פסקי דין על התובע הצבאי הראשי | פסקי דין על ק/xxx רס"ן שלמה אהרוני

11/19 עת     16/06/2019




עת 11/19 התובע הצבאי הראשי נ' ק/xxx רס"ן שלמה אהרוני






בבית הדין הצבאי לערעורים
בפני
:
אל"ם מאיה הלר
- שופטת
בעניין:
התובע הצבאי הראשי
– המערער (ע"י ב"כ, סרן עומר שילון)
נ ג ד
ק/xxx רס"ן שלמה אהרוני
– המשיב (ע"י ב"כ, סרן נתנאל יעקב-חי)
ערעור על

פסק דין
של בית הדין הצבאי לתעבורה במחוז שיפוטי הצפון שניתן בתיק צפון (תעבורה) 81/18 (סא"ל מאיר ויגיסר – שופט) ביום 17.4.2019. הערעור (קולת העונש) התקבל.
פ ס ק - ד י ן

רקע
1. רס"ן שלמה אהרוני, המשיב, הורשע על-פי הודאתו בעבירה, שעניינה נהיגה ברכב במצב השולל את השליטה בו, לפי תקנה 26(4) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. המשיב הורשע, על כך שביום 14.3.2018, בשעה 00:05, נרדם בעודו נוהג ברכב צבאי, בכביש עירוני, דו-סטרי המופרד בשטח הפרדה בנוי נמוך במהירות של כ-50 קמ"ש. כתוצאה מכך, עלה על כיכר לאחר שפקח את עיניו והבחין כי הוא לקראת חציית צומת. בעקבות התאונה נחבל המשיב בצווארו ובגבו ונזקק לשלושה ימי מחלה. לרכב הצבאי נגרם נזק בסך 3,740 ש"ח.
2. בית הדין קמא גזר על המשיב 30 ימי פסילת רישיונות בפועל, 4 חודשי פסילת רישיונות על תנאי למשך שנתיים וקנס בסך 500 ש"ח.
3. התביעה הצבאית לא השלימה עם מידת העונש ומכאן הערעור שלפני.
גזר הדין של בית הדין קמא
4. בית-דין קמא הנכבד פירט את הטעמים שהביאוהו לקבוע את מתחם העונש ההולם בין חודש לשישה חודשי פסילת רישיון נהיגה, כמפורט להלן:
"שקלתי את נסיבות העבירה וכן את ניסיונו של הנאשם למנוע את התרחשות התאונה, כלומר עריכת הפסקה בנסיעה, שתיית קפה והתרעננות, וכן שיחתו עם אשתו. כן שקלתי את העובדה שהתעורר בטרם קרתה התאונה ועלה בידו למזער את נזקיה... לא התעלמתי מהנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה... בפועל נגרם נזק קל לרכוש ונזק קל לגופו של הנאשם".

5. בהמשך, פורטו הנימוקים לקביעת עונשו של המשיב בספו התחתון של המתחם:
"התחשבתי בעברו הנקי של הנאשם... בשים לב לכך שהוא מחזיק ברישיון נהיגה כבר 18 שנים, בהודאתו באשמה, ובשיתוף הפעולה בחקירה והחיסכון בזמן שיפוטי. משקל של ממש נתתי לכך שרק בזכות הודאתו נחשפה העבירה. התחשבתי גם במאמציו של הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ובשתי ההשתלמויות שהעביר ביחידתו, בהצטיינותו של הנאשם לכל אורך שירותו הצבאי... כתב האישום הוגש כחצי שנה לאחר ביצוע העבירה ושחלפה שנה מאז ביצועה, ומשקל מסוים נתתי אף לצעדים הפיקודיים והמנהליים שננקטו נגד הנאשם".

טיעוני הצדדים
6. התביעה עתרה להשית על המשיב פסילה בפועל לתקופה שלא תפחת מפסילת המינימום הקבועה בסעיף 38(2) לפקודת התעבורה וטענה כי שגה בית הדין קמא בקבעו מתחם עונש הולם שספו התחתון נמוך מעונש המינימום הקבוע בצד העבירה. עוד טענה התביעה, כי אין בנסיבות שפירט בית הדין קמא כדי להוות "נסיבות מיוחדות" אשר מצדיקות "סטייה קיצונית מרמת הענישה הראויה" והימנעות מלהטיל לכל הפחות את פסילת המינימום הקבוע בחוק. כך, נטען, כי אין בוותק הנהיגה של המשיב, כמו-גם היותו בעל עבר תעבורתי קל – כדי להצדיק סטייה מהוראות פסילת המינימום. עוד עמדה התביעה על כך שלא היה מקום להתחשב בכך שהמשיב דיווח על קרות התאונה, שעה שחובה זו מוטלת עליו מכוח פקודות הצבא. מנגד הוטעמו נסיבות החומרה שבמקרה דנן ובהן העובדה כי המשיב ישן שעות ספורות בלבד בשני הלילות שקדמו לליל התאונה וכי חרף זאת, יצא לנסיעה ממושכת, שאופייה פרטי. התביעה ביארה אף שכתב האישום הוגש בחלוף כארבעה וחצי חודשים ממועד קרות התאונה, כך שלא חל שיהוי בהקשר זה. אשר לחלוף הזמן ממועד התאונה ועד למשפטו של המשיב נטען, כי עניין זה רובץ לפתחו של המשיב אשר חזר וביקש לדחות את מועד משפטו. לדידה של התביעה הצבאית אף בהתליית רישיון הנהיגה הצבאי של המשיב למשך שבוע והצעדים הפיקודיים שמהותם אי-שימוש ברכב הצבאי לתקופה דומה אין בהם כדי להשפיע על משך פסילת רישיון הנהיגה האזרחי.
7. מנגד, עתרה ההגנה להותיר את גזר-דינה של הערכאה קמא על כנה. ההגנה עמדה על כך שבית הדין קמא שקל את מלוא השיקולים הרלוונטיים בעניין זה ואיזן ביניהם כדבעי. הוטעם, כי צבר השיקולים העומדים לזכותו של המשיב ובהם – ניסיונו להפחית את הסיכון לתאונה עת עצר להתרעננות, כמו-גם היותו בעל רישיון נהיגה שנים רבות ללא עבר רלוונטי מכביד – מלמדים כי אין המדובר במי שנשקף מנהיגתו – דרך כלל – סיכון למשתמשי הדרך, וכי נוכח זאת, לצד יתר שיקולי הקולה שפורטו בגזר הדין, מוצדק היה לסטות מהעונש המזערי.

דיון והכרעה
8. נוכח קביעת בית הדין קמא כי ספו התחתון של מתחם העונש ההולם נמוך באופן משמעותי מהעונש המזערי הקבוע בצד העבירה, דומה כי יש להידרש לעניין זה תחילה. בע"פ 4876/15 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.12.2015) נבחנה, בין השאר, אפשרות סטייה ממתחם עונש מזערי בעבירות מין, ונקבעו הדברים הבאים:
"תיקון 113 לא הגדיר את היחס בין עונשי המינימום הקבועים בחוק לחלק מהעבירות, לבין מתחם העונש ההולם, אשר אמור לשקף לא את חומרתה המושגית של העבירה לבדה, אלא את מעשה העבירה בנסיבותיו ואת מידת אשמו של הנאשם... בית משפט זה עמד בעבר על כך שעונש המינימום הוא בבחינת אינדיקציה לחומרה שמיוחסת לעבירה ולמידת הפגיעה בערכים המוגנים מחמת ביצועה, ומשכך, ראוי שתהיה לו השפעה גם על מתחם העונש ההולם (ע"פ 8045/13 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.11.2014))... אשר למידת ההשפעה, בע"פ 337/13 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.9.2013)... קבע השופט הנדל... כי בהתנגשות האפשרית בין קביעת המתחם לפי תיקון 113 לבין קיומו של עונש מזערי... נדמה כי ברובד הכללי ידו של האחרון על העליונה. גם השופט ח' מלצר סבר כי ניתן אמנם לסטות מהעונשים המזעריים מטעמים מיוחדים שירשמו, ואולם חריגה שכזו היא עניין לנסיבות מקלות פרטניות, מעבר למתחם הענישה ההולם... השופט ס' ג'ובראן קבע כי מתחם עונש הולם שתחתיתו נמוכה מעונש המינימום יכול להיקבע רק אם ניתנו טעמים מיוחדים לכך".

דברים אלו יפים אף לענייננו. ניתן להיווכח, כי המחוקק גילה דעתו שבעבירות תעבורה, כאשר הערך החברתי שעליו מבקשת העבירה להגן הוא קדושת החיים, זאת בשל הסיכון הנשקף מהמעשים למשתמשי הדרך, גלומה חומרה שהעונש המזערי נועד להלמה. בהתאם, קבע בית-דין זה כי:
"לא בכדי קבע המחוקק ביחס למי שנרדם במהלך הנהיגה וגורם לתאונה, עונש מינימום של פסילה בפועל למשך שלושה חודשים והורה כי הסטייה ממנו, תעשה אך ורק בהתקיים 'נסיבות מיוחדות', שכן המדובר באחת העבירות החמורות. בית-דין זה, חזר ושנה על הסיכון הרב הנשקף מנהיגה ברכב במצב של עייפות, וכן על הצורך להטיל עונשי פסילה בפועל למשך תקופה משמעותית, מטעמים של הלימה והרתעה (ראו: ע"ת/56/16 התובע הצבאי הראשי
נ' סמל ח'ליל (2016); ע"ת/43/16 התובע הצבאי הראשי
נ' רס"ל הארוני (2016); ע"ת/2/16 התובע הצבאי הראשי
נ' סרן שמואל (2016); ע"ת/1/16 סגן ברמן נ' התובע הצבאי הראשי
(2016); ע"ת/21/11 התובע הצבאי הראש נ' רס"ל קזנצב (2011); ע"ת/17/11 התובע הצבאי הראשי
נ' סמ"ר קרסבין (2011); ע"ת/68/06 התובע הצבאי הראשי
נ' רב"ט אואקנין (2007); ע"ת/71/01 סמל אלפסי נ' התובע הצבאי הראשי
(2001))" (ע"ת/5/18 התובע הצבאי הראשי
נ' סמ"ר פרי (2018)).

9. אשר על כן, בנסיבות העניין, סברתי כי משהתממש הסיכון שהעבירה ביקשה לקדם ולהגן מפניו, שכן המשיב נרדם במהלך הנהיגה וגרם לתאונה; לאור העובדה כי בנסיבות העניין נטל המשיב על עצמו סיכון של ממש, שעה שבשני הלילות שקדמו למועד התאונה ישן במצטבר במשך כשש שעות, ואף הן שלא ברצף; בשים-לב למרחק המשמעותי שהמשיב נהג באותו המועד; וחרף התוצאה הקלה של התאונה – לא היה מקום לקבוע כי ספו התחתון של מתחם העונש ההולם יחרוג לקולה באורח משמעותי מהעונש המזערי.
10. בצד זאת, סברתי כי התקיימו בעניינו של המשיב אותן "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה ממתחם העונש ההולם והקלת מה בעונשו. כעולה מנסיבות העניין, המשיב ביקש לקדם את הרעה ופעל להפחית את הסיכון הנשקף מעייפותו, שכן כחצי שעה עובר לרגע התאונה הפסיק המשיב את נהיגתו ועצר להתרענן. לדידי, יש ליתן לעובדה זו משקל בעת בחינת מידת רשלנותו של המשיב ולכך השלכה אף על העונש הראוי. נוכח כך, ואף בהתחשב בנטילת האחריות למעשיו; בעברו שאינו מכביד, חרף ותק נהיגה של 18 שנים; ובהצטיינותו של המשיב לאורך שירותו הצבאי; שוכנעתי, כי ניתן בנסיבותיו הייחודיות של המקרה, לסטות מעונש המינימום הקבוע בחוק.
11. סוף דבר, ערעור התביעה מתקבל. עם זאת, משאין ערכאת הערעור נוהגת למצות את הדין עת מתקבל ערעור התביעה, ובשים-לב לנסיבות שפורטו לעיל ואשר מצדיקות סטיית מה מעונש המינימום הקבוע בחוק, הנני קובעת כי עונש הפסילה בפועל יועמד על 60 ימים, בניכוי ההתליה המנהלית ביחס לרישיון הנהיגה הצבאי. אין שינוי ביתר רכיבי העונש. המשיב יפקיד את רישיון הנהיגה ביום 20.6.2019.
ניתן והודע היום, י"ג בסיון התשע"ט, 16 ביוני 2019, בפומבי ובמעמד הצדדים.

_______________________
אל"ם מאיה הלר
שופטת בית הדין הצבאי
ל ע ר ע ו ר י ם
חתימת המגיה: _________________ העתק נאמן למקור
סגן עמית כהן
תאריך: ______________________ קצין בית הדין
ב ל מ " ס ע"ת/11/19

1








עת בית הדין הצבאי לערעורים 11/19 התובע הצבאי הראשי נ' ק/xxx רס"ן שלמה אהרוני (פורסם ב-ֽ 16/06/2019)