פסקי דין על עוזי צ'אצ'י הלוי |

6401-10/19 המש     11/11/2019




המש 6401-10/19 עוזי צ'אצ'י הלוי נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בירושלים


המ"ש 6401-10-19 הלוי צ'אצ'י נ' מדינת ישראל




תיק חיצוני: 90509443678




בפני

כבוד השופטת שרית זוכוביצקי-אורי


מבקש

עוזי צ'אצ'י הלוי


נגד

משיבה
מדינת ישראל






החלטה


בפני
בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח מהירות שמספרו 90509443678, המייחס למבקש עבירה של נהיגה במהירות מעל המותר שנאכפה באמצעות מצלמת מהירות מסוג א/3 בתאריך 22.7.2017.
טענות הצדדים
טענות המבקש
המבקש טען כי הדו"ח המקורי לא הגיע לידיו ולא נמצא אישור מסירה כדין בהליך שליחת הדו"ח וכי גילה אודות הדו"ח כאשר חלפו המועדים.

לטענת המבקש, רק לאחר עיקולי גבייה ומחשש לעיקולים נוספים והפעלת סנקציות משפטיות שולם הדו"ח ביום 27.2.2019 על-ידי רעייתו.
המבקש טען כי לא נהג ברכב במועד העבירה וכי ברכב הרשום על שמו נהג אביו
מר הלוי לוי צ'אצ'י שתצהירו צורף לבקשה. לטענתו, מאחר שהדו"ח לא נמסר לידיו כדין, לא עלה בידו לפעול במסגרת המועדים הקבועים בחוק.
המבקש הוסיף וטען כי דו"ח זה מגדיל את מספר הנקודות העומדות לחובתו
לצבירה של 36 נקודות אשר בגינה תוטל עליו פסילה למשך 3 חודשים. לטענתו, פסילה זו תהווה פגיעה קשה במטה לחמו ותגרום לו לאבד את עבודתו ולשוב למעגל האבטלה. המבקש ציין כי היו לו בעבר תיקי הוצל"פ וחובות כספיים וכעת פתח דף חדש בחייו ושילם את כל חובותיו.
טענות המשיבה
המשיבה טענה כי העבירה נשוא כתב האישום נעברה ביום 22.7.2017, לפני כשנתיים ו-4 חודשים כאשר ההודעה על הקנס נשלחה בדואר רשום למענו של המבקש.
לטענת המשיבה ביום 27.2.2019 שולם הדו"ח הנדון על-ידי המבקש. המשיבה הוסיפה וטענה כי למבקש אין כל סיבה להגשת בקשתו באיחור ואף לא ייגרם לו עיוות דין מדחיית בקשתו והותרת הודעת תשלום הקנס על כנה.
דיון
סעיף 229 (ח) לחסד"פ קובע כי:
"שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני
בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם
את הקנס ותובע ביטול הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג)".
לפיכך, מששילם המבקש את הקנס, רואים אותו כמי שהודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו ואין נדרשת בחינת הנסיבות בהן שולם הקנס (רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל
מיום 2.4.2017 (להלן: "עניין פלדמן").
בעפ"ת 42030-10-18 דרמון נ' מדינת ישראל
מיום 22.3.2019 נקבע כי בהתאם לפסיקה בעניין פלדמן הטענה בדבר שגגה בתשלום הקנס אינה מבססת כשלעצמה עילה להארכת המועד להישפט ומשכך דינה של טענה זו להידחות.
למעלה מן הצורך אדון ביתר הטענות
שהעלה המבקש בבקשתו.
קבלת הודעת תשלום קנס
בעבירות קלות
קובעת תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974 :
"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

דהיינו אם הוכיחה המאשימה, כי שלחה את ההודעה בדואר רשום כדין, חזקה שההודעה נשלחה כדין ועל הנאשם מוטל הנטל להפריך חזקה זו.
לבקשה זו צורפה אסמכתא למשלוח הודעת הקנס למבקש באמצעות דואר רשום שנשאה את הכיתוב "דואר רשום" וכן את מספר המעקב.
משהוכח כי נשלח דואר רשום אף בהעדר אישור מסירה או אישור שאינו ממולא כדין, רואים אותו כמי שהגיע למענו תוך 15 יום מיום שנשלח (עפ"ת (ב"ש) 47513-02-17 בולנדי נ' מדינת ישראל
, מיום 21.5.17, עפ"ת (חי') 67571-03-18, אפשטיין נ' מדינת ישראל
, מיום 25.4.18 ורע"פ 106/15 עו"ד קריב נ' מדינת ישראל
, מיום 20.1.15).
גם בעפ"ת 62391-02-19 סויטי נ' מדינת ישראל
מיום 16.5.2019 (להלן: "עניין סויטי") נקבע כי על מנת לבסס את חזקת המסירה הקבועה בסעיף 44א לתקנות די להראות כי נשלחה לנמען הזמנה בדואר רשום.
משהוכיחה המאשימה כי ההודעה נשלחה כדין עומדת לה חזקת המסירה, והנטל עובר לפתחו של המבקש
להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה.
המבקש לא טען כי כתובתו הרשומה שונה מהכתובת המצוינת בהודעת תשלום הקנס ואף בתצהירו צוינה אותה הכתובת. בנוסף, המבקש לא פרט כל טענה בנוגע לאי קבלת ההודעה מסיבות אחרות.
טענתו הכללית של המבקש לפיה לא קיבל לידיו את ההודעה על ביצוע העבירה או הודעת תשלום קנס אינה עומדת בנטל ההוכחה הדרוש להוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו. סתירתה של חזקה המסירה טעונה ראיה ותימוכין ולא תיעשה על-ידי העלאת טענה בעלמא כי המבקש לא קיבל את דבר הדואר לידיו (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל
נ' אמנון סאלם מיום 25.3.2018 (להלן: "עניין סאלם").
בנסיבות אלה אני קובעת כי ההודעה הומצאה כדין למבקש וכי הבקשה לא הוגשה באיחור בשל נסיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד.
האם קיים חשש לעיוות דין
אחר נהג ברכב
ההלכה היא כי עילת אחר נהג ברכב אינה מצדיקה הארכת המועד להישפט.
ברע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל
מיום 28.11.13 קבע בית המשפט העליון כי:
"...טענתו לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, איננה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו".
וכן ברע"פ 7018/14 מיכאל טיטלבאום נ' מדינת ישראל
מיום 30.10.2014 נקבע כי:
"גם טענתו של המבקש, לפיה ההארכה נדרשת לשם הסבת הדו"חות על שמם של נהגים אחרים שהשתמשו ברכב, אין בכוחה להועיל למבקש, בנסיבות העניין (ראו: רע"פ 1446/14 ריאד נ' מדינת ישראל
(26.3.2014); רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל
(27.12.2011))".
טענה זו נבחנה מספר רב של פעמים גם בבית המשפט המחוזי אשר קבע בהחלטותיו כי טענת "אחר נהג ברכב" אינה מבססת חשש לעיוות דין וכי ואין לראות בטענה זו כ"נימוק מיוחד", בהתאם לסעיף 230 לחסד"פ או כטענה שמקימה חשש לעיוות דין אם לא יוארך המועד להישפט (עפ"ת 42642-12-17 שאול שלום נ' מדינת ישראל
מיום 1.4.2018 (להלן: "עניין שאול שלום"), עפ"ת 45391-01-19 גיא כהן נ' מדינת ישראל
מיום 31.3.2019, עפ"ת 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל
מיום 24.12.2018, עפ"ת 51304-09-16 חי חיים אור גל נ' מדינת ישראל
מיום 3.11.2016).
גם במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית מוצקה לפיה אדם אחר ביצע את העבירה ולא הנאשם עצמו, זאת בהסתמך על תצהירו של אחר המודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה שהינה ראייה מוצקה ובעלת משקל, אין קבלת הבקשה בדבר הארכת המועד להישפט מוצדקת (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל
מיום 10.11.2008; רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל
, 8.1.2009; רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל
מיום 29.1.2008, רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל
מיום 10.2.2015, רע"פ 2754/12 ביסמוט נ' מדינת ישראל
מיום 19.4.2012, רע"פ 222/13 מחמוד נ' מדינת ישראל
מיום 17.1.2013).
זאת ועוד, כפי שקבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אריאלי) המדובר בטענת הגנה שכיחה ועל כן, אין מקום להכיר בה, שכן הכרה זו תביא לפתיחת פתח רחב ותפגע בשיקולי מדיניות הנוגעות ביעילות ההליכים בבית המשפט לתעבורה (עניין שאול שלום).
על כן, גם אם הוכחה טענת המבקש כי הדו"ח ניתן במהלך שימושו של מר הלוי לוי צ'אצ'י, אין בכך משום עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה.
משכך, אני קובעת כי טענת המבקש לפיה אחר נהג ברכב ביום ובשעת ביצוע העבירה אינה מהווה עיוות דין המצדיק את הארכת המועד להישפט.
גם טענתו של המבקש לפגיעה בפרנסתו בשל הנקודות שנצטברו לחובתו בשיטת הניקוד החדשה שיובילו לפסילת רישיונו דינה להידחות, שכן טענה לפגיעה קשה בפרנסה איננה מובילה למסקנה כי מדובר בעיוות דין (עניין סאלם).
שיהוי בהגשת הבקשה
מדובר בעבירה שבוצעה בשנת 2017 . הנאשם לא פרט בבקשתו מתי נודע לו אודות הדו"ח וכיצד. הנאשם שילם את הדו"ח לפני כ-9 חודשים ועל כן סביר שידע על הדו"ח קודם לכן. בנסיבות אלה מדובר בבקשה המוגשת בשיהוי ניכר ללא נימוק המצדיק זאת.
לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

מזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.


ניתנה היום, י"ג חשוון תש"פ, 11 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.










המש בית משפט לתעבורה 6401-10/19 עוזי צ'אצ'י הלוי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 11/11/2019)