פסקי דין על גיל ציוני | פסקי דין על מבדקה לבניין ותשתית | פסקי דין על איזוטופ |

52656-10/18 סעש     03/11/2019




סעש 52656-10/18 גיל ציוני נ' מבדקה לבניין ותשתית בע"מ, איזוטופ בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

סע"ש 52656-10-18
03 נובמבר 2019

לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל
נציג ציבור עובדים מר אריק חדד
נציגת ציבור מעסיקים גב' אילנה מסד

התובע
:
גיל ציוני
ע"י ב"כ: עו"ד אלי לנדאו


-

הנתבעות
:
1. מבדקה לבניין ותשתית בע"מ

2. איזוטופ בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שלומית לב- רן
פסק דין
1.
התובע עותר לקבלת סך של 137,637 ₪, מאת שתי הנתבעות שהעסיקו אותו לטענתו במשותף וזאת בגין הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה, השלמת הבראה ותשלום אש"ל. התובע עותר להרמת מסך ההתאגדות (כהגדרתו) בין שתי החברות. לחילופין, ביקש למצות את זכויותיו כנגד כל אחת מן הנתבעות, כך שמהנתבעת 1 (להלן: המבדקה) עתר לתשלום סך של 43,480 ₪ (השלמת פיצויי פיטורים, חלף השלמת הפרשות פנסיוניות, ניכויי עובד שלא הועברו לקרן פנסיה, הפרשי פדיון חופשה, הבראה ודמי אש"ל). ומהנתבעת 2 (להלן: איזוטופ) עתר לתשלום סך של 85,908 ₪ (פדיון חופשה שנתית, ריבית בשל הלנת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופיטורים בהעדר שימוע ובהעדר תום לב). לבקשת התובע, ביום 1.7.19, מחקנו את רכיב דמי האש"ל.

טענות הצדדים

טענות התובע

2.
לטענת התובע, הוא הועסק בנתבעות מיום 3.11.93 ועד לפיטוריו ביום 18.5.17, כאשר עד לחודש 6/09 הועסק באיזוטופ ומאמצע חודש 6/09 הועסק במבדקה. לטענתו, החברות קשורות זו בזו מבחינה עסקית, בבעלות אותם בני משפחה והתאגדותן הנפרדת שירתה את היעדים הכלכליים שלהם. התובע לא ראה במעבר בין שתי החברות כמעבר במקום העבודה, כאשר מקבלי ההחלטה מבחינה אמתית ומהותית היו אותם גורמים.
אמנם הייתה הקפדה על ישות נפרדת אולם בפועל זה היה רק למראית עין כאשר לעובדים היה ברור כי בעלי הדעה זהים בשתי החברות. הנתבעות עוסקות באותו הענף, בבדיקות תקינות קרקע לצורך תשתיות דרכים ובניין. התובע הועסק בתפקיד של בודק קרקע ומנהל סניף ים המלח. בתקופות שונות שימש התובע גם בתפקיד של מנהל סניף בבאר טוביה. בחודש 6/09 הועבר מאיזוטופ למבדקה, ללא שפוטר ותוך שמירה על זכויותיו (סעיף 3 בתצהירו), כאשר היוזמה למעבר הייתה מטעם בצלאל, העובד בחברת איזוטופ ותוך שאיזוטופ שומרת לעצמה את הזכות להחזיר אותו לעבודה. התובע עותר כהגדרתו להרמת מסך בין החברות לפחות לעניין העסקתו ותוך קביעה כי שתי החברות היו מעסיקות שלו במשותף.

3.
לטענת התובע, שכרו הקובע עמד על 12,051 ₪ לחודש ו-482 ₪ ליום, כאשר סכום זה היה מורכב משכר בסיס בסך של 9,800 ₪, תוספת ניהול קבועה בסך של 1,320 ₪ וכן תוספת קבועה בגין תשלום צד אחד של נסיעה בבוקר לים המלח בשיעור של שעת עבודה לכל יום, בהתאם למספר ימי העבודה בחודש. ממוצע התוספת האמורה בשנה האחרונה עמד על 931 ₪. בטופס 161, דיווחה הנתבעת על שכר בגובה של 9,800 ₪ בלבד. נוכח תקופת העסקתו בת 23.5 שנים בשתי החברות כאמור, ובהתאם לשכרו האחרון היה זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 283,198 ₪. סך הכל שילמו לו הנתבעות סך של 174,295 ₪ ועל כן יש להשלים לו סך של 108,903 ₪; התובע נדרש על ידי הגב' רחל ברנס לחתום על טפסים, תוך שהוא נותן אמון בהנהלה. במעבר בין שתי החברות, רחל העלתה את הרעיון של יציאה לחל"ת והוא לא ביקש זאת. התובע סבר כי מדובר בעניין פרוצדוראלי בלבד, לאחר שאחד המנהלים של איזוטופ הציע לו לעבור לעבוד במבדקה, כאמור, שהיא הזרוע הביצועית של איזוטופ. לתובע היה ברור שהוא ממשיך לעבוד באותה מסגרת פחות או יותר, בשכר גבוה יותר ובאחריות גדולה יותר ושאלת פיטורים או התפטרות לא עמדה על הפרק, משום שהוא פשוט המשיך לעבוד, במפעל אחר אולם באותה מסגרת כללית (סעיף 8 בתצהירו) ביום 12.5.11 הופקד לחשבונו סך של 15,463 ₪ אולם סכום זה מעולם לא הוגדר כפיצויים. הצ'ק הופקד לחשבונו רק לאחר שרחל ברנס הסבירה לתובע כי מדובר בהפרשי שכר. מספר חודשים לפני פיטוריו, הגיע סוכן הביטוח של הנתבעות ושאל את התובע כמה הוא חושב שמגיע לו פיצויים מאיזוטופ, הדברים נרשמו והסוכן אמר שהוא ידאג שיקבל את הסכום. כמו כן עתר התובע לתשלום הפרשות פנסיוניות שלטענתו הופרשו בחסר, שכן בהתאם להסכם מיום 16.6.09 התחייבה המבדקה להעביר לקופת הפנסיה ע"ש התובע 13% (5%- עובד, 5%- מעסיק, 2% לפיצויים ו-1% לאבדן כושר עבודה. לטענת התובע, השוואת הנתונים המפורטים בטפסי 106, מול דוחות הקופה, מלמדים כי בפועל הועברו לקופה סכומים נמוכים מהסכומים שנוכו מהשכר או שדווחו בטופס 106. כך בחלק עובד נמצאו הפרשים בין הסכומים שנוכו משכרו לסכומים שהועברו לקופה בסך של 2,529 ₪ (סעיף 12 בתצהיר התובע). כמו כן , בחלק המעסיק נמצא כי הופרש בחסר סך של 2,895 ₪. בנוסף, טען התובע כי ישנם הפרשים נוספים, שכן הנתבעות הפרישו לפנסיה על בסיס שכר שגוי, ללא התוספות, המהוות כאמור חלק משכרו הקובע. לטענת התובע ההפרשים עומדים על 9,239 ₪ (סעיף 13 בתצהירו) (תלושי שכר, טפסי 106, דיווחים שנתיים מחברת הפניקס והסכם העסקתו של התובע מול המבדקה- צורפו כנספחים א – ד לתביעה בהתאם). השלמת פדיון חופשה- לאור ותקו, מעל 18 שנים, טען לזכאות ל-28 ימי חופשה שנתית בשנה. בשלוש השנים האחרונות וכן בשנה השוטפת היה זכאי התובע להשלמת 30.33 ימי חופשה. שולמו לו כפדיון חופשה 3.35 ימים ועל כן עתר לתשלום הפרשים בסך של 13,014 ₪ (27 ימי חופשה). הוא התלונן שאינו מקבל זכויותיו לפי הוותק הקודם. בפני
ות אל נירה בן זקן, מנהלת החשבונות של המבדקה, לצבירה של 28 ימי חופשה, נמסר לו כי המקסימום שניתן לצבור הוא 20 ימי חופשה בשנה. השלמת דמי הבראה- בשנים 2013-2017, שילמה המבדקה את דמי ההבראה לפי הוותק הנכון (מעל 20 שנות וותק), אולם בשנים 2011-2012, דמי ההבראה שולמו בחסר. כך באותן השנים היה זכאי לתשלום סך של 6,624 ₪, כאשר בפועל שולם לו סך של 5,022 ₪ ועל כן יש לשלם לו הפרשי הבראה בסך של 1,634 ₪.

4.
בכתבי טענותיו פירט התובע מפני מה לטענתו יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין שתי החברות, כאשר לטענתו הן פעלו לתכלית אחת, תוך שהן מסייעות אחת לשנייה בכוח אדם ובמשאבים, בניגוד גמור לכללי תחרות עסקית סבירה וכן בניגוד לדין. כמו כן, פירט בתצהירו אינדיקציות המלמדות על פעילות עסקית משותפת בין החברות, בינהן שבעלי המניות בשתי החברות הם בני משפחה. כמו כן טען כי העברתו למבדקה סוכמה מול רחל ברנס (מנהלת כ"א ושכר באיזוטופ) ומול יובל שרון (מנכ"ל המבדקה), תוך שמירה על הוותק והזכויות וכן שמירת האפשרות לשוב לאיזוטופ- אם ירצה; לא נערך לו גמר חשבון באיזוטופ ולא שולמו לו פיצויים עם המעבר. כמו כן וותקו לטובת תשלום הזכויות נשמר משנת 2013, לאחר שהיה צריך "להזכיר" זאת למבדקה; בהסכם העבודה עליו חתם , צוין במפורש כי תקופת העבודה היא לשנה שלאחריה יוחלט לגבי העברה קבועה מחברת איזוטופ. בפועל לא הייתה העברה קבועה- נתון המלמד על קשר הדוק בין החברות והשאלתו על ידי חברת המבדקה. כחודש לפני פיטוריו הגיעה אל המבדקה, הגב' ברנס וביקשה ממנו לחתום על טפסים הרלוונטיים לאיזוטופ. היא אמרה שיסמוך עליה ובפועל, לא הייתה לו סיבה לחשוד. התברר לו כי בפועל החתימו אותו על טופס 161 ומסמכים נוספים לגבי הפיטורים משנת 2009 (נספח ו בתביעה). כמו כן בתצהירו פירט דוגמאות לשימוש של החברות זו במשאביה של זו, בכח אדם, בציוד ובאחסנה (פרק ג בתצהיר)- נתונים המחזקים את טענת התובע לכאורה להרמת מסך.

5.
לחילופין, עתר התובע לקבלת תשלומים שונים, בנפרד מכל אחת מן החברות. כנגד המבדקה, טען התובע לתשלום סך כולל של 44,416 ₪ וזאת בגין השלמת פיצויי פיטורים בסך של 18,000 ₪, בשים לב לכך כי השכר הקובע על בסיסו שולמו לו הפיצויים, היה נמוך מהשכר האמתי, כולל התוספות; הפרשי הבראה- לאור העובדה כי המבדקה קיבלה אותו עם הוותק מאיזוטופ היה עליה לשלם לו הפרשי הבראה כמפורט לעיל ובסך של 1,634 ₪; הפרשי הפרשות לפנסיה בגין 7 שנים אחרונות (2012-2017) וכמפורט לעיל בסך של 9,239 ₪ וניכויי עובד שלא הועברו לקופה כמפורט לעיל בסך של 2,529 ₪. כנגד איזוטופ- התובע טען כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות החלה על תביעתו לפי סעיפים 7 או 8 לחוק ההתיישנות שכן, בזמן אמת הוא לא ידע כי במעבר בין שתי החברות חל ניתוק ביחסי העבודה והדבר נודע לו רק בדיעבד כאשר התבקש לחתום על מסמכים לשחרור הכספים ביום 24.4.17 (סעיף 23 לתצהיר). על כן, בתביעתו החלופית עתר התובע לתשלום הפרשי פדיון חופשה בסך של 20,538 ₪, שכן איזוטופ לא צברה לזכותו ימי חופשה כדין ובהתאם לוותקו (סעיף 24 בתצהיר). לחילופין עתר התובע לתשלום הפרשי פדיון חופשה בסך של 3,788 ₪; לטענת התובע יש לראות במעבר מחברת איזוטופ לחברת המבדקה, כפיטורים לכל דבר ועניין שכן אמנם הוא הסכים למעבר, אולם הוא לא הסכים כי עם המעבר יתחילו יחסי עבודה חדשים בלא כל זיקה לעבודתו רבת השנים באיזוטופ; ריבית בשל הלנת פיצויי פיטורים- למעשה בגין פיטורים בחודש 6/09, שולמו הפיצויים שלו רק בשנת 2017, עם תיקון טופס 161 ועל כן, זכאי הוא לפיצוי בגין הלנתם בסך של 27,570 ₪ (תחשיב צורף כנספח ח לתביעה); חלף הודעה מוקדמת- לאור העובדה כי יחסי העבודה נותקו ביזמת איזוטופ והיא זו אשר העבירה אותו אל המבדקה, יש לחייב אותה בסך של 6,300 ₪; פיטורים בלא שימוע- לאור פיטוריו ללא מתן זכות שימוע, עתר התובע לפיצוי בגובה חמש משכורות בסך של 31,500 ₪.




טענות הנתבעות


6.
הנתבעות הכחישו טענות התובע וטענו כי מדובר בתביעה קנטרנית, שכן הוא קיבל כל הזכויות המגיעות בגין העסקתו אצלן. כמו כן טענה איזוטופ כי התביעה שכנגדה, התיישנה התובע סיים את העסקתו אצלה, לפני כעשר שנים וקיבל את מלא זכויותיו והוא אף הודה בכך בחתימתו. לטענת הנתבעות, במועדים הרלוונטיים לתביעה, הן הוחזקו על ידי קרובי משפחה, כאשר עד למיזוגן ביום 15.12.16 הן פעלו כל אחת באופן עצמאי לחלוטין. המבדקה עוסקת במתן שירותי מעבדה ובדיקות התאמה לתקן בתחומי בתשתיות, הבניה והסלילה. איזוטופ עוסקת במתן שירותי מעבדה ובדיקות התאמה לתקן בתחומי בתשתיות, הבניה והסלילה ובתחומים נוספים. עד למועד מיזוגן כאמור החברות פעלו בנפרד, כאשר לכל אחת היו מנהלים שונים, לקוחות אחרים בפרויקטים שונים, עובדים אחרים ומיקום פיזי אחר. ביום 3.11.93 החל התובע לעבוד כבודק קרקע אצל איזוטופ וזאת עד ליום 23.12.04- מועד בו פוטר מעבודתו. בסמוך לאותו המועד, הוצא לתובע טופס 161 וכן מכתב סיום העסקה ביום 11.1.15 שולם לתובע גמר חשבון בסך 27,511 ₪. לאחר מספר חודשים, ביקש התובע לשוב לעבודה ובהסכמת הצדדים נשמר לו הותק הקודם משנת 1993 בניכוי החודשים בהם לא, עבד משניתן לתובע טופס 161 והכספים עברו על שמו, לא ניתן היה להשיבם לבעלות איזוטופ. התובע המשיך לעבוד באיזוטופ עד ליום 14.6.09, אז יצא לחופשת ללא תשלום לבקשתו (בקשת התובע ליציאה לחל"ת צורפה כנספח 4 בכתב ההגנה).

ביום 15.6.19 החל התובע לעבוד בשירות המבדקה וזאת בהתאם להסכם העבודה שנחתם בין הצדדים באותו היום. השכר אותו קיבל התובע בעבודתו בשירות המבדקה, היה גבוה יותר ועבודתו הייתה שונה (ההסכם צורף כנספח 5 בכתב ההגנה). ביום 14.1.10 חתם התובע על הצהרה ובקשה להעביר זכויותיו מאיזוטופ אל המבדקה. במכתב זה, הבהיר התובע כי הוא מעוניין לסיים את עבודתו אצל איזוטופ ולעבור למבדקה. אגב כך, הורה על העברת בעלות הפוליסות ביטוח מנהלים שפתח עבורו
איזוטופ. כמו כן הורה התובע כי יתרת הפיצויים בסך 15,463 ₪, שהם יתרת כספי הפיצויים, מעבר לכספים שנצברו לזכותו בקופת הפיצויים תשולם לו במידה והעסקתו אצל המבדקה תסתיים בנסיבות שמזכות אותו בפיצויים (מכתבו צורף כנספח 6 בכתב ההגנה). בפועל, הסכום איזוטופ שילמה בהמחאה שנפרעה ביום 12.5.11 (נספח 7 בכתב ההגנה). טופס 161 שני הוצא ביום 27.3.11 (נספח 8 בכתב ההגנה). התובע הועסק בשירות המבדקה עד ליום 11.6.17, אז פוטר בשל שינוי מבנה ארגוני וצמצומים לאור המיזוג בין החברות. התובע קיבל מלוא הזכויות המגיעות לו . לפני סיום העסקת אצל המבדקה, ולאור ההתמזגות עם איזוטופ עלה כי טופס 161 השני, שהכינה איזוטופ, היה שגוי. לכן, הוכן עבור התובע טופס חדש ב 14.4.17, ובו צוינו הפרטים הנכונים

7.
הנתבעות חזרו וטענו כי התובע ביקש לעבור לעבוד במבדקה לאור האפשרויות שנפתחו בפני
ו שם. התובע היה מודע לכך, בזמן אמת, כי הוא עובר לעבוד בגוף אחר. הדברים עולים מן ההסדרים והמסמכים עליהם חתם. העברתו אל המבדקה, הייתה מרצונו ובהסכמת הצדדים והוא אף הביע הסכמתו לכך בכתב. לעניין שכרו של התובע, טענה המבדקה כי שכרו הקובע עמד על 9,800 ₪ בלבד וכי התוספות ששולמו לו היו מותנות בתנאים ואין להביאן בחשבון פיצויי הפיטורים ויתר הזכויות.
שעת הנסיעה שולמה לאור סיכום בין הצדדים והמרחק בין הבית למקום עבודה. מדובר בתוספת ששולמה לפי ימי עבודה בפועל. תוספת הניהול שולמה כפרמיה בגין תפקידו כמנהל סניף באר טוביה וים המלח, תפקיד אשר הצריך השקעה נוספת- אף תוספת זו שולמה בהתאם לימי עבודתו בפועל וכל עוד נשא בתפקיד ניהולי; התובע הועסק על ידי שני בתי עסק שונים וכל תקופה, שולמו לו זכויותיו כדין ובהתאם לטפסי 161 שהוצגו; ההפרשות הפנסיוניות הופרשו כדין ובהתאם לטבלאות שהציגה המבדקה (נספח 11 בכתב ההגנה). לטענת המבדקה, ככל וקיימת אי התאמה בין הסכומים אשר הופרשו על ידה לבין הסכומים בהם זוכה התובע על ידי חברת הביטוח, או בחלוקה בים ההפרשות השונות, עליו לפנות אל חברת הביטוח לדרוש תיקון, שכן יתכן וגם הנתבעת נפגעה מזה, מאחר וככל ובוצעה חלוקה לא נכונה ברכיב הפיצויים- נאלצה הנתבעת לשלם יותר כסף לתובע עוד טענה המבדקה כי עם תחילת העסקת התובע בשירותיה, הוא קיבל את זכויותיו לפי חוק, כאשר בעקבות פנייתו של התובע להכיר בוותקו הקודם, נענתה המבדקה לבקשה והוסכם כי התובע יקבל את ימי החופשה לפי המקסימום הקבוע בחוק. יתרת ימי החופשה עודכנה בדיעבד (נספח 12 בכתב ההגנה) - מכל מקום מדובר בסיכום אשר היטיב עם התובע ומתוך רצון טוב של המבדקה לשפר זכויותיו. ניסיון התובע לטעון כי התנאים המשופרים אותם קיבל, הם תוצאה של העבודה שלו באיזוטופ לכאורה, הוא ניסיון חסר תום לב; כמו כן טענה המבדקה כי עדכון דמי ההבראה, היה בהתאם לסיכום בין הצדדים מיום 18.11.13 וזאת מאותו המועד בלבד.

8.
ביחס לבקשת התובע להרים מסך בין שתי הנתבעות טענו הנתבעות כי טענות התובע אינן עונות על האינדיקציות שנקבעו בדין ובפסיקה לטובת הרמת מסך, שכן התובע ראה עצמו בזמן אמת, כמי שמחליף מקום עבודה והוא אף חתם על הסכם חדש; ההתחשבות בותק המצטבר נבעה רק בשל רצון להטיב את תנאיו, נערך לתובע גמר חשבון מול איזוטופ, במסגרתו הודה במפורש כי לא מגיעות לו עוד זכויות (נספח 6 בכתב ההגנה). בשתי התקופות, התובע ביצע עבודה אחרת, היו לו מנהלים שונים, העבודה התבצעה באתרים שונים, שולם שכר שונה על ידי גורמים שונים והיו בעלים שונים לשתי החברות. אין בעובדה כי החברות היו מוחזקות כאמור על ידי קרובי משפחה וכי התקיימו אלמנטים שונים של שיתופי פעולה, כדי ליצור זהות ביניהן. בתצהיר עדותה של הגב' ברנס נטען כי בגין השירותים אותם נתנה המבדקה לאיזוטופ, שילמה איזוטופ (העתק החשבונות בגין השירותים, צורפו כנספח 9 לתצהירה). איזוטופ טענה כי התביעה החלופית כנגדה, התיישנה כאמור, ויש לדחות טענות התובע לפיהן לא ידע לכאורה על מעברו לחברה אחרת, שכן טענה זו עומדת בסתירה למסמכים עליהם חתם (סעיף 29 בכתב ההגנה). כמו כן צירפה איזוטופ מסמכים המלמדים על תשלום זכויותיו בגין חופשה (נספחים 15-16 בכתב ההגנה).

עדויות וראיות הצדדים

9.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. המבדקה, הגישה תצהיר מטעם דוד שורקי, המכהן כסמנכ"ל תפעול בה. מטעם איזוטופ הגישה תצהירה הגב' רחל ברנס- המכהנת כסמנכ"ל כספים וכוח אדם בה.

דיון והכרעה

הרמת מסך

10.
לאחר שבחנו טענות הצדדים וכן המסמכים שהובאו לפנינו, הגענו למסקנה כי דין תביעת התובע להרמת מסך בין שתי הנתבעות- להידחות. הרמת מסך היא ייחוס חוב של חברה לבעל מניה בה ורק במקרים.
אין בעובדה כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה, שתי החברות, היו מוחזקות על ידי בני משפחה, אין היה בה כדי לענות על הדרישה שבדין לטובת קבלת סעד קיצוני של הרמת מסך ביניהן.

11.
סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, קובע כך:



"(א) (1)
בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א)
באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב)
באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה...".

12.
בסיכומיו טען התובע כי ניתן להרים מסך אף בין חברות קשורות, כאשר העילות להרמת מסך התאגדות הן במצב של שימוש לרעה בישות המשפטית הנפרדת ועירוב נכסים. עוד טען כי במקרה של חברות בבעלות אותם בני משפחה, תגבר הנטייה לראות בחברת האם ובחברה הנשלטת כמעסיק אחד לעניין זכויות עבודה ופיצויים. התובע טען כי בהתייחס לנתבעות, הרי שלא הייתה הצדקה כלכלית לקיום עצמאי של המבדקה. המבדקה עשתה שימוש במשאבים של איזוטופ כדי להונות את רשויות המס, התקיים עירוב נכנסים ומשאבים, תוך פגיעה ברווחיות של המבדקה לטובת פעילותה של איזוטופ, ושקילת שיקולים המנוגדים לטובת החברה (פרקים ד- ה, בסיכומי התובע).

13.
אלא שהתובע לא הוכיח כי ההפרדה התאגידית בין הנתבעות, נועדה להונות את עובדי החברה או לקפח את נושיה, או כי נעשה על ידי הנתבעות שימוש לרעה בישות המשפטית הנפרדת, תוך עירוב נכסים. העובדה כי במועדים הרלוונטיים לתביעה, הוחזקו החברות על ידי בני משפחה- אין בה כדי להוות עילה להרמת מסך.
משמעות דוקטרינה זו היא שיתכנו מקרים שבהם ירים בית המשפט את המסך המפריד בין אישיותו הנפרדת של התאגיד לבין אישיותם המשפטית של החברים בו. בעשותו כך, זכויות התאגיד ובעיקר חובותיו, ייוחסו במישרין לחברים בו מבלי שאישיותו המשפטית של התאגיד תיעלם (ראו פרופ' דוד א' פרנקל, דיני עמותות בישראל, 2012, מהדורה שניה, הוצאת פרלשטיין- גנוסר, עמ' 75). הגישה להרמת מסך היא כאל עניין חריג (ע"א 2755.03 שמעון בן חמו נ' טנא נגה שיווק (1981) בע"מ, מיום 12.9.04). ראו גם פס"ד של בית הדין הארצי בע"ע 129/01 אופיר זוננשיין נ'
g.s.s
גניוס סאונד סיסטם בע"מ
, מיום 31.10.11, בו קבע ביה"ד הארצי מפיה של הנשיאה השופטת ורדה וירט ליבנה את העקרונות בדבר הרמת המסך. וכן את פסק דינה של הנשיאה השופטת ורדה וירט ליבנה בבר"ע 52353-08-16 א.ב טוקו שף בע"מ ואיציק אנקונינה נ'
admariam gavr negouse

מיום 13.11.16).


14.
בענייננו, אין במעברו של התובע לעבוד באיזוטופ אל המבדקה, בשנת 2009, כדי להונות את התובע או לקפחו.
בשנת 2009, התובע היה מודע לכך כי מעברו למבדקה, הוא מעבר למעסיקה אחרת. לאור שיתופי הפעולה שלא נסתרו על ידי הנתבעות, יש להניח כי התובע סבר כי יישאר בקשר עם איזוטופ, אולם אין בכך כדי לקבוע כי המעבר היה מלאכותי. התובע טען כי מעברו למבדקה, היה ביזמת גורם באיזוטופ בשם בצלאל (סעיף 4 בתצהיר), אלא שהתובע לא זימן את אותו הגורם לעדות ולא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, בשים לב כי על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו. הימנעותו של התובע לזמן את אותו העד, עומדת לחובתו. איזוטופ צירפה (נספח 4 לתצהיר הגב' ברנס) בקשתו של התובע ליציאה לחל"ת בת שנה מיום 15.6.09. בעדותו נשאל התובע אודות בקשתו ליציאה לחל"ת וכך השיב:

"ש. אני מקריאה את ההצהרה ואני מצטטת...
ת. לגבי חל"ת אם רחל ברנס תעיד ותגיד לי שהיא לא הכתיבה לי, היא אמרה לי מה לכתוב לא המצאתי את זה, מה זה חל"ת? השאילו אותי למבדקה כי אני מקצועי ואני בודק, מה זה חל"ת? המשכתי לעבוד רגיל עם איזוטופ.
ש. אני מבינה שככה אתה חושב היום אבל אתה חתום על מסמך שאומר הכל , איך אתה רוצה שאיזוטופ תבין מה אתה חושב היום? אתה
ת. מה שחתמתי באיזוטופ החתימו אותי על עיוור כי אמרו לי הכל בסדר אל תדאג, תחתום הכל בסדר, אני ידעתי שאתם שתי חברות אבל בפני
ם אתם חברה אחת תמיד עברתי בשיתוף פעולה תמיד חתמתי על מה שרוצה לגבי חל"ת אמרה לי מה לכתוב ואמרה אין בעיה הכל בסדר".


(עמ' 4, שורות 17-26- ההדגשות אינן במקור- צ"פ).


כמו כן צירפה איזוטופ מכתב מודפס מיום 14.1.10 (נספח 5 בתצהיר הגב' ברנס) ולפיו מאשר התובע בחתימתו כי העסקתו באיזוטופ הסתיימה וכי ביום 15.6.09, התחיל לעבוד במבדקה. כמו כן בסעיף 7 לאותו המסמך, מבקש התובע כי כספי השלמת הפיצויים מאיזוטופ בסך 15,463 ₪, יועברו למבדקה. בעדותו נשאל התובע אודות חתימתו על אותו המסמך וכך השיב:

"ש. כמו שאני רואה את זה כן עמדת על כל הזכויות שלך ורואים במסמך משנת 2010 שצורף כנספח 5 לכתב הגנה של איזוטופ
ת. (התובע מעיין)
ש. אתה חתום על המסמך הזה?
ת. כן רחל ברנס החתימה אותי, אני חתמתי על זה ,, לא נתנה לי הצ'אנס לקרוא , היא הכתיבה לי מה לכתוב וחתמתי כי האמנתי ושיתפתי פעולה איתה כי זו חברה אחת עבדתי בשיתוף פעולה"
(עמ' 4, שורות 3-9 ההדגשות אינן במקור- צ"פ).

איננו מקבלים טענות התובע לפיהן הוחתם על שלל המסמכים, ללא כל הבנה על המסמכים "ועל עיוור"- כדבריו. מדובר על מסמכים נהירים ופשוטים להבנה.
התובע הועסק בתפקיד בכיר, שולט בשפה העברית וניכר כי הבין את משמעות הדברים. התובע לא ציין במסמך כל הסתייגות ועל כן, מסקנתו היא כי התובע היה מודע למעברו לחברה אחרת. כעולה מנספח 6 בתצהיר הגב' ברנס, הסכום האמור (השלמת הפיצויים), שולם לתובע בפועל, וטענתו לפיה אין המדובר בפיצויים, למרות חתימתו הברורה כאמור, לא מתקבלת על ידנו. המבדקה צירפה אל תצהירה (נספח 1), העתק מהסכם העסקתו החדש של התובע, שנחתם עם המעבר, המפרט את תנאי שכרו והעסקתו. התובע לא חלק על חתימתו על ההסכם, אלא ששוב טען כי הוחתם "על עיוור", משום שהאמין לגב' ברנס והיא זו שהכתיבה לו מה לכתוב. כמו כן טען התובע כי הגב' ברנס "רימתה אותו" (עמ' 2, שורה 18-23, עמ' 3, שורות 1-6). כאמור לעיל, התובע לא הוכיח כי רומה או נעשק. התובע לא הוכיח כי הוחתם בכפיה, או תוך ניצול תמימותו כטענתו. יתרה מכך, התובע אישר בעדותו כי עם מעברו למבדקה, שופר שכרו וכי מנהליו בשתי החברות היו שונים. כמו כן התובע עבד באתרים שונים וכי שכרו שולם באמצעות כל אחת מן הנתבעות, בתקופות הרלוונטיות (עמ' 3, שורות 7-26). אין בידנו לקבל טענות התובע לפיהן העובדה כי המבדקה הכירה, בשלב מאוחר יותר, בותקו הקודם באיזוטופ, יש בה כדי ללמד על העסקתה במשותף עם איזוטופ. כעולה מנספח 3 לתצהיר המבדקה, רק בשנת 2013 (דהיינו כ-4 שנים מיום תחילת העסקתו במבדקה) ובעקבות פגישה שהתקיימה בין הצדדים, עודכן לתובע הוותק. אין בהכרה בותקו המקצועי הקודם בלבד, כדי ללמד על העסקה במשותף. הכרה בותק מקצועי קודם, ללא יצירת קשרי עבודה בן המעסיקים הקודמים, מוכרת אף בענפים אחרים (לדוג' בענף בנין). התובע לא הוכיח כי עם העברתו למבדקה בשנת 2009, או סמוך לכך פנה אליה וביקש לשמור על ויתקו הקודם, שעה שלטענתו היה סמוך ובטוח כי הוא ממשיך לעבוד אצל אותו המעסיק. כאמור לעיל, אך לאחר 4 שנים עודכן הוותק.

כמו כן העובדה כי בחלק ב של נספח הסכם העסקתו של התובע, אשר נחתם מול המבדקה, נרשם כי העבודה היא לתקופה של שנה, לאחריה יוחלט לגבי העברה קבועה, אין בה כדי לשנות את מסקנתו. לטענת התובע, העברה קבועה לא הייתה מעולם והוא למעשה אך הושאל לעבוד במבדקה. איננו מקבלים הטענה. אמנם המבדקה לא הציגה נספח קבוע, אולם הלכה למעשה הועסק התובע במבדקה משנת 2009 ועד לשנת 2017, דהיינו הרבה מעבר לשנה. אין חולק כי התובע לא הועסק בפרויקט אחד של המבדקה, או בעבודה ספציפית. התובע הועסק במבדקה והתקדם לתפקידי ניהולי, עד שפוטר.

15.
התובע לא הוכיח טענותיובדבר עירוב נכסים בין שתי החברות (פרק ה בסיכומיו). התובע לא זימן עובדים המועסקים כיום, או עובדי עבר, שיש בהם כדי לחזק את טענותיו בדבר ישיבות משותפות בכל התקופה, הצגת ציוד תקין של איזוטופ במבדקי ציוד מטעם הרשות להסמכות מעבדות שערכה הרשות אחת לשנתיים, אחסון ציוד של המבדקה במחסני איזוטופ ויבוא משותף של ציוד, משיכת עובדים מהמבדקה לטובת איזוטופ, שימוש בציוד וכו'. התובע, עליו הנטל להוכיח את תביעתו, על מנת לזכות בסעדים להם עתר, לא עשה כן.

16.
בשנת 2009, בזמן שהתובע עבר לעבוד במבדקה, לא היה קשר פורמלי בין שתי החברות. כעולה מנסחי החברות (נספח ה בתביעה), הרי שמחודש 10/17, החזיקה איזוטופ במניות המבדקה, אולם היו חברות נפרדות. נתונים אלה, אין בהם כדי להוות עילה להרמת מסך. יתרה מכך בעניין אחוזה, שם נדחתה בקשת המערער, להרים מסך בין חברות שהעסיקו אותו בתקופות שונות, נפסק כי: "עצם העובדה כי החברה או אשכול החברות פגע, במעשה או במחדל, בזכויות עובד אין בה כשלעצמה כדי להוות עילה להרמת מסך" (ראו סעיף 15 בפסק הדין).

17.
לאור כל שפורט לעיל, דין תביעת התובע להרמת מסך בין שתי הנתבעות- להידחות. כמו כן איננו מקבלים טענתו בדבר העסקתו הרציפה, אצל שתי הנתבעות יחד משנת 1993 ועד לשנת 2017, וזאת לאור קביעתנו לעיל לפיה, התובע היה מודע כי בחודש 6/09, הוא עובר לעבוד מחברת איזוטופ לחברת המבדקה, תוך ניתוק היחסים.

התביעה החלופית כנגד הנתבעת 1

18.
כאמור לעיל, עתר התובע לחילופין לתשלום זכויותיו מאת המבדקה בגין תקופת עבודתו אצלה. להלן נדון בכל אחד מרכיבי התביעה.

השלמת פיצויי פיטורים

19.
התובע טוען כאמור כי שכרו הקובע עמד על 12,051 ₪, דהיינו כולל את תוספות הניהול והנסיעות ששולמו לו ולא כטענת המבדקה- 9,800 ₪ בלבד, אשר היווה את שכר הבסיס שלו. על בסיס האמור, טען התובע בתביעתו להפרשי פיצויי פיטורים בסך של 14,746 ₪ (סעיף 15 בכתב התביעה). בתצהירו, הגדיל התובע את סכום תביעתו ברכיב זה והעמידו על 18,000 ₪ (סעיף 21 בתצהיר).

20.
לאחר שבחנו טענות הצדדים והמסמכים שהובאו לפנינו, הגענו למסקנה כי יש לקחת בחישוב שכרו הקובע של התובע את תוספת הניהול אשר שולמה לו, אולם לא את תוספת הנסיעות ונסביר. כעולה מהסכם העסקתו של התובע, לא עוגנו התוספות האמורות וגם תלושי השכר לתחילת העסקתו אינם מלמדים על תשלום תוספות אלה. כעולה מתלושי שכרו של התובע לשנת 2011, אשר חלקם צורפו, עולה כי רק תוספת הנסיעה שולמה ומשנת 2012 שולמה גם תוספת הניהול. אין חולק כי תוספת הניהול שולמה בגין התפקיד הניהולי בו נשא התובע (נספח 2 בתצהיר המבדקה). הנתבעת טענה כי מדובר בתוספת אשר מותנת בתנאי ושולמה לפי ימי עבודתו של התובע. אלא שעיון בתלושי שכרו של התובע משנת 2012 ועד לשנת 2017, ילמד כי תוספת הניהול שולמה לרוב בסכום קבוע בסך 1,320 ₪ (60 ₪* 22 ימים). ויובהר ברוב החודשים (למעט תלושים בודדים), שולמה התוספת במכפלת 22 ימים, אף אם התובע עבד פחות ימים, כאשר את תוספת הנסיעות קיבל התובע לפי ימי עבודתו בפועל (ראו לדוג' תלושי שכר לחודשים 5.13, 4.13, 3.13, 1.14, 4.14, 12.14, 9.15, 2.15 ועוד). לדוגמה
תלוש שכרו של התובע לחודש 10.16 ממנו עולה כי באותו החודש הועסק 4 ימים בלבד. באותו החודש, שהה התובע ב-8 ימי חופשה וב-7 ימי מחלה. חרף האמור, שילמה הנתבעת לתובע תוספת ניהול בתעריף של 60 ₪, במכפלת 22 ימים ואילו תוספת הנסיעה שולמה במכפלת 4 ימים בלבד. תוספת הנסיעה, ששולמה לתובע בגין מרחק מקום עבודתו, אכן שולמה בתנאי שהתובע הגיע בפועל לעבודה, בעוד תוספת הניהול, ששולמה לו בגין קידומו לתפקיד בכיר יותר, שולמה לו לרוב במכפלת 22 ימי עבודה, ללא קשר לימים בהם הגיע לעבודה, שהה במחלה או בחופשה. על כן, יש לראות בתוספת הניהול ששולמה לתובע, כחלק משכרו הקובע.

21.
שכרו של התובע היה שכר חודשי. ככלל, סכום הפיצויים מחושב על בסיס שכרו האחרון של העובד בעד כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה או אצל אותו מעסיק. עיקרון זה יפה גם שעה שהעובד עולה בסולם התפקידים, עובר מתפקיד לתפקיד וכתוצאה מכך גם עולה שכרו. אמנם תוספת הניהול לא שולמה בכל התקופה בה הועסק התובע, אולם תוספת הניהול שולמה בגין קידומו של התובע ועל כן יש לראות בה כחלק משכרו לכל אורך התקופה. שכר הבסיס האחרון של התובע עמד על 9,800 ₪. בנוסף, בשנה האחרונה להעסקתו ממוצע תוספת הניהול עמדה על 1,310 ₪ (מאחר והיו פעמים בודדות בהם הוכפלה התוספת ב-21 ימים ולא 22 ימים). על כן, שכרו הקובע של התובע עמד על 11,110 ₪.

22.
בנסיבות אלה, זכאי התובע להשלמת פיצויי פיטורים בסך של 10,480 ₪ (1,310 ₪ * 8 שנים). המהווים את יתרת הפיצויים בגין החלק בשכר, שלא נלקח בחשבון.

ניכויי עובד שלא הועברו לקרן פנסיה

23.
כאמור לעיל, לטענת התובע נוכו משכרו הפרשות לקופה המנוהלת ע"ש, מעבר לסכומים שהועברו לקופה בסך של 2,529 ₪. להוכחת דבריו, צירף התובע טופסי 106 משנת 2012 ועד שנת 2017 וכן דוחות מחברת הביטוח הפניקס. לאחר שבחנו הנתונים והמסמכים שהוגשו, הגענו למסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל.

24.
השוואת טפסי 106 מול הדוחות ביחס לכל שנה, ילמדו כי ההפרשים אשר פורטו בתצהירו של התובע, מדויקים (סעיף 12). המבדקה לא טרחה לצרף דוחות מחברת הביטוח, המלמדים על העברת כספים, בסכומים הזהים לסכומים אשר נוכו משכרו של התובע. כל שצירפה המבדקה, הוא דו"ח פנימי, ללא כל אסמכתה מחברת הביטוח (נספח 7 לתצהיר). איננו מקבלים טענת המבדקה המטילה אחריות על התובע לבחון את שיוך הכספים, בוודאי שעה שלטענתה (התמוהה), יתכן ונדרשה להשלים סכום פיצויים גדול יותר, לאור שיוך לא נכון של הכספים. ההפך הוא- ככל והכספים אשר הועברו לפניקס שויכו בחסר לקופת הפנסיה (ולא הפיצויים), הרי שבקופת הפיצויים הצטבר סכום גדול יותר והנתבעת נדרשה להשלים פחות. יודגש כי משהתביעה הוגשה ביום 22.10.18, הרי שתביעתו של התובע לפני 22.10.11 התיישנה, אם כי בכל מקרה, חישובי התובע ברכיב זה נערכו משנת 2012.

25.
על כן, על המבדקה להשיב לתובע סך של 2,529 ₪, שנוכה משכרו ביתר ולא הועבר לקופה.


חלף השלמת הפרשות פנסיוניות

26.
לטענת התובע כאמור, אף בחלק מעביד קיימים הפרשים, שכן וכעולה מהשוואת טפסי 106 ודוחות חברת הביטוח הפניקס, עולה כי באופן דומה לאמור לעיל, העבירה המבדקה לחברת הביטוח הפניקס, סכומים נמוכים יותר מהסכומים אותם הפרישה בפועל ובסך של 2,895 ₪. בנוסף, טען התובע כי לאור חישוב הפרשות חלק המעסיק על בסיס שכר שגוי, זכאי הוא להפרשי הפרשות לקופה בסך של 9,239 ₪.

27.
מהשוואת הנתונים המופיעים בטפסי 106 ודוחות חברת הפניקס, הנתונים שהציג התובע בטבלה (סעיף 12 לתצהירו)- מדויקים ומלמדים על הפרשים בסך של 2,895 ₪ בחלק המעסיק. המבדקה לא צירפה מסמך מטעם חברת הביטוח המלמד על סכומי הפרשות שונים, על כן, על המבדקה לשלם לתובע את ההפרשים בסך של 2,895 ₪.

28.
לאור קביעתנו לפיה, יש לקחת בחישוב שכרו הקובע של התובע אף את תוספת הניהול, על המבדקה לשלם לתובע את ההפרשים בגין ההפרשות הפנסיוניות. בחישובינו לקחנו את תוספת הניהול ששולמה מידי חודש, בהתאם לתלושי השכר, במכפלת אחוזי ההפרשה אשר פורטו בסעיף 7 בתצהיר התובע, ביחס לכל שנה בנפרד: בשנת 2017- סך של 393.9 ₪ (6,060 ₪ * 6.5%); בשנת 2016- 978.75 ש"ח (15,660 ₪ * 6.25%); בשנת 2015- 943.2 ₪ (15,720 ₪ * 6%); בשנת 2014- 950.4 ₪ (15,840 ₪ * 6%); בשנת 2013- 792 ₪ (15,840 ₪ * 5%) ובשנת 2012- 716 ₪ (14,320 ₪ *5%). סה"כ זכאי התובע להפרשי הפרשות לפנסיה על בסיס שכרו הקובע בסך של 4,774.25 ₪.

29.
על כן, על המבדקה לשלם לתובע סך כולל של 7,669.25 ₪, בגין הפרשי הפרשות לפנסיה בחלק מעסיק.

השלמת פדיון חופשה

30.
בתביעתו וובתצהירו עתר התובע לתשלום הפרשי פדיון חופשה בסך של 13,014 ₪. בסעיף 48 בסיכומיה, טענה המבדקה כי תביעתו של התובע ברכיב זה נזנחה על ידו לחלוטין במסגרת סיכומיו. אכן, עיון בפרק ט בסיכומי התובע ילמד כי תביעתו החלופית כנגד המבדקה אינה כוללת את הפרשי החופשה, אלא אך את הפרשי הפיצויים, הפרשות פנסיוניות (חלק מעסיק+ עובד) וכן השלמת הבראה. התובע לא התייחס לדברים, במסגרת סיכומי התשובה אותם הגיש.

31.
על כן, ומשהתובע זנח תביעתו ברכיב זה- דינה להידחות.


השלמת דמי הבראה

32.
התובע עותר לתשלום הפרשי דמי הבראה, בגין השנים 2011-2012, התובע טען כי הוא זכאי להפרשי הבראה בסך של 1,634 ₪ מאת המבדקה, וזאת לאור העבודה כי באותן השנים היה זכאי סך הכל לסך של 6,624 ₪ ובפועל קיבל סך של 5,022 ₪. בסעיף 46 לסיכומיה, הפנתה המבדקה אל תלושי שכרו של התובע באותן השנים, המלמדים על תשלום הבראה בסך כולל של 6,692 ₪, דהינו מעבר לנתבע על ידו. אכן, וכעולה מתלושי שכרו של התובע לאותם החודשים (7.11, 12.11, 7.12, 8.12, 12.12) נמצא כי אכן הנתבעת שילמה לו סכום זה.

33.
על כן, דין תביעת התובע ברכיב זה- להידחות.

התביעה החלופית כנגד הנתבעת 2

34.
לאור קביעתנו לעיל, לפיה יש לראות בתובע כעובד הנתבעות בשתי תקופות נפרדות, ובשים לב לכך כי התובע סיים באיזוטופ בחודש 6/09, הרי שתביעתו של התובע שהגיש ביום 22.10.18- התיישנה כולה. לאור האמור, אין מקום לדון בכל רכיבי תביעתו כנגד הנתבע, לרבות ברכיב הפרשי הפיצויים.

35.
איננו מקבלים טענות התובע בדבר הארכת תקופת ההתיישנות לפי סעיפים 7 או 8 לחוק ההתיישנות. לא התרשמנו כי התובע לא ידע כי במעבר בין שתי החברות חל ניתוק ביחסי העבודה והדבר נודע לו לכאורה רק בדיעבד כאשר התבקש לחתום על מסמכים לשחרור הכספים ביום 24.4.17 (סעיף 23 לתצהיר). כפי שפירטנו לעיל, מסקנתנו היא התובע היה מודע בזמן אמת לכך כי הוא עובר לעבוד במבדקה. חתימותיו על המסמכים ועל הסכם עבודתו מול המבדקה, חיזקו את מסקנתנו (ראו דיוננו בנושא בסעיפים 14-15 לעיל).

סוף דבר
36.
על המבדקה לשלם לתובע הסכומים הבאים:


א.
השלמת פיצויי פיטורים- 10,480 ₪;

ב.
ניכויי עובד שלא הועברו לקרן הפנסיה- 2,529 ₪;

ג.
הפרשי הפרשות לקרן הפנסיה (חלק מעסיק)- 7,669.25 ₪.

37.
הסכומים האמורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העסקת התובע (11.6.17) ועד ליום התשלום בפועל.

38.
משדחינו התביעה נגד חברת איזוטופ, יישא התובע בהוצאותיה ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪, שעליו לשלם בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. למרות הסכום שפסקנו לטובת התובע מהמבדקה ובהתחשב בסכום התביעה, כל צד (התובע והמבדקה) יישא בהוצאותיו.

39.
זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ה' חשוון תש"פ,
(
03 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.





מר אריק חדד
נציג ציבור (עובדים)


צבי פרנקל
, שופט
סגן נשיא

גב' אילנה מסד
נציגת ציבור (מעסיקים)










סעש בית דין אזורי לעבודה 52656-10/18 גיל ציוני נ' מבדקה לבניין ותשתית בע"מ, איזוטופ בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/11/2019)