פסקי דין על אילן פנחס קירשנבאום | פסקי דין על נציגות הבית המשותף ברחוב בזל 43 בת"א | פסקי דין על אבי טל | פסקי דין על הניה גודס |

58594-03/14 א     19/12/2019




א 58594-03/14 אילן פנחס קירשנבאום נ' נציגות הבית המשותף ברחוב בזל 43 בת"א, אבי טל, הניה גודס








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 58594-03-14 קירשנבאום נ' נציגות הבית המשותף ברחוב בזל 43



לפני
כבוד השופטת, סגנית הנשיא סיגל רסלר-זכאי


התובע:

אילן פנחס קירשנבאום

בעצמו


נגד


הנתבעים:

1. נציגות הבית המשותף ברחוב בזל 43 בת"א
2. אבי טל
3. הניה גודס
ע"י ב"כ עו"ד אריה לוי


פסק דין


לפני תביעה כספית לפיצוי בגין נזקים, הפרת חובה חקוקה והפרת חוזה, על סך של 193,404 ₪. התביעה התקבלה באופן חלקי.

1.
התובע, בעלים של דירה בבניין ברחוב בזל 43 בתל אביב, הידועה כגוש 6214, חלקה 638 תת חלקה 12 (להלן: "הדירה" ו-"הבניין") החל מינואר 2004.
התובע משפטן וייצג עצמו בהליך.
התביעה הוגשה נגד נציגות הבית המשותף של הבניין ונגד שני בעלים של שתי דירות, ה"ה אבי טל
והניה גודס

, אשר
בחלק

מהתקופות נשוא ההליך (עד שנת 2013) היו

חברים בנציגות הבית המשותף.

2.
התובע רכש את הדירה לאחר שגר בה בשכירות כשלוש שנים. הדירה נמצאת בקומה הרביעית והאחרונה בצדו הדרום מערבי של הבניין. בהתאם לנטען, בעת שנקנתה הדירה, היו בקיר המערבי של הבניין סדקים שגרמו לחדירת מים לדירה ולנזקי רטיבות. התביעה שלפני אינה מתייחסת לליקויים בבניין אלא לנזקים בדירה.

3.
בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית פורש התובע באריכות את מערכת היחסים בינו לבין דיירי הבניין ולנציגות הבית המשותף, בכל הנוגע לתיקון הליקויים ברכוש המשותף, בהתייחס למעלית הבניין אשר הרעישה לדבריו באופן "חזק וחריג" ונושאים רבים נוספים. התובע פעל בנושאים אלה, לאורך שנים על דרך של כינוס אספות דיירים, פניות חוזרות ונשנות לגורמים חיצוניים כדוגמת אגודה לתרבות הדיור בתל אביב, מדור למבנים מסוכנים בעיריית תל אביב וסופו של דבר בהליכים לפני המפקחת על רישום מקרקעין בתל אביב, לשכת הוצאה לפועל בתל אביב, ובתי המשפט בערכאות השונות.

4.
בהליכים שהתנהלו בין הצדדים לפני המפקחת על רישום מקרקעין בתל אביב ב-ת209/06, ניתן ביום 20.07.2006

פסק דין
חלקי, אשר נתן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים, לפיו נקבע כי המפקחת על הבתים המשותפים תמנה מהנדס קונסטרוקטור לצורך ביצוע הבדיקות הדרושות ברכוש המשותף וקביעת העבודות שיש לבצע למניעת חדירת רטיבות לדירות בבניין לרבות לדירת התובע. עוד, הוסכם כי נציגות הבית המשותף תפעל לקבלת הצעת מחיר לביצוע העבודות, בהתאם לחוות דעת המהנדס, 45 יום ממועד קבלת חוות הדעת וכן כי תתכנס אספה לבחירת קבלן מבצע, 60 יום ממועד קבלת חוות הדעת (להלן: "פסק הדין החלקי"). המהנדס צבי רון מונה ביום 27.07.2006 ומסר את חוות דעתו ביום 30.11.2006 (להלן: "חוו"ד המהנדס"). ביום 28.03.2007 ניתן

פסק דין
משלים אשר דן בהוצאות הצדדים. נתבעת 1 חוייבה לשלם לתובע, לכיסוי הוצאותיו סך של 4,500 ₪ (להלן: "

פסק דין
המפקחת"). ערעור התובע על

פסק דין
המפקחת, ע"א 2752/07 קירשנבאום נ' נציגות הבית המשותף נדחה ללא צו להוצאות ביום 13.11.2008. לטענת התובע, חרף המוסכם לא בוצעו התיקונים בבניין במועד. התובע נקט בהליכי הוצאה לפועל ובסופו של דבר עבודות השיפוץ בבניין החלו באוגוסט 2008.

5.
בהתאם לנטען, "לאחר סיום השיפוץ, ולאחר שווידא כי אין חדירת מים לדירתו" פנה אל נתבעת 1 לתיקון הנזקים בדירתו. לטענת התובע, בהתאם לחוות דעתו של המהנדס דב דוד, מיום 10.06.2013 (נספח 13 לכתב התביעה), נגרמו לדירתו נזקים המעידים על הדרדרות במצב הדירה עד כדי סכנה ממשית. בהתאם לחוות הדעת, סיכום עלויות התיקון נאמד בסך של 23,850 ₪ בצרוף מע"מ, בתוספת פיקוח הנדסי בסך 2,500 ₪ בצרוף מע"מ וניקיון כללי בדירה ופינוי הפסולת בסך של 2,200 ₪ בצרוף מע"מ. המומחה אמד את משך תקופת העבודה בכשישה שבועות וציין כי יש לבצע את העבודות תוך פיקוח הדוק. עוד ובהתייחס לתיקון בפינת הקיר הדרומי לכיוון מרפסת חדר המגורים (סעיף 6.3 לחוות הדעת), העיר המומחה כי לאחר ביצוע עבודות קילוף הטיח וחשיפת הברזלים יש לבחון אם הברזלים והבטון הקיימים ניתנים לחיזוק, שחזור ושימור שאם לא כן, יש לשקול התקנת חיזוקים חיצוניים לתקרת הבטון, מה שעשוי לגרום לירידת ערך הדירה.

6.
במסגרת התביעה עתר התובע למינוי מומחה קונסטרוקטור ולביצוע בדיקת העמסה. לכתב התביעה צרף התובע הצעת מחיר ממכון התקנים, מיום 19.03.2014 לבדיקת העמסה ופיקוח הנדסי. התובע עתר במסגרת כתב התביעה לפיצול סעדים לאור העובדה, כי בהתאם לחוות דעתו של מר דב עשויים להתגלות נזקים לאחר ביצוע עבודות התיקון.

7.
התובע פרט את נזקיו בגין המפורט בסך של 193,404 ₪ הכוללים, בין היתר, פיצוי בסך של 50,000 ₪ לבדיקות העמסה ופיקוח, פיצוי בסך 35,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לדירתו (בהתאם לחוות הדעת), פיצוי בסך 25,000 ₪ בגין הפסד ימי עבודה לשישה שבועות לתקופת העבודות לתיקון הנזקים, פיצוי בגין הפרת הסכם הפשרה בסך 30,000 ₪, פיצוי בגין נזק לא ממוני ועגמת נפש בסך 20,000 ₪, פיצוי בגין הפסד ימי עבודה במהלך תיקונים במרפסת חדר המגורים בין 26.08.2008 ל- 28.08.2008, בסך של 5,000 ₪ והחזר הוצאות ושכר בטלה בסך כולל של כ- 15,000 ₪. בקשה לתיקון התביעה שהוגשה ביום 9.12.18, במסגרתה ביקש התובע לשנות ראשי נזק ולהגדיל את סכום התביעה ל-277,175 ₪, לא התקבלה.

8.
לטענת הנתבעים, התובע הינו "תובע סדרתי" המטריד את הנתבעים – נציגות הבית המשותף ודיירי הבניין, לאורך שנים. המדובר בתביעה נוספת, המצטרפת לשורה ארוכה של תביעות בערכאות השונות, אשר הוגשו על ידי התובע נגד נתבעת 1 ודיירי הבניין. כאשר לצד זאת, התובע עושה בבניין כראות עיניו, אינו משלם את ההוצאות החלות עליו, אינו משלם את דמי הניהול וועד הבית ואינו מקיים את החלטות ועד הבית ואספות הדיירים. עוד, נטען כי דין התביעה להידחות או להימחק על הסף לאור מעשה בית דין, לאור

פסק דין
המפקחת והערעור שהוגש על פסק הדין לאחר מכן. כמו-כן, נטען כי דין התביעה להידחות בטענת התיישנות לאור העובדה כי טענותיו של התובע מתייחסות לאירועים שאירעו לפני שנת 2007. זאת ועוד, נטען כי דין התביעה האישית שהוגשה נגד נתבעים 2-3 להידחות על הסף גם כן בהעדר יריבות.

9.
לגופו של עניין, נטען כי נתבעת 1 פעלה לשיפוצו של הבניין לרבות תיקון הקיר המערבי, הגובל בדירה. השיפוץ בוצע על ידי חברת עזרה ובצרון – חברה לשיכון בע"מ (להלן: "עזרה ובצרון") בעלות של כ- 300,000 ₪. תהליך שארך תקופה לא קצרה, לאור הפניה לעזרה ובצרון לאישור התמיכה בנתבעת 1, הליך המצריך אישור ועדה ציבורית. נטען כי עזרה ובצרון בדקה את המצב הסטטי של המבנה והגיעה למסקנה כי אין צורך בביצוע חיזוקים כלשהם לבניין. צויין, כי התובע, ממועד קבלת חוות דעת המהנדס ועד להשלמת התיקונים, היה חבר בנציגות ושותף פעיל ומלא להחלטות ולתהליך. נטען כי התובע פעל בחוסר תום לב, בין היתר הגיש התנגדויות לתכניות הבניה, דבר שעיכב וסרבל את הליך הבניה והשיפוץ. בנסיבות אלו, יש לדחות את טענותיו לעיכוב שיפוץ הבניין, אשר נגרם גם ובעיקר לאור התנהלותו המתוארת. לעניין זה, אף נטען כי התובע בהתנהגותו ובהתנהלותו גרם לביטולן של אספות דיירים ולעיכוב בקבלת החלטות לתחילתו של השיפוץ. זאת ועוד, השיפוץ היה מורכב והצריך התנהלות ארוכה ויקרה. בנוסף, נטען כי התובע פנה למפקחת על הבתים המשותפים בטענה לביזיון פסק הדין ולכן הוא מושתק מלעלות טענות אלו בשנית.

10.
לגופו של עניין, הכחישו הנתבעים את טענותיו של התובע לפיצוי בגין אובדן ימי עבודה. התובע מובטל ולא הוכיח את נזקיו. כן, נדחו הטענות לשיעור הנזקים שנגרמו לדירה. בנוסף, נטען כי הבניין אינו מסוכן ויש לדחות את דרישות התובע בעניין זה. נציגות הבית המשותף עשתה ועושה עבודתה נאמנה וחבריה עושים מלאכתם בהתנדבות. ההתנהלות מול התובע הינה מורכבת ודין טענותיו לתפקוד לקוי להידחות מכל וכל. סיכומו של דבר, נטען כי יש לחייב את התובע בהוצאות ההליך שנגרמו לנתבעים וכן בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

דיון והכרעה

11.
הליך זה ראשיתו בהליכים לפני המפקחת על בתים משותפים, שם הגיעו הצדדים להסדר ולהסכמה לתיקון הליקויים ברכוש המשותף, אשר גרמו בין היתר לנזקי רטיבות בדירתו של התובע. התביעה הוגשה בשנת 2014 והועברה לטיפולי ביום 05.01.2018 מכבוד השופטת הבכירה ד. קוברסקי. במסגרת ההליך, הוגשו למעלה מ-130 בקשות (רובן המכריע על ידי התובע), ניתנו בתיק למעלה מ-240 החלטות, התקיימו 10 דיונים (דיון הוכחות אחד), הוגשו 11 בקשות רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ומספר בקשות ערעור הוגשו גם לבית המשפט העליון. כל אלו גרמו לעומס, הכבדה וקושי מתמשך בניהולו של ההליך.

12.
בישיבת קד"מ הראשונה שהתקיימה לפני ביום 29.5.18, הובהר לתובע כי במסגרת הליך זה לא ידונו הליקויים הנטענים בקשר למעלית הבניין, סוגיה שנידונה והוכרעה על ידי כב' השופט מ. תמיר בת.א. (ת"א) 31253-04-14 קירשנבאום נ' נציגות הבית המשותף ואח' (מיום 30.6.16). בהליך זה, עתר התובע לפיצוי בגין נזקים כתוצאה ממטרד רעש מהמעלית בבניין בסך של 89,306 ₪ (פיצוי בגין נזק ממוני ולא ממוני וכן בגין הוצאות). התביעה נדחתה בקביעה כי בחלקה התיישנה ובחלקה האחר לא הוכחה. על התובע הוטלו הוצאות בסך של 60,000 ₪. ערעור שהגיש התובע (באיחור) על פסה"ד נמחק ע"י ביהמ"ש המחוזי (ע"א (ת"א) 61719-01-17 קירשנבאום נ' נציגות הבית המשותף (מיום 06.07.2017)), בעת שהבקשה להארכת מועד להגשתו טרם הוכרעה. בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי נדחתה ע"י ביהמ"ש העליון (רע"א 7848/17 קירשנבאום נ' נציגות הבית המשותף (מיום 30.01.2018)). בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, התקבלה ביום 13.03.2019 והערעור הוגש בשנית ביום 20.03.2019 (ע"א 48661-03-19, דיון קבוע ליום 04.05.2020).

13.
דיון ההוכחות התקיים ביום 4.12.19, בסיומו ולבקשת התובע ניתן צו להגשת סיכומים בכתב, תחת החלטה קודמת לסיכומים בע"פ. התובע לא עמד במועד להגשת הסיכומים וגם לא בהיקף שנקבע בהחלטתי. חרף זאת, בקשה ראשונה (מיום 9.12.19) להגדלת היקף הסיכומים התקבלה. בקשה נוספת להגדלת היקף הסיכומים וסיכומי התשובה ולאורכה (מיום 12.12.19) נדחתה. הסיכומים הוגשו בשתי "פעימות" לאחר חלוף המועד שנקצב ובהיקף העולה על שנקבע. בנסיבות אלו, לפנים משורת הדין ובכדי שלא לגרום לנזק כבד לתובע, הסכמתי לקבלם. אולם, בנסיבות אלו, קבעתי כי תובע אינו רשאי להגיש סיכומי תשובה (החלטה מיום 16.12.19). לא מצאתי לשנות החלטה זו גם לאחר קבלת סיכומי הנתבעים שכן לא סברתי כי סיכומי תשובה נדרשים להבהרת הטיעון (תקנה 158(א)(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

14.
התובע בסיכומיו, שב וטען לסוגיית מטרד הרעש והנזקים הממוניים והלא ממוניים שנגרמו לו כתוצאה מכך. במיוחד הפנה גם לחו"ד השמאי חיים רינגבירץ (נספח 19 לתצהיר), לפיה נזקיו מסתכמים בסך של 79,638 ₪. הנושא הוכרע על ידי הערכאה הדיונית ועתיד לידון במסגרת הערעור כאמור, והתובע מושתק מלתבוע בגינו בשנית. מעבר לכך, המדובר בהרחבת חזית היות וראשי נזק אלו לא נתבעו במסגרת התביעה בנוסחה המקורי וגם מטעם זה דינם להידחות.

15.
לסוגיית ההתיישנות – התובע כאמור תובע את הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מליקויים ברכוש המשותף. הצדדים אינם חלוקים באשר לעובדה כי כבר בשנת 2003 פנה התובע לנתבעת 1 בבקשה לתיקון הליקויים. אין מחלוקת כי עבודות השיפוץ ותיקון הליקויים ברכוש המשותף הסתיימו לאחר אוגוסט 2008, מועד תיקון הליקויים במעטפת מרפסת דירתו של התובע. לאחר סיום תיקון הליקויים ברכוש המשותף, פנה התובע מספר רב של פעמים (ראו פירוט בהמשך) לתיקון הליקויים בדירתו, פניות שנדחו והובילו להגשת התביעה שלפני.

"תביעה שלא הוגשה עליה
תובענה והיא אינה במקרקעין, מתיישנת לאחר חלוף שבע שנים". (סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, להלן: "חוק ההתיישנות") תקופת ההתיישנות מתחילה "ביום שבו נולדה עילת התביעה" (ס' 6 לחוק ההתיישנות).

""עילת התביעה" היא מסכת העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב של הנתבע (ע"א 242/66 יעקובסון נ' גז [6]). היום שבו נולדה עילת התביעה הוא היום שבו אילו הגיש התובע תביעה לבית-המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק-דין (ע"א 115/52 ולירו נ' ליפשיץ [7]. ראה גם ד"נ 32/84 עיזבון וויליאמס נ'
israel british bank

[8]
)."

(ע"א 2462/97 הפועלים ליסינג בע"מ נ' טיפול שורש, ניהול ושירותים למרפאות שיניים (ישראל מספר 1) בע"מ, פ"ד נד (1) 529, 541).

אשר למועד בו "נולדה עילת התביעה":

"תתכנה נסיבות שבהן האירוע העוולתי הוא מתמשך, ונגרם בצדו נזק מתמשך, והוא מוליד במהלך התרחשותו עילות תביעה חדשות בזו אחר זו, עד לפקיעתן. כלל הוא, כי בעוולות בהן משמש "נזק" אחד היסודות, אם המעשה נמשך והולך ויוצר עילות תביעה מתחדשות, תוך גרימת נזק לנפגע מעת לעת, תתפוש ההתיישנות בתום 7 שנים ממועד היווצרות כל עילת תביעה מתחדשת, כאמור. המדובר הוא באירוע עוולתי המצמיח זכויות תובענה מעת לעת, ... במצב דברים שבו האירוע העוולתי, הכולל מרכיב נזק, הוא אירוע מתמשך המוליד עילות תובענה בזו אחר זו, הכלל הוא כי כל עוד נמשך המצב הפוגעני המתמשך, אין התובענה חסומה, ככל שהיא מתייחסת לעילות תביעה שקמו בזו אחר זו ואשר מבחינת מועד היווצרותן ועד הגשת התביעה הן מצויות עדיין בתוך תחומי תקופת ההתיישנות. ...
בעילות תביעה מתחדשות, אשר חלקן מצויות מחוץ לתקופת ההתיישנות, וחלקן בתחום התקופה, מקום שההפרדה בין הנזקים לענין זה היא בלתי אפשרית, תידחה טענת ההתיישנות לגבי הנזק כולו (פרשת קלינמן, שם, 935; פרשת זמיר, עמ' 127)."

(ע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד סב(4) 525, בעמ' 26-29).

16.
בענייננו, עסקינן כאמור בליקויים ברכוש המשותף, אשר גרמו לנזקי רטיבות ולנזקים נוספים בדירה. בהתאם לחו"ד המהנדס, אשר מונה על ידי המפקחת ובהסכמת הצדדים, "לאחר ביצוע עבודות שיפוץ הרכוש המשותף ושיקומו, כמבוקש בחוות דעתי ניתן לבצע תיקונים בדירות הגובלות." (עמ' 17 לחוה"ד). הליקויים ברכוש המשותף, אשר גרמו לנזקי רטיבות בדירתו של התובע, כל עוד לא תוקנו, יצרו אירוע עוולתי מתמשך ונזק מתמשך. המדובר איפוא בעילת תביעה המתחדשת מידי יום עד להשלמת התיקון ברכוש המשותף. רק במועד השלמת התיקון ברכוש המשותף, התגבשה עילת התביעה של התובע. משטרם חלפו 7 שנים עד למועד הגשת התביעה אני דוחה את טענת ההתיישנות.

17.
לליקויים הנטענים
– ביום 30.05.2018 מונה מר מאיר לוזון מוילניוס מהנדסים בע"מ, למומחה מטעם בית המשפט לבדיקת הליקויים בדירתו של התובע, כתוצאה מהרטיבות שנגרמה בשל הליקוי ברכוש המשותף. כמו כן, התבקש המומחה להתייחס למקורם של הנזקים בדירה והאם נגרמו לדירה נזקים נוספים, לאחר התיקון שבוצע בבניין בשנת 2008. חוות דעתו של המומחה הוגשה ביום 06.03.2019 (ביקור נערך ביום 25.01.2019). התובע הגיש מספר בקשות לפסילתו של המומחה וכן ערעורים על ההחלטה לדחות את בקשת הפסילה. התובע פנה למומחה לקבל את העתק צילומי הוידאו והסטילס. לאחר קבלתם טען כי חלק מהצילומים שבוצעו במהלך הביקור לא נמסרו לו. גם בעניין זה הגיש התובע בקשות והוגשה חו"ד של מומחה בתחום הוידאו מר ארנון כהן, אשר על בסיס המידע שמסר לו התובע קבע כי חסרים קבצי וידאו וסטילס מהביקור (אדון בסוגיה זו בהמשך).

18.
הבדיקה תועדה באמצעות וידאו, צילומי סטילס ומצלמה טרמית. נכון למועד הבדיקה (במהלך עונת הגשמים) נקבע כי לא נמצאה בדירה רמת לחות על פני השטח וגם לא לפי ממצאי המצלמה הטרמית. רוב הנזקים בדירה נסובים סביב סידוק וברזל ברמת קורוזיה מוגברת שגרמו להתנתקות של שכבת הטיח כתוצאה מהתנפחות הברזל, כחלק מתהליך הקורוזיה "ישנה התנפחות בברזל אך רמת הלחות היא תקינה". עוד, נקבע כי המדובר ב"נימים ולא בסדקים ממש". בנוסף, נמצאו קילופי צבע המעידים על אירועי חדירת מים. ברם, צויין כי המקומות מהם היתה נזילה בעבר הינם יבשים לחלוטין וניתן להסיק שהכשל טופל. בחוות הדעת נקבע כי רמת האחזקה של דירת התובע ירודה ביותר. עוד, פורט במסגרתה כי מספר חודשים לפני הביקור החל התובע לבצע שיפוץ בחדר השירותים והאמבטיה בדירתו, שטרם הושלם. לאור הליקויים שפורטו, נקבע כי יש לבצע שיקום לברזל ולאחר מכן תיקוני טיח, שפכטל וצבע. המלצות לטיפול ותמחור כללו שיקום הברזל: גירוד ושפשוף של הברזל והורדת שכבת הקורוזיה הרופפת. צביעת החלודה בצבע מתוצרת טמבור – המרטון בעלות של 3,800 ₪. שיקום הבטון לפי מפרט
si42
של חברת סיקה, בעלות של 7,500 ₪ ולאחר הייבוש, צביעה בעלות של 2,500 ₪. סך הכל נקבע כי עלות תיקון הנזקים בדירתו של התובע, כתוצאה מהרטיבות הינה בסך של 13,800 ₪ ובצרוף מע"מ סך של 16,146 ₪.

19.
מומחה מטעם התובע, המהנדס מר דוד דב, בחוות דעתו מיום 10.06.2013 קבע כי סך עלות התיקון בגין הליקויים בדירתו של התובע מסתכמת ב- 21,250 ₪ בצרוף מע"מ (בחוות הדעת התייחסות לעלות הלבנת גג הבניין בסך של 2,600 ₪ בצרוף מע"מ, אשר אינה רלבנטית לדירתו של התובע ולתביעה שלפנינו). לפיכך, עלות התיקונים לדירתו של התובע, בהתאם למומחה מטעמו הינה משיעור של 18,650 ₪ בלבד. כמו כן, נקבע כי עלות פיקוח הנדסי הינה בשיעור של 2,500 ₪ בצרוף מע"מ ועלות ניקיון כללי בבית ופינוי הפסולה הינה בסך של 2,200 ₪ בצרוף מע"מ. עוד בחוות הדעת, העיר מר דב כי "לאחר קילוף הטיח וחשיפת הברזלים, יש לבחון אם הברזלים והבטון הקיימים ניתנים לחיזוק שחזור ושימור. במידה ולא, יש לשקול התקנת חיזוקים חיצוניים לתקרת הבטון הנתמכת סטטית על ידי עמוד זה" (עמ' 8 לחווה"ד).

20.
מומחה מטעם הנתבעים, המהנדס מר מרדכי אדלר, בחוות דעתו מיום 20.02.2017 קבע כי בדירה קיימת תופעה של נשירת טיח מתקרת החדרים וברזל הקונסטרוקציה חשוף. עלות תיקון וליטוש הברזל בסיקה טופ מסוגים שונים, הטיפול בבטון, ניקוי הקירות וצביעתם הינה בסך של 12,500 ₪ ובצרוף מע"מ סך של
14,625 ₪.

21.
הנתבעים ויתרו על חקירות המומחים ואילו התובע ביקש לחקור את מומחה הנתבעים ומומחה בית המשפט. חקירת המומחים התמקדה בסוגיות הנוגעות לקונסטרוקציה ולאופן תיקון הליקויים כפי שפורט בחוות דעת המומחים. חקירת מומחה בית המשפט עסקה גם בסוגיית התיעוד, כפי שיפורט להלן.

22.
מר אדלר, מומחה הנתבעים, בחקירתו הנגדית על ידי התובע, התייחס להשלכות קירבת דירתו של התובע לים, ללחות ולחלודה הנגרמות כתוצאה מכך "הדירות הקרובות לים הן ניזוקות הרבה יותר" (פרוטוקול דיון מיום 04.12.2019, עמ' 41, ש' 1). בנוסף, התבקש להתייחס לתקן החל על דירת התובע והבהיר כי המדובר בתקן 1920 ולא בתקן 1877, לאור העובדה כי מדובר בבניין בן למעלה מ-50 שנה. בהקשר זה הבהיר "סדק נימי לא חייבים לתקן" (שם, שם, ש' 15). לדרישתו של התובע לביצוע בדיקת העמסה, הבהיר מר אדלר כי אינה נדרשת. "אני לדעתי, לא צריך. אבל אני רוצה להסביר למה. הנזק לברזל לא היה במצב שהברזל הוא טוטל לוסט שצריך לחזק את הכל. בדיקת העמסה עושים בדרך כלל אחרי שריפה. שריפה הורגת את הבטון ואז עושים. הברזל פה, היה נזק אבל לא כזה שצריכים לבדוק אם התקרה עמידה" (שם, עמ' 45, ש' 22-25). והוסיף כי העובדה שהברזל חשוף וגלוי אינה מטיבה עם מצבו. בהתייחס "לסדיקה היקפית", אליה התייחס המהנדס רון, הבהיר מר אדלר כי משמעותה "הכי פחות גרועה לבניין". לשיטת התיקון המועדפת, הבהיר כי יש לנקות את הסדקים ולמלא בחומר גמיש ואין לשים רשת. במענה לשאלת בית המשפט הבהיר כי חלק מהסדקים הינם אסתטיים ונובעים מהעובדה שדירתו של התובע ממוקמת בקומה האחרונה בבניין וללא כל קשר לנזקי הרטיבות. (שם, עמ' 47, ש' 3-7). משהוצגו למומחה תמונות של התיקונים שבוצעו בבניין, הוסיף "הברזל פה נראה מצוין. נקי לגמרי. ...אין בו אפילו חלודה" (שם, עמ' 48, ש' 1-5). בסיום חקירתו ובסוגיית החלפת משקוף בדירת התובע, ציין כי עלותו כ- 400-500 ₪ וכי ניתן להוסיף זאת לחוות דעתו (שם, עמ' 48). לשאלת חיזוק "הברזל הזיוני" והעלות המפורטת בחוות דעתו של המהנדס דב, הבהיר כי אין צורך לבצע את התיקון והעלות שנקבעה בחוות הדעת מופרזת. אשר לעובדה כי המהנדס "הקיש על העמוד והוא חלול לכל האורך", השיב מר אדלר "העמוד לא נהיה חלול כי הבטון ברח מבפני
ם אלא היה חלול מלכתחילה" (שם, עמ' 50, ש' 7-12).

לסיכום ולאור העובדה כי בהתאם לחוות דעתו, הליקויים בדירתו של התובע אינם מחייבים עבודות קונסטרוקטיביות, קבע כי אין צורך באישור מהנדס וגם לא בפיקוח על העבודות. לחומרי העבודה שפורטו בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, הבהיר כי החומרים מצויינים ומתאימים לסוג העבודה.

אציין כבר עתה, כי מומחה הנתבעים במסגרת עדותו הרשים במקצועיותו ובהגינותו, כן בהסברים שנתן ובהתייחסות לשאלותיו של התובע בכל הנוגע למצבה של הדירה והנזקים הנטענים.
23.
מומחה בית המשפט, מר לוזון, בראשית חקירתו הנגדית התבקש להתייחס לטענת התובע לחסר בקבצים (תמונות וקבצי וידאו) ולטענת התובע כי לא נמסרו לו כל קבצי הווידאו והתמונות מביקורו של המומחה בדירתו. יוזכר, כי בית המשפט נדרש לסוגיה זו במסגרת בקשות לפסילתו של המומחה. חוות דעת בתחום המדיה האלקטרונית, מטעם התובע שנערכה על ידי מר ארנון כהן, מקליפ סטודיו – צילום מסחרי, סרטי תדמית וצילום וידאו, מיום 25.08.2019 קבעה כי בהתבסס על הנתונים שנמסרו על ידי התובע "חסרים סרטוני ווידאו של 25:21 דקות מהביקור וכן חסרים 54 קבצים, לאור ההפרש בין מספר קבצים, שחלקם יכולים להיות קבצי סטילס או ווידאו..." (עמ' 4 לחווה"ד). תגובתו של מר לוזון והסבריו התמקדו בכך שלאור "ההתנהלות" עם התובע בחר לצלם את הביקור ולהסריט אותו "כהגנה עצמית. ... אם היה לנו משהו להסתיר, לא היינו מצרפים את זה. אין לנו מה להסתיר". (שם, עמ' 54, ש' 1). עוד, הבהיר כי השתמש במהלך הבדיקה במצלמת וידאו, ששימשה גם כמצלמת סטילס ומכאן "פערי הזמנים". המצלמה היתה מונחת על צווארו ותיעדה את תחילת הביקור. הווידאו הופסק לצורך צילומי סטילס ובעת שהופעלה המצלמה הטרמית, וחודש לקראת סיום הביקור ולפני היציאה מהדירה.

24.
אני מוצאת את ההסבר שמסר מר לוזון לסוגיית "העדר הקבצים" כהגיוני וסביר ומקבלת אותו. שוכנעתי כי למומחה היה "אינטרס אישי", כפי שיפורט בהמשך, בתיעוד הביקור וכך הוא עשה, תוך שימוש במספר מכשירים, לאורך כל הביקור בהתאם לנדרש ולצורך וכי לא העלים מהתובע או מבית המשפט מידע או מדיה כלשהי.

25.
מומחה בית המשפט שלל את הטענה כי בדירה נזקי קונסטרוקציה והבהיר כי קורוזיה כתוצאה מחדירת מים קיימת בכל מבנה, וכי נזק חמור המחייב תיקוני קונסטרוקציה ניתן לזהות "ברגע שאני רואה חתך או נתק של ברזל או שקיעה שנגרמה בתקרה או בקיר"
(שם, עמ' 56, ש' 25). לתמונות שהוצגו לו על ידי התובע וצולמו על ידו (סומנו ת/3), העיר המומחה כי מהתמונות והמצב בשטח "אני יכול לומר שאת רמת החשיפה אני לא מאמין שלא נעשתה חלק ממנה משמעותי על ידי יד אדם. ברגע שנוצר קורוזיה בברזל מתחיל התנפחות של ברזל וההתנפחות דוחפת את הטיח וגורמת לסדיקה. אז מה שהוא עשה, ...מה שראיתי כנראה מישהו עשה, פשוט לדאוג לסתת ולהוריד יותר מהמקומות שזה נוצר שם." לשאלת בית המשפט מדוע הדבר לא מצא ביטוי בחוות הדעת, השיב המומחה כי הסוגיה הובהרה לו במסגרת הביקור "שאלתי אותו מי חשף. אז הוא אמר לי אני חושב שזה הוא ... הוא אמר לי גם אם אתה רוצה שזה יפול עלי או משהו בסגנון הזה" (שם, עמ' 62-63). יודגש כי התובע, בהתייחס לסוגיה זו, הבהיר והודה בחקירתו כי החשיפה של הברזל והטיח בדירה, אכן בוצעה על ידי המומחים מטעמו, מר זוהר שבתאי והמהנדס צבי רון. (שם, עמ' 65, ש' 16). מומחה ביהמ"ש חזר על עמדתו כי הנזקים בדירת התובע אינם מגיעים לכדי "סדק" אלא מסתכמים ב"נים" והסביר "סדק אתה רואה אותו יותר רחב, יותר עמוק. אתה מצליח להבין שיש משהו מעבר לקיר ..." (שם, עמ' 65, ש' 1). בהתייחס לתמונות שהציג התובע, הבהיר "זה נים שחשפתם את הברזל כדי לראות שיש בו קורוזיה..." (שם, שם, ש' 8). לחומרים עליהם המליץ לביצוע הליקויים, ציין כי המדובר בחומרים ראויים, אולם ישנם חומרים נוספים המתאימים לביצוע התיקונים. בחקירתו החוזרת, שב המומחה והבהיר כי ה"נימים" בדירתו של התובע אינם מהווים בעיה קונסטרוקטיבית.

26.
לשאלת בית המשפט ובהתייחס להערתו של מומחה התובע, מר דב, לסוגיה הקונסטרוקטיבית, הבהיר "ראיתי את הברזלים חשופים, זה נורמטיבי. לחילופין היו מקרים שאני יכול לומר באופן מיידי אמרתי לאנשים לצאת מהבית לא להיכנס למרפסות ומיד לקרוא לקונסטרוקטור. במקרה של התובע, אין שום בעיה של קריסה או של סכנה ...לא היה שום שקע בתקרה, לא ראיתי שיש עומס שנוצר עקב היחלשות יתר של מערכת הזיון. ש: אם חלילה היתה בעיה במערכת הזיון היית רואה לכך אינדיקציה בשטח? ת. בוודאי." (הדגשה שלי. עמ' 71, ש' 16-22).

27.
מומחה בית המשפט, המשמש זרועו הארוכה של בית המשפט, נאלץ לצערי להתמודד עם התנהלות מורכבת מצד התובע. ביקור ראשון אשר תואם מבעוד מועד, בוטל לאור העובדה שהתובע לא נמצא בדירתו ותוצאות הביקור השני גררו בקשות לפסילתו של המומחה, לאחר שבקשה לפסילתו מיד ובסמוך למועד המינוי נדחתה אף היא. התובע הטריד את צוות משרדו של המומחה בפני
ות ובקשות שונות ופנייה של המומחה בעניין זה לביהמ"ש טופלה. התובע ביקש להטיל דופי במומחה ואף טרח והגיש חוות דעת בתחום המדיה לתמיכה בטענתו, לפיה המומחה "העלים" קבצי ווידאו, טענה שנדחתה כאמור. מחוות דעתו ומחקירתו הנגדית של המומחה, ניכר כי ביצע את עבודתו במקצועיות ובענייניות, תוך שבחר להתייחס לסוגיות הנדסיות בתחום מומחיותו באופן מכובד ואמין. אני מקבלת את עמדת מומחה ביהמ"ש, אשר נתמכה בחו"ד ועדותו האמינה של מומחה הנתבעת כי לא קיים ליקוי קונסטרוקטיבי בבניין ובדירתו של התובע. יודגש כי מומחה התובע, אשר כאמור לא נחקר על חו"ד, ביקר בדירתו של התובע ביום 28.12.2012, קבע כי רק לאחר חשיפת הטיח והברזל ניתן יהיה לקבוע קיומו של ליקוי קונסטרוקטיבי. במועד ביקורו של מומחה הנתבעת ומומחה ביהמ"ש בדירתו של התובע, במהלך שנת 2018, הוכח כי הטיח הוסר וכן כי הברזל נחשף. לאור כך, היה ביכולתם של מומחים אלו לבחון את מצבו של הברזל וקיומו של ליקוי קונסטרוקטיבי אילו היה כזה. לאור קביעתו הנחרצת כפי שפורטה לעיל, אני מאמצת את חווה"ד מומחה ביהמ"ש במלואה.

בנסיבות אלו, אני קובעת כי עלות תיקון הנזקים בדירתו של התובע, כתוצאה מהרטיבות הינה בסך של 13,800 ₪ ובצרוף מע"מ סך של 16,146 ₪. התוצאה היא איפוא שאני דוחה את הדרישה לפיקוח וביצוע בדיקות העמסה.

28.
התובע עתר לכך שלא יחוייב לשאת בעלויות התיקון בהתאם לחלקו היחסי ברכוש המשותף. אני דוחה דרישה זו. הליקויים לדירת התובע נגרמו בשל ליקויים ברכוש המשותף. התיקון ימומן מכספי הנציגות בהם נושאים כל דיירי הבניין בהתאם לחלקם היחסי ברכוש המשותף ובהם גם התובע בהתאם לחלקו.

29.
למשכו של התיקון – מומחה ביהמ"ש ומומחה הנתבעת לא התייחסו לסוגיה זו. מומחה התובע קבע כי משכו של התיקון כ-6 שבועות, הגם שניתן לסיים את העבודות בפרק זמן קצר יותר, וקבע כי לא ניתן יהיה להתגורר בדירה בתקופת התיקונים. כמו-כן, הוסיף כי עלות פינוי הפסולת והניקיון הינה בשיעור של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. כאמור, מומחה התובע לא זומן לחקירה. לאור העובדה שמומחה ביהמ"ש ומומחה הנתבעת לא התייחסו לסוגיה זו, אני מקבלת את קביעתו של מומחה התובעת לעניין זה במלואה. התובע בכתב התביעה עתר לפיצוי בגין דיור חלוף לתקופה זו בסך של 25,000 ₪. סוגיית הדיור החלוף לא הוכחה. בנסיבות אלו, על דרך האומדנא, לאור העובדה כי המדובר בדירת שלושה חדרים בתל-אביב, אני קובעת כי יש לפצות התובע בגין דיור חלוף לתקופה של 6 שבועות בסך של 8,000 ₪ וכן בגין עלות ניקוי ופינוי בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ - סך של 2,925 ₪. סה"כ 10,925 ₪.

30.
עוד, התובע דורש פיצוי בגין שכר בטלה לתקופת תיקון הליקויים בדירתו (חלק מסעיף 77 לכתב התביעה), לתקופת השיפוצים ברכוש המשותף (סעיף 80 לכתב התביעה) וכן לצורך ניהול ההליך (סעיף 82). לטענת הנתבעים התובע מובטל ולא הוכיח תביעתו. בכתב התביעה טען התובע כי פוטר מעבודתו בשנת 2009 וכי התקשה במציאת עבודה "ועד סמוך לשנת 2013 כמעט לא עבד, היה ללא הכנסות למעט דמי אבטלה וחודשים ספורים בעבודה זמנית כסטודנט חי בעיקר מחסכונות כשרוב הזמן הוא סטודנט לתואר ראשון ... לקראת סוף 2013 התחיל התובע לעבוד בעבודה שכר קצת מעל שכר מינימום." (סעיף 53).
בתצהיר מיום 11.4.2008, אשר צורף כנספח 19 ח לתצהיר עדותו הראשית, פירט להכנסותיו בשנים 2004, 2005 ו-2006. עיון בנספחי התצהיר מצביע על כך שהתובע צירף לו תלוש יחיד מספטמבר 2004 ומסמכים נוספים, מ"אשף נטו", אשר לא נמסר על ידי מי נערכו, המפרטים נתוני הכנסה שהוכנסו לטבלה. עוד, בתצהיר עדותו הראשית טען כי פרטי השתכרותו חסויים וצירף תצהיר נוסף - נספח 19 ט' בו טען לשכר יומי של 792 ₪ וצירף אליו תלוש שכר, כאשר פרטי השכר מושחרים. התובע לא הוכיח את שיעור השתכרותו היום וגם לא במועדים נשוא התיקונים ברכוש המשותף. התובע גם לא הוכיח את ההפסד הנטען – היינו כי לקח ימי חופשה ומה שווים.

בנסיבות אלו, בהעדר הוכחה, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין שכר הבטלה לימי התיקונים בעבר ובעתיד בשיעור גלובאלי בסך של 5,000 ₪.

31.
בקצרה, אתייחס ליתר הטענות שהועלו ע"י התובע ולדרישה לפיצוי בגין הפרת הסכם הפשרה והעיכוב בתיקון הליקויים בבניין ובתביעה נגד נתבעים 2 ו-3, בעלים בחלקים שונים בדירות בבניין וחברי נציגות הבית המשותף. לטענת הנתבעים לאור הליכי בזיון שנקט התובע אצל המפקחת על בתים משותפים והליכי הוצל"פ הוא מושתק מלתבוע פיצוי בגין רכיב זה. החלטתי לדחות את התביעה בגין ראש נזק זה וכן נגד הנתבעים 2 ו-3. אני קובעת שהסכם הפשרה לא הופר וכן כי הנתבעים פעלו כיכולתם ובאופן סביר. עיכובים ככל שהיו לא נעוצים בהתנהלות בלתי סבירה מצדם, ואף קשורים דווקא להתנהלותו של התובע.

בקשתי מהצדדים להגיש את המסמכים המתעדים את הליכי הבזיון והליכי ההוצל"פ, אולם אלו לא הוגשו. בנסיבות אלו אין באפשרותי לבחון טענת ההגנה למעשה בית דין.

32.
התובע, בכתב התביעה, בתצהיר עדותו הראשית (המתפרש על 22 עמודים ומצורפים לו מעל 670 עמודי נספחים) ובסיכומים בחר לשוב ולפרט את ההיסטוריה של דיירי הבניין והמשפחות המתגוררות בו וזאת החל משנת 1921, תוך הטחת האשמות בדיירים, בכל הנוגע להתנהלותם וליחסים ביניהם. בהמשך התצהיר, התייחס לחוות דעתו של המהנדס, שהומצאה ביום 15.01.2007 וכן להליכים שהתקיימו בעניין זה לפני המפקחת על בתים משותפים (סע' 91-102). לטענת התובע, פעל בשם הנציגות לקבלת הצעות מחיר ומסר אותן לידי הנציגות במרץ 2007. לעניין זה אף נקט בהליכי הוצל"פ 01-38095-07-9. לטענת התובע, אסיפת דיירים שהתקיימה ביום 03.06.2007, החליטה על פניה לחברת עזרה ובצרון לקבלת הלוואה, ביצוע ופיקוח על העבודות (פרוטוקול האסיפה צורף נספח 13 ח' לתצהיר התובע). עוד, באותה אסיפה נבחרו התובע ונתבעים 2-3 לשמש ועד הבית. התובע בתצהירו מפרט את פניותיו למודד, בעלי מקצוע, מהנדסים, חברת בזק, אדריכל, הליכים שהתקיימו במהלך חודש ספטמבר 2007 והתפרשו על פני תקופה ארוכה עד שביום 11.05.2008 התקיימה אסיפת דיירים לבחירת הקבלן. התובע ונתבע 2 חתמו ביום 28.05.2008, בשם נתבעת 1, על החוזה עם הקבלן, אשר החל את עבודת שיפוץ הבניין באוגוסט 2008. לטענת התובע, מיום 26.08.2008 עד יום 28.08.2008 תוקנה חגורת הבטון מעל התריס בדירתו, מה שאילץ אותו לקחת 3 ימי חופשה. עם סיום השיפוץ החיצוני בבניין, הוצא התובע מועד הבית באסיפת דיירים שהתקיימה ביום 21.01.2009.

33.
עיון בנספחים לתצהירו של התובע (נספחים 13-15 מעמוד 368 עד עמוד 453) מעידים על השתלשלות האירועים, פניותיו של התובע, בשם נתבעת 1, לקבלנים, לקבלת הצעות מחיר, מפרטים, כתבי כמויות ומעורבות התובע ונציגי הבית בכל אותם הליכים, פרוטוקולים מתומללים של אסיפות דיירים, עד לאישורו של המפרט לשיפוץ ותיקון הליקויים בבניין לרבות הלובי והחניה. צויין כי לצורך השיפוץ נדרש הבניין לחתום גם על חוזה הלוואה מול חברת עזרה ובצרון ביום 24.06.2008, אשר התובע ביחד עם נתבע 2 חתמו עליו בשם נתבעת 1 וכל הדיירים.

34.
כאמור, לתובע טענות נגד הנתבעים להפרת הסכם הפשרה לאור הקביעה כי 45 יום לאחר קבלת חו"ד המהנדס, תפעל הנציגות לקבלת הצעות מחיר וכי השיפוץ יבוצע 60 יום לאחר מכן. מתצהיר התובע, תצהירי הנתבעים וחקירתם הנגדית, שוכנעתי כי הנציגות באמצעות התובע, אשר היה חבר נציגות ביחד עם הנתבעים 2 ו-3 במועדים הרלבנטיים ועד לסיומו של השיפוץ, ובאמצעות הנתבעים ודיירים נוספים, פעלו ללא לאות לקבלת הצעות מחיר, קבלת תוכניות (קונסטרוקציה והנדסיות), קבלת היתרים ואישורים מהעיריה, וכי דיירי הבניין, באסיפת דיירים מיום 11.5.2008 אישרו את השיפוץ. עולה מהתיעוד כי התובע היה "הרוח החיה" וכן כי פנה לא פעם בתלונות לנציגות ובבקשות להאצת וזירוז ההליכים תוך שהוא מאיים בנקיטת הליכים משפטיים. ברם, לא הוכח ולא שוכנעתי כי ניתן היה לבצע תהליך זה של קבלת הצעות, קבלת החלטות, פנייה לקבלת מימון וביצוע התיקונים בתוך 60 יום מקבלת חוה"ד. זאת ועוד, מקריאת התמלילים, השיחות שקויימו עם הגורמים המעורבים, פרוטוקולים של הנציגות והראיות הרבות שצורפו לתצהירו של התובע, עולה כי הימשכות ההליכים והשיפוץ נעוץ גם בהתנהלותו של התובע מול הגורמים השונים. אף עזרה וביצרון סירבו לבצע את שיפוץ הלובי לאור ההתנהלות עם התובע (ראו לעניין זה עדותה של נתבעת 3 – עמ' 86 ש' 21-21 ) עם-זאת, בסופו של דבר, שוכנעתי כי ההליכים התקיימו בלוח זמנים סביר ובוודאי שלא הוכח עיכוב מצד הנתבעים. מכל אלו, אני דוחה את טענת התובע כי הנתבעים הפרו את הסכם הפשרה וכן את דרישתו לפיצוי בגין ראש נזק זה.

35.
לתביעה האישית נגד נתבעים 2 ו-3 – כאמור השניים היו חברי הנציגות עד לשנת 2013, נתבע 2 מונה לאחרונה שוב לחבר נציגות. לטענת התובע, אחריותם "היחסית" נובעת גם מהיותם בעלי דירות בבניין, בשל מעורבותם האישית באסיפות הדיירים ובכל ההליכים שניהל התובע נגד נתבעת 1 ודיירי הבניין. עוד, הוסיף התובע (סעיף 10 לכתב התביעה) כי עדותם הכרחית ונדרשת. מעבר לכך אין בכתב התביעה טענה כל שהיא מפורשת להתנהלותם של הנתבעים 2 ו-3 או הקושרת אותם לטענות להפרת ההסכם באופן אישי.

36.
בתצהירו (סעיף 65) מתייחס התובע לנוכחותה של נתבעת 3 ויתר דיירי הבניין בישיבת הדיירים שהתקיימה ב-24.5.05.
לדברי התובע הישיבה נוהלה על ידי בעלה המנוח של הנתבעת, אשר הנחה אותו להגיש תביעה לביהמ"ש (זו התביעה שהוגשה למפקחת על בתים משותפים). התובע פירט טענות נוספות נגד מר רוזנבאום המנוח, אשר גררו את נקיטת ההליכים אצל המפקחת על הבתים המשותפים. בהמשך, טוען התובע כי ביום 3.6.07, התקיימה אסיפת דיירים, במסגרתה הציגה נתבעת 3, "מעטפת שיפוץ מעזרה וביצרון". בישיבה זו נבחרו התובע ביחד עם נתבעים 2 ו- 3 לחברי הנציגות. לטענת התובע, "בניגוד לכל טענותיהם בעבר, אבי והניה (נתבעים 2 ו-3 – ס.ר.ז.) החליטו שהם רוצים לשפץ את כל הבניין, לעשות חניה מסודרת, וגדר ולובי" (סעיף 114 לתצהיר). מעבר לכך טען התובע כי נתבע 2 "פוצץ" את ישיבת הנציגות ביום 30.10.07. עוד, לטענתו פניות במייל לנתבעים 2 ו-3 מיום 7.12.07 לא נענו. בהמשך ולאחר השלמת שיפוץ הבניין, טוען התובע כי באסיפת דיירים מיום 24.11.10, אמר נתבע 2 כי "העניין נדון בביהמ"ש, והסברתי שוב שעניין הנזק בתוך דירתי לא נדון אך אבי בשלו." (סעיף 133 לתצהיר). כך גם בשיחה שקיים עם נתבעת 3 (תמליל שיחה צורף – נספח 16 א' לתצהיר) וכן בישיבה מיום 16.12.11 (פרוטוקול צורף – נספח 16 ג' לתצהיר).

37.
נתבע 2 בתצהיר עדותו הראשית, חזר על הנטען בכתב ההגנה לכך שהתובע "מטריד את דיירי הבניין" והינו "תובע סדרתי". לדבריו, כיהן כחבר נציגות הבית בהתנדבות ולמען הדיירים והוסיף כי חבר הנציגות אינו רשאי לקבל החלטות על דעת עצמו אלא אסיפת כל הדיירים היא הגוף המקבל החלטות באופן דמוקרטי. לדבריו, פעל באופן סביר ובתום לב. מכאן טען כי דין התביעה האישית נגדו להידחות היות ואין לו סמכות לקבל החלטות או לבצע מעשים בשמה של הנציגות בהעדר החלטה של האסיפה הכללית. עוד, לטענת הנתבע 2 התובע עושה בבניין כראות עיניו ורצונו, אינו משלם את ההוצאות החלות עליו ואינו מקיים את החלטות נציגות הבית המשותף. לטענת נתבע 2, בהליך הערעור שהתקיים בבית המשפט המחוזי (ע"א 2752/07) "אמרה לי השופטת הנכבדת כי בכך תמו ויתמו כל ההליכים המשפטיים עם התובע..." (סעיף 6 לתצהיר). וכי למיטב הבנתו טענותיו של התובע בנוגע לנזקים שנגרמו לדירתו הוכרעו ונדונו על ידי בית המשפט ולחילופין התיישנו. לבסוף, טען כי התובע עצמו היה חבר בנציגות הבית המשותף, כך שכל ההחלטות שהתקבלו על ידי האסיפה הכללית ובוצעו על ידי הנציגות במלואן גם באמצעות התובע. סופו של דבר, נציגות הבית המשותף פעלה לשיפוץ הבניין ובכלל זה הקיר המערבי, הגובל בדירתו של התובע, בעלות של כ-300,000 ₪. השיפוץ בוצע בסיוע עזרה ובצרון. המדובר היה בהליך מורכב שכלל פרסום של מכרז, פיקוח ומעקב.

38.
בחקירתו הנגדית נשאל על ידי התובע אם ידע על חדירת המים לדירתו. תשובתו היתה "אני מעולם לא הייתי אצלך בדירה, לא נתת להיכנס, רצינו לראות לא נתת לנו להיכנס מעולם לדירה" (שם, עמ' 89, ש' 8-9). בהמשך, התבקש להסביר כיצד ביודעו על נזקי התובע התעלם ממצוקתו ודרישתו לפיצוי ותחת זאת בחר לשפץ את לובי הבניין. תשובתו היתה "אני יכול להגיד לך שקיבלת כסף על שיפוץ הדירה ואתה לא תיקנת, זה בעיה שלך.
...זה מה שקבעה המפקחת. קיבלת כסף ולא תיקנת את הדירה" (שם, שם, ש' 27-29). לשאלה מדוע "המריד" את דיירי הבניין, השיב כי אינו זוכר התנהלות שכזו והוסיף כי הוא יכול להביע את דעתו ואולם "מי שקובע זה הדיירים לא אני ... הבעתי דעתי, לא יודע אם מגיע לך או לא אבל זה לא קשור אם אני מחליט או לא מאחר וכל הדיירים מחליטים" (שם, עמ' 90-91). לבסוף התבקש להשיב לשאלה "מה מנע מכם להיכנס או להציע לתקן, הרי היו אספות דיירים שביקשתי לתקן" ותשובתו היתה "אנחנו לא צריכים לתקן לך, אתה צריך לתקן ולתבוע. כל יום אתה בא עם סכום אחר, אי אפשר איתו. כל יום משהו חדש". (שם, עמ' 94, ש' 9-10).

39.
נתבעת 3, תצהיר עדותה הראשית זהה לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 2. בחקירתה הנגדית הבהירה "אני פעלתי בתור ועד בית לפי החלטות של כל בעלי הדירות. לא שילמו כי היתה החלטה לא לשלם לא בגללי, אני לא מחליטה. הייתי נציגה של הועד. פעלתי לפי ההחלטות שהתקבלו בישיבות" (עמ' 80 ש' 18-20). "הסיבות שלא תיקנו לך היו אחרות. בזמנו סגרנו עם השופטת שבגמר הטיפול משכת את התביעה ושלא יהיו עוד תביעות. ..." (שם, שם, ש' 25-26). לסוגיית תחילת מועד השיפוצים לאחר פסק הדין לפני המפקחת, הבהירה "בהתחלה דיברנו על קיר מערבי. אחר כך כל הדיירים אמרנו הבית ישן, בוא נשפץ את כל הבית" (עמ' 83, ש' 18). "היית בפני
ם וגם היית מעורב בהחלטות. ...ראינו שזה כבד עלינו, אנחנו לא כ"כ מבינים, לקחנו מכרזים מקבלנים והיתה הוצאה של 330 אלף ₪. זה היה משהו כבד, זה לקח זמן, עד שעשינו עם עזרה ובצרון ועד שהחלטנו מי הקבלן הכל היה עם ישיבות שום דבר לא אישי, הכל היה החלטה של כל בעלי הדירות. התובע היה בתוך הועד" (עמ' 84, ש' 1-5). לשאלה מדוע שופץ הלובי, בטרם תוקנו הליקויים בדירתו, השיבה כי שיפוץ הלובי נכלל בתקציב השיפוץ של הבית על ידי עזרה ובצרון והוסיפה כי "היה לובי מסוכן".

40.
בהתאם לסעיף 65 לחוק המקרקעין (להלן: "החוק") "לכל בית משותף תהיה נציגות לשם ניהול ענייני הבית המשותף; הנציגות תיכון ותפעל לפי הוראות התקנון". סמכויותיה של נציגות בית משותף הוגדרו בסעיף 69 לחוק: "הנציגות תשמש מורשה של כל בעלי הדירות בכל העניין הנוגע לאחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף, והיא זכאית בעניינים אלה להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל הליך משפטי ובכל מו"מ אחר בשם כל בעלי הדירות". קרי, סמכויות הנציגות הן רק בהתאם לאמור בחוק ובתקנון הבית המשותף. בת.א. (י-ם) 58251-11-12 ביהם ואח' נ' צין (מיום 01.03.2016) נדונה סוגיית אחריותו האישית של חבר נציגות בית משותף, נקבע כי ניתן יהיה לחייב באופן אישי חבר בנציגות הבית המשותף כאשר התרשל במילוי תפקידו.

41.
מסיכום טענותיו של התובע נגד נתבעים 2-3 באופן אישי ולאחר פרוט הראיות והעדויות, עולה כי כל "חטאם" של הנתבעים 2-3 הוא שהסכימו לכהן כחברי ועד הנציגות והיו שותפים, בהתאם לעולה מפרוטוקולים (כתובים ומתומללים) ושיחות טלפון (מוקלטות) וכן כי סברו כי סוגיית הליקויים בדירתו של התובע הוכרעה במסגרת ההליכים שהתקיימו לפני המפקחת וביהמ"ש המחוזי וכן כי, לאור התנהלות מורכבת לאורך שנים של הנציגות עם התובע, לשם קבלת הכרעה סופית וברורה מוטב כי התובע יפנה לערכאות אשר ידון ויכריע
בסוגיה. לאור מורכבות ההתנהלות עם התובע, שלל התביעות והסכסוכים עמדה זו בהחלט סבירה ומובנת.

42.
הנתבעים, כאמור, ביחד עם התובע, בתקופה מסוימת היו חברי הנציגות. מן הפרוטוקולים עולה כי החלטות התקבלו ברוב קולות דיירי הבניין. הגם שהנתבעים ניתן לומר, היו "הרוח החיה" או "מובילי הדעה", לא מצאתי כי נהגו בחוסר תום לב או בחוסר סבירות קיצוני ובוודאי שאין הצדקה לחייבם באופן אישי לשאת בנזקי התובע. לפיכך, שוכנעתי כי דין התביעה האישית נגדם להידחות.

סיכום והוצאות ההליך

43.
לסיכום, אני קובעת כי עלות תיקון הנזקים בדירתו של התובע, כתוצאה מהרטיבות הינה בסך של 13,800 ₪ ובצרוף מע"מ סך של 16,146 ₪. בנוסף, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין דיור חלוף לתקופה של 6 שבועות בסך של 8,000 ₪, פיצוי בגין עלות ניקוי ופינוי בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ - סך של 2,925 ₪ וכן פיצוי בגין שכר הבטלה לימי התיקונים לעבר ולעתיד בסך של 5,000 ₪. סך הכל, נזקי התובע הינם סך של 32,071 ₪. המדובר בנזקים שנגרמו לדירת התובע בשל ליקויים ברכוש המשותף.

44.
הוצאות ההליך - התביעה הוגשה בשנת 2014 בעילות כספיות, נזיקיות, טענות להפרת חובה חקוקה והפרת חוזה ולפיצוי נזקי התובע בסכום שהוערך על ידו בסך של כ- 190,000 ₪. כמו כן, ביקש התובע לחייב את הנתבעים לשאת בעלויות תיקון נזקיו, מבלי שיישא בחלק היחסי של הנזקים בהיותו בעל דירה בבניין. בנוסף, עתר לחיוב הנתבעים באגרה ושכר טרחת עו"ד שלא יפחת מ 20% משווי הסעדים בצרוף מע"מ ושכר בטלת התובע. עוד, ביקש לחייב את הנתבעים בהוצאות לדוגמא.

45.
במסגרתו של ההליך שהתארך באופן קיצוני, הוגשו למעלה מ- 130 בקשות: בקשות לעיכוב הליכים בשל הגשת ערעורים, בקשות להארכת מועד, בקשות לפסילת מומחה, בקשות לתיקון כתבי טענות, בקשות לתיקון והוספת תצהירים ובקשות לזימונם של עדים. התובע לאורך שנות ניהולו של ההליך, הגיש לבית המשפט מאות מסמכים, ביניהם מספר רב של חוות דעת. רוב הבקשות הצריכו התייחסות ותגובה של הנתבעים רובן המכריע נדחו. חלק מהבקשות נדחו ללא תגובה. סופו של דבר נמצא כי, סך הנזקים שנגרמו לדירתו של התובע הינו בשיעור הנמוך מ- 20% מסכום התביעה. לעניין זה, מצאתי אף להפנות לעדותו של התובע, במסגרת חקירתו הנגדית, במסגרתה הודה כי "ניפח" את תביעתו (שם, עמ' 75, ש' 31-32, עמ' 76, ש' 1-2). יתרה מכך, התובע אף הודה כי חלק מהתמונות המתעתדות את הנזקים שנגרמו לדירתו הן תוצאה קילוף וחשיפת ברזל שנעשו על ידי מומחים מטעמו ומבלי שהדבר צויין על ידו גולה או בא לידי ביטוי בדרך אחרת, תוך שיש בכך כדי להטעות את בית המשפט (שם, עמ' 65, ש' 15-23). זאת ועוד, מיד ובסמוך לקבלת חוות דעת מומחה בית המשפט ובהמלצת בית המשפט, הסכימו הנתבעים לשאת בעלויות התיקון כך גם בסיום ישיבת ההוכחות.

46.
התובע, בהתנהלותו, לא רק שגרם להימשכות ההליך ועיכובו, אלא העמיס והכביד באופן קיצוני על הנתבעים ועל בית המשפט. במסגרת ההליך, התקיימו 9 ישיבות קד"מ וישיבת הוכחות אחת. התובע, בבקשות הרבות שהגיש לביהמ"ש עשה שימוש לרעה בהליכי בית משפט, הטריד את הנתבעים ואת בית המשפט ונקט בפעולות בלתי מידתיות באופן קיצוני לסוג ההליך ושיעור נזקיו תוך שגרם להוצאות נכבדות ובלתי סבירות לנתבעים, לעינוי דין לנתבעים ולבזבוז זמנו של בית המשפט תוך פגיעה באינטרס הציבורי.

47.
מכל אלו, מצאתי לחייב התובע לשאת בהוצאות ובשכר טרחת נתבעים 2 ו-3 אשר התביעה נגדם נדחתה בסך של 17,550 ₪ לכל אחד. התובע כאמור ייצג את עצמו, לאור כך ולאור התנהלותו אני דוחה את דרישתו לשכ"ט עו"ד. התובע הגיש מספר מופרז של חו"ד, אשר לא היו חיוניות ורלבנטיות לסכסוך נשוא ההליך. חלקן גם שימשו אותו בהליכים לפני המפקחת. בנסיבות אלו, כל צד ישא בשכר טרחת המומחים מטעמו, יודגש כי עלות שכרו של מומחה ביהמ"ש שולמה על ידי שני הצדדים. בנסיבות המפורטות לא מצאתי לנכון לחייב הנתבעים להשיב לתובע את עלות חוה"ד מומחה ביהמ"ש. כמו-כן, ישא התובע באגרת בית המשפט. לפנים משורת הדין ולאור תוצאות ההליך החלטתי שלא לחייב התובע בהוצאות נוספות לטובת אוצר המדינה אף כי לאור המפורט היה ראוי לעשות כן.


ניתן היום,
כ"א כסלו תש"פ, 19 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 58594-03/14 אילן פנחס קירשנבאום נ' נציגות הבית המשותף ברחוב בזל 43 בת"א, אבי טל, הניה גודס (פורסם ב-ֽ 19/12/2019)