פסקי דין על פרדי נצר | פסקי דין על מישאל חשין ואח'

6210/05 א     07/03/2006




א 6210/05 פרדי נצר נ' מישאל חשין ואח'




1
בתי המשפט

א 006210/05
בית משפט השלום בירושלים
07/03/2006
לפני כב' השופט דוד מינץ
פרדי נצר

בעניין:
התובע
ע"י ב"כ א' שינדלר
נ ג ד
1. מישאל חשין
2. מדינת ישראל

הנתבעים
ע"י ב"כ עו"ד ש' צור

פסק דין
לטענת התובע ביום 7.8.02 הוא רכב על אופנוע מסוג סוזוקי (להלן: "האופנוע") במסלול השמאלי של רחוב חנוך אלבק בירושלים (להלן: "הרחוב"), מכיוון טיילת ארמון הנציב לכיוון מרכז העיר. לטענתו, נתבע 1 שכיהן באותה שעה כשופט בית המשפט העליון (להלן: "הנתבע") נסע ברכב מסוג וולוו (להלן: "הרכב"), באותו הרחוב, ובאותו הכיוון, אך זאת במסלול הימני. לפתע סטה הנתבע ממסלול נסיעתו אל עבר נתיב נסיעתו של התובע ופגע בו. כתוצאה מהפגיעה, התובע הופל ארצה ואילו הנתבע איבד שליטה על הרכב, כך שהמשיך עם כיוון נסיעתו שמאלה, ביצע פניית פרסה ופגע בעמוד של רמזור שניצב על אי התנועה בין שני מסלולי הנסיעה ברחוב. התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבע וכנגד נתבעת 2, בעלת הרכב, והעמידה על סך 32,723 ₪.

גרסתו של הנתבע הייתה שונה לחלוטין. לפיו, התובע נסע מימינו (ולא משמאלו) והוא זה שסטה ימינה לעבר הרכב. בשל סטייה זו ובשל הנזקים שנגרמו בעקבותיה, נתבעת 2 הגישה תביעה שכנגד והעמידה על סך 11,708 ₪.

בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 5.1.06 הסכימו ב"כ הצדדים להעמיד את שיעור מלוא הנזקים בתביעה העיקרית על סך 30,000 ₪ ובתביעה שכנגד על סך 13,000 ₪.

התיק שפע ראיות מטעם שני הצדדים. כל צד תמך את תביעתו בחוות דעת שמאית שתיעד את נזקי כלי רכבו. התובע על חוות דעתו של השמאי דורון עד מיום 24.10.02 והנתבעים על חוות דעתו של השמאי יובל עופר מיום 9.9.02. כמו כן הוגש העתק תיק המשטרה, תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, תעודת עובד ציבור, תמונות זירת האירוע ונשמעה עדותו של שוטר הסיור שהגיע לזירת התאונה מיד לאחר התרחשותה. עיקר המחלוקת בין הצדדים התמקד בשתי שאלות. הראשונה, האם נגרמו נזקים בחלקו השמאלי של הרכב או לאו. אם כן, הדבר מצביע על צדקת גרסתו של התובע. ואם לאו, הדעת נותנת כגרסת הנתבע. השאלה השניה הייתה, האם הנתבע התנגש בעמוד הרמזור לאחר ההתנגשות עם התובע. הצדדים התפלפלו רבות בשאלה זו, על מנת להצביע על מקור הנזקים בחלקו הימני של הרכב - מהרמזור או מהאופנוע. ותחילה אפוא, לראיות התובע.

בהודעת התובע במשטרה מיום 8.8.02 הוא חזר על גרסתו שבכתב התביעה וסיפר כי הוא נסע בנתיב השמאלי מתוך שני נתיבי הנסיעה ברחוב. לפתע, הנתבע שנסע מימינו סטה שמאלה וזאת על מנת להשתלב בנתיב הנסיעה השמאלי המיועד לאלו המבקשים לפנות שמאלה בצומת שבקצה הרחוב לדרך חברון (להלן: "הצומת"). משנחסמה דרכו של התובע, הוא בלם את האופנוע והתנגש עם הגלגל הקדמי שלו בדופן השמאלי האחורי של הרכב. לאחר ההתנגשות, הנתבע המשיך בנסיעה, ביצע פניית פרסה שמאלה והתנגש בעמוד רמזור בצומת ועוד המשיך בנסיעה כחמישים מטר נוספים.

בתצהירו מיום 30.1.06 התובע חזר על אותה גרסה אך הוסיף כי לאחר התאונה ומשפונה לבית החולים, הנתבע ביקר אותו שם וכשראה את פצעיו, הזיל דמעה. באותו ביקור ולאחר שראה הנתבע את מעילו הקרוע של התובע, אמר הנתבע לתובע כי יקנה לו מעיל חדש, ובכלל אין לו מה לדאוג כי הוא "יטפל בכל". הנתבע אף הציע לתת לתובע את מספר הטלפון האישי שלו, אך נהגו האישי הציע חלף מסירת המספר של הנתבע עצמו, לתת לתובע את מספרו שלו (של הנהג). בחקירתו הנגדית של התובע בבית המשפט הוא אישר כי הנתבע אכן לא הודה באחריות לקרות התאונה, אלא הוא הסיק זאת מהתנהגותו.

אף אביו של התובע הגיש ביום 30.1.06 תצהיר עדות ראשית. תצהיר זה היה בעיקר עדות שמיעה שהתייחס לתיק המשטרה ולכך שלטענתו הנתבעים ניסו כביכול להעלים את הרכב מעיניו כדי להסתיר את העובדה שהרכב נפגע גם בצדו השמאלי, דבר המאשש את טענת בנו. חלקו השני של התצהיר התייחס לתמונות שצילם האב ואשר מהן ניתן ללמוד לשיטתו על מקום תחילת סימני החיכוך של האופנוע בכביש. ובחלקו האחרון, חזר האב על דברי בנו באשר למה שארע בעת הביקור של הנתבע בבית החולים ועל מה שנאמר בו.

על מנת לאשש את הטענה כי הרכב ניזוק בחלקו השמאלי הובא למתן עדות שוטר הסיור מר מיכאל פינוס. זה סיפר כי הגיע לזירה פעמיים. בפעם הראשונה בסמוך לקרות התאונה, ובפעם השניה חזר למקום לבדו. הוא לא זכר איזה צד של הרכב נפגע בצורה משמעותית, אך זכר שגם בצד השני שלו, היה נזק קל.

מנגד, הנתבע סיפר בהודעתו במשטרה מיום 15.8.02 כי בעת נסיעתו במורד הרחוב, שמע לפתע פיצוץ אדיר בצד ימין של רכבו. הוא בלם את הרכב בבלימת חירום, וכתוצאה מכך איבד שליטה על הרכב אשר סטה בחוזקה שמאלה ועלה על אי התנועה שהפריד בין שני מסלולי הנסיעה שברחוב. הרכב ירד בעצמו מאי התנועה והמשיך לנסוע לכיוון הנגדי ממנו הגיע בתחילה. כשיצא מהרכב, הוא מצא את התובע יושב באמצע הכביש כשהאופנוע זרוק בצד ימין של המסלול שבו נסע. בשעה ששמע את הפיצוץ, לא ידע הנתבע כי היה זה תוצאה של ההתנגשות עם האופנוע. את זאת הוא למד רק לאחר מעשה עת שיצא מרכבו. גרסת הנתבע גם מצאה את ביטויה במכתב שצירף להודעתו לקרן הפנימית לביטוחי הממשלה מיום 7.8.02.

בתצהיר העדות הראשית של הנתבע הוא חזר שוב על גרסתו והוסיף כי על אף שהוא זוכר היטב את התאונה, הוא לא זכר כי הרכב פגע ברמזור או כי הוא חש פגיעה בעמוד הרמזור. כמו כן, הוא הצהיר כי אין ממש בטענות התובע ואביו, כאילו הרכב נפגע בצדו השמאלי. הוא גם הכחיש בכל תוקף כאילו הודה באשמה לקרות התאונה באוזני התובע או באוזני אביו. לטענתו, עניין זה לא עלה בין הצדדים כלל בעת הביקור בבית החולים. בחקירתו הנגדית בבית המשפט, הוא עמד איתן על דעתו, והדגיש שהוא חש את המכה בצד ימין של רכבו כשהרעש שבקע ממנה היה "מבהיל".

הנתבעים הסמיכו את גרסתם בין היתר על תעודת עובד ציבור מיום 17.1.06 מטעם מר דוד גול מפקח רמזורים בעיריית ירושלים אשר קבע כי ביום האירוע לא נגרם נזק לציוד הרמזורים בצומת ולא נרשמו תקלות על פעולת הרמזורים באותו היום. ברם, על מנת להוציא את העוקץ מראיה זו הגיש התובע ביום 28.2.06 תצהיר נוסף בו טען כי הנטען על ידו בתצהירו כאילו הנתבע פגע ברמזור היה טעות ולמעשה הכוונה הייתה לעמוד חשמל.

בטיעוני הסיכום של ב"כ התובע הוא טען כנגד אמינותו של הנתבע כאילו הוא בדה גרסה מלבו וזאת מאחר שהייתה לו שהות של למעלה משבוע בין קרות התאונה לבין מועד מסירת הודעתו אצל חוקר המשטרה. אך מעל לכל הוא הסמיך את טיעוניו על עדות השוטר אשר העיד כאמור, כי היו נזקים בשני צדי הרכב, וכן על הצילומים שצילם אביו של התובע מהן ניתן להסיק שהרכב פגע בעמוד חשמל. מנגד, תמך ב"כ הנתבעים את יתדותיו בעיקר על חוות דעת השמאי שבדק את הרכב ולא מצא בו נזקים כלשהם בצדו השמאלי.

נראה לי על פניו כי הראיה הטובה ביותר התומכת באופן חד משמעי בגרסת הנתבע היא חוות דעתו של השמאי יובל עופר ממנה עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי הרכב לא ניזוק בצדו השמאלי כלל. כל נזקיו, ללא יוצא מהכלל נצפו בצדו הימני, החל מהכנף האחורי הימני ועד לכנף הקדמי הימני שלו. דבר זה מוכיח כמאה עדים, שגרסת התובע כאילו הוא נפגע על ידי צד שמאל של הרכב אינה נכונה. טענת קיומה של קונספרציה של כל המעורבים בעניין כאילו העלימו במתכוון את הפגיעות בחלק השמאלי של הרכב, אין לה כל בסיס לא בראיות ולא במציאות.

זאת ועוד. גרסתו של הנתבע כי שמע רעש עצום מצדו הימני של הרכב, לא זו בלבד שלא נסתרה, אלא קבלה אישוש מדברי התובע עצמו בחקירתו במשטרה, בה העיד כי נפגע בעוצמה מהרכב. אם כך היו פני הדברים, פגיעה מעין זו הייתה מותירה רושם רציני ברכב ולא פגיעה של מה בכך כדברי השוטר פינוס. אני גם נוטה לחשוב שהשוטר פינוס, על אף שעשה עלי רושם של שוטר רציני ומסור, הפליג קמעה בסגולות זכרונו. קשה לשער כי בחלוף למעלה משלוש וחצי שנים ממועד קרות התאונה, ולאחר שלטענתו היה עד לתאונת דרכים מדי יום ביומו בשגרת עבודתו, כי יזכור בתודעתו את מיקומם של נזקי הרכב והיקפם. עובדה היא שהוא לא זכר באיזה צד נמצאו הנזקים המשמעותיים יותר. אישוש נוסף למסקנה זו נמצא בזכ"ד היחיד הנמצא בתיק מיום 14.8.02 של בוחן התנועה מיכאל שריקי שהתקשר עוד בהיותו בלשכת הנתבע ובעת חקירתו אל רכז הרכב של בתי המשפט שמסר לו שהנזק ברכב נמצא בשתי הדלתות הימניות שלו ובחלון הקדמי בלבד.

ניתן להסיק אפוא, כי התאונה התרחשה כפי שתארה הנתבע. משכך הדיון סביב השאלה השניה שהיא כאמור הפגיעה בעמוד החשמל, הפך למיותר. עם זאת גם בעניין זה אומר מספר מילים.

לפי תמונות הנזק של הרכב עולה כי המראה הקדמית השמאלית שלו נפגעה. רישומי הפגיעה במראה הם בצדו החיצוני. לאמור, המראה קבלה מכה מקדימה ולא מאחור, היינו מגוף זר שעמד לפני הרכב ולא מאחוריו כדוגמת האופנוע. דעתי נוטה אפוא, לחשוב שהרכב ספג מספר מכות. אלו מהאופנוע ואלו מעמוד החשמל. הנתבע גם לא הכחיש שפגע בעמוד החשמל, אלא טען כי לא זכר זאת בבירור. נקל גם לשער כי באותו שלב, לא זכר במדויק במה פגע לאחר שגם לפי גרסתו הוא איבד שליטה על הרכב, והסתחרר בו 180 מעלות.

ובשולי דברים. ראשית, גילויי הצער של הנתבע כשבא לבקר את התובע בבית החולים, אינם מוכיחים על אשמתו של הנתבע. אף אם הנתבע לא הרגיש אשם בגרימת התאונה, חש צורך אנושי לבקר את התובע שנפגע בתאונה שהוא הנתבע היה מעורב בה. העובדה שגם הציע לרכוש לו מעיל לא מתפרשת אחרת מאשר כמחווה של רצון טוב. שנית, לא זו בלבד שלא ניתן לראות בתמונות שצילם אביו של התובע סימני חיכוך על הכביש, ולא זו בלבד שהוכחת טענה מעין זו דורשת מומחיות, שאין לאביו של התובע, אלא שאם כבר, הן מראות שהנתבע לא נסע בצדו השמאלי של הרחוב, אלא לכל היותר במרכזו. אין צריך לומר גם, שאף אם ניתן היה להצביע על סימני חיכוך כלשהם, לא ניתן לדעת מנין הסימנים, אם מהאופנוע או מכל כלי רכב אחר.

סופו של יום, גרסתו של הנתבע מתקבלת במלואה ולפיה לא רובצת עליו שום אשמה לקרות התאונה. הנתבע ביקש לפנות שמאלה בצומת והיה זה התובע אשר ניסה לעוקפו מימין וגרם באשמתו להתנגשות ולנזקי הרכב. התביעה הנגדית מתקבלת אפוא, והתביעה העיקרית נדחית.

התובע ישלם לנתבעים סך של 13,000 ₪ וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום ז' באדר, תשס"ו (7 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
דוד מינץ
, שופט








א בית משפט שלום 6210/05 פרדי נצר נ' מישאל חשין ואח' (פורסם ב-ֽ 07/03/2006)