל כך, כי האב היה מודע להליך מכר הדירה ולטענות הקונים באשר לאי מילוי חיובים על פי ההסכם. (ר' סעיף 8 לכתב התביעה וסעיף 4 לכתב ההגנה של עו"ד הרניב).
13. 13. באשר לטענה שהכונסים גבו את שכר טרחתם בשיעור של 4% ממחיר הדירה על פי החוזה ולא בהתאם לתמורה שהתקבלה בפועל טוען עוד הרניב כי בית המשפט אישר את שכר הכינוס (ר' סעיף 9 לכתב התביעה וסעיף 5 לכתב ההגנה של עו"ד הרניב ).
14. 14. באשר לשאר הטענות שעו"ד הרניב הכחישן, הוא עשה כן באופן סתמי ללא הצגת כל גרסה סותרת.
דיון:
המחלוקת בין הצדדים בתיק זה תיגזר בין היתר מהתשובות לשאלות שלהלן:
* · האם חלה חובה על הנתבעים ככונסי נכסים לנקוט פעולה כנגד רוכשי הדירה בגין אי תשלום מלוא התמורה?
* · אם התשובה לשאלה דלעיל חיובית אילו פעולות היה על הנתבעים ככונסי נכסים לנקוט.
* · האם הוכיחו התובעים את שיעורו של הסכום הנתבע והאם יש להביא בחשבון לעניין זה אחריותו תורמת של האב (התובע 2).
האם בנסיבות העניין חלה חובה על הנתבעים ככונסי נכסים
15. 15. כב' השופט גייפמן מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב מינה את באי כוח הצדדים ככונסי נכסים למכירת דירת המגורים המשותפת של האב והמנוחה. ההלכה היא שכונסי הנכסים המתמנים על-ידי בית-המשפט הם פקידיו והם פועלים בשמו בהתאם לכתב-הסמכות שניתן להם וכפופים למרותו. (ר' ע"א 552/72 מדינת ישראל נ' כונסי נכסים של החברה וולטקס צמרון פ"ד כז (2) 393, עמוד 398-399).
16. 16. הנתבעים קיבלו אישור מבית המשפט למכור את הדירה לקונה בסך של 110,000$ כערכם בשקלים בהתאם להוראות ההסכם. בהתאם לכך נגזר שכר טרחתם בשיעור של 4% ממחיר המכר. על פי ההרשאה שניתנה לכונסים על ידי בית המשפט הם לא היו רשאים למסור את החזקה בדירה ולאפשר רישום הזכויות בה בתמורה הפחותה מהסך שנקבע בהסכם המכר ושאושר על ידי בית המשפט. מילין אחרות, משהעבירו הכונסים את הממכר לידי הקונה ואפשרו לרשום את הדירה על שמה בטרם דאגו לקבל את מלוא התמורה, לא מילאו הכונסים - הנתבעים, את תפקידם בהתאם להרשאה שניתנה להם על ידי בית המשפט. משלא קיבלו הכונסים את מלוא התמורה שומה היה עליהם, כמי שמונו על ידי בית המשפט, לפנות אליו בבקשה למתן הוראות. הכונסים בחרו שלא לעשות דבר. (ר' ע"א 593/76 שרה ו-יצחק איילון נ' ועד הבית מרחוב מורדי הגיטאות פ"ד לא (1) 808, עמוד 809).
17. 17. לא זו אף זו, לא בכדי מונו בא כוח התובע 2 ובא כוחה של המנוחה ככונסי נכסים, בשל המחלוקת שפרצה בין בני הזוג וחוסר יכולתם לפרק את השיתוף בדירת המגורים בכוחות עצמם מונו הנתבעים לעשות כן. לפיכך חבים הנתבעים חובת נאמנות לבני הזוג ומשהלכה המנוחה לבית עולמה חבים הכונסים נאמנות ליורשה - בנה הקטין הוא התובע 1. אשר על כן כשקיבלו הכונסים תמורה פחותה מהסכום שנקבע בהסכם המכר הפרו חובה כפולה - חובתם כשלוחי בית המשפט (officers of the court) וחובת הנאמנות שהם חבים לבעלי הדירה ולבאים בנעליהם. הנתבעים עו"ד דה פריס וע"ד הרניב טוענים כי בית המשפט לא הסמיך אותם להגיש תביעה כנגד הקונים ולכן לא יכלו לעשות כן מכח תפקידם ככונסים. מבלי להיכנס לשאלה אם מסורה הסמכות האמורה לכונסים מכח תפקידם, אין ולא צריכה להיות מחלוקת בשאלה כי היה על הכונסים להודיע לבית המשפט שלא התקבלה מלוא התמורה ולבקש מבית המשפט הוראות. כיצד יקבלו הכונסים הסמכה להגיש תביעה כנגד הקונה אם לא הביאו את השאלה לפתחו של בית המשפט כלל ועיקר ?
האם הוכיחו התובעים כי התקבלה תמורה פחותה מהסכום שנקבע בהסכם המכר שאושר על ידי בית המשפט
18. 18. ביום 14/4/98 כותב עו"ד דה פריס מכתב לעו"ד הרניב בסעיף 7 למכתב, כותב עו"ד דה פריס כהאי לישנא:
כתוצאה מסירוב מרשך לשתף פעולה ולפנות את המטלטלין מהדירה הקונה מסרב לשלם 6,524$ (סכום גדול ביותר).
מרשתי דורשת שמרשך יפצה אותה על הנזק או לחילופין אולי יש מקום לתבוע את הקונה עבור סכום זה, בכל מקרה בתור כונסי נכסים אנו חייבים לדעתי להגיש את התביעה. אני מוכן למסור לך את הטיפול בתביעה במידה שמרשך ישלם למרשתי סך של 2,000$, כמו כן על מרשך להחזיר למרשי סך של 500 ש"ח עבור בדיקת פוליגרף (המכתב צורף כנספח יב' לכתב ההגנה של עו"ד דה פריס).
19. 19. בחקירה נגדית נשאל עו"ד דה פריס בקשר למכתב הנ"ל וטוען כי לא הוגשה תביעה מאחר שעו"ד הרניב שכנע אותו שאין להם שום סמכות להגיש תביעה כזו. יחד עם זאת טוען עו"ד דה פריס כי הסכום שבו נקב במכתב בסך של 6,524$ הוא סכום שגוי וההפרש הוא 4,300$ בלבד. ההפרש נובע לשיטתו מחישוב לא נכון של שער הדולר היציג (ר' עדות מיום 15/9/05 בע' 23 לפרוטוקול). בתצהיר נוסף מיום 10/2/05, שהגיש עו"ד דה פריס, טען שהחסר הוא סך של 3,898$ בלבד. בסיכומיו טוען עו"ד דה פריס כי החסר הוא בסך של 4,361$ וזאת בניגוד מפורש לתצהיר האמור. בנוסף לכך מודה עו"ד דה פריס בסיכומיו כי הכין דו"ח כספי שבו כתב בטעות כי חובם של הקונים לקופת הכינוס הוא בסך של 6,524$. הנה כי כן אין מחלוקת כי נגרם חסר בקופת הכינוס בשל העובדה שתמורת הדירה לא שולמה במלואה. השאלה היא מהו שיעורו של הסכום החסר: 6524$, 4361$ 4,300$ או שמא 3,898$. דעתו של בית המשפט אינה נוחה, וזאת בלשון המעטה, מהסתירה בסכומים העולה מעדותו של עו"ד דה פריס.
20. 20. מצד אחד צרף עו"ד דה פריס את המכתב מיום 14/4/98 שבו נקב בסכום חסר של 6,524$, מצד שני הצהיר כי הסכום החסר הוא סך של 3,898$ בלבד ובעדותו בבית משפט נקב בסכום של 4,300$, ובסיכומיו נקב בסכום של 4,361 $. אשר על כן נוכח הסתירות בעדותו של עו"ד דה פריס קשה ליתן אמון בתצהיריו ובסכומים האחרים שננקבו על ידיו במהלך ניהול המשפט ונדמה כי הסכום הנכון הוא הסכום הראשוני אותו נקב במכתבו מיום 14/4/98 והסכום אותו נקב בדו"ח שהכין לשם הגשתו לבית המשפט ועל כך יאמר:
"הודאת בעל דין כמאה עדים דמי" (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף מ, עמ' ב ).
התוצאה היא שהתובעים הוכיחו במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי כי שולם בחסר סך של 6,524$ כערכם בשקלים.
אחריות תורמת והקטנת הנזק
21. 21. הנתבעים טענו כי מינוי של כונס נכסים אינו מונע את בעל הנכס מלהגיש תביעה כנגד מפר החוזה. אכן, הגם שהסכם המכר נחתם על ידי כונסי הנכסים שמונו מכח תקנות סדר הדין האזרחי, על ידי בית המשפט, אין הדבר מפקיע את זכותם של בעלי הנכס.
22. 22. עורכי-דין המתמנים לשמש ככונסי נכסים לצורך ביצוע מכירת דירה אינם מהווים המוכרים עצמם. כך גם נרשם בהסכם המכר כי המוכרים הם התובע 2 והמנוחה מצד אחד, באמצעות כונסי הנכסים הם הנתבעים, ומצד שני גב' יבלונצ'ק סופיה. רישום זה על הסכם המכר אינו הופך את הכונסים לבעלי הדירה, הם אינם מקבלים את תמורת הדירה לכיסם והם אינם יכולים להיחשב כאילו הם הצד המוכר באופן אישי.
23. 23. הזכויות בדירה לא הוקנו לכונסי הנכסים ולכן לא הייתה מניעה שבעלי הדירה או מי מהם יתבע את הקונים לתשלום יתרת התמורה הבלתי משולמת.(ר' ע"א 424/91 כונסי הנכסים של המנוחים אבא ומשה מזרחי ז"ל נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד מז' (3) 710 (להלן: "עניין משה מזרחי").
24. 24. מבחינת הוראות החוק, אין כל נפקות בדין לאירוע של מינוי המערערים ככונסי נכסים. המינוי אינו מהווה מכירה של זכות במקרקעין, ומשום כך כונסי הנכסים אינם בגדר המוכרים בעת העברת הזכות לצד שלישי ר' עניין משה מזרחי בעמ' 715 מול אות השוליים א). לא זו אף זו, בהתאם להוראת סעיף 3 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ג 1963:
הקניית זכות במקרקעין או זכות באיגוד לנאמן, לאפוטרופוס, למפרק או לכונס-נכסים מכוח פקודת פשיטת הרגל, 1936, פקודת החברות, פקודת האגודות השיתופיות, פקודת המסחר עם האויב, 1939, חוק נכסי נפקדים, תש"י-1950, או חוק נכסי גרמנים, תש"י-1950 (להלן - חוקי ההקנייה) - אינה "מכירת זכות במקרקעין" או "פעולה באיגוד" לענין חוק זה; ובמכירת זכות במקרקעין או בפעולה באיגוד על ידי מי שהוקנתה לו כאמור, יחושב המס כאילו נמכרה הזכות או נעשתה הפעולה על ידי מי שממנו הוקנתה.
25. 25. עולה מהמקובץ שהעובדה שהדירה נמכרה באמצעות הכונסים אין משמעותה שהזכות הופקעה מיד הצדדים - התובע 2 והמנוחה או הבא בנעליה, ולפיכך יכלו הם לעתור לסעד כנגד הקונה בשל העובדה שלא שילמה את מלוא התמורה בגין מכירת הדירה. עניין זה עלה כבר בדיון בפני
כב' השופט גייפמן בבית המשפט לענייני משפחה ביום 10/5/01 ובכל זאת לא ראו התובעים דכאן או מי מהם צורך להגיש עתירה כלשהי כנגד הקונה.
26. 26. אשר על כן, נוכח העובדה שעל פי הדין היו רשאים התובעים להגיש תביעה כנגד הקונה ולא עשו כן, למרות שעניין החסר בכספי התמורה היה ידוע להם משנת 2001.היא הנותנת שיש ממש בטענת הנתבעים שהתובעים לא עשו די להקטנת הנזק.
27. 27. בכתב ההגנה של עו"ד דה פריס נטען כי התובע 2 גרם להפרת הסכם המכר בכך שלא פינה את חפציו מהדירה במועד ולא מסר ייפוי כוח נוטריוני לצורך הטיפול במכירת הדירה. טענות אלו אומתו בתצהירו עו"ד דה פריס שאימת את כתב הגנתו (התביעה הוגשה בהתאם לפרק טז1 לתקנות סדר הדין האזרחי- בדיון מהיר, מה שחייב את עו"ד דה פריס לאמת את כתב הגנתו בתצהיר). נקודה זו לא הוזמה בחקירה הנגדית של עו"ד דה פריס ולא נסתרה בעדותו של התובע 2.
28. 28. מתצהירו של עו"ד דה פריס עולה תמונה קשה ביחס לשיתוף הפעולה בינו לבין הנתבע 2 - עו"ד הרניב שקיבל על עצמו להיות כונס נכסים ביחד עם עו"ד דה פריס.
מהתצהיר, מהמסמכים שצורפו לכתב הגנתו של עו"ד דה פריס ומהמכתב מיום 14/4/98 עולה תמונה עגומה של חוסר שיתוף פעולה מצידו של עו"ד הרניב ומצדו של התובע 2. מתקבל הרושם כי חוסר שיתוף הפעולה לו זכה עו"ד דה פריס מעו"ד הרניב ומהתובע 2 תרם לכך שהדירה לא הועברה במועדה לקונה ולהפרת חיובים נוספים של המוכרים בהסכם המכר, באופן שיש בה לכאורה חריגה מההסכם שנחתם בין הצדדים. טענותיו של עו"ד דה פריס היו כאלה אשר בעטיין מצא צורך להגיש הודעה לצד ג' כנגד עו"ד הרניב. הודעה שנמחקה בשלב מאוחר יותר מסיבותיו של עו"ד דה פריס.
29. 29. לפיכך ניתן לקבוע כי לתובע 2 הייתה אחריות תורמת לכך שההסכם הופר ולכך שלא התקבלו מלוא התגמולים. יחד עם זאת לא ניתן לייחס למנוחה ולתובע 1 שבא בנעליה אחריות תורמת כלשהי.
30. 30. ההפרש בסך של 261$ המהווים סך של 4% מהסך שלא נגבה - המדובר בשכר טרחה שאושר לנתבעים על ידי בית המשפט לענייני משפחה. שכר הטרחה לא הותנה בסכום שיגבה בפועל אלא נגזר מתמורת הדירה על פי ההסכם. לכן אין ממש בעתירה זו בפני
. והיא לפיכך נדחית.
לסיכום
31. 31. על הנתבעים חלה חובה ככונסי נכסים, אם כפקידי בית המשפט או כנאמנים של הצדדים להגיש בקשה למתן הוראות או לנקוט בצעד כל שהוא כשלא שולמה מלוא התמורה על ידי הקונה. נוכח אישור של בית המשפט לקבלת תמורה בסך של 110,000$ כתמורה להעברת החזקה והעברת הזכויות בדירה לקונה, לא היו רשאים הנתבעים לעשות דין לעצמם ולאפשר מסירת החזקה והעברת הזכויות בדירה ללא קבלת מלוא התמורה.
32. 32. שיעור התמורה החסר הוא סך של 6,524$. לאור העובדה שהתובעים (התובע 2 בעצמו והמנוחה שהתובע 1 בא בנעליה), לא עשו להקטנת הנזק נראה לי נכון וצודק להפחית את חבות הנתבעים בנסיבות העניין ב 25%. באשר לאחריות תורמת כפי שצוין לעיל לא ניתן לזקוף לחובת המנוחה ולבנה שבא בנעליה אחריות כלשהי, אך לאור התנהגות התובע 2 אחריותו התורמת להפרת ההסכם עולה כדי 50%.
33. 33. עולה מהמקובץ שהחבות הכוללת של הנתבעים היא 75% מהסך של 6,524$ דהיינו סך של 4,893$ . בהתאם לצו הירושה מחצית מסכום זה סך של 2,446.5$ מגיעה לתובע 1 שבא בנעלי המנוחה והמחצית השנייה לתובע 2. ברם לאחר שקבעתי שלתובע 2 אחריות תורמת להפרת הסכם בשיעור של 50%, הסכום לו יהיה זכאי התובע 2 יהא סך של 1,223.25$ בלבד. (כל הסכומים הדולריים כערכם בשקלים נכון ליום הגשת התביעה).לא מצאתי להבדיל בין הנתבעים בינם לבין עצמם וזאת מאחר שכל אחד מהם יכול היה לפעול בכוחות עצמו ככונס נכסים ובאין שיתוף פעולה של חברו היה עליו לפנות לקבלת הוראות מבית המשפט. אף לא אחד מהנתבעים יכול לרחוץ בנקיון כפיו או להטיל את האחריות על חברו. משנטלו על עצמם כונסי הנכסים למכור את הדירה נטלו על עצמם במשתמע גם את החבות לשתף פעולה בינם לבין עצמם כדי להגשים את מטרת הכינוס. אשר על כן לא ראיתי להפריד בין מידת האחריות שבין הנתבעים.
אשר על כן ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובע 1 סך של 2,446.5$ ובנוסף לכך ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובע 2 סך של 1,223.25$ הסכומים דלעיל יחושבו כערכם בשקלים על פי שהשער היציג ביום הגשת התביעה ומכאן ואילך יהיו צמודים למדד וישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית עד לתשלומם המלא בפועל.
לעניין הוצאות ושכ"ט לאור דחיית חלק מהתביעה, העובדה שהתובעים לא עשו די להקטנת נזקם ולאור אחריותו התורמת של התובע 2 ראיתי לפסוק בעניין זה הוצאות ושכ"ט לחובת הנתבעים בשיעור כולל מוקטן בסך של 800 ₪ בתוספת מע"מ סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.
ניתן היום כ"ג בשבט, תשס"ו (21 בפברואר 2006) במעמד הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי
ד"ר אחיקם סטולר
, שופט








א בית משפט שלום 21506/04 אליהו ניאזוב (קטין) , בוריס ניאזוב נ' עו"ד יונתן דה פריס, עו"ד צבי הרניב (פורסם ב-ֽ 21/02/2006)