פסקי דין על אריה צווייג | פסקי דין על שלמה צווייג | פסקי דין על יעקב ישראל הלר

27213-03/19 תק     22/12/2019




תק 27213-03/19 אריה צווייג, שלמה צווייג נ' יעקב ישראל הלר








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 27213-03-19 צווייג ואח' נ' הלר





בפני

כב' הרשם הבכיר
טדי ארז


תובעים

1
.
אריה צווייג

2
.
שלמה צווייג



נגד


נתבעים

יעקב ישראל הלר




פסק דין


א.
רקע וטענות הצדדים
1.
בפני
תביעה בסך 3,540 ₪ שהוגשה על ידי התובע 2 ואביו- התובע 1 כנגד הנתבע העוסק ביצור והתאמת מדרסים (להלן: "בית העסק"), וזאת בגין הספקת מוצר- מדרסים ונעליים, אשר לטענת התובעים לא התאימו לצרכיו של התובע 1. התובעים עותרים להשבת הסך הנדרש לאחר שלטענתם השיבו את המוצר לנתבע.
2.
לטענת התובעים ביום 7.8.2018 הזמין התובע 1 (להלן: "התובע"), שעבר בשמונה שנים את גיל הגבורות, מדרסים אצל הנתבע בהתאם להמלצת רופא.
3.
התובע שילם סך של 2,900 ₪ עבור המדרסים ולאחר מספר שבועות הוזמן למדידה. במעמד זה הומלץ לו לרכוש נעלים, והללו אכן נרכשו בסך של 690 ₪.
4.
לטענתו לאחר הליכה של מספר מאות מטרים הנעלים גרמו לפציעות וחיכוכים ברגל וזה נאלץ להפסיק ללכת עימם. לאחר ניסיונות להשיג את בית העסק, שב למקום וביקש לבטל את העסקה. בבדיקה הותאמה לו נעל במידה גדולה יותר, אך גם זו, לטענתו, לא היתה נוחה להליכה.
5.
לטענתו עירב את בנו- התובע 2 שפנה לבית העסק אך לא קיבל מענה הולם, תוך שהללו מסרבים להשיב את כספו.
6.
מוסיף התובע כי לטענתו ביום 10.10.2018 הגיע לבית העסק וביקש להשיב את הנעלים והמדרסים ולקבל כספו וזה נתקל ביחס עויין. בנסיבות הללו הותיר במקום את הנעלים והמדרסים ועזב בכעס את בית העסק.
7.
לטענת הנתבע, הללו פעלו בהתאם לסטנדרטים המקובלים. התובע, כמו כל לקוח קיבל טיפול הכולל מדידות וצילום, סריקה והטבעת כף רגל בתבנית ספוג עבור בנית מדרס בהתאמה אישית. לאחר המדידה נשלח המדרס לייצור. בתאריך 5.9.18 הגיע התובע ע"מ לקבל את המדרסים ובוצעה התאמה לנעל חדשה. ביום 17.9.18 בעקבות תלונות של התובע, המליץ הנתבע להחליף את הנעל בגדולה יותר, לה נעשתה התאמה של המדרסים.
8.
לטענת הנתבע, המדובר בבית עסק המספק שירות ללקוחות רבים, כאשר המדובר בשירות ייחודי הכולל התאמה, וזו מתאפשרת ככל והלקוח פועל בהתאם למעקב וביקורת אליהן מוזמן. לטענתו, התובע סרב להגיע ולהקשיב להוראות ומשכך לא התאפשר לנתבע להתאים את המדרס ולהשלים את הליך ההתאמה. הנתבע הוסיף כי הנעל לא הושארה בבית העסק כטענת התובע, וזאת לאחר חיפוש שביצעו עובדיו.
9.
ביום 23.7.2019 התקיים דיון, בו שבו הצדדים על טענותיהם וחרף התרשמות בדבר חוסר אמון שעלה ביניהם, התקבלה הסכמה עקרונית בהמלצתי, להגיע לכדי פשרה לפיה הנתבעת תיתן לתובע שירות מלא שיחל בתוך 14 יום מיום אישור הסכם הפשרה. השירות כולל התייצבות התובע אצל הנתבע וזו על מנת שיתבצע ההליך הנדרש מראשיתו לצורך הכנת מדרסים חדשים והתאמתם לתובע. עוד סוכם כי, הליך הכנת המדרס החדש, יתבצע ללא כל עלות נוספת מעבר לזו ששולמה עד כה ובכך יסיימו הצדדים את כלל המחלוקות ביניהם.
10.
לדיון זה לא התייצב התובע 1 מפאת קושי בהגעה, ומשכך בתום הדיון אפשרתי לתובע 2, לשוחח איתו ולקבל את אישורו.
11.
מיום הדיון הראשון ועד הדיון הנוסף שהתקיים ביום 19.12.2019, הוגשו בקשות שונות לתיק שעיקרן, טענות התובע כי אין הוא מקבל תשובות מהנתבע, ומנגד כאשר ניתנו החלטות על ידי המורות לקבל את תגובתו, זה האחרון השיב.
12.
כך, החלטות נוספות שנתנו, כולל ניסוח הפשרה שוב בהחלטה, הניבו בעיקר בקשות והודעות שונות נוספות שמהותן טענות צד אחד כלפי משנהו.
13.
נוכח אי הסכמת הצדדים לנוסח סופי של ההסכם, קבעתי דיון נוסף. לדיון זה התייצב גם התובע 1 שהשלים את טיעוניו, כך גם יתר הנוכחים.
בדיון הוצעו פתרונות נוספים, אך גם להם לא ניתנה הסכמה.
ב.
דיון והכרעה
14. התובע עותר למעשה לבטל העסקה לרכישת המדרסים שרכש מן הנתבע ולהשבת התמורה.

15. בבואנו לבחון את התנהלות הצדדים, אנו למדים כי התובע התקבל בבית העסק, בו אמורים להיות מיוצרים מדרסים בהתאמה למאפייניו וצרכיו של הלקוח. כפי שטען הנתבע, מוצר זה, מיוצר בתהליך מיוחד וספציפי ללקוח בשונה ממוצר מדף, דהיינו בשונה ממדרס המיוצר למכירה במספר רב של יחידות ללא התאמה ספציפית ללקוח.
16. בהתקשרות מעין זו, כאשר מדובר במוצר מותאם, מוטל על הלקוח, לפעול בהתאם לדרישות הנתבע בהליך ייצור המדרס עד להגעה ומדרס מוגמר וסופי. על הלקוח להבין שלצורך התאמה, נדרש ממנו להגיע מספר פעמים, ולהתאים עצמו למועדים של מעקב וביקורת.
17. מאידך, יש לבחון גם את התנהלות נותן השירות. בחינה זו, ראשיתה בשלבים שטרם נעשתה ההתקשרות ולאחר מכן באופן הטיפול והקשר עם הלקוח. במסגרת זו, יש לבחון האם הנתבע פעל כפי שמצופה ממי שנותן שירות מעין זה ובזיקה לסוג הלקוח ובכלל זה מצבו הרפואי, הבנתו, גילו וכיוצ"ב.
18.
בפני
נו תובע הנושק לגיל 90, כאשר ברור, כי כל שביקש הינו להקל על הליכתו וכאביו. כמו כן, אין חולק כי לאדם בגילו, קושי בהתחייבות דווקנית לסדרת טיפולים, במועדים נוקשים ובתדירות הנקבעת מראש בשונה מלקוח אחר.
19. לאחר שעיינתי והקשבתי בקשב רב בשני דיונים לטענות הצדדים, אני מוצא כי יש לקבל את התביעה וזאת בהתחשב בשיקולים הבאים:
20. ראשית, אמון בעדות התובעים - לאחר שהקשבתי והתרשמתי מעדויות הצדדים, אני מוצא כי עדותם של התובעים היתה אמינה, עקבית ואותנטית. ניכר כי התובע ביקש לקבל מוצר שמתאים לו ובעיקר שיקל עליו ויאפשר לו הליכה נוחה. הלה פנה מייד כאשר חש שהמדרסים והנעליים, אינם מתאימים לו ועמד על תלונותיו. אני גם מקבל את גרסתו לפיה היה קושי בקבלת מענה סדיר, כי תלונותיו לא תמיד טופלו במועד, והלה נאלץ להגיע למקום, לאחר שפניות טלפוניות נותרו לרוב ללא מענה. כמו כן, אני מאמין לעדותו לפיה הגיע לבית העסק והשאיר את הנעליים במקום.
21. שנית, ספק אם נעשה תיאום ציפיות מתאים קודם חיוב התובע וייצור המדרסים -באשר לתיאום הצפיות, סבורני, כי הנתבע לא פעל כמצופה וספק אם נתן הסבר מפורט לתובע לגבי אופן הטיפול, משכו ותדירותו ואף ספק לו היה התובע מתקשר עמו, ככל והיה מודע לדרישות אלה. הנתבע שב וטען כי המדובר בשירות שהינו "טיפול". משכך, טיפול שכזה מחייב מסירת הנחיות ברורות ותיאום צפיות מראש. בדיון השני נשאלו הצדדים, האם הוסבר לתובע, קודם הזמנת המדרסים, מהי הפרוצדורה הנדרשת לצורך ההתאמה ומהן ציפיות בית העסק מהלקוח לאורך התהליך. כמו כן עלתה השאלה האם הלקוח חותם על מסמך כלשהו ובו הסבר אודות התהליך.
22. התובעים טענו כי לא הוסבר משך התהליך והתובע לא זכר כי חתם על מסמך כלשהו. מנגד הנתבע טען תחילה שקיים טופס שהלקוח חותם ונשאר אצלו. כאשר התבקש הנתבע להבהיר סוגיה זו, השיב כי קיים טופס הנחיות כללי, ההוראות ניתנות בעל פה, וכי לא חותמים עליהן אלא על החשבונית והספח. אציין כי אף את אותן הנחיות, לא ראיתי, והנתבע לא טרח להגישן.
23. סבורני, כי על הנתבע היה מוטל להבהיר באופן ברור ולפני רכישת המדרסים, מה כרוך בתהליך ההתאמה ומהן הצפיות, ובכלל זה התייצבות מספר רב של פעמים (8-9 לטענת הנתבע) אך לא הוכח בפני
י כי הדבר נעשה. מלבד טענה בעלמא, כי הוסבר לתובע בעל פה, וכי ניתנו לו הנחיות, וכן חוסר עקביות הנתבע בשאלת מתן ההנחיות וחתימה על קבלתן, לא הוכח כי אכן מחויבות הלקוח לתהליך הוסברה לו כנדרש. ציפייה זו אף מתחזקת כאשר מדובר בתובע בא בימים, שעליו להתמיד בהגעה, מעקב וביקורת ושהליכה קשה לו ממילא.
24. חיזוק לקושי זה, ניתן ללמוד מכך שהצדדים לא צלחו להגיע לפשרה ושזו לא נחתמה בנוסח שהוצע, וזאת נוכח דרישת התובע כי ייכלל בהסכם משפט שתוכנו: "הגעת התובע לטיפולים תתבצע בהתאם למצב בריאותו ויכולתו להגיע לאור גילו ומצבו הרפואי". מחד, התובע הדגיש כי תוספת זו הכרחית, והדבר ממחיש את הקושי הכרוך מבחינתו בהתייצבות ברצף מועדים שייקבעו. מנגד, הנתבעת סירבה לתוספת זו ומשכך ההסדר לא יצא לפועל. סירוב זה מלמד על העדר הגמישות שגילה הנתבע, או למצער מלמד כי יתכן שבמצבו של התובע, לא ניתן היה מלכתחילה לקיים את הליך ההתאמה, בנסיבותיו של התובע שבפני
נו.
25.
נוכח כל האמור אני מוצא כי יש לקבל את התביעה במלואה. הנתבע ישלם לתובע 3,540 ₪ וכן הוצאות בסך 500 ₪ נוספים.
26.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים.


ניתן היום,
כ"ד כסלו תש"פ, 22 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.









תק בית משפט לתביעות קטנות 27213-03/19 אריה צווייג, שלמה צווייג נ' יעקב ישראל הלר (פורסם ב-ֽ 22/12/2019)