פסקי דין על באטריס פוזייר | פסקי דין על מישלין וירשובסקי | פסקי דין על הנריק צייגר |

38876/01 א     23/02/2006




א 38876/01 באטריס פוזייר נ' מישלין וירשובסקי, הנריק צייגר




23
בתי המשפט
א 038876/01
א 00/ 126381
23/02/2006
תאריך:
כב' השופטת חנה ינון

בפני
:
באטריס פוזייר

בעניין:
התובעת
עו"ד שמואל קזס

ע"י ב"כ

נ ג ד

1. מישלין וירשובסקי

2. הנריק צייגר
הנתבעים
עו"ד אילן מוריאנו

ע"י ב"כ
פסק דין
1. זוהי תובענה על סך של 162,840 ₪ אשר הגישה התובעת כנגד הנתבעים.

רקע עובדתי

2. התובעת רכשה מן הנתבעים, תושבי בלגיה, דירה ברח' העצמאות מס' 20 בהרצליה עלפי חוזה בו התקשרו הצדדים ביום 6.8.00.

(להלן: "הדירה"; "החוזה").

3. התובעת הינה רווקה, בעלת נכות בשיעור 100% עקב תאונת דרכים.

4. התובעת דורשת פיצוי בגין שתי הפרות יסודיות בחוזה, לאמור, הפרה בגין מסירת חנייה צמודה בחניון הבניין בו מצויה הדירה שלא כמובטח בחוזה - וכן הפרה בגין אי שיתוף פעולה בכל הנוגע להעברת זכויותיהם של הנתבעים על שמה כצרכני מים, חשמל וגז - לרבות אישור תשלום דמי ארנונה לעירייה המקומית.

5. שעור הפיצוי הקבוע בחוזה הינו בסך של 20,000 דולר עבור כל הפרה והפרה - ויחדיו דורשת היא פיצוי בסך של 40,000 דולר.

6. הנתבעים מכחישים שתי הפרות אלה, כמפורט להלן, וגורסים כי התביעה אין בה כל ממש.

כמו כן, הגישו תביעה בעצמם כנגד התובעת בתיק המאוחד - ת.א. 38876/01 שעניינה דרישה לפיצוי בסך של 168,800 ₪ בגין העברת תמורת הדירה לנתבעים באיחור של יומיים.

ההפרה הנטענת לעניין החנייה

7. בתצהירה ת/1 מעידה התובעת כי את הדירה הראו לה הגב' אנה קוסמן, בתם של הנתבעים, ומר אורי עצמון, המתווך באמצעותו איתרה את הדירה, והללו הצביעו בפני
ה ביום - 31.7.00 על חנייה מס' 26 כחניה הצמודה לדירה.
(להלן: "הגב' קוסמן"; "מר עצמון").

8. גב' קוסמן ציינה כי הדירה היתה מושכרת קודם לכן לאשה מבוגרת לה לא היה כלי רכב ולא נעשה שימוש בחנייה זו.

9. לעדותה, החניה אשר הוצגה לה היתה רחבה ואפשרה לה כניסה ויציאה בנוחות, במיוחד נוכח מצבה הגופני.

10. ביום 6.8.00 נחתם החוזה לאחר שסברה כי על פי הגדרת החוזה וצרופותיו ועל פי מראה עיניה חנייתה היא בחניה המסומנת 26.

11. לאחר ימים מספר גילתה כי בחניה זו חונה רכב אחר, לו השאירה פתק שימנע מלעשות כן, תוך סברה שעקב כך שהשוכרת הקודמת לא עשתה שימוש בחניה, חנה מישהו זר בחניה זו.

12. ביום 17.9.00 התקשר אליה מתמחה ממשרד עו"ד אילן מוריאנו
, מייצג הנתבעים, והודיעה כי החניה הצמודה לדירתה אינה מס' 26 אלא מס' 28 - וכן נמסר לה כי חניה מס' 26 אינה בבעלות הנתבעים כלל.

13. ביום 21.9.00 נפגשו הצדדים במגרש החניה ונתברר לה כי חניה מס' 28 צרה באופן משמעותי מחניה מס' 26, ואינה מאפשרת לאדם סביר לחנות בנוחות, ומעבר לכך, אינה מאפשרת לה במצבה המיוחד כל שימוש בחניה זו.

14. עקב זאת, הבטיחו ביום 7.11.00 הנתבעים עצמם, אשר הגיעו לארץ, כי העניין יסתיים בפשרה במסגרתה ישולם לה סכום של -15,000 דולר.

15. לכך נתנה הסכמתה - ברם, הנתבעים לא שילמו לה סכום זה.

16. בשיחה מיום 8.11.00 חזר הנתבע ואישר הסכם זה באזני אמה המנוחה ז"ל של התובעת - אולם הנתבעים לא עמדו בהסדר הפשרה.

בחקירתה הנגדית העידה התובעת לעניין מיקום החנייה כדלהלן:

"ש. זה נכון שבפעם הראשונה שראית את הדירה זה היה עם המתווך?
ת. ראיתי את הדירה עם גב' אנה קוסמן.
ש. מפנה לסעיף 7 לתצהירך בבקשה לרשות להגן, לפיסקה השלישית, אני מבין שנושא החניה היה מאוד עקרוני עבורך?
ת. נכון.
ש. ולכן את דרשת לראות את החניה מיד כשהגעתם למקום?
ת. נכון.
ש. ואז אנה אמרה לך לטענתך שכנראה זו החניה, נכון?
ת. היא הצביעה לי על החניה הזאת, היא אמרה לי שזו כנראה החניה ושהיא תבדוק במסמך שיש ברשותה.
ש. ואז בגלל שלך היתה עקרונית שאלת החניה, ביקשת ממנה גם את לראות את המסמכים האלה ?
ת. לא.
ש. ביקשת מאנה להעביר את המסמכים האלה לעיון העו"ד שלך ?
ת. לא, אבל אתה העברת.
ש. מתי אני העברתי את המסמכים ?
ת. ב - 3.8, לפני חתמת החוזה.
ש. אבל אנו מדברים על ה - 13.7, האם זה היה כל כך עקרוני ואנה אמרה שהיא צריכה לבדוק במסמכים, האם באותו מעמד, ביקשת לראות את המסמכים או להעבירם לעו"ד שלך?
ת. לא, עוד לא היתה לי עו"ד וגם האמנתי למי שהראה לי את הדירה.
ש. אבל אנה אומרת לך "כנראה" - למה האמנת?
ת. בגלל זה חזרנו למקום ב - 31.7 ושוב פעם היא אמרה לי שהיא בדקה את המסמכים ושזה המקום".
וכן העידה:
"ש. את אומרת שהיתה פגישה נוספת עם אנה והמתווך וביררת את עניין החניה שאפילו היה יותר חשוב לך מעניין מיקום הדירה?
ת. נכון.
ש. ואז את אומרת שאנה אמרה שהיא בדקה את עניין החניה כנדרש, מה ז"א כנדרש ?
ת. במסמכים של הדירה.
ש. וב - 13.7 ביקשת לראות את המסמכים האלה ?
ת. כן אבל אנה לא הביאה אותם.
ש. לפני חתימת החוזה, בפגישה, ביקשת לראות את המסמכים?
ת. אתה הבאת אותם ולא אני ראיתי אותם אלא עו"ד שלי.
ש. נכון שהמסמכים שאנו הצגנו לפני חתימת החוזה, היו למעשה החוזה שנחתם על ידי הנתבעים שמהם קנו את הדירה?
ת. נכון.
ש. ונכון שבחוזה הזה שהוצג, שבין הנתבעים לאלה שמהם קנו את הדירה, נאמר שמספר החניה הצמודה לדירה הזו זו חניה מספר 26 ?
ת. לא ראיתי את החוזה הזה לפני חתימת החוזה אלא באת כוחי ראתה את החוזה.
ש. אבל את יודעת היום שבחוזה הזה, בין הנתבעים לבין אלה שרכשו את הדירה, מספר החניה הצמודה לדירה הזאת הוא - 26 ?
ת. נכון.
ש. זה נכון שבנסח טאבו מספר החניה מסומן כ"ח?
ת. נכון".
עוד העידה:
"ש. בנסחי הטאבו החניה הצמודה לדירה היתה רשומה ככ"ח, וידעת זאת ?
ת. כן, אבל בפגישה שהיתה עם אנה היא הראתה לי חניה מספר 26.
ש. נכון שמספרי החניה רשומים על הרצפה ?
ת. כן.
ש. ואתם הסתובבתם בחניה כדי לראות ?
ת. ניגשנו ישר לחניה הזאת.
ש. את ראית מה זה 26 ?
ת. ראיתי שכתוב - 26".
וכן העידה:
"ש. זה נכון שקיבלת מהעירייה חניה שהיא צמודה למדרכה הצמודה לכניסת הבית שלך ?
ת. כן, בתנאים.
ש. זאת החניה שאני מראה לך כעת בתמונה ?
ת. נכון, זו החניה שקיבלתי מהעירייה שאותה תופסים לי הרבה פעמים ולכן אני לא כל הזמן עושה בה שימוש".

(ראה: פרוטוקול עמ' 18 שורות 21-12; עמ' 19 שורות 15-1; עמ' 20 שורות 28-21; עמ' 21 שורות 13-1;עמ' 22 שורות 10-1 ועמ' 29 שורות 8-3).

17. כן העיד מר אלון סולומון, גיס התובעת, בתצהירו ת/1 כי גב' קוסמן הראתה את החניה מס' 26 לתובעת פעמיים, לאחר שווידאה מיקומה אצל שכנים.

18. מנגד, העידה הגב' קוסמן בתצהירה נ/3 כי לא הראתה את חניה מס' 26 לתובעת ולא הצביעה עליה בפני
זו - שכן הדירה של הוריה הושכרה לאשה מבוגרת, אשר לא עשתה שימוש בחניה, ועל כן לא ידעה מה מיקום החניה הצמודה לדירה.

19. כן מכחישה היא כי ביררה אצל השכנים דבר מיקום החנייה, כעדות מר סלומון, ומוסיפה כי על פי החוזה - חניה מס' 26 היא החניה הצמודה ועל כן לא היה צורך בהצגתה לאחר שהסבירה לתובעת בפגישה ביום - 31.7.00 כי זו אכן החניה על פי החוזה.

בחקירתה הנגדית העידה הגב' קוסמן לעניין מיקום החניה, כדלקמן:

"לא נפגשתי עם התובעת בבניין לפני שחתמנו על החוזה. נסח טאבו לא היה לנו. מה שהיה לי זה החוזה שההורים שלי קנו את הדירה. עורך הדין עשה את החוזים להשכרת הדירה שהורי קנו ואני ובעלי מצאנו את השוכרת...
לי נודע שהתובעת היא נכה כאשר התברר שהיא קיבלה חניה שונה ממה שחשבה ושזה מהווה בעיה בשבילה. אז נודע לי שהיא נכה".

(ראה: פרוטוקול עמ' 36 שורה 28; עמ' 37 שורות 2-1 ו - 18-17).

20. המתווך מר אורי עצמון העיד בתצהירו נ/1 כי בפגישה ביום 31.7.00 לא הועלה כלל נושא החניה הצמודה לדירה אלא שהועלתה השאלה האם צמודה לדירה חניה הרשומה בלשכת רישום המקרקעין.

21. משכך, הגב' קוסמן אף לא הצביעה בפני
התובעת על מיקומה של החניה.

22. אשר להצעת הפיצוי שהעלה הנתבע, העיד כי הובטח לתובעת הסכום של 5,000 דולר - אך זו ביקשה סכום של 15,000 דולר, תוך שמירה על החניה, ולדבר זה לא הסכים הנתבע, אלא אם תוותר התובעת על מקום החנייה.

23. הנתבע מס' 1 מר צייגר הנריק, העיד בתצהירו נ/4 כי נוכח המחלוקת הציע הסך של 5,000 דולר - אך התובעת דרשה סכום של 15,000 דולר מבלי לוותר על החניה, דבר לו לא הסכים.

24. כן העיד מטעם הנתבעים מר אבי יעקב, בתצהירו נ/2 כי ביצע רישום היחידות וההצמדות להן בלשכת רישום המקרקעין בבניין נשוא הדיון, בתוקף תפקידו כמנהל השיווק בחברת הבנייה "ברנוביץ בע"מ" אשר בנתה הבניין, וכי הדירה נשוא החוזה סומנה כדירה מס' 20 על פי תרשימי הבניין ולה צמודה חניה מס' 26.

25. להסברו, נתגלגלו הדברים באופן זה שבשלבים מאוחרים יותר, סומנה החניה באותיות כ"ח - וזה האופן בו מופיעה לבסוף החניה ברישומי לשכת רישום המקרקעין.

26. להלן הסברו ל"גילגול" זה:

"בשלב מסויים ובגין שינוי בקווי הבניין והוספת חניות במפרץ החניה הצמוד לבניין, שונה על ידי רישום מספור החניות כך שהחניה הצמודה לדירה מס' 20 קיבלה מספר אחר ואילו החניה הצמודה לדירה מס' 2 קיבלה את המספר 26.

מספרי החניות שונו על ידי גם בהמשך בגין סיבות שונות, עד שהגעתי למספור סופי של החניות כפי שעולה מהתרשים הרצ"ב....

על פי נספחים ב' ו - ג' לתצהירי מספר החניה הצמודה לדירה מס' 20 חזר להיות מס' 26 ואילו מס' החניה הצמודה לדירה מס' 2 קיבל את המס' 24.

עם רכישת דירה מס' 2 ע"י משפחת ביקובצקי ביום 18.7.90 הוחתמו הרוכשים, בנוסף על ההסכם, על תרשים מגרש החניה ליד חניה מס' 24 אשר הוצמדה לדירתם כפי שמופיעה בהסכם בינם לבין החברה...

באותו אופן עם מכירת דירה מס' 20 ביום 28.12.90 למשפחת אשד הוחתמו הרוכשים על תרשים החניות ליד חניה מס' 26 אשר הוצמדה לדירתם כפי שמופיע בהסכם בינם לבין החברה...
בסופו של דבר לכל דירה בבניין הוצמדה חניה אחת.

לאחר סיום כל ההליכים לצורך רישום הבית כבית משותף הועבר כל החומר הרלוונטי למודד אשר הכין תשריט לבית המשותף כאשר בתשריט זה ניתן לחניות הצמודות לדירות סימון באותיות עלפי שיקול דעתו של המודד.

על פי תשריט המודד סומנה חניית משפחת אשד הצמודה לדירה מס' 20 ואשר ברישומים הסופיים בתיק הבית של החברה הייתה מסומנת במס' 26 את הסימון כח' ואילו החניה הצמודה לדירה מס' 2 ואשר סומנה ברישומים הסופיים בתיק חברה במס' 24, קיבלה בתשריט את הסימון כו'".

(ראה: תצהיר נ/2 סעיפים 16-10; ההדגשות אינן במקור - ח.י.).

27. לאחר עייני בראיות הצדדים ובעדויותיהם, מעדיפה אני עדות התובעת כאמינה וכמהימנה על פני עדות עדי הנתבעים - על פיה אכן הראתה הגב' קוסמן את מיקום החניה מס' 26 בפני
התובעת ביום 31.7.00, טרם חתימת החוזה, שכן אך סביר הוא כי אדם הרוכש דירה יחפוץ לבדוק מיקומה של חניה צמודה אותה רוכש הוא ביחד עם דירתו - מה גם שבענייננו המדובר בנכה בשיעור 100% הנזקקת לחניה נוחה ורחבה בעת כניסתה לרכב ובעת צאתה ממנו.

28. התובעת צרפה לתצהירה תצלום שתי החניות, נספח ד' לו - מהן עולה כי חניה מס' 26 רחבה היא יותר מחניה מס' 28 וכן סמוכה היא לשפת מדרכה המפרידה בין החניה מס' 26 לחניות אחרות אשר לשמאלה.

29. התובעת צרפה עותק מרישום לשכת רישום המקרקעין, נספח ה' לתצהירה, המהווה חלק מתשריט הבית המשותף בן 36 הדירות, על פיו חניה מס' 26 שטחה 14 מ"ר - בעוד שחניה מס' 28 שטחה 11.10 מ"ר בלבד. משמע, חנייה מס' 28 קטנה בשטחה מזו במס' 26 בשטח של כ - 3 מ"ר.

30. בחוזה שבענייננו, צויין במפורש כי החנייה הצמודה הינה מס' 26 כדלהלן:
"הואיל והמוכר מצהיר כי הינו המחזיק הבלעדי והבעלים הרשום והבלעדי של דירת 4 חדרים בשטח של 102.80 מ"ר הכוללת מרפסת שמש לא מקורה (בשטח מ"מ 5.5) והנמצאת בקומה חמישית ברח' העצמאות 20 בהרצליה והרשומה כחלקה 641, תת חלקה 20 בגוש 6538 בלשכת רישום המקרקעין בנתניה (להלן: "לשכת רישום המקרקעין), לרבות חניה מס' 26, לא מקורה הצמודה אליה (להלן: "הדירה"), כאמור רישום הדירה המשותף שהעתקו מצורף להסכם זה ומסומן נספח א';"

31. ברם, בנספח רישום לשכת המקרקעין צויין כי החניה הצמודה הינה מס' כ"ח:
"הצמדות -

סימון - צבע בתשריט - תאור ההצמדה - שטח במ"ר
כח' ירוק חניה" 11.10 במ"ר"

32. עולה, איפוא, כי במקרה זה קיימת סתירה בין לשון החוזה לבין תכנו של הנספח לנסח רישום המקרקעין. מקורה של סתירה זו הינו, כעולה מחומר הראיות, בחילופין אשר ארעו לסימונן של החניות שהוצמדו לדירה, תחילה, במספרים ולבסוף, באותיות.

33. לטעמי, מאחר שהנתבעים לא גרו בארץ והשכירו את הדירה לאחרים באמצעות בתם, סברו הללו בטעות כי הסימון מס' 26, "הישן", שקיים היה עוד במסגרתו של החוזה עליו חתמו עם משפחת אשד שלמה, אשר מכרה הדירה להם - הוא אשר היה תקף אף ערב חתימת החוזה עם התובעת.

(ראה: נספח ג' לכתב התביעה).

34. ייתכן שלו דרו הנתבעים בישראל או לו השתמשו הדיירים השוכרים בחניה בפועל, היו עומדים, מן הסתם, על מיקומה הנכון והריאלי של החניה הצמודה לדירה מס' 20.
משלא השתמשו בה מפאת היותה של השוכרת האחרונה אשה מבוגרת שלא השתמשה ברכב, לא עלתה וצפה סוגיה זו בחיי היומיום, עד לחתימת החוזה דנא.

35. לדעתי, עקב טעות שטעתה הגב' קוסמן, הראתה זו לתובעת החניה הפיסית מס' 26 שחדלה לשמש את הדירה נשוא הדיון מס' 20 - ותחתיה היתה החניה המדוייקת והנכונה מס' 28, דבר עליו הודע לראשונה לתובעת מפי המתמחה של עורך הדין מוריאנו.

36. בנסיבות מיוחדות אלה, נשאלת השאלה האם יש לפצות התובעת בפיצוי עבור הפרה יסודית בחוזה בסכום המוסכם של 20,000 דולר - אם לאו.

37. מאחר שהמדובר בתובעת אשר הינה, למרבה הצער, נכה בשיעור של 100%, כאמור לעיל, עקב פגיעתה בתאונת דרכים, זקוקה היא לחניה רחבה ונוחה כדי לצאת מרכבה ולהכנס אליו בנוחות תוך פתיחת דלת הרכב באופן מירבי.

38. אומד דעת הצדדים היה לרכישתה של חניה מס' 26 - ויתכן כי באם היתה רואה התובעת מראש את חניה מס' 28 היתה פורשת מן החוזה - או למצער, עומדת על כך כי במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים מחיר הדירה יופחת, עקב שיקול כלכלי כי הדירה נעדרת חניה התואמת צרכיה וכי תיזקק, לבסוף, לחניה שתעניק לה העירייה ליד שפת המדרכה, כפי שארע.

39. לעניין התחקות בית המשפט אחר אומד דעתם של הצדדים נקבע בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מ"ט(2), 265, בעמ' 310, כדלקמן:

"המסר הנורמאטיבי העולה מתוך סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) הוא כפול:
ראשית, אמת המידה המרכזית לפרשנות חוזה הוא אומד דעתם של הצדדים לחוזה. אומד דעת זה הוא המטרות, התכליות, היעדים, והאינטרסים (הסובייקטיביים, אשר מצאו ביטוי חיצוני) אשר הצדדים ביקשו (במשותף) להגשים באמצעות החוזה. אומד דעת זה יכול שישתמע מתוך החוזה, ויכול שישתמע מתוך הנסיבות. שנית, אם לאחר בחינת לשון החוזה והנסיבות החיצוניות עדיין קיימת התנגשות בין אומד הדעת של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, לבין אומד הדעת של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך הנסיבות, יד אומד הדעת של הצדדים המשתמע מתוך הנסיבות על העליונה."

עוד ראה שם, בעמ' 313, כדלקמן:

"כאשר החוזה הוא בעל מטרה כלכלית, או מסחרית, נקבעת התכלית האובייקטיבית על פי "ההגיון הכלכלי" או "ההגיון המסחרי". התכלית האובייקטיבית נקבעת על פי שיקולים של סבירות... בגיבוש התכלית האובייקטיבית יש להתחשב ביעילות עסקית, וכיוצא בהם שיקולים "כפי שצדדים הוגנים, המגינים על האינטרסים הטיפוסיים, מעצבים אותה... תכליתו (הסופית) של החוזה מתגבשת על בסיס התכליות הסובייקטיביות ("אומד דעת הצדדים") והתכליות האובייקטיביות של החוזה. עם זאת, בהתנגשות ביניהם, יד התכלית הסובייקטיבית ("אומד דעת הצדדים") על העליונה. זהו, כפי שראינו, המסר המרכזי העולה מתוך הוראת סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי). זאת ועוד: בגדרי התכלית הסובייקטיבית נתונה עדיפות נורמאטיבית לאומד הדעת העולה מלשונו הרגילה והטבעית של החוזה, על פני אומד הדעת העולה מלשונו החריגה או מהנסיבות החיצוניות. "החזקה הינה, כי תכלית החוזה תוגשם, אם תינתן ללשון החוזה המשמעות הרגילה, הנודעת לו בלשון בה נקטו הצדדים."

לענין זה ראה ע"א 3978/99 אוליצקי כריה (1990) בע"מ נ' מנורה איזו,פ"ד נה (2), 565, עמ' 573כדלקמן:

"אומד דעת הצדדים, הוא "...המטרות, היעדים, האינטרסים, והתוכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים..." ההתחקות אחר אומד-דעתם של הצדדים נעשית תוך התחשבות במבנה החוזה, בתוכנו, בקשר שבין הוראותיו, ובעיקר בהגיון העיסקה ותכליתה, מנקודת ראותם הסובייקטיבית של הצדדים ..."חוזה מסחרי יש לפרש בדרך שתתאים לתכלית המסחרית של העיסקה. יש ליישם שכל ישר של אנשי עסק סבירים והוגנים, ובדרך זאת יש להפוך בחוזה על-מנת להתחקות אחר כוונות הצדדים. חוזה הינו מכשיר בידיהם של אנשי עסקים, ועל דרך זו יש לפרשו ולהפיח בו חיים".

כן ראה רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עזבון המנוחה נ' מרכז משען ,פ"ד נב(4), 145 ,עמ' 157-158, כדלקמן:

"...תכלית החוזה נקבעת על פי כוונתם המשותפת של הצדדים. אלה האינטרסים, המטרות והיעדים המשותפים אשר הצדדים ביקשו, מבחינתם שלהם, להגשים באמצעות החוזה. זהו "אומד דעתם" (סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, (להלן - חוק החוזים)). זו התכלית הסובייקטיבית של החוזה ... עמדתי עליה באחת הפרשות בצייני:

"התכלית של החוזה מורכבת, בראש וראשונה, מהתכלית (הכוונה) הסובייקטיבית המשותפת לשני הצדדים... זוהי אותה 'כוונה אמיתית'... של כל צד לחוזה, הידועה לצד האחר, ואשר על יסודה נכרת החוזה"...

בצד תכלית זו מונחת התכלית האובייקטיבית של החוזה. אלה הם האינטרסים, המטרות והערכים אשר חוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים. ...תכלית זו נקבעת על פי מהותה של העסקה, ועל פי המטרה העסקית והכלכלית המונחת ביסודה. היא משקפת עקרונות של סבירות והגיון. היא פרי ההגיון הכלכלי, העסקי והמסחרי. עמדתי עליה באחת הפרשות בצייני:

"תכלית אובייקטיבית זו עניינה התכלית הטיפוסית המתחשבת באינטרסים המקובלים של צדדים הוגנים ליחס החוזי - היא נלמדת מסוג ההסכם ומהטיפוס שאליו הוא שייך. היא נגזרת מהגיונו"...

התכלית הסובייקטיבית היא התכלית הריאלית המשותפת שהיתה בפועל לצדדים לחוזה. לעומתה, התכלית האובייקטיבית הינה התכלית ההיפותטית שהיתה לצדדים, אילו פעלו כאנשים סבירים והוגנים. על-כן יש להתחשב בקביעת התכלית האובייקטיבית בסוג העסקה נשוא החוזה ובמהותה ... כן יש להתחשב במטרות הטיפוסיות של צדדים לחוזה בתחום זה. יש להביא בחשבון אינטרסים המקובלים על צדדים הוגנים ליחס החוזי. בחוזה מסחרי תהא זו אותה תכלית מסחרית המגשימה את ההגיון הכלכלי-מסחרי המונח ביסוד החוזה, תוך התחשבות במה שאנשי עסקים הוגנים היו עושים בנסיבות העניין ...בקביעתה של תכלית זו משמש "שכל ישר של אנשי עסק סבירים והגונים" ... התכלית האובייקטיבית מושפעת אף מעקרון תום הלב. עקרון זה מעצב את נורמות ההתנהגות של צדדים הוגנים וסבירים ..."

עולה, איפוא, כי הצדדים התכוונו בעת כריתת החוזה להצמדתה של חניה מס' 26 אשר הוצגה בפני
התובעת ואשר היתה מקובלת עליה כחלק מהותי ונכבד מן הרכישה.

41. לעניין הפיצוי המגיע לצד הנפגע עקב הפרת החוזה קובע סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970 כדלהלן:
"10. הזכות לפיצויים
הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעד כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה".

(להלן: "החוק").

42. על הנתבעים לשאת בפיצוי עקב הנזק אשר נגרם לתובעת כתוצאה מן ההפרה הנובעת מהצגת החניה באופן מטעה בפני
התובעת.

43. על הנתבעים היה לדעת כי חל שינוי בחלוקת החניות והצמדתן וכי אין המדובר עוד בחניה מס' 26 - וכן היה עליהם לצפות באופן סביר כי חניה קטנה מזו אשר הראו לתובעת תשנה מצבה לרעה, אף לו היה מדובר באדם שאינו נכה.

44. הפיצוי המוסכם והקבוע בגין הפרה יסודית, ובכזו המדובר בענייננו, לאור לשון סעיפים 2, 16 ו - 17.1 לחוזה בסך של 20,000 דולר, אינו בלתי סביר או מוגזם בנסיבות שבפני
- ולפיכך ראוי לאשרו.

לעניין שיקול הדעת המסור לבית המשפט בבואו ליתן פיצוי מוסכם קובע סעיף 15 (א) לחוק כדלקמן:
"פיצויים מוסכמים

(א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבע ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה."

45. משכך, פוסקת אנכי לתובעת פיצוי בסך של 20,000 דולר בעניין ההפרה דלעיל, כערכו בשקלים חדשים להיום, על פי השער היציג, דהיינו, סכום של 93,740 ₪.
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ההפרה הנטענת בגין אי שיתוף פעולה באשר להעברת זכויות הנתבעים בעירייה

46. התובעת טוענת כי על פי סעיף 6.8 לחוזה היה על הנתבעים להעביר אליה סדרת מסמכים כגון, עותקי שטר מכר חתומים כדין, אישור מס שבח ויפויי כח, אשר לא הועברו עד יום 1.12.00, כמוסכם בחוזה אלא רק ביום 7.12.00.

47. כן טוענת התובעת כי על פי סעיף 11 לחוזה היה על הנתבעים לשתף פעולה בהעברת זכויותיהם כצרכן מים, ארנונה, חשמל וגז על שמה ואולם הללו לא מסרו אישורים אלה אלא באיחור ניכר לאחר יום 3.10.00 - בו נמסרה לה החזקה בדירה.

48. טענות אלה אינן עולות כדי הפרות בחוזה אשר הינן בבחינת "הפרה יסודית" כמשמעה בסעיף 16 לחוזה - ועל כן, אף אם צודקת התובעת בטרונייתה לאיחור בבצוע חיוב מן החיובים המוסכמים הרי שאין יסוד של ממש לפצותה בגין אלה בסכום נוסף של 20,000 דולר, כדרישתה.

49. הנתבעים הגישו תובענה כנגד התובעת בתיק המאוחד 38876/01 בסך של 168,800 ₪ כשטענתם הינה כי כספי תמורת הדירה הועברו ע"י התובעת לידי הנתבעים ביום 28.12.00 - אף שהדירה נרשמה ביום 27.12.00 על שמה בלשכת רישום המקרקעין - ועל אף שעל פי ההסכם היתה אמורה להעביר כספי התמורה עוד ביום 26.12.00.

50. תביעה זו הוגשה, לדעתי, "לשם האיזון" בלבד, ולא מצאתי כל עילה של ממש בפי הנתבעים לדון בדבר כ"הפרה יסודית" - ועל כן נדחית תביעה זו.

51. סיכומו של דבר, התובענה מתקבלת בחלקה לעניין טענת התובעת להפרת החוזה במתן חנייה צמודה לדירה אשר הינה שלא כמוסכם על פי החוזה ועל פי אמד דעת הצדדים.

52. על כן, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת הסך של 93,740 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

53. כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצרוף מע"מ בסך של 8,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתקי פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר.
ניתן בהעדר הצדדים, היום 23.2.2006.
חנה ינון
, שופטת
קלדנית: תמי








א בית משפט שלום 38876/01 באטריס פוזייר נ' מישלין וירשובסקי, הנריק צייגר (פורסם ב-ֽ 23/02/2006)