פסקי דין על גיטה אלון פוגל | פסקי דין על סם פוגל

19555/05 א     01/03/2006




א 19555/05 גיטה אלון פוגל נ' סם פוגל




1
בתי המשפט
א 019555/05
בית משפט השלום תל אביב-יפו
01/03/2006
תאריך:
כב' השופטת ערקובי רחל

בפני
:
גיטה אלון פוגל

בעניין:
תובעת
דבירי

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
סם פוגל
נתבע
פון-וייזל

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
בפני
י תביעה לתשלום סך של 48,832 ₪.
לכתחילה עתרה התובעת להורות על פינויו של הנתבע מהנכס המצוי ברחוב לכיש 3 תל אביב, (להלן: "הדירה"), ניתן פס"ד בהעדר.
בהסכמת הצדדים בוטל פס"ד לעניין הסכום הנתבע בלבד, ופס"ד לעניין סעד הפינוי נותר על כנו.

יצויין כי התובעת הייתה הידועה בציבור של אחיו של הנתבע, מר זוהר פוגל ז"ל.

בפני
י נחקרו מטעם התובעת התובעת בעצמה, ומטעם הנתבע הנתבע ומומחה מטעמו מר בן שלוש.
באי כוח הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב ופסק דיני זה ניתן לאחר קבלת סיכומי הצדדים.

טענות התובעת:

התובעת טוענת כי המדובר בדירה בת חמישה חדרים שהושכרה תדיר לרופאים שונים לשם מרפאת שיניים.

בשנת 1995 החל הנתבע שוכר חדר בדירה לצורכי מרפאת שיניים. אין מחלוקת כי בין הצדדים לא נחתם הסכם שכירות בכתב.

לטענת התובעת החל מחודש מאי 2001, עד למועד הגשת התביעה 10.3.05, ועד בכלל לא שולמו לה דמי השכירות.

התובעת טוענת כי הנתבע ניצל את העובדה כי בינה לבין אחיו המנוח היו יחסי קרבה, הציב בפני
ה עובדה כי הוא משלם 1,000 ₪ לחודש, למרות שרופאים אחרים שילמו 500 $ לחודש דמי שכירות.

עוד טוענת התובעת כי לאחר שבמשך תקופה ארוכה לא שילם לה הנתבע מאומה, ונוצר חוב של
כ - 15,000 ₪, הוסכם בינה לבינו כי תמורת החוב הקיים ישפץ הנתבע את המושכר.

הנתבע אכן שיפץ את המושכר, ואולם גם לאחר מכן עמד במריו ולא שילם לה דמי שכירות.

התובעת טוענת כי לאחר ביצוע השיפוץ, מחודש אוגוסט הפסיק הנתבע לשלם בגין דמי שכירות.

עוד נטען כי החל מספטמבר 2004 החל הנתבע לעשות שימוש בשני חדרים במרפאה, ולכן החל ממועד זה עליו לשלם דמי שכירות ראויים בעבור שני חדרים, בשיעור של 700 $ .
התובעת מציגה הסכמי שכירות מהם עולה כי בגין חדר גבתה דמי שכירות בשיעור של 500$, ואף יותר.

לפיכך, עותרת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום מלוא דמי השכירות, עד למועד עזיבתו את הנכס לאור פס"ד פינוי ביום 3.11.05.

טענות הנתבע:

הנתבע טוען כי לכתחילה לא שכר את החדר בדירה, אלא עבד יחד עם אחיו המנוח במרפאה של אחיו, שנוהלה במקום.

עוד נטען כי שילם דמי שכירות בשיעור של 1,000 ₪.

הנתבע טוען כי בשנת 1999 גרשה התובעת את אחיו המנוח מהדירה וכי הוא נותר יחידי בחדר, והחל מינואר 2000 החל לשלם לתובעת סך של 1,000 ₪ בגין דמי השכירות.

סכום זה שיקף לטענתו את השימוש שעשה בחדר לאור העובדה כי עבד גם באילת מספר ימים בשבוע.

הנתבע מודה כי בינואר 2002 הפסיק לשלם דמי שכירות.

הנתבע טוען כי בינואר 2003 החלה התובעת ללחוץ עליו לשלם דמי שכירות, וסוכם כי יבצע שיפוצים בדירה.
הנתבע טוען כי ביצע שיפוצים בסכום של 39,000 ₪.

לטענת הנתבע דמי השכירות המוסכמים היו 1,000 ₪, שיעור השיפוץ היה 39,000 ₪, ולכן על פי חישובו, היה זכאי להישאר 39 חודשים במושכר, וזאת בתמורה לשיפוץ שערך.

לפיכך, טוען הנתבע כי אינו חייב לתובעת דבר.
הנתבע הגיש חוות דעת ממנה עולה כי עלות השיפוץ שביצע בדירה מגיע לסכום של 44,402 ₪ כולל מע"מ.

דיון:

אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן הנתבע הפסיק לשלם לתובעת החל מינואר 2002, כדבריו.
אין מחלוקת כי מאז אינו משלם דמי שכירות.
אין מחלוקת כי הנתבע ביצע שיפוץ במושכר.

המחלוקות:

האם הייתה הסכמה לתשלום דמי שכירות בשיעור של 1,000 ₪ לחודש?
האם הייתה הסכמה כי הנתבע יבצע שיפוץ תמורת שכירות המושכר כטענתו או בגין החוב הקודם.
מה שיעור עלות השיפוץ שבוצע במושכר.
האם הנתבע משתמש בשני חדרים או בחדר אחד ומהם דמי השכירות הראויים.
אדון המחלוקות כסדרן.

שיעור דמי השכירות;

הנתבע אינו טוען כי הוסכם בינו לבין התובעת על שיעור דמי שכירות בסכום של 1,000 ₪.

כל שאומר הנתבע בתצהירו הוא:
"יצא שאני הייתי משלם לתובעת עבור ההחזקה והשימוש במרפאת השיניים - 1,000 ₪ לחודש."
(סעיף 5ב' לתצהירו).

ואם ידמה כי המדובר בטעות בניסוח? לא ולא. הנתבע העיד כי:

"ש. את ה 1,000 ₪ אתה קבעת שאתה משלם?
ת. זה היה 250 $ באותו זמן. אני אמרתי לה שאני משלם לך 1,000 ₪. היא לא אמרה דבר."
(פרוטוקול מיום 9.1.06 עמוד 14 שורות 3-5).

כלומר, הנתבע מודה כי לא הייתה הסכמה של התובעת אלא שתיקה, אותה הוא פרש כהסכמה.

התובעת קיבלה מהנתבע תקופה ארוכה 1,000 ₪ ושתקה לכן אני סבורה כי הנתבע שילם כפי הסכמתה.
יחד עם זאת, הנתבע מודה בפה מלא כי התובעת דרשה ממנו דמי שכירות ראויים, ותבעה את השבת החוב.

לפיכך, לאחר ביצוע השיפוץ הנתבע לא יכול היה לעשות דין לעצמו ולהמשיך לשלם סכום שאינו מוסכם על ידי התובעת, והינו נמוך באופן משמעותי מהסכום לו הייתה התובעת זכאית לקבל במידה ושני החדרים בדירה היו מושכרים על ידה לגורם אחר.

לפיכך, אני קובעת כי החל מאוגוסט 2003 היה על הנתבע לשלם דמי שכירות ראויים.
הדבר מתיישב הן עם האמור לעיל, והן עם העובדה כי הנתבע נהנה מהדירה משופצת, ולכן ללא הסכמת התובעת, שאין מחלוקת שלא ניתנה, הנתבע אינו יכול לעשות דין לעצמו ולהחליט בניגוד לרצונה של התובעת מהו סכום דמי השכירות שהוא ישלם.

ההסכמה לעניין השיפוץ - מהי;

אין מחלוקת בין הצדדים כי הוסכם שהנתבע יבצע שיפוץ בדירה.

המחלוקת הינה ביחס למה הייתה הסכמה זו.
הנתבע טוען כי הוסכם שיבצע שיפוץ ויהיה זכאי להמשיך ולשכור את החדר בדירה, בתמורה לעלות השיפוץ.

התובעת טוענת כי הוסכם על ביצוע שיפוץ בתמורה לחוב הקיים.

באותו מועד, אין מחלוקת כי הנתבע לא שילם כבר ינואר 2002. התובעת טוענת כי כבר ממאי 2001 הופסק התשלום של דמי השכירות על ידי הנתבע.

הנתבע מודה כי לפני השיפוץ היה קיים חוב בסכום של 15,000 ₪. כלומר, הנתבע מודה כי במשך 15 חודשים, (לפי חישוב של 1,000 ₪ לחודש), לא שילם דמי שכירות.

ההסכמה לעניין השיפוץ הייתה לטענת הנתבע בינואר 2003, חישוב קצר יעלה כי לגרסת הנתבע, הפסיק לשלם את דמי השכירות מחודש יולי 2001 או סמוך לכך, זאת בניגוד לנטען על ידו בתצהירו כי הפסיק לשלם את דמי השכירות רק מחודש ינואר 2002.

כאשר אני מצרפת את כל העובדות, היינו, הפסקת התשלום על ידי הנתבע, דרישת התובעת לביצוע תשלום של דמי שכירות ראויים, העובדה כי לא קיימת כל טענה מטעם הנתבע שהוסכם על שיפוץ בסכום כלשהו, העובדה כי אין כל קבלות הנוגעות לעלות השיפוץ שנערך על ידו, כל אלו מובילים למסקנה כי יש לקבל את גרסת התובעת בעניין זה ולקבוע כי הוסכם שהנתבע יבצע שיפוץ בתמורה לחוב הקיים.

תמיכה לכך אני מוצאת גם בתצהירו של הנתבע אשר אומר בסעיף 6ד':

"ב- 14.1.03 חזרה התובעת ללחוץ עלי בקשר לפיגור בתשלומים, ואז סוכם ביננו, כי אני אבצע "שיפוצים" בנכס, הכוללים הפרדת החדרים הנוספים (באגף "המערבי", מימין לדלת הכניסה הראשית), התקנת מטבח ושירותים שם ובאופן זה ליצור ממנו "דירה", ובעלות השיפוץ יקוזז חוב השכירות."

אני קובעת כי זו הייתה ההסכמה בין הצדדים, היינו ביצוע שיפוץ כנגד חוב קיים, ולא מתן זכות לנתבע להמשיך ולעשות שימוש בחדר ללא כל תשלום.

עלות השיפוץ;

הנתבע טוען כי השיפוץ עלה כ -39,000 ₪.

לא הוגשו כל קבלות בעניין זה.
הנתבע הגיש חוות דעת מומחה, שבחקירתו הנגדית כשל במשימה של ההגנה על חוות דעתו.

כך למשל, המומחה קבע עלות בגין הריסת קיר כאשר לא בדק ולא ידע אם אכן בוצעה הריסה. המומחה טען בפני
כי אינו יכול לאשר או להכחיש כי מה שהוצג בפני
ו אכן מהווה חלק מהשיפוץ שבוצע על ידי הנתבע.

עוד מסתבר כי המומחה לא ידע לזהות את הכניסות לחדרים על פי השירטוט שערך בעצמו וצורף לחוות דעתו.
המומחה לא טרח לצלם את מה שהוצג בפני
ו על מנת שניתן יהיה לדעת מה הוצג בפני
ו כחלק מהשיפוץ שביצע הנתבע על פי טענתו.
המומחה אישר כי כל המידע נמסר לו מהנתבע.

אני קובעת כי המומחה לא ביצע כל בדיקה שהיא, ופשוט קיבל רשימה לידיו ותימחר אותה, בלא שבחן האם יש עיגון לרשימה במציאות.

אינני מקבלת את חוות דעת המומחה, חוות הדעת הינה מופרזת, נערכה על פי רשימות וטענות הנתבע בלא שאלו נבדקו על ידי המומחה.

מה גם שהנתבע הינו רופא שיניים שלכאורה מנהל ספרים, והוצאה כשיפוץ מהווה הוצאה, ולכן הדעת הייתה נותנת כי לפחות ביחס לחלק מההוצאות שהוצאו על ידו ביחס לשיפוץ תישארנה קבלות בידיו.

בהעדר כל קבלות, ולאור הפרכת חוות דעת המומחה במסגרת החקירה הנגדית, אינני מקבלת את שיעור השיפוץ לו טוען הנתבע.

כל זאת, מעבר לקביעתי לעיל, כי כלל לא הוסכם על ביצוע שיפוץ בשיעור שיעלה על דעתו של הנתבע, אלא ההסכמה הייתה כי השיפוץ יבוצע בתמורה לחוב קיים, שעל פי גרסת הנתבע עמד בינואר 2003 בסך של 15,000 ₪.

תקופת החיוב בגין דמי שכירות;

הנתבע כאמור לעיל מודה ומאשר כי אינו משלם דמי שכירות.

לאחר ביצוע השיפוץ באוגוסט 2003 הייתה זכאית התובעת לקבלת דמי שכירות מהנתבע.

לא נעלם מעיני כי על פי גרסת הנתבע בעצמו אמור היה לשלם החל מינואר 2003, שאז הפסיק לשלם ואז הגיעו הצדדים להסכמה על ביצוע השיפוץ, יחד עם זאת, אני יוצאת מנקודת הנחה לטובת הנתבע כי בתקופה שבה בוצע השיפוץ פטור הוא מלשלם דמי שכירות.

אם כך הנתבע נותר חייב מחודש אוגוסט 2003 ועד למועד פינוי הנכס דמי שכירות בעבור 27 חודשים.
שיעור דמי השכירות;

הנתבע מכחיש כי החל מדצמבר 2004 החל לעשות שימוש בשני חדרים. יחד עם זאת מתצהירו ומעדותו הסתבר כי לטענתו לאחר השיפוץ הופרדה הדירה שני אגפים, אגף מערבי בן שלושה חדרים, ואגף מזרחי בו הוא שכר חדר, וקיים בו חדר נוסף שלטענת הנתבע לאעשה בו שימוש.

ב"כ הנתבע מבקש לשכנע אותי בסיכומיו כי העובדה שקיימים צילומים של החדר הנוסף ובהם מסמכים של הנתבע, אינה מצביעה על שימוש בו אלא שכח מסמכים בחדר הנוסף.

אם החדר הנוסף, באגף הימני לא היה בשימושו של הנתבע מדוע מצויים בו מסמכים הנושאים את שמו של הנצבע, מה עשה בו הנתבע.
טענת ההגנה של הנתבע מוכרפת, על פניו בעדותו הוברר כי הדירה כאמור לעיל חולקה לשני אגפים וכי הוא עשה שימוש באגף המימני, מזרחי הכולל שני חדרים.

לפיכך, יש לחלק את התקופה לעיל כדלקמן:
מאוגוסט 2003 ועד דצמבר 2004 הנתבע חייב דמי שכירות בגין שימוש בחדר אחד.
מינואר 2005 ועד מועד הפינוי הנתבע חייב בדמי שכירות בעבור שני חדרים.

ביחס לשיעור דמי השכירות, עותרת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום בן של 500 $ עבור שימוש בחדר אחד ובסכום של 700 $ עבור שימוש בשני חדרים.
הנתבע מאשר את טענת התובעת ביחס לשיעור דמי השכירות אותם גבתה בגין השימוש בחדר אחד, כנטען בתצהירו:

סעיף 6ה': התחלתי בעבודות השיפוץ באפריל 03, וסיימתי אותן באוגוסט 03, בעלות של 39,000 ₪, (לא כולל מע"מ), וחודש לאחר סיום השיפוץ כבר הושכרה הדירה "החדשה" לדייר בשם מריאשקין בסכום של 500 $.

כשנשאל הנתבע ביחס לכך, טען כי הדייר שילם סכום זה לא בעבור חדר אחד בלבד, אלא בעבור החדר והמחסן, כשנשאל מדוע הוא לא שילם 500 $ טען כי התובעת לא אמרה לו.

אין מקום לפרט את כל הפרכות והפרצות בעדותו של הנתבע, עדותו הייתה בלתי אמינה, והוא חזר על כך כי התובעת לא אמרה "לא", ולמעשה מעדותו עולה כי הנתבע סבר כי כל שיחליט על התובעת לקבל הנתבע אינו מבין כי התובעת הינה בעלחת הנכס ועליה ליתן הסכמתה.

התובעת הציגה הסכמי שכר דירה, חקירתה לא הפריכה את גרסתה, ולכן אני קובעת כי התובעת הוכיחה כי דמי השכירות הראויים הינם כטענתה.

אציין בעניין זה כי הנתבע אינו מכחיש שלא טרח ליידע את התובעת בעלות השיפוץ הנטען על ידו, לא טרח לעדכן את התובע בעובדה כי החל לעשות שימוש בשני חדרים, והוא מאשר בפה מלא כי הפסיק לשלם דמי שכירות.

לפיכך, אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובעת דמי שכירות בשיעור השווה בשקלים ל500 דולר ביחס לתקופה שמחודש אוגוסט 2003 ועד לדצמבר 2004, ו 700$ לתקופה שינואר 2005 ועד מועד הפינוי בפועל.

דמי השכירות יחושבו על ידי ב"כ התובעת על פי שער הדולר היציג בכל ראשון לכל חודש, וממועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

תשומת לב ב"כ התובעת סכום פס"ד לא יכול לעלות על הסכום הנתבע.

בנוסף ישא הנתבע בתשלום מלוא ההוצאות בגין ניהול תביעה זו.
הנתבע ישא בתשלום שכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪ + מע"מ.
מזכירות תשלח פסק דיני לצדדים.
ניתנה היום א' באדר, תשס"ו (1 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.

ערקובי רחל
, שופטת








א בית משפט שלום 19555/05 גיטה אלון פוגל נ' סם פוגל (פורסם ב-ֽ 01/03/2006)