פסקי דין על אלון הדר | פסקי דין על טלי הדר | פסקי דין על בניני ישר יורם קבלנים | פסקי דין על יורם ישר |

45611-09/14 א     14/11/2019




א 45611-09/14 אלון הדר, טלי הדר נ' בניני ישר יורם קבלנים בע"מ, יורם ישר








בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 45611-09-14 הדר ואח' נ' בניני ישר יורם קבלנים בע"מ
ואח'




בפני

כבוד השופטת
עירית קויפמן


התובעים

1.אלון הדר

2.טלי הדר

ע"י עו"ד רפי בוקר


נגד

הנתבעים
1.בניני ישר יורם קבלנים בע"מ

2.יורם ישר





פסק דין


1.
לפני תביעה כספית על סך 374,587 ₪ שהגישו התובעים כנגד הנתבעים בגין עלויות ונזקים שנגרמו להם לאחר שהנתבעת 1 לא השלימה את בניית ביתם בניגוד להסכם בין הצדדים.

יצוין כי התביעה הוגשה על סך 456,587 ₪, אולם סכום זה הופחת במסגרת הסכמת הצדדים בהליך אחר כפי שיפורט להלן.

רקע וטענות הצדדים



2.
התובעים, בעלי מגרש בישוב טללים. הנתבעת 1 היא חברת בנייה עמה התקשר התובע 1 בחוזה לביצוע שלד בניין

(להלן: "הנתבעת"). הנתבע 2 הוא בעל מניות ודירקטור בנתבעת.

3.
בין התובע 1 לנתבעת נחתם ביום 16.10.12 הסכם לביצוע שלד בניין (להלן: "ההסכם"), במסגרתו התחייבה הנתבעת לבצע עבודות לבניית שלד בית צמוד קרקע בתמורה לסך של 820,000 ₪ כולל מע"מ. בין הצדדים הוסכם כי התשלומים שישלמו התובעים לנתבעת ישולמו בהתאם להתקדמות עבודת הבנייה על פי טבלה המפורטת בסעיף 10ג' להסכם ובהתאם לקבוע במפרט הטכני שצורף כנספח להסכם.

יוער כי בכתב התביעה נטען כי ההסכם נחתם על ידי שני התובעים, אולם במהלך עדותה של התובעת התברר כי היא אינה חתומה על ההסכם (עמ' 33 ש' 35-25 לפרוטוקול).

למרות זאת, לא טענו הנתבעים כי אין לראותה כצד להסכם ולכן, על אף שהתובעת 2, אינה חתומה בפועל על ההסכם, נוכח התנהלות הצדדים ובהעדר טענה של הנתבעים בעניין זה, יש לראותה כצד לו.

4.
אין מחלוקת כי התובעים שילמו לנתבעת סך של 640,500 ₪ בין התאריכים 15.11.12 - 31.7.13. סכום זה מהווה כ-78% מתמורת ההסכם.

5.
לטענת התובעים, הנתבעת איחרה במועד סיום העבודות, לא עמדה בלוחות זמנים ולא תיקנה את ליקויי הבנייה שנמצאו במבנה.
משכך ולאחר שהמחדלים לא תוקנו, סירבו התובעים להעביר לידי הנתבעת כספים נוספים להם לא הייתה זכאית, ומשכך הפסיקה הנתבעת את עבודות הבנייה במבנה.
התובעים פנו למומחה מטעמם, המהנדס דניאל
גלמנוביץ', אשר העריך את עלות תיקון ליקויי הבנייה והשלמת עבודות הבנייה בסך של 528,857 ₪.

6.
ביום 1.9.13, כשנה לפני שהוגשה התביעה בתיק זה, הגישה הנתבעת תביעה כנגד התובע 1 על סך 123,490 ₪ בגין יתרת חשבון בסך של 38,666 ₪ בצירוף ריבית חריגה וכן והפיצוי המוסכם על פי ההסכם (ת"א 839-09-13 בבית משפט השלום באשדוד).

במהלך הדיון בתובענה האמורה, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יימחק הפיצוי המוסכם משתי התביעות כך שסכום התביעה בתיק זה יעמוד על סך של 374,587 ₪ וכן ישולם לנתבעת סך של 23,500 ₪ אולם הסכום לא ייגבה עד למתן

פסק דין
בתיק זה.

7.
לאור האמור, העריכו התובעים את נזקיהם בסך של 349,357 ₪ - סכום הליקויים והשלמות הבנייה על פי חוות הדעת בהפחתת הסכום שנותר לתשלום על פי ההסכם בין הצדדים. כן תבעו התובעים פיצוי בסך של 25,230 ₪ בגין הוצאות שנגרמו להם מאחר שנאלצו להתגורר במשך 5 חודשים מחוץ למבנה.

8.
התובעים טוענים כי יש להטיל אחריות אישית על הנתבע 2 בגין עוולת גרם הפרת חוזה, כך שהנתבע 2 יחויב יחד עם הנתבעת בכל סכום שייפסק.

9.
הנתבעים טוענים כי התובעים הם שהפרו את ההסכם כאשר לא שילמו באופן מלא את הסכומים שהיה עליהם לשלם, כך ששולמו רק תשלומי קרן ללא הצמדות, ללא הפרשי מע"מ בשל עדכון המע"מ וללא תוספות שנדרשו במהלך העבודה.
כאשר התברר לנתבעת כי התובעים מתנערים מחובם, נאלצה הנתבעת להגיש תביעה בבית משפט השלום באשדוד.
הנתבעים טוענים כי אין לקבל את טענת התובעים לפיה הנתבעת לא עמדה בלוח זמנים, שכן יש להוסיף למועד שנקבע (190 ימי עבודה) שבתות, חגים, ימי חורף ופגעי מזג אוויר וכן ימי עבודה בגין תוספות ושינויים מעבר לתכניות העבודה המוסכמות. כמו כן,
נטען כי התובעים לא פעלו בזמן אמת להודיע לקבלן בניגוד להוראות סעיף 13 בהסכם. עוד נטען כי יש להוריד את ימי הפיגור בתשלומים ממניין הימים.
כן נטען כי כתב התביעה בתיק זה הוגש לאחר שהנתבעת הגישה תביעה נגד התובע ורק כמשקל נגד לתביעה האמורה.
הנתבעים אף טוענים לחוסר יריבות עם הנתבע 2 שכן ההסכם נערך עם הנתבעת בלבד.

10.
הנתבעים הגישו חוות דעת מטעמם אולם מאחר שעורך חוות הדעת לא התייצב כדי להיחקר על חוות דעתו והנתבעים טענו כי אין להם אפשרות לאתרו, נמחקה חוות הדעת מתיק בית המשפט (החלטה מיום 24.6.18).

11.
יוער כי הנתבעים לא היו מיוצגים ע"י עו"ד, על אף המלצת בית המשפט כי יהיו מיוצגים, ויוצגו על ידי הנתבע 2. עם זאת, בעדותו ציין הנתבע 2 כי התנהלו כ- 15 הליכים משפטיים בהם היה מעורב ואת כולם ניהל בעצמו (עמ' 72 ש' 3 – 9 לפרוטוקול). מכך נלמד, שלנתבע 2 יש ניסיון בניהול הליכים משפטיים בבית משפט (עמ' 72 ש' 10 – 11 לפרוטוקול).

דיון והכרעה
12.
השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים הם מי מהצדדים הפר את ההסכם - האם התובעים בכך שלא שילמו את התשלומים במועד או שמא הנתבעת בכך שלא עמדה במועדים והפסיקה את ביצוע העבודות וכן בשים לב לליקויים שנמצאו בעבודות.

ככל שיימצא כי הנתבעת הפרה את ההסכם, יש לבחון מה גובה הנזקים שנגרמו לתובעים.

כמו כן, יש לדון בשאלה האם הנתבע 2 אחראי באופן אישי כלפי התובעים.

הפרת ההסכם
13.
סעיף 11 להסכם קובע כי תאריך סיום העבודה יהיה לא יאוחר מ- 190 ימי עבודה מיום קבלת היתר הבנייה. התובעים טוענים כי קיבלו היתר בנייה ביום 21.10.12 והנתבעים לא חולקים על טענה זו.

על כן, לטענת התובעים היה על הנתבעת לסיים את העבודות לכל היותר עד סוף חודש יולי 2013 וזאת לפי חמישה ימי עבודה בשבוע ובהפחתת ימי חג.

14.
המחלוקת בין הצדדים פרצה למעשה רק ביום 5.8.13.

אין חולק כי עד מועד זה שילמו התובעים לנתבעת סך של 640,500 ₪, אולם לטענת התובעים סכום זה שולם גם עבור עבודות שטרם הושלמו. כאשר הנתבעים דרשו כספים נוספים בגין תוספות מדדים והצמדות (עמ' 34 ש' 26-25 לפרוטוקול), פרצה לגרסתם המחלוקת.


התובעת העידה לעניין זה כדלקמן:
"אתה מבקש מאיתנו לשלם את החשבון ששלחת לנו, ואנחנו רושמים לך שאנו לא מבינים על מה אתה מבקש תשלום
ואתה רושם לנו , מה לא מובן. ואנו מבינים שאתה מתכוון לשחק איתנו ולא להמשיך, ואז אנחנו אומרים לך שלא נשלם עד שתשלים את העבודות שכבר שולם בעבורן, ולא בוצעו. כי מי משלם כסף היום ביתר, בלי הפסקה מבלי שהוא מקבל תמורה. לפי כל ההתכתבויות האלה, הבנו שאין לך כוונה להמשיך"
(עמ' 34 ש' 32 עד עמ' 35 ש' 2 לפרוטוקול).

כאשר נשאלה התובעת מתי הבינה שהנתבעת מתכוונת לעזוב את העבודה, השיבה כדלקמן: "הכוונה היא שאנחנו התכתבנו במיילים עד 26.8.2013. כנראה מהמייל האחרון, אני משערת. אני לא יודעת אם זה היה המייל מ-26.8. בנוסף, לא רק מהמייל הזה, נשלח אליך מכתב שאנחנו נותנים לך תאריך מסוים שעליך לבוא ולהמשיך את העבודות, לפני שאנחנו מכניסים מהנדס, אם אני לא טועה. אני לא ממש זוכרת.
יש לי את המכתב. יש מכתב מיום 22.8.2013 ששלחנו.
ויש מכתב ששלח משרדו של עו"ד בוקר מיום 23.9.2013 ופה בעצם הבנו שכנראה לא תמשיך את העבודה" (עמ' 37 ש' 31 עד עמ' 38 ש' 2 לפרוטוקול).


כאשר נשאלה התובעת מדוע לא פעלה בהתאם לסעיף 13ו' להסכם ולא הודיעה בכתב על האיחורים בלוח הזמנים השיבה כדלקמן: "לא הוצאנו מכתב, שוב, זו היתה טעות והיום בדיעבד, זה נעשה טלפונית מעכשיו לעכשיו, נמצאים בשטח, רואים משהו, מרימים טלפון לקבלן והקבלן גם נמצא בשטח, הוא גם מרים טלפון למזמין. לא נכנס למחשב ושולח מייל. ההתקשרות טלפונית ואז גם לא היה ווטסאפ. לשאלה למה אנו משלמים כספים כשאין לנו פיקוח, אני משיבה שאני שמחה ששאלת את זה, כי זו הנקודה. אנחנו כמזמיני ראינו לעיתים שצריך להעיר הערות לקבלן, כל הערה שנאמרה בטלפון התקבלה על ידי הקבלן, בזעם, קללות, איומים, שהוא יהרוס לנו את הבית. שהוא יזיין אותנו. שהוא יזיין את בעלי, שהוא יראה לנו מה זה, שהוא יביא ערבים יכניס טרקטור מפה ויוציא אותו משם. כל הערה כל שיחת טלפון, לא רק שלי, גם של בעלי, הסתיימה באיומים שהוא יהרוס לנו את הבית, שהוא יוצא מהשטח ומפסיק לנו את הבנייה. שילמנו כי פחדנו שהוא יפסיק את הבניה.
היינו מתחת ללוח זמנים צפוף מאד" (עמ' 36 ש' 14 - 23 לפרוטוקול).


התובע העיד לעניין זה כדלקמן:

"אני לא הייתי מוכן להמשיך לשלם לך כסף מעבר למה שמגיע לך ולכן הפסקתי את התשלום וזאת הסיבה שהפסקת את הבניה"
. (עמ' 53 ש' 4-3 לפרוטוקול).



וכאשר נשאל לגבי אמירתו במכתב שהוא ממנה קבלן אחר, השיב:

"התכוונתי להמשיך בבניה כי אני צריך מקום לגור בו.
איך אני יכול להמשיך ולשלם עשרות אלפי שקלים מעבר למה שביצעת בשטח. בנוסף לזה בשיא החוצפה שלך אתה דורש ממני עוד 30,000 ₪. כמה שזה היה. מעבר לזה. יום אחרי שקיבלת את התשלום עבור הריצוף 100,000 ₪ יום אחרי שלא סיימת הפסקת את העבודה. יום אחרי התשלום".
(עמ' 53 ש' 9-6 לפרוטוקול).

15
.

מנגד, טוענים הנתבעים כי העבודה הופסקה על ידי הנתבעת שכן התובעים הם שהפרו את ההסכם לאחר שלא שילמו את מלוא התשלומים המגיעים לנתבעת.
לעניין זה נטען גם כי התובעים לא טענו לפיגור בביצוע העבודות או לקיומם של ליקויים, וזאת עד לאחר פרוץ המחלוקת בין הצדדים.


הנתבע 2 העיד בעניין זה כדלקמן:
"למעשה כאן יצא עיקר המחלוקת, עד לאותה נקודה שפניתי להשלמת תשלום, מעולם לא נטענה שום טענה של ליקוי בניה, מעולם לא נטענה טענה של לוח זמנים. כל מה שנעשה פה זה עניין ההתחשבנות שעלה ביינו הוויכוחים לשרטון ואמרתי לו שיש תשלומים מצטברים של 38,000 ₪ והוא העדיף בנקודה זו להפסיק את עבודות הביצוע מכיוון שראה שהעבודות המורכבות והמסובכות שהן עבודות רטובות הושלמו, ולפיכך כדי לתת מענה לחוסר אי התשלום שהוא שילם, הוא הלך והזמין חוות דעת מתוך מחשבה מאוחרת כדי ליצור יש מעין".
(עמ' 65 ש' 34 עד עמ' 66 ש' 5 לפרוטוקול).


לגבי הטענה כי עזב את הפרויקט העיד הנתבע 2:
"אני אומר לך שהייתי מוכן לנהל כל מו"מ אחר כדי לסיים את הפרויקט ומעולם לא נטשתי את הפרויקט. זו המצאה"
(עמ' 68 ש' 4-3 לפרוטוקול).

16.
עיון בתכתובת הדוא"ל בין הצדדים מעלה כי ראשיתה של מחלוקת בדרישת הנתבעת באמצעות הנתבע 2 לתשלום נוסף בסך של 38,866 ₪.
כך, ביום 05.08.2013, פנה הנתבע 2 לתובע 1 בדוא"ל בו צוין כי "יתרת התשלום להיום בפיגור עומדת על סך של 38,866 ₪ הנובעת מהצמדות, הפרש מע"מ ל 18% על התשלומים החל מיום 06/13 ותוספת ריצוף".

התובעים השיבו בדוא"ל מיום 05.08.2013, וכן בדוא"ל מיום 11.08.2013, וטענו כי שולמו כל התשלומים ואף שולמו תשלומים שהעבודה עדיין לא הושלמה או בוצעה (שליכט, תיקוני טיח, חיפוי אבן בחומות וכד').
כן נאמר כי תשלום עבור שדרוג הריצוף על סך 1,710 ₪ ו-3,850 ₪ עבוד מדדים יועברו בימים הקרובים וכי כל התשלומים ששולמו החל מיום 01.06.2013 שולמו לפי המע"מ החדש.

בתשובה השיב הנתבע 2 בדוא"ל מיום 11.08.2013 כדלקמן:

"צר לי שכך התייחסותך אני חולק על ההסבר שלך ושאינו נתמך בשום מציאות אלה

באמירות כלליות וסתמיות ומבלי לבדוק את הדברים לעומקם. לפיכך אני רואה כי ההסכם בנינו אינו מכובד על ידך ועל כל המשתמע מכך".


מהדברים האמורים נלמד
כי מאחר שהתובעים לא הסכימו לשלם סך של 38,866 ₪, ראו הנתבעים את ההסכם כהסכם שאינו מכובד.

ב"טבלת התחשבנות נכון ליום 18.8.13" (נספח 8 לכתב ההגנה), מפרטים התובעים את הסכומים ששולמו והסכומים המגיעים לנתבעת לגישתם, תוך ציון כי לא כל השלבים בוצעו במלואם.

17.
כפי שעולה מעדויות התובעים בעניין זה, הנתבעת לא הייתה מוכנה להמשיך לבצע את העבודות מבלי שהוסדר עניין התשלום.

הדבר נלמד גם מעדות הנתבע 2 כדלקמן:
"ש.
אתה הסכמת לחזור לעבודה בלי לקבל כסף?
ת.
אני הסכמתי לחזור לעבודה לפעול על פי מתכונת ההסכם שבינינו, לסיים שלב לקבל כסף, יביא מפקח יעיר את הערותיו ונפעל על פי ההסכם. זה מה שהצעתי"
(עמ' 67 ש' 24-26).

גם בדיון מיום 29.3.15 ציין הנתבע 2: "אנו מאשרים שהעבודה הופסקה" (עמ' 2 ש' 13 לפרוטוקול), וכך גם בדיון מיום 5.12.16: "נחתם הסכם ולא היתה נטישה מעולם. היתה מחלוקת כספית. היה מותר לי להפסיק את העבודה כל עוד לא משולם" (עמ' 8 ש' 13 – 14 לפרוטוקול).

די באמור כדי לקבוע כי הנתבעת הפסיקה את העבודות לאחר שהתעוררה המחלוקת הכספית בין הצדדים בעקבות דרישתה.

גם המשך השתלשלות העניינים מלמד על הפסקת העבודה על ידי הנתבעת לאור המחלוקת הכספית.

במכתב התובעים מיום 22.08.2013 הודיעו התובעים כי "בהמשך למיילים קודמים ולשיחות בנינו, הריני להודיעך כי מבחינתו ביצעת הפרה של ההסכם שנחתם בנינו לבניית הבית בקיבוץ טללים ואנו שומרים לעצמנו את כל הזכויות בעניין".


לאחר מכתב זה, הגישה הנתבעת ביום 1.9.13 תביעה נגד התובע. בעקבות הגשת התביעה, נשלח לנתבעת ביום 23.9.13 מכתב ב"כ התובעים כאשר לאחריו השיבו הנתבעים במכתב מיום 3.10.13, לפיו לאחר שתשולם יתרת התשלום ימשיכו הצדדים בקיום ההסכם.

מכל האמור עולה כי הנתבעת לא המשיכה בעבודות הבניה לאחר שהתובעים סירבו לשלם את הסכום הנוסף שדרשה.


על כן יש לבחון האם הנתבעת פעלה כדין בכך שלא המשיכה את ביצוע עבודות הבניה.

18.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי התובעים הוכיחו טענתם כי שילמו לנתבעת כספים ביתר ומשכך, ממילא, דרישת הנתבעת לתשלום סך של 38,866 ₪ לא הייתה מוצדקת.

הסכמת הצדדים באשר לשלבי התשלום, כפי שעולה מסעיף 10ג' להסכם, היא כדלקמן:

שלב בניה
גובה התשלום
גמר חפירה ויסודות
10%
בגמר יציקת רצפת הבית
11%
בגמר בניית מעטפת הבית כולל ממ"ד
8%
גמר יציקת הגג הבית
9%
בגמר בנייה מחיצות פנים
7%
צנרת חשמל, צנרת מים בשטח הבית
3%
בגמר טייח פנים כולל גליפים לחלונות
6%
בגמר טייח חוץ כולל שליכט צבעוני ושליכט לבן
7%
הכנסת חול לריצוף, ריצוף המבנה מקלחות ושירותים
7%
צביעת פנים הבית, חיבור ביוב ומים, חיות חשמל בצנרת
5%
התקנת חלונות אלומיניום, כלים סניטרים ודלתות פנים
15%
גמר בכלית חשמל אביזרים, איטום הגג ודלת כניסה
6%
גמר בנייה חומות הבית ניקיון החצר מחומרי בנייה
6%

סה"כ

100%




הנתבעים שילמו סך של 640,500 ₪ המהווים כ – 78% מכלל ההסכם.

עיון בחלוקה לשלבים על פי הטבלה מעלה כי התובעים שילמו עבור 10 השלבים הראשונים בטבלה, ואף מעבר לכך.


ואולם, כפי שעולה מן הראיות בתיק, וכפי שאף מאשר הנתבע 2 בעדותו, השלבים האמורים לא בוצעו במלואם.

19.
הנתבע 2 בעדותו אישר כי אכן לא בוצע השליכט הצבעוני למרות ששולם לו עבור הסעיף במלואו כדלקמן:

"ש.
אנו מסכימים שאת הכסף אתה אמור לקבל עם סיום השלב?
ת.
נכון.
ש.
אנו נלך לסעיף של 7% מ-11.6.2013, תאריך ביצוע. הסעיף הזה שולם לך 57,900 ₪ כאשר אין חולק שאת השליכט הצבעוני לא ביצעת?
ת.
נכון.
ש.
לפי הטבלה שלנו את הכסף היית צריך לקבל רק לאחר סיום מוחלט, כולל שליכט צבעוני?
ת.
נכון"
(עמ' 63 ש' 9-3 לפרוטוקול).

הנתבע 2 גם אישר שלא בוצעה עבודת צביעת הבית:
"ש.
אני אקח אותך דווקא לחיווט. 5% של החיווט אני אגיד לך מה הוא כולל, צביעת הבית
האם צבעת באופן מושלם את הבית.
ת.
לא. אבל התחילו הכנות"
(עמ' 63 ש' 31-29 לפרוטוקול).

כן אישר הנתבע 2 כי חיבור מים וביוב לא בוצע בצורה מושלמת (עמ' 63 ש' 32 עד עמ' 64 ש' 1 לפרוטוקול).

מהאמור נלמד כי הנתבעת לא השלימה את ביצוע כל השלבים שתמורתם שולמה לה.

20.
בעדותו הסביר הנתבע 2 כי שולם לו מלוא התשלום בגין השלבים האמורים מאחר שהתקדם בשלבים אחרים כדלקמן:
"ש.
תאשר לי בבקשה שעל פי ההסכם, אמור היית לקבל את שלב הביצוע לאחר השלמתו, מפנה לסעיף 10 ד' להסכם.
ת.
אתה צריך להסתכל על עוד סעיפים ואני אסביר. אני מפנה לטבלה בהסכם, לטבלת השלבים שכתוב את החוזה הביצוע והסכם הביצוע. יש שלב שכתוב צביעת פנים הבית, חיבור ביוב ומים, חיווט של צנרות. בשלב הזה, כולו 5% מתוכו בוצע חיווט בתוך צנרת החשמל וזה שלב שנעשה ביתר ושלא שולם עליו שקל אחד. כאשר משולם פה שלב הטיח חוץ אז נכון שהשליכט החיצוני לא בוצע שהערך שלו הרבה פחות מהחיווט והרבה פחות משלב הריצוף ששולם קרוב ל-7,400 ₪ פחות, מה גם שתשלומי המע"מ על התשלומים האלה לא נוספו.
בתשובה לשאלה, אני משיב שנכון שלא הושלם השלב של הטיח חוץ שזה שליכט חיצוני אך במקומו בוצעו שלבים אחרים והוא מצא לנכון לשלם.
ש.
מה שאתה אומר לי זה כך, על פי ההסכם לא היית צריך לקבל כסף, אך יחד עם זאת, בגלל שהתקדמת בשלבים אחרים שולם לך?
ת.
נכון.
(עמ' 63 ש' 28-16 לפרוטוקול).


ואולם, טענה זו עומדת בניגוד לאמור בהסכם.

21.
הנתבעים טוענים שהתשלום שבוצע מהווה אישור על ביצוע העבודות וכי לא עלתה כל טענה בעניין זה קודם לכן.
התובע העיד בנוגע לתשלום ששולם כדלקמן:

"זו טעות איומה שלי שהגעתי לכזה סכום ששולם. הסיבה ששילמתי והגעתי לסכום כזה היא מאד פשוטה. היינו נתונים בלוח זמנים מאד מאד לוחץ של הבית שגרנו בו, על מנת לפנות אותו. הדרישה שלך לתשלום הגיעה בכל שלב, תמיד הרבה לפני שסיימת אותו. כאשר אנחנו ביקשנו ממך להמתין לחכות שתסיים את השלב,
את הצבת את זה כתנאי להמשך העבודה בליווי של התנהגות גסה, בוטא במילים שאני לא רוצה לחזור עליהן פה.

התנית את המשך העבודה בזה שנשלם עוד לפני שסיימת את כל השלבים, מלווה באיומים קללים שאני לא אחזור עליהן כאן"
(עמ' 43 ש' 26-20 לפרוטוקול).

לעניין זה טען הנתבע 2 בעדותו כי כך היו ההסכמות בין הצדדים וכי אם התובעים רצו לומר ששילמו ביתר היה ראוי בזמן אמת לציין שמדובר במקדמה:
"זה שלא בוצע שליכט חיצוני אתה צודק. אין חולק. זה שהוא לא בוצע בהסכמה, אני חולק עליך, זה שאתה רוצה להגיד ששולם 57,000 ₪ של סכום מלא של עבודת הטיח זה לא נכון. השלמה של אותם חוסר של השליכט החיצוני הושלם בתתי שלבים אחרים שבגינם לא שולם כסף ואלו היו ההסכמות בינינו.
לא אני משלם לעצמי, מי שמשלם זה המזמין אחרי שהוא בודק ומחליט מה לשלם. אתה לא יכול לשלם בהסכמה ולהגיד ששילמת ביתר. אם היית רוצה לומר ששילמת ביתר, היה ראוי בזמן אמת להוציא מזכר ולהגיד שזו מקדמה וזה לא נעשה בפועל"
(עמ' 67 ש' 9-3 לפרוטוקול).

22.
אני מקבלת את עמדת התובעים כי שולמו לנתבעת כספים ביתר, בשים לב לכך שלא הושלמו כל השלבים בגינם בוצע התשלום. הנתבע 2 בעדותו אישר כי לא הושלמו מלוא השלבים בגינם התקבל תשלום ודי בכך להוכחת הטענה.

גם מדף החשבון שהגישה הנתבעת לתובעים (נספח 4 לכתב התביעה), עולה כי הנתבעת חילקה את השלבים באופן שונה. כך, הנתבעת הפרידה "חיווט חשמל 2%" מהשלב בו מצויה עבודה זו, כאשר רכיב זה מופיע פעמיים, כפי הנראה בכל פעם כחלק משלב אחר. כן מופיע רכיב של "איטום הגג 4%" שלא מופיע כשלב נפרד בהסכם. חלוקה זו אינה עולה בקנה אחד עם שלבי התשלום שנקבעו בהסכם.


טענת הנתבעים כי ביצעו עבודות הכלולות בשלבים אחרים, אינה מזכה אותם בתשלום על פי הטבלה בהסכם בטרם הושלם השלב. הנתבעים גם לא הוכיחו כי היתה הסכמה אחרת מהכתוב בטבלה בין הצדדים. על כן, אין לקבל את טענת הנתבעים כי הגיעו לנתבעת הסכומים שקיבלה.


גם טענת הנתבעים, כי התשלום מהווה אישור לביצוע העבודות אינה יכולה להתקבל, כאשר הנתבעים עצמם מאשרים כי השלבים לא בוצעו במלואם. טענת הנתבעים לקיומן של הסכמות עם התובעים בעניין זה, נטענה בעלמא ולא הוכחה.

23.
התובעת העידה כי התובעים לא מימשו את זכותם למנות מהנדס שיפקח על עבודות הבנייה שכן לא הייתה לתובעים אפשרות כלכלית לעשות כן (עמ' 35 ש' 33-32 לפרוטוקול).

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי "המפקח המהנדס ו/או האדריכל היו פוקדים את האתר כמעט מדי יום מפקחים מעירים את הערותיהם וככל שמצאו לנכון ורק לאחר סיום השלב הרלבנטי התובע שילם" (סעיף 31 לכתב ההגנה).
בעדותו העיד הנתבע 2 בעניין זה כדלקמן:
" ש.
הנה מגיע השלב שבו אתה מגיש חשבון של 38,000 ₪ ואומר לך ששילם לך ביתר, והשלב שאתה ביקשת שיתרחש התרחש. ומה התגובה שלך? עזבת את השטח, נטשת.
ת.
אתה עיזבת אותי. אתה מעזיב אותי ואתה אומר שאני עזבתי. אני מציע לו שיביא את המפקח שלו ושיעיר את הערותיו ונמשיך לקיים את ההסכם כלשונו והוא לא מגיב להצעה הזו".
(בעמ' 67 ש' 10-14).

דא עקא, במהלך הדיון התברר, בניגוד לטענת הנתבעים, כי לא היה כל פיקוח של "מפקח מהנדס ו/או אדריכל" ועל כן לא ברור למה מתכוונים הנתבעים.
ממילא כאשר נלמד מן העדויות בתיק שלא היה פיקוח כאמור, לא יכולים הנתבעים לטעון כי התקבל אישור של הפיקוח לביצוע בפועל וכי ניתן ללמוד מעצם התשלום על הביצוע, בפרט כאשר אין מחלוקת, גם לגישת הנתבעים, כי חלק מהעבודות לא בוצע.

24.
מהטבלה שערכו התובעים (צורפה כנספח 8 לכתב ההגנה), עולה ששולמו כספים בגין שלבים שטרם הושלמו.
יצויין כי אינני מקבלת את חישוב התובעים במלואו, שכן מקובלת עלי טענת הנתבעים, לפיה לא היה מקום לקזז סכומים בגין דלת וכלים סניטרים מאחר ששלבי עבודה אלה טרם הגיעו. הסכום שקוזז בגין כך עומד על סך של 11,800 ₪ ואין להפחיתו מהסכום שהיה על התובעים לשלם
עד אותו מועד.

עם זאת, גם ללא הקיזוז האמור, נמצא כי התובעים
שילמו ביתר, אף מעבר לדרישת הנתבעת, וכי לא היה מקום לדרישתה מיום 5.8.13.

לעניין זה, די לומר כי מאחר שלא בוצע שליכט צבעוני, ועל כך אין מחלוקת, לא הייתה זכאית הנתבעת לקבל סך של 7% מהתמורה.

7% מסך של 820,000 ₪, עומד על סך של 57,475 ₪. מכאן, שבמועד בו העלתה הנתבעת את דרישת התשלום של 38,866 ₪, כבר שולם לנתבעת ביתר סכום העולה על סכום זה ומשכך לא הייתה כל הצדקה לדרישתה זו.

מכל האמור עולה כי לא הייתה הצדקה לדרישת התשלום ולכן לא הייתה הצדקה להפסקת העבודה על ידי הנתבעת בגין אי תשלומו.

25.
מהראיות בתיק נלמד כי לאחר שלא שולמו הכספים הנוספים לנתבעת על פי דרישתה, לא המשיכה הנתבעת את עבודות הבניה, כפי שפורט לעיל.

הדבר עולה גם מהשתלשלות העניינים שארעה לאחר מכן.

המחלוקת בין הצדדים התעוררה כאמור במהלך חודש אוגוסט 2013. בעקבות הגשת תביעת הנתבעת בבית משפט השלום באשדוד ביום 1.9.2013, הודיעו התובעים במכתב מיום 23.9.2013, כי בכוונתם להתקשר עם קבלן אחר להשלמת המבנה ואפשרו לנתבעת לבחור בין 2 חלופות – מינוי מהנדס כמומחה מוסכם שיאמוד את שווי תיקון ליקוי הבניה במבנה או כי הנתבעת 1 תערוך חוות דעת מומחה מטעמה.

הנתבע 2 דחה במכתב מיום 3.10.2013 את החלופות שהוצעו, והציע כי ישלמו לו את יתרת התשלום ובמקביל הצדדים ימשיכו בקיום ההסכם.

מכאן, שתנאי להמשך העבודות על ידי הנתבעת, היה ביצוע תשלום הסכומים שדרשה הנתבעת מהתובעים.

ואולם, כאשר נקבע כי יתרת התשלום שדרשה הנתבעת לא הגיעה לה, הפרה הנתבעת את ההסכם עם התובעים בכך שלא המשיכה בביצוע העבודות.

26.
טענה נוספת של התובעים היא כי הנתבעת 1 לא עמדה במועד המוסכם לסיום העבודה.

כאמור, על פי ההסכם נקבע כי העבודה תסתיים בתוך 190 ימי עבודה מקבלת היתר הבניה שהתקבל ביום 21.10.2012 (מוצג 10 לתיק המוצגים של התובעים).

לכן טוענים התובעים בכתב תביעתם כי מועד סיום העבודות היה אמור להיות ביום 03.06.2013.

בסיכומיהם, ציינו התובעים כי לכל היותר היה על הנתבעת לסיים את העבודות עד לסוף חודש יולי 2013 (סעיף 8 לסיכומים).


בכתב ההגנה נטען כי 190 ימי עבודה אינם כוללים ימי חגים ושבתות וימים שלא בשליטת הקבלן ו"ימי חורף ופגעי מזג האוויר שגם הם לא נמנים כימי עבודה" (סעיף 45(2) – (3) לכתב ההגנה).

כן נטען כי יש להוסיף ימי עבודה בגין תוספות ושינויים מעבר לתכנית העבודה.

עוד נטען כי התובעים לא פעלו בזמן אמת להודיע על עיכוב. לפיכך נטען כי מועד סיום העבודות, להוציא ימי פיגור בתשלומים, היה אמור להיות ספטמבר 2013.


ראשית, יש לדחות את הטענה כי ימי חורף ופגעי מזג אוויר אינם ימי עבודה. הדבר אינו עולה מן ההסכם והטענה נטענה בעלמא וללא כל ביסוס. ממילא, לא הוכח כי היו ימי חורף ופגעי מזג אוויר שמנעו את עבודה.


שנית, באשר לתוספות ושינויים מעבר לתכנית, הרי שקיומם לא הוכח ולא עולה מחשבון הנתבעת שבו החריגה היחידה היא "הפרש ריצוף" בסך של 1,710 ₪.
על כן טענת הנתבעים לקיומם של תוספות ושינויים נטענה בעלמא ולא הוכחה.
מכאן, שיש לקבל את טענת התובעים לאיחור בביצוע עבודות הבניה שכן בקיזוז שבתות וחגים (לרבות ימי שישי גם על פי גישת התובעים), הבניה הייתה אמורה להסתיים בסוף חודש יולי 2013.
אין חולק כי העבודה לא הסתיימה עד מועד זה.

27.
בעת שמיעת העדויות בתיק, טען הנתבע 2 לראשונה כי העיכוב נגרם בגין אי המצאת תכנית אינסטלציה.
כך,

"ש.
מתי היית אמור לסיים את העבודה על פי ההסכם?
ת.
בהסכם אין יעד, יש 190 ימי עבודה.
ש.
מתי 190 ימי העבודה
מסתיימים לדעתך?
ת.
עדיין לא הגיע היום. אותו יום שהפסקת את העבודה, עוד לא הגיע המועד. אזכיר לך ב-21.6.2013 אני מפנה אותך לנספח המפורסם, שאני מקבל את הסקיצה, ת/5, ולשאלתך אם זה עיכב אותי אני אסביר.
הסקיצה הזו מה היא מבקשת, לעשות את מערכת המים בתוך הבית. בשים לב שמערכת צנרת שחורה בתוך הבית צריכה להתבצע לפני עבודות טיח פנים. זה אומר שאנחנו נאלצנו חודשיים לפני זה לבצע עבודה טיח בלי מערכת המים, כדי לא לעכב. באותה נקודה יכולתי לומר שבלי מערכת מים אני עוצר את העבודה. אבל אני המשכתי. יתרה מזאת אני גם יצאתי לעבודות טיח חוץ ועדיין לא קיבלתי את תוכניות המים. הגענו לשלב קריטי שהוא הריצוף, ופה אמרתי לו שאם אפשר לרצף בלי שתהיה תוכנית של מערכת המים".
(עמ' 69 ש' 26-15 לפרוטוקול).

לאחר מכן טען הנתבע 2 כי אי המצאת התכנית של האינסטלציה גרמה לעיכוב של מספר שבועות (עמ' 71 ש' 8-1 לפרוטוקול), אך כאשר נשאל אם יש לו ראיה שביקש את התכנית של האינסטלציה השיב שזה היה "בדיבור" (עמ' 71 ש' 12-9 לפרוטוקול).
כן ציין הנתבע 2 לעניין זה כי: "מעולם לא עלתה בזמן אמת בכתב שום טענה בנוגע ללוח זמנים" (עמ' 71 ש' 22-21 לפרוטוקול).



כאשר נשאל על כך שאי מסירת תכניות עכבה את העבודה, העיד התובע:

"אם אני מתייחס לתשלומים לתאריכי התשלום, אין בהם שום קשר לזה שסיימת את השלב. דבר שני אם הייתי כל כך מעקב את הקבלן וגורם לו נזקים, איפה הדרישה שלו בתוכנית צנרת מים ואינסטלציה אם אני מעכב אותה? איפה הדרישה הזו?"
(עמ' 46 ש' 14-12 לפרוטוקול).

ובהמשך:
"על איזה תוכנית אתה מדבר. אני לא זוכר מתי העברתי לך את זה ואם זה עיכב אותך בכלל. לא עבדת בצורה רציפה בבית. באת אלי בטענה כפי שאתה מחויב בחוזה לומר לי שאני מעכב אותך? טענת טענה כזו?"
(עמ' 49 ש' 5-3).

לאחר שמיעת עדויות הצדדים בעניין זה, אינני מקבלת את טענת הנתבעים כי אי מסירת תכנית אינסטלציה גרמה לעיכוב.
ראשית, הטענה נטענה לראשונה במהלך שמיעת העדויות בתיק, ולא מצאה ביטויה בכתב ההגנה או בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 2.
שנית, הנתבעים לא הוכיחו טענותיהם בנוגע לחסרונה של תכנית האינסטלציה, לכך כי דרשו מהתובעים תכנית זו, לכך שלא הומצאה להם בזמן ולכך שזה היה הגורם לעיכוב בביצוע העבודות.
די בכך כדי לדחות את טענתם בעניין זה.

28.
הנתבעים טוענים כי התובעים לא התריעו בזמן אמת על הפיגורים בהתאם לסעיף 13ו' להסכם וכי הטענה בדבר פיגורים, לא נטענה עובר להגשת התביעה.

אמנם צודקים הנתבעים כי טענה כאמור לא מצאה ביטוי בכתובים אולם, לא מצאתי שיש בכך כדי לשלול
את זכות התובעים מלהעלות טענה זו, לאחר שיחסי הצדדים עלו על שרטון.

העובדה כי התובעים לא הלינו על הפיגורים בזמן בו ביצעה הנתבעת את העבודות, אין פירושה כי לא היו פיגורים. אין בעובדה שהתובעים לא עמדו על סיום הבניה במועד ובלבד שזו התקדמה, כדי למנוע מהם להעלות טענות בעניין זה כאשר הנתבעת הפסיקה את הבניה.

29.
טענת הנתבעים כי התובעים לא אפשרו לנתבעת להשלים את ביצוע העבודות ולתקן את הליקויים, ממילא אינה רלוונטית מקום בו העבודה הופסקה על ידי הנתבעת והנתבעת סירבה להמשיך בביצוע העבודה נוכח קיומה של המחלוקת הכספית.

30.
מכל האמור עולה שהנתבעת הפרה את ההסכם בין הצדדים הן בדרישת התשלום הנוספת, הן בהפסקת העבודה והן באי עמידה בלוח הזמנים.
מכאן שהתובעים זכאים לפיצוי בגין נזקיהם.

חישוב הנזק
31.
להוכחת תביעתם הגישו התובעים את חוות דעתו של המהנדס דניאל גלמנוביץ' מיום 29.8.13. יצוין כי בהמשך ההליך הוגשה ביום 15.6.16, חוות דעת משלימה אשר בחנה את העבודות שנותרו לביצוע לאחר שהתובעים השלימו חלק מהעבודות בעצמם או על ידי מי מטעמם.


בחוות דעתו מציין המומחה הן ליקויים שנמצאו בעבודות שבוצעו והן עבודות שהשלמתן נדרשת.

32.
הנתבעים טוענים כי חוות הדעת אינה רלוונטית שכן המומחה לא ראה את ההסכם, את המפרט הטכני ואת תכניות העבודה, וחיווה את דעתו על בסיס תכנית הגשה שאינה זהה לתכניות שנמסרו לנתבעת עם חתימת ההסכם.

כן נטען כי בזמן אמת לא נטענו כל טענות וכי התובעים בחנו בזמן אמת את הבניה ושילמו את רוב שלבי הביצוע.

33.
הנתבעים בחרו שלא להביא מומחה מטעמם בזמן אמת לצורך בחינת מצב העבודות וזאת על אף פניית התובעים אל הנתבעים בעניין זה במכתב מיום 23.09.2013.
חוות דעת שהוגשה מטעם הנתבעים בהליך זה, נמחקה לאחר שאבד לנתבעים קשר עם המומחה והמומחה לא התייצב לדיון לצורך חקירתו.

34.
לאור האמור, בפני
בית המשפט עומדות אך ורק חוות הדעת של המומחה מטעם התובעים. עם זאת, אין פירוש הדבר שיש לקבל את האמור בחוות הדעת באופן מלא.

ראשית, בהתייחס לחוות הדעת המשלימה מיום 20.5.16 (הוגשה ביום 15.6.16) - עיון בה מעלה כי רובה הגדול כולל חזרה על רכיבי הליקויים לרבות סכומי התשלום, כאשר השוני העיקרי מחוות הדעת הראשונה הוא שחוות הדעת המשלימה מפורטת יותר בהתייחס לרכיבי הליקויים והתשלום בגינם, תוך שהיא משמיטה סעיפים ספורים בלבד מחוות הדעת הראשונה ומפחיתה סכומי פיצוי בגין רכיבים בודדים.

כך למשל, הסכומים בסעיפים 1, 2, 3, 4, 6, 8, 9, 11, 13 בחוות הדעת הראשונה נותרו ללא שינוי בסכומים בחוות הדעת המשלימה. גם הסכומים בסעיפים 1, 3, 4, 6, 7, 8, 9, 11, 13 בחלק הכללי נותרו ללא כל שינוי בחוות הדעת המשלימה.

בסעיפים 5 (עבודות חשמל), 7 (חדרים רטובים) וכן בסעיפים בחלק הכללי – סעיף 2, סעיף 14 וסעיף 15
- הופחתו הסכומים במסגרת חוות הדעת המשלימה.

סעיפים 10 (עבודות אינסטלציה), 12 (פרוזדור) וכן סעיפים בחלק הכללי – 10 ו-12 אינם מופיעים בחוות הדעת המשלימה.

סך עלות העבודות (לפני תוספות בגין פיקוח, עבודות בלתי צפויות ומע"מ) על פי חוות הדעת המשלימה עומד על סך של 338,925 ₪ בעוד שבחוות הדעת הראשונה הוא עומד על סך של 370,400 ₪ (ר' סעיף 35 להלן). בסך הכל מדובר בהפרש של 31,475 ₪, זאת בעוד התובעים טוענים כי ביצעו עבודות בסכום של כ-
250,000 ₪ (סעיף 28 לתצהירי התובע והתובעת).

בנסיבות אלה,
כאשר קיים פער ניכר בין טענות התובעים בדבר העבודות שבוצעו על ידם לבין ממצאי המומחה, אשר כלל לא התייחס לעבודות שביצעו התובעים ומצא את אותם ליקויים כמעט, לא ניתן ליתן כל משקל לחוות דעתו המשלימה של המומחה.

35.
שונים הם פני הדברים באשר לחוות דעתו הראשונה של המומחה אשר נעשתה בזמן אמת בסמוך לאחר שהתגלתה המחלוקת בין הצדדים.

יחד עם זאת, גם חוות דעת זו לא ניתן לקבל במלואה.

המומחה בחוות דעתו מעריך את עלות העבודה בסך של 370,400 ₪, כאשר לסכום זה הוסיף המומחה 10% בגין עבודות בלתי צפויות, 10% בגין בקרה ופיקוח מקצועי וכן 18% מע"מ.

יוער כי בחוות הדעת הראשונה עצמה, נקוב בסעיף המסכם סכום של 352,600 ₪ כעלות העבודה, אולם מדובר בטעות אריתמטית, כפי שעולה מסיכום רכיבי חוות הדעת וכאמור בסעיף 17 לכתב התביעה, ועל כן הסכום הנכון הוא 370,400 ₪.


עיון בחוות הדעת מעלה כי חוות הדעת מתייחסת לליקויים במספר תחומים – האחד, השוני בין אופן ביצוע העבודות לבין התקן;

השני, השוני בין אופן ביצוע העבודות לבין ההיתר שניתן; השלישי, הליקויים בביצוע העבודות וחוסר השלמה של העבודות.

36.
מקבלת אני

את עמדת המומחה ככל שהדברים אמורים בסטייה מן התקן הישראלי וביצוע עבודה שלא בהתאם להיתר.

על קבלן המבצע עבודות בניה לפעול בהתאם לתקן הישראלי ולתכנית ההיתר וככל שלא עשה כן, הרי שיש בכך משום ליקוי בעבודתו.

בעדותו המומחה אישר כי לא ראה הסכם עבודה אך ציין: "אני חוזר שבשבילי קובע ההיתר. תקן ישראלי, ספר כחול ומה שבוצע במציאות. אני בדקתי ליקויים" (עמ' 11 ש' 2-1 לפרוטוקול).


טוענים הנתבעים כי התוכניות שקיבלה הנתבעת לא היו תכנית ההיתר. אין בידי לקבל טענה זו.

קבלן מקצועי אשר מבצע עבודות בניה, מחויב לבחון את תכנית ההיתר ולפעול על פיה.
ממילא לא הוכח כי הנתבעים אכן לא קיבלו את תכנית ההיתר.


בהמשך העיד המומחה:

"
הבדיקה שלי מתבססת כן אך ורק על תוכנית ההיתר. על כל החוקים והתקנים שהראיתי והפרטים שהראיתי לבית משפט כיצד צריך לבצע ושהכל נעשה הפוך וגם על המצב הנוכחי שהקירות עקומים"
(עמ' 14 ש' 19-17 לפרוטוקול).


המומחה גם התנגד לטענת הנתבע 2 כי קבלן עובד על פי תכניות עבודה ולא על פי היתר (עמ' 24 ש' 34-33 לפרוטוקול).
לגישת המומחה, גם העובדה כי התובעים לא מינו מפקחים מטעמם, אינה מפחיתה את חבות הנתבעת.

כך, באשר לעובדה שהתובעים לא מינו מפקחים, השיב המומחה:
"
אפילו שהם לא מינו מפקחים, אתה קבלן, אתה לקחת לתת תמורה ויש לך אחרי הגב שלך שני מפקחים שהם מגיעים לשטח, אולי לא יודע, והם מהנדסים שמדינת ישראל קבעה.
אתה קבלן רשום וזו החובה שלך"

(עמ' 27 ש' 16-14 לפרוטוקול).

37.
גם באשר לאי השלמת עבודות והליקויים שנמצאו אני מקבלת את קביעות המומחה.

הנתבעים לא הביאו חוות דעת נגדית שיש בה כדי לסתור את קביעות המומחה באשר לליקויים שנמצאו ולעלותם.


טוענים הנתבעים כי העבודות שקבע המומחה שיש לתקן או לבצע, שונות מהמוסכם על פי המפרט הטכני.

ואולם, המומחה העיד לעניין זה כדלקמן: "אם מפרט טכני שונה מהיתר בנייה זה דבר חמור מאוד. זו עבירה פלילית. כי יש היתר... אתה לא יכול לשנות היתר" (עמ' 11 ש' 7-6 לפרוטוקול).

נוסף על כך, הנתבעים לא הביאו כל חוות דעת מטעמם אשר תעריך את ההפרשים בין המפרט הטכני לבין חוות דעת המומחה, ומשכך, ממילא, לא ניתן לקבל את טענתם זו.
באופן כללי ייאמר כי המפרט הטכני אינו מפורט באופן אשר מאפשר לקבוע כי יש בו כדי לסתור את קביעות המומחה.


לא ניתן לקבל גם את טענת הנתבעים כנגד הסתמכות המומחה על מחירי מחירון דקל. העובדה כי מחירי ההסכם נמוכים ממחירי מחירון דקל, אינה רלבנטית כאשר באים לבחון את העלויות שיגרמו לתובעים בשל השלמת העבודות ותיקון הליקויים.

38.

על אף האמור, מצאתי להפחית את הסכום שנקבע בחוות דעת המומחה בגין החומה.
המומחה קבע בסעיף 8 לחלק הכללי, כי הקבלן ביצע את קירות התומכים מבלוקים וכי "יש לפרק ולבצע מחדש קירות תומכים (חומה) לפי היתר" והעריך את עלות העבודה בסכום של 58,000 ש"ח.
אולם, בחקירתו אישר המומחה כי הדבר נעשה בהסכמת התובע 2, וכדלקמן:

"ש.
האם אתה יודע שהמזמין ביקש להפוך את הקיר לבלוקים או לא?
ת.
אני מודע לזה שהוא ביקש, הוא אמר לי שהיה דבר כזה. אבל מה? הקבלן כאיש שיווק כבעל מקצוע יודע מראש שכל שינוי זה כרוך בהיתר. אסור לו לנצל חוסר ידע של אדם. זה מה שקרה בשטח. אפשר לעשות הכל אבל הכל לפי היתר. כי זו עבירה על החוק"
(בעמ' 11 ש' 34 ועמ' 12 ש' 1-3).

כאשר התובעים לא מכחישים כי בניית החומה נעשתה באופן הזה על פי דרישתם, לא מצאתי לחייב את הנתבעת בתשלום סכום זה.

אמנם, בניה בניגוד להיתר מהווה ליקוי. ואולם, אני סבורה כי שונים הם פני הדברים כאשר הדבר נעשה על פי דרישת התובעים, ועל כן אין הם יכולים להיבנות מהחריגה מההיתר בעניין זה.
יוער כי קביעת המומחה כי בניית החומה נעשתה בניגוד להיתר, יכולה הייתה לסייע לתובעים לו היו נדרשים לטענה זו וטוענים כי לא ידעו שהדבר אסור או בניגוד להיתר. ואולם, התובעים לא העלו כל טענה של אי ידיעה בעניין זה ולכן תביעתם בנושא זה לוקה בחסר.
על כן יש להפחית מסכום חוות הדעת סך של 58,000 ₪.

39.
כמו כן, אני סבורה כי אין לחייב את הנתבעת בתוספת שקבע המומחה בגין פיקוח. אין חולק כי התובעים לא שכרו מפקחים מטעמם הן במסגרת ההסכם עם הנתבעת, כפי שאישרה התובעת בעדותה (עמ' 35 ש' 32 – 33 לפרוטוקול), והן לאחר מכן בעבודות שבוצעו על ידם להשלמת הבניה (סעיף 8 לתצהיר מר לוי עזרא, אביה של התובעת, לפיו התנדב לפקח על המשך העבודות).
מקום בו התובעים לא נשאו בעלות זו במסגרת העבודות שבוצעו על ידם בפועל ובמסגרת ההסכם עם הנתבעת,
אין הצדקה שהנתבעת תידרש לשלם עבור פיקוח כחלק מהפיצוי.
כך גם לא מצאתי לחייב בסך של 10%
בגין עבודות בלתי צפויות מראש, שכן גם במסגרת חוות הדעת המשלימה, לאחר שהתובעים על פי גישתם ביצעו עבודות בסך של כ-250,000 ₪, עדיין לא מצא המומחה לפרט עבודות אלה. כאשר המומחה התעלם מעבודות שבוצעו בפועל, לא ניתן לקבל את הערכתו באשר לקיומן של עבודות בלתי צפויות.

40.
על פי חוות דעת המומחה, עלות העבודות עומדת על סך של 370,400 ₪. מסכום זה יש להפחית את הסכום שנקבע בגין החומה בסך של 58,000 ₪. על כן, סה"כ עומד סכום עלות העבודות על סך של 312,400 ₪.

כאמור, לא מצאתי לחייב בגין עבודות בלתי צפויות ובגין בקרה ופיקוח מקצועי.
לסכום של 312,400 ש"ח יש להוסיף מע"מ בשיעור של 17% ובסך הכל - 365,508 ₪.
מסכום זה יש להפחית את כלל הסכומים שטרם שולמו על ידי התובעים על פי ההסכם בסך של
179,500 ₪.
על כן, זכאים התובעים לסך של 186,008 ₪.
בהערת אגב יוער, כי מאחר שהצדדים הגיעו להסכמה בניהם באשר להפרשים שעל התובע לשלם לנתבעת במסגרת ההליך המקביל שהתקיים בבית משפט השלום באשדוד, לא הופחתו ההפרשים מהסכום שנקבע.

41.
בנוסף לליקויי הבניה ולאי השלמת הבניה, תובעים התובעים החזר עלויות הסכם שכירות במושב משאבי שדה וכן תשלומי חובה למושב למשך 5 חודשים.

טוענים התובעים כי שולם סך כולל של 25,230 ₪ בגין תשלום דמי שכירות חודשיים בסך של 2,250 ₪, תשלום בגין דמי אחזקה חודשיים בסך 762 ₪, תשלום בגין השתתפות חובה לילדי המושב בסך 678 ₪ ותשלום בגין השתתפות חובה לילדי המושב בפעילות המושב בסך של 1,356 ₪.


לא מצאתי שיש לפצות את התובעים בגין התשלומים ששולמו מעבר לדמי השכירות. התובעים קבלו שירותים שונים בתמורה לתשלומים בגין אחזקה והשתתפות בפעילות המושב על ידי ילדיהם, ולכן אני סבורה כי יש להסתפק בפיצוי בגין דמי השכירות בלבד.

על כן, זכאים התובעים לסך של 11,250 ₪.

42.
אשר על כן, סכום הפיצוי הכולל המגיע לתובעים עומד על סך של 197,258 ₪.

חבות הנתבע 2
43.
לטענת התובעים הנתבע 2, שהוא בעל מניות יחיד בנתבעת, חב באופן אישי ויש להטיל עליו אחריות אישית שכן התנהלותו אינה מהווה התנהלות רגילה וסבירה של אורגן. התובעים טוענים כי הנתבע 2 ביצע עוולה של גרם הפרת חוזה שלא כדין על פי סעיף 62 לפקודת הנזיקין בכך שלא אפשר לנתבעת למלא אחר התחייבויותיה בהסכם. לעניין זה נטען כי הנתבע 2 גרם להפרת ההסכם שנחתם עם הנתבעת תוך שדרש כספים רבים ואיים כי אם לא יתקבלו תחדל הנתבעת מעבודתה. מנגד, טוען הנתבע 2 כי ההסכם נחתם עם הנתבעת בלבד. כן נטען להפרת חובת תום הלב ע"י הנתבעים.

44.
אין חולק כי רק הנתבעת היא צד להסכם.

בנסיבות אלה, כאשר ההסכם נחתם עם הנתבעת אין עילה לתביעה אישית כנגד הנתבע 2. לנתבעת אישיות משפטית נפרדת. התנהלות הנתבע 2 כפי שמתוארת על ידי התובעים נעשתה על ידי כאורגן של הנתבעת ולא מקימה לו חבות אישית.

לא נטען כי יש מקום להרמת מסך וכל שנטען הוא כי יש לחייב את הנתבע 2 באופן אישי כלפי התובעים, מכוח עוולת "גרם הפרת חוזה".

עצם קיומם של ליקויי בנייה ומחלוקת באשר לאי השלמת בנייה, גם אם נמצא כי הנתבעת חבה בכך, אינה מספקת לצורך הקמת חבות בנזיקין כנגד האורגן של החברה, קרי הנתבע 2.

45.
התובע עצמו, כאשר העיד בעניין זה, לא ידע לומר מדוע הוגשה תביעה אישית נגד הנתבע 2 והפנה לעורך דין:
"
ש.
אחרי שאתה מבין שאני לא מחויב לך באופן אישי בהסכם ואחרי שאתה מבין שלא שילמת לישר יורם באופן מכוח מה הגשת את התביעה כנגדי?
ת.
אני לא משפטן. אני לא יודע את מי לתבוע, את יורם באופן אישי, את החברה, זו הסיבה שלקחתי עו"ד ובעצתו זה מה שעשיתי. אני לא מבין את המשמעויות המשפטיות את מי אני צריך לתבוע ואת מי לא
(עמ' 50 ש' 19-15 לפרוטוקול)
.
מכאן שהטענה כי הנתבע 2 "גרם הפרת חוזה" נטענה בעלמא ולא הוכחה. התובעים לא פירטו את טענתם ולא צירפו כל אסמכתא לטענתם כי ניתן לחייב את הנתבע 2 כבעל מניות של הנתבעת או כמנהלה באופן אישי בעילה של גרם הפרת חוזה.
כך גם טענות בדבר הפרת חובת תום הלב נטענה בעלמא ללא כל פירוט או אסמכתאות ולא הוכחה.

46.
לאור האמור, התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

סוף דבר
47.
מכל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סכום כולל של 197,258 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.
כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 7,000 ₪.
לא מצאתי לחייב את התובעים בהוצאות הנתבע 2 מקום בו ייצג הן את הנתבעת והן את עצמו.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט"ז חשוון תש"פ, 14 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 45611-09/14 אלון הדר, טלי הדר נ' בניני ישר יורם קבלנים בע"מ, יורם ישר (פורסם ב-ֽ 14/11/2019)