פסקי דין על עוזי מזרחי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי
26902-01/18 בל 25/09/2019
בל 26902-01/18 עוזי מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי
administrator
administrator
1
0
2019-09-25t14:41:00z
2019-10-30t14:40:00z
2019-10-30t14:40:00z
3
1760
8801
microsoft corporation
73
21
10540
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.11
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית דין אזורי לעבודה בירושלים
ב"ל 26902-01-18
25 ספטמבר 2019
לפני
:
כב' השופט
כאמל
אבו קאעוד –
סגן נשיא
ה
תובע
עוזי מזרחי
ע"י ב"כ: עו"ד
לני גולן
-
ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד
דנה תמר פרבר
פסק דין
1.
ה.
נורה ברגלו בסמוך לביתו – האם מדובר ב"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק, זו
השאלה העומדת להכרעה בתובענה שלפניי.
העובדות
וטענות הצדדים
2.
ה.
הינו איש
עסקים
אמיד[1]
,
בין היתר הבעלים של חברת תוכנה בשם מיניסופט הנדסת תוכנה בע"מ, השוכנת ברחוב
האתרוג בירושלים (להלן: "החברה") והוא רשום גם כעובד שכיר של
החברה.
3.
ה.
הוא גם הבעלים של הבניין ממנו פועלת החברה (להלן: "הבניין")
ובבניין עסקים נוספים המושכרים על ידי התובע.
4.
ביתו
של התובע נמצא ברחוב הדס בירושלים, כמה עשרות מטרים מהבניין[2]
.
5.
בכניסה
לבניין הקים התובע בית כנסת המכונה "פעמי משיח" (להלן: "בית
הכנסת").
6.
ביום
26.6.17, בסמוך לשעה 20:28, בדרכו של התובע מהבניין לביתו, נפגע התובע ברגלו מירי
שבוצע לעברו מרכב חולף.
7.
לטענת
התובע, במועד הירי הוא היה בדרכו מהעבודה לביתו, ו"אין בהפסקת תפילה בבית
הכנסת למספר דקות ספורות", סטייה של ממש מהדרך.
8.
לטענת
התובע יש להכיר בפגיעה כתאונה עבודה לאור כך שהוא הלך ממקום עבודתו לביתו.
9.
לטענת
הנתבע יש לדחות את התביעה, הן משום שהתובע חזר מעיסוקיו האישיים ולא ממקום העבודה,
והן משום שמדובר בפגיעה על רקע סכסוך אישי ולא "בשל סיכוני הדרך".
ההליך
בבית הדין
10.
ביום
8.4.18 התקיים דיון מקדמי בפני
הנשיא, השופט אייל אברהמי, במסגרתו ניתן צו
לתצהירים.
11.
ה.
הגיש תצהיר מטעמו ומטעם מר אייל אלמשלי האחראי על מערכת האזעקה בבניין.
12.
הנתבע
הגיש תיק מוצגים הכולל את ההודעות אשר גבתה המשטרה מהתובע וממר יוסף סיידו (להלן:
"מר סיידו") עד לאירוע הפגיעה וביקש לזמן את מר סיידו לעדות.
13.
ביום
28.5.19 התקיימה ישיבת הוכחות, במסגרתה נשמעו עדויותיהם של הצדדים.
14.
הצדדים
סיכמו את טענותיהם בכתב ואחרון הסיכומים הוגש ביום 11.8.19.
דיון והכרעה
15.
סעיף
79 לחוק הביטוח
הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995
מגדיר
את המונח "תאונת עבודה" כך:
"תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו
או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלוח ידו ועקב עיסוקו במשלוח יד."
16.
סעיף
80 לחוק מרחיב הגדרה זו גם לתאונות המתרחשות בדרך לעבודה או ממנה. ההרחבה הנוגעת לענייננו
מעוגנת בסעיף 80(1) לחוק לאמור:
"חזקת תאונה בעבודה
80.
רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם-
(1)
אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף
אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או
הליכתו זו;
..."
17.
הסייג להרחבה שבסעיף 80 קבוע בסעיף 81 לחוק לאמור:
"הפסקה וסטיה
81 (א)תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות
בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה
בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו
למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה,
בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת
של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות.
(ב)
בנסיבות האמורות בפסקה (1) של סעיף 80 לא יראו
כהפסקה או כסטיה של ממש, לענין סעיף קטן (א), אם עשה זאת המבוטח לאחת מאלה:
(1)
כדי ללוות ילדו לגן
ילדים או למעון ילדים או למקום אחר שהשר קבע כמקום שבו נמצא ילד לפי הסדר קבע או
להשיבו משם;
(2)
כדי לקיים מצוות
תפילת בוקר בציבור בבית תפילה שבו הוא נוהג להתפלל.
18.
הפסיקה
עמדה על ההבדל בין
עצירה שהיא לצורך "הפסקה/סטייה
קלה", לבין עצירה שהיא "הפסקה/או סטייה של ממש". "הפסקה
קלה" היא זו אשר בגינה ניתן לסווג את האירוע כתאונת עבודה.
19.
בבואנו
לבחון "הפסקה של ממש", תישקל מהות הסטייה, מטרתה והקשר שלה לעבודת
המבוטח[3]
.
לעניין כימות מידת הסטייה, נקבעה הלכה לפיה בהכרעה יכולה להישקל גם מידת הסטייה
יחסית לדרך, אולם תמיד תובא בחשבון מהות הסטייה ומטרתה[4]
.
מהכלל
אל הפרט
20.
על רקע
ההלכה הפסוקה, כמתואר לעיל, ובהתאם לחומר הראיות בתיק, שוכנעתי כי התובע לא הניח
תשתית עובדתית מספקת להכרה באירוע הירי כתאונת עבודה.
האירוע לא התרחש בדרך הביתה מהעבודה
21.
ה.
טען כאמור כי היה בעבודתו, ובדרכו הביתה סטה סטייה קלה לתפילה למשך דקות ספורות
והמשיך לביתו עת התרחש אירוע הירי, אולם בפני
נו התגלתה תמונה שונה.
22.
מהראיות
שהונחו לפנינו, עלה כי התובע לא יצא מעבודתו להפסקת תפילה כטענתו, אלא יצא אל
בית הכנסת מביתו. כך, בהודעתו בפני
המשטרה מליל האירוע התובע תיאר את
שגרת יומו ככזו שאיננה כוללת שהות רבה במשרדי החברה:
"יש
לי עסק ברחוב האתרוג, באותו בניין של הבית כנסת, שלוש שנים, זה בית תוכנה, אני
נמצא מידי פעם, בבוקר בסביבות 05:30-05:45 הולך לבית הכנסת, עד 07:15 חוזרת
הייתה (צ.ל: הביתה), מעיר את האישה ולוקח אותה לעבודה, היא עובדת בעיריית בית שמש,
היא עוזרת של סגן ראש העיר. אם יש לי פגישות של העסק ברחבי הארץ אני נוסע (לא
ברור) הביתה עובד על המחשב, משתדל לנוח בצהריים ושעה לפני מנחה אני הולך לשיעור דף
יומי בשעה 18:20 ובשעה 19:20 מנחה, אח"כ דברי תורה ובסביבות 20:10 מתפללים
ערבית, הולך הביתה או לשיעור אחר ואח"כ בד"כ בבית." [ההדגשות
הוספו – כ.א.ק].
23.
גם
מדברי התובע בדיון המקדמי עולה כי הוא הגיע לבית הכנסת מביתו ולא ממשרדי החברה:
"באותו
יום עבדתי הלכתי לבית חזרתי. באתי לכנסת למדנו ..."
[5]
.
24.
גם
מעדותו בפני
י ניתן להבין כי התובע הגיע לבית הכנסת מביתו:
"ש. באותו יום אתה כבר לא היית
בעבודה. היית בבית וחזרת לעסק למנחה.
ת. לא
זוכר. אולי ישנתי צהריים.
ש.
חזרת באיזה שעה.
ת. לא
זוכר. חזרתי עליתי למשרדים לראות שהכל בסדר וירדתי לבית הכנסת. כשהמשטרה חקרה אותי
התמקדתי בירי ולא חשבתי על העבודה."
[6]
25.
אמנם
התובע העיד לראשונה כי "עלה למשרדי החברה לראות שהכל בסדר וירד לבית
הכנסת", אולם מדובר בעדות כבושה שלא בא זכרה קודם לכן ואין לקבלה.
הפסיקה קובעת כי עדות כבושה, ערכה
ומשקלה מועטים ביותר, משום שהכובש את עדותו חשוד מטבע הדברים, על אמיתותה, וזאת כל
עוד אין בפיו הסבר משכנע על שום מה נכבשה העדות עת רבה ומדוע החליט העד לחשפה בחקירה
בבית הדין ולא קודם. הפסיקה קבעה כי אם ניתן הסבר מתקבל על הדעת ל "כבישת"
העדות, רשאי בית המשפט ליתן בה אמון ולהעניק לה את המשקל הראייתי המתחייב בנסיבות
.
התובע לא נתן הסבר מדוע כבש את עדותו.
26.
מר
סיידו אישר כי ביום האירוע קיים התובע את שגרת יומו כפי שתוארה בפני
המשטרה, בכך
שהוא שהה עמו בבית הכנסת משעה 18:20 ועד 20:22 לערך, ובלשונו:
"כל
צהריים בשעה 18:20 עד 20:20 אני הולך לבית הכנסת "פעמי משיח". אני עוזר
גבאי של עוזי מזרחי הוא הגבאי, זה בית הכנסת שלו. לא היה שום דבר חריג מבחינת בית
הכנסת לאחרונה.
...
"הסתיימה
תפילת ערבית ב-20:22 לערך, אני ועוזי מסיימים אחרונים בבית הכנסת וגרים באותו אזורי..."[7]
27.
מכאן,
לא ניתן ליתן אמון בגרסתו של התובע המופיעה בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית לפיה
שהה בבית הכנסת מספר דקות.
28.
מכל
האמור לעיל עולה כי המטרה העיקרית לשמה הגיע התובע לבניין הייתה התפילה
והשיעור, כבשגרת יומו, ולא לביצוע עבודתו.
29.
אמנם,
מקובלת עליי גרסתו של התובע כי לאחר ששהה בבית הכנסת כפי שתואר לעיל, עלה למשרדי
החברה לוודא כי העובדים נעלו את המשרדים והפעיל את האזעקה, אולם אין בכך כדי להפוך
את נסיבות הימצאותו בבניין לצרכי עבודה ואין מקום אפוא להכיר באירוע שהתרחש בדרכו
חזרה מבית הכנסת כפגיעה בעבודה, מכלל הנימוקים שלהלן:
א.
ה.
שהה בבית הכנסת שעתיים לעומת מספר דקות בודדות במשרדי החברה.
ב.
התובע הגיע
לבניין מביתו כדי להתפלל ולהשתתף בשיעור ולא כדי לבצע את עבודתו במשרדי
החברה.
ג.
ה.
שהה במשרדי החברה בתום התפילה רק לשם וידוא נעילתו, כיבוי המזגן והפעלת האזעקה
בלבד בעוד מר סיידו ומתפללים אחרים ממתינים לו בלובי הבניין[8]
.
מכאן, המטרה העיקרית לשמה פקד התובע את הבניין הייתה התפילה והשיעור בבית
הכנסת ולא לשם ביצוע עבודתו.
ד.
עוסקים
אנו בכיסוי ביטוחי המעוגן בחוק אשר נועד להשיג מטרות סוציאליות רחבות. הכרה בתאונה
כ'תאונת עבודה' כאשר היא קורית בדרכו של מבוטח אל העבודה וממנה הינה הרחבה של הגדרת
'תאונת עבודה', ואין לכן להרחיבה מעבר לדרוש.
ה.
מן
העובדות שהוכחו בפני
י כאמור, הכיסוי הביטוחי של התובע לא החל ממועד צאתו מביתו לבית
הכנסת שכן לא היה בדרכו לעבודה.
השהייה הקצרה במשרדי החברה הינה
אגבית למטרה העיקרית לשמה נכח התובע בבניין, ועליה
יחולו
אומנם הוראות החוק על המתרחש בכותלי מקום עבודתו (משרדי החברה), אולם אין בה כדי למתוח
את תחולתו בנסיבות העניין גם לדרך חזרה שכן מטרת הימצאותו בבניין אישית היא ואיננה
קשורה כלל לעבודתו. בצאתו מן הבניין, ועם הצטרפותו למר סיידו ולמתפללים האחרים בדרכו
הביתה, הוא שב לעיסוקיו האישיים עליהם אין הצדקה לפרישת מטריית הכיסוי הביטוחי שבחוק.
30.
לא
מצאתי לקבל את טענתו של התובע לפיה בית הכנסת היה למעשה מקום עבודתו, טענה זו לא
הוכחה והיא לא עולה מחומר הראיות שעמד בפני
י, ההפך הוא הנכון. בהקשר זה אף לא
מצאתי מקום לדון בשאלה אם בית הכנסת יכול הלכתית לשמש כמקום עבודה כטענתו של
התובע, לא הובאו בעניין זה ראיות או חוות דעת הלכתיות.
האירוע לא התרחש בשל "סיכוני הדרך"
31.
בכל
מקרה, אני סבור כי אין מדובר באירוע שהתרחש בשל סיכוני הדרך.
תכלית החוק היא להגן על
המבוטח מפני סכנות האורבות לו עקב הסטייה מהדרך בזיקה לעבודה[9]
.
דהיינו, ככל שהמבוטח נפגע כתוצאה מאירוע פתאומי שיכול להתרחש באקראי לכל אדם
אחר העושה את אותה דרך, בד"כ יוכר האירוע כתאונת עבודה. אולם, אם המבוטח
נפגע כתוצאה מאירוע אישי, שלא היה מתרחש לאחר מלבדו, הרי שבד"כ לא יוכר האירוע
כתאונת עבודה.
להמחשה,
בעניין
בניטה[10]
הוכר מקרה שבו נורה למוות אדם בדרכו לעבודה כפגיעה בעבודה, מן הטעם
שנגיעתו היחידה של המנוח לאירוע שבו נורה הייתה שהוא נקלע באורח אקראי
למקום האירוע בדרכו לעבודה. וכך נאמר בפסק הדין:
"מבחינתו של המבוטח - הקרבן,
אין זה משנה אם הכדור שפגע בו היה כדור תועה או כדור שנורה בשל איבוד עשתונות,
מתוך שיקול קר או מכל סיבה רגעית אחרת. המנוח לא נהרג מפני שביקשו את נפשו בתור מי
שהינו, אלא מפני שעבר באותו מקום באותה שעה. הצורך לעשות את דרכו לעבודה - באותו
מסלול, באותה עת - זימן אותו באקראי לאתר בו התרגשה פורענות, שאלמלא כך הוא לא היה
נקלע לתוכה, על כן מה שארע, ארע עקב נסיעתו לעבודה".
סיכומו של דבר שבהתאם
לפסיקה, לתאונה בדרך לעבודה או ממנה תיחשב רק זאת הקשורה בקשר סיבתי עם
סיכוני הדרך, ולא על רקע אישי. פגיעה מירי מכוון אפוא על רקע אישי - אינה
בגדר סיכוני הדרך.
34.
אמנם
המשטרה טרם הגיעה למבצעי הירי, אולם הראיות שהונחו בפני
בית הדין מצביעות על כך כי
מדובר בניסיון לפגוע בתובע על רקע אישי, וממילא לא הוכח אחרת על ידי התובע ולו
בראשית ראיה.
35.
עת
נשאל התובע במשטרה אם הוא מסוכסך עם אנשים היכולים היו לבצע את הירי, ללא היסוס מנה
לפחות 6 מקרים שונים של סכסוכים ואנשים פוטנציאליים שהיו עשויים לבקש לפגוע בו
[11]
. מפאת פרטיותו של התובע לא נמנה כאן
את הרקע לסכסוכים אלה, אולם נסתפק בכך כי אין בינם לבין עבודתו ולא כלום.
36.
זאת
ועוד, בהודעת התובע במשטרה הוא סיפר כי בתו ראתה אדם חשוד בסמוך לביתו מספר ימים
עובר לאירוע[12]
.
אמנם בתו של התובע, שהייתה באת כוחו בהליך דנן לא העידה בפני
נו, והגם כי עדותו של
התובע בעניין זה הינה עדות מפי השמועה, יש בה בנסיבות העניין, ולו באופן מועט, כדי
לחזק את הסברה כי התובע היה היעד לירי.
37.
זאת
ועוד, מתיאור האירוע הן על ידי התובע והן על ידי מר סיידו שהיה עד לו, עולה שככל
הנראה רכב עקב אחרי השניים כשהיו בדרכם הביתה, והוא שעט לעברם עם התפצלותם כל אחד
לביתו[13]
.
38.
מדברי
מר סיידו במשטרה, לא היו אנשים מלבדם ברחוב בעת האירוע, הירי בוצע מטווח קצר,
וכוון לפלג גופו התחתון של התובע, ולפיכך נראה כי התובע היה היעד לירי[14]
.
39.
לא
הובא בפני
י יסוד כלשהו לטענה לפיה לכאורה הירי כוון כנגד מר סיידו וטענות ה.
בעניין זה הופרחו לאוויר ללא ביסוס.
40.
נוכח
האמור, מהראיות שהונחו בפני
בית הדין עולה כי אירוע הירי היה מכוון לתובע על רקע
סכסוך אישי, ולפיכך לא יזכה להגנת חוק הביטוח הלאומי.
41.
לאור
האמור לעיל התביעה נידחת.
42.
לאור
אופיו של ההליך, אין צו להוצאות.
ניתן
היום, כ"ה אלול תשע"ט, (25 ספטמבר 2019
)
,
בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
[1]
פרוטוקול עמ' 5, שורות 26-27.
[2]
סעיף 3 ג' לכתב התביעה, סעיף 6 לתצהירו של התובע; הודעתו מיום 27.6.17 של מר סיידו
במשטרה עמ' 1, שורה 9; פרוטוקול עמ' 9, שורות 29-30;
[3]
ראו דב"ע לב/0-91 מדינה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 3
(1972).
[4]
לעניין זה ראו עב"ל (ארצי) 639-09 ורדה גורדן - המוסד לביטוח לאומי,
(מיום 7.7.2011), עב"ל 23434-09-12 רוזה סוקולוב - המוסד לביטוח לאומי
(ניתן ביום 23.9.2014), דב"ע מח/0-39 המוסד לביטוח לאומי - סכנדריון מרים,
פד"ע יט 502.
[5]
פרוטוקול עמ' 1 שורה 15.
[6]
פרוטוקול עמ' 6 ש' 16-19.
[7]
הודעתו של מר סיידו במשטרה עמ' 1 שורות 4-8.
[8]
פרוטוקול עמ' 9, שורות 17-24.
[9]
עבל (ארצי) 64880-09-17 איתי גמיל נ' המוסד לביטוח לאומי (3.5.18).
[10]
דב"ע (ארצי) שם/0 – 63 המוסד לביטוח לאומי – בניטה, פד"ע
יב' 281 (1981).
[11]
הודעת התובע במשטרה מיום האירוע שורות 43 ואילך; הודעת התובע במשטרה מיום 30.6.17
שורה 3 ואילך.
[12]
הודעת התובע במשטרה מיום 30.6.17 שורות 51-54.
[13]
הודעות התובע ומר סיידו במשטרה ועדויותיהם בבית הדין.
[14]
הודעתו במשטרה שורות 40-42.
בל בית דין אזורי לעבודה 26902-01/18 עוזי מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 25/09/2019)