פסקי דין על עודד סקיזדה | פסקי דין על נפתלי גון | פסקי דין על פרומה גון |

64793-11/18 עשא     18/11/2019




עשא 64793-11/18 עודד סקיזדה נ' נפתלי גון, פרומה גון








בית משפט השלום בראשון לציון



עש"א 64793-11-18 סקיזדה נ' גון ואח'






בפני

כבוד השופט
מוטי פירר


מערער

עודד סקיזדה



נגד


משיבים

1.נפתלי גון

2.פרומה גון


בשם המערער:
עו"ד עמוס טיין
בשם המשיבים: עו"ד אלדר פרץ



פסק דין

ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל בראשון לציון כלנית שפירא ברגמן, מיום 14.11.19, בתיק 504738-01-18,
אשר קיבלה את טענת "פרעתי" שהגישו המשיבים (החייבים) כנגד המערער (הזוכה), לאחר שהאחרון הגיש לביצוע פסק בוררות מאושר.
הערעור נסוב על דבר היקף סמכותה של רשמת ההוצאה לפועל בביצוע פסקי דין בכלל, ובדיון בטענת "פרעתי" בפרט, תוך שימת לב למאפיינים הייחודיים הנוגעים לביצוע

פסק דין
המאשר פסק בורר והכולל בין היתר הוראות שלובות.
תמצית העובדות וההליכים הקודמים
1.
ארסקו חברה לבניה והשקעות בע"מ אשר בבעלותו ובניהולו של מר עודד סקיזדה
, היא חברה פרטית העוסקת בביצוע עבודות בניה (להלן – "המערער"). גון נלסון נפתלי וגון פרומה (להלן – "המשיבים") הם בעלי זכויות במגרש ברח' ביאליק 8 ביהוד, הידוע כחלקה 99 בגוש 6694, עליו בקשו לבנות את בית מגוריהם.
2.
בשנת 2012 התקשרו הצדדים בהסכם לבניית שלד הבניין במגרש. בהסכם נקבע בין היתר, כי המערער, יבנה את שלד הבניין במגרש לפי תכניות ביצוע שיקבל, ובתמורה ישולם לו בתשלומים ולפי קצב הבניה, סך כולל של 680,000 ₪ בתוספת מע"מ.
3.
במהלך ביצוע העבודות התגלעו בין הצדדים מחלוקות שונות, בעקבותיהן נכרת בין הצדדים הסכם בוררות, על פיו הסכימו הצדדים למסור את ההכרעה במלוא המחלוקות שביניהם לבורר מר אבי ג'נח (להלן – "הבורר").
4.
לאחר מספר שבועות, הוציא הבורר ביום 17.4.13 מתחת ידיו פסק בוררות חלקי, ומאוחר יותר ביום 6.5.13 פסק בוררות סופי (שני הפסקים יחד ייקראו להלן – "פסק הבורר"). בפסק, הכריע הבורר בשלל המחלוקות שהובאו בפני
ו ואף קבע מתווה להמשך העבודה המשותפת בין הצדדים, תוך הטלת האחריות לביצוע פעולות שונות על כל אחד מן הצדדים. בין היתר קבע הבורר אילו תוספות מגיעות למערער בגין עבודות נוספות שביצע, לאילו קיזוזים זכאים המשיבים, מהם הליקויים המחייבים תיקון, מהם שלבי הביצוע בגינן זכאי המערער לתשלום עד כה, ומהם הסכומים ששולמו על ידי המשיבים עד לנקודת זמן זו. עוד קבע הבורר מהם השלבים הבאים לביצוע אשר כנגדם תשולם בעתיד יתרת התשלום.
5.
עיון בפסק הבורר מעלה כי במועד הפסק, בוצעה מרבית העבודה, וכי היתרה לתשלום כנגד השלמת מלוא יתרת העבודה לרבות התוספות שנפסקו היא כ-205,000 ₪ בתוספת מע"מ. חשוב להדגיש כבר עתה, כי פסק הבורר – לרבות הפסק הסופי מיום 6.5.13 – צופה פני עתיד וכולל הוראות אופרטיביות המנוסחות בלשון עתיד וציווי, כדוגמת "
נפתלי ידאג במידית לאינסטלטור לצורך ביצוע חלקו [...]"; "נפתלי ידאג להתקשרות עם איש מקצוע [...]"; "עודד יתחיל לא יאוחר מיום א' בעבודות הקשורות אליו [...]
". דא עקא, שבנקודת זמן זו גבה הר בין הצדדים והעבודות הופסקו ולא חודשו עוד. מאוחר יותר מסרו המשיבים את המשך ביצוע העבודה לקבלן אחר.
6.
בעקבות הפרת פסק הבורר, הגיש המערער תביעה בבית משפט השלום בתל אביב כנגד המשיב 1 (להלן – "המשיב") ואילו המשיב הגיש תביעה שכנגד כנגד המערער. כל אחד מן הצדדים האשים את משנהו בהפרת פסק הבורר ובנזקים ובהפסדים שנגרמו לו בעקבות כך. התביעות ההדדיות נידונו בפני
כב' השופט רונן אילן בבית משפט השלום בתל אביב בת"א 33900-06-13. בית המשפט ניתח את מערכת היחסים בין הצדדים ואת משמעות פסק הבוררות - אשר נכון לאותה עת טרם אושר על ידי בית המשפט המוסמך. בסופו של יום העדיף בית המשפט את גרסת המערער לפיה, המשיב הוא זה שלא קיים את חלקו בפסק הבורר ובכך מנע מהמערער מלהשלים את חלקו; עוד נקבע, כי בתקופה שלאחר פסק הבורר נערך המערער מצדו והחל בביצוע העבודות אשר הוטלו עליו בפסק הבורר, אך המשיב סיכל אפשרות זו, לא קיים את חלקו בביצוע אותן עבודות, ובהמשך הביא להפסקתן המוחלטת; בין היתר נאמר בפסק הדין כי ככל הנראה התנהלות המשיב הייתה מכוונת ונבעה ממחאתו כנגד קביעות הבורר.
7.
בסופו של יום פסק בית משפט השלום בתביעות ההדדיות (פסק דינו של כב' השופט רונן אילן בת"א 33900-06-13 ייקרא להלן ולשם הקיצור – "פס"ד השלום") כך: על אף שלל הממצאים דלעיל, תביעתו של המערער לתשלומים המגיעים לו מכוח פסק הבורר – נמחקה, זאת בהעדר סמכות עניינית, שכן כאמור, באותה העת פסק הבורר טרם אושר בבית המשפט המוסמך בהתאם להוראות סעיף 23(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן – "חוק הבוררות"); תביעתו של המערער המתייחסת לנזקים שנגרמו לו בתקופה שלאחר מתן פסק הבורר עקב הפרת פסק הבורר – נדחתה, בהעדר ראיות מספקות לנזק; התביעה שכנגד מטעם המשיב כנגד המערער נדחתה לגופה לנוכח ההכרעה לפיה, המשיב הוא זה שהפר את פסק הבוררות ובכך מנע את השלמת העבודות.
8.
אחר הדברים אלו, הגיש המערער את פסקי הבוררות (החלקי והסופי גם יחד) לאישור בית המשפט המחוזי מרכז לוד, וביום 8.8.17, בהעדר התנגדות מטעם המשיבים, אושר הפסק, (הפ"ב 49400-06-17, כב' הש' ב. טולקובסקי, להלן – "פס"ד המחוזי"). בהתאם לאמור בפס"ד המחוזי: "
באישור פסקי הבוררות אין כדי להכריע בכל מחלוקת ככל שקיימת כזו בעניין פרשנות פסקי הבוררות. כל טענה בעניין זה שמורה לצדדים להליכים המתאימים
". הנה כי כן, בעקבות פס"ד המחוזי, ובהתאם להוראות סעיף 23(א) לחוק הבוררות, דינו של פסק הבורר כדין

פסק דין
של בית משפט לכל עניין (להלן – "פסק הבוררות המאושר").
9.
בעקבות אישור פסק הבורר שם המערער פעמיו ללשכת ההוצאה לפועל והגיש בקשתו לביצוע פסק הבוררות המאושר. לטענת המערער, על פי הפסק זכאי הוא לתשלום מאת המשיבים בסך 205,822 ₪ בתוספת מע"מ, סכום אשר מהווה את יתרת התשלום המגיעה לו בגין השלמת
מלוא
העבודות במגרש (להלן – "יתרת התשלום"). כזכור מדובר בעבודות אשר
ביצוען או ביצוע חלקן סוכל על ידי המשיבים – כך נקבע בפס"ד השלום. המשיבים מצדם, עתרו לסגירת התיק מטעמים דיוניים שונים, ולחילופין מכוח טענת "פרעתי", תוך שהבהירו כי יתרת חובם כלפי המערער אינו עולה על 2,000 ₪, שכן העבודות בגינן דורש המערער תשלום – כלל לא בוצעו על ידו.
10.
לאחר דיון שהתנהל בפני
כב' הרשמת, בה בחנה בין היתר את פסק הבוררות, שלבי הביצוע השונים והתשלומים הקבועים בו, את הממצאים שנקבעו בפס"ד השלום ואת טענות הצדדים, ניתנה ביום 14.11.18 החלטתה נשוא ערעור זה. בהחלטתה קבעה כב' הרשמת, כי יתרת התשלום על פי פסק הבוררות המאושר אכן עומדת על סך של 205,822 ₪ בתוספת מע"מ בהתאם לעמדת המערער; עם זאת תנאי לתשלום הוא השלמת העבודות המפורטות בפסק הבוררות המאושר; אין מחלוקת כי לא כל העבודה הושלמה – הדבר אף עולה מהממצאים שנקבעו בפס"ד השלום; לפיכך יש להפחית מיתרת התשלום את הסכומים עבור העבודות שלא שולמו וכן הוצאות משפט שנפסקו. בסיכומו של דבר פסקה כב' הרשמת כך: "
משהזוכה [
המערער
] לא עמד בתנאים להמשך התשלומים ומשלא היה באפשרותו להמשיך ולעבוד לאור הצהרתו הוא (בהתאם לפסק דינו של כב' השו' רונן), אני מקבלת את טענות החייבים באשר לקיזוז הסכומים עבור העבודות שלא הושלמו [...] ומעמידה את יתרת החוב ע"ס 11,918 ₪
". לאחר שחייבה את הזוכה בהוצאות המשיבים בסך 2,500 ₪, העמידה כב' הרשמת את יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל על סך 9,418 ₪.
11.
על החלטה זו הגיש המערער ערעורו זה, ואלו עיקרי טענותיו: פסק הבוררות המאושר מהווה

פסק דין
חלוט, לפיכך על הרשמת היה להוציאו אל הפועל ככתבו וכלשונו מבלי לשנותו, ובהתאם לכך לאכוף על המשיבים את תשלום יתרת התמורה בלא לבצע כל הפחתה או ניכוי; טענת "פרעתי" מוגבלת לדיון בחובות מבוררים של הזוכה כלפי החייב, במסגרת זו אין מקום לדיון בטענות סבוכות הדורשות הכרעה שיפוטית; טענת ה"פרעתי" שטענו המשיבים מבוססת על טענות שהוכרעו כבר בפס"ד השלום, שם נדחתה התביעה שכנגד אשר הגיש המשיב כנגד המערער, תוך שנקבע שהמשיב הוא זה שסיכל את פסק הבורר, לפיכך חל בנסיבות העניין מעשה בית-דין; דיון בטענת פרעתי מוגבל לאירועים שאירעו לאחר פס"ד המחוזי אשר אישר את פסק הבורר, ואילו הרשמת הביאה בחשבון אירועים שקדמו לו – אי השלמת העבודות; במסגרת הדיון בטענת ה"פרעתי" לא הייתה רשאית כב' הרשמת לקבוע ממצאים הנוגעים לתוכנו של פסק הבורר, כגון הערכת היקף ושווי העבודות אשר טרם בוצעו עד לאותו שלב, זאת כל עוד לא עמד בפני
ה

פסק דין
חלוט הקובע חבות של המערער כלפי המשיבים.
לסיכום, טוען המערער, בהעדר ראיות לפירעון ממש שביצעו המשיבים לאחר פס"ד המחוזי, ולחילופין בהעדר

פסק דין
חלוט לפיו המערער חב מנגד כספים למשיבים, אין מקום לסטייה ממסקנות פסק הבוררות המאושר. לפיכך החלטת הרשמת – אשר קבעה כי יש להפחית מיתרת התמורה את סכום העבודות שלא הושלמו תוך קביעה מהו אותו סכום – מהווה חריגה מהסמכות המוקנית לה על פי דין.
12.
מנגד, טוענים המשיבים, כי הרשמת כלל לא חרגה מהסמכות המוקנית לה, אלא אך יישמה את פסק הבוררות המאושר. פסק הבוררות, אשר ניתן במהלך ותוך כדי תקופת יחסי העבודה שבין הצדדים, קבע הוראות לעתיד הכוללים חיובים שלובים, תוך התאמת חלק תשלום כנגד כל שלב ביצוע. משהובהר – הן בגוף פסק הבורר והן לאחר מכן בממצאי פס"ד השלום – אילו שלבי ביצוע לא הושלמו על ידי המערער, הרי שבדין יישמה כב' הרשמת את פסק הבוררות וקבעה כי אין לחייב את המשיבים בתשלום בגין שלבי ביצוע אלו.
דיון
סמכות רשם ההוצאה לפועל – כללי
13.
רשם ההוצאה לפועל רשאי לדון להחליט ולהורות ככל שיראה לנכון בבקשות בכל עניין הנוגע לניהולו של הליך לפי חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, (סעיף 3א(ב) לחוק), ובכלל זה להורות על ביצועם של פסקי דין. עם זאת, נפסק לא אחת כי תפקידו של הרשם הוא להוציא לפועל את האמור בפסקי דין ואין הוא מוסמך להחסיר או להוסיף לפסק הדין או לקרוא לתוכו את מה שלא נאמר בו, (רע"א 773/97 טנקרידרי ארנקיל בע"מ נ' חיפה כימיקלים בע"מ (30.3.97); רע"א 1557/06 עו"ד בן ציון שיפטן נ' עו"ד דוד קירשנבום (12.7.06); כמו כן ר' ד. בר אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות, מהדורה שביעית, 2019 להלן – "בר אופיר", עמ' 168).
14.

פסק דין
המוגש לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל, צריך שיהיה ברור ונהיר על פניו, שכן היקף סמכותו של הרשם מצומצם לאכיפת ביצועו של פסק הדין ולא לפרשנותו. הלכה ידועה היא, כי אל לו לרשם "להציץ אל מאחורי הפרגוד" של פסק הדין ולבחון את היבטיו המשפטיים השונים. הקיף סמכותו מוגבל לאכיפת פסק הדין והוצאתו מן הכוח אל הפועל. כאשר פסק הדין ניתן לפרשנויות שונות, מוסמך הרשם לפנות בכתב לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין לקבלת הבהרה, זאת בהתאם להוראות סעיף 12 לחוק.
אולם לעתים, הקושי בביצוע פסק הדין אינו טמון באפשרויות השונות לפרשנותו, כי אם בכך שביצועו כרוך בהכרעות עובדתיות או משפטיות נוספות להן לא ניתן מענה בפסק הדין. במצב דברים שכזה, כאשר אין למעשה

פסק דין
הניתן לביצוע כמות שהוא בהליכי הוצאה לפועל, פסק הדין לא ייאכף, והזוכה יופנה לקבלת סעד מבית המשפט המוסמך. טעמם של הדברים טמון באופי פעולתו של הרשם אשר מכהן כ'ערכאת ביצוע' של פסקי דין. פעולותיו נושאות אופי משפטי-מנהלי ואינן מהוות מסגרת מתאימה לדיון בהוכחות, שמיעת עדויות והבאת ראיות בעניינם המהותי של הצדדים, (ר' ע"א (ת"א) 2194/03
יצחקי חפירות ומבנים בע"מ נ' צמנטכל קרקע ומבנים בע"מ (10.1.06); ע"א (ת"א) 1847/05 קרן קיימת לישראל נ' יורב אחזקות בע"מ (29.5.06); בר אופיר, עמ' 169).
15.
נכון הדבר גם כאשר מדובר בפסק בורר אשר אושר כדין על ידי בית המשפט המוסמך. על הרשם לבצע אפוא את פסק הבוררות המאושר ככתבו וכלשונו, ואין הוא מוסמך לשנותו או לקבוע קביעות מהותיות כלשהן לצורך אכיפתו. בהתאם לכך, כאשר מדובר באכיפת פסק בורר מאושר, הקובע באופן כללי הוראות לעתיד כגון פיצוי כנגד הצד שיפר את פסק הבורר, הרשם לא מוסמך לקבוע מי הפר ומהו הפיצוי שייפסק. השאלה אם צד מסויים הפר את חיוביו על פי הפסק, איננה יכולה אפוא להיות מוכרעת על ידי הרשם, שכן היא מחייבת הכרעה שיפוטית. לפיכך, כאשר צד לפסק בורר מראה כי הפסק איננו ניתן לאכיפה בהוצאה לפועל, אין מנוס מהגשת תביעה על פי פסק הבורר לבית המשפט המוסמך. (ר' ע"א
427/89
מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' מאיר מרחב (31.12.89);
עא (י-ם) 383/93 אילן וקרן גרינפילד נ' ניר ונילי גור (31.12.93); בר אופיר עמ' 233). בעניין גרינפלד, אשר נסיבותיו דומות לנסיבות ענייננו, נאמר על ידי כב' השו' א. פרוקצ'יה כך:
השאלה האם גור הפרו את חיוביהם על פי פסק הבורר איננה יכולה להיות מוכרעת על ידי ראש ההוצאה לפועל, שכן היא מחייבת הכרעה שיפוטית. באשר לפסק בורר שאושר בבית משפט - ניתן להגיש תביעה בעילת הפסק עצמו מכח הדין הכללי אם קיים צידוק מיוחד לכך, כגון, אם הפסק שאושר אינו ניתן להוצאה לפועל כשם שהדבר בענייננו (ע.א. 427/89 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ. מרחב, פד"י מ"ו(4) 86, 92). משמראה צד להליך כי הפסק אינו ניתן לאכיפה בהוצאה לפועל, אין מנוס מתביעה על פי הפסק.
16.
כללו של דבר, כאשר פסק בוררות מאושר, איננו קובע הוראות אופרטיביות חד משמעיות הניתנות ליישום, לא ניתן "לדלג" על שלב ההכרעה השיפוטית היישר לשלב הביצוע ואין רשם ההוצאה לפועל מוסמך לגשר על החלק החסר. על הזוכה אפוא, להגיש תחילה תביעה מכוח הפסק, אשר תביא את כלל הוראות פסק הבורר לכדי 'שורה תחתונה' ברת ביצוע.
סמכות הרשם במסגרת טענת "פרעתי"
17.
סעיף 19 לחוק מסמיך את רשם ההוצאה לפועל לדון בטענות החייב לפיהן "
מילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו
". סמכותו זו של הרשם מהווה סמכות מעין שיפוטית. על אף זאת, מוגבלת היא לדיון בטענות פשוטות ומבוררות. ככל שמתגלעת מחלוקת סבוכה המחייבת הכרעה עובדתית או משפטית מורכבת, על הרשם להפנות את הצד הטוען "פרעתי" לבית המשפט המוסמך. בע"א 922/06 רלה וינשטיין נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע''מ (30.4.06) נאמר כך:

[...] דברים אלה מעוגנים בהיגיון, שהרי אין להפוך את ראש ההוצאה לפועל לערכאה המבררת סכסוכים כשלעצמם. כל עוד מצריכות טענותיה של המבקשת כלפי המשיב בירור ראייתי על ידי בית המשפט, אין בידה להישען עליהן בהליך בהוצאה לפועל בגדרי טענת "פרעתי". בדומה, בבש"א (תל אביב-יפו) 3269/02 גלינצמן נ' בנק לאומי (סגן הנשיא בר אופיר) נאמר: "ניתן לקזז חובות של החייב במסגרת טענת "פרעתי" באשר חובות אלה מבוררים הם... אולם כאשר נטען לקיומם של נזקים השנויים במחלוקת בין הצדדים- כי אז: בירור העילה לגרימתם ושיעורם אינם בסמכותו של ראש ההוצאה לפועל לדון בהם, אלא להגשת תביעה בבית המשפט המוסמך...
18.
כך, לעתים מוגש לביצוע

פסק דין
אשר חלק מהוראותיו צופות פני עתיד וכוללות תנאים שונים, והצדדים טוענים לקיומם או לאי קיומם של אותם שלבים. הדבר נפוץ בעיקר בפסקי דין הנותנים תוקף להסכמי פשרה. במקרים כגון אלו, ככל שמדובר בנתונים מבוררים ופשוטים יכריע בכך הרשם במסגרת טענת פרעתי, אולם ככל שמדובר בהכרעה סבוכה, או שאין בידי הרשם הנתונים הדרושים לצורך הכרעה, יפקיע הרשם מידי עצמו את ההכרעה בנדון ויפנה את הצדדים לבית המשפט המוסמך. על הרשם לשקול ולהכריע אפוא בכל מקרה לגופו, האם פסק הדין המונח בפני
ו הוא בר ביצוע כמות שהוא (הש' המ' 283/71
משה אמריגליו ובנו בע"מ נ' נוה פאר יחזקאל בן יצחק בע"מ (13.9.71); ע"א 194/74
יעקב קוחנובסקי ובניו, קבלני בנין בע"מ נ' יהודה ג'רבי, מפעלי בניה בע"מ (9.1.75); רע"א 2786/10 אמיר בן דוד נ' ניסים דגלדטי (19.9.10); בר אופיר עמ' 280(1)).
טענת "פרעתי" שגובשה לאחר מועד פסק הדין
19.
בניגוד לכותרתו של סעיף 19, טענותיו של חייב לפי סעיף זה אינן מוגבלות רק לטענת 'פירעון' במובנו המילולי המצומצם, אלא לכל טענה מסוג כלשהו אשר פוטרת אותו מלמלא אחר פסק הדין (בר אופיר, עמ' 272(4)). עם זאת, החייב איננו יכול לשוב ולעורר בבקשתו טענות עובדתיות או משפטיות שמקומן היה במסגרת בירור התובענה שקדמה להליכי ההוצאה לפועל. כלומר, לאחר שפסק הדין כבר ניתן, אי אפשר לעורר טענה שגובשה לפי מתן פסק הדין נגד חבותו העקרונית של החייב, ואף לא כנגד היקף החבות. טענת פירעון שכבר היתה קיימת לפני מתן פסק הדין, לא תישמע בלשכת ההוצאה לפועל כדי שהרשם לא יעמיד מעשה בית דין בסימן שאלה (בר"ע 87/72
משה אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין (14.6.72) – להלן "הלכת אלבוים"; עניין שיפטן דלעיל; בר אופיר, עמ' 272(5)). סמכותו של הרשם מוגבלת אפוא לדיון בעובדות שהתעוררו לאחר מתן פסק הדין בלבד. כאשר מתעוררת מחלוקת סבוכה סביב סכומים שונים אשר שולמו לפני מתן פסק הדין ובדבר הרלוונטיות שלהם לחוב הפסוק והמסוים – מחלוקת זו צריכה להתברר בבית המשפט המוסמך ולא בפני
הרשם (רע"א 10971/05 מרדכי זהבי נ' עיריית קרית ביאליק (28.9.06); בר אופיר, שם).
20.
שאלה היא, מה יהיה דינה של טענת "פרעתי" הנטענת כנגד בקשת זוכה לביצוע

פסק דין
אשר אישר פסק בוררות, בנסיבות בהן העובדות המהוות בסיס לטענת ה"פרעתי", אירעו
לאחר
מתן פסק הבוררות אך
בטרם
מועד אישור פסק הבוררות על ידי בית המשפט המוסמך? זהו המקרה שלפנינו, שכן בענייננו, במועד מתן פסק הבורר, צפוי היה כי עבודתו של המערער תושלם ובהתאם לכך תשולם לו יתרת התמורה. אולם במועד מתן פס"ד המחוזי אשר אישר את פסק הבורר, ברור היה לכולי עלמא כי יחסי הצדדים נגדעו לבלי שוב וכי פסק הבורר הופר.
לטעמי, המועד הקובע בענייננו לעניין יישום הלכת אלבוים דלעיל, הוא מועד מתן פסק הבוררות ולא מועד מתן פס"ד המחוזי אשר אישר את פסק הבוררות. הטעמים לכך הם שלושה: ראשית, סעיף 23(א) לחוק הבוררות קובע כי משאושר פסק הבורר – "
דינו
לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק-דין של בית המשפט
". ודוק, נושא המשפט הוא פסק הבורר, אשר הופך הוא עצמו להיות כ

פסק דין
לכל דבר. בהתאם לכך, גם מועד מתן פסק הבוררות יהיה המועד הקובע, כך בכל הקשור לסיווגן של טענות "פרעתי", אשר נולדו לאחר מועד מתן פסק הבורר; שנית, ההיגיון בהלכה לפיה לא ייזקק הרשם לטענות פרעתי שמקורן בעובדות שאירעו לפני מתן פסק הדין, נעוץ בהנחה לפיה ככל שמדובר בטענות הגנה, היה על החייב להעלותן במסגרת
ההליך המקורי ולפיכך טענות אלו "נבלעו" בפסק הדין (בר אופיר, 272(5)). היגיון זה תקף רק מקום בו מדובר בערכאה אשר אכן דנה ובררה את טענות הצדדים – בענייננו – הליך הבוררות. כאשר מדובר בערכאה אשר אך אישרה את פסק הבורר מן הבחינה הפורמלית אך לא דנה בעצמה בטענות הצדדים, היגיון זה אינו תקף, זאת לכל הפחות בנסיבות המקרה שבפני
נו. נסיבות אלו מלמדות, כי לא מצופה היה שהמשיבים יתנגדו לאישור פסק הבורר כפי שהוא בבית המשפט המחוזי, שכן פסק הבורר אינו קובע חובת תשלום עצמאית ונפרדת, אלא חובת תשלום הכרוכה ומותנית בהשלמת העבודות. בנסיבות בהן לא מצופה כי המשיבים יתנגדו לאישור הפסק, אין לראות בעובדות שאירעו בין מועד פסק הבורר לבין מועד אישורו – כעובדות הקודמות לפסק הדין ואשר המשיבים מושתקים מלטעון בעניינן. (הש' רע"א 1300/09 עדן חשמל בע"מ נ' א.א. מרכזי שליטה בע"מ (2.6.09)); שלישית, פס"ד המחוזי עצמו הבהיר כי אין באישור פסק הבורר כדי להכריע בכל מחלוקת הנוגעת לפרשנות הפסק וכי בעניין זה שמורות לכל צד טענותיו. הוראה זו אל נכון נבעה מכך שמדובר בפסק הכולל תניות שלובות ומורכבות.
21.
ניתן אם כן לסכם פרק זה. הרשם יוציא אל הפועל

פסק דין
– כל עוד הוא מבורר וניתן לביצוע. במסגרת סמכותו זו ידון הרשם גם בטענת "פרעתי" שמעלה החייב, אף זאת – כל עוד מדובר בטענה מבוררת בה ניתן להכריע בקלות וביעילות. אך כאשר מדובר במחלוקת סבוכה הדורשת הכרעה שיפוטית, יפקיע עצמו הרשם מלדון בה ויפנה את הצד הרלבנטי לבית המשפט המוסמך. אולם מיהו הצד שיופנה לבית המשפט על מנת לבסס את טענותיו?
לעתים, חוסר האפשרות לביצוע פסק הדין עולה כבר מעיון בפסק הדין עצמו – כך הדבר פעמים רבות ב

פסק דין
אשר נתן תוקף להסכם מורכב בין צדדים, או ב

פסק דין
הכולל הוראות לעתיד השלובות ומותנות זו בזו, כאשר מובהר כי חלק מהתנאים לא קוימו. מנגד, לעתים, פסק הדין נראה על פניו ברור וניתן לאכיפה, אולם בעקבות טענת "פרעתי" המוגשת על ידי החייב, מתגלה כי מדובר במחלוקת סבוכה הדורשת בירור מעמיק.
התוצאה אפוא היא זו: כאשר פסק הדין על פניו אינו ניתן לביצוע
– יימנע רשם ההוצאה לפועל מלאכפו ויפנה את הזוכה לבית המשפט המוסמך על מנת שיכריע תחילה באותן הסוגיות הדרושות לצורך ביצועו של פסק הדין; באותו אופן אך מן העבר השני – כאשר פסק הדין כשלעצמו ברור על פניו, אך טענת ה"פרעתי" שמעלה החייב מעוררת שאלות סבוכות המחייבות הכרעה שיפוטית – יפנה הרשם את החייב לבית המשפט המוסמך על מנת שיכריע בשאלות אלו.
מן הכלל אל הפרט
22.
פסק הבורר בענייננו, איננו קובע "שורה תחתונה" הניתנת לביצוע באופן מעשי, אלא קובע מערכת חיובים שלובים המותנים זה בזה. כך קובע פסק הבורר, כי כנגד השלמת מלוא העבודות ישלמו המשיבים למערער את יתרת התשלום. פסק הבורר ניתן במהלך תקופת היחסים החוזיים בין הצדדים ולא צפה כי ימים ספורים לאחר נתינתו – יופר החוזה ויופסקו העבודות. פסק הבורר קובע אמנם סנקציות למקרה של הפרה
(זכות המשיבים להכנסת קבלן אחר לסיום העבודה תוך השתת העלויות על המערער במקרה של הפרה מצדו, ומנגד זכות המערער למנוע המשך התקדמות העבודה וזכות לפיצוי מוסכם חודשי במקרה של הפרה מטעם המשיבים), אולם אין מדובר בתנאים אשר ניתן ליישמם כיום משנגדעה מערכת היחסים החוזית וכל צד פנה לדרכו.
23.
פס"ד המחוזי אשר ניתן למעלה מארבע שנים לאחר מכן, ואשר אישר את פסק הבוררות ככתבו וכלשונו, אין בו כדי להפוך את פסק הבורר לכזה הניתן לביצוע ולאכיפה. לאמיתו של דבר, פס"ד המחוזי אינו אלא הקפאת פסק הבורר כפי שניתן במועדו, שנים קודם לכן. במובן זה הוא אף איננו טעון הבהרה בהתאם להוראות סעיף 12 לחוק. פס"ד המחוזי, לא שינה אפוא דבר באשר לחיובים השלובים, לא קבע סנקציות נוספות בגין הפרה ואף לא קבע מהם הנזקים או ההפסדים שנגרמו בעקבותיה. יתירה מזו, לנוכח העובדה שפס"ד המחוזי אישר את פסק הבורר כפי שהוא, אף לא מצופה היה כי המשיבים יתנגדו לאישורו.
24.
אמנם פס"ד השלום, אשר ניתן
לאחר
פסק הבורר
ובטרם
אישורו בפס"ד המחוזי, יש בו כדי להכריע בשאלה אחת מרכזית, והיא – מי הוא זה אשר הפר את פסק הבורר. פס"ד השלום השיב על כך – המשיבים הם אלו שהפרו את פסק הבורר ובכך סיכלו את האפשרות להשלמת העבודות, אולם מהי תוצאת ההפרה? המערער דורש אכיפת פסק הבורר, באופן שתשולם לו מלוא יתרת התשלום אשר היתה צפויה להגיע לידיו, לו היה משלים את מלוא עבודתו. עמדת המשיבים מנגד היא, כי המערער אינו זכאי לדבר שהרי בפועל לא השלים את עבודתו – עמדה זו התקבלה על ידי כב' הרשמת בהחלטתה.
25.
לטעמי, שאלה זו – מהי תוצאת ההפרה ומהו הסעד המגיע למערער בשל כך – נותרה בלתי מוכרעת עד עצם היום הזה, והיא דורשת הכרעה שיפוטית כשלעצמה, החורגת מתחום סמכותה של כב' הרשמת. שהרי הסעד לו זכאי המערער בנסיבות העניין, אינו סעד של
אכיפת
פסק הבורר כפי שהוא – דהיינו תשלום מלוא יתרת התמורה אף בלא שבוצעו מלוא העבודות, שכן הוראות הפסק הופרו ובוטלו לפני שנים, אלא סעד של
פיצויים
בשל ההפרה.
26.
אך על מנת לקבוע מהו שיעור הפיצויים לו זכאי המערער בעקבות ההפרה, יש לערוך תחילה בירור עובדתי ומשפטי מעמיק אשר יבחן את כלל הנתונים והשיקולים הצריכים לכך. בין היתר, מהם נזקי ההסתמכות שנגרמו למערער בפועל עקב ההפרה, מהו הרווח אשר נחסך ממנו בעקבות ההפרה ועוד. לעניין זה יש להבחין בין התמורה הכוללת לה היה זכאי המערער לו היה משלים את העבודות – סכום הכולל מטבע הדברים הוצאות ותקורות אשר בפועל נחסכו ממנו, לבין שיעור הרווח הנקי אשר היה צפוי להיוותר בידיו בסיום העבודה. מנגד, יש להביא בחשבון, כי לא בהכרח יתרת התשלום שווה בהיקפה ליתרת עלות העבודות אשר נותרו לביצוע בהתאם לפסק הבורר. כך למשל קבע הבורר, כי בגין השלמת שלב הפינוי, הניקיון וקבלת אישור המהנדסת, ישולם למערער סך של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ, סכום המהווה כ-15% מכלל התמורה החוזית. ניתן להרהר האם סכום זה אכן מבטא את עלות ה"שלב" האחרון, גם אם בתוספת רווח יזמי, או שמא מדובר רק ב"תחנת התשלום" האחרונה.
27.
כך או כך, בטרם ייאכף פסק הבוררות המאושר, יש להקדים ולקבוע מהו הפיצוי המגיע למערער בגין הפרתו. הלכה ידועה היא, כי אין די בכך שתובע יוכיח כי הנתבע אחראי כלפיו בגין הפרת חוזה (בענייננו – הפרת פסק הבורר), על התובע להוכיח במידת וודאות סבירה מהו הנזק שנגרם לו ומהו שיעור הפיצויים לו הוא זכאי. על התובע מוטל אפוא הנטל ליצור תשתית עובדתית, שתאפשר לבית המשפט להעריך את מידת הנזק ואת שיעור הפיצויים (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ (9.3.81)). בענייננו, ברי כי הגשת פסק הבוררות המאושר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, תוך נקיבה בסכום מלוא יתרת התמורה החוזית, מקום בו החוזה (בעניינו - פסק הבורר) הופר ובוטל והעבודה לא הושלמה, אין בה כדי לעמוד בנטל זה.
סוף דבר
28.
אכן יש בסיס לטענות המערער לפיהן, הייתה מנועה כב' הרשמת מלהכריע מהו הסכום אותו יש להפחית מיתרת התשלום, בגין אותן העבודות שלא הושלמו על ידיו. אכן מדובר בהכרעה עובדתית ומשפטית סבוכה ומורכבת החורגת מתחום סמכותה של כב' הרשמת. עם זאת, תוצאת הדברים איננה כי המערער זכאי למלוא יתרת התשלום הקבוע בפסק הבורר. סוף סוף אין חולק כי מדובר בעבודות שלא הושלמו על ידו.
29.
מסקנת הדברים היא, אפוא, כי בהעדר הכרעה שיפוטית באשר לפיצוי המגיע למערער, פסק הבוררות המאושר בלתי ניתן לאכיפה. לפיכך, על המערער לפנות תחילה לבית המשפט המוסמך על מנת שיקבע מהו שיעור הפיצוי לו הוא זכאי בגין הפרת פסק הבורר על ידי המשיבים.
ודוק, אי האפשרות לאכוף את פסק הדין כפי שהוא, איננו תולדה של טענת ה"פרעתי" – כי אז היה מקום להפנות דווקא את המשיבים לבית המשפט על מנת לבסס את טענותיהם. המסקנה לפיה פסק הבוררות המאושר אינו ניתן לאכיפה – עולה מתוך הפסק עצמו, לא כל שכן בהצטרף אליו פס"ד השלום. במובן זה לא חל כלל היפוך הנטל הקבוע בסעיף 19 לחוק.
30.
אשר על כן, אני מקבל את הערעור באופן חלקי, בכך שהדיון בטענת ה"פרעתי" חרג מגבול הסמכות הנתונה לכב' הרשמת בהיותו דורש הכרעה שיפוטית במחלוקת סבוכה. במובן זה לא ניתן לקבוע כי 'המשיבים מילאו אחר פסק הדין או שאינם חייבים עוד למלא אחריו' בהתאם לאמור בסעיף 19 לחוק. לפיכך אני מורה על ביטול החלטת כב' הרשמת מיום 14.11.18 אשר קיבלה את טענת ה"פרעתי".
אולם בה במידה אני קובע כי פסק הבוררות המאושר איננו ניתן לביצוע כמות שהוא, ועל המערער לפנות תחילה לבית המשפט המוסמך, על מנת שיקבע מהו שיעור הפיצוי לו הוא זכאי עקב הפרת פסק הבורר על ידי המשיבים.
31.
נוכח הכרעתי דלעיל, לא מצאתי להידרש ליתר טענות הצדדים.
32.
בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום,
כ' חשוון תש"פ, 18 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.













עשא בית משפט שלום 64793-11/18 עודד סקיזדה נ' נפתלי גון, פרומה גון (פורסם ב-ֽ 18/11/2019)