פסקי דין על מוטי לוי | פסקי דין על תמר לוי | פסקי דין על שפיר מגורים ובניין בע"מ

49602-12/17 א     24/10/2019




א 49602-12/17 מוטי לוי, תמר לוי נ' שפיר מגורים ובניין בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 49602-12-17 לוי ואח' נ' שפיר מגורים ובניין בע"מ



לפני
כבוד השופט יאיר דלוגין


התובעים
:

1.מוטי לוי

2.תמר לוי
ע"י עו"ד יעקב גנים


נגד


הנתבעת
:

שפיר מגורים ובניין בע"מ
ע"י עו"ד עודד גזית


פסק דין



לפניי תביעה כספית בסך של 250,000 ₪ בגין ליקויי בנייה ונזקים נוספים שנגרמו לתובעים כתוצאה מליקויים אלה.
רקע
1.
התובעים רכשו מהנתבעת, ביום 18.2.10, דירה בפרויקט שנבנה על ידי הנתבעת באור-יהודה. אין מחלוקת כי הדירה נמסרה לתובעים ביום 19.2.13. התובעים טוענים שהתלוננו על ליקויי בניה עוד קודם לקבלת הדירה ומכל מקום אין מחלוקת כי הם התלוננו על כך במעמד מסירת הדירה ובסמוך לאחר מכן וגם בהמשך.

2.
התובעים פעלו לקבלת חוות דעת עוד בסמוך למועד מסירת הדירה. חוות דעת נוספת ניתנה בחודש אוקטובר 2015. חרף כל ההתכתבויות והפניות של התובעים לנתבעת, לא תוקנו כל הליקויים, כאשר המחלוקת העיקרית הייתה ועודנה בקשר לריצוף.

3.
לפיכך, הגישו התובעים בחודש דצמבר 2017 את התביעה דנא, שבמסגרתה הם עותרים לחייב את הנתבעת לשלם להם 160,000 ₪ בגין עלות תיקון הליקויים הקיימים בדירה, 50,000 ₪ בגין עלויות בית מלון וכן עלויות אחסון, פירוק הרכבה והובלה שידרשו כולם בעת ביצוע התיקונים שיחייב לטענתם פינוי הדירה. כמו כן, הם עותרים לקבלת 40,000 ₪ בגין עוגמת נפש, הפסד ימי עבודה וכיוצ"ב נזקים.

4.
הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי הריצוף בדירה לא היה ריצוף סטנדרטי אלא שודרג בהתאם לבקשת התובעים ועל כן, על פי החוזה שבין הצדדים, האחריות בכל הקשור לריצוף מוטלת על כתפי התובעים.

5.
כמו כן, טענה הנתבעת כי מומחה מטעמה בדק את הדירה לאחר קבלת חוות הדעת של התובעים משנת 2015 והגיע למסקנה שעלות הליקויים עומדת על 9,711 ₪ בלבד. בנוסף טענה כי מאז מתן חוות הדעת בשנת 2015 בוצעו על ידה תיקונים בדירה. כן טענה כי התביעה הוגשה בשיהוי רב ולאחר שעברו תקופות הבדק והאחריות.

6.
בתיק זה מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט את אינג' יקי נחמן. לפי חוותו דעתו מיום 13.2.19, בדירה קיימים ליקויים שעלות תיקונם עומדת על 81,906 ₪, כולל פיקוח הנדסי ומע"מ. כמו כן, קבע המומחה כי הוא מעריך את משך ביצוע התיקונים בחודש וחצי וכי בתקופה זו יידרש פינוי הדירה.

7.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשיים, התובעים של התובע והנתבעת של מר מנחם ברקו, שהיה מנהל הפרויקט בזמנו. הנתבעת זימנה לחקירה גם את מומחה בית המשפט. העדים נחקרו אתמול והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה מיד לאחר תום שמיעת העדים.

דיון
עלות תיקון ליקויי הבניה

8.
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחומר שבפני
י, נחה דעתי כי יש לאמץ את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט.

9.
כידוע, בית המשפט רשאי לסטות מחוות דעת של מומחה מטעמו, אך זאת רק אם קיימים נימוקים טובים לכך. הנתבעת חקרה את מומחה בית המשפט אך ורק בנושא הריצוף, אשר מהווה מבחינה כספית מעט מעל 50% מעלות התיקונים שנקבעה על ידי המומחה, כך שברור שביחס ליתר הליקויים, יש לקבל את ממצאי המומחה, משלא נסתרו.

10.
גם את קביעות המומחה לגבי הריצוף יש לקבל. המומחה קבע בסעיף 5.4 לחוות דעתו כי קיימים כ-27 אריחים אשר הונחו שלא בכיוון הנכון, וזאת בניגוד לסימון החץ שמוטבע בגב האריח. מדובר באריחים שהונחו ויושמו בחדר שינה הורים, בפרוזדור, בחדר שינה ילדים, בממ"ד ובחדר שינה ילדים נוסף.

11.
כמו כן, מצא המומחה ליקויים נוספים שמתבטאים באריחים נוספים, כגון: הפרשי מפלסים בניגוד לתקן, מרווחים בלתי אחידים בין משקי האריחים, בניגוד לתקן, אריחים מנותקים מהתשתית, אריחים סדוקים ואריחים עם רובה מתפרקת, הכל כמפורט בסעיפים נוספים בחוות דעתו (5.11, 5.12, 5.16, 5.21, 5.26, 5.35 ו- 5.46).

12.
המומחה קבע כי רק בסע' 5.4 קיימים 35 אריחים לפחות שהחלפתם נדרשת. כאמור, נמצאו פגמים באריחים נוספים שפורטו בשאר סעיפי חוות הדעת.


13.
המומחה קבע (ס' 5.4 עמ' 6 למעלה לחוות דעתו), כי בהתחשב בכמות הכוללת של האריחים הפגומים (כאמור 35 לפחות רק בסעיף 5.4 לחוות הדעת ונוספים בהתאם לסעיפים אחרים בחוות הדעת) ומשלא ניתן למצוא ארחים זהים חדשים, אין מנוס מהחלפת הריצוף בכל שטח הדירה, למעט בחדרים הרטובים, בהם לא נמצאו פגמים בריצוף ולמעט בריצוף המרפסת שלגביו מצא המומחה פגם נקודתי שניתן לתיקון.

14.
עלות החלפת כל האריחים הפגומים שנזכרו בכל סעיפי חוות הדעת שנזכרו לעיל, נקבעה על ידי המומחה על 40,250 ₪ לפני מע"מ ופיקוח הנדסי. כמו כן, קבע המומחה כי לאחר החלפת האריחים, ידרשו תיקוני טיח מעל פנלים וצביעה של הקירות בדירה ותמחר את העלות הכספית בעניין זה בסך של 7,475 ₪ לפני מע"מ ופיקוח הנדסי.

15.
המומחה נחקר על חוות דעתו בנושא הריצוף ולא חזר בו ואף לא שינה מהאמור בחוות דעתו.

16.
בסיכומי הנתבעת היא טוענת שגם אם יש ממש בממצאי המומחה לגבי הריצוף, הרי שאין זאת אחריותה, אלא אחריות התובעים. הנתבעת טוענת כי מתקיים האמור בסיפא של סע' (4א)(2) לחוק המכר דירות, תשל"ג-1973, היינו אי ההתאמה בעניין הריצוף נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה.

17.
הנתבעת טוענת כי יש להטיל את האחריות בעניין הסבת תשומת הלב אודות הצורך ביישום מיוחד של האריחים (לפי כיווני החץ), על התובעים, שכן העלות הכספית הכרוכה בכך מבחינת רוכשי הדירות הינו אפסי או לא קיים, ולעומת זאת אם האחריות בעניין זה תוטל על מוכרי הדירות, הרי שתחול עלות כספית בעניין זה, שכן על מוכרי הדירות יהיה להתארגן כדי לעקוב אחר עניין זה בכל הפרויקטים שלהם, על עשרות ואלפי הדירות שנמנות על הפרויקטים האמורים, וכתוצאה מכך עלות זו תגולגל על כתפי הרוכשים וכך תיווצר התייקרות במחירי הדירות, דבר שאינו רצוי ושאף ניתן למנוע אותו, אם האחריות בעניין זה תוטל על רוכשי הדירות.

18.
לבד מכך שאיני מקבל את הטיעון האמור של הנתבעת, שגם לא הוכח לדעתי, הרי שטיעון זה לא מתייחס ואף מתעלם לחלוטין מהדין הקיים ואף מהחוזה הספציפי שנכרת בין הצדדים. ובמה הדברים אמורים?

19.
נתחיל מכך שעל פי חוק המכר הדירות, האחריות לאי התאמה בדירה, בין שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים, מוטלת על כתפי המוכר, וזאת כאמור בסע' 4(א)(2) ו- (3) לחוק.

20.
סע' 7א'(א) לחוק קובע כי:
"אין להתנות על הוראות חוק זה אלא לטובת הקונה או קונה המשנה"
. לפיכך, ברור הדבר כי אין כל תוקף לסעיף בחוזה המכר שקובע כי לא המוכר יהיה אחראי לליקוי כזה או אחר שנפל בדירה, אלא רק קבלן המשנה או קבלן המפתח או ספק הריצוף וכיוצ"ב גורמים, שלא לדבר על הקונה עצמו.

21.
הנתבעת טוענת כי הריצוף במקרה הנוכחי לא היה הריצוף הסטנדרטי שנכלל במחיר הדירה, אלא ריצוף משודרג, שנרכש על ידי התובעים, בין אם ישירות מספק הריצוף חברת עצמון ובין אם דרך הקבלן המבצע, חברת שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ (חברה זו קשורה מטבע הדברים לנתבעת).

22.
הנתבעת מפנה לסע' 8.10 לחוזה המכר, שבו לפי טענתה נרשם כי אין אחריות הנתבעת ביחס לשינויים שבוצעו בעבודות, אביזרים ופריטים הכלולים במפרט, אפילו בוצעו על ידי הנתבעת. כמו כן, היא מפנה לסע' 7.2.4 ו- 7.2.5 לחוזה וטוענת כי גם שם עולה אותה מסקנה.

23.
אין מחלוקת כי מי שריצף את הדירה בריצוף מושא התביעה הינה הנתבעת ולא אדם כלשהו מטעם התובעים. לפיכך, גם אם התובעים שילמו תוספת מחיר לחברת עצמון או לקבלן המבצע, חברת שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ, הקשורה לנתבעת, עבור שדרוג הריצוף, הרי שזו אחריות הנתבעת ליישום נכון של הריצוף וזאת מכוח חוק המכר דירות, שמטיל על המוכר אחריות על כל מה שקשור בבניית הדירה וכן מכוח סע' 7א' הנ"ל, אשר אוסר על המוכר לסייג אחריות זו או להעבירה לאחרים.

24.
יתרה מכך – גם לו הנתבעת לא הייתה הגורם אשר יישם את הריצוף בדירה, אלא היה זה, למשל, הקבלן המבצע, קבלן משנה שלו, או אפילו ספק הריצוף, לא הייתה מסקנתי משתנית כהוא זה, שכן, כאמור, אין המוכר רשאי לגלגל את האחריות שמוטלת עליו לגורמים אחרים, כדי להתנער מאחריות שלו לליקויי בנייה ביחסים שבינו לבין הקונה.

25.
המוכר רשאי, לעומת זאת, לבצע גלגול אחריות שכזו ביחסים שבינו לבין קבלני המשנה שלו והספקים שלו, אולם הדבר יחול רק ביניהם, ולא ישפיע על אחריות המוכר כלפי הקונה, וזאת כאמור לנוכח הוראת סע' 7א' לחוק המכר דירות.

26.
אם לא די באמור לעיל, הרי שבמקרה הנוכחי נחתם נספח שינויים לחוזה המכר, אשר במסגרתו סוכם לשנות את הניסוח של סעיף 8.10 להסכם, באופן שבמקום המילים
"אחריותה של שפיר כאמור תחול ביחס לעבודות, לאביזרים ולפריטים הכלולים במפרט בלבד ולא תחול לגבי השינויים, אפילו בוצעו על ידי שפיר"
,
יבואו המילים
"אחריותה של שפיר כאמור תחול ביחס לעבודות, לאביזרים ולפריטים הכלולים במפרט בלבד ולעניין שינויים – לא תחול לגבי טיב החומרים והאביזרים (להבדיל מטיב העבודה, לגביה תהיה שפיר ערבה לאחריות הקבלן), אפילו בוצעו על ידי שפיר"
.

27.
משמע, כי במקרה הנוכחי, אפילו החוזה שבין הצדדים קובע ששפיר תהיה אחראית לטיב העבודה של הקבלן, כאשר הקבלן מוגדר בהסכם כ"
מי שיקבע על ידי שפיר לבצע את הקמת הבניין או כל קבלן אחר או נוסף שיבוא במקומו..."
.

28.
כל האמור לעיל מביא למסקנה הברורה שלא היה כל מחדל מצד התובעים ביחס להנחת הריצוף, שהרי עבודה זו הייתה מוטלת על הנתבעת ועל כן כל הכרוך בכך מוטל עליה.

29.
בכלל, איני מבין כיצד ניתן לקבוע שפלוני אשם במחדל בעניין מסוים, אם הוא לא אחראי בכלל על הנושא המדובר?

30.
מי שהיה אחראי לבנות את הדירה ואת הבניין זו הנתבעת. מי שבפועל יישם את הריצוף והיה אחראי על יישום הריצוף זו הנתבעת. מי שמוטל עליו להניח את הריצוף, פשיטא שמוטלת עליו לתת את הדעת לאופן הנחת הריצוף.

31.
כיצד ניתן לטעון שאם הנתבעת או הקבלן מטעמה יישמו לא נכון את הריצוף, בניגוד לכיווני החץ, יש לראות בכך משום מחדל של הקונה, אדם שהנחת הריצוף כלל לא הייתה בין תפקידיו? לא ברור.

32.
היעלה על הדעת לטעון כי רוכש דירה, שמטבע הדברים לא אחראי להנחת הריצוף ושבכל מקרה במקרה הנוכחי לא היה אחראי לכך, הוא זה שאשם בכך שלא הפנה את תשומת לב הקבלן שיש להניח את הריצוף לפי הוראות ספק הריצוף, שאף מוטבעות בגב האריחים על דרך של סימון חץ? מדובר ללא ספק בניסיון, תמוהה, להפוך את היוצרות.

33.
הרי ברור הדבר שהנתבעת, אשר עוסקת בבניית דירות ואשר היא זו אשר מומחית לעניין ואשר לה מהנדסים לרוב ואנשי מקצוע רלבנטיים נוספים, כמו גם הקבלן המבצע מטעמה, ככל שעובדיו ביצעו את הנחת הריצוף, שניהם יחד, היו אמורים לוודא שהריצוף יונח וייושם כנדרש ועל אחת כמה וכמה כאשר הריצוף נבחר ונקנה ע"י התובעים כשדרוג מספק הריצוף של הפרויקט, בין אם ישירות ו/או דרך הקבלן המבצע, כעולה מהסכם השינויים נספח יג' לתצהיר הנתבעת.

34.
מכאן, שברור שיש לדחות מכל וכל את הטענה שלפיה יש להטיל את האחריות בעניין הנחת הריצוף שלא לפי כיוון החץ על התובעים.

35.
כאמור, התיאוריה שהציגה הנתבעת בסיכומיה, שלפיה הטלת אחריות על הרוכש היא חסכונית יותר, כששוקלים את השיקול המצרפי של כלל רוכשי הדירות, לא רק שסותרת את הוראות הדין הקוגנטי (ובמקרה הנוכחי גם את החוזה), אלא שלדידי גם אין בה ממש, מה גם לא הוכחה ממילא. כל מה שמתבקש מהחברה המוכרת את הדירה הנו להורות לקבלן המבצע בהוראה גורפת וכוללת, לוודא לפני יישום ריצוף כלשהו בדירה פלונית אם יש צורך ביישום מיוחד, שלא לדבר על כך כי בדיקה כזו היא לדעתי בגדר א' ב' של כללי מקצוע נכונים, טובים ומקובלים, שאין כל צורך במתן הוראה מיוחדת לגביה. ברי כי לפי מסקנתי גם לא ניתן ואין מקום להטיל את התובעים אשם תורם כלשהו בעניין זה.

36.
על רקע כל האמור לעיל, יש לקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ולחייב את הנתבעת לשלם את עלות הליקויים שנקבעה בחוות הדעת בסך של 81,906 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן חוות הדעת, 13.2.19 ועד לתשלום בפועל.

37.
אוסיף ואתייחס למען הזהירות למספר טענות שלא הועלו בסיכומי הנתבעת ואשר נזנחו לדעתי. הטענה שנטענה בכתב ההגנה שלפיה חלפו תקופות הבדק ואחריות דינה להידחות. בתיק ישנן התכתבויות לרב בתקופת מסירת הדירה וסמוך לאחריה המזכירות את ליקויי הריצוף וגם ליקוים אחרים, כפי שנזכרו בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעים.

38.
גם הטענה שלפיה החלפת כל הריצוף הנה בגדר סעד קיצוני דינה להידחות. הנתבעת טענה כי ניתן להשתמש בריצוף מחדרי שינה להחלפת כל הריצוף הלא תקין ולרצף את הריצוף בחדרי השינה בפרקט. התובעים זכאים לריצוף הומוגני בכל הדירה כפי שהזמינו ושילמו ועל כן טענה זו דינה להידחות, מה גם שלא הוכח כי ניתן לפרק אריחים קיימים באופן שלם מבלי שיישברו או ייסדקו.

39.
גם הטענה אודות אי רכישת רזרבות מספיקות על ידי התובעים, דינה להידחות וזאת משלא הוכח כי רזרבה כזו הייתה מספקת, מה גם שחיוב הקונה בהסכם השינויים לרכוש רזרבה בשיעור בלתי סביר של 25% עבור חומרים ושיטות השמה שונות מהסטנדרט, הנו בגדר חיוב מקפח ובלתי חוקי.

עלויות דיור חלופי, פירוק והרכבה ואחסון

40.
בכל הנוגע לעלות הדיור החלופי, לגביו קבע המומחה שהוא נדרש למשך חודש וחצי, הנתבעת לא תקפה את התקופה שקבע המומחה וגם לא את הצורך לפנות את הדירה עקב החלפת הריצוף.

41.
הנתבעת תוקפת בסיכומיה את סבירות העלויות של דיור חלופי שהוצגו בתצהיר התובעים.

42.
התובעים צירפו לתצהיר העדות הראשית מטעמם הצעת מחיר של מלון כפר המכביה בסך של 31,500 ₪ (לפי 700 ₪ ללילה) להשכרת סוויטה לזוג ולשני ילדים ללא ארוחות. מדובר בסוויטה שמוגדרת כסוויטה, חדר שינה וסלון.

43.
כמו כן צורפה הצעת מחיר של רימונים טאואר בר"ג, בסך של 42,189 ₪, כולל ארוחת בוקר לסוויטה שמוגדרת סוויטה ג'וניור.

44.
בנוסף לכך צורפה הצעת מחיר של מלון לאונרדו סיטי טאואר ר"ג עבור 2 חדרים עם ארוחת בוקר בסך של 101,778 ₪ לחודש וחצי.

45.
הנתבעת לעומת זאת לא צירפה לתצהירה הצעת מחיר כלשהי וגם לא ראיה אחרת לגבי העלויות של דיור חלופי סביר ורלבנטי לתקופת ביצוע התיקונים ופינוי הדירה.

46.
עם זאת, בחקירה הנגדית של התובע נחקר התובע בעניין זה ונשאל אם דירת 100 מ"ר בר"ג במחיר של 8,500 ₪ לחודש וחצי נראית לו. התובע ענה שלא בדק ולא יכול לומר וכי הוא לא זקוק בהכרח לבריכה ולמלון, אלא מבקש לגור בתקופה זו בדירה ראויה. בא כוח התובעים טען בסיכומיו כי השכרות של דירות מגורים לתקופה כה קצרה הנן בגדר חריג ומהוות עסקה מורכבת שמחייבת חתימת הסכם שכירות (מה שמחייב גם מתן בטחונות) וכי בנסיבות העניין של פינוי לא רצוני באשמת הנתבעת, אין זה סביר לחייב את התובעים להיכנס לעסקה מעין זו.

47.
הנתבעת לא הוכיחה ולו את המחיר הנ"ל, שאך הוצג לתובע בחקירתו הנגדית ואולם לא הוגשה כל ראיה לגביה. הנתבעת לא הביאה כל ראיה אחרת בעניין זה, לא תצהיר של מתווך דירות, אפילו לו מודעות מהאינטרנט אודות מחירי ההשכרה. הנתבעת גם לא הוכיחה כי קיימות בשוק דירות מגורים להשכרה לתקופה כה קצרה של חודש וחצי ולא הוכיחה מה היא עלות ההשכרה לטווח כה קצר, ככל שקיים. לבית המשפט אין ידיעה שיפוטית בעניין זה. אני גם נוטה להסכים עם בא כוח התובעים כי חיוב התובעים להתקשר בעסקת שכירות שמחייבת מו"מ על חוזה ומתן בטחונות למשכיר עשוי להיחשב כבעייתי וכבלתי סביר בנסיבות.

48.
לפיכך, מן הדין לאמץ את הצעת המחיר הנמוכה ביותר שהביאו התובעים, בסך של 700 ₪ ללילה.

49.
עם זאת, חיוב הנתבעת בראש נזק זה יהיה כפוף לכך שהתובעים החליטו לבצע בפועל את חלפת הריצוף וכפוף להצגת קבלה כדין, כך שהתובעים יהיו זכאים לקבל שיפוי מאת הנתבעת בסך של עד 700 ₪ ללילה, עבור כל דיור חלופי שייבחרו בתקופת החלפת הריצוף, יהא מקומו אשר יהא, החל ממועד פינוי הדירה ועד שובם לדירה לאחר גמר החלפת הריצוף (שיעשה עד יומיים לאחר גמר החלפת הריצוף) או עד 45 ימים מעזיבת הדירה, המועד המוקדם מבין שני אלה.

50.
הנתבעת תהא מחויבת לשלם לתובעים את הסכום הנ"ל מדי 7 ימים עבור שבעת הימים הקודמים, בכפוף להמצאת קבלה כדין כאמור ותוך 48 שעות מקבלת הקבלה.

51.
בכל הנוגע להוצאות פירוק והרכבה, הדעת נותנת כי יהיה צורך לפרק ארונות בגדים כדי לרצף מחדש את חדרי השינה. לפי הצעת המחיר שצירפו התובעים של חברת נימני הובלות, קיימים בדירה 3 ארונות בגדים. עלות הנגר לצורך פירוק נקבעה על סך של 700 ₪ לפי ההצעה. לפיכך, יש לאשר לתובעים בסעיף זה 1,400 ₪ לצרכי פירוק והרכבה מחדש של הארונות. גם ראש נזק זה מותנה בהמצאת קבלה כדין וישולם תוך 7 ימים מהמצאת קבלה.

52.
ביחס לאחסון, לא הוכח כי עקב פינוי הדירה יהיה צורך באחסון פריטים. ניתן לרצף את הדירה בחלקים, תוך אחסון רהיטי הסלון ומטבח בחדרי השינה ולאחר מכן תוך אחסון רהיטי חדרי השינה בסלון ומטבח, שהרי התובעים לא יגורו בדירה בזמן זה.

53.
ביחס להוצאות הובלה, הרי שהדעת נותנת כי גם אם התובעים יעברו לדירה ולא למלון, הם יעברו לדירה מרוהטת ולא יעבירו את כל הרהיטים לתקופה כה קצרה, כך שעלויות הובלה יחולו רק לגבי המיטלטלין האישיים של התובעים ולא לגבי ריהוט. עם זאת סביר להניח שלצרכי העברת כל או חלק ניכר מהמיטלטלין האישיים, יהיה צורך בחברת הובלה והעברה במזוודות לא תספקנה.

54.
לפיכך, אני אומד את השיפוי בראש נזק זה, בהתחשב בהצעת המחיר של נימני הובלות, על סך של עד 30 ₪ לכל ארגז עבור עלות אריזה וכן על סך של עד 1,000 ₪ עבור ההובלה עצמה. הנ"ל הנו לכיוון אחד, כאשר התובעים זכאים לשיפוי הנ"ל לשני הכיוונים. גם כאן השיפוי יהיה כפוף להצגת קבלה כדין וישולם תוך 7 ימים מהמצאת הקבלה.

עגמת נפש ועוד

55.
התובעים תבעו 40,000 ₪ עבור עגמת נפש, אי נוחות, טרחה מיוחדת, הצורף בפני
יה לעורכי דין ומומחים, הפסד ימי עבודה, ניקיון ומניעת הנאה מהדירה שרכשו.

56.
בכל הנוגע לפיצוי התובעים עבור עגמת נפש, מניעת הנאה מהדירה ואי נוחות, הרי שנזקים אלה נתבעים עקב המגורים בדירה עם ריצוף פגום במשך תקופה ארוכה יחסית (מקבלת הדירה ביום 19.2.13 ועד הגשת התביעה בחודש דצמבר 2017).

57.
התובע העיד כי הדבר הפריע לו מאוד (עמ' 14, ש' 27 – 31).

58.
אני סבור כי עקרונית יש מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי בראש נזק זה, אולם מידת הפיצוי כאן תלויה לא רק במשך הזמן שהליקוי קיים, אלא כמובן גם בעוצמת הליקוי.

59.
משלא צירפו התובעים תמונות של הריצוף הפגום (גם מומחה בית המשפט לא עשה כן), נמנע מבית המשפט להתרשם עד כמה הליקויים בריצוף היו חמורים ומה הוא הפיצוי הסביר הנדרש בגין עגמת נפש.

60.
מעדותו של עד הנתבעת (עמ' 16, ש' 23 – 26), לפיה בסיור של המומחה בדירה, כל המעורבים נאלצו לחפש את המרצפות הפגומות בחדר השינה, עדות שהייתה אמינה עליי, עולה לכאורה כי הפגמים לא היו בולטים מאוד לעין, לפחות לא בחדר זה.

61.
משלא הביאו התובעים כמתבקש, ראיות בדמות תמונות של הריצוף הפגום כדי להוכיח עד כמה נגרמה להם עגמת נפש בעניין זה, קיימת חזקה כי לו הובאו התמונות לא היו הן פועלות לחיזוק הדרישה לקבלת פיצוי לא ממוני עקב הפגמים המדוברים.

62.
לפיכך, ובהתחשב מאידך כי אין מחלוקת כי היו פגמים בריצוף מסוגים שונים ובאריחים רבים ברחבי הדירה, בנסיבות אלה, אני מעמיד את הפיצוי על סכום מינימאלי של 3,000 ₪.

63.
אני סבור שיש לפצות את התובעים גם בגין הטרחה שנגרמה להם עקב הצורך להתעסק עם נושא הליקויים בדירה, כלומר, להתכתב עם הנתבעת (והיו לא מעט התכתבויות), הצורך לפנות אליה גם אם טלפונית, הצורך לפנות לבעלי מקצוע לטיפול בנושא (עורכי דין ומומחים), להיפגש עמם ועם הנתבעת ולסייע בכל הנדרש להגשת התביעה וחוות הדעת.

64.
כל העניינים הנ"ל גוזלים זמן רב וזמן שווה כסף, כך שגם אם לא הוכח אובדן הכנסה (ואכן לא הוכח ועל כן איני פוסק סכום כלשהו לתובעים בראש נזק זה), חובה לפסוק לתובעים פיצוי בגין טרחה ואובדן זמן, אחרת לא יושב המצב לקדמותו ויוותר חיסרון כיס בלתי מוצדק אצל התובעים.

65.
בהתחשב בכלל נסיבות העניין, אני מעמיד את הפיצוי בגין כך, לפי אומדן, על 5,000 ₪ ₪.

66.
הוצאות ניקיון לא הוכחו ועל כן אין לפסוק בגינם דבר.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד
67.
בנסיבות בהן ללא חוות הדעת לא ניתן היה להגיש ולנהל את התביעה וגם בהתחשב בכך שנמצאו ליקויים לא מעטים, שסכומם היה מהותי, גם אם הגיע לכדי הסכום שנתבע בתביעה, התובעים זכאים להחזר הסכומים ששילמו למומחים מטעמם וגם למומחה בית המשפט. הנתבעת תישא אפוא בסכומים אלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום למומחים ועד לקבלת התשלום מאת הנתבעת בכפוף להמצאת קבלות כדין.

68.
התובעים זכאים בנסיבות כי הנתבעת תשלם להם חלק יחסי מהאגרות. בנסיבות ועל רקע התוצאה, אני מעמיד חלק זה על 50% מסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרות לבית המשפט ועד לתשלומם בפועל לידי התובעים.

69.
כמו כן, זכאים התובעים לשכר טרחת עו"ד אשר בנסיבות אני מעמיד אותו על 20,000 ₪.

סוף דבר
70.

אשר על כן, התביעה מתקבלת חלקית בגדרי האמור לעיל בפסק הדין. כל הסכומים שפסקתי, שאינם מותנים בהתרחשויות עתידיות ו/או שלא נקבע להם מועד לתשלום בפסק הדין, ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעת.


ניתן היום,
כ"ה תשרי תש"פ, 24 אוקטובר 2019.













א בית משפט שלום 49602-12/17 מוטי לוי, תמר לוי נ' שפיר מגורים ובניין בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/10/2019)