פסקי דין על פלוני | פסקי דין על מוטי ברהום | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח | פסקי דין על פנדה השכרת ציוד לאירועים ואח' |

42970-07/17 א     16/11/2019




א 42970-07/17 פלוני נ' מוטי ברהום, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פנדה השכרת ציוד לאירועים ואח'








בית משפט השלום בצפת



ת"א 42970-07-17


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
רביע ג'באלי

תובעים
פלוני



נגד

נתבעים

1.מוטי ברהום
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ
3.פנדה השכרת ציוד לאירועים
4.ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ




פסק דין



רקע

1.
זוהי תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת ביום 17/06/2016, כתוצאה מנפילת אחת השמשיות שעמדה סמוך לשולחן לידו ישבה זאת, בעת שביקרה במסעדת "חומוס מוטי" במתחם צומת גומא, המצוי בבעלות ו/או באחזקת הנתבע 1.

2.
הנתבעת 2, הפניקס חברת ביטוח בע"מ,
ביטחה בעת הרלוונטית,

את הנתבע 1 בפוליסה בת תוקף
הכוללת בין היתר, אחריות כלפי צדדים שלישיים; הנתבעת 3, חברה המספקת ציוד לאירועים, ומי אשר סיפקה לנתבע 1 את השמשיות;

הנתבעת 4, ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ, ביטחה בעת הרלוונטית,
את הנתבעת 3 בפוליסת ביטוח בת תקוף, לרבות לנזקים שנגרמו לתובעת.

3.


הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות התאונה, בשאלת האחריות, ובשאלת גובה הנזק.

4.
לטענת התובעת,
התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותם של הנתבעים, ו/או כתוצאה מהפרת חובות חקוקות שונות.
מנגד, התכחשו הנתבעים בכתבי הגנתם ובסיכומיהם לאחריותם לתאונה הנטענת, ולכל טענות התובעת בנוגע לגובה הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתאונה. עוד נטען, כי יש להטיל אשם תורם משמעותי על התובעת.


הראיות
5.
מטעם התובעת העידו
: התובעת בעצמה; הגב' עדי קורליקר, חברתה של התובעת ואשר נכחה בעת האירוע.
מטעם הנתבעים 1 ו- 2,העיד
:
מר ברהום מרדכי,
מי שהייה הבעלים של מסעדת "חומוס מוטי".
מטעם הנתבעים 3 ו- 4 העיד:
מר רודי וגנר, הבעלים של הנתבעת 3, אשר השכירה השמשיות לנתבע 1 .

דיון והכרעה

נסיבות התאונה כפי שהוכחו בפני
י
6.
מעיון בטענות הצדדים מתברר, כי
אין מחלוקת של ממש בדבר נסיבות קרות התאונה
. אם-כי הנתבעים 1 ו-2 טענו, כי השמשיה נפלה עקב התנתקותה מהבסיס שלה (סעיף 26 לסיכומי הנתבעים 1 ו- 2). והנתבעים 3 ו- 4 טענו, כי השמשיה נפלה עקב רוח חזקה (סעיף 14 לסיכומי הנתבעים 3 ו-4).

7.
התובעת טענה בכתב תביעתה, כי: "ביום 17/06/2016 עת ביקרה התובעת עם אחותה
"בחומוס מוטי" במתחם צומת גומא, המצוי בבעלות ו/או באחריות ו/או בהנהלת ו/או באחזקת התובע מס' 1. לפתע ותוך כדי שהשתיים יושבות במקום, נפלה אחת השמשיות הגדולות שעמדה סמוך לשולחן, על ראשה וכתפה של התובעת"
(ראו: סעיף 6 לכתב התביעה).
בתצהיר עדותה הראשית של התובעת חזרה על תיאור נסיבות התאונה כמפורט בכתב התביעה
(סעיף 2 לתצהיר עדותה הראשית).

8.
בסיכום הביקור במחלקה לרפואה דחופה בבית חולים "זיו" צפת, מיום 17/06/2016 (נספח א' לתצהיר עדותה של התובעת), נרשם כי:
"לדבריה היום נחבלה בכתף שמאלי וראש משמשיה שהתעופפה ברוח במסעדה בצומת גומא"
(ההדגשות שלי - ר"ג').


9.
בחוות דעתו של המומחה, ד"ר אסא לב-אל, שהוגשה מטעם התובעת מיום 4/07/2017 (נספח ח') צוין בתולדות המקרה:
"נחבלה ב- 17.6.16 כששהתה במתחם הגומא. שמשיה שעמדה בחוץ נלכדה במשב רוח נפלה ופגעה בה ..."
.


10.
בחקירתה הנגדית העידה התובעת לגבי נסיבות התאונה, כי:
"ש. כבר בחדר מיון כתוב כי לדברייך השמשיה התעופפה ברוח. את אומרת כאן שאת לא יודעת לומר אם
עפה
בגלל הרוח. מה נכון?
ת. אנחנו שלוש שנים אחרי האירוע שזה המון זמן.
סביר להניח שזה היה בגלל זה. לא ראיתי לאן היא עפה אני הרגשתי את החבטה. מי שראתה את השמשיה מרחפת זו אני"
(עמ' 12 ש' 21 – 24) (ההדגשות שלי- ר"ג').
ועוד,
"ש. הייתה רוח?
ת. עד כמה שזכור לי – כן.
ש. את חושבת כי המשיה נפלה בגלל רוח?
ת. אין לי מושג להגיד לך בגלל מה נפלה"
(עמ' 12 ש' 7 – 10) (ההדגשות שלי- ר"ג').


11.
לצד עדותה של התובעת העידה, הגב' עדי קורליקר, חברתה של התובעת ומי שישבה איתה במסעדה, בזו הלשון:
"ש. היה משהו חריג בחוץ?
ת. רוח חזקה.
ש. למה התיישבתם אם הייתה רוח חזקה?
ת. לא ידענו שזה אמור לעוף.
ש. בכל זאת רוח חזקה.
ת. לא הפריע
לנו"
(עמ' 3 ש' 6 -10).


עדי ממשיכה בחקירתה הנגדית ומעידה, כי:

"ש. מה
בעצם פגע
בה?
ת. השמשיה. היא נפלה ופגעה בה בראש.
ש. מאיפה היא עפה?
ת. מהמתקן שלה ממש איפה שישבנו. התיישבנו היא הייתה ליד, עפה נפלה"
(עמ' 3 ש' 24 – 27).


ובהמשך חקירתה הנגדית העידה עדי באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי :
"ש. בשלב זה כבר הייתה רוח?
ת. כן הייתה רוח מאוד חזקה.
ש. ראיתן
שמשיות מתנדנדות אולי?
ת. לא"
(עמ' 5 ש' 20 – 25) (ההדגשות שלי- ר"ג').


12.
לעומתם, העיד מטעם הנתבעים 1 ו-2, הנתבע 1 בלבד. בחקירתו הנגדית ניסה העד למסור גרסה לפיה השמשיה התנתקה מהבסיס. וכך העיד:
"ש. ראית את השמשיה אחרי שהיא עפה?
ת. כן.
ש. ראית אותה על הרצפה?
ת. כן.
ש. מה לא היה תקין?
ת. היא נשארה פתוחה והתנתקה מהבסיס.
ש. איפה זה
מופיע בתצהיר שלך?
ת. לא נשאלתי על זה.
ש.
אתה סיפרת לעורך דין שלך איך היא התנתקה השמשיה?
ת. לא. לא יודע בדיוק איך היא התנתקה.
אני סיפרתי,
שאלת אותי מה התנתק . אני ראיתי אותה כמנותקת החלק העליון שלה
היה פתוח
והחלק התחתון היה מנותק מהבסיס"
(עמ' 16 ש' 21 עד 32) (ההדגשות שלי- ר"ג').

13.
ובסיכומיהם הנתבעים 1 ו- 2 הועלו לראשונה גרסה לפיה השמשיה התנתקה מהבסיס שלה עקב העדר בורג ו/או שהבורג הותקן באופן רשלני. גרסה זו לא מקובלת עלי: ראשית,
מדובר בעדות כבושה שלא בא זכרה בכתב ההגנה ובתצהיר עדותו הראשית. שנית,
הרי תיאורו של הנתבע 1 באשר לנסיבות התאונה, נסמך על השערות והערכות, שאין בהן כדי לסתור גרסת התביעה.

14.
מה גם, עדות הנתבע 1 עד ההגנה מטעם הנתבעים 1 ו-2 לא נתמכה בראיה ו/או עדות כלשהי, ואין בה כדי לסתור גרסת התביעה שהייתה מבוססת דיה. עדותו מהווה עדות יחידה של בעל דין בהליך אזרחי, שאין לה סיוע, בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, אשר בית המשפט יטה בדרך כלל, שלא לבסס עליה ממצא עובדתי, ובמיוחד במקרה שבית המשפט לא שוכנע ממהימנותה.

15.
נוכח האמור לעיל, והראיות שייסקרו להלן, הוכח בפני
, במידת ההסתברות הנחוצה במשפט אזרחי, כי במהלך שהותה של התובעת במסעדת "חומוס מוטי", נשבה רוח חזקה שהעיפה את השמשיה, ופגעה בתובעת.

עוולת הרשלנות/כללי

16.
כדי לבסס חבות בעוולת הרשלנות על התובע להוכיח קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, והפרתה של חובה זו (התרשלות, וקיומו של נזק). כמו כן, נדרשת הוכחתו של קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין ההתרשלות לבין הנזק.
17.
המישור המושגי עוסק בשאלה אם סוג המזיק חייב בחובת זהירות כלפי סוג הניזוק בגין סוג הפעולה שהביאה להתממשות סוג הנזק. המישור הקונקרטי, בוחן שאלה דומה לזו שהוצגה לעיל, אולם ברמת הפשטה נמוכה יותר; כלומר: האם המזיק הספציפי חייב בחובת זהירות כלפי הניזוק הספציפי בגין סוג הפעולה הספציפי שהביאה להתממשות סוג הנזק הספציפי (ראו:
ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט
(1) 113, 129 (1985) (להלן: "עניין גורדון").

18.
אולם, בחובת הזהירות הקונקרטית על מנת לייחס אשם לנתבעים במסגרת עוולת הרשלנות, עלינו להוכיח כי
יכולים
היו לצפות פיזית
וצריכים
היו לצפות נורמטיבית את אירוע הנזק.

"
הצפיות הטכנית
" - האם האדם הסביר
יכול
היה לחזות מראש את דרך התרחשות הנזק בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הספציפי.
"הצפיות הנורמטיבית"
- האם אדם סביר
צריך
היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק.
אשר לצפיות הטכנית נפסק, כי הצפיות הנדרשת
אינה
"
ראיית נולד מדוייקת של כל פרטי העניין, אלא ראייתו בקווים כלליים בלבד
" (
ד"נ 12/63 ליאון ואח'
נ' רינגר ואח'
, פ"ד יח
(4) 701, 712 (1964)).
עוד נפסק, כי הכלל הוא, שבמקום שהנזק הוא צפוי (כעניין פיזי) חובה לצפותו (כעניין נורמטיבי), אלא אם כן קיימים שיקולים מיוחדים, המצדיקים צמצום החובה או שלילתה חרף יכולת הצפייה (עניין גורדון לעיל).

חובת זהירות מושגית

19.
בענייננו, אין חולק, כי הנתבע 1, בהיותו מזמין הציוד ו/או הבעלים ו/או המחזיק ו/או מי שהפעיל את מסעדת "חומוס מוטי" בעת התאונה, חב חובת זהירות מושגית כלפי התובעת למנוע סיכונים בלתי סבירים, אשר עלולים להביא לפגיעה בלקוחות השוהים במסעדה. מה גם, מדיניות משפטית אינה סובלת כי אדם יפעיל מסעדה ו/או כל עסק אחר, ויהיה פטור מלנקוט באמצעי זהירות באופן סביר כלפי לקוחותיו, אשר יהי בהם כדי למנוע קיומם של סיכונים בלתי סבירים.
הלכה פסוקה היא, כי שליטה ופיקוח על מקרקעין מקימים חובת זהירות מושגית כלפי מבקרים במקרקעין (
ראו:
ע"א 145/80
ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש (1982) ,
לז (1) 113 (1982)
;
ע"א 683/77 ברוק נ' עירית תל אביב יפו, פד לד
(1) 157 (1979);
ע"א 1068/05
עיריית ירושלים נגד מימוני
(14.12.2006);

ע"א 1531/04

סידי נגד מלכה (19.2.2007)).
מכאן, בעלות, או החזקה במקרקעין, מטילה חובת זהירות מושגית על הבעלים, או המחזיק, כלפי מבקרים במקרקעין.

20.
גם הנתבעת 3, בהיותה הבעלים של הציוד, ומי שסיפקה השמשיות והתקינה אותם במסעדה "חומוס מוטי חבה חובת זהירות מושגית כלפי התובעת.


הנתבע 1
חב חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת

21.
כאמור, לצורך קביעה האם חלה חובת זהירות קונקרטית
, כמו גם בעת בחינת קיומו של קשר סיבתי משפטי, יש להכריע בשאלה מה אדם סביר יכול היה לצפות או צפה בפועל, ומה אדם סביר צריך היה לצפות.
מצאתי, כי הסיכון של נפילת השמשיה שהועמדה ליד שולחנה של התובעת בזמן נשיבת רוח הינו סיכון שניתן לצפייה, הן עובדתית והן נורמטיבית, ואין הוא בגדר סיכון טבעי; בעוד שאמצעי הזהירות שניתן היה לנקוט על-מנת למנוע את הסיכון, פשוטים יחסית, וקלים לביצוע.

22.
לעניין האמצעים הסבירים אותם נקטה המסעדה למניעת האירוע, הונחה בפני
אך ורק עדותו של הנתבע 1. בחקירתו הנגדית הנתבע 1, תיאר הכנותיו לאירוע שהתקיים במסעדה, והודה בפה מלא כי לא בדק תקינות השמשיות במהלך יום קרות התאונה:

"ש. התכוננת לאירוע לא מעט זמן?
ת. בהחלט.
ש. כחלק מההכנות זה הזמנת שמשיות?
ת. בפני
ם זה הרגיל ולבחוץ הזמנו ציוד של מקומות ישיבה ושמשיות.
ש. כמה שמשיות היו?
ת. לא זוכר.
ש. 1 או 2
או 5 – 10?
ת. 5-10.
ש. ממי הזמנת את זה?
ת. מחברת פנדה.
ש. כאשר אתה בעצם בא במגעים עם פנדה ומזמין את השמשיות איך זה עובד? אתה בודק את השמשיות שאתה שם בחוץ?
ת.
הזמנתי את חברת פנדה אלי. הם לקוחות שלי. הזמנתי את
אודי אלי הוא ראה את
האזור בחוץ ועשה הערכה מה צריך. הגיע בבוקר האירוע והציב את הכל את השולחנות כסאות ושמשיות.

ש. הוא בפועל התקין את השמשיות?
ת. כן. הוא ועוד עובד.
ש. אחרי שהתקין הוא הלך?
ת. זה מה שעשה.
ש. במשך כמה שעות השמשיות הללו תחת חסותך?
ת. נמצאות בחזית העסק שלי.
ש. חשבת לנכון מידי פעם לבדוק את התקינות של השמשיות במהלך היום?
ת. לא. לא בדקתי את תקינות השמשיות במהלך היום לא מבין בשמשיות ובציוד לא מתעסק בזה"
(עמ' 15 ש' 5 עד ש' 26) (ההדגשות שלי – ר'"ג').

23.
לא זו אף זו, מחקירתו הנגדית של הנתבע 1 עולה, כי היה יכול לצפות כי יכולה לנשוב רוח חזקה אשר תעיף את השמשיות, וכלשונו:

"ש. ידעת שתתחיל רוח בצהרים?
ת. נכון. זה אזור שבחודש מאי יש רוח בצהרים.
ש. למה לא סגרת את השמשיות לפני שתתחיל הרוח?
ת. אני לא יודע לנבא מתי
מתחילה הרוח. אמרתי לאודי שיש רוח בצהרים והוא אמר כי השמשיות מסוגלות לעמוד ברוחות.
ש. אתה לא כותב את זה
בשום מקום בתצהיר נכון?
ת. מה שאודי ענה לי – לא
" (עמ' 17 ש' 31 עד עמ' 18 ש' 4) (ההדגשות שלי – ר'"ג').


24.
אין בידי לקבל טענת הנתבע 1 לפיה הבעלים של הנתבעת 3 אמר לו כי השמשיות מסוגלות לעמוד ברוח. ראשית, המדובר בטענה כבושה שהועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית. שנית, הנתבע 1 נמנע מלצרף כל תיעוד לתמוך בגרסתו, ואף נמנע מלהזמין עדים, לרבות מלצרים ו/או העובדים של הנתבע 1 ואשר היו נוכחים בעת התקנת השמשיות בכדי לתמוך בגרסתו הנ"ל.

25.
אחריות הנתבע 1 היא אחריות של בעלים ומפעיל המסעדה, אשר צריך היה לוודא את תנאי הבטיחות בעסק ובציוד שהוזמן על ידו וסופק לאירוע שהתקיים במסעדה. כידוע, המסעדה היא מקום מושך קהל, שיש לו אחריות כלפי לקוחותיו.
חובה על הנתבע 1 להבטיח ללקוחות המסעדה מקום ישיבה בטוח, להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולוודא נקיטת אמצעי זהירות נאותים למנוע סיכונים צפויים; וכן חובה עליו להעמיד לשירות לקוחותיו ציוד ואבזרים תקינים ובטוחים לשימוש.

לא יעלה על הדעת, שכל בעל מסעדה יתנער מחובתו לבחון ולפקח על בטיחות הציוד ו/או מקומות בהם משתמשים ו/או שוהים לקוחותיו, בטענה שאחרים סיפקו אותם ואשר הם מופקדים על בדיקת בטיחותם.

26.
מצאתי, כי הייתה על המסעדה חובת זהירות כלפי התובעת ששהתה במתחם המסעדה, חובה בה הייתה עומדת אילו הייתה עושה בדיקה פשוטה על ידי הנתבע 1 או אחד המלצרים ליציבות השמשיות בטרם קבלת הלקוחות, ו/או ל
מצער להפחית את הסיכון להתרחשותה,
בין היתר בקיפול השמשיות בזמן שנשבה הרוח בכדי למנוע הסיכון של נפילת השמשיות, דבר שמקבל משנה תוקף, כאשר הנתבע 1 הודה בחקירתו, כי היה יכול לצפות מצב בו השמשיות יעופו מנשיבת הרוח בצהרים.

27.
אלא שסבורתני, כי הנתבע 1 אינו האחראי הבלעדי לקרות התאונה ולתוצאותיה, ולדידי אין הנתבעת 3 פטורה לחלוטין מאחריות.

הנתבעת 3
חבה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת

28.
אין חולק, כי הנתבע 1 שכר מהנתבעת 3 את כל הציוד למסעדת "חומוס מוטי", לרבות, כסאות שולחנות ושמשיות (ההזמנה נספח א' לתצהיר עדותו הראשית של רודי וגנר). וגם אין חולק, כי הנתבעת 3 ו/או מי מטעמה התקינו את השמשיות במסעדה.

29.
מצאתי, כי הנתבעת 3 לא נקטה באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע התרחשות התאונה, בכך שלא דאגה לספק לנתבע 1 שמשיות בטיחותיות אשר יש בהם גם להחזיק מעמד בזמן נשיבת רוח חזקה. בנוסף לכך, הנתבעת לא דאגה
לאמצעי אזהרה נאותים
בעת התקנת השמשיות, ולא התריעה
מפני סכנת נפילת השמשיות בזמן נשיבת רוח חזקה. בחקירתו הנגדית רודי, הבעלים של הנתבעת 3, הודה מפורשות כי מדובר בשמשיות ניידות שעלולות ליפול בזמן רוח, אך למרות זאת לא הוכח בפני
י כי ננקטו מצדו אמצעי זהירות סבירים למניעת הסיכונים הכרוכים בכך. וכך עיד כי:




"ש. כשאתה מתקין שמשיות במקום כזה או אחר אתה בודק את האזור לראות אם מתאים
להשמת שמשיות?
ת. הנוהל בחברה שלי הוא קבוע אם אנו משכירים שמשיות הן ניידות ולא שמשיות שיושבים במסעדה ויצוקות בתוך בטון. הן שמשיות ניידות שאנו בדרך כלל מזהירים את הקליינט כמו שקרה לי פעמיים בקרית שמונה כשמתחילה רוח לסגור את השמשיות.
הקליינט
מקפל את השמשיות והכל נגמר. יש לי הרבה ניסיון בזה.
ש. אתה מסכים כי לשים שמשיות מהסוג הזה כשיש משב רוח זה לא מתאים?
ת. אם יש רוח מאוד חזקה זה יכול להיות מסוכן"
(עמ' 19 ש' 13 עד 20) (ההדגשות שלי – ר"ג').


ועוד,

"ש. השמשיות הללו לא מבטון זה משהו מקובעת לבסיס שלה נכון?
ת. יש את הבסיס דיסק ממתכת גדולה כבדה השמשיה מעץ עליהן מתוח בד והיא מורכבת עם בורג ליחידה.
שאלת בית המשפט: מורכבת עם בורג אחד?
ת. כן. ככה זה מקובל"
(עמ' 19 ש' 25 עד 29) (ההדגשות שלי – ר"ג').


30.
אין בידי לקבל טענותיו של רודי לפיהן הזהיר את הנתבע 1, ואף הנחה אותו לקפל את השמשיות בזמן של נשיבת רוח. בטופס ההזמנה הנתבעת 3 הסתפקה לרשום לגבי הסכנות הכרוכות בשימוש בציוד אותו השכירה לנתבע 1, כי :
"בתנאי מזג אוויר קיצוני לא יוקם אוהל/רשת צל"

בחקירתו הנגדית רודי לא סיפק תשובות משכנעות וסבירות להעדר רישום הסכנות הכרוכות בזמן נשיבת הרוח והנחיות למניעת נפילת השמשיות, וכך העיד:

"ש. אני ראיתי בהצעת המחיר או הזמנת העבודה שנתת בסעיף 5 אתה רושם "בתנאי מזג אויר קיצוני...."
ת. מאשר את מה שכתוב.
ש. אני מבין שאתה בעצם בהזמנה שלך מפרט כבר את הסכנות הכרוכות בשימוש בציוד?
ת. נכון.
ש. למה אין זכר לשמשיות ולרוח החזקה
מבין אחת מהסכנות הצפויות?
ת. התשובה מאוד פשוטה. אני מכיר את האזור שלי.
עוד לפני שהקמתי דיברתי עם מוטי
והזהרתי אותו.
ש. אני שואל על המסמך הזה. הרי חלק מהסכנות אתה
כן מפרט. למה אין סעיף לגבי רוח חזקה ושמשיות? מוטי בעל עסק חומוס ולא מבין בשמשיות?
ת.
אני לא
מטורולוג. כשאני הקמתי את הציוד לא היה שום רוח"
(עמ' 20 ש' 13 עד 23) (ההדגשות שלי – ר"ג').

31.
הנה כן, ומשהיה ידוע לנתבעת 3 שהשמשיות הינן ניידות ושעלולות ליפול במידה ונשבה רוח, היה עליה לדאוג לרשום בטופס ההזמנה את סכנת נפילת השמשיות מרוח, ולהנחות לקוחותיה בקיפול השמשיות בזמן רוח חזקה.
מה גם, הנתבעת 3 נמנעה מלהזמין עדים לתמוך בגרסת רודי שלפיה הזהיר את הנתבע 1, לרבות אחד מהעובדים שעזרו לו בעת התקנת השמשיות.

32.
בנסיבות אלה, הנני מעריכה את אחריותו של הנתבע 1 בשיעור 50% ואת אחריותה של הנתבעת 3 בשיעור 50% לנזקיה של התובעת בעקבות התאונה. והם יישאו, בהתאם לשיעורים אלו, בפיצוי שייפסק לתובעת בגין נזקיה.

אשם תורם

33.
נוכח נסיבות ענייננו, לא מצאתי מקום להטיל על התובעת אשם תורם כלשהו. אין לצפות מאורח במסעדה לבדוק את יציבות ובטיחות השמשיות שהועמדו ליד השולחן שלידו מתכוון לשבת. משכך, לא מצאתי אפוא, כל נימוק המצדיק הטלת על התובעת רשלנות תורמת לתאונה.

הנזק

ראשי הנזקים – שנגרמו לתובעת עקב התאונה:

החבלה והנכות הרפואית

34.

כתוצאה מהתאונה נחבל התובעת בכתף שמאל ובראש, ואובחנה כסובלת מקרע חלקי בגיד מסוג
slap

דרגה 2 בכתף שמאל.

35.
מטעם התובעת הוגשה חוות דעת רפואית בתחום האורתופדי, ד"ר אסא לב-אל, אשר קבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות בשיעור של 15% (נספח ח' לתצהיר עדותה של התובעת).

36.
בהסכמת הצדדים, וללא וויתור על חוות דעת התובעת, מונה ד"ר נורמן דורון, מומחה אורתופד שמונה מטעם בית המשפט, אשר התייחס לתלונות התובעת ולממצאים הקליניים, וקבע לה נכות בשיעור 10% לפי סעיף 42 (2)(א)(1) עקב קרע מסוג
slap
בצורה בינונית בכתף שמאל.

37.
כלל הוא, כי המומחה המתמנה על ידי בית-המשפט משמש זרועו הארוכה, ובית המשפט נותן בו אמונו ומאמץ את קביעותיו, למעט מקרים חריגים ונדירים, שהמקרה שלפנינו אינו נמנה עליהם.
חוות דעתו של ד"ר נורמן לא נסתרה ע"י התובעת, ואף ד"ר נורמן לא נחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו.
סיכומו של דבר, הנני קובעת כי לתובעת נותרה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 10% בגין החבלה בכתף שמאל.

38.
הצדדים אינם חלוקים באשר לקביעות המומחה כתוצאה מהתאונה. עם זאת טוענת התובעת לנכות תפקודית בשיעור 15%. בעוד הנתבעים טוענים, להעדר נכות תפקודית. לטענתם, הנכות שנותרה אצל התובעת אין לה השפעה פונקציונאלית על השתכרותה של התובעת.


רקע אישי, עבודה והשתכרות עובר לתאונה

39.
התובעת היתה בת 48 במועד התאונה, כיום היא בת 51, גרושה ואמא ל- 3 ילדים.

40.
עובר לתאונה כ – 6 שנים עבדה התובעת במשק בית כמטפלת בקשישים ובניקיונות אצל לקוחות פרטיים (נספח י' לתצהיר עדותה הראשית).

41.


לטענת התובעת, השתכרה סך של 3,140 ₪ לחודש בעבודות שונות אשר חלקן אינן מדווחות. להוכחת בסיס שכרה התובעת צירפה שוברי תשלום לביטוח לאומי חלקיים (נספח י' לתצהירה).

42.
מנגד לטענת הנתבעים, מדוחות הביטוח הלאומי שצירפה עולה כי היא השתכרה 2,040 ₪ לחודש בלבד.

43.
ממכלול הנתונים שהונחו בפני
י, הגעתי למסקנה, כי יש להעמיד בסיס שכרה של התובעת לעבר בסך של 2,040 ₪ לחודש, כפי שעולה מדוחות הביטוח הלאומי שצורפו לתצהירה.

בסעיף 19 לתצהיר התובעת נטען, כי יש לחשב משכורתה החודשית בסך 3,140 ₪ מאחר ויש חלק מהכנסותיה דווח וחלק לא, היות ועבדה באופן פרטי. על פי ההלכה הפסוקה ניתן לקבוע בסיס שכר, אף שלא דווח לרשויות המס:
"הכלל הוא שיש לבחון את הכנסתו האמיתית של התובע עובר לתאונה וכי אין מקום להשבתו למצב מדומה כפי שהוא משתקף בדוחות מס שנתגלו ככוזבים. אין להעניש את הניזוק, ובוודאי כך לגבי התלויים בו, בשל חטאיו. יחד עם זאת, כאמור, על מי שתובע מכוח טענה הנסמכת על כזב בדיווחי המס מוטל נטל ממשי להוכיח כי טענותיו החדשות אינן כוזבות גם הן..."

(ראו: ע"א 2664/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח צוקרניק (26/12/2006); ע"א 9813/07 נעים נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (16/08/2009)).

44.
משמע, הנטל להוכחת השתכרות
לא
מדווחת גבוה במיוחד ונדרשות ראיות שהן
"נעלות מכל ספק"
(ע"א 200/63 צוף נ' אושפיז, פ"ד י"ז 2400 (1963); וע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח, פ"ד נא(3) 489 (1995)).

45.
אלא שבענייננו התובעת לא עמדה בנטל הוכחה זה. התובעת נמנעה מהזמנת עדים, לרבות מעסקיה
ולא דווחה בכדי להעיד על עבדותה אצלם ועל גובה השכר שקבלה מהם.

46.
בחקירתה הנגדית העידה התובעת, כי

"ש. עבודות מזדמנות זה אומר עבודות בשחור?
ת. זה אומר עבודות לא מדווחות. אף אחד לא יכול להוציא תלוש על בייביסיטר או פעם ב.. אתה הולך כי קוראים לך. לא הצהרתי על זה.
ש. אז לפי המוצהר שצרפת – למה אין כל שינוי בשכר שלך כי טענת להפסדים ואני
אומר לך שאין כלום. למה אין כל שינוי במשכורת שלך מאז התאונה עד היום?
ת. שוב אני חוזרת ו אומרת כי את הספחים הייתה משלמת מראש. לא הייתה מחכה לסוף רבעון. שילמה יותר ממה שהייתה צריכה לשלם.
ש. אם את הטוענת למעשה שעבדת עוד עבודות מזדמנות –
בטוח שאת יודעת אולי מעורך הדין שלך שגם
דבר כזה צריך להוכיח. למה
לא הבאת אף אחד מאלה שעבדת
בעבודות מזדמנות שיבוא ויעיד?
ת. לא רציתי להטריח"
(עמ' 9 ש' 29 עד עמ' 10 ש' 6).


מכאן, דין טענות התובעת בעניין זה להידחות.

הנכות תפקודית והפסדי השכר לעבר ולעתיד

47.
הלכה פסוקה היא, שאחוזי הנכות הרפואית אינם מצביעים בהכרח על אובדן השתכרות או אובדן כושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של הנפגע ובטיב הפגיעה בבריאותו (ראו:
ע"א 646/77
יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח'
לב(3) 589, (1978)). מאידך, כלל הוא שברגיל, נקבע שיעור הנכות התפקודית כדי גובה הנכות הרפואית.

48.
בסעיף 16 לתצהיר עדותה הראשית התובעת טענה, כי
"...אך מיום התאונה חיי השתנו! בעקבות התאונה נגזר עלי כרעם ביום בהיר להיות מוגבלת בתפקודי היומי ומעבר לכך מוגבלת בחיי האישיים".
ובסעיף 21 לתצהירה נטען לגבי הפסדי עבר, כי :
"אני עובדת בצורה פרטית ואין בידיי תיעוד הכנסות מלא, אך נוכח מסמכי המוסד לביטוח לאומי (לפי דיווח חלקי בלבד) וחומרת פגיעתי ומיקומה (כתף), לדעתי יש להעריך את הפסדיי בצורה גלובאלית בסך של 50,000 ₪".

49.
התובעת לא פירטה בתצהירה ולא בסיכומיה תקופת היעדרותה מהעבודה, מהמסמכים הרפואיים שצירפה לתצהירה מתברר, כי יש לה שבוע ימים בלבד (ראו נספחים א' ו- ג' לתצהירה). בחקירתה הנגדית העידה התובעת מפורשות, כי:

"ש. בחודש האירוע
עבדת?
ת. כן.
ש. ואחרי האירוע?
ת. חודש בערך לא עבדתי ואחר כך לא הייתה לי בררה עם משככי
כאבים חזרתי
לעבוד מידי פעם. כאבי תופת לא יכולתי לחזור לעבוד.
ש. אז חזרת לעבוד בעצם ביולי? או אוגוסט?
ת. אני לא זוכרת להגיד לך – שלוש שנים אחרי אני לא זוכרת לומר את התאריך.
ש. התאונה הייתה...
ת. ב 17.6
ש. מתי חזרת לעבוד?
ת. חודש אחרי. בן אמצע לסוף יולי .
ש. אז אם זה בין אמצע לסוף יולי למה בחודש יולי אין הכנסות בכלל?
ת. את השוברים האלה מקבלים כל שלושה חודשים ומשלמים אותם.
ש. בכל רבעון יש פירוט של חודשים.
ת. מה שהיינו עושות ממלאות את הטפסים כשהם מגיעים ולא מחכות לתשלום עד לרגע האחרון. היא שילמה את מלוא הסכום לביטוח לאומי.
ש. אני מציג לך חודש יולי אוגוסט ספטמבר לשנת 2016.
ת. תסתכל בספח מתי זה שולם.
היא
דיווחה כביכול שעבדתי היא לא רצתה להפסיק את הרצף. את הספחים אני מקבלת הביתה והיא בגלל שהיא שוכחת לשלם דברים ובן אדם שלא מתעסק עם בירוקרטיה היא הייתה ממלאת את הספחים ושולחת לתשלום"
(עמ' 9 ש' 5 עד 24).

50.
מצאתי, כי אכן מדוחות הביטוח הלאומי עולה, כי מיד לאחר התאונה המשיכה התובעת להשתכר אותה משכורת שקיבלה עובר לתאונה בסך של 2,040 ₪ (ראו שוברי התשלום לביטוח לאומי לחודשים 7/16, 8/16, 9/16).

51.
הפסדי שכר לעבר, הינו ראש נזק מיוחד אותו יש להוכיח בדרך כלל בראיות של ממש (
ראו:
ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה
(2) 800,809 (1981)).
סבורתני, כי יש קושי בקביעת נכותה התפקודית של התובעת באשר לחישוב הפסדי שכרו לעבר, משאין בפני
נו חו"ד רפואית ו/או מסמך רפואי תעסוקתי באשר למידת ההשפעה של התאונה ועל התארכות תקופת אי-הכושר "לעבר".

52.
מה גם, טענת התובעת לנכות תפקודית לעתיד בשיעור 15 % נטענה בעלמא, וללא כל ביסוס בחומר הראיות. התובעת לא טרח להציג כל ראיה על הפגיעה בפוטנציאל עבודתה.
אדרבא, מדוחות הביטוח הלאומי ששולמו לאחר התאונה ניתן ללמוד, כי התובעת המשיכה לעבוד כרגיל ולקבל משכורת חודשית הזהה למשכורתה עובר לתאונה.
בחקירתה הנגדית התובעת לא סיפקה תשובות משכנעות וסבירות, והעידה כי:

"ש. אז איפה התשלום כדי להוכיח שהיה שינוי
כלשהו בשכר?
ת. בשכר היה שינוי אבל את הספחים שילמה כמו שהם.
ש. בכל המסמכים שצרפת
עד שנת 2018 מה שצורף -
אין שקל הפסד.
ת. יש הרבה מאוד הפסדים ויש עבודות מזדמנות
כמו בייביסטיר וצימרים"
(עמ' 9 ש' 25 עד 28).

53.
גם אם המומחה מצא לנכון לקבוע נכות רפואית של 10% לא בהכרח מעיד הדבר על קביעה של נכות תפקודית בשיעור שכזה. הרי
בחוות דעתו ד"ר נורמן, התייחס להגבלות שנותרו אצל התובעת, באומרו:
"...בהתייחס לטווח התנועות, לא מצאתי מגבלה משמעותית בטווח התנועות, אך בהחלט מצאתי סימנים המעידים על קרע באזור הלברום"
.

54.
בבוא בית המשפט להעריך מגבלותיו של נפגע, יש לקחת בשיקולים כי:
"...קורותיו של התובע מיום התאונה ועד מועד פסק הדין יש בהם להשליך וללמד בדבר קיומה או אפשרות קיומה של הגבלה זו".
(ראו:
ע"א 286/89
קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול"
(31/12/1989)

.
55.
לא זו אף זו, הפסיקה והספרות קבעו לא אחת כי:

"נכויות בשיעור נמוך, של 5% או אפילו עד 10% מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה".

(ראו: קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" בעמוד 191; וע"א (מחוזי ת"א) 66855-07-17 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני
ת
(16/10/2018);
ת"א (שלום ת"א) 9029-10-16 ש.ל. ס נ' רכבת ישראל בע"מ (4/03/2019)).
56.
מאז חזרתה של התובעת לעבודה, חלפו
4 שנים, ולא הוכח כי במהלך תקופה זו נגרם לה הפסד שכר כלשהו.
עם זאת, אין לומר כי הנכות הצמיתה שנותרה לה אין לה שום השפעה תפקודית.

57.
דומני, כי בהתחשב במכלול הנתונים שהובאו לעיל, הן לגבי השתכרות התובעת ועיסוקה והן לגבי הנכות עקב התאונה, וההגבלה הקלה שנותרה לה, ובהתחשב בחלוף זמן מאז התאונה ועד היום (כ- 40 חודשים), יש להעמיד את הפיצוי בגין הפסדי שכרו לעבר, על דרך האומדנה, על סך 10,000 ₪.
מאותם טעמים, הנני מעמידה את הפיצוי בגין הפסדי כושר השתכרותה לעתיד, כפיצוי גלובלי,
על סך של 25,000 ₪.



כאב וסבל

58.
בסיכומיה טענה התובעת, כי יש לפסוק לה סך של 80,000 ₪, על אף שבסעיף 36 לתצהירה טענה לסך של 60,000 ₪.
מנגד, הנתבעים 1 -2 טענה, כי מגיע לתובעת סך של 15,000 ₪. הנתבעים 3 ו-4 טענו, כי מגיע לתובעת פיצויי בסך של 30,000 ₪.

59.


עקב התואנה התובעת סבלה מקרע בכתף שמאל. התובעת טופלה במרפאות ובבית חולי
ם, ביצעה
פיזיותרפיה ומעקב אורתופדי.
בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט נכותה הצמיתה היא בשיעור 10%.

60.
בהתחשב בכל אלה, ראיתי לנכון להעמיד הפיצוי בגין רכיב זה על סך של
30,000 ש"ח.

הפסדי פנסיה
61.
בשים לב, כי נפסקו לתובעת סכומים גלובאליים בגין הפסדי השתכרות לעתיד, ובהתחשב כי מדובר בסכומים נמוכים, לא מצאתי בנסיבות לפסוק לתובעת בגין רכיב זה.

הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד ג' לעבר ולעתיד
62.
לטענת התובעת, יש לפסוק בגין רכיבים של הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ועתיד סכום גלובלי בסך של 55,000 ₪, בהתחשב בנכות הצמיתה שנותרה אצלה והכאבים וההגבלות מהם סובלת עד היום. התובעת
טענה,

כי

לא

נהגה

לשמור

את

כל

הקבלות

בגין

ההוצאות

אך

צירפה

קבלות

חלקיות
בסך 2,330 ₪ (אשר כוללים תשלום עבור תרופות בסך 29 ₪, ייעוץ מומחה בסך של 800 ₪, וחוות דעת המומחה בסך של 1,500 ₪, נספחי יא' לתצהירה).
כן טענה התובעת, כי הזדקקה בעבר לעזרת צד ג' מבני משפחתה וקרובי משפחה, כך שיש לאמוד נזקקה לעבר בסך של 25,000 ₪. לטענתה בעתיד תזדקק, למעקב רפואי ועזרת הזולת, שיש לחשבו באופן אריתמטי, אשר לפי יש לפסוק לה סך של 240,000 ₪ (סעיף 31 לסיכומיה).
מנגד, לטענת הנתבעים, התובעת לא הוכיחה הנזקים הנטענים ולא צירפה מסמכים לתמוך בטענותיה, וככל שיש הוצאות רפואיות הרי הם מכוסות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. מכל מקום, הנתבעים 1 ו-2 טוענים, כי יש לפסוק לה רק בגין עזר צד ג' בסך של 2,000 ₪, ולעומתם הנתבעים 3 ו-4 טוענים, כי יש להעמיד הפיצוי בגין כל ההוצאות על סך 10,000 ₪.

63.
מצאתי, כי התובעת

לא

הניחה

תשתית

ראייתית

מספקת,

כי

היא

נדרשה בעבר

ו/או

תידרש

בעתיד

לטיפולים

שאינם

מכוסים

בסל

הבריאות

או

ע
"
י

המל
"
ל
.
באשר

להוצאות

נסיעה, לא הוצגה

על

ידי

התובעת


ולו

בדל

ראיה

המעידה

על

הוצאות

הנסיעות.
עם זאת, כבר נפסק, אין הכרח לשמור כל קבלה, ומשברור שהנפגע נזקק לנסיעות והוצאות רפואיות יש לשום את שיעור ההוצאות (ב
ת"א (מחוזי ירושלים) 1334/98
מור נ' סהר חברה לביטוח בע"מ,
(3/09/2000)).
לאור האמור, הנני מעמידה את הפיצוי לתובעת בגין הוצאות רפואיות ונסיעות, לעבר בלבד, על סך 5,000 ₪. אין מקום לפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד.

64.
באשר לעזרת צד ג' לעבר ועתיד, אכן, לא הוצגה בפני
י כל אסמכתא אשר תעיד על הוצאות בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד. אולם כבר נפסק כי אין צורך לשמור כל קבלה, משברור שהנפגע נזקק
לעזרת בני משפחתו, עומדת לו הזכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו
רע"א 7361/14
פלוני
ת נ' פלוני

(6/1/15), וע"א 1164/02

קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני

(4/8/05)).
לעניין שיעורו של הפיצוי, ראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות (
ע"א 93/73
שושני נ' קראוז ואח’
(27/12/1973)), ובהעדר נתונים אובייקטיבים, ייפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה:

ע"א 515/83
עגור נ' איזנברג ואח’
(26/2/1985), וכן

ע"א 663/84
עטיה נ' עטיה
(14/8/1990)). על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

65.
בהתחשב בחומרת הפגיעה, מהלך הטיפולים והמעקבים הרפואיים, כפי שנסקרו לעיל, והנכות לצמיתות שנקבעה לתובעת, האורתופדית, הנני מעמידה את הפיצוי בגין עזרת צד ג' על סך 12,000 ₪, לעבר ולעתיד.

סוף דבר

66.
לאור המקובץ לעיל,
הנני מחייבת את כל הנתבעים, לשלם לתובעת פיצוי בסך
82,000 ₪.
לסכום הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% (כולל מע"מ), והוצאות משפט בסך 2,500 ₪.
הסכומים ישולמו על ידי הנתבעים 1ו-2 , והנתבעים 3 ו- 4 בחלקים שווים (לפיה החלוקה של 50%- 50%).

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת, באמצעות בא כוחה, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.





ניתן היום,
י"ח חשוון תש"פ, 16 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 42970-07/17 פלוני נ' מוטי ברהום, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פנדה השכרת ציוד לאירועים ואח' (פורסם ב-ֽ 16/11/2019)