פסקי דין על משה קופרמן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1290/03 בל     06/03/2006




בל 1290/03 משה קופרמן נ' המוסד לביטוח לאומי




15
בית הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

ב"ל 1290/03





בפני
:
השופט, חיים ארמון



בענין:
משה קופרמן



ע"י עו"ד כמיל מוויס

התובע


נ ג ד



המוסד לביטוח לאומי



ע"י עו"ד וירג'יניה מנסור-ג'בארין

הנתבע




ה ח ל ט ה

1. התובע הגיש לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה בטענה שביום 25/7/00, הוא נחבל בגבו בעת שהחליק ונפל בעבודתו.

2. הנתבע, במכתבו לתובע מיום 18/10/02, הודיע לו על דחיית תביעתו, וזאת - לטענת הנתבע - בשל כך שלא הוכח שהארוע הנטען על ידי התובע (הנפילה בעבודה), גרם לו לנזק פיזיולוגי ולאי כושר לעבודה.

3. כנגד הדחיה האמורה הגיש התובע את התובענה שבפני
.

4. לאחר שהוגשה התובענה, החליטה הלשכה המשפטית של הנתבע, בלא שהגיע אליה כל מידע חדש, להכחיש לא רק את הקשר הסיבתי הרפואי, אלא גם את עצם הארוע של הנפילה בעבודה, אף שפקיד התביעות לא מצא לנכון להכחיש אותו (ואף לא שלח אל התובע חוקר מטעם הנתבע).


לדעתי, יש טעם לפגם בהתנהגות מעין זו של הנתבע. אמנם, הנתבע - כצד מתדיין בתובענה, אינו כבול לטענות שהועלו במכתב הדחיה, וזכאי להעלות בכתב הגנתו - טענות נוספות. אולם, כשמדובר בטענות במישור העובדתי, אין זה ראוי (לדעתי) שהלשכה המשפטית של הנתבע תבחר בעצמה שלא להאמין לגרסתו של מבוטח, כאשר פקיד התביעות לא מצא לנכון שלא להאמין לו, ואף לא סבר שהענין מצדיק חקירה של המבוטח על ידי חוקר מטעם הנתבע. אני מזכיר כי מי שמוסמך להחליט בתביעות הוא פקיד התביעות (ראו את האמור בסעיף 298(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995), ולא הלשכה המשפטית של הנתבע. אם פקיד התביעות סבר שהמבוטח מהימן דיו, ואם לא התקבל כל מידע חדש לאחר החלטתו של פקיד התביעות, אין זה ראוי שהלשכה המשפטית של הנתבע תגיע למסקנה שהגרסה העובדתית של המבוטח אינה נכונה.

מכל מקום, כאמור, הנתבע אכן היה זכאי להעלות בכתב הגנתו טענות שלא היו במכתב הדחיה, ומשעשה כך בעניינו של התובע - היה צורך לשמוע עדויות כדי להגיע למסקנה עובדתית, בטרם בחינה אם יש צורך להחליט במחלוקת הרפואית.

הערות בענין קביעת עובדות המקרה

5. שמעתי את עדויותיהם של התובע ושל העד מטעמו, מר אסעד דראושה. (ב"כ התובע ביקש תחילה כי תיקבע ישיבה נוספת לשם הזמנת עד נוסף, אך לאחר מכן - ויתר על בקשתו). הנתבע - לא הביא עדים מטעמו.

אכן, העדויות של התובע ושל מר דראושה - אינן כליל השלמות. במיוחד כך הדבר לגבי עדותו של מר דראושה, שהיתה די מבולבלת. אולם, לגבי מר דראושה - יש לזכור כי הארוע שארע לתובע - אינו כזה שצפוי להותיר רושם חזק על מר דראושה, וסביר להניח שבמשך השנים שחלפו עד למתן העדות - הוא לא זכר במדוייק את כל הפרטים של נסיבות הארוע. נראה שמרוב להיטותו לעזור לתובע, הוא העדיף לתת תשובות נחרצות, גם במקרה שבו לא היה בטוח מה התשובה הנכונה. דרך זו של עדות, מפחיתה - כמובן - ממשקל עדותו של מר דראושה, אך היא לא בהכרח גורעת מהמהימנות שיש לייחס לתובע ולגרסתו בכללה.

עדותו של התובע עוררה רושם אמין בהרבה מעדותו של מר דראושה. התובע הודה בכנות, לגבי מספר עניינים, שהוא אינו זוכר אותם. כנותו זו של התובע, הביאה לטענות מצד ב"כ הנתבע, בסיכומיה, על כך שהתובע, כביכול, לא מסר כל גרסה בדבר נסיבות התרחשות התאונה. המסקנה שלי משמיעת עדותו של התובע - שונה מזו של ב"כ הנתבע. דווקא על סמך עדותו, והאופן שבו ניסה ולא תמיד הצליח להיזכר בפרטים הקטנים - נראה לי שניתן לקבוע שגרסתו של התובע, באופן כללי - נכונה, ושגם אם הוא אינו זוכר במדוייק כיצד הדבר ארע - הרי שהוא נפל בעבודתו ביום 25/7/00, ונחבל בגבו.

את העדר הרישומים הרפואיים המתאימים, ואת הפניה המאוחרת של התובע בענין התאונה - יש לייחס לאופיו של התובע, ולרצונו להמשיך בעבודתו, תוך שימת לב לאחריות כלפי תפקידו.

אשר על כן, אני מקבל את גרסת התובע, וקובע את העובדות כפי שיפורט להלן.

אלה עובדות המקרה:

6. התובע, יליד שנת 1950, עבד משנת 1991, כאיש אחזקה במפעל "ארקל" בקיבוץ בית זרע. בשנת 2000, היה התובע מנהל האחזקה של המפעל.

7. ביום 25/7/00, בוצעו עבודות שונות בחדר הקירור של המפעל, לשם התקנת מערכת קירור מים. התובע עבד באותו יום בחדר הקירור, והיה ממונה על שני עובדים נוספים שעבדו שם, מר אסעד דראושה ומר עבאס סגאס.

8. בחדר הקירור יש תעלה, שרוחבה כ-30 ס"מ, ועומקה כ-15 ס"מ, אשר נועדה לנקז את המים. בעת שהתובע ושני העובדים הכפופים לו, עבדו בחדר הקירור בשעות הבוקר של יום 25/7/00, היתה רצפת חדר הקירור רטובה.



9. בסביבות השעה 10:00 באותו יום, הלך התובע סמוך לתעלה שבחדר הקירור, ואז החליק או נתקל בשפת התעלה. עקב כך - רגלו של התובע היתה בתוך התעלה והוא נפל.

האופי המדוייק של הנפילה וכיוונה המדוייק - לא הובררו, בשל אי-זכרונו של התובע ובשל המשקל הנמוך שאני מייחס לפרטים שנמסרו על ידי מר דראושה. מכל מקום, ברור שהתובע נפל כך שהוא היה שרוע על הרצפה הרטובה (בגדיו נרטבו).

התובע לא הצליח לקום בכוחות עצמו, והתלונן על כך שהנפילה גרמה לו לחבלה בגב. מר דראושה משך את התובע אל מחוץ לחדר הקירור (וייתכן שמר סגאס עזר לו בכך).

התובע ישב לנוח מחוץ לחדר הקירור.

לאחר זמן מה, התובע התאושש מעט, וניסה לעבוד במשרד. הוא לא חזר באותו יום לעבוד עבודה פיזית בחדר הקירור.

10. גם בתקופה שלאחר מכן, המשיך התובע לבוא לעבודתו, למרות שהמשיך לסבול מכאבי גב. הממונים עליו היו מודעים לכך שעקב נפילתו ביום 25/7/00, סבל התובע מכאבים ומהגבלות. התובע ביצע עבודות קלות יותר מאשר לפני כן.

11. התובע פנה לטיפול רפואי והתלונן על כאבי גב, אולם רק ביום 31/12/00 הוא דיווח לרופא המטפל שמקור הכאבים בתאונה מיום 25/7/00.

12. רק במקביל להפסקת עבודתו של התובע במפעל, כשנתיים לאחר התאונה, הוא קיבל תעודות אי-כושר.





המשך ההתדיינות

13. אף שהטענה המקורית של הנתבע, כאמור במכתב הדחיה, היתה טענה בענין הקשר הסיבתי הרפואי בין הנפילה בעבודה לבין אי-הכושר שאושר לתובע לתקופה של כשנתיים מאוחר יותר, הרי שבסיכומיה לא חזרה ב"כ הנתבע על טענה כלשהי בענין הקשר הסיבתי הרפואי.

בשל אי-העקביות של טענות הנתבע בעניינו של התובע, כמפורט לעיל, איני יודע אם הימנעות ב"כ הנתבע מלהעלות בסיכומים טענה בענין הקשר הסיבתי הרפואי, מצביעה על זניחת הטענה, או שמא היא נעשתה רק בהיסח הדעת, כשהנתבע עדיין עומד על טענתו.

14. לפיכלך, מתבקש הנתבע להודיע, עד יום 25/3/06, אם הוא עומד על טענתו בענין הקשר הסיבתי הרפואי. אם אכן כך - אמנה מומחה רפואי לשם קבלת חוות דעתו. אם הנתבע לא יודיע כי הוא עומד על טענתו (שנזנחה בסיכומים) - יינתן פסק הדין המקבל את התביעה, על סמך קבלת גרסת התובע.

15. לעיון ביום 26/3/06.


ניתנה היום, ו' באדר תשס"ו, 6 במרץ 2006, בהעדר הצדדים.

______________
חיים ארמון
, שופט

ענבל









בל בית דין אזורי לעבודה 1290/03 משה קופרמן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 06/03/2006)