פסקי דין על אליהו נחום | פסקי דין על עליזה עוזיאל | פסקי דין על אילנה נחום ואח' | פסקי דין על דוד בריגה | פסקי דין על חיים בר |

21607-09/18 א     20/12/2019




א 21607-09/18 אליהו נחום, עליזה עוזיאל, אילנה נחום ואח' נ' דוד בריגה, חיים בר








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 21607-09-18 נחום ואח'
נ' בריגה ואח'





לפני כבוד השופט טל חבקין


ה
תובעים:
1
.
אליהו נחום

2
.
עליזה עוזיאל

3
.
אילנה נחום

4
.
רפאל נחום
ע"י ב"כ עו"ד שירי מלכי ממשרד עו"ד יניב גבע


נגד

ה
נתבעים:
1. דוד בריגה
ע"י ב"כ עו"ד איתמר כהן
2. חיים בר
ע"י ב"כ עו"ד איתי ברדה





החלטה


זוהי החלטה משלימה בעניין שכר טרחה וההוצאות. לאחר עיון בטיעונים ובאסמכתאות, להלן החלטתי:


אשר לנתבע 1: מחד גיסא, התביעה נגדו נחזתה מלכתחילה להיות חזקה ומוצדקת. התובעים נשאו בשכר טרחה משמעותי המגיע כדי עשרות אלפי שקלים (הוצגו קבלות בסך של כ-48,000 ש"ח), וכן בעלות חוות דעת שמאית בסך של כ-6,000 ש"ח. ההתדיינות הסתיימה בשלב מאוחר, לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, כשלאורך ניהול ההליך הנתבע 1 ממשיך להחזיק בנכס. שיקולים אלה נושאים משקל רב ומטים את הכף לפסוק הוצאות על הרף הגבוה, כשמלכתחילה הסכימו הצדדים להפחית את הרף משמעותית ולתחום אותו בסך שלא יעלה על 20,000 ש"ח. לא למותר להזכיר כי ככלל זכאי בעל דין שזכה לשיפוי בגין הוצאותיו הראליות ובלבד שהן סבירות ומידתיות. מאידך גיסא, מצבו האישי של נתבע 1 אינו מן המשופרים, כעולה מהתיעוד הרפואי שצורף לתצהיר מטעמו (אשר למצבו הכלכלי, הגם שהוא מקבל קצבה, הוא בכל זאת מיוצג בידי עורך דין פרטי, ומקור מימון הייצוג לא הוברר). יש ליתן משקל גם לכך שפסק הדין ניתן בהסכמה (אם כי כנגד ויתור על הסעד הכספי, וזאת משיקולים פרגמטיים); ושהתביעה הוגשה בשיהוי לא מבוטל (הגם שלא היה בו כדי להוביל דחייתה). אין ליתן משקל רב לכך שלא התבקש סעד מפורש נגד נתבע זה, שכן סעד הפינוי נובע באופן מפורש מסעד דמי השימוש. עם זאת יש ליתן משקל לכך שנתבע 1 הסכים לקחת על עצמו את מלאכת ההריסה בליווי סנקציה כספית במקרה של הפרה. בשקלול האמור, מצאתי שיש מקום לפסוק שכר טרחה והוצאות לחובתו של נתבע 1, תוך הפחתת מה בגין מצבו האישי. ראיתי להעמיד את הסכום על סך של 14,000 ש"ח (כולל מע"מ). בשים לב למצבו, ומששאלת התשלומים הותרה לשיקול דעתי, אני מורה כי הסכום ישולם ב-14 תשלומים שווים ורצופים של 1,000 ש"ח כל תשלום, הראשון ב-20.2.2020, ובכל 20 בחודש העוקב. עוד אני מורה כי במקרה של אי-תשלום במועד (ורק במקרה כזה), סכום ההוצאות יעמוד על 20,000 ש"ח, והיתרה שלא שולמה מתוך סכום זה תעמוד לפירעון מידי. אולם איחור של עד 7 ימים לא יהווה הפרה ולא יפעיל הסנקציה, ובלבד שלא יהיו יותר משני איחורים בכל התקופה. כמו כן, ככל שהנתבע יפר את פסק הדין ולא יפנה במועד, גם אז יעמוד סכום שכר הטרחה וההוצאות על סך כולל של 20,000 ש"ח, וזאת לפירעון מידי.


אשר לנתבע 2 (חיים בר
): לא בלי התלבטות, החלטתי שאין מקום לעשות צו להוצאות נגדו. הטעם העיקרי לכך הוא שאין חולק שהוא לא מחזיק בנכס כעת. לא ברור אם הוא אכן התגורר בנכס לאחר שהוגשה התביעה ובאילו תקופות, ואם בסופו של דבר התביעה נגדו הייתה מתקבלת בשים לב לשיהוי בהגשתה. נכון שהתביעה נגדו היא נזיקית במהותה, ולכן עולה שאלה אם היה נדרש אישור של בית המשפט של פשיטת רגל לניהולה. ברם פסיקה מהעת האחרונה מצביעה על כך שבכל מקרה היה נדרש אישור כזה משום שהניהול ההליך היה יכול להשפיע על מסת הנכסים שבקופת פשיטת הרגל ולו בהיבט סיכון של חיוב בהוצאות משפט (רע"א 2135/19 תדמור נ' שירן השקעות בע"מ, פסקה 18 (24.6.2019)). שאלת ההמצאה לנתבע זה לא התבררה בסופו של דבר, כך שגם חיובי ההוצאות שהוטלו ועוכבו – דינם להתבטל.


המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב בכסלו התש"פ, 20 בדצמבר 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 21607-09/18 אליהו נחום, עליזה עוזיאל, אילנה נחום ואח' נ' דוד בריגה, חיים בר (פורסם ב-ֽ 20/12/2019)