פסקי דין על עלי מסאדי | פסקי דין על חאלד אברהים סעאידה | פסקי דין על עאטף פאיז סקר |

1039/05 א     22/02/2006




א 1039/05 עלי מסאדי נ' חאלד אברהים סעאידה , עאטף פאיז סקר




1
בתי המשפט
א 001039/05
בית משפט השלום עפולה
22/02/2006
תאריך:
כב' השופט יוסף בן חמו
- ס.נשיא
בפני
:

עלי מסאדי
ת.ז 055210041
בעניין:
התובע/ת
ריחאן נג'אר
ע"י ב"כ
נ ג ד
1. חאלד אברהים סעאידה
ת.ז 020655619
2. עאטף פאיז סקר
ת.ז 059426213

הנתבע/ת
עו"ד סעאידה האשם

ע"י ב"כ

פסק דין
התובע, בעלים של רכב מסוג מיצובישי מספר 9260402, שנת ייצור 94 הגיש תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונה שאירעה ביום 19/10/04 בכביש "גזית" מכיון כפר מצר לעפולה בסכום של 21620 ₪.
גרסת התובע:
במהלך נסיעתו בכביש הבחין לפתע בפרה החוצה את הכביש, על מנת שלא להתנגש סטה לכיון הנגדי, אז הופיעה באותו מסלול פרה נוספת, התובע לא הצליח להתחמק ממנה והתנגש בה בעוצמה. הפרה עפה באויר ונחתה על הגג של הרכב שנמעך כליל. השמאי העריך את הנזקים בסכום העולה על שווי של הרכב. שווי הרכב בניכוי השרידים ובתוספת שכר טרחת שמאי וגרר עומד על סך 21,620 ₪. התובע טוען, כי בבירור שערך התברר לו שהפרה הפוגעת שייכת לנתבע מספר 2 שטען שמכר את הפרה קודם לתאונה לנתבע 1.

גרסת נתבע 1:
מכחיש את טענות התובע. טוען כי בכל מקרה הגורם לתאונה הוא התובע שנהג ברשלנות ובקלות ראש. הנזקים הנטענים מוגזמים. הנתבע מכחיש שקנה את הפרה שהייתה מעורבת בתאונה מנתבע 2 .
גרסת נתבע 2:
מכחיש את טענות התובע וטענות נתבע 1 . טוען כי ביום 15/10/02 (שנתיים לפני התאונה) מכר לנתבע 1 67 ראשי בקר ובכללם גם את הפרה שהיתה מעורבת בתאונה.

במסגרת הישיבה המקדמית שנערכה בפני
כבוד הרשמת ביום 21/9/05, נקבעה על דעת הצדדים, מסגרת הדיון: "הדיון יצומצם לשאלה מי מבין הנתבעים צריך לשאת באחריות לתשלום נזקי התובע, ככל שב"כ הנתבע 1 לא ימציא הודעה אחרת לבית המשפט".

השאלה הראשונה שיש לדון בה היא, מי הבעלים של הפרה.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים שוכנעתי שהפרה הייתה בבעלותו של הנתבע מס' 1.
בעניין זה, העידו הנתבע מס' 1 בעצמו ומנגד הנתבע מס' 2 וכן שני אחיו.

התרשמתי לחיוב מעדותם של עדי הנתבע 2. על פי עדותם נעשתה עסקה עוד בשנת 2002 בה מכר הנתבע 2 לנתבע מס' 1 67 ראשי בקר במחיר 3700 ₪ לראש. במעמד העסקה נכחו הנתבע 1 הנתבע 2 וכן שני אחיו של הנתבע 2. העסקה נעשתה בבית אחיו של הנתבע מס' 2. הצדדים לא ערכו בינהם הסכם בכתב, הסכום שולם במזומן. נערך רישום של פרטי הזיהוי של הפרות שנמכרו הנתבע 2 מסר לנתבע 1 את כרטיסי הזיהוי של הפרות על מנת שהנתבע 1 ידאג לרישום העברת הבעלות על הפרות במשרד החקלאות.
על פי הנוהג המקובל הרוכש הוא זה שדואג להעברת הרישום הכרוך בתשלום אגרה בסך 30 ₪.
הנתבע 2 העיד, כי חלק מהפרות שמכר לנתבע 1 נמצאות עד היום אצל הנתבע 1 במרעה והוא אף יכול לזהותן.

אין מחלוקת שעל פי הרישום במשרד החקלאות הפרה המעורבת בתאונה שמס' הזיהוי שלה הוא 7838828 רשומה עדיין על שם הנתבע 2 , אך זאת בשל העובדה שהנתבע 1 לא דאג להעברת הרישום על שמו.
תמיכה נוספת בגרסת הנתבע 2 ניתן למצוא בעובדה ששטח המרעה של הנתבע 1 הוא הקרוב למקום אירוע התאונה.

הנתבע מס' 2 העיד כי לאחר אירוע התאונה הוא הגיע למקום, שם ראה את הפרה שהייתה מוטלת לצד הכביש ורשם את מספר הזיהוי שלה שהיה רשום על תג שהיה מוצמד לאוזנה.
לאור האמור אני קובע שהפרה המעורבת בתאונה היתה בבעלותו של הנתבע מס' 1.

הגורם לנזק:
סעיף 40 לפקודת הנזיקין קובע, כי בתובענה על נזק שהוכח בה שהנזק נגרם על ידי חיה שהנתבע ידע או חזקה עליו שידעה,כי היא מועדת לעשות את המעשה שגרם את הנזק, על הנתבע שהיה הבעלים של החיה, נטל הראיה שלו היתה לגבי התרשלות שיחוב עליה.
לגבי נסיבות התאונה העיד התובע כי נסע בכביש בסביבות השעה 18:00 בחודש אוקטובר עם אורות נסיעה נמוכים לפתתע הבחין בפרה שחוצה את הכביש הוא סטה על מנת להימנע מהתנגשות בפרה אך בכיון נסיעתו הגיעה עוד פרה שממנה לא יכל היה לברוח ואז ארעה התאונה.
מקום הארוע כקילומטר אחד ליד הכביש הראשי לכיון כפר מצר מהירות נסיעתו היתה כ 70-80 קמ"ש. שדה הראיה שלו היה של טווח האורות הנמוכים. המרחק שהיה בינו לבין הפרה בעת שהבחין בה היה כזה שהוא לא איפשר עצירה.
בחקירתו הנגדית העיד התובע, כי בעבר היו ארועים דומים של התנגשות כלי רכב בפרות חולפות שחצו את הכביש. היו תאונות קטלניות.

אין ספק שחלה חובה על בעלים של בעל חיים, במקרה זה של הפרה, לנקוט אמצעי זהירות ושמירה שימנעו מצב שהפרות יגיעו לכביש, שכן הימצאות הפרה בכביש יש בה פוטנציאל ממשי לתאונות דרכים ולסיכון עוברי הדרך. מקומה של הפרה הוא במרעה ולא על הכביש.

יחד עם זאת, אין לפטור את התובע מאשם תורם שכן לפי עדותו המצאותן של פרות בכביש באיזור, היתה ידועה לו והוא אף סיפר על אירועים נוספים שאירעו בעבר בקרבת מקום התאונה, על התובע היה להתאים את נסיעתו לסכנות הצפויות.

בנסיבות הענין נראה לי להעמיד את שיעור האשם התורם של התובע על 15%.

על פי חוות הדעת הנזק עומד על סך 21620 ₪ מסכום זה יש להפחית את שיעור האשם התורם סך של 3243 ₪. יתרת הנזק 18377 ₪.

אני מחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובע את הסך של 18377 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 11/1/05 ועד התשלום בפועל .
כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 1500 ₪+מע"מ.
התביעה נגד נתבע 2 נדחת בזה הנתבע 1 ישלם לנתבע 2 הוצאות משפט בסך של 1000 ₪ +מע"מ.

ניתן היום כ"ד בשבט, תשס"ו (22 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

_____________
יוסף בן חמו
,שופט [ס.נשיא]
שירן יפרח








א בית משפט שלום 1039/05 עלי מסאדי נ' חאלד אברהים סעאידה , עאטף פאיז סקר (פורסם ב-ֽ 22/02/2006)