פסקי דין על מנשה הייטי | פסקי דין על יוליה לוינס | פסקי דין על מיכאל לוינס |

31380-02/18 א     15/12/2019




א 31380-02/18 מנשה הייטי נ' יוליה לוינס, מיכאל לוינס








בית משפט השלום בכפר סבא



ת"א 31380-02-18 הייטי נ' לוינס ואח'




בפני

כבוד השופטת
חגית בולמש


התובע

מנשה הייטי


נגד


הנתבעים

1. יוליה לוינס

2. מיכאל לוינס




פסק דין


1.
תביעה שראשיתה בתביעה שטרית שהוגשה בנובמבר 2017 לביצוע שטר ללשכת הוצל"פ על ידי התובע כנגד הנתבעת בגין המחאה ע"ס 26,000 ₪ כאשר מועד פירעונה הינו 5.8.15. ההתנגדות שהגישה הנתבעת לביצוע השטר התקבלה, והתביעה נוהלה בבית משפט זה.
רקע
2.
הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הינה אדם פרטי והנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הינו בנה, שהפעיל במועד הרלבנטי קיוסק ותחנת טוטו (להלן: "העסק" ו/או "תחנת הטוטו"). התובע הינו אדם פרטי אשר היה מעורב, כפי שיפורט להלן, בתחנת הטוטו ועבד בה במשך מספר חודשים.
3.
השיק הוגש לפירעון ביום 5.8.15, הוחזר לתובע מהבנק בטענה להעדר כיסוי מספיק. לטענת התובע שיק זה לא ניתן במסגרת חוזה הלוואה אלא במסגרת כוונתו להיכנס כשותף עם הנתבע בתחנת הטוטו.
4.
בתחילתו של תיק זה הוגשה רק המחאה אחת לפירעון והוחזרה, והתביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 בלבד. לאחר דיונים בתיק זה, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן שכולל שתי המחאות נוספות, ע"ס 50,000 ש"ח ו- 70,000 ₪, וכן הגיש תביעה כנגד הנתבע. כלל ההמחאות נשוא תביעה זו הן של הנתבעת, חתומות על שמה, ומפנקסים שונים שלה.
5.
בדיון ממאי 2019 ב"כ הנתבעת ביקשה לייצג את הנתבע לצורך עיכוב ההליכים בשל היותו בכינוס נכסים. ב"כ התובע התנגד, שכן לטענתו מדובר במרמה, בפיזור המחאות בחוסר תום לב ע"י הנתבע באמצעות המחאות אמו. אולם, לא הוגש כל אישור להמשך ההליכים כנגד הנתבע ומאחר והנתבע מצוי בהליך פשיטת רגל וניתן צו כינוס כנגדו (פש"ר 1630-02-15 בפני
בית המשפט המחוזי מרכז), עיכבתי את ההליכים כנגדו. לאור עיכוב ההליכים,

פסק דין
זה הינו בתביעה שבין התובע לנתבעת.

טענות הנתבעת לכתב התביעה הראשון
6.
הנתבעת טענה במסגרת התנגדותה כי היא מעולם לא חתמה על ההמחאה; התובע אינו אוחז כשורה בהמחאה; חתימתה זויפה; לא ידוע לה בגין מה נעשה שטר החוב; לא ידועה לה חתימתה על שטר זה. לטענתה, ידיעתה הראשונה אודות תיק זה היתה במסגרת עיקולים שהוטלו עליה, כאשר היא אינה מוסרת גרסה אופרטיבית באשר לשאלת הימצאותה של ההמחאה בידי התובע או מי חתם עליה.
7.
הנתבעת הכחישה את עבודתה בעסק וביקשה לדחות כל ניסיון לקשור בינה לבין עסקי הנתבע. כמו כן, הנתבעת דחתה כל טענה של התובע למעורבות עדים נוספים, לרבות בתה ואשת הנתבע.
8.
כמו כן טענה, כי במידה והתובע עוסק בתחום ניכיון שיקים והלוואות חוץ בנקאיות, נדרשת הוכחת הלוואה בכתב.
9.
לפיכך, בהתאם לסעיף 29(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), השיק נגנב וזויף, לא ניתן לייחס לה קשר לעסק /או הרשאה לשימוש בהמחאה, ומשכך לא עמד התובע בדרישות הפקודה ולא ניתן לחייבה בגין ההמחאה.
הוספת ההמחאות, הוספת הנתבע לכתב התביעה המתוקן בשנית, והשתלשלות עובדתית לאחר קבלת בקשת ההתנגדות
כפי שיפורט להלן, לאחר הגשת כתב התביעה הראשון הוגשו שני כתבי תביעה מתוקנים, ובעקבותיהם שני כתבי הגנה מתוקנים, כדלקמן:
10.
במאי 2018 התקבלה ההתנגדות, והתובע הצהיר בבית המשפט כי ברשותו המחאות נוספות שהגיעו אליו החל משנת 2012 ללא תאריך פירעון, והוא חיכה בסבלנות ולא הגישם לפירעון עד מועד הדיון.
11.
לאחר הדיון הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה אליה צירף שתי המחאות נוספות בסך כולל של 146,000 ₪ (להלן: "כתב התביעה המעודכן"). לכתב התביעה המתוקן צורף תצהיר של התובע בו הוא מספר כיצד הגיעו ההמחאות לידיו, וזאת לאור גרסת הנתבעת.
12.
בהתאם לכתב התביעה המתוקן, טוען התובע כי הנתבע פנה אליו בשנת 2012 וביקש שיסייע לו בהקמת תחנת הטוטו, כאשר הנתבעת עבדה בעסק והיתה שותפה לכל ההחלטות. התובע ציין כי הצדדים שקלו להקים שותפות בעסק, ועל מנת לבחון הכדאיות הכלכלית עבד בו בחודשים פברואר ומרץ 2012, ובגין עבודה זו קיבל תלושי שכר שהוצגו לבית המשפט.
13.
התובע ציין כי השקיע את מירב זמנו בהקמת העסק והעביר לנתבעים סכומי כסף רבים, וסייע להם כספית לרכוש אספקה שוטפת לבית העסק. על מנת לקבל בטוחה בגין העברות הכספים, קיבל מהנתבעת ומהנתבע המחאות לכיסוי הוצאותיו. המחאות אלה הן נשוא התביעה.
14.
התובע הכחיש את טענות הנתבעת לפיה לא היתה מעורבת בעסק ובתשלומים לתובע, שכן לדבריו היא שילמה לתובע סכומים שונים על חשבון כספים והוצאות שהוצאו על ידו, כאשר הנתבעים שילמו חלק מחובם לתובע, וזה הפחית בזמן אמת מחובם הכללי, אולם הם נותרו חייבים לו את סכום ההמחאות שטרם נפרעו. כמו כן טען כי היתה מעורבת בעבודה בעסק.
15.
התובע דחה את טענת הנתבעת לפיה הוא עוסק בהלוואות חוץ בנקאיות, וכן טען כנגד טענת הזיוף של הנתבעת כי הנתבעת לא הגישה כל תלונה במשטרה כנגד הזיוף, לא הוגש כל מסמך המעיד על בקשה לביטול ההמחאות בבנק (בניגוד לטענה בעלמא בתצהיר), ולא ניתן כל הסבר ע"י הנתבעת מי חתם על ההמחאות, מי מסר אותן ולאיזו מטרה.
16.
משכך, גם אם תתקבל טענת הנתבעת כי השיקים זויפו, יש לראות את הנתבעת כמי שאישרה בדיעבד את מתן ההמחאות לתובע עפ"י חוק השליחות, שכן פעלה בדיבור, בהסכמה ועל דרך ההתנהגות במתן הרשאה כאמור בדיעבד.
כל פעולותיה של הנתבעת מהוות אשרור של מסירת ההמחאות, גם אם אלה נחתמו שלא על ידה, לטענתה, אלא ידי הנתבע. בהתאם לחוק השליחות, התשכ"ה- 1965,
ובפעולותיה, קיבלה הנתבעת בהתנהגותה את אחריות בנה למסירת ההמחאות תוך שהוא מסר אותן כנחזה לשלוחה. העדר תלונה במשטרה אינה פעולה פסיבית אלא פעולה אקטיבית, במשך תקופה ארוכה מהרגע שנפתחו ההליכים בהוצאה לפועל, שמיישמת בפועל את הסכמתה או לכל הפחות שתיקתה ואשרור בדיעבד למסירת ההמחאות על ידי בנה.

18.
הנתבעת דחתה בכתב הגנתה את הטענה כי היא מכירה את בת זוג התובע או כי נכחה בזמן מסירת ההמחאות, וציינה כי היא אינה יודעת מי חתם על ההמחאות ולא נתנה כל הסבר כיצד הגיעו ההמחאות לידי התובע. הנתבעת הבהירה כי הציעה שחתימתה תבחן ע"י גרפולוג, אולם הצעה זו לא זכתה למענה ע"י התובע, וכן הסבירה שלא פעלה לביטול ההמחאות מאחר ולא ידעה על ההמחאות בטרם ההליך, ולכן לא היה מקום לבטלן. העובדה שלא הגישה תלונה במשטרה כנגד בנה בחשד לזיוף חתימתה וגניבת ההמחאות אינה מהווה כשלעצמה ראיה לכך שהיא אינה עומדת מאחורי טענת זיוף חתימתה אלא מתוך חשש לבנה.
19.
בדיון ראשון שהתקיים בפני
מותב זה הצהירה הנתבעת כי לא ידעה על גניבת ההמחאות ואינה יודעת כיצד המחאותיה הגיעו לידיו של התובע, וכשנשאלה היכן בנה ענתה כי הוא נמצא בחו"ל ואמור לחזור לארץ (עמ' 2 ש' 32-33).
20.
התובע שב והבהיר בפני
ביהמ"ש כי ההמחאות ניתנו לו מלאות וחתומות מתוך פנקסה של הנתבעת, בנוכחותה וכן בנוכחות הנתבע ובת זוגו והוא מוכן להיבדק בפוליגרף על טענה זו. כמו כן טען כי היא עבדה במשך תקופה בעסק לאחר המשמרות בבית החולים, ולפיכך גרסתה המנתקת כל מעורבות בעסק אינה אמת. הזרמת הכסף על ידו לנתבע נעשתה מתוך מטרה להיכנס לעסק, ע"מ לעזור לבנו שנפצע בצבא. התובע הבהיר כי הנתבע החזיר לו חלק מהכסף, אולם נותר חייב לו כספים נשוא התביעה.
21.
לאחר הדיון הוגש כתב תביעה מתוקן בשנית, אליו צורף הנתבע (להלן: "כתב התביעה המתוקן בשנית").
22.
בכתב ההגנה המתוקן בשנית הציגה הנתבעת מסמכי בנק מהם ניתן לראות, לטענתה, כי חתימתה אינה תואמת לזו המופיעה בהמחאות, וזאת בנוסף לטענותיה שעלו בכתב ההגנה הקודם.
23.
בדיון נוסף שהתקיים בטרם ההוכחות, ביקש ב"כ התובע להוציא צווים לבנק יהב (בנק הנתבעת) לצורך המצאת המחאות מפנקסי המחאותיה על מנת לבדוק את טענותיה, וכן הוצג ע"י ב"כ הנתבעת צו כינוס נכסים בבקשה לעיכוב הליכים כנגד הנתבע, ומשכך, ההליכים כנגדו עוכבו עפ"י דין. ב"כ הנתבעת שבה על בקשתה לקבל את ההמחאות המקוריות או צילום ברור שלהן (עמ' 6 ש' 4-5).
24.
במסגרת תשובת הבנק לצו שניתן, הבהיר הבנק כי אין בידיו העתקים של ההמחאות נשוא התביעה, מאחר ואלה הוחזרו לידי הבנק שהציג אותן, כדי שימסור אותן למוטב. הבנק לא שמר כל צילום של ההמחאות ואין לו כל מידע בנוגע למוטבים שנרשמו על ההמחאות. בנוסף ציין הבנק כי משני פנקסי המחאות לא הוצגו שיקים נוספים לפירעון, ואילו מהפנקס השלישי הוצגו שלוש המחאות נוספות, שגם הן חזרו בשל העדר כיסוי מספיק, ולבנק אין ידיעה אודות הבנק אליו הוחזרו ההמחאות או מידע נוסף.
25.
ההמחאות המקוריות לא הוצגו לבית המשפט, על אף בקשות ב"כ הנתבעת, ולפיכך ביקשה ב"כ הנתבעת לדחות את התביעה על פי תקנה 197 לתקנות סדר הדין האזרחי. ב"כ התובע הבהיר כי ההמחאות המקוריות לא נמסרו לתובע, כי אם צילומים בלבד, כנהוג בבנקים כיום. אף אחד מהצדדים לא הביא תימוכין לטענתו באשר לאופן תיעוד והחזרת ההמחאות על ידי הבנק בשנים הרלבנטיות, בשעה שאלה מוחזרות למוטב בשל אי כיסוי מספיק. ניתנה לתובע אפשרות בפרוטוקול מיום 20.11.19 להציג אישורים לפיהם לא קיימות בבנק ההמחאות המקוריות מאחר ולא נשמרו או לא הושבו לתובע.
דיון ההוכחות
26.
פרט לתובע ולנתבעים, בעלי הדין בתיק, העידו בת זוג התובע מטעם התובע. כל העדים הגישו תצהירים ונחקרו בחקירות נגדיות.
עדי התובעים
27.
הגב' נעמי הייטי, בת זוג התובע
, לא נכחה במועד מסירת ההמחאות לתובע. משכך, אין לה ידיעה אישית בנוגע למסירת ההמחאות, וידיעתה הינה מדברי התובע וכן ידיעה אישית בנוגע למסירת כספים שונים לנתבעים. העדה שללה את האפשרות שהתובע השלים את הסכומים בהמחאות לאחר שנמסרו שכן אין זה כתב היד של התובע.
28.
בחקירתה העידה כי התובע כבן זוגה סיפר לה שהנתבע הציע לו לנהל את תחנת הטוטו, והכספים ניתנו מהתובע לנתבע, וכן העידה אודות מקרה שבו הגיעה הנתבעת עם ביתה לביתם, והיא ראתה את התובע נותן לנתבעת כספים, כאשר גם בתה של הנתבעת נכחה ברכב. זאת, לאחר שהנתבעת התחננה, כדבריה, לקבל את הכספים, מאחר ואין לה כסף לקנות סחורה לעסק, והנתבע היה צריך להחזיר לתובע את הכסף. כך נהג התובע לעשות, כעזרה לתובע בעסק, כאשר הנתבע לעתים מתחנן לקבל כספים על מנת לקנות סחורה, בסכומים של אלפי שקלים בודדים כל פעם (1,000 ₪, 2,000 ₪), בסכום כולל שאינו ידוע לה, אולם עדה זו שללה כל טענה כי התובע נוהג לעסוק בהלוואות.
29.
העדה הגרה בסמיכות לעסק סיפרה שהיתה עוברת כמעט מידי יום בעסק, וראתה פעמים רבות את הנתבעת עובדת בעסק במשך זמן ממושך, כל יום, ולא למספר דקות בכל פעם. לדבריה, הן הנתבעת, הן בת זוג הנתבע והן בת הנתבעת עבדו באופן קבוע בעסק. לכן ראתה את הנתבעת כשותפה פעילה בעסק, כמי שהיתה דומיננטית בעסק.
30.
לבסוף העדה סיפרה שהכספים שניתנו לנתבעים היו כספי בנה שנפצע בצבא, והנתבע גזל את כספי בנה.
31.
יש לציין כי עדותה של העדה היתה אמינה מאוד, פתוחה, ברורה וקוהרנטית, וניכר כי היא מעורה בפרטי העברות הכספים בין התובע לבין הנתבע. העדה ידעה לספר אודות הזמנים בהם היו נוכחים הנתבעים ובני משפחתם בעסק, פרטים אודות הנתבעים והעברות הכספים שביקשו, ובכל זאת סכומים שהועברו, האופן שבו הועברו, הקשיים בניהול העסק, והיא הותירה רושם אמין ביותר בפני
בית המשפט.
32.
התובע
העיד כי עבד בעסק הנתבע מתוך כוונה לעזור לנתבע לנהל את תחנת הטוטו ולצורך כך השקיע את הכספים שבגינם ניתנו ההמחאות נשוא תיק זה. במסגרת זו עבד כ- 5-6 שעות ביום ובחן את העסק בתקופה זו. שבמהלכה הבין שקימות לנתבע בעיות בעסק, הנתבע מוגבל בבנק ויש לו חובות לספקים.
33.
לדבריו, במסגרת החודשיים שבהם עבד הבין כי נכנס למלכודת, אולם זה היה לאחר שהשקיע כספים. הוא תאר כיצד שתי ההמחאות ניתנו לו בנוכחות הנתבעת וזוגתו לשעבר של הנתבע, כאשר הוא עומד מאחורי הדלפק ולא ראה האם ניתנו מאותו פנקס המחאות, ואילו ההמחאה ע"ס 26,000 ₪ ניתנה לו בשלב מאוחר יותר. לדבריו ההמחאות נמסרו לו עם סכומים מלאים אך תאריכים ריקים, ושלל כל טענה כי הוא מילא את הסכומים שבהמחאות. מאחר וההמחאות ניתנו לו בנוכחות הנתבעת, לא היה לו צורך לבדוק את חתימתה. הוא אינו יודע אם הנתבעת או הנתבע חתמו, אולם מאחר והנתבעת נכחה במעמד מסירת ההמחאה היא היתה מודעת למסירתן לתובע.
34.
כן ציין כי התברר לו בדיעבד שהנתבע עצמו היה המהמר הראשי בתחנה.
35.
לדבריו, גם לאחר שעזב את העסק המשיך להעביר לידי התובע כספים בסכומים של 1,000-2,000 ₪, ללא קשר להמחאות, והנתבע היה קונה בכספים אלה סחורה ומחזיר לו את הכספים מאוחר יותר. באופן דומה, כאשר הנתבע נשאר ללא כסף לשכירות, בסך 6,000 ₪, מסר לו התובע כסף לכיסוי שכר הדירה וכסף זה הוחזר לו.
36.
באשר להיכרות עם הנתבעת, התובע ציין כי לא זו בלבד שהנתבעת הכירה אותו טוב אלא שהיא הכירה את המצב הרפואי של בנו והציעה לעזור בבית החולים, ככל שידרש. לדבריו לא זו בלבד שהנתבעת היתה מעורבת בעסק אלא ניהלה אותו במשך מספר חודשים כאשר הנתבע נעלם.
37.
התובע שלל כל אפשרות שהוא מחזיק המחאות נוספות של הנתבעת או שהוחזרו לו כספים בגין השקעותיו, למעט המשכורות.
38.
מעדותו של התובע ניכר כי הוא מכיר את הנתבעת היטב וכן את בני משפחתה, קיבלתי את גרסתו כי ראה את הנתבעת כמעורבת בעסק וכן כמי שנחזתה כבעלת השפעה בנוגע לעסק והנעשה בו. כן קיבלתי את גרסתו כי הוא אכן השקיע כספים בעסק, קיבל את ההמחאות לידיו כבטוחה בעסק כאשר סבר כי ניתנו בהרשאת הנתבעת והסכמתה, וכי הסתמך על מצג זה מול הנתבעים.
עדי הנתבעים
:
39.
הנתבעת
העידה כי היא לא מכירה כלל את התובע אישית אלא ראתה אותו כשעבד אצל הנתבע. היא שללה טענה כי עבדה בעסק שכן היא עובדת בבית החולים כאורולוגית במשרה מלאה, כולל משמרות לילה, ואין לה זמן לעבוד בעסק. לכל היותר עברה בעסק על מנת להחליף את בנה שילך לשירותים אך לא יותר מכך. הנתבעת שללה קיומם של הליכי הוצאה לפועל קודמים נגדה עד שהוצגו לה הליכים בגין המחאות שלה בחתימתה, ואז טענה כי לא זכרה אותם.
40.
באשר למעורבות הנתבע ציינה כי לא דיברה עם הנתבע אודות ההליך נשוא תביעה זו אלא רק לאחר מספר דיונים ולא ידעה שחתימתה זויפה על ידי הנתבע לדבריה והיא לא ידעה כלל עד לשיחה עם בנה כיצד הגיעו המחאותיה לידי התובע. כן שללה טענה כי העבירה לנתבע כספים על מנת לעזור לו. כן עומתה עם סתירות בגרסאותיה בנוגע לתקופה שבה בנה היה בחו"ל וחי איתה (בהשוואה לגרסתה לפרוטוקול בדיון בעמ' 2 ש' 32-33 לפיהן במהלך שנת 2019, במועד הדיון, שהה הנתבע בחו"ל).
41.
הנתבעת שללה כל אפשרות שהיא מכירה את התובע אישית או מכירה את בנו, שללה אפשרות שהיא הציעה לתובע עזרה בבית החולים, וכן כל היכרות אחרת עם משפחתו.
42.
הנתבעת ציינה כי נתנה הוראה בעל פה לביטול ההמחאות, אולם חשבונה סגור ולא פעיל ואין לה למי לפנות.
43.
הנתבעת אישרה שכלתה וביתה עבדו בעסק, בנוסף לעובדים נוספים, אולם היא עצמה לא עבדה בעסק למעט דקות בודדות על מנת להחליף את בנה, שללה כל נוכחות בעת מסירת המחאותיה לבנה וכן הבהירה שלא נכחה בעת העברות כספים כלשהם מהתובע לנתבע ואין לה כל קשר לתובע או לעסק.
44.
הנתבעת בחקירתה ניסתה להסתיר את קיומו של הליך נוסף שנפתח כנגדה בהוצאה לפועל ע"ס 146,000 ₪. רק לאחר שעומתה עם מסמכים מתיק זה טענה כי לא זכרה את קיומו של ההליך (עמ' 24-25 לפרוטוקול). התפתלותה בתשובותיה בנוגע לתיק הוצאה לפועל בסכום לא מבוטל כאשר היא מנסה להיתלות בכך שב"כ התובע אינו מבטא נכון את שם הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, במקום לספק גרסה אופרטיבית באשר לתיק ההוצאה לפועל שהוצג לה. כפי שהתברר בחקירתה, הנתבעת הסתירה את העובדה שנפתחו כנגדה הליכי הוצאה לפועל בגין המחאות בכתב ידה שלא כובדו, ואף הצהירה לבית המשפט כי לא נפתחו כנגדה הליכי הוצאה לפועל מעולם (עמ' 1) – דבר שהתברר כלא נכון בחקירתה.
45.
עדותה של הנתבעת היתה רוויה אי אמירות אמת, סתירות וניסיונות להרחיק עצמה, כאשר הוטחו בה לא פעם סתירות בין גרסאותיה שלה ובין עובדות אותן הסתירה. סתירות אלה יפורטו בהמשך. לאור ההתפתחות בגרסאותיה, מתחילתו של תיק זה ועד לדיון ההוכחות, לא ניתן היה לתת כל אמון בגרסתה, על כלל הסתירות, הסתרת העובדות והניסיונות להגן על עצמה ועל בנה במצב הכלכלי הקשה אליו נקלע בנה, ואליו היא נגררה אף היא.
46.
הנתבע
העיד כי הוא מכיר את התובע כ- 8-10 שנים, לקח מהתובע כספים כשהיה זקוק לכך, ומסר כי את ההמחאות מסר לתובע מאחר והתובע ביקש ערבונות לכספים שניתנו לו, ובשל כך נתן את המחאותיה של הנתבעת. הנתבע סיפר כי נודע לו על ההליך וההמחאות לאחר שהוזמן על ידי ב"כ הנתבעת לדיון ועד למועד זה הסתיר מהנתבעת את לקיחת המחאותיה ללא רשותה. התובע סיפר בתצהירו כי קיים אדם נוסף שהלווה לו כספים בריבית, במסגרת הלוואה חוץ בנקאית, לאור הצעת התובע. שמו של אדם זה לא נרשם, ואין כל סימוכין לכך. לדבריו, התובע הפעיל עליו לחץ רב, הגיע לעסק והתקשר אליו, על מנת שיחזיר את תשלום ההלוואות, ולכן לצורך הבטחת התשלום מסר לתובע את שלושת ההמחאות בשנת 2012, כאשר ההמחאות נמסרו ללא תאריך ללא סכום, ולדבריו הוא פרע את כל הסכום אולם התובע לא החזיר את ההמחאות.
47.
יחסיו עם הנתבעת תקינים, היא מסייעת לו מידי פעם הכספים, והוא גר בביתה כשהוא צריך.
48.
באשר לכספים מהתובע, הנתבע טען כי הוא אינו חייב לתובע כספים כלל, ועל אף שביקש את ההמחאות מהתובע אלה לא נמסרו לו, אולם אין לו כל אסמכתא להלוואת הכספים שקיבל מהתובע, והכל התנהל על בסיס אמון, ולכן גם התובע לא תבע בגין ההמחאות במשך כל השנים. הנתבע שלל אפשרות שהוא נתן המחאות של אימו לאנשים נוספים שיעזרו לו, והבהיר כי הוא עדין חייב לבנקים וספקים סכומים משמעותיים של כ- 600,000 ₪.
49.
הנתבע הסביר כי הוא מודע להשלכות עדותו, לפיהן הוא מצהיר כי הוא גנב וזייף את המחאותיה של הנתבעת, אולם לא ציפה שהתובע יפרע את ההמחאות, שכן ציפה שהתובע לא יתבע את הנתבעת אלא יתמודד אתו, שכן לדבריו, על אף העבירה הפלילית עליה הוא מעיד, לא קיים כל חוב כלפי התובע, ועל כן על התובע להגיש תביעתו כנגד הנתבע בהליך הפש"ר.
50.
בין עדותו לעדות הנתבעת 1 נמצאו סתירה. כך, לדוגמא, בדיון בפני
מותב זה ציינה הנתבעת כי בנה בחו"ל ולפיכך לא התייצב, בעוד שבדיון ההוכחות העיד הנתבע שלא עזב את הארץ במשך מספר שנים (עמ' 31 לפרוטוקול – הפעם האחרונה שהיה בחו"ל היה בשנת 2012).
51.
באופן דומה, כשנשאלה הנתבעת האם עזרה כספית לבנה שללה זאת מכל וכל (עמ' 26-27 שללה לחלוטין טענה כי העבירה כספים לבנה על מנת לעזור לו), ואילו הנתבע בעדותו ציין כי אמו עזרה לו בכספים (עמ' 32 ש' 14-15: אמא שלך עזרה לך בכספים. ת. ברור.)
52.
עדותו של הנתבע מצביעה על פעולה שבוצעה בשל לחץ כלכלי בו הוא היה נתון באותה העת, אולם אין בה כדי להצדיק את פעולותיו ואת המצגים אותם נתן לתובע. בגרסתו נמצאו סתירות בהשוואה לגרסת הנתבעת, והוא שב והדגיש כי אין בידיו אף לא אסמכתא אחת לתמיכה בטענותיו אודות החזרת הכספים לתובע.
דיון
53.
סעיף 23(א) לפקודת השטרות מבחין בין חתימה שזויפה לבין חתימה שנחתמה ללא רשות. מכאן, שיש לבחון את שתי הטענות, כאשר בהתאם לסעיף 25(א) לפקודה, כאשר באים להכריע אם חתימה על השטר היא של מרשה או של המורשה שבידו נכתבה, הולכים אחר הפירוש המועיל ביותר לכשרותו של המסמך.
54.
באשר לשאלה השטרית – חתימתה של הנתבעת על גבי ההמחאות, יש לדון בשתי שאלות: האם החתימה על ההמחאות היא של הנתבעת, והאם הנתבעת ידעה אודות מסירת המחאותיה. כפי שיפורט להלן, במקרים של זיוף חתימה על המחאות וגניבתן, כפי שטוענים הנתבעים, התובע, כאוחז ההמחאות אינו מוגן, שכן אין לו קניין בשטר, כהוראת סעיפים 22(א) ו- 23(א) לפקודת השטרות.
55.
ככל שלא קיימת לתובע זכות שטרית-קניינית, יש לבחון האם קיימת לו זכות מכוח דיני השליחות, בהתאם לסעיפים 5 ו- 6 לחוק השליחות, העוסקים בפעולה בהרשאה ובחריגה ממנה, כך שהנתבעת אישרה, בין אם בזמן אמת ובין אם בדיעבד, את מתן המחאותיה לתובע. ר' לענין זה ע"א 115/62 בנק מרכזי קנדה-ישראל נ' אלון, פ"ד טז 1363, 1366.
56.
האם החתימה שעל ההמחאה היא חתימתה של הנתבעת? הנתבעת כופרת בחתימתה וטוענת כי המחאות אלה הוצאו מידיה שלא על פי הרשאתה, והנתבע מודה כי זייף חתימה זו ולקח את המחאותיה ללא ידיעתה, ואף הסתיר זאת ממנה עד לאחר הגשת התביעה.
57.
מעדותה של הנתבעת בדיון ההוכחות בתחילה ניתן היה להבין כי היא מאשרת את חתימתה על גבי ההמחאה הראשונה (ע"ס 26,000 ₪), לאחר שזו הוצגה לה ביחד עם חתימתה על התצהיר ולצורך השוואה. מאחר והיה ספק מה באשר למסמך אליו כיוונה הנתבעת, אפשר בית המשפט לשאול שאלת הבהרה לעניין זה בחקירה חוזרת, שכן חוסר הבהירות בעניין זה עמד בסתירה להצהרותיה לכל אורך ההליך לפיה חתימתה זויפה. בחקירתה החוזרת הנתבעת שללה כי זו חתימתה על גבי ההמחאה.
58.
גם שחתימותיה על גבי תצהירה וההמחאות נחזות על פניו לדומות, אין מדובר על חוות דעת מומחה, ושני הצדדים לא הציגו לבית המשפט חוות דעת מטעמם לעניין זה.
59.
ככל שמדובר בטענה לזיוף, על התובע הנטל להוכיח כי החתימה על ההמחאה היא חתימת הנתבעת (ר', לדוגמא,

ע"א 2448/92 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אשכנזי, פ"ד מ"ח
(3) 563 (1994). אם התובע אינו עומד בנטל ההוכחה להוכיח כי החתימה שעל ההמחאות היא חתימת הנתבעת, כי אז, גם אם הוא אוחז כשורה, אין הוא בעל זכות קניינית בהן.
60.
מנגד, ככל שהטענה של הנתבעת נוגעת להוצאת ההמחאה מחזקתה בגניבה וללא רשותה, עליה להצביע על הנסיבות שאפשרו הוצאה כאמור ולתמוך בגרסתה באשר לנסיבות הוצאת ההמחאות מרשותה ללא רשות.
61.
כפי שאפרט, קיבלתי, בשל נטלי השכנוע, את טענת הנתבעת באשר לטענת הזיוף, אולם אני דוחה את טענתה כי ההמחאות הוצאו ללא רשותה ולא ניתנה לנתבע הרשאה להשתמש בהן. בהתאם לסעיפים 24 ו- 25(ב) לפקודת השטרות, יש לבחון האם הנתבע פעל כמורשה בגבולות רשות הנתבעת.
62.


בהתאם לסעיף 20(ג) לפקודה, הנטל להוכיח כי ההמחאה נגנבה הוא על הנתבע על הנתבעת להוכיח כי ההמחאה הוצאה ממנה שלא כשורה.
63.
קיבלתי את גרסת התובע כי הנתבעת ידעה ולכל הפחות אפשרה לנתבע, בהתנהגותה, להציג עצמו כשלוח שלה וכן כי אשררה בהתנהגותה את השימוש שעשה הנתבע בהמחאותיה. הנתבעת לא פעלה על מנת למנוע ממנו כל שימוש כאמור, גם לא לאחר שהוגשה התביעה בגין המחאה אחת בלבד, לא הגישה כל תלונה למשטרה כנגד שימוש אסור בהמחאותיה, גרסתה הכבושה כללה סתירות רבות, הסתרת האמת, התחמקות ממתן תשובות וניסיונות להיתלות בהליכי הפש"ר של הנתבע, מבלי שיש בידה כדי לספק הסבר להמצאות המחאותיה בידי התובע או הוכחה לכך שלא נכחה בעסק בזמן מתן ההמחאות.
64.
מנגד, גרסת התובע באשר לאופן שבו נמסרו ההמחאות תואמת את המצגים הנוספים שנתמכו על ידו באשר למעורבותו בעסק והסתמכותו בתום לב על המצגים שהציגו הן הנתבעת והן הנתבע באשר להרשאת הנתבעת להשתמש בהמחאותיה כערובה להבטחת החזר הכספים לתובע.
65.
ככל שמדובר בטענה לחתימה ללא הרשאה ואשרורה בדיעבד, בהתנהגות הנתבעת, הרי שניתן לאשרר בדיעבד חתימה ללא הרשאה, גם אם חתימת הנתבעת אינה שלה. ציפייתו הסבירה של התובע היתה כי ההמחאות ניתנו בהסכמתה ואישורה של הנתבעת וכי הנתבע פעל בהרשאת הנתבעת. לתובע נוצרה ציפייה סבירה בנוגע להרשאת השימוש בהמחאות הנתבעת, והנתבעים לא הביאו עדים בשליטתם על מנת להצביע על רמת המעורבות של הנתבעת בעסק.
לו סבר התובע כי להמחאות של הנתבעת אין תוקף, לא היה מקבלן כבטחון, ויכול היה שלא להעביר כספים לידי הנתבע. הנתבעים הם שיצרו מצג לפיו להמחאות יש תוקף, נמסרו על פי הרשאת הנתבעת, כאשר הנתבעת מעורבת ברמה כזו או אחרת בעסק, מגיעה מידי פעם להחליף את בנה בעסק, התובע כמי שעבד בעסק ראה אותם בעסק, ומדובר ביחסי אם-ובן, ולפיכך, גם בהיבט זה, חל
סעיף 6(ב) לחוק השליחות,

וחל עקרון "השליחות הנחזית" של הנתבעת כלפי התובע.
67.
עצם העובדה שהתובע "רדף" אחרי הנתבע במשך זמן רב לקבלת הכספים אינה מצביעה על כל לחץ פסול או בחוסר תום לב, כי אם רצון לקבלת כספים. ר' לעניין זה סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, לפיו כל האוחז בשטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה, ועל הנתבעים הנטל להוכיח כי ההמחאה נגנבה ולא נמסרה ברשות לידי הנתבע.
68.
עוד בטרם נודע לה, לגרסתה, על הגניבה על ידי בנה, ניתן היה לצפות מאדם שסבור באמת ובתמים כי המחאותיו נגנבו וזויפו והוא אינו יודע מהן נסיבות הגניבה, ייגש למשטרה על מנת לברר כיצד המחאות בסכומים כה גבוהים, הרבה מעבר ליכולותיו הכלכליות, הגיעו לידי התובע. ר' לעניין זה גרסת הנתבעת בחקירתה, לפיה היא כלל לא שוחחה עם הבן כשנפתח תיק ההוצאה לפועל (עמ' 26-27 לפרוטוקול, וכן עמ' 28). משכך, היה על הנתבעת להגיש תלונה בגין גניבת המחאותיה, וניסיונה לטעון כי לא רצתה להגיש תלונה כנגד בנה אינה מבוססת שכן, לטענתה, כלל לא ידעה במועד בו נפתח תיק ההוצאה לפועל שהנתבע הוא שגנב וזייף, לטענתה, את ההמחאה.
69.
כפי שהבהיר בנק יהב, שהוא הבנק של הנתבעת, במענה לצו בית המשפט, שלוש ההמחאות הן משלושה פנקסים שונים, כאשר משני פנקסים כלל לא הוצגו המחאות נוספות לפירעון, ואילו מהפנקס השלישי הוצגו עוד שלוש המחאות, שגם הן הוחזרו בשל העדר כיסוי מספיק. גם לגבי המחאות אלה הנתבעת כבשה גרסתה ולא מסרה האם מדובר בהמחאות שניתנו שלא במהלך התנהלותה הרגילה, ומענה הבנק אף סותר את עדותה לפיה כל המחאותיה ניתנו לתשלומים שוטפים והתנהלותה הרגילה (עמ' 30 ש' 4-6 – "הייתי צריכה לשלם שכ"ד, חשמל, מים, היו לי שיקים בתיק").
70.
משכך, גם בהקשר זה, לא זו בלבד שגרסתה אינה תואמת את מענה הבנק, אלא שיש בה כדי להעיד על כבישת גרסה אופרטיבית באשר להתנהלותה הכספית והוכחה כי ההמחאות נגנבו ממנה. סתירה זו אומרת דרשני, ומטילה ספק רב בגרסת הנתבעת לגבי גילוי הגניבה, אופן השימוש בהמחאותיה, וטענתה כי לא היתה מעורבת כלל בעסק וכי לא נעשה כל שימוש נוסף בהמחאותיה לצרכי הנתבע ועסקו.
71.
לטענת הנתבעת בכתב הגנתה, ההמחאות הנוספות שנוספו בכתב התביעה המתוקן מולאו ע"י התובע לאחר הדיון ולפני הגשת כתב התביעה המתוקן וחוללו רק ביום 4.6.18 כ-6 שנים לאחר מסירתם לתובע. ב"כ הנתבעת טענה כי ההמחאות נמסרו לתובע מבלי שצוין הסכום, וכי הנתבע הוא שרשם את הסכום לאחר הגשת התביעה ועל מנת לצרפן לכתב התביעה המתוקן. טענתה נטענה בעלמא, ללא כל בסיס ראייתי.
72.
באשר להמחאות הנוספות, ע"ס 50,000 ₪ ו- 70,000 ₪, טענת הנתבעים לפיה ההמחאות נמסרו פתוחות, ללא כל סכום שהוא, אינן מסבירות מדוע מילא התובע את ההמחאות בסכומים אלה, ולא בסכומים גבוהים יותר, שהרי יכול היה לעשות בהמחאות הפתוחות כרצונו, על פי גרסתם.
למעשה, מבקשים הנתבעים לאחוז את המקל משני קצותיו – מצד אחד, במישור האזרחי, להימנע מכל חבות שהיא כספית, תוך גלגול מלוא האשם לפתחו של הבן, ומנגד להימנע מכל חבות במישור הפלילי בגין אותן טענות חמורות לזיוף וגניבה
.
אני מקבלת את גרסת התובע, לפיה חזותה החיצונית של כל התנהלות הנתבעים הינה כהתנהלות ופעולה שנעשו בהרשאת הנתבעת, וכך גם יסווגו ההמחאות – המחאות שניתנו ברשות ובהרשאה.
הנתבעת חבה באחריות כלפי התובע, הן מכוח חבותה הישירה כמי שאשררה בדיעבד, בהתנהגותה, את ההמחאות, והן כמי שחבה באחריות מכוח עקרון "השליחות הנחזית" לפי
סעיף 6(ב) לחוק השליחות.
לאור ממצאים עובדתיים אלה אני קובעת כי יש להמחאות נפקות משפטית כלפי הנתבעת והן מחייבות אותה.
באשר לעסקת היסוד
- הנתבעים לא הציגו מידע כלשהו לבית המשפט אודות העברות כספים לתובע, לצורך הוכחת טענותיהם. התובע, בת זוגו והנתבע העידו כי ניתנו על ידי התובע לנתבע כספים שונים במהלך התקופה הרלבנטית וכי ניתנו ההמחאות נשוא תיק זה לתובע כבטוחה, וכן לא היתה מחלוקת שהתובע עבד בעסק הנתבע ואף הוצגו תלושי שכר של התובע, כך שהראיות מצביעות על מעורבות של התובע בעסק הנתבע והשקעת כספים על ידי התובע באופן המצביע על עסקה בין התובע לנתבע בנוגע לתחנת הטוטו ברמת ההוכחה הנדרשת לקיומה של עסקת יסוד בין הצדדים ולתמורה שניתנה על ידי התובע בנוגע לעסקה זו ולהמחאות שניתנו כבטחון.
78.
מנגד, לא הציגו הנתבעים כל החזר לכספים שניתנו להם וכן לא הציגו מסמכים או ראיות כלשהן להעברת תמורה לתובע, מעבר להמחאה אחת, ע"ס 6,000 ₪, שבוודאי אינה יכולה להסביר את הסכום שבהמחאות שבידי התובע. הנתבעים אף לא הביאו להעיד אף לא עד אחד שיכול היה לשפוך אור על גרסתם, ובכלל זאת את בת הנתבעת ובת זוגו לשעבר של הנתבע, שהיו מעורבים בעסק והכירו את הנעשה בו בתקופה הרלבנטית ומהי התמורה הכוללת שניתנה על ידי הנתבע לתובע.
79.
ההמחאות המקוריות לא הוצגו על ידי התובע, שלטענתו הבהיר כי הבנק אינו מחזיר המחאות מקוריות כי אם צילום בלבד. בעניין זה ציינה ב"כ הנתבעת כי בשנת 2017 החזירו הבנקים המחאות מקוריות, ומשכך היא עומדת על דרישתה לקבלת אישור של הבנק לכך שההמחאות לא הוחזרו לתובע (ר' עמ' 28 ש' 29-30). תשובת ב"כ התובע שהוגשה לבית משפט זה ביום 15.12.19, לאחר שאפשרתי שהות לצדדים להגיש טענותיהם בעניין ההמחאות המקוריות וביצוע בדיקה נוספת עם הבנק, מספקת לעניין כלל הראיה הטובה ביותר. תשובה זו הביאה פעם נוספת את גרסת הבנק לעניין ההמחאות, והנוהל להעדר המחאות מקוריות, גם בנוגע להמחאה ע"ס 26,000 ₪, ולא רק בנוגע להמחאות הנוספות.
80.
האם התובע עסק בהלוואות חוץ בנקאיות
: על אף ניסיונות ב"כ הנתבעת להציג את התובע כמי שעוסק בהלוואות חוץ בנקאיות, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח, אף לא בבדל ראיה, כי התובע עוסק בהמחאות חוץ בנקאיות, ואין כל תיעוד לטענה מסוג זה. מחשבון בנק התובע ובת זוגו לא ניתן ללמוד אודות אופן התנהלותו הכספית ואין בו כדי להצביע על העברת כספים לגורמים נוספים, באופן המהווה עיסוק של התובע בהלוואות חוץ בנקאיות לצורך כניסתו לחוק אשראי הוגן, תשנ"ג-1993.

לסיכום
:
81.
בשים לב לגרסאות סותרות של הצדדים לעניין ההמחאות, כאשר גרסאות אלה אינן אובייקטיביות, ומאחר וגם גרסת התובע אינה טוענת כי נוכח בעת חתימת הנתבעת על ההמחאות, ואין לו ראיות שיוכלו להצביע על כך שהנתבעת היא שחתמה על ההמחאות, משכך, התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו על מנת להוכיח את חתימת הנתבעת על גבי ההמחאות אך מנגד הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את טענת השליחות וההרשאה לשימוש בהמחאות, הן מכוח תורת השליחות והן מכוח אשרור פעולות הנתבע.
82.
לאור זאת, הגם שקיבלתי את טענת הזיוף, השתכנעתי, ברמה הנדרשת לצורך ההליך האזרחי, ומהראיות והעדויות, כי התובע הסיק בתום לב ועל פי מהלך עסקים רגיל כי הוא מחזיק בהמחאות של הנתבעת על פי הרשאתה וכדין, ויש בהמחאות כדי לחייב את הנתבעת, ולפיכך הוא זכאי לסכומי ההמחאות שהוצגו על ידו.

83.
משכך, דין התביעה להתקבל במלואה. הנתבעת תשלם לתובע את מלוא סכום ההמחאות ע"ס 146,000 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (לכל אחת מההמחאות על פי מועד הגשתה), אגרת בית משפט כפי ששולמה על ידי התובע,
בצירוף שכ"ט התובע בסך 22,000 ₪.
84.
הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא ריבית והצמדה כדין.


ניתן היום,
י"ז כסלו תש"פ, 15 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 31380-02/18 מנשה הייטי נ' יוליה לוינס, מיכאל לוינס (פורסם ב-ֽ 15/12/2019)