פסקי דין על אריק אבוחצירה | פסקי דין על יעקב אברג'יל | פסקי דין על יוסף אזולאי ואח' |

1764/06 בשפ     07/03/2006




בשפ 1764/06 מדינת ישראל נ' אריק אבוחצירה,יעקב אברג'יל,יוסף אזולאי ואח'






בבית המשפט העליון

בש"פ 1764/06

בפני
:
כבוד השופט א' רובינשטיין


העוררת:
מדינת ישראל



נ ג ד

המשיבים:
1. אריק אבוחצירה


2. יעקב אברג'יל


3. יוסף אזולאי

4. משה אחיעם

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בב"ש 6161/06 מן הימים 22.2.06 ו-23.2.06 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' מזרחי

תאריך הישיבה: ל' בשבט תשס"ו (28.2.06)
בשם העוררת: עו"ד דותן רוסו

בשם המשיב 1: עו"ד יעקב קמר

בשם המשיב 2: עו"ד רינת פרידמן
בשם המשיב 3: עו"ד יאיר גולן
בשם המשיב 4: עו"ד משה בן-יקר


החלטה


א. ערר המדינה על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.2.06 ומיום 23.2.06 (בב"ש 6161/06), בגדרן הוחלט על דחיית בקשת העוררת למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם ב- ת"פ 2040/06, וכן הוחלט על שחרורם של המשיבים בתנאים מגבילים.

ב. (1) כנגד המשיבים וכנגד אדם נוסף (רחמים) הוגש ביום 13.2.06 כתב אישום, המייחס להם עבירה של סחיטה באיומים (עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977) וכן עבירה של סחיטה בכוח (סעיף 427 סיפא לחוק העונשין).

(2) לפי הנטען בכתב האישום, במהלך חודש דצמבר 2005 פנה שמואל שוקרון (להלן שמואל) לרחמים, ובקש ממנו לעזור לו בגביית חוב בסך 400,000 ש"ח, שחב לו אדם בשם יגאל חמוי (להלן יגאל). זמן קצר לאחר מכן מסר שמואל לרחמים ולמשיב 3 מסמך, המייפה את כוחם לגבות את החוב בשמו. בעקבות כך, קשרו רחמים והמשיב 3 קשר עם המשיבים 4,2,1 לסחוט באיומים את יגאל, וליטול לעצמם 40% מסכום הגבייה כעמלה. ביום 22.12.05 הגיעו המשיבים 3 ו- 4 למשרדו של יגאל, נעלו את הדלת והודיעו לו בצעקות כי הגיעו לגבות חוב של 400,000 ש"ח. השניים עזבו רק לאחר שיגאל הזמין משטרה. בראשית חודש ינואר 2006 נערכה פגישה נוספת בין המשיבים (ועימם אנשים נוספים) לבין יגאל (גם שמואל נכח בפגישה זו). במהלך פגישה זו שוחחו המשיבים עם יגאל על גובה החוב, ובשלב מסוים פנו המשיבים 3 ו- 4 לשמואל ויגאל בצורה מאיימת. ביום 17.1.06 - לאחר שיגאל והמשיב 1 שוחחו ביום 16.1.06 (שיחה, שאף בה, כך על פי כתב האישום, איים משיב 1 על יגאל) - נערכה פגישה בין המשיבים ואדם נוסף ושמואל.

לפי המתואר בכתב האישום, עובר לפגישה זו קשרו המשיבים ורחמים קשר לסחוט אף את שמואל. במהלך הפגישה פנו המשיבים לשמואל ויגאל בצורה מאיימת בנוגע לחוב, ובסופה מסר יגאל למשיב 1 סכום של 46,000 ש"ח, אותו סרבו למסור לשמואל. מאוחר יותר באותו יום נפגשו המשיבים ורחמים עם שמואל פעם נוספת. במהלך פגישה זו דרש המשיב 3 משמואל סכום של 110,000 ש"ח, אותו 'הפחית' המשיב 1 ל- 75,000 ש"ח. ביום 19.1.06 העביר שמואל לידי המשיבים ורחמים סך של 9,500 ש"ח כמקדמה על חשבון 'חובו'. ביום 20.1.06 נפגש שמואל עם המשיבים, והודיע להם, כי אינו מתכוון לשלם את כל הסכום שנקבע. בתגובה בעט המשיב 3 בצלעותיו של שמואל, ואילו המשיב 4 הביט בו בצורה מאיימת. כיוון שכך, מסר שמואל למשיבים סכום של 5,000 ש"ח, וביום 22.1.06 מסר לרחמים סכום נוסף של 5,000 ש"ח במזומן ו-20,000 ש"ח בהמחאות דחויות.

ג. (1) עם הגשת כתב האישום הוגשה כנגד ארבעת המשיבים בקשה למעצר עד תום ההליכים.

(2) ביום 22.2.06 קבע בית המשפט המחוזי כי יש מקום לשחרר את המשיבים 1, 2 ו-4 בתנאים. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי כנגד המשיבים הללו קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, וכי אף מתקיימת בעניינם עילת המסוכנות, המבוססת על עברם הפלילי ועל המעשים המיוחסים להם. עם זאת קבע בית המשפט המחוזי, כי ניתן להפיג את מסוכנותם של המשיבים הנזכרים על ידי חלופת מעצר, והורה על שחרורם בתנאים המפורטים להלן (החלים לגבי כל משיב):

(1) הפקדת סך 7,500 ש"ח;
(2) ערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח;
(3) המשיבים יימנעו מכל פעילות של גביית חובות;
(4) המשיבים לא ייצרו כל קשר עם שמואל או עם יגאל;
(5) המשיבים לא ישתפו פעולה למטרה עסקית כלשהי;

ביום 23.3.06 החיל בית המשפט המחוזי את החלטתו גם על המשיב 3. בהסכמת באי כוח המשיבים נותרו שולחיהם במעצר עד להכרעה בערר.

ד. (1) בערר דנא טוענת המדינה, כי המסוכנות העולה מן המשיבים וכן החשש לשיבוש הליכי משפט הנובע ממעשיהם, מחייבים את מעצרם. נטען, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי התבססה על ההנחה, שהפעולות האלימות אשר ננקטו על ידי המשיבים היו מעטות. ואולם, כך נטען, ההחלטה לא הביאה בחשבון את העובדה, שלא היה צורך בהפעלת אלימות מצדם, וכי בפעם הראשונה שבה נתקלו המשיבים בסירוב למתן כסף (ביום 20.1.06), הופעלה על ידם אלימות פיזית. עוד נטען, כי מתוך חששם של שמואל ויגאל מן המשיבים (כעולה בברור מחומר הראיות, כך לטענת העוררת) וכן מן העובדה שהשניים נמנעו מהגשת תלונה במשטרה, ניתן ללמוד על החשש לשיבוש הליכי המשפט אם ישוחררו המשיבים. לבסוף טוענת העוררת, כי עברם הפלילי המכביד של המשיבים שולל כל אפשרות ליתן בהם אמון, המהווה תנאי לכל חלופת מעצר. נוכח האמור, נתבקש כי בית משפט זה יורה על הארכת מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

(2) בדיון הוסיף בא כוח המדינה, כי עבירת הסחיטה באיומים קשה במיוחד, וכרוכה בכוחנות, בהפחדה ובהשפלה, והנסחט מוצא עצמו כשהמציאות סביבו מתערערת. אכן בית המשפט המחוזי התייחס לרמת האלימות שהופעלה כנסיבה לקולה, ושאלת האמצעים רלבנטית - אולם אינה מכרעת; מטרת הסוחטים ידועה, וכשאין צורך באמצעים חריפים, אי השימוש בהם אינו נובע ממגבלות ששמו לעצמם הסוחטים, אלא מכך שהנסחטים נסחטו ללא שהיתה נחוצה אלימות קשה מדי. הדברים עולים מהודעות המתלונן יגאל ומסירובו של שמואל למסור עדות בשל פחדו מאנשים אלה, ודבריו הוקלטו ללא ידיעתו. הכללים - כך הוכיחו המשיבים במעשיהם - אינם תקפים לגביהם; עוצמת הראיות עולה מפחדם של הנסחטים. היתה גם אלימות, אם גם לא כבדה (בעיטה), ולכך מתווסף עברם הפלילי הכבד של המשיבים, המלמד על מודעותם לתוצאות מעשיהם, שהיתה גרימת פחד גדול לנסחטים, וראיה לכך שכל הכסף ששולם הלך לכיסי המשיבים. ישנו גם חשש לשיבוש, שכן משיבים אלה, כשישנה מטרה - משיגים הם אותה.

(3) בא כוח משיב 1 טען, כי לדעתו אין התביעה מאמינה שאם ישוחררו משיבים אלה יעשו דבר מה שלא כדין. לשם קביעת מסוכנות יש צורך לשיטתו ברמת הסתברות גבוהה בדבר רצון לפגוע בזולת, ולא העבר הפלילי קובע. גם שופט בית משפט השלום וגם שופטת בית המשפט המחוזי הורו על שחרור. עמדת התביעה, כך נטען, נובעת מלחץ שמערכות האכיפה נתונות בו ומרצון להרחיב את גבולותיה של עבירת הסחיטה. לשיטת המשיב 1, אין גם ראיות לכאורה – בניגוד למה שקבעה השופטת קמא; הסיבה היחידה לעמדת התביעה היא העבר הפלילי של המשיבים. המשיב 1 ישב בצורה מכובדת, ולמתלונן יגאל היה ענין לשבת אתו; פגישה שתיעדה שוטרת סמויה לא כללה כל דבר חריג. המשטרה לא היתה צריכה להיכנס לכל הנושא; הפעילות האחרונה של המשיבים היתה 10 ימים לפני המעצר ולא עשו עוד דבר מאז, לא היו תלונות אחרות. כנטען מדובר באקט אלימות אחד, בעיטה שניתנה לאחר העלבה, ואין בה כדי להעיד על מסוכנות; אין מדובר בסקאלה של איום קשה, של דמי חסות, איום על ילדים וכדומה; אין המדובר בשוורים מועדים. המדובר בעבירה שאינה כוללת מסוכנות. אין גם כל אינדיקציה לחשש שיבוש.

(4) באת כוח משיב 2 טענה, כי לשולחה חלק מינורי באירועים הנטענים, והמסוכנות הנטענת נלמדת רק מעברו הפלילי שאותו רצתה השופטת לנטרל. מראיות שונות שפירטה עולה כי לא היו איומים מצדו כלפי המתלוננים. עוד נטען, כי לא היה ברשות המשיבים כל נשק.

(5) בא כוח המשיב 3 טען שהראיות קלושות, והמדובר בפרשה מסופקת, ללא צורך במעצר עד תום ההליכים, מהיעדר "שורת מחץ"; המשיב 3 פעל בגלוי, גם לא שתק ומסר גירסה מלאה, ולא עשה כל דבר פסול. גם אם הגיע בית המשפט המחוזי לתובנה של ראיות לכאורה, הרי אלה הן בדרגה הנמוכה, וראיה לדבר עדות השוטרת הסמויה. אין להרחיק לכת בדיני המעצרים על-ידי כליאתו של אדם שעה שרק נוכחותו פורשה כאיום.

(6) בא כוח המשיב 4 טען כי בתיק נעשה ניסיון לצבוע מעשה ניטרלי בצבע פלילי, שעה שהמדובר בדברים שנעשו בגלוי, ורוב האישום הנטען הוא נוכחות מאיימת; קרי, עוצמת הראיות חלשה. גם שמואל אינו טלית שכולה תכלת; חטאו של המשיב 4 הוא בהיותו גדל ממדים ורחב, וגם עברו הפלילי ישן (לא מעבר ל-1995).

ה. (1) לאחר העיון בתיק ובראיות החלטתי להיעתר חלקית לערר. אכן, דעתי כדעת השופטת קמא בכל הנוגע לניתוח הראיות, לקיומן של ראיות לכאורה, ולקיומה של עילת מעצר. חולק אני - בכל הכבוד - על "ניטרול" עברם הפלילי של המשיבים מן המסוכנות הנובעת מן המעשים בהם מדובר, שאותה הבדילה השופטת ממסוכנותם הכוללת. השופטת קמא מתארת אל נכון כי חלק משמעותי מן הראיות לכאורה נבע מעצם מהותם של המשיבים, מהיותם אנשי "עולם תחתון" כפי שכונו על ידי שמואל. בעיני עירובם לכאורה של עבריינים בעלי רקע כבד בהליך של גביית חובות, שראשיתו בביקור המאיים של משיבים 4-3 אצל המתלונן יגאל, די בו כדי להטיל אימה. גם הדרך של "הרעים" (משיבים 4-3) המתפרצים אל המתלונן יגאל אל מול ה"טוב" (משיב 1) המתנצל על התנהגות "חייליו" אומרת דרשני. כן חולק אני על התוצאה שהגיע אליה בית משפט קמא, שבעיני היא הגבלות מועטות מדי על המשיבים.

(2) אזכיר: המדובר במהלך של גביית חוב נטען מיגאל לשמואל, שהסתיים בכך שיגאל שילם 46 אלף ש"ח, אך לא לבעל החוב שמואל (שתבע אותו תחילה באמצעות "הליך הגביה" בסך 400 אלף ש"ח) אלא לכיסם של המשיבים; ועוד הגדילו הללו לעשות, וגבו משמואל 39,500 ש"ח נוספים. אם כן – אין גביית חובות לבעליהם, יש רק קבלת כספים ללא תמורה כלשהי. יש צורך במידה גדולה של אמון ותמימות כדי לראות עובדות לכאורה אלה כמהלך שיש בו "עסק", כפי שנטען מטעם המשיבים, ואף השופטת קמא ראתה דבר זה כ"מקומם". משיבים 1 ו-2 גם שמרו על זכות השתיקה. בבית המשפט המחוזי הציג בא כוחו של משיב 1 את המשיבים (ישיבה 16.2.06, עמ' 16) כ"חבורה, לעיתים היה קשר עם גורמים שהמטרה היתה שהם ילכו לגבות כסף ובתמורה הם מקבלים אחוזים, מה לעשות שאין להם עבודה אחרת ובהזדמנות יש להם אפשרות להתפרנס". אבל בענייננו לא היו אחוזים: כל הכסף הלך אל המשיבים, ודבר זה קשה להלום, גם אם היתה להם טענה לגבי גובה הסכום המגיע. דומה, בגדרי נסיון החיים והשכל הישר, כי מי שאין לו מה להסתיר ככלל אינו שומר על זכות השתיקה; וגם אם דבר זה הוא לגיטימי וזכותו של אדם, לא בכדי עשויה שתיקה לחזק ראיות המצויות כנגד אדם – ראו סעיף 28(א) לחוק המעצרים וגם נוסח האזהרה בחקירות מזה מספר שנים, ובוודאי דרך כלל יש בה כדי להחשיד, אף אם יהיו יוצאים מן הכלל.

(3) כשלעצמי מסופקני אם אפשר לראות את המשיבים כמי ששמו לעצמם גבולות בכך שלא הפעילו כוח רב. המדובר בעבריינים רבי נסיון, ומה שניתן להשיג באורח "חלק" יחסית – עדיף מן הסתם גם בעיניהם. כפי שצוין המתלונן יגאל (הודעתו מ- 12.2.06) בקשר לביקור משיבים 4-3 ביום 22.12.05 "אני מבין שפת גוף". יגאל חש איום במהלך פגישה "זה עם הזקן וזה עם הקוקו יש להם חזות מאיימת". (ראו הודעתו מ-16.1.06).

(4) עוד אזכיר, כי עיקר התשתית הראייתית כנגד המשיבים מתבסס על הודעותיו של יגאל במשטרה, וכן על תמלולי שיחות שנערכו בימים 23.1.06, 24.1.06, 25.1.06 בין שוטר לבין שמואל. כך למשל, מהודעתו של יגאל במשטרה מיום 12.2.06 עולה, כי המשיבים 3 ו- 4 אכן הגיעו למשרדו ביום 22.12.2005, וכי הם נכנסו באורח תוקפני. בהודעתו של יגאל מיום 16.1.06 נאמר לגבי פגישת יגאל והמשיבים בראשית ינואר 2006, כי "ברגע שרצינו (יגאל ושמואל) לצאת, התנפלו שניים מהנוכחים לעברנו" (עמוד 2). מתמלול השיחה, שנערכה בין שוטר לבין שמואל עולה, כי שמואל נסחט על ידי המשיבים - "אני אמרתי להם אתם סוחטים אותי" (עמ' 7), וכי הוא הותקף ע"י המשיב 3 ביום 20.1.06 - "יוסי נתן לי בעיטה ביום שישי" (עמ' 13). כן עולה, כי שמואל אכן פנה לרחמים בעניין החוב של יגאל, וכי רחמים קשר בינו לבין המשיבים: "אני לא ידעתי שאני מגיע לחבורה הזו, לאנשים האלה". לאחר מכן נתן שמואל ייפוי כוח לרחמים- "לרמי נתתי ייפוי כוח... אשתי נתנה לו ייפוי כוח" (עמ' 3, 4). עוד עולה מהתמלול כי שמואל חש מאוים ומפוחד: "אני יש לי ילדים בבית ואמרו לי לא לגשת למשטרה" (עמ' 4); "אני לא רוצה לקום איזה בוקר ולראות את האוטו שלי עולה באש (עמ' 6)"; "ואללה לא ישנתי לא יום ולא לילה" (עמ' 5); "תקשיב טוב אני לא מגיש תלונה בשום אופן... מפחדים להגיש תלונה" (תמלול שיחה מיום 2.2.06, עמ' 3, 5);

(5) ועוד, עיינתי שעה ארוכה - בין השאר – בתמליל שיחות של שמואל עם שוטר, שעה ששמואל לא ידע כי הוא מוקלט. בשיחה מיום 30.1.06 אומר שמואל על המשיבים, כי אינו רוצה לפגוש אותם, "אני מפחד ... יש לי אוטו, יש לי ילדים בבית, אני לא רוצה לקום איזה בוקר ולראות את האוטו שלי עולה באש... אני יודע שהפחידו אותי הרבה ... אני לא רוצה להתעסק עם האנשים האלה ... אני לא ישנתי שבוע" (עמ' 6). אמנם נאמר "לא איימו", אך בהמשך (עמ' 7) "אמרתי להם .... אתם סוחטים אותי .... לאזולאי ואריק (משיב 1 - א"ר)", ובעמ' 12 "הבית שלי כולו מופחד, הילדים לא ישנים בלילה ... שלא תעיז לקרוא לאשתי ולא לילדים", ובעמ' 13 "... בא אלי מומי (משיב 4 – א"ר) מסתכל עלי במבטים בעיניים, כמו בסרטים. אתה יודע פרצוף כזה, סליחה על המילה, כמו איזה מניאק ... אני לא איש פחדן אם אין לי את הילדים. יש לי ילדים קטנים". בעמ' 16 "אני אישית לא מפחד, יש לי ילדים בבית. ... אומרים לי שמואל, תגיש תלונה נגד יוסי אזולאי, הוא יכנס לבית סוהר אבל יש לו חיילים אחריו. אתה תראה את האוטו שלך, תקום בבוקר, תראה את האוטו שלך מפוצץ. הפחידו ולא ישנתי על זה בלילה". בקלטת מיום 2.2.06 מנסה השוטר לשכנע את שמואל להגיש תלונה, והלה חוזר (עמ' 4) "לי יש ילדים בבית, ואני אומר לך אישית, לא רוצה להתעסק, לא רוצה לראות את האנשים האלה", וכן גם בעמ' 6 "מפחד, מפחד, יש לי ילדים בבית", וזאת גם אם מגיע כסף"; כך גם בעמ' 11 "פחד, בוודאי שיש פחד, ...", ובעמ' 18 "אמרו לי תשמע, אתה משלם ... ויש לו חיילים... אני לא ישנתי כמה ימים מהפחדים. אני מפחד מדברים אלה, מפחד, יש לי ילדים ... דוגרי אני אומר לך, אני מפחד על הילדים ... אני לא ...... אני מפחד" (ראו גם עמ' 19). כן ראו תמליל מ-12.2.06 "אני לא רוצה לראות אותם בחיים יש לי ילדים בבית" (עמ' 4) ובעמ' 5 "אמרתי לרחמים, 'מה הבאת לי את הפושעים' ובעמ' 6 "זה סחיטה". דברים אלה מדברים לכאורה בעדם.

(6) אכן, לטענת המשיבים אין לראות את הפגישות ביניהם (או חלקם) לבין שמואל ויגאל כנושאות אופי של סחיטה או איומים, וכי בסך הכול ניסו לפשר במחלוקת הכספית שבין השניים. כך למשל, מפנים המשיבים להודעתו של יגאל במשטרה מיום 16.1.06, בה נטען, כי "לא היו איומים, לא הייתה אלימות פיזית" (עמ' 1). כן מפנים המשיבים להודעתו של יגאל במשטרה מיום 17.1.06, בה נאמר, כי "איומים מילוליים לא היו...לא היה איום ישיר עלי" (עמ' 2). המשיבים מסתמכים גם על הודעותיה במשטרה של השוטרת הילה גמליאל (מן הימים 19.1.06 ו-26.1.06), אשר נכחה, כשוטרת סמויה, במפגש בין המשיבים, שמואל ויגאל ביום 17.1.06. מהודעה זו עולה, שהאווירה בשיחה הייתה שקטה ורגועה יחסית, ולא נראו בה תנועות מאיימות או חילופי דברים בטונים גבוהים. ואולם, די באמור לעיל כדי להציב ראיות לכאורה; השוטרת הסמויה גם הגיעה בשלב מתקדם באירועים.


(7) אשר לעברם הפלילי של המשיבים, הריהו מרכיב משמעותי בתמונה. המשיב 1, בן 34, החל בעבירות בגיל 20 ועבירותיו עניינן אלימות, סמים, איומים, הפרת הוראה חוקית ועוד; הוא ריצה ב-6 הרשעות מאסרים אחדים, בהם לאחרונה החמור ביותר, בגזר דין מ-9.12.01 מאסר 4 שנים על עבירות סמים לרבות סחר. המשיב 2 הוא בן 38, ובצקלונו 9 הרשעות קודמות מגיל 22 בעבירות רכוש רבות, סמים, הפרת הוראה חוקית ובריחה, שוד מזוין ועוד. נכללו בעברו מאסרים לא מעטים, לאחרונה מאסר לחמש שנים על שוד מזוין מ-1998. המשיב 3, בן 46, בעברו עבירות מגיל 14 ובהן 22 מקרים בהם ביצע עבירות (שלושה ללא הרשעה, בעת היותו נער), וזאת בעבירות רכוש, הסגת גבול פלילית, איומים, תקיפת שוטרים, סמים, סחיטה באיומים ועוד, והוא ריצה מאסרים רבים, מהם לא קצרים. המשיב 4 – וכזכור הוא ומשיב 3 הוגדרו כ"חיילים" על ידי משיב 1 - הוא בן 44 ולו 19 גזרי דין (מתוכם ללא הרשעה בהיותו בהגדרת נוער בשנים 1978-1976), ועבירותיו הן עבירות רכוש, סמים, בעילת קטינה, הפרת הוראה חוקית, מטבע זר, שוד מזוין, נשק ועוד. אף הוא ריצה תקופות מאסר לא מעטות.

(8) עיינתי בפסיקה שצירפו בעלי הדין בקשר למעצרים בעבירות סחיטה. היא מגוונת, ומטבע הדברים ניסה כל צד להיאחז בה כדי לשכנע בעמדתו. כבנושאים אחרים, השאלה היא איזונים. לא יהא מי שיחלוק על הפן החמור, במובן של תקינות חברתית, של גביית חובות בדרך סחטנית ומאיימת לכאורה; אך מצוות המחוקק היא לבדוק האם ניתן להפיג, בנסיבות ספציפיות של תיק פלוני, את המסוכנות הטבועה על ידי אמצעים חלופיים.

(9) אכן, כפי שציין השופט עדיאל בבש"פ 6232/04 אברג'יל נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם), "ככלל, העבירה של סחיטה באיומים שאין אלימות לצדה, אינה מקיימת חזקת מסוכנות, והנטל להוכיח עילת מעצר רובץ על שכמה של המדינה". במקרה אחר צוין כי "לדעתי, גלומה בעבירה של סחיטה באיומים, מעצם טבעה ואופיה מסוכנותו של הנאשם, אף על פי שהמחוקק לא מנה אותה בין העבירות שחזקה כי מתקיימת לגביהן עילת המסוכנות" (בש"פ 7683/99 חנניה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם) (השופט טירקל). בית משפט זה התלבט במדרג המסוכנות הכרוך בעבירה זו (ראו בש"פ 11393/04 במברון נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם) (השופט גרוניס). במקרים רבים הפתרון היה מעצר בית, ולעתים גם מעצר מלא; הדברים תלויי נסיבות.

(10) בנסיבות ענייננו סבורני שההגבלות שהוטלו על המשיבים אינן מספיקות, נוכח מסוכנותם. עם זאת, כיוון שהאלימות שהופעלה לא היתה רבה, נראה לי, לא בלי היסוס, כי ניתן להסתפק במעצר בית; על מעצר בית זה להיות מלא, בפיקוח ערבים מתאימים, עם הפקדה וערבות גבוהות יותר. ההפקדה תהיה בסך 15,000 ש"ח כל אחד, ערבות צד ג' בסך 20,000 ש"ח על ידי שני ערבים, והמפקחים ייקבעו על ידי בית המשפט קמא. המשטרה תוכל לבקר בבית המשיבים לבדיקת נוכחותם. שאר התנאים שקבעה השופטת קמא – בעינם. התיק יובא ללא דיחוי בפני
בית המשפט קמא להחלטה בענין הפיקוח. עד אז יישארו המשיבים במעצר.

ניתנה היום, ז' באדר התשס"ו (7.3.06).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06017640_t03.doc/אמ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









בשפ בית המשפט העליון 1764/06 מדינת ישראל נ' אריק אבוחצירה,יעקב אברג'יל,יוסף אזולאי ואח' (פורסם ב-ֽ 07/03/2006)