פסקי דין על אורן נחום | פסקי דין על א.ל סטודיו לבן בע"מ

14576-05/17 סעש     16/12/2019




סעש 14576-05/17 אורן נחום נ' א.ל סטודיו לבן בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


סע"ש 14576-05-17


16 דצמבר 2019

לפני:


כב' השופט אסף הראל
נציגת ציבור (עובדים) גב' מלכה טל
נציג ציבור (מעסיקים) מר אבי פרלה


התובע

אורן נחום
, ת.ז. 035999747
ע"י ב"כ: עו"ד ג' חלי

-
הנתבעת

א.ל סטודיו לבן בע"מ
, ח.פ. 514781129
ע"י ב"כ: עו"ד א' סלעי
ועו"ד ש' אורבך



פסק דין


1.
התובע הועסק על ידי הנתבעת (שתכונה להלן גם – החברה) כעובד שכיר במשך תקופה בת כשנתיים וחצי.
הוא עותר לחייבה בסכומים שונים בגין זכויות אשר נטען כי מגיעות לו מיחסי העבודה ששררו ביניהם ומסיומם.
הנתבעת מכחישה את טענות התובע ואת זכאותו לסעדים שנתבעו על ידו.

2.
על התשתית העובדתית הבאה לא היתה מחלוקת.
בהתאם לתשתית עובדתית מוסכמת זו, התובע - שהינו ספר במקצועו – התקשר בחודש 5/2012 עם חברת מסלולים אלון לאופר בע"מ (להלן – מסלולים) בחוזה להקמת הנתבעת המפעילה סלון לכלות.
לכל צד הוקצתה בעלות של 50% במניות הנתבעת; התובע שימש כדירקטור בנתבעת; אלון לאופר (להלן – אלון) שהוא בעליה של מסלולים, שימש כדירקטור בנתבעת מטעם מסלולים; התובע ניהל את סלון הכלות; ומסלולים היתה אחראית על הניהול האדמיניסטרטיבי של הנתבעת.

3.
התובע הועסק על ידי הנתבעת כעובד שכיר.
תקופת ההעסקה היתה החל מחודש 8/2012 עד 12/2014.
התובע היה עובד במשכורת חודשית ושכרו שולם לו לפי תלושי השכר שהנפיקה לו הנתבעת.
בתלושי השכר שהנפיקה הנתבעת לתובע לא מופיעים רכיבים של דמי חופשה; פדיון חופשה; או דמי הבראה.
בין התובע לבין הנתבעת לא נכרת חוזה העסקה בכתב והנתבעת לא נתנה בידי התובע הודעה בכתב על תנאי העסקה.

4.
התובע התפטר לאלתר מהנתבעת בחודש 12/2014. במקביל להתפטרות זו נכרת חוזה ביום 28.12.2014, שהצדדים לו היו התובע, הנתבעת וכן מסלולים.
במסגרת חוזה זה, בין היתר, העביר התובע למסלולים את כל מניותיו בנתבעת והפסיק להיות מעורב בכל צורה בנתבעת, וזאת כנגד זכויות שונות שפורטו באותו חוזה.

5.
התובע העיד בעצמו.
כמו כן העידו מטעם התובע מיתר אתגר, שעבדה בסלון הכלות של הנתבעת כעצמאית בתחום בניית הציפורניים

(להלן – אתגר); ויגאל מנדלוביץ, אשר עבד בתקופה הרלוונטית בבית עסק הסמוך לסלון הכלות של הנתבעת (להלן – יגאל).
מטעמה של הנתבעת העידו אלון; מוריאל לאופר – שהיתה בתקופה הרלוונטית רעייתו של התובע ובהמשך נישאה לאלון
- ועבדה בסלון הכלות של הנתבעת (להלן – מוריאל); וסבטלנה גרנקין, אשר עבדה בסלון הכלות כתופרת מאז 18.6.14 (להלן – סבטלנה).

חוזה המייסדים מחודש 5/12 ומעמדו של התובע בנתבעת
6.
כאמור לעיל, לא היתה מחלוקת כי בחודש 5/12 התקשר התובע עם מסלולים בחוזה להקמת הנתבעת (להלן – חוזה המייסדים; מוצג נ/4).

7.
כעולה מהראיות שהוצגו בפני
נו, ייסודה של הנתבעת התבסס, מצד אחד, על הידע המקצועי שהביא עמו התובע, ומצד שני, על חוסנה הכלכלי של מסלולים.
בהתאם לחוזה המייסדים, וכפי שנהגו הצדדים בפועל, מסלולים היא זו שהעמידה את ההון הנדרש להקמת הנתבעת, לרבות שיפוץ סלון הכלות.
היא עשתה זאת באמצעות העמדה של הלוואה בגובה 300,000 ש"ח לנתבעת ששימשה גם לצורך שיפוץ המקום ורכישת ציוד.
פרעון ההלוואה היה אמור להיעשות תוך 24 חודשים ממועד תחילת פעילות הנתבעת, אלא אם כן תשיא הנתבעת רווחים, שאז תוחזר ההלוואה מוקדם יותר.
התובע, מנגד, הביא את הידע המקצועי בתחום הספרות ואמור היה לנהל את סלון הכלות בפועל.
לאלון ולמסלולים, העוסקים באבטחה ורפואה בתחום הטיולים והאירועים, לא היה ידע מקצועי בספרות ובאופן שבו יש להפעיל סלון כלות.
מאחר והיה בעלים של מחצית ממניות הנתבעת, נדרש התובע על ידי בנק מזרחי טפחות (להלן – הבנק) להיות ערב לחובות הנתבעת כלפי הבנק, אם כי העמדת האשראי על ידי הבנק לנתבעת היתה בזכות מצבה הכלכלי של מסלולים.
בפועל, לא העמיד התובע הון כספי כלשהו ממקורותיו העצמיים לצורך הקמת הנתבעת (סעיפים 6.4 ו- 10 לחוזה המייסדים; סעיפים 9-10 ונספח ט' לתצהיר אלון; עדות אלון בעמוד 34 לפרוטוקול; סעיף 3 לתצהיר התובע; עדות התובע בעמודים 19 ו- 21-24 לפרוטוקול)).

8.
לכל צד לחוזה המייסדים הוקצו 50% במניות הנתבעת.
התובע ואלון שימשו שניהם כדירקטורים יחידים בנתבעת: התובע מטעמו ואלון מטעם מסלולים.
(סעיפים 4-5 לחוזה המייסדים; עדות התובע בעמוד 21 לפרוטוקול).
הוסכם כי כל ההחלטות בנתבעת תתקבלנה בהסכמה פה אחד של שני הצדדים (סעיף 6.1 לחוזה המייסדים).
מבלי לגרוע מהצורך לקבל החלטות פה אחד בנתבעת, הוסכם כי חיובה של הנתבעת יעשה רק בחתימות שני הצדדים לחוזה המייסדים, בכפוף לכך שעד לפרעון ההלוואה שהעמידה מסלולים לנתבעת, רק מסלולים תוכל לחייב את הנתבעת בחתימתה (סעיף 6.2 לחוזה המייסדים).
הצדדים לחוזה המייסדים הסכימו כי מסלולים תהיה אחראית על הניהול האדמיניסטרטיבי של החברה, ואילו התובע "ישמש כספר בסלון הכלות וכן מי שינהל את המקום בפועל, על כל המשתמע מכך ובכלל זה יהיה אחראי על שיווק העסק, ניהולו השוטף ותפעולו...".
בתמורה לכך, הוסכם כי הנתבעת תכרות עם התובע חוזה העסקה וכי ישולם לתובע שכר עבודה חודשי בסכום שיסוכם עליו מעת לעת בין הצדדים (סעיף 6.4 לחוזה המייסדים; עדות אלון בעמוד 37 לפרוטוקול).

9.
בפועל, התובע אכן ניהל את סלון הכלות כפי שנדרש בחוזה המייסדים.
מהראיות שהוצגו בפני
נו עולה כי התובע היה הדמות הבכירה בסלון, אשר ניהל את העובדים בו (עדות אתגר בעמוד 16 לפרוטוקול, שורות 30-32; עדות התובע בעמוד 20 לפרוטוקול; עדות סבטלנה בעמוד 32 לפרוטוקול; עדות מוריאל בעמודים 40 ו- 42 לפרוטוקול).
התובע טיפל בשיפוץ הסלון בתקופה שלאחר הקמת החברה (עדות התובע בעמוד 20 לפרוטוקול).
הוא עמד בקשר עם ספקים שונים כנציג הנתבעת וככזה נתן להם הוראות תשלום, הזמין סחורה, ונתן הוראות ביצוע בקשר לסלון הכלות, לרבות התקשרות בהסכם עם אתגר (עדות התובע בעמודים 22-24 לפרוטוקול; מוצגים נ/5-נ/6, נ/8-נ/10).
התובע הוא שקבע מי יהיו העובדים שיקלטו לעבוד בסלון הכלות (עדות התובע בעמוד 27 לפרוטוקול).
הוא נתן לעובדים הנחיות, לרבות הנחיה להחתים שעון נוכחות (סעיפים 4-5 לתצהיר סבטלנה; מוצג נ/7).

10.
אלון לא עבד בסלון (עדות אתגר בעמוד 17 לפרוטוקול).
הוא גם לא ניהל אותו.
הוא הגיע מעת לעת – בתדירות של מספר פעמים בשבוע - לביקור בסלון הכלות, אולם כל פעם למספר דקות ולא מעבר לכך (סעיף 6 לתצהיר מוריאל; עדותה בעמוד 40 לפרוטוקול; עדות התובע בעמוד 26 לפרוטוקול).

11.
התובע היה עובד שכיר של הנתבעת.
כך הסכימו הצדדים להליך כאן בדיון המוקדם (מוסכמה ג' בעמוד 4 לפרוטוקול).
הנתבעת הודתה בכך בכתב ההגנה (סעיף 5 בפרק ב' לכתב ההגנה).
בסיכומיה (עמוד 50 לפרוטוקול) העלתה הנתבעת לראשונה טענה כי התובע לא היה עובד שכיר שלה.
אנו קובעים כי מדובר בהרחבת חזית שאין לקבלה.
יתרה מזו, יש להוסיף ולקבוע כי התובע היה עובד שכיר של הנתבעת.
כך הוסכם במפורש בחוזה המייסדים.
התובע השתלב במפעלה של הנתבעת וביצע עבודה שהיא בליבת עיסוקה – הפעלת סלון כלות וביצוע עבודה של ספר.
לכך מתווספים סממנים נוספים כגון העובדה שהנתבעת הנפיקה לתובע תלושי שכר (נספח ב' לתצהיר התובע) ושילמה לו בסיום העסקתו פיצויי פיטורים (נספח י"ז לתצהיר אלון).
לא מדובר היה במעמד פיקטיבי.
זאת, מאחר ובמסגרת העסקה בין התובע לבין מסלולים בחוזה המייסדים הוסכם במפורש כי עבודתו של התובע בסלון הכלות וניהולו את המקום לא יעשו ללא תמורה, אלא כעבודה של עובד שכיר כנגד שכר חודשי שעליו יוסכם.
הסדר כזה היה אך סביר בשים לב לכך כי אלון לא ביצע עבודה בסלון הכלות, ובהינתן כי הנתבעת לא היתה בשום שלב במהלך תקופת העסקת התובע במצב כלכלי שאיפשר לה לחלק דיבידנדים לבעל מניותיה, באופן שהדבר יהווה תחליף לתמורה כנגד העבודה שביצע התובע בסלון הכלות (עדות התובע בעמוד 22 לפרוטוקול; עדות אלון בעמוד 35 לפרוטוקול; נספח ח' לתצהיר אלון).
עצם היותו של התובע מנהל ובעל מניות בנתבעת, לא שולל את העובדה שהיה גם עובד שכיר שלה (עב"ל (ארצי) 20182/97 המוסד לביטוח לאומי – גרוסקופף, פד"ע לד 97, 109-116 (1999)).
משכך, יש לדחות את טענת הנתבעת בסיכומיה כי התובע לא היה עובד שכיר.

12.
אף כי התובע היה עובד שכיר, יש לקבוע כי הוא לא היה עובד שכיר שדרגתו נמוכה.
תחת זאת, הוא היה מי שניהל את סלון הכלות.
בנוסף, מדובר היה בעובד שכיר שלצד תפקידו זה, שימש גם כבעל מניות ודירקטור בחברה.
אנו דוחים את טענת התובע כי ניטלה מהתובע הזכות לנהל וכי היה "עובד פשוט" (סעיפים 4 ו- 6 לתצהיר התובע; עדותו בעמוד 21 לפרוטוקול).
חוזה המייסדים לא קבע כי תישלל מהתובע זכותו לנהל את החברה יחד עם מסלולים.
כל שנקבע שם הוא כי עד לפירעון ההלוואה שתעמיד מסלולים לחברה, רק מסלולים יכולה לחייב בחתימתה את החברה.
זאת, מבלי לגרוע מכוחם של התובע ושל מסלולים לנהל את החברה באופן שהחלטות לגביה אמורות להתקבל בהסכמה (סעיפים 6.1 ו- 6.2 לחוזה המייסדים).
בפועל, כפי שהראינו לעיל, התנהל התובע כמנהלו של סלון הכלות על כל המשתמע מכך.

13.
אנו דוחים את טענת התובע כי לאורך כל תקופת עבודתו בנתבעת, לא היתה לו השפעה על קביעת שכר עבודתו (סעיף 11 לתצהיר התובע).
גרסה זו כלל לא סבירה.
מסלולים, כבעלת המניות האחרת בנתבעת, היתה תלויה לחלוטין בתובע לצורך הפעלת סלון הכלות.
לא היה כל הגיון כי התובע לא היה מפעיל את כוחו זה כדי להשפיע על קביעת שכר עבודתו.
לא היה כל הגיון כי התובע היה מסכים, בהכנעה, לקבל כל קביעה של הנתבעת או של אלון בנוגע לשכרו.
מהראיות שהוצגו בפני
נו עולה כי גובה שכרו של התובע היה תוצאה של דין ודברים בינו לבין אלון (עדות התובע בעמודים 22-23 לפרוטוקול).
בכך אין כל פגם, שכן הוסכם בחוזה המייסדים כי שכרו של התובע יקבע בהתאם להסכמת הצדדים ובהתאם למצבה הכלכלי של הנתבעת.
אולם הדבר אינו מלמד כי לתובע לא היתה השפעה על קביעת גובה שכרו, ויש לדחות את טענת התובע בענין זה.
לאור זאת, גם לא מקובלת עלינו טענתו של אלון (סעיף 24 לתצהירו) כי התובע לבדו קבע את שכרו ואת שכרה של מוריאל.
לא היה הגיון עסקי שמסלולים תאפשר זאת לתובע, תוך שהיא מתפרקת מזכותה – המוקנית לה בחוזה המייסדים -
להשפיע על גובה השכר ועל הוצאות הנתבעת.

התפטרות התובע בחודש 12/14
14.
התובע טוען כי נאלץ להתפטר מהנתבעת לאלתר בחודש 12/14.
על פי טענת התובע, הוא גילה שאלון ומוריאל מקיימים קשר רומנטי, ובנוסף היה אירוע שהתרחש ביום 24.12.14 בסלון הכלות שבו נטען כי אלון איים וצעק על התובע ועל אביו (סעיפים 16-20 לתצהיר התובע).

15.
לא הוכח בפני
נו כי אלון ומוריאל קיימו קשר רומנטי בתקופה שבה התפטר התובע מעבודתו בנתבעת.
מוריאל ואלון מכחישים זאת וטוענים כי הקשר הרומנטי ביניהם החל חודשים רבים לאחר שהתובע עזב את העסק (סעיף 15 לתצהיר מוריאל; עדות מוריאל בעמוד 43 לפרוטוקול; עדות אלון בעמוד 36 לפרוטוקול).
גרסתם לא נסתרה.

16.
אף כי לא הוכח שבחודש 12/14 ניהלו מוריאל ואלון קשר רומנטי, כן הוכח בפני
נו כי ביום 24.12.14 עלו יחסיהם של אלון ושל התובע על שרטון, באופן שלא יכלו עוד להמשיך לעבוד יחדיו ולנהל את הנתבעת.
הדבר ארע בעקבות סכסוך בין התובע לבין מוריאל.
עד לאותו מועד, היה זה תפקידה של מוריאל לסכם את העסקה בין הכלה לבין סלון הכלות.
ביום 23.12.14 החליט התובע לשנות זאת, והורה למוריאל כי היא אינה מוסמכת עוד לסכם את העסקאות, וכי אלה נדרשות לעבור קודם לכן את אישורו של התובע.
התובע נתן הוראה זו למוריאל בנוכחות כלה שהגיעה לסלון הכלות ועמדה לחתום על עסקה, והוסיף ואמר למוריאל כי עליה לנקות את המספרה.
מוריאל חשה פגועה מאוד מדבריו אלו של התובע ומצאה לנכון ליצור קשר עם אלון ולעדכן אותו בדבר המצוקה שחשה.
בעקבות זאת, הגיע אלון לסלון הכלות ביום 24.12.14
ובינו לבין התובע התפתחו חילופי דברים קשים (סעיפים 18-19 לתצהיר התובע; עדות התובע בעמודים 24-25 לפרוטוקול; סעיף 15 לתצהיר מוריאל; עדות מוריאל בעמודים 42-43 לפרוטוקול).
אף כי לא הוכחה טענת התובע כי אלון נהג באלימות באותו מועד, הרי שאלון עצמו מודה כי יחסיו עם התובע עלו על שרטון (סעיף 13 לתצהיר אלון).

17.
התדרדרות היחסים בין התובע לבין אלון, הביאה להתפטרות התובע לאלתר מהנתבעת.

חוזה ההיפרדות מיום 28.12.14
18.
העובדה כי היחסים בין התובע ואלון עלו על שרטון, לא איפשרה לתובע לעבוד עוד בעסק.
יחסים עכורים אלו גם לא אפשרו עוד שהתובע ואלון ינהלו את הנתבעת יחדיו.
כתוצאה מכך, נכרת ביום 28.12.14 חוזה בין מסלולים, התובע והנתבעת (נספח ג' לתצהיר התובע) (להלן – חוזה ההיפרדות).

19.
חוזה ההיפרדות קבע, בין היתר, כי זה נחתם בעקבות בקשת התובע ממסלולים להעביר אליה את מניותיו בנתבעת ללא תמורה ולהפסיק את עבודתו בנתבעת; וכי מסלולים הסכימה לקבל את מניות התובע ולוותר על זכות הנתבעת להודעה מוקדמת מהתובע.
עוד נקבע בחוזה ההיפרדות כי עם חתימת החוזה, יעביר התובע למסלולים את מניותיו בנתבעת ללא תמורה; התובע יפסיק את עבודתו בנתבעת ויהיה זכאי לפיצויי פיטורים; מסלולים פוטרת את התובע מכל התחייבות בנתבעת לרבות החזר ההלוואה שנתנה מסלולים לנתבעת; וכי בין הצדדים לא תהיה התחשבנות נוספת וכי התובע יהיה פטור "מכל חיוב או חבות לרבות לבנקים, צדי ג' ולקוחות בגין כל פעולה או מעשה שנעשו לפני חתימת הסכם זה."

20.
הנתבעת טוענת כי חוזה ההיפרדות חוסם את התובע מתביעתו כאן.
היא מוסיפה וטוענת כי ככל שהתובע מבקש לברר את תביעתו כאן, עליו קודם לכן להשיב לנתבעת את חובותיו בהתאם לכתב הערבות שחתם; להשיב לאלון ולמסלולים כספים שהוא חב להם; לשלם פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני התפטרות ולהחזיר הלוואה אישית שקיבל (סעיף 26 לתצהיר אלון; סעיף 18 לכתב ההגנה).

21.
בפתח הדברים יש לקבוע כי לא הוכח בפני
נו כי הנתבעת העמידה לרשות התובע הלוואה.
הנתבעת אמנם הציגה מסמך בו נרשם כי בחודש 12/14 מעמידה הנתבעת לתובע ולמוריאל הלוואה בסך 7,200 ש"ח אשר אמורה היתה להיות מוחזרת בתשלומים חודשיים של 220 ש"ח (נספח י"ג לתצהיר אלון).
אלא שהעמדת ההלוואה בפועל לא הוכחה על ידי הנתבעת, עת לא הוצגה אסמכתה כלשהי להעברת הכספים מהנתבעת לתובע.
גם לא הוכחה טענת הנתבעת כי זו שילמה עבור התובע תשלומים למוסד לביטוח לאומי ולרשות המיסים על מנת לכסות חובות שהיו לתובע כלפיהם (סעיף 20 לתצהיר אלון).
הנתבעת לא הציגה אסמכתה לכך שהעבירה כספים לגופים אלו עבור התובע.
בנוסף, טענת אלון כי העמיד לתובע הלוואה בגובה 50,000 ש"ח אשר מתוכה הוחזרו רק 30,000 ש"ח (סעיף 16 לתצהיר אלון), לא הוכחה עת לא הוצגה אסמכתה כלשהי להעמדת הכספים לרשות התובע.
יצויין כי חוזה ההיפרדות כלל לא ציין את קיומן של הלוואות אישיות שנתנה הנתבעת לתובע או שנתן אלון לתובע.
ההפטר היחידי של התובע אותו מציין חוזה ההיפרדות הוא הפטרו מהחזר ההלוואה שנתנה מסלולים לנתבעת.

22.
מהראיות שהוצגו בפני
נו יש לקבוע כי במועד כריתת חוזה ההיפרדות, התמצתה חבותו של התובע רק בערבות שנתן לבנק לפרעון חובות הנתבעת כלפי הבנק (נספח ט' לתצהיר אלון).
נכון ליום 31.12.14, היינו בסמוך למועד כריתת חוזה ההיפרדות, עמדה יתרת החובה של הנתבע כלפי הבנק (לאחר התחשבות ביתרות זכות בחשבון) על סך של 235,964.88 ש"ח (נספח י"ג לתצהיר אלון).
אלון אינו טוען כי מסלולים היתה פטורה מערבות לחוב זה (סעיף 10 לתצהיר אלון), ומשכך יש לייחס לתובע ערבות ביחד עם מסלולים ליתרת חובה זו.
באשר להלוואה שהעמידה מסלולים לנתבעת, הרי לא נטען – וממילא לא הוכח – כי התובע חב בחבות כלשהי כלפי הנתבעת או כלפי מסלולים להשיב הלוואה זו שנטלה הנתבעת ממסלולים.
חוזה המייסדים לא קבע כי לתובע יש חבות אישית כלשהי בענין זה (סעיף 10 לחוזה המייסדים).

23.
אנו קובעים כי חוזה ההיפרדות אינו חוסם את התובע מהגשת התביעה כאן.
בנוסף, אין לקבל את טענת הנתבעת כי תנאי לבירור התביעה הוא כי התובע ישיב לנתבעת, לאלון ולמסלולים כספים.

24.
חוזה ההיפרדות נכרת תוך זמן קצר.
לא מדובר היה בחוזה שהצדדים הכינו אותו ללא לחץ זמן.
מהראיות שהוצגו בפני
נו עולה כי התובע התקשר בחוזה ההיפרדות לאחר שנערכה פגישה בינו לבין אלון במשרד באי כח הנתבעת, בה נכח אביו של התובע.
אביו של התובע ביקש לקחת את טיוטת החוזה לעיון נוסף על מנת להיוועץ עם עורך דין.
יום או יומיים אחר כך, נכרת החוזה, במעמד אביו של התובע ובמעמד של אלון בוקאי אשר הגיע עם התובע והוצג לצדדים כעורך דין.
זו היתה גרסתו של אלון (סעיפים 14-15 לתצהיר אלון).
היא לא נסתרה וניתן למצוא לה
עיגון בגרסת התובע (סעיפים 21-22 לתצהיר התובע).
עיון בחוזה ההיפרדות מעלה כי אביו של התובע ואלון בוקאי חתמו בשוליו כעדים לחתימתו, יחד עם בא-כח הנתבעת,
תוך שאלון בוקאי משתמש שם בתואר עורך דין.

25.
לתובע ניתנה הזדמנות להיוועץ עם אביו ועם אלון בוקאי טרם התקשרותו בחוזה ההיפרדות.
אף כי לא מדובר במקרה שבו מעסיק מחתים עובד על כתב ויתור וסילוק מבלי לתת לעובד הזדמנות להיוועץ באחרים טרם שיעשה זאת, עדיין יש ליתן את הדעת כי מהראיות שהוצגו בפני
נו עולה כי חוזה ההיפרדות נכרת תוך זמן קצר ביותר – תוך יומיים - לאור העובדה שיחסי התובע ואלון לאחר שעלו על שרטון לא אפשרו עוד לשניים להפעיל יחדיו את העסק שהקימו.
אף כי אלון בוקאי חתם על חוזה ההיפרדות תוך שימוש בתואר עורך דין, אין מדובר במקרה שבו באי כח הנתבעת ומסלולים עמדו בקשר עם עורך דין ששימש בא-כח התובע, ודנו עמו על אופן ניסוחו של חוזה ההיפרדות תוך החלפת טיוטות.
תחת זאת, התברר כי אותו אלון בוקאי ביקש לסייע לתובע מכח היותו ידיד של אבי התובע (עדות התובע בעמודים 25-26 לפרוטוקול).
לכך מתווספת העובדה כי התובע היה נתון במצב נפשי סוער, לאחר שהיה משוכנע שמוריאל ואלון מצויים בקשר רומנטי וכן לאור ההתדרדרות הקשה ביחסיו עם אלון (סעיף 20 לתצהיר התובע; עדות התובע בעמוד 27 לפרוטוקול).
גרסתו של התובע כי היה נתון אז במצב נפשי סוער מקובלת עלינו.
היא זוכה לחיזוק מהעובדה כי גם מוריאל היתה נתונה אז בסערת רוחות בשל התדרדרות יחסיה עם התובע, וחשה כי לא ניתן יהיה להמשיך כך בעסק מבחינת היחסים עם התובע (עדות מוריאל בעמוד 43 לפרוטוקול).

26.
יש ליתן את הדעת כי התובע חבש שני כובעים: בעל מניות ומנהל בנתבעת וכן עובד שכיר.
את חוזה ההיפרדות ניתן לראות ככזה המסדיר את זכויות התובע כבעל מניות בנתבעת: התובע ויתר על בעלותו וזכויותיו בנתבעת, כנגד תמורות שונות, שהעיקרית בהן היא הפטרתו מחלקו בערבות לחובות הנתבעת.
השאלה שיש להשיב עלייה היא האם חוזה ההיפרדות הסדיר באופן ממצה את זכויותיו של התובע כעובד שכיר.
אנו קובעים כי חוזה ההיפרדות אינו עומד בדרישת הפירוט הנדרשת מכתב ויתור וסילוק עליו חותם עובד.
זאת, משאין בו פירוט של הזכויות שהגיעו לתובע כעובד שכיר ושעליהן הוא מוותר כנגד קבלת תמורה כלשהי אחרת.
בהיעדר פירוט כזה, לא ניתן לקבוע כי התובע היה מודע לזכויותיו כעובד שכיר.
במיוחד כך עת שהתובע הסביר בעדותו – וגרסתו לא נסתרה – כי לא היה מודע אז לזכויות אלו (סעיפים 23-24 לתצהיר התובע; עדותו בעמוד 27 לפרוטוקול).
בנוסף, לא ניתן לומר כי מדובר בכתב ויתור ברור, עת שהוא כורך זכויות ממקורות שונים – כעובד וכבעל מניות בנתבעת – מבלי לאבחן ביניהן בצורה ברורה (דב"ע (ארצי) 2-10/98 קנטי – דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ, פס' 1 לחוות דעתו של הנשיא אדלר (1.6.1999)).

בכך נפל פגם בחוזה ההיפרדות בכל הנוגע להיותו כתב ויתור וסילוק על זכויות התובע כעובד.
על אף שלתובע ניתנה שהות, אם כי קצרה, להיוועץ באחרים טרם כריתת החוזה, אין בכך כדי לרפא פגמים אלו.
זאת בשים לב לנסיבות בהן נכרת חוזה ההיפרדות, היינו תוך זמן קצר וכאשר התובע מצוי בסערת רגשות.
נטעים כי איננו קובעים שחוזה ההיפרדות אינו חוזה תקף.
קביעתנו כאן מתייחסת אך לשאלה האם יש בחוזה זה כדי למצות באופן מלא את זכויות התובע כעובד שכיר.

27.
נכון שבחוזה ההיפרדות עוגנו תשלום של פיצויי פיטורים וויתור הנתבעת על זכותה לקבל מהתובע פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני התפטרות.
אלו זכויות של משפט העבודה, ויש להביא אותן בחשבון.
כך, למשל, בבואנו לבחון את התביעה ברכיב של פיצויי פיטורים, יהיה מקום להתחשב בסכומים ששילמה הנתבעת לתובע בפועל בגין פיצויי פיטורים.
אך אין בכך ללמד כי חוזה ההיפרדות מיצה את סילוק מלוא זכויות התובע כעובד.

28.
טענת הנתבעת כי ככל שהתובע עומד על תביעתו עליו להשיב כספים וזכויות אשר ניתנו לו בחוזה ההיפרדות – לא מקובלת עלינו.
לא מדובר בכתב ויתור וסילוק רגיל של עובד שכיר בעת סיום עבודתו אצל מעסיקו, במסגרתו משולם סכום מסויים אך ורק כנגד זכויות עובד.
במקרה רגיל כזה, מחשבים מה מגיע לעובד בגין זכויותיו, ומנגד מפחיתים מה ששולם בכתב הסילוק.
אלא שכאן, לא ניתן לראות בהפטרו של התובע מהתחייבויותיו כלפי הנתבעת, כתשלום עבור זכויותיו כעובד שכיר.
יש לזכור כי הפטר זה של חבות
- המתייחס לחבות התובע כערב לחובות הנתבעת לבנק - נעשה במסגרת הסכם שהסדיר את יחסי מייסדי הנתבעת בינם לבין עצמם ואת יחסי הנתבעת עם התובע כבעל מניות.
יתכן שאילולא הפטר כזה, היה חוזה ההיפרדות לובש צורה אחרת.
למשל, יתכן שהתובע היה דורש פיצוי על הנסיבות שהביאו אותו לפרק את הבעלות המשותפת עם מסלולים בנתבעת.
גם אם הפטרו של התובע מחבות מכסה במידה כזו או אחרת את זכויותיו כעובד שכיר, לא ניתן לדעת איזה חלק בדיוק מתוך אותן חבויות שמהם הופטר התובע יש לזקוף על חשבון כיסוי זכויות התובע כעובד שכיר.
חוזה ההיפרדות אינו מפרט זאת.

29.
טענת הנתבעת לפיה ככל שהתובע עומד על תביעתו, עליו להשיב את חלקו בחובות הנתבעת, מוקשית גם משום שהנתבעת אינה דורשת את ביטול חוזה ההיפרדות.
אלון ומסלולים אינם טוענים כי הם מוכנים להשיב לתובע 50% מבעלותו בנתבעת אשר הועברה על ידי התובע למסלולים.
הנתבעת, מסלולים ואלון
מבקשים בעצם לבטל את חוזה ההיפרדות בצורה חלקית, רק לגבי אותו חלק שמיטיב עמם כלכלית, היינו הסכומים ששולמו לתובע והחבות ממנה הופטר.
לא הוכח שביטול חלקי כזה, שאינו נעשה בהסכמת התובע, אפשרי כלל.
לא הוכח כלל כי ניתן לחלק את חוזה ההיפרדות לחלקים נפרדים שהם ברי ביטול בנפרד מבלי שיש בכך להביא לביטול החוזה כולו.
בנסיבות אלו, רצונם של הנתבעת, אלון ומסלולים לבטל רק את החלק הנוח להם בחוזה ההיפרדות, לא גורר עמו חובת השבה מצידו של התובע ומשכך אין לקבל את טענת הנתבעת (סעיפים 7 ו- 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970).
יצויין כי התובע לא עותר לביטול חוזה ההיפרדות ולא מבקש לקבל לידיו 50% מהבעלות בנתבעת.

פיצויי פיטורים
30.
יש לקבוע כי התדרדרות היחסים בין התובע לבין אלון, שהגיעה לשיאה בחילופי הדברים הקשים ביניהם בסלון הכלות ביום 24.12.14, הביאה להתפטרותו לאלתר של התובע.
התובע חש כי אינו יכול להמשיך לעבוד באותו מקום (סעיף 20 לתצהיר התובע).
לא היתה זו רק תחושתו של התובע שכן
- כפי שכבר קבענו - גם אלון סבר שיחסיו עם התובע עלו על שרטון.
אנו קובעים כי אלו היו נסיבות שלא ניתן היה לצפות מהתובע להמשיך בעבודתו בנתבעת.
נסיבות אלו זיכו אותו בפיצויי פיטורים ואף לא חייבו אותו במתן הודעה מוקדמת לפני התפטרות (סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963; סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001).
לא רק הנסיבות לבדן
- כפי שקבענו לעיל - הצדיקו לזכות את התובע בפיצויי פיטורים ולפטור אותו מחובת מתן הודעה מוקדמת לפני התפטרות, אלא שגם הנתבעת, התובע ומסלולים הגיעו למסקנה זהה בזמן אמת.
כך עולה במפורש מחוזה ההיפרדות.
לא מצאנו טעם כלשהו שלא לתת תוקף להסכמה חוזית זו ביניהם.
הסכמה חוזית זו משמשת בו זמנית גם מקור עצמאי לזכות בפיצויי פיטורים ולהפטר התובע מחובת מתן הודעה מוקדמת להתפטרות, וגם חיזוק למסקנה כי מדובר בהתפטרות בנסיבות שזיכו את התובע בזכויות אלו.
משכך, גרסתה של מוריאל (סעיף 16 לתצהירה) כי התובע תכנן את הסכסוך עם אלון כדי שיוכל לעזוב את החברה – לא מקובלת עלינו.

31.


לא היתה מחלוקת כי שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים הוא 9,691 ש"ח ברוטו וכי גובה פיצויי פיטורים, ככל שמגיעים לתובע, הוא 23,357 ש"ח.
התובע אישר כי הנתבעת שילמה לו פיצויי פיטורים בגובה 19,462 ש"ח (דברי התובע בעמוד 8 לפרוטוקול; תלוש שכר לחודש 1/15 – צורף כנספח י"ז לתצהיר אלון).

32.
יש לדחות את טענת התובע כי מחצית מהסכום הועבר למוריאל בשל פרידתם (עמוד 28 לפרוטוקול).
ראשית, הטענה לא הוכחה.
שנית, וזה העיקר,
השאלה האם וכיצד איזנו התובע ומוריאל את משאביהם ביניהם כשנפרדו, אינה מעניינה של הנתבעת.
בעצם התשלום לידי התובע, יוצאת הנתבעת ידי חובתה.
התוצאה הינה כי הנתבעת נותרה חבה לתובע סך של 3,895 ש"ח בגין פיצויי פיטורים.
אנו פוסקים לתובע סכום זה, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.15, הוא המועד בו אמורים היו פיצויי הפיטורים להשתלם.

גמול עבודה בשעות נוספות
33.
התובע עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו גמול עבודה בשעות נוספות.
נטען על ידו כי עבד בסלון הכלות במתכונת הקבועה הבאה: בימים ראשון עד חמישי עבד משעה 10:00 ועד שעה 20:00, ובימי שישי עבד לכל הפחות מהשעה 10:00 ועד השעה 15:00.
על בסיס טענה זו, נטען כי התובע עבד מדי יום שתי שעות נוספות, שהן 12 שעות נוספות בשבוע שבגינם הוא זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות בגובה 125% משכרו השעתי.

34.
אנו קובעים כי התובע אינו זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות.
הטעם האחד לכך הוא שכמנהל, לא היה זכאי כלל לגמול כזה.
הטעם השני הוא שהתובע לא הוכיח את מתכונת העבודה הנטענת על ידו.

35.
הוכח בפני
נו כי בסלון הכלות הותקן שעון נוכחות.
זאת, כבר מתחילת פעילותה של הנתבעת.
התובע הנחה את העובדים בסלון הכלות להחתים את שעון הנוכחות.
לתובע ולרעייתו היתה גישה למערכת המחשב שהפעילה את שעון הנוכחות (סעיף 12 לתצהיר התובע; סעיף 12 לתצהיר אלון; עדות אלון בעמוד 38 לפרוטוקול; סעיף 9 לתצהיר מוריאל; סעיף 4 לתצהיר סבטלנה).

36.
הנתבעת הציגה דו"חות נוכחות של התובע רק לחלק מתקופת העבודה, בהתייחס לחודשים 9/12-3/13 (נספח י"א לתצהיר אלון).
הסיבה שלא הוצגו דו"חות נוכחות נוספים לא משקפת מחדל כלשהו של הנתבעת.
תחת זאת, הוברר בפני
נו כי התובע החליט על דעת עצמו להפסיק כליל להחתים שעון נוכחות בחודש 3/13 והורה גם למוריאל לעשות כך.
עוד קודם לכן, הפסיק להחתים את שעון הנוכחות מדי יום (עדות התובע בעמוד 23 לפרוטוקול; עדות מוריאל בעמודים 41-42 לפרוטוקול; דו"חות נוכחות של התובע לחודשים ספטמבר 2012 ועד מרץ 2013 - נספח י"א לתצהיר אלון).

37.
להחלטה זו של התובע להפסיק בהחתמת שעון הנוכחות יש נפקדות משמעותית בכל הנוגע לתביעה לגמול עבודה בשעות נוספות.
ראשית, היא מצביעה על כך שהתובע עצמו סבר, בהתנהגותו, כי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951 (להלן – חוק שעות עבודה) לא חל עליו.
הדבר היה אך סביר והגיוני, בשים לב לכך כי התובע לא היה עובד שכיר בדרג נמוך של הנתבעת כי אם מי שניהל את סלון הכלות לבדו, ובנוסף לכך היה גם בעל מניות ודירקטור בנתבעת.
מדובר בתפקיד הנהלה הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי (סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה).
בנסיבות אלו, חוק שעות עבודה לא חל על התובע, והתובע
- בהחלטתו שלא להחתים עוד את שעון הנוכחות – אך ביטא זאת ואת הסכמתו לכך.
עצם העובדה שהתובע השתכר שכר של 9,691 ש"ח ברוטו בסוף תקופת העבודה, אינה מביאה למסקנה כי לא מדובר בתפקיד הנהלה שאינו דורש מידה מיוחדת של אמון אישי.
יש לזכור כי השכר נקבע בהתאם למצבה הכלכלי של הנתבעת, שבאותה עת היתה בשלבי הפעילות הראשונים שלה וטרם הרוויחה.
לכך יש להוסיף כי כבעל מניות בחברה, היתה לתובע היתכנות להינות מרווחי החברה ומעליה בשוויה, ככל שיהיו כאלה (עדות התובע בעמוד 20 לפרוטוקול).

38.
אף אם היינו קובעים כי חוק שעות עבודה חל על התובע – וכאמור לא כך אנו קובעים – עדיין היה מקום לדחות את תביעתו לגמול עבודה בשעות נוספות בשל הנזק הראייתי שגרם לנתבעת.
נזק זה התבטא בהחלטתו לחדול מהחתמת שעון הנוכחות.
בעשותו כן, מנע התובע מהנתבעת את היכולת להוכיח במדוייק את שעות עבודתו בפועל בסלון הכלות.
אלו הן נסיבות שבהן אין להעביר את נטל השכנוע אל הנתבעת (סעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958).


קביעתנו זו אינה משתנה גם לאחר שנותנים את הדעת לכך שבחוזה המייסדים הוטל על מסלולים הניהול האדמיניסטרטיבי של הנתבעת (סעיף 6.4 לחוזה המייסדים).
ניהול אדמיניסטרטיבי זה לא כלל בחובו ניהול פנקסי שעות עבודה – או פנקסים אחרים כגון פנקס חופשה -
ביחס לתובע או ליתר העובדים בסלון הכלות.
תפקיד זה הוטל על התובע לבדו, כמנהל סלון הכלות, אשר העביר את הנתונים להנהלת החשבונות של הנתבעת.
תפקיד זה לא היה באחריותה של מסלולים.
זו היתה גרסתו של אלון (עדותו בעמוד 38 לפרוטוקול) והיא מקובלת עלינו עת שהיא עולה בקנה אחד עם יתר הראיות שהוצגו בפני
נו: גרסתה של סבטלנה שהעידה כי התובע הורה לעובדים בסלון להחתים שעון נוכחות (סעיפים 4-5 לתצהיר סבטלנה) והעובדה שלתובע היה הכוח להחליט כי הוא ומוריאל לא ידווחו עוד על נוכחותם בעבודה.
הניהול האדמיניסטרטיבי של מסלולים מצא ביטוי באופנים אחרים, כגון הטיפול בהתקנת שעון נוכחות בסלון הכלות לאחר שהתובע דרש התקנה כזו (עדות אלון בעמוד 38 לפרוטוקול).

39.
משנטל השכנוע נותר על כתפיו של התובע, יש להוסיף ולקבוע כי הוא לא עמד בנטל להוכיח את שעות עבודתו.
טענתו של התובע בדבר מתכונת עבודה קבועה, אינה מקובלת עלינו.
זאת מאחר ושוכנענו כי התובע לא שהה בסלון הכלות את כל השעות שבהן הוא טוען כי עבד.
סבטלנה העידה כי מוריאל היתה נכנסת לסלון הכלות לבדה בבוקר בשעה 10:00-10:30, ללא התובע, וכי התובע היה מגיע שעה עד שעה וחצי מאוחר יותר.
עוד הוסיפה סבטלנה כי התובע נהג לעזוב את הסלון במהלך יום העבודה למשך שעה עד שעה וחצי כדי לאסוף את בתו מהגן.
גרסתה של סבטלנה לא נסתרה, לרבות לא בחקירתה הנגדית (סעיפים 7-8 לתצהיר סבטלנה; עדותה בעמודים 32-33 לפרוטוקול).
מצאנו לייחס לעדותה של סבטלנה משקל ניכר.
מדובר בעדה שאינה עובדת עוד בנתבעת ולא הוכח שיש לה קשרי חברות עם מוריאל (עדות סבטלנה בעמוד 31 לפרוטוקול).
גרסתה עלתה בקנה אחד עם גרסתה של מוריאל (סעיפים 7-8 לתצהיר מוריאל).
לא נטען
- וממילא לא הוכח – כי היה לסבטלנה אינטרס להציג מצג שווא בעדותה.
מעדותה עולה כי לטענת התובע כי מדי יום חול עבד בין השעות 10:00-20:00 ובימי שישי בין השעות 10:00-15:00 – אין כל ביסוס עובדתי.
יש לדחות את טענת התובע כי כמנהל סלון הכלות, לא היה זה הגיוני שלא יהיה נוכח בו כל שעות הפעילות.
מידת נוכחותו של התובע בסלון הכלות תלויה בטעמיו האישיים, ואין לומר כי עצם היותו מנהל הסלון, מביאה למסקנה הכרחית כי היה חייב להיות נוכח בו במהלך כל השעות הנטענות על ידו.

40.


מצאנו כי יש לייחס משקל מועט לגרסתם של אתגר ושל יגאל בכל הנוגע לשעות עבודתו של התובע בסלון הכלות.
אתגר ציינה בתצהיר העדות הראשית שלה כי התובע נכח בסלון הכלות
ללא יוצא מן הכלל; הוא פתח את הסלון בשעות 09:00-10:00 והיה שם לפחות עד השעה 19:00 שבה עזבה אתגר את המקום.
בעדותה הוברר כי גרסה זו בתצהיר העדות הראשית לא נכתבה לאחר ראיון עמה, אלא הובאה לה לביתה על מנת שתחתום על התצהיר כפי שהוצג לה (עדות אתגר בעמוד 16 לפרוטוקול).
בנסיבות אלו, הגרסה בתצהיר אינה משקפת דברים של אתגר ויש לייחס לאותה גרסה משקל מועט.
זאת ועוד.
היא העידה כי זכרה שהתובע החתים מדי יום את שעון הנוכחות (עמוד 18 לפרוטוקול), בעוד שכבר קבענו כי התובע החליט על דעת עצמו להפסיק להחתים את שעון הנוכחות.
לאור זאת, אנו מעדיפים את גרסתה של סבטלנה על פני גרסתה של אתגר.

41.
יגאל עובד בעסק המצוי בסמוך לסלון הכלות.
הוא מציין בתצהירו כי נכח בעסק בין השעות 10:00 ועד 19:00 וכי כאשר סגר את העסק, תמיד ראה את התובע עובד בסלון הכלות.
בדומה לאתגר, מדובר בגרסה שנרשמה בתצהיר עוד לפני שיגאל רואיין לצורך הכנתו (עדות יגאל בעמודים 12-13 לפרוטוקול) ומשכך אין לייחס לגרסה משקל ניכר.
גם אם נכונה היתה הגרסה, היא יכולה להצביע רק על כך שהתובע עזב את סלון הכלות אחרי 19:00.
היא אינה מוכיחה מתי הגיע התובע לסלון הכלות מדי יום.
היא אינה מצביעה האם נכח שם באופן רצוף או שמא עזב את סלון הכלות לפרקי זמן ואז חזר אליו.
על כל אלה לא יכול להעיד יגאל, שכן עבודתו בעסק חייבה אותו להיות נוכח בתוך בית העסק בו עבד, ממנו הוא אינו יכול לראות את סלון הכלות (עדות יגאל בעמוד 13 לפרוטוקול).
יגאל העיד כי נהג לשתות קפה עם התובע בסלון הכלות (עדותו בעמוד 14 לפרוטוקול).
אלא שלא הוכח באילו שעות שתה קפה עם התובע.
משכך, אין בעדותו של יגאל כדי לתמוך בגרסת התובע באשר למתכונת שעות עבודתו.
כאמור, גרסה זו של התובע כלל לא הוכחה.

42.
לאור זאת, התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות – נדחית.

פדיון חופשה
43.
התובע עבד במתכונת של שישה ימים בשבוע.
זו היתה גרסתו והיא לא נסתרה.
בגין תקופת עבודתו בנתבעת היה זכאי התובע
לחופשה בתשלום על פי החישוב הבא: בכל אחת מהשנתיים הראשונות לעבודה, זכאי היה ל- 12 ימי חופש בתשלום (סעיף 3(א)(1) לחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 (להלן – חוק חופשה שנתית) בנוסחו לפני תיקון 15 לאותו חוק).
בשנה השלישית לעבודתו, בה עבד חמישה חודשים, זכאי היה התובע לשבעה ימי חופשה בתשלום (סעיף 3(ג)(2) לחוק חופשה שנתית).
סך
הכל, זכאי היה התובע ל- 31 ימי חופשה בתשלום.
התובע עתר לשלם לו 27 ימי חופשה, ועל כן בכל מקרה אין לפסוק לו יותר ממה שתבע.

44.
דין התביעה לפדיון חופשה – להידחות.
תלושי השכר היחידים שהוצגו בפני
נו הם אלה שצורפו כנספח ב' לתצהיר התובע (תלושים לחודשים 8-12/12, 1-12/14); תלוש שכר לחודש 12/13 (ת/1); ותלוש שכר לחוש 1/15 (נספח י"ז לתצהיר אלון).
לא הוצגו בפני
נו תלושי שכר ליתר החודשים בשנת 2013.
בתלושי השכר שהוצגו בפני
נו לא נרשם ניצול כלשהו של ימי חופשה.
אלא שבכך אין ללמד כי התובע לא שהה בפועל בחופשה.

45.
הוכח בפני
נו כי התובע שהה בתקופת עבודתו בנתבעת בחופשות משפחתיות עם מוריאל.
גרסתה של מוריאל היתה כי היא והתובע שהו בתקופה זו במספר חופשות, וכי בימי חול המועד של פסח וסוכות לא עבדו.
גרסתה זו של מוריאל לא נסתרה, גם לא בחקירתה הנגדית (סעיף 18 לתצהיר מוריאל; עדותה בעמודים 43-44 לפרוטוקול).
מצאנו לייחס משקל ניכר לגרסתה של מוריאל, שכן היא זכתה לחיזוק מעדותו של התובע אשר אישר כי נטל חופשות (עדות התובע בעמוד 28 לפרוטוקול).

46.
מהראיות שהוצגו בפני
נו עולה כי היתה זו אחריותו של התובע לערוך רישומים בנוגע לחופשות שניצלו העובדים בסלון הכלות, ולהעביר נתונים אלו להנהלת החשבונות של הנתבעת.
כך העידו מוריאל ואלון (עדות מוריאל בעמוד 44 לפרוטוקול; עדות אלון בעמוד 38 לפרוטוקול).
גרסתם זו מקובלת עלינו בשים לב לכך שהתובע ניהל את סלון הכלות, לרבות את העובדים שם.
פרט לתובע לא היה אף בעל תפקיד אחר בנתבעת שיכול היה לבצע מעקב כזה אחר שעות עבודה בפועל של העובדים וניצול ימי חופשה.
אלון לא יכול היה לעשות זאת, מאחר ולא נכח בסלון הכלות זמן מספיק ואף לא ניהל אותו בפועל.

47.
התובע לא דיווח כלל להנהלת החשבונות של הנתבעת על ניצול ימי חופשה במהלך עבודתו.
כך עולה מתלושי השכר שהוצגו בפני
נו.
הדבר גם עולה בקנה אחד עם כך שהתובע החליט להפסיק לדווח בשעון הנוכחות על שעות העבודה שלו בסלון הכלות.
קבענו כבר כי התובע ומוריאל ניצלו ימי חופשה, אך משכם המדוייק לא הוכח בפני
נו.
התובע לא הציג ראיה כלשהי בענין זה, ועל כן לא ניתן לדעת האם נותרו לו ימי חופשה שלא ניצל ואשר את פדיונם הוא זכאי לקבל מהנתבעת.
נטל השכנוע מוטל כאן על התובע, ואין להעבירו לנתבעת.
זאת מאחר וחובת הנתבעת לנהל פנקס חופשה היתה מוטלת על התובע כמנהל סלון הכלות.
הוא לא עשה זאת, ואין להטיל על הנתבעת את האחריות למחדלו זה.
לאור זאת, התובע לא עמד בנטל השכנוע ויש לדחות את התביעה לפדיון חופשה.

פיצוי בגין אי הפרשות כספים לקרן פנסיה
48.
לא היתה מחלוקת כי התובע היה זכאי שהנתבעת תפריש עבורו כספים לביטוח פנסיוני לפי הוראות צו ההרחבה לפנסיה חובה (להלן – צו ההרחבה), וזאת החל מחודש 2/2013, היינו בחלוף חצי שנה מתחילת העסקתו.

49.
בכתב התביעה טען התובע כי לא ידוע לו שהנתבעת הפרישה עבורו כספים לביטוח פנסיוני (סעיף 31 לכתב התביעה).
גרסה זו לא השתנתה בתצהיר התובע (סעיף 33 לתצהירו).
בשל כך עתר לחייב את הנתבעת
בפיצוי.
הנתבעת, מנגד, טענה כי הופרשו עבור התובע כספים לביטוח מנהלים, וכי אלה שוחררו לידיו עם סיום עבודתו (סעיף 30 לכתב ההגנה; סעיף 25 לתצהיר אלון).

50.
מעת שעובד טוען כי מעסיקו לא הפריש עבורו כלל כספים לביטוח פנסיוני, אין לדרוש מהעובד להציג אסמכתה על כך.
בהיעדר הפרשות כלשהן, נראה שלא ניתן להציג אסמכתה
כזו.
במקרה כזה, עובר נטל השכנוע אל המעסיק
- הטוען כי הפריש עבור העובד כספים לביטוח פנסיוני – להוכיח את טענתו, על ידי הצגת אסמכתה מקופת גמל אשר תעיד כי הופקדו כספים עבור העובד לביטוח פנסיוני.
זהו המקרה שבפני
נו.
אלא שהנתבעת לא הציגה אסמכתה כלשהי על כך שהפרישה עבור התובע כספים לקופת גמל.
כל שהוצג הוא מכתב הנתבעת מיום 13.1.15 אל התובע שכותרתו "גמר חשבון" שם נרשם בין היתר כי "ביטוח המנהלים בחברת איילון תועבר לבעלותך..." (נספח י"ז לתצהיר אלון).

51.
לאור זאת יש לקבוע כי הנתבעת לא עמדה בנטל הוכחת טענת ההגנה כי הפרישה עבור התובע כספים לביטוח פנסיוני.
משכך, יש לפסוק לתובע פיצוי בגובה הכספים שהיה על הנתבעת להפריש לביטוח פנסיוני בגין חלק מעסיק לתגמולים בהתאם לשיעורים הנקובים בצו ההרחבה.

52.
כאמור, הזכאות להפרשות חלק מעסיק לתגמולים קמה החל מחודש 2/13.
הצדדים לא הציגו בפני
נו תלושי שכר של שנת 2013, פרט לתלוש שכר לחודש 12/13 (מוצג ת/1).
הנטל בענין זה מוטל על הנתבעת, כמי שיש לה גישה לנתוני הנהלת החשבונות שלה עצמה.
לאור זאת, יש לקבוע כי שכרו החודשי של התובע לאורך כל שנת 2013 עמד על 7,600.95 ש"ח, שהוא השכר בחודש 12/13.
מדובר בזכאות ל- 11 חודשי הפרשה, מתוך שכר כולל של 83,610.45 ש"ח.
בהתאם לצו ההרחבה, שיעור הפרשות המעסיק לתגמולים עמד בשנת 2013 על 5%, ומשכך בגין שנת 2013 יש לפסוק לתובע פיצוי בגובה 4,180.52 ש"ח בגין אי הפרשת כספים לביטוח פנסיוני.

53.
בהתאם לתלושי השכר לשנת 2014 (נספח ב' לתצהיר התובע), השתכר התובע שכר חודשי של 7,877.25 ש"ח בחודשים 1/14-7/14, ואחר כך השתכר שכר חודשי של 9,224.78 ש"ח בחודשים 8/14-10/14.
בחודש 11/14 השתכר 9,691.65 ש"ח ובחודש 12/14 השתכר 7,028.33 ש"ח.
השכר השנתי, בערכי ברוטו, לשנת 2014 עמד איפוא על סך של 99,535.07 ש"ח. בהתאם לצו ההרחבה, שיעור הפרשות המעסיק לתגמולים עמד בשנת 2014 על 6%, ומשכך בגין שנת 2014 יש לפסוק לתובע פיצוי בגובה 5,972.10 ש"ח בגין אי הפרשת כספים לביטוח פנסיוני.

54.
לאור האמור לעיל, בגין אי הפרשת חלק מעסיק לתגמולים, אנו פוסקים לתובע פיצוי בסך 10,152.62 ש"ח.
סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.14, שהוא אמצע התקופה.

דמי הבראה
55.
בגין תקופת עבודתו בנתבעת היה זכאי התובע לדמי הבראה בשיעורים הבאים: בגין שנת העבודה הראשונה, שהסתיימה בתחילת חודש 8/13, היה התובע זכאי לחמישה ימי הבראה בתעריף יומי של 374 ש"ח; בגין שנת העבודה השניה, שהסתיימה בתחילת חודש 8/14, היה התובע זכאי לשישה ימי הבראה בתעריף יומי של 378 ש"ח; ובגין החודשים 8-12/14, זכאי היה התובע ל- 2.5 ימי הבראה (שהם 0.41 שנה כפול 6 ימי הבראה) בתעריף יומי של 378 ש"ח.
סה"כ זכאי היה התובע לדמי הבראה בשיעור של 5,083 ש"ח.

56.
אין מחלוקת כי בתלושי השכר לא שולמו לתובע דמי הבראה.
אין גם טענה של הנתבעת – וממילא אין הוכחה – כי דמי ההבראה שולמו בצורה אחרת.
משכך, אנו פוסקים לתובע דמי הבראה בסך של 5,083 ש"ח אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 1.3.14 שהוא אמצע התקופה הרלוונטית לרכיב דמי ההבראה.


פיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העסקה
57.
לא היתה מחלוקת כי בין התובע לבין הנתבעת לא נכרת חוזה העסקה בכתב והנתבעת לא נתנה בידי התובע הודעה בכתב על תנאי העסקה.
לא מצאנו כי יש לפסוק לתובע פיצוי בשל כך.
הטעם לכך הוא שיש לזכור כי התובע לא היה עובד זוטר.
הוא ניהל את סלון הכלות.
הוא היה דירקטור ובעל מניות בנתבעת.
ככזה, הוא ידע היטב את תנאי העסקתו.
יתרה מזו, מכח תפקידיו אלה היתה זו אחריות של התובע עצמו לדאוג לכך כי הנתבעת תנפיק לו הודעה בכתב על תנאי העסקתו.
בהיעדר הודעה כזו, אין להטיל את האחריות בנסיבות המקרה כאן על הנתבעת.

סיכום
58.
לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 60 ימים מעת שיומצא פסק הדין לנתבעת, את הסכומים הבאים:
א.
סך של 3,895 ש"ח בגין פיצויי פיטורים.
סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.15;
ב.
סך של 10,152.62 ש"ח בגין פיצוי בשל אי הפרשת חלק מעסיק לתגמולים.
סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.14;
ג.
סך של 5,083 ש"ח בגין דמי הבראה.
סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 1.3.14.

59.
בנוסף לסכומים הנקובים בסעיף 58 לעיל, תשלם הנתבעת לתובע סך כולל של 2,500 ש"ח בגין שכ"ט בא-כוחו וכן סך כולל של 500 ש"ח בגין הוצאות משפט.
סכומים אלו ישולמו לידי התובע תוך 60 ימים מעת שיומצא פסק הדין לנתבעת.

60.
לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק הדין, זכות לערער עליו בפני
בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, י"ח כסלו תש"פ, (16 דצמבר 2019
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.






מר אבי פרלה
נציג ציבור (מעסיקים)

אסף הראל
, שופט

גב' מלכה טל
נציגת ציבור (עובדים)







סעש בית דין אזורי לעבודה 14576-05/17 אורן נחום נ' א.ל סטודיו לבן בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/12/2019)