פסקי דין על יעקב אהוד

3904/04 פ     07/03/2006




פ 3904/04 מדינת ישראל נ' יעקב אהוד




22
בתי המשפט
פ 003904/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
07/03/2006
תאריך:
כב' השופטת דורית רייך - שפירא

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
טלי בר-און

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
הנאשמים
1 . יעקב אהוד
- בעצמו ע"י עו"ד משה וייס
ממשרד עו"ד אברהם חימי
2 . פילוסוף משה - נידון

קצינת המבחן: גב' אתי בר-שוע

גזר הדין לנאשם 1

אהוד יעקב, יליד 1962 (להלן: "הנאשם") הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון וצירוף תיקים, בהתפרצות לבית עסק וגניבה מתוכו, החזקת מכשירי פריצה, גניבה (שני מקרים), ניסיון גניבה (שני מקרים) והשגת גבול, בניגוד לסעיפים 407(ב), 409, 384+25, 447(א) ו-384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), כעולה מהכרעות הדין שבעמ' 12 ו-17 לפרוטוקול.

בהתאם להסדר, נעניתי לבקשת הנאשם וסנגורו, עו"ד חימי, ובטרם טיעונים לעונש הזמנתי משירות המבחן תסקיר שיבדוק את גמילתו של הנאשם מהתמכרות לסמים, והצפי להשתלבותו הנורמטיבית בחברה, לאחר שיחרורו מקהילה טיפולית.

שרות המבחן הגיש בפני
שישה תסקירים, בהם נדרש, כמקובל, לנסיבותיו האישיות של הנאשם, שהוא גרוש ובנו בן ה-12 מתגורר עם אמו. הנאשם מכור לסמים קשים מזה שנים, עבר עבירות רבות ונידון לעונשי מאסר, כולם על תנאי להוציא שניים בהם חוייב לבצע עבודות שירות.

לאחר הרשעתו בתיק זה שולב הנאשם במרכז גמילה ממנו הודח כעבור כחצי שנה, משום שבדיקת שתן שמסר עם שובו מחופשה בת 48 שעות הוכיחה שימוש בסמים. בפברואר 2005, לאחר ההדחה שולב הנאשם ביחידה לטיפול בהתמכרויות בחולון. הטיפול שאורך כשנתיים ומחייב מתן בדיקות שתן פעמיים בשבוע. על פי דיווח מיום 16.5.2005 דגימות

השתן שמסר הנאשם נכון לאז נמצאו נקיות, והוא מתמיד בשיתוף פעולה עם מטפליו בעצם עד היום. בין לבין החל הנאשם עובד כסוכן מכירות של מוצרי חשמל.

ב-12.01.06, הוחשד הנאשם, שיחד עם אחר ביצע עבירת רכוש. בחקירה הכחיש הנאשם את עבירת הרכוש, אך הודה מיוזמתו שהשתמש בסם ואף סיפר על כך לעובדת הסוציאלית שטיפלה בו. לדעת שירות המבחן, המעידה שמעד הנאשם תוך כדי טיפול וההליך המשפטי אופיינית לגמילה, במיוחד לאדם כמו הנאשם הזקוק למסגרת מדרבנת ומפקחת שתציב עבורו גבולות.

שרות המבחן ממליץ להעמיד הנאשם בפיקוח למשך שנה, ולהאריך מאסר על תנאי בן שמונה חודשים שהוטל עליו ביום 07.05.01 בת.פ. 3965/00 של בית משפט השלום ברחובות (להלן: "המאסר המותנה") וזאת על מנת לא לפגוע בשיקומו של הנאשם.

קצינת המבחן, גב' יעל גור, הוסיפה בביהמ"ש, שאת המעידה שמעד הנאשם אין לראות כשימוש חוזר המצריך תהליך גמילה מחודש.

התובעת, עו"ד בר-און, בקשה מבית המשפט לדחות המלצת שרות המבחן, להפעיל את המאסר המותנה, לגזור על הנאשם מאסר, שחלקו על תנאי וחלקו לריצוי בפועל במצטבר למאסר המותנה. לגישת התובעת ענישה חמורה מתחייבת לנוכח חומרת העבירות נשוא הרשעת הנאשם ונפיצותן. לטענתה העבירות בהן הורשע הנאשם אינן אופייניות למשתמשים בסמים לנוכח התכנון הנדרש לביצוען, סוג וכמות הרכוש שנגנב, השוללים מסקנה שהעבירות בוצעו על רקע דחף לסם.

עברו הפלילי המכביד כמשתקף מהגיליון במ/1 והעובדה שמאסר על תנאי לא הרתיע את הנאשם מלחזור ולבצע מספר ניכר של עבירות, הופכות את המאסר המותנה לחב הפעלה ואין מקום לשימוש בסעיף 85 לחוק, שכן, כאמור לעיל לדעתה העבירות לא בוצעו על רקע דחף לסמים ובית משפט לא יכול להיות משוכנע שהגמילה פתרה את בעיותיו של הנאשם ושאין באי הפעלת המאסר המותנה כדי לגרום נזק לציבור. זאת ועוד, לגישת התובעת אם הנאשם אכן נחוש בדעתו להמשיך ולשמור על ניקיון מסמים יוכל לעשות זאת בין כתלי הכלא.

הסנגור, עו"ד חימי, בקש באופן טבעי לקבל המלצות השירות להאריך את המאסר המותנה. הסנגור הסכים שהנאשם עבר עבירות חמורות, לאחר שקיבל מביהמ"ש הזדמנויות שלא הצליח לנצלן וגם במהלך ניהול המשפט הנוכחי מעד. ואף על פי כן ביקש הסנגור ליתן משקל מכריע למשקלם המצטבר של מספר גורמים: שהותו של הנאשם במשך כחצי שנה במוסד גמילה עד למעידתו, טיפולי הגמילה בהם התמיד גם לאחר שהודח ממרכז הגמילה, השתלבותו בקבוצה טיפולית בחולון, שיתוף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן וניקיון מסמים, להוציא מעידה אחת. יוצא איפה שבמשך 20 חודש הנאשם השתלב בעבודה ומעד פעמיים. יש בכך, לדעת הסנגור, להצביע על שינוי חיובי שעבר הנאשם.

לתמיכה בטיעוניו הגיש הסנגור לעיון בית המשפט את במ/3 מכתבה של שרון קורן, עובדת סוציאלית המטפלת בנאשם, מאז פברואר 2005. בבמ/3 מאשרת גב' קורן שכל דגימות השתן שמסר הנאשם לבדיקה להוציא אחת, הצביעו על ניקיונו מסמים. כמו כן היא מאשרת שהנאשם מביע רצון להמשיך ולשמור על ניקיונו זה. את המעידה רואה גב' קורן כמעידה אופיינית לתהליך טיפולי, שניתן להשתמש בה כ"מנוף להתחזקות והתקדמות".

הסנגור ביקש ליתן לנאשם הזדמנות נוספת וסיכוי להיגמל ולהשתקם.

אחיו של הנאשם, יעקב בן דוד, התייחס להתמכרותו רבת השנים של הנאשם לסמים קשים, שכגורמת סבל רב לכל המשפחה. מאז שהנאשם נקי הוא מקיים קשר עם משפחתו ועם בנו ומסייע לאביהם החולה. יעקב בקש ליתן לנאשם הזדמנות נוספת ולמרות מעידתו, שבה שיתף את בני המשפחה וקיבל עליה אחריות.

לאחר תום הדיון, בהסכמת התביעה, הגיש הסנגור לתיק בית המשפט 10 תלושי משכורת המוכיחים שהנאשם מתמיד בעבודה בחנות למוצרי חשמל ומשתכר שכר מינימום, וכן מכתב אישי שכתב הנאשם לבית המשפט שבו תאר את התמכרותו בת שני עשורים לסמים, הטיפול שעבר , קשריו עם בנו והוריו, תוך שהוא מבטיח שלא למעול יותר באמונו של בית המשפט.

יאמר שאף אחד מבאי כוח הצדדים לא מצא להגיש אסמכתאות לביסוס טיעוניו.

שמעתי הטיעונים, עיינתי בתסקירים ובמסמכים השונים שהוגשו בפני
, שקלתי מכלול הנסיבות לקולא ולחומרא , והגעתי למסקנות כדלקמן:

כ כ ל ל
1. 1. עבירות רכוש הן עבירות נפוצות שפגיעתן ביחידי החברה רעה וקשה. חובתו של בית המשפט להוציא מן הכוח אל הפועל כוונת המחוקק לעשות לשירושן, לפרוש הגנה על אזרחים תמימים מפני הפוגעים בזכויותיהם, ולהגיב תגובה שיפוטית שיהיה בה לקדם הרתעה ותגמול.
2. 2. אין וודאות שנקיטה בעונשים מחמירים ושליחת עבריינים לכלא תביא לתוצאה הרצויה, ויש שגמילה ושיקום יצליחו לעשות לקידום האינטרס הציבורי יותר מענישה על פי מידת הדין וחומרתו.
3. 3. שיקומו של עבריין והחזרתו לתפקוד נורמטיבי הם בין המטרות החשובות של המשפט הפלילי. בע"פ 600/02+9384/01 נססרה ואח' נ. לשכת עורכי הדין, תק' על' 2004 (4), פסק בית המשפט העליון מפי כב' השופט חשין כדלקמן:
"חברה נאורה ראוי לה שתעשה כיכולתה וכימטבה לשקם עבריין, עבריין כל שהוא. עבריין עבריין ודרך שיקומו שלו. שיקום שצלח הוא בבחינת זה נהנה וזה נהנה: נהנה העבריין שחייו שוקמו ונהנית החברה שעשתה טוב ומנעה רע נוסף"
רואה אני להוסיף בעניין זה - נהנית החברה משמצטרף לשורותיה אזרח, שבמקום להזיק הופך פרודוקטיבי מועיל ותורם לעצמו ולכלל.
4. 4. בית המשפט היושב לדין מתחשב בנסיבותיהם של עבריינים נפגעי סמים, המבצעים עבירות על רקע התמכרות, שהיא בגדר מחלה. המחוקק מצא להוסיף את סעיף 85 לחוק והסמיך את בית המשפט כחריג להאריך מאסר על תנאי חב הפעלה, אם שוכנע שהנאשם עבר או עובר טיפול למשתמשים בסמים, ולא יהיה זה צודק להפעיל מאסר על תנאי, לנוכח הסיכוי לשיקום כשהפעלת המאסר המותנה תסב לו נזק חמור ואילו בהארכתו אין סיכון לשלום הציבור.
5. 5. ולמרות חשיבותו של השיקום, שלכלל הציבור עניין רב בו, הוא איננו בחינת חזות הכל. שאם לא כן ייהפך החוק לגבי רובד שלם של עבריינים מילה חסרת תוכן, וזאת על חשבון רווחתם וזכויותיהם של אזרחים שומרי חוק.
6. 6. הדילמה הדו-קוטבית היא בבסיס הקושי שבגזירת הדין במקרים בהם הפגיעה בציבור חמורה ולכשעצמה איננה ניתנת למחילה ומנגד עבריין שעשה מאמצים לשיקומו, ולדעת שירות המבחן ושאר הגופים המטפלים בו, הוא ראוי להתחשבות והזדמנות להשלים את תהליך השיקום, ולא להיות נידון לעונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח שיחבל בהישגיו עד כה.
7. 7. כאן ראוי לדעתי להתייחס גם לתיקון שתוקנה לא מכבר פקודת המבחן (תיקון מס' 4) תשס"ד-2004 שהסמיך את בית המשפט להרשיע נאשם, להטיל עליו עונשים כפי שימצא לנכון ולהעמידו במבחן. סעיף 20(4) לפקודה קובע, שמי שהורשע והוטל עליו בנוסף לעונש צו מבחן, והפר תנאי מתנאי המבחן, בית המשפט מוסמך להטיל עליו עונש נוסף על העבירה המקורית נשוא הרשעתו. היה, והנאשם לא עומד בציפיות שבית המשפט מצפה ממנו ביום גזירת הדין, מוסמך בית המשפט להיענות לבקשת התביעה, להחמיר בעונש ולגזור עונש שימצא לראוי בהתחשב בחומרת העבירה נשוא ההרשעה ובנסיבות ההפרה.

מן הכלל אל הפרט
1. עברו של הנאשם שבפני
מכביד. שנים ארוכות התמכר לסמים, השתמש בהם ובנוסף בצע עבירות רכוש ואלימות.
2. הנאשם ביצע את הפריצה, הגניבות, ניסיונות גניבה, השגת גבול והחזקת כלי פריצה למרות המאסר המותנה, וברור שלא היה במאסר המותנה להרתיעו מפני מעשה עבירות.
3. קודם להטלת המאסר המותנה, התבקש ביהמ"ש ברחובות להתחשב בתהליך הגירושין הקשה שהנאשם חווה באותה תקופה, ולא להתחשב בהתמכרותו לסמים. ואכן ביהמ"ש הלך לקראת הנאשם והסתפק במאסר מותנה וחייב אותו להימנע שלוש שנים מלעבור עבירות רכוש מכל סוג שהוא.
4. אין מחלוקת שהנאשם הפר באופן בוטה את ההזדמנות שניתנה לו, עבר 5 עבירות וכיום המאסר המותנה הוא חב הפעלה, אלא אם כן יקבע שמתקיימות הנסיבות המיוחדות הקבועות בסעיף 85 לחוק.
5. טענת התובעת לפיה העבירות בהן הורשע הנאשם בתיק זה, אינן אופייניות לעברייני סמים הגונבים מכל הבא ליד, על מנת לממן אספקת סם נכונה. העובדה שהנאשם פרץ יחד עם אחר לבית עסק וגנב ציוד אלומיניום שערכו כ- 8.000 ₪, ומספר לא רב של שבועות לאחר מכן השיג גבול של אתר בניה ושוב גנב מתוכו ציוד אלומיניום בהיקף רחב ששוויו 9000 ₪, מתיישבים עם מסקנה שהנאשם ביצע גניבות מסחריות המעמידות בסימן שאלה את הטיעון שהתמכרות לסם לבדה הייתה בבסיס ביצוען. יש להוסיף לכך את התעוזה וחוסר המצפון שבכניסה לבית חולים בשעות שונות של היום ופעם אחר פעם לנסות ולגנוב מתוכו ציוד חיוני כגון פנסי תאורה מחדר ניתוח ועגלת נירוסטה לחלוקת אוכל לחולים.
6. בשיקולי הענישה בתיק זה יש להתחשב גם בעקרון אחידות העונשים ולא להתעלם מעונשו של האחר שהועמד לדין יחד עם הנאשם בגין עבירת הפריצה לעסק וגניבת אלומיניום. האחר נידון בהסדר טיעון למאסר, שחלקו לריצוי בפועל במצטבר לעונש מאסר אחר.
7. לא נעלם מעיני

פסק דין
שיצא לאחרונה מלפני בית המשפט העליון בע"פ 8087/03 מיכאל כהן נ' מ.י. (פורסם באתר המשפטי נבו מיום 1.02.06) שבו התקבל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בת"א, שהשית על המערער שם שש שנות מאסר בפועל. אותו מערער הורשע בשבעה אישומים שעניינים עבירות רכוש כולל שוד. נסיבותיו של המקרה בעפ 8087/03 נבחנו ע"י כב' השופט א.א. לוי שהתרשם באופן חיובי ביותר מהליך גמילה מוצלח שנמשך כ-4 שנים, ומשינוי לטובה שעשה אותו מערער בחייו: נשא אישה, ממתין להולדת ילד ועובד לשביעות רצונו המלאה של מעבידו. לאחר שנדרש לדילמה הכרוכה במציאת האיזון הנכון בין דרך השיקום לדרך הענישה, הגיע כב' השופט לוי למסקנה:
"עניינו של המערער נמנה על אותם חריגים בהם נוטה הכף בבירור לכיוון הפן השיקומי"
כאמור ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור, ביטל המאסר בפועל, הטיל על חלק מהאישומים עבודות של"צ בנוסף להעמדת המערער במבחן למשך שנתיים. מאסר מותנה הוארך לשנתיים.
8. 8. לאחר ששקלתי והתלבטתי הגעתי למסקנה שאינני יכולה לגזור גזירה שווה מקביעתו של ביהמ"ש העליון בעפ 8087/03 הנ"ל למקרה שבפני
. הנאשם שבפני
לא הוכיח לשביעות רצוני המלאה שבאי הפעלת המאסר המותנה אין סיכון מבחינת הציבור. במשך 20 חודשי ההליך השיפוטי והגמילה האינטנסיבית, מעד הנאשם פעמיים. הוא הציג בפני
אמנם 10 תלושי משכורת, אך אין בפני
י פנייה אישית של המעביד המתאר את הנאשם כעובד מסור ואמין. אין בפני
ראיה חותכת שמצביעה על שינוי מוחלט באורחות חייו של הנאשם וכאמור לעיל לא התרשמתי שהעבירות, במיוחד אלו המסווגות כעבירות פשע, בוצעו על רקע התמכרות לסמים, מה עוד שלא קבלתי כל הסבר לצורך מה נדרשה לנאשם כמות כה עצומה של אלומיניום, כשם שלא קיבלתי שום הסבר לביצוע העבירות.
9. 9. קראתי וחזרתי וקראתי בתסקירים לא מצאתי אמירה חד משמעית לפיה העבירות בוצעו על רקע ההתמכרות לסמים. מנגד, לצד המלצה כללית לגזור עונש שלא יחבל בהליך טיפולי לא מצאתי קביעה חד משמעית ששליחתו של הנאשם לכלא תמוטט את כל הישגיו. לעומת זאת כן מצאתי בתסקיר התרשמות שהנאשם מבטא אמנם מוטיבציה אך מציג תדמית לא לגמרי נכונה, ראו תסקיר מיום 16.2.06, פיסקה שניה, מקום שסומן ע"י ביהמ"ש במרקר צהוב.
10. 10. זה המקום לחזור ולהדגיש שביהמ"ש מתחשב אמנם בהמלצות שירות המבחן, אך אין בהן חזות הכל. המלצת שירות המבחן מתמקדת באינטרס פרטי, מעניקה לו את מרכז הכובד, לא מחייבת את בימ"ש. ראו פסק דינו של כב' השופט טירקל ברע"פ 6915/03 גומייד נ' מדינת ישראל
, תק עליון 2003(4) 971, עמ' 973 כדלקמן:
"יוער כי גם המלצתו של שירות המבחן... איננה אלא המלצה שיש לה, כמובן, משקל נכבד, אך לא משקל מכריע. עמדת שירות המבחן איננה אלא אחד השיקולים העומדים בפני
בית המשפט בגוזרו את הדין, ועלינו מוטלת החובה לערוך את האיזונים הנדרשים: לעיתים יקבל בית המשפט את עמדת שירות המבחן ועיתים ידחה אותה".
11. 11. אשר על כן אני דוחה את המלצת שירות המבחן. יחד עם זאת בית המשפט הגוזר את הדין איננו מתעלם מהנאשם הספציפי שבפני
ו ומנסיבותיו האישיות .
12. 12. לאור ההודאה, מאמצי הגמילה והתפקוד החיובי לא אמצה עם הנאשם את מלוא חומרת הדין.
13. 13. סוף דבר - על סמך כל האמור לעיל אני גוזרת על האשם כדלקמן:
א. א. 24 חודשי מאסר מהם 12 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי והתנאי הוא שבמשך שנתיים מיום שחרורו לא יעבור עבירות רכוש וסמים מסוג פשע.

ב. ב. ארבע חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שנה מיום שחרורו מהכלא לא יעבור עבירות סמים ורכוש מסוג עוון.

ג. ג. אני מפעילה את המאסר המותנה בן שמונת החודשים שהושת על הנאשם בת.פ. 3965/00 של בית משפט השלום ברחובות.

ד. ד. חמישה חודשים מתוך המאסר המותנה ירוצה בחופף לעונש שגזרתי על הנאשם בתיק זה ושלושה חודשים ירוצו במצטבר. בסך הכל ירצה הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל.

בית משפט מביע תקווה שהנאשם ישכיל להמשיך בטיפול הגמילה גם בתקופת המאסר ומפנה תשומת לב שירות בתי הסוהר לניקיונו מסמים וממליץ, לשלבו במידת האפשר באגף נקי מסמים.

הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.
ניתנה היום ז' באדר, תשס"ו (7 במרץ 2006) במעמד הצדדים.

דורית רייך שפירא, שופטת

קלדנית: אורלי אמברצ'י

הסנגור:
אני מבקש מביהמ"ש לעכב ביצוע המאסר בפועל לצורך הגשת ערעור. לאור ההתלבטות המשתקפת גם מגזר הדין, אנחנו מבקשים להביא את גזר הדין לביקורת ערכאת הערעור. הנאשם התייצב לכל הדיונים, ואין סיכון להמשך ההליך. כמו כן ישנה ערבות מופקדת בסך 2000 ₪.

התובעת:
מסכימה לדחייה קצרה בת 7 ימים בלבד בערבויות וכן להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ.

החלטה

לבקשת הנאשם וסנגורו, אני דוחה את תחילת ריצוי עונש המאסר ל-30 יום מהיום. במידה והנאשם יפקיד התחייבות עצמית נוספת וערבות צד ג' ע"ס 3000 ₪ ו-2500 ₪ במזומן. במידה ובנוסף להתחייבות עצמית תומצא ערבות אחת, תינתן לנאשם אורכה עד יום שישי, 10.3.2006 בשעה 10:00 להפקדת הערבות הנוספת, ולא יעצר הנאשם ויובא בפני
שופט תורן.

כמו כן אני מעכבת את יציאתו של הנאשם מהארץ.

ניתנה היום ז' באדר, תשס"ו (7 במרץ 2006) במעמד הצדדים.

דורית רייך שפירא, שופטת
קלדנית: אורלי אמברצ'י









פ בית משפט שלום 3904/04 מדינת ישראל נ' יעקב אהוד (פורסם ב-ֽ 07/03/2006)