פסקי דין על שושנה אליהו | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי
49847-10/19 ברע 14/11/2019
ברע 49847-10/19 שושנה אליהו נ' המוסד לביטוח לאומי
administrator
administrator
1
0
2019-11-19t09:22:00z
2019-11-19t09:22:00z
3
1046
5235
microsoft corporation
43
12
6269
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.1
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית הדין הארצי לעבודה
בר"ע 49847-10-19
ניתנה ביום
14 נובמבר 2019
שושנה אליהו
המבקשת
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
בשם המבקשת –
עו"ד טל נוי
החלטה
השופט
מיכאל שפיצר
1.
לפני
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה
בתל אביב- יפו (השופטת דגית ויסמן; ב"ל 28175-05-19) אשר
דחה את ערעור המבקשת על החלטת ועדה לעררים (אי כושר), מיום 17.02.19 (להלן – הוועדה)
אשר קבעה כי המבקשת לא איבדה 50% מכושרה לתפקד כעקרת בית.
רקע עובדתי
2.
המבקשת,
ילידת 1964, סובלת משורה של ליקויים רפואיים אשר בגינם נקבעה לה נכות רפואית משוקללת
בשיעור 75%.
3.
ועדה
לעררים (אי כושר) מיום 06.09.17 קבעה כי המבקשת לא איבדה 50% מכושרה לתפקד כעקרת בית.
על החלטה זו ערערה המבקשת בפני
בית הדין האזורי. בית הדין דחה את הערעור, ועל פסק דינו
הוגשה בקשת רשות ערעור (בר"ע 24308-06-18; להלן-פסק הדין המחזיר). במסגרת
הבר"ע, ניתן תוקף של
פסק דין
להסכמת הצדדים לפיה:
"
עניינה
של המערערת יוחזר לוועדת אי הכושר לעררים על מנת שתשקול מחדש את החלטתה מיום
24/9/17 בהתייחס לפער שבין החלטת הוועדה שקבעה אחוזים בשיעור של 75% לעומת החלטת ועדת
אי כושר שקבעה כי אין למערערת אבדן כושר של 50% של כושר תפקודה בהתאם להלכת מוהרה
(עב"ל 327/03 עזאת מוהרה – המוסד לביטוח לאומי) לפיה נקודת המוצא לקביעת דרגת
אי הכושר כאמור צריכה להיות כי ליקוייו הרפואיים של המערער, כפי שנקבעו על ידי הוועדה
הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד...".
4.
בהתאם
לפסק הדין המחזיר שב עניינה של המבקשת לוועדה אשר דחתה בשנית את הערר. הוועדה נמקה
את החלטתה כך:
"הוועדה
עיינה בפס"ד מיום 9.2.18 אשר מחזיר את עניינה של התובעת לוועדה באותו ההרכב
מיום 24.9.17 וזאת בהתייחס לפער שבין האחוזים הרפואיים בשיעור 75% לבין ההחלטה
שאין למערערת אובדן כושר של 50% כושר תפקוד לפחות.
הוועדה חזרה ועיינה במסמכים שבתיק וראיינה שוב את התובעת
ואת בא כוחה באריכות וככל שנדרש.
מדובר בליקויים שאובחנו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מה-
26.3.17 כפי שמצוינים בפרוטוקול מיום 6.9.17. מדובר בליקויים בדרגת חומרה
קלה-בינונית. בעת הריאיון, התובעת מוסרת שעיקר מגבלותיה התפקודיות נובעות מכאבים
מפושטים בפרקים – צוואר, גב תחתון ורגליים. בעיון בליקויים מדובר במחלת מפרקים
בדרגה קלה יחסית בשיעור 10%, בפיברומיאלגיה בשיעור 20% והגבלה בצוואר בשיעור 10%.
לדעת הוועדה, ליקויים אלה כפי שאובחנו בדרגת חומרה יחסית
קלה, אין בהם השפעה משמעותית על תפקודה כעקרת הבית. שאר הליקויים הם גם בדרגת
חומרה קלה – קוליטיס פיסורה וטחורים. מסרה שהפסיקה מעקב ולא היו תלונות ספציפיות
לגבי ליקויים אלה בעת הריאיון בוועדה
בהתייחס למכלול הליקויים כפי שאובחנו, דרגתם והשפעתם
המצטברת כאשר הוועדה לוקחת בחשבון כי האחוז המשוקלל הרפואי הוא בשיעור 75%, עדיין
לדעת הוועדה מסוגלת לבצע את מרבית עבודות הבית, תוך כדי הפסקות לצורך מנוחה. תתקשה
לבצע עבודות אשר דורשות מאמץ פיזי ניכר ורצוף. עבודות שאינן מהוות כדי 50% מכלל
התפקוד של עקרת הבית.
לאחר עיון ודיון חוזר בעניינה, הוועדה מחליטה לדחות
את הערר."
5.
על
החלטה זו ערערה המבקשת בשנית בפני
בית הדין קמא וטענה שהוועדה לא מילאה אחר פסק הדין
המחזיר ולא התייחסה לפער בין הנכות הרפואית לבין דרגת אי-הכושר שנקבעה לה. עוד טענה
המבקשת כי הוועדה לא התייחסה לתלונות על כאבים מפושטים בכל חלקי גופה ועל הצורך בעזרת
יתר בני המשפחה בביצוע עבודות קלות, לא כל שכן עבודות בית שאינן קלות. עוד נטען כי
הוועדה לא התייחסה להשפעת הדליות ברגליים על תפקודה של המבקשת ועל יכולתה לשבת ולעמוד.
6.
בית
הדין קמא קבע
שהחלטת הוועדה מנומקת, מעוגנת
בחומר שעמד בפני
ה, ועולה בקנה אחד עם המלצות הרופא המוסמך ופקידת השיקום, ולפיכך אין
מקום להתערב בקביעותיה.
טענות המבקשת
7.
המבקשת
חזרה על טענותיה בבקשת רשות הערעור. לטענתה הוועדה התעלמה מתלונותיה בדבר עוצמת הכאבים
הבלתי פוסקים מהם היא סובלת, ולא התייחסה להשפעת הליקויים מהם היא סובלת על תפקודה
בעבודות משק הבית. עוד טוענת המבקשת שהוועדה לא התייחסה ליכולתה לבצע עבודות משק בית
שאינן קלות. לבסוף טוענת המבקשת שהוועדה ועובדת השיקום שגו בכך שהסתמכו על חוות דעתו
של הרופא המוסמך שקבע ש"לתובעת הרבה ליקויים רפואיים, כולם בדרגה קלה"
תוך התעלמות מעוצמת הליקויים שנקבעו בוועדה הרפואית בדרגה בינונית
)
דליות
ברגלים ופיברומיאלגיה).
דיון והכרעה
8.
לאחר עיון בבקשה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר
שבתיק מצאתי כי יש לדחות את הבקשה אף ללא קבלת תגובת המשיב.
כידוע, הביקורת השיפוטית
של בית הדין מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד. אמנם ביחס לוועדות אי כושר נקבע כי
כיוון שהוועדה לעררים (אי כושר) להבדיל מוועדה רפואית לעררים, פועלת בתחום
שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, ובית הדין רשאי להתערב בהחלטתה, אך זאת רק
במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1318-01
עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983)).
כן נקבע בבר"ע
(ארצי) 41455-06-15 קמחי נ' המוסד לביטוח לאומי (02.08.16) כי
העובדה שקיים פער מסויים בין שיעור הנכות הרפואית לבין דרגת אי הכושר אינה
מלמדת כשלעצמה על פגם משפטי אלא, לכל היותר, על היקף ההנמקה לו תידרש הוועדה על
מנת להסביר פער זה.
לפיכך, בבואנו לבחון את החלטת
הוועדה עלינו לבדוק האם הנמקת הוועדה מובנת וניתנת לביקורת על ידי אדם שאיננו
מצוי בתחום הרפואה
.
"כידוע, המשימה של קביעת דרגת אי הכושר הינה
מורכבת וסבוכה ולא בכל מקרה שבו נפל פגם כלשהו ולו זניח, בהנמקתה או בניסוח
ההנמקה יהיה מקום להתערב בהחלטת הוועדה ולהחזיר את עניינו של המבוטח לדיון
נוסף בפני
ה. זאת כל עוד שוכנע בית הדין כי החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות
של חובת ההנמקה ולתכליות המרכזיות של חובה זו והן: היכולת גם של מי שאינו
מצוי ברפואה, לעמוד על השיקולים שהובילו להחלטה ולהתחקות אחר הלך מחשבתה;
האפשרות המעשית להפעיל ביקורת שיפוטית בנוגע להחלטות הוועדה וכן, שיפור איכות
ההחלטות של הוועדות הרפואיות והגברת האמון הציבורי בהתנהלותן (לעניין חובת
ההנמקה של הוועדה כגוף מעין שיפוטי."
(בר"ע
(ארצי) 39263-03-15 אופנר
נ' המוסד לביטוח לאומי (06.07.2016) (להלן – הלכת אופנר)
במקרה
שלפני, עניינה של המבקשת הוחזר לוועדה על מנת שתיתן דעתה לפער שבין נכותה
הרפואית לדרגת אי הכושר שנקבעה לה, ותנמק החלטתה.
הלכה פסוקה היא, כי משהוחזר עניינו של המבקש על ידי בית הדין לוועדה בצירוף
הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין (דב"ע נא 29-0 מנחם
פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד 160)
.
מפרוטוקול
הוועדה עולה כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, נתנה דעתה לפער
שבין אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו לבין דרגת אי הכושר, והבהירה כי: "
בהתייחס
למכלול הליקויים כפי שאובחנו, דרגתם והשפעתם המצטברת כאשר הוועדה לוקחת
בחשבון כי האחוז המשוקלל הרפואי הוא בשיעור 75%, עדיין לדעת הוועדה מסוגלת
לבצע את מרבית עבודות הבית, תוך כדי הפסקות לצורך מנוחה.
"
משפעלה
הוועדה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר ונמקה את החלטתה כדבעי, אין מקום
להתערבות בית הדין בשיקול דעתה.
אשר על
כן, משלא נמצאה בעבודת הוועדה טעות משפטית אשר מצדיקה את התערבות בית הדין,
דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה
היום,
ט"ז חשוון תש"פ (14
נובמבר 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
ברע בית הדין הארצי לעבודה 49847-10/19 שושנה אליהו נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 14/11/2019)