פסקי דין על חסן נימר |

6381-10/19 המש     10/11/2019




המש 6381-10/19 חסן נימר נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בירושלים


המ"ש 6381-10-19 חסן נ' מדינת ישראל




תיק חיצוני: 90511211501




בפני

כבוד השופטת שרית זוכוביצקי-אורי


מבקש

חסן נימר


נגד

משיבה
מדינת ישראל






החלטה


בפני
בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח מהירות שמספרו 90511211501 המייחס למבקש עבירה של נהיגה במהירות מעל המהירות המותרת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 שנאכפה באמצעות מצלמת מהירות מסוג א/3 בתאריך 2.1.2018.
טענות הצדדים
טענות המבקש
המבקש טען כי לא קיבל לידיו הודעה ראשונית על ביצוע העבירה ועקב כך לא התאפשר לו לפעול לשם הסבת הדו"ח מבעוד מועד.
לטענתו נודע לו אודות העבירה שבוצעה ביום 2.1.2018 באמצעות הודעה שקיבל מרשות הרישוי על צבירת נקודות, בין היתר, בגין עבירה זו.
לטענת המבקש אישור המסירה שחזר בציון הסיבה "לא נדרש" הינו חסר ולקוי, שכן הוא אינו נושא מספר ת"ז של המבקש אל מול מספר לא מבוטל של אנשים הנושאים שם זהה, אינו נושא את שם הדוור ואף מועד ההחזרה אינו ברור.
המבקש טען כי הרכב שבאמצעותו בוצעה העבירה היה בחזקת אביו, מר פואד חסן, אשר לקח אחריות על ביצוע העבירה ונאות לחתום על הצהרה להסבת הדו"ח על שמו, ככל שיידרש לכך.
המבקש הוסיף וטען כי נוכח המצב המשפטי אודות העבירות שתועדו באמצעות מצלמות אלקטרוניות והצורך לבררם עד תום, וכן לנוכח הפסיקה לרבות זיכויים של נאשמים בעבירות ומדיניות המשיבה, מן הדין ליתן למבקש את יומו בבית המשפט.
טענות המשיבה
המשיבה טענה כי העבירה נשוא כתב האישום נעברה ביום 2.1.2018, והדו"ח נרשם על שם בעל המבקש שהינו הבעלים של הרכב. לטענת המשיבה הודעת תשלום הקנס נשלחה למענו של המבקש, אולם חזרה כ"לא נדרש". לטענת המשיבה המבקש לא הציג כל סיבה להגשת הבקשה באיחור ומשכך לא יגרם לו עיוות דין מדחיית בקשתו והותרת הודעת התשלום על כנה.
דיון
קבלת הודעת תשלום קנס
בעבירות קלות
קובעת תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 :
"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

דהיינו אם הוכיחה המאשימה, כי שלחה את ההודעה בדואר רשום כדין, חזקה שההודעה נשלחה כדין ועל הנאשם מוטל הנטל להפריך חזקה זו.
משהוכח כי נשלח דואר רשום אף בהעדר אישור מסירה או אישור שאינו ממולא כדין, רואים אותו כמי שהגיע למענו תוך 15 יום מיום שנשלח (עפ"ת (ב"ש) 47513-02-17 בולנדי נ' מדינת ישראל
, מיום 21.5.17, עפ"ת (חי') 67571-03-18, אפשטיין נ' מדינת ישראל
, מיום 25.4.18 ורע"פ 106/15 עו"ד קריב נ' מדינת ישראל
, מיום 20.1.15
גם בעפ"ת 62391-02-19 סויטי נ' מדינת ישראל

מיום 16.5.2019 נקבע כי על מנת לבסס את חזקת המסירה הקבועה בסעיף 44א לתקנות די להראות כי נשלחה לנמען הזמנה בדואר רשום.
על פי אישור המסירה, הודעת תשלום הקנס נשלחה לכתובתו של המבקש, וחזרה בציון ההערה "לא נדרש" בתאריך 4.12.2018. אם דבר הדואר "לא נדרש" על ידי המבקש דהיינו, ההודעה לסור לסניף הדואר ליטול את דבר הדואר נשלחה למבקש אך הוא לא ניגש לקבלה, יחשב המבקש כמי שההודעה הומצאה לו כדין ועליו הנטל להוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בה (עפ"ת (חי') 20229-12-17 חזן נ' מדינת ישראל
, מיום 2.1.18 ורע"פ 3698/17 יוספוב נ' מדינת ישראל
, מיום 7.5.17).
משהוכיחה המאשימה כי ההודעה נשלחה כדין, עובר הנטל לפתחו של המבקש להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה.
המבקש לא טען כי כתובתו הרשומה שונה מהכתובת המצוינת באישור המסירה שצורף לתגובת המשיבה, ולפיכך אני קובעת כי הודעת הקנס נשלחה לכתובתו של המבקש.
טענתו הכללית של המבקש לפיה לא קיבל לידיו את ההודעה על ביצוע העבירה או הודעת תשלום קנס אינה עומדת בנטל ההוכחה הדרוש להוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו. סתירתה של חזקה המסירה טעונה ראיה ותימוכין ולא תיעשה על-ידי העלאת טענה בעלמא כי המבקש לא קיבל את דבר הדואר לידיו (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל
נ' אמנון סאלם מיום 25.3.2018).
המבקש הוסיף וטען כי אישור המסירה חסר ולקוי, שכן הוא אינו נושא מספר ת"ז של המבקש, אינו נושא את שם הדוור ומועד ההחזרה אינו ברור.
על פי אישור המסירה , מועד החזרת דבר הדואר הרשום בו הוא 4.2.2018 . אכן, אישור המסירה חסר פרטים מסוימים, אולם אין בעניין זה כשעצמו כדי לסתור את חזקת המסירה (רע"פ 2340/15 קליין נ' מדינת ישראל
מיום 18.5.2016, רע"פ 5258/14 חיים סמימי נ' מדינת ישראל
מיום 3.8.2014).
בנסיבות אלה אני קובעת כי ההודעה הומצאה כדין למבקש וכי הבקשה לא הוגשה באיחור בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד.
האם קיים חשש לעיוות דין
אחר נהג ברכב
ההלכה היא כי עילת אחר נהג ברכב אינה מצדיקה הארכת המועד להישפט.
ברע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל
מיום 28.11.13 קבע בית המשפט העליון כי:
"...טענתו לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, איננה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו".
וכן ברע"פ 7018/14 מיכאל טיטלבאום נ' מדינת ישראל
מיום 30.10.2014 נקבע כי:
"גם טענתו של המבקש, לפיה ההארכה נדרשת לשם הסבת הדו"חות על שמם של נהגים אחרים שהשתמשו ברכב, אין בכוחה להועיל למבקש, בנסיבות העניין (ראו: רע"פ 1446/14 ריאד נ' מדינת ישראל
(26.3.2014); רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל
(27.12.2011))".
טענה זו נבחנה מספר רב של פעמים גם בבית המשפט המחוזי אשר קבע בהחלטותיו כי טענת "אחר נהג ברכב" אינה מבססת חשש לעיוות דין וכי ואין לראות בטענה זו כ"נימוק מיוחד", בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ או כטענה שמקימה חשש לעיוות דין אם לא יוארך המועד להישפט (עפ"ת 42642-12-17 שאול שלום נ' מדינת ישראל
מיום 1.4.2018 (להלן: "עניין שאול שלום"), עפ"ת 45391-01-19 גיא כהן נ' מדינת ישראל
מיום 31.3.2019, עפ"ת 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל
מיום 24.12.2018, עפ"ת 51304-09-16 חי חיים אור גל נ' מדינת ישראל
מיום 3.11.2016).
המשיב לא צרף תצהיר של אביו אולם, גם במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית מוצקה לפיה אדם אחר ביצע את העבירה ולא הנאשם עצמו, זאת בהסתמך על תצהירו של אחר המודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה שהינה ראייה מוצקה ובעלת משקל, אין קבלת הבקשה בדבר הארכת המועד להישפט מוצדקת (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל
מיום 10.11.2008; רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל
, 8.1.2009; רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל
מיום 29.1.2008, רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל
מיום 10.2.2015, רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל
מיום 19.4.2012, רע"פ 222/13 מחמוד נ' מדינת ישראל
מיום 17.1.2013).
זאת ועוד, כפי שקבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אריאלי) המדובר בטענת הגנה שכיחה ועל כן, אין מקום להכיר בה, שכן הכרה זו תביא לפתיחת פתח רחב ותפגע בשיקולי מדיניות הנוגעות ביעילות ההליכים בבית המשפט לתעבורה (עניין שאול שלום).
על כן, גם אם הוכחה טענת המבקש כי הדו"ח ניתן במהלך שימושו של אביו מר פואד חסן אין בכך משום עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה.
משכך, אני קובעת כי טענת המבקש לפיה אחר נהג ברכב ביום ובשעת ביצוע העבירה אינה מהווה עיוות דין המצדיק את הארכת המועד להישפט.
אכיפת מהירות באמצעות מצלמות מהירות מסוג א/3
טענת המבקש לפיה הספק באמינותן של מצלמות מסוג א/3 מהווה טעם מספק המצדיק קבלת הבקשה גם היא דינה להידחות.
על הטוען את טענת עיוות הדין מוטל נטל כבד להצביע על ראיה שיש בה פוטנציאל של ממש להביא לשינוי תוצאות המשפט (עניין סאלם). לטענת המבקש נוכח המצב המשפטי אודות העבירה שתועדו במצלמות המהירות מסוג א/3 ונוכח עמדת הפסיקה לרבות זיכויים של נאשמים יש לתת לו את יומו בבית המשפט.
בע"פ 2983/19 סאלח פחמאוי נ' מדינת ישראל
מיום 18.6.2019 קבע בית המשפט העליון כי:
"...בתי המשפט המחוזיים כבר הבהירו במספר פסקי דין בהם דחו ערעורים על דחיית בקשות להארכת מועד, כי
פסק הדין בענין בדראן לא פסל את מצלמות א-3, ומכל מקום

פסק דין
זה אינו בגדר תקדים מחייב ואף לא הלכה מנחה (עפ"ת (חיפה) 51857-11-18 חמדאן נ' מדינת ישראל
[פורסם בנבו] (3.12.2018); עפ"ת (י-ם) 7334-12-18 בן דוד נ' מדינת ישראל
[פורסם בנבו] (26.12.2018); עפ"ת (י-ם) 46562-12-18 אטיאס נ' מדינת ישראל
[פורסם בנבו] (14.3.2019))".
וכן, ברע"פ 1771/19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל
מיום 11.7.2019 קבע בית המשפט העליון:
"...הנפסק בעניין בדראן אינו מצדיק הארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחסד"פ או ביטול

פסק דין
שניתן בהיעדר".
טענה זו נבחנה לאחרונה מספר רב של פעמים בבית המשפט המחוזי אשר קבע בהחלטותיו כי אין בטענה בדבר אמינותן של מצלמות מסוג א/3 כדי להוכיח את קיומו של עיוות דין (עפ"ת 7334-12-18 יגאל בן דוד נ' מדינת ישראל
(26.12.18), עפ"ת 46562-12-18 אטיאס נ' מדינת ישראל
(14.3.2019), בעפ"ת 57312-01-19 שמחה לעדן נ' מדינת ישראל
פרקליטות מחוז ירושלים (4.4.2019)).
לפיכך אני קובעת כי
הטענה באשר לאמינותה של מצלמת המהירות מסוג א/3 אינה מהווה עיוות דין המצדיק את קבלת הבקשה.
לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ב חשוון תש"פ, 10 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.










המש בית משפט לתעבורה 6381-10/19 חסן נימר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 10/11/2019)