פסקי דין על אסף זלוטובסקי ואח' |

1439/06 בשפ     28/02/2006




בשפ 1439/06 אסף זלוטובסקי ואח' נ' מדינת ישראל






בבית המשפט העליון

בש"פ 1439/06
בש"פ 1492/06

כבוד השופטת א' חיות

בפני
:

1. אסף זלוטובסקי
העוררים בבש"פ 1439/06:
2. חיים זיסמן

3. רוני ברהום

4. אייל אברמוביץ
אברהם בללי

העורר בבש"פ 1492/06:

נ ג ד
מדינת ישראל

המשיבה:

עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 6.2.2006 בב"ש 93733/05, 94009/05 שניתנה על-ידי כב' השופטת נ' אהד

תאריך הישיבה: כ"ג בשבט התשס"ו (21.2.2006)

בשם העוררים 1-3
בבש"פ 1439/06: עו"ד דן קואל, עו"ד אביטל גואר
בשם העורר 4
בבש"פ 1439/06: עו"ד ז'ק חן, עו"ד ציון סהראי
בשם העורר
בבש"פ 1492/06: עו"ד גלית בש, עו"ד אורן יצחק
בשם המשיבה: עו"ד חיים ויסמונסקי
, עו"ד כנרת כהאן
,
עו"ד מיטל מור
החלטה

שני העררים שבכותרת יידונו במאוחד.

ניתנה היום, ל' שבט, תשס"ו (28.02.2006).

ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06014390_v01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

בבית המשפט העליון

בש"פ 1439/06
בש"פ 1492/06

כבוד השופטת א' חיות

בפני
:

1. אסף זלוטובסקי
העוררים בבש"פ 1439/06:
2. חיים זיסמן

3. רוני ברהום

4. אייל אברמוביץ
אברהם בללי

העורר בבש"פ 1492/06:

נ ג ד
מדינת ישראל

המשיבה:

עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 6.2.2006 בב"ש 93733/05, 94009/05 שניתנה על-ידי כב' השופטת נ' אהד

תאריך הישיבה: כ"ג בשבט התשס"ו (21.2.2006)

בשם העוררים 1-3
בבש"פ 1439/06: עו"ד דן קואל, עו"ד אביטל גואר
בשם העורר 4
בבש"פ 1439/06: עו"ד ז'ק חן, עו"ד ציון סהראי
בשם העורר
בבש"פ 1492/06: עו"ד גלית בש, עו"ד אורן יצחק
בשם המשיבה: עו"ד חיים ויסמונסקי
, עו"ד כנרת כהאן
,
עו"ד מיטל מור
החלטה

בפני
י שני עררים שהדיון בהם אוחד הנוגעים להחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נ' אהד) מיום 6.2.2006, בה נדחתה בחלקה בקשתם של העוררים להורות על ביטול תנאי מעצר הבית שהוטלו עליהם ועל ביטול ההגבלה בדבר ניתוקם מאמצעי מיחשוב.

1. העוררים עומדים לדין יחד עם אחרים בגין מעורבותם לכאורה בפרשת ריגול תעשייתי הידועה כפרשת "הסוס הטרויאני". "הסוס הטרויאני" הוא כינויה של תוכנה (להלן: התוכנה) אשר פותחה בידי מיכאל האפרתי ובת-זוגו רות האפרתי-ברייער (להלן: בני הזוג האפרתי) במסגרת פעילותם בחברת targeteye. התוכנה מיועדת לחדור למחשב המחובר לרשת האינטרנט, בלא ידיעתו של בעל המחשב ובתוך כך לקבל ולהעביר מן המחשב נתונים ומידע המצויים בו. פרשה זו כללה שלושה מעגלי פעילות: מפתחי התוכנה; החוקרים הפרטיים, ובהם העוררים; ומזמיני המידע. החוקרים הפרטיים שימשו כחוליה מקשרת בין המעגל הראשון והשלישי. במסגרת זו סוכם כי החוקרים יקבלו פניות מלקוחות המבקשים להשיג מודיעין עסקי כנגד מתחריהם ויגדירו את המחשבים המיועדים לחדירה ואת הנתונים המבוקשים. מידע זה יועבר על ידם לחברת targeteye אשר תערוך על בסיס זה את מאפייני התוכנה שתוחדר למחשבים באמצעות דואר אלקטרוני או תקליטור, במסווה של הצעה עסקית תמימה. עוד סוכם, כי הנתונים יישלחו לשרת ממנו יורידו החוקרים את הקבצים שנאספו ויעבירו אותם למזמיני המידע.

2. ביום 7.7.2005 הוגש כתב אישום נגד העוררים ונגד מעורבים נוספים בפרשה, בו הואשמו העוררים בעבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977, חוק המחשבים, התשנ"ה-1995, חוק האזנת סתר, התשמ"א-1981 וחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. העוררים בבש"פ 1439/06 מואשמים כי במסגרת עבודתם כחוקרים פרטיים במשרד החקירות "מודיעין אזרחי-חקירות" (להלן: מודיעין אזרחי) קשרו קשר עם האפרתי למטרת ריגול תעשייתי כאמור וכי ביצעו, בעצמם או ביחד עם אחרים, החדרה במרמה של התוכנה וקיבלו מידע ממחשביהם של 28 קורבנות וכן ניסו להחדיר את התוכנה במרמה למחשבי קורבן פוטנציאלי נוסף. העורר בבש"פ 1492/06 (להלן: בללי), חוקר פרטי אשר עבד במשרד החקירות "בללי-פילוסוף חקירות" ושימש כמנהל במשותף של המשרד, מואשם בכך שקשר יחד עם פילוסוף קשר עם חברת targeteye ורות האפרתי-ברייער כשלוחתה לחדור למחשבים באמצעות התוכנה ולקבל מידע האגור בהם בדרך הדומה לזו המתוארת לעיל. משימת קיום הקשר השוטף מול רות האפרתי-ברייער וחברת targeteye הוטלה על פילוסוף ואילו בללי עסק באיתור מזמינים, בקבלת חומרים שהורדו על-ידי פילוסוף מן השרת וצפייה בהם וכן בטיפול בהעברת תשלומים לחברת targeteye עבור השתתפותם במעשים. פילוסוף ובללי מואשמים כי ביצעו, בעצמם או ביחד עם אחרים, החדרה במרמה של התוכנה וקבלת מידע ממחשביהם של 17 קורבנות.

3. עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם. ביום 21.7.2005 קיבל בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ד"ר ע' קפלן הגלר) את הבקשה והורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. העוררים בבש"פ 1439/06 עררו על החלטה זו לבית המשפט העליון, וביום 4.9.2005 קיבל בית המשפט (כב' השופט א' ריבלין) את הערר. השופט ריבלין קבע כי השאלה העיקרית לעניין מסוכנותם של העוררים ויכולתם לשבש הליכי משפט היא שאלת יכולתם לתפעל את התוכנה, לפגוע בראיות קיימות ולסכל איסופן של ראיות נוספות. בית המשפט לא שוכנע כי נסתרה טענת העוררים לפיה אין בידם הידע והכלים הדרושים להפעלת התוכנה וניהולה וכך גם באשר לטענתם כי מסוכנותם לשלום הציבור, אם יומר מעצרם בחלופת מעצר, איננה גבוהה. לפיכך, החזיר בית המשפט את הדיון בתיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע חלופת מעצר אשר תותיר את העוררים בין כותלי ביתם במשך כל שעות היממה, תנתקם מכל מגע אפשרי עם מחשב ואמצעי מיחשוב אחרים ותטיל עליהם סייגים וערבויות כפי שימצא לנכון.

4. הדיון הוחזר אפוא לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ד' רוזן), אשר הורה ביום 6.9.2005 על שחרורם של העוררים בבש"פ 1439/06 בתנאים כדלקמן:

1. מעצר בית מוחלט, 24 שעות ביממה, בפיקוח בני משפחה אשר חויבו לחתום על ערבות בסך מיליון ש"ח ולהודיע למשטרה באופן מיידי על הפרת הצו בדבר מעצר בית על ידי מי מהעוררים.
2. איסור ליצור קשר ישיר או עקיף עם מי מהמעורבים בפרשה (עדי תביעה ויצחק רט).
3. איסור להתחבר למחשב או לאמצעי מיחשוב אחרים.
4. איסור יציאה מן הארץ וחיוב בהפקדת דרכון.
5. איסור גורף לעסוק בכל עיסוק הנוגע לעבודה במשרד חקירות.
6. ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך מיליון ש"ח.
7. פיקדון כספי או ערבות בנקאית על סך 150,000 ש"ח.

כמו כן, החליט כב' השופט רוזן ביום 15.9.2005 על שחרורו של בללי למעצר בית מלא בפיקוח ובתנאים דומים.

5. ביום 7.11.2005, כחודשיים לאחר מתן ההחלטות בדבר תנאי השחרור לחלופת מעצר כאמור, הגישו העוררים בבש"פ 1439/06 בקשה לעיון חוזר ובקשה דומה הוגשה גם על ידי בללי ביום 27.11.2005. בבקשות עתרו העוררים לביטול תנאי מעצר הבית והמגבלות הנלוות שנקבעו על ידי כב' השופט רוזן בהחלטותיו. ביום 6.2.2006 קיבל בית המשפט (כב' השופטת נ' אהד) את הבקשות בחלקן, בקובעו כי נשקפת מן העוררים מסוכנות. יחד עם זאת, נקבע כי נוכח חלוף הזמן וכן נוכח פרק הזמן הממושך שיידרש לקיום ההליכים הפליליים בעניינם של העוררים, יש מקום לאפשר להם לצאת לעבודה תוך קיום פיקוח ובתנאים שיאושרו. וכלשונו של בית משפט קמא:

ניתן לאיין אותה מסוכנות הקיימת עד עצם היום הזה, במתן אפשרות לעיסוק, תוך פיקוח בתנאים שייקבעו; אך לא אוכל לקבל את הבקשה באופן שאורה על שחרור המבקשים לחלוטין ממעצר-בית בלא כל תנאים... לא אוכל לקבל טענת המבקשים כי ניתוקם מאמצעי מחשוב כלשהו אינו ריאלי בנסיבות החיים המודרניות... המבקשים יוכלו לצאת את ביתם לעבודה ויציעו מקומות עבודה ושעות עבודה לאישור בית המשפט. באשר להגעה אל העבודה וחזרה ממנה - לא יידרש ליווי. מחשב אישי יינתן לילדי המבקשים באותם התנאים כפי שנקבעו בעניינו של פילוסוף.

6. על החלטה זו הוגשו העררים שבפני
י, בהם שבים העוררים ומבקשים להורות על ביטול תנאי מעצר הבית שהוטלו עליהם ועל הסרת ההגבלות הנוגעות לניתוקם מאמצעי מיחשוב. לטענת העוררים, לא נתן בית משפט קמא משקל ראוי בהחלטתו לסיום חקירתה של הפרשה, ככל שהדבר נוגע אליהם ולהעדר יכולתם הטכנית להפעיל את התוכנה. אשר לסיומה של החקירה נטען כי קביעותיו של כב' השופט ריבלין לעניין תנאי חלופת המעצר יפות לשלב שבו ניתנה החלטתו, החלטה במסגרתה התייחס, בין היתר, לפעולות חקירה נוספות אשר ביצוען נדרש גם לאחר הגשת כתב האישום נגדם. עתה, כך לטענת העוררים, שונה המצב ויש לראות את החקירה בעניינם כחקירה שנסתיימה ואינה נמשכת עוד. העובדה כי לאחרונה הוסגרו בני הזוג האפרתי לישראל וכן העובדה כי נעצרו ונחקרו באותה פרשה, אין בה לטענת העוררים כדי לשנות ממסקנה זו. העוררים מציינים בהקשר זה כי לא נענו לבקשת המשטרה לבצע השלמת חקירה, לרבות עימות עם בני הזוג האפרתי בעקבות הסגרתם, וזאת בשל חששות שונים שאותם העלו בהתכתבות שהתנהלה בעניין זה בינם ובין המשיבה. עוד נטען כי נוכח מעצרם של בני הזוג האפרתי אין עוד מקום לטענה כי יש ביכולתם של העוררים לשבש את החקירה ומכל מקום לא הונחה תשתית עובדתית ליכולתם לעשות כן. על כן ראוי היה, כך לטענת העוררים, כי בית משפט קמא ישוב ויבחן את כל תנאי השחרור במסגרת הבקשה לעיון חוזר. העוררים מוסיפים וטוענים כי אף אם החקירה נמשכת לאחר הגשת כתב האישום בעניינם, אין בכך כדי להקים עילת מעצר נגדם. לחיזוק עמדתם זו מדגישים העוררים, כאמור, שאין בידם יכולת טכנית-תפעולית בכל הנוגע לתוכנה ולפיכך אין נשקפת מהם מסוכנות. העוררים בבש"פ 1439/06 מציינים בהקשר זה כי תחילה הציגה המשיבה בדיון בפני
כב' השופט ריבלין עמדה לפיה יש בידיהם יכולת תפעולית כזו, ואילו בדיונים שהתקיימו לאחר מכן בעניינם של נאשמים אחרים הוצגה על ידי המשיבה עמדה שונה בתכלית ולפיה מעמדה של מודיעין אזרחי בפרשה דומה למעמדו של מזמין, הנעדר יכולת תפעולית. בללי מוסיף וטוען כי חלקו בפרשה קטן מחלקם של יתר המעורבים, שכן לא ביצע כל פעילות אקטיבית לתפעול התוכנה וכל שיוחס לו הוא שותפות משפטית במשרדו של פילוסוף. כתימוכין לכך מפנה בללי להחלטות שנתקבלו בעניין מעצרו טרם הגשת כתב האישום נגדו וכן לטענותיה של המשיבה בפני
כב' השופט רוזן בעניין חלופת המעצר שנקבעה לגביו.

לבסוף, מציינים העוררים כי חלף זמן רב מיום מעצרם, והם שבים ומדגישים בהקשר זה את דבריו של כב' השופט ריבלין כי תנאי החלופה שעליהם הורה תוקפם יפה לאותו שלב. לטענתם, חלפו מאז הגשת כתב האישום למעלה משבעה חודשים אשר במהלכם שהו פרק זמן לא מבוטל במעצר מאחורי סורג ובריח, וביתרת הזמן הם שוהים במעצר בית מלא ובתנאים מכבידים בלא יכולת להתפרנס. העוררים מוסיפים וטוענים כי ההליכים הפליליים בעניינם צפויים להימשך זמן רב וכי מאז שהוגשה על ידם הבקשה לעיון חוזר בנובמבר 2005 ועד שניתנה ההחלטה בבקשה בפברואר 2006, התקיימו בינם ובין המשיבה מגעים אינטנסיביים על מנת לנסות ולהגיע להבנות בדבר תנאי יציאתם לעבודה, אך מאמצים אלה העלו חרס נוכח תנאים בלתי אפשריים, לשיטתם, שדרשה המשיבה בהקשר זה. כך למשל, דורשת המשיבה כי כל מעסיק אשר יאושר כאמור יפקיד ערבות פיקוח בסך מליון ש"ח כתנאי להעסקת מי מהעוררים. עוד דורשת המשיבה כי ככל שההעסקה תכלול שימוש באמצעי מחשוב, יסכים המעסיק לאפשר למשטרה לערוך חיפוש במחשביו בכל עת. נוכח תנאים מכבידים אלה שמציבה המשיבה נראה, כך לטענת העוררים, כי האפשרות שהתווה בית משפט קמא בהחלטתו לאשר את יציאתם לעבודה, איננה אלא אפשרות תיאורטית אשר לא תוכל להתממש. בללי מוסיף וטוען בעררו כי נוכח חוסר יכולתו להתפרנס הגיע עד חרפת רעב ממש וכי אשתו שמונתה כמפקחת עליו ואף עברה ניתוח בראשה לאחרונה, אינה יכולה לצאת לעבודה.

7. המשיבה, מצידה, מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין כל מקום להיענות לבקשת העוררים ולהורות על ביטול גורף של תנאי החלופה שקבע בית משפט קמא. עוד טוענת המשיבה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא אשר נענה באופן חלקי לבקשת העוררים ואיפשר את יציאתם לעבודה תוך שהוא נותן משקל ראוי בהחלטתו לחלוף הזמן ולמצבם הכלכלי של העוררים. המשיבה מוסיפה וטוענת כי הטענות שמעלים העוררים בדבר המגבלות הנדרשות על ידה לעניין יציאתם לעבודה מתייחסות בשלב זה למצב תיאורטי משום שבפועל לא פנה מי מהעוררים אל בית משפט קמא ולא ביקש לאשר לו יציאה למקום עבודה קונקרטי. על כן מדובר לכל היותר, כך לטענת המשיבה, בתנאים שבדעתה להציב אם וכאשר תעלה בקשה כזו. לעיצומם של התנאים הנדרשים על ידה בהקשר זה טענה המשיבה תחילה כי המדובר בתנאים סבירים, והא ראיה שמעורבים אחרים בפרשה - צבי קרוכמל וניב חי - הגיעו עימה להבנות בדבר יציאתם לעבודה על בסיס תנאים דומים. במהלך הדיון ולאחר הערות בית המשפט בהקשר זה, הודיעה המשיבה כי היא נכונה להגמיש במידה מסוימת את עמדותיה בעניין תנאי יציאתם של העוררים לעבודה. עם זאת הדגישה המשיבה בטיעוניה את המסוכנות הנשקפת מן העוררים וטענה כי אין מקום לבטל כליל את תנאי חלופת המעצר שנקבעו להם. עוד ציינה המשיבה כי נוכח הליך ההסגרה שהתקיים בעניינם של בני הזוג האפרתי וכן נוכח חקירה משלימה שצפויה בעניינו של יצחק רט, מנכ"ל מודיעין אזרחי (אשר נקטעה עקב פציעתו הקשה), לא ניתן לומר כי החקירה בפרשה זו בכלל ובעניינם של העוררים בפרט אכן הגיעה לסיומה וכך גם בכל הנוגע למזמיני המידע שלגביהם החקירה עודנה נמשכת. המשיבה ערה לכך כי התמשכות חקירה לאחר הגשת כתב אישום אינה יכולה להוות עילה למעצר, אך לטענתה העובדה שהעוררים אינם מוכנים לשתף פעולה לצורך השלמת החקירה, לרבות סירובם לערוך עימות עם בני הזוג האפרתי וכן העובדה שהעוררים שומרים על זכות השתיקה באשר לחלקו של יצחק רט בפרשה, באשר להצפנות ובאשר למעורבותם של מזמיני המידע, כל אלה מקשים על השלמת החקירה ואין הם יכולים להיבנות מכך. לעניין החשש מפני שיבוש הליכי משפט טוענת המשיבה כי העובדה שהעוררים ביצעו פעולות הסוואה ואף שכרו שרת חדש בעת שסברו כי המשטרה בעקבותיהם, יש בה כדי להעיד על מסוכנותם ועל החשש הנשקף מהם לשיבוש הליכי המשפט. אשר ליכולת הטכנית של העוררים לתפעל את התוכנה, מודה המשיבה כי נוכח האמור בהחלטתו של כב' השופט ריבלין לא התמידה היא עוד לאחר מכן בטענה כי בידי העוררים יכולת כזו. יחד עם זאת, טוענת המשיבה כי העדר היכולת כאמור אינה נוגעת לעילת המעצר ולכל היותר יש בה כדי להשפיע על בחינת החלופות.

8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, על רקע החומר שהוצג בפני
י, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להורות על ביטולם הגורף של תנאי מעצר הבית ושל המגבלות שהוטלו על העוררים לעניין השימוש באמצעי מחשוב, כפי שביקשו. המעשים המיוחסים לעוררים מעשים קשים וחמורים הם. אין המדובר במעידה חד פעמית אלא בעבירות אשר בוצעו לכאורה לאורך תקופה ממושכת יחסית ובאמצעים טכנולוגיים מתוחכמים המקשים על איתור המעשים ועל איתור המבצעים. ניתן להניח כי לולא היו המעשים המיוחסים לעוררים מתגלים על ידי המשטרה, היו הם ממשיכים לבצעם באין מפריע. מעשים אלה כוונו כלפי מספר רב של קורבנות וגרמו נזקים כלכליים כבדים. כמו כן נגרם נזק שאין לו שיעור לביטחון העסקי והאישי של הקורבנות. פגיעה זו שבה עסקינן רותמת את הקידמה האנושית ואת חידושי הטכנולוגיה בתחום המיחשוב לשירות הפשע ומולידה סוג חדש ומסוכן של עבריינות שאין להקל בו ראש. עבריינות זו אינה כרוכה אומנם בפגיעה פיסית-מוחשית המותירה סימנים בגופו של הנפגע והיא מתבצעת מרחוק ובלחיצת כפתור, אך פגיעתה רעה עד מאוד והיא נוגעת ברבדים שונים ובהם, כאמור, ביטחונו האישי ופרטיותו של הקורבן וכן קניינו, עסקיו וסודותיו המסחריים. על כן, מי שכמו העוררים מעורב לכאורה באופן ממשי בפרשה כה חמורה של חדירה שיטתית למחשביהם של גורמים עסקיים תמורת בצע כסף ולאורך זמן, נשקפת ממנו מסוכנות לחברה גם אם עברו נקי מהרשעות פליליות וגם אם עד להסתבכותו בפרשה זו ניהל אורח חיים נורמטיבי.

9. בית משפט זה סבר כי ניתן להתמודד עם מסוכנותם של העוררים על דרך של חלופת מעצר. תנאי החלופה, אותם פרטתי לעיל, נקבעו בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 6.9.2005. בחלוף הזמן נעתר בית משפט קמא, חלקית, לבקשות לעיון חוזר שהגישו העוררים וקבע כי יש לאפשר את יציאתם לעבודה. דומני כי בכך איזן בית משפט קמא כהלכה בין הצורך להגן על החברה מפני מסוכנותם של העוררים, שאינה מאפשרת לעת הזו את שיחרורם ללא מגבלות, ובין צורכיהם של העוררים למצוא אמצעי קיום ומקורות מחייה חלופיים להם ולמשפחותיהם תחת עבודת החקירות שנחסמה בפני
הם. במהלך הדיון בפני
י התברר כי המשיבה הציבה בפני
העוררים תנאים קפדניים מדי, כמפורט לעיל, אשר על פי התרשמותי יש בהם במידה רבה כדי לרוקן מתוכן את החלטתו של בית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר. אין כל טעם בקביעה כי יש לאפשר לעוררים לצאת לעבודה אם ידוע מראש כי התנאים המכבידים שעליהם עומדת המשיבה יובילו לכך שכל מאמץ מצד העוררים למצוא מקום עבודה בתנאים כאלה יוביל, קרוב לוודאי, לכך שיעלו חרס בידם. כבר נפסק כי "אם השתכנע בית המשפט, כי ניתן להבטיח את מטרת המעצר בדרך חלופית ופחות פוגעת, אל לו להעמיד בפני
הנאשם משוכות שלא יוכל לעמוד מולן" (ראו: בש"פ 3791/92 אוטמזגין נ' מדינת ישראל
, פ"ד מו(4) 186, 191) ויפים הדברים גם לענייננו. במהלך הדיון נאותה אפוא המשיבה להגמיש מעט את התנאים שהציבה והודיעה כי אין היא עומדת עוד על כך שערבות הפיקוח על סך מיליון ש"ח תינתן על ידי המעסיק דווקא, ודי בכך שהמפקחים דהיום יערבו לקיום תנאי החלופה בעת שהותם של העוררים בעבודה. עוד הודיעה המשיבה כי ככל שהמעסיק לא יסכים לכך שהמשטרה תבדוק בכל עת את מחשביו (אם אלה נדרשים להעסקתו של מי מהעוררים), אין היא עומדת על תנאי זה ככל שהעסקתם של העוררים תוגבל לאמצעים טכנולוגיים הישימים בפונקציות מסוימות בלבד כגון קופה רושמת ממוחשבת, מכשירי פקסימיליה ועוד שאין בהם מערכת הפעלה וכונן קשיח, הגם שהם עונים להגדרת המונח "מחשב" בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995. כמו כן, ציינה המשיבה כי אין מבחינתה מניעה לכך שהעוררים ישאו טלפונים סלולאריים ויעשו בהם שימוש.

אני סבורה כי גישה זו שהציגה המשיבה עתה, יש בה, על פני הדברים, כדי לאפשר לעוררים להוציא מן הכוח אל הפועל את החלטתו של בית משפט קמא בדבר יציאתם לעבודה. יחד עם זאת, אני רואה לנכון להוסיף כי יש מקום להקל עם העוררים כבר בשלב זה בכל הנוגע ליציאה מביתם לצורך חיפוש עבודה ועוד אוסיף כי משתבואנה בפני
בית משפט קמא הצעות העסקה קונקרטיות מן הראוי כי זה יפעיל את שיקול דעתו בגמישות בקובעו את התנאים הפרטניים ליציאה לעבודה, על מנת לאפשר ככל הניתן את ההעסקה.

10. סיכומו של דבר, הערר מתקבל באופן חלקי במובן זה שהדיון מוחזר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על מנת שיקבע את התנאים המפורטים ליציאתם של העוררים לעבודה ואת הערבויות הנדרשות לשם כך, בהתאם להנחיות הנזכרות לעיל וככל שתובא בפני
ו הצעה קונקרטית לעניין יציאתו של מי מהעוררים לעבודה.

ניתנה היום, ל' בשבט התשס"ו (28.2.2006).
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06014390_v02.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 1439/06 אסף זלוטובסקי ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 28/02/2006)