פסקי דין על אברהם קאהן | פסקי דין על משה מלאכי | פסקי דין על יחזקאל שפירא | פסקי דין על עיריית בני ברק | פסקי דין על אברהם רובינשטיין | פסקי דין על אריאל ניר |

12014-12/18 עתמ     22/12/2019




עתמ 12014-12/18 אברהם קאהן, משה מלאכי, יחזקאל שפירא נ' עיריית בני ברק, אברהם רובינשטיין, אריאל ניר








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 12014-12-18 קאהן ואח'
נ' עיריית בני ברק
ואח'







מספר בקשה:10
לפני
כבוד השופטת
אסתר נחליאלי חיאט


מבקשים

1
.
אברהם קאהן
2
.
משה מלאכי

3
.
יחזקאל שפירא
ע"י ב"כ עו"ד עופר יובל


נגד


משיבים

1. עיריית בני ברק
2. אברהם רובינשטיין
ע"י ב"כ עו"ד
מ. בר-לב ואח'

3. אריאל ניר




החלטה

בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט הגישו המבקשים כדי לכוף את המשיבים בקנס או במאסר לציית לפסקי הדין של בית משפט זה, מיום 25.3.19 ומיום 7.7.19. לטענת המבקשים יש לכוף על המשיבים לשנות את הרכב הועדות העירוניות והגופים העירוניים בהתאם למפורט בפסק הדין מיום 25.3.19 שנתן תוקף להסכמות בין המבקשים והמשיבים 1, 2 וכן לכוף אותם למנות את נציגי האופוזיציה לועדות ולגופים בהתאם לרשימה שצרפו המבקשים; כן מבוקש לכוף על משיב 3 לפעול בהתאם לפסק הדין שכן הוא ביחד עם המשיב 2 "מובילים באי הציות לפסק הדין וביכולתם להביא לביצועו" (סעיף 22 לבקשה).
טוענים המבקשים כי המשיבים אינם 'מצייתים' להוראות פסק הדין ומשכך יש לפעול בהתאם להוראות סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט, ולכוף עליהם בקנס או במאסר לציית לפסקי הדין.
עיינתי בבקשה ואומר כי למעט תחושת 'תיסכול' שביטאו המבקשים בבקשה, תחושה מובנת ואני בהחלט שותפה לה, בגלל חלוף הזמן והעדר ייצוג לסיעות האופוזיציה בועדות – לא מצאתי לאכוף את פסקי הדין בהליך לפי פקודת בזיון בית משפט.
אומר כבר כי ראוי היה שהמשיבים 1, 2 לא יַתְנוּ את איוש הועדות על ידי סיעות האופוזיציה בהסכמה כוללת של כל סיעות האופוזיציה, לא כך הוסכם ולא כך נפסק.
אך טרם אומר דברי אשר לבקשה דנא ראיתי להביא תמצית פסקי הדין:
פסק הדין האחד מיום 25.3.19 הוא פסק הדין בין המבקשים למשיבים 1, 2 ובו גיבשו הצדדים הסכמות שעניינן שינוי בהרכבי הועדות לרבות מתן ייצוג לסיעות האופוזיציה, הכל כמפורט בטבלה שצורפה להסכמות והכוללת גם את השינויים שהוסכמו, והצדדים התחייבו לפעול בהתאם לשינויים אלה. כמו כן הצהירו המשיבים 1, 2, וההצהרה היא חלק מפסק הדין, כי אין להם עניין בקביעת זהות נציגי האופוזיציה בוַעדות העירוניות ובגופי המשנה.
פסק הדין השני מיום 7.7.19 בין המבקשים לבין המשיבים 3- 25, שעניינו במחלוקת בתוך הסיעות המרכיבות את האופוזיציה בשאלת איוש המושבים השמורים לחברי האופוזיציה וקביעת הייצוג של מי מהסיעות.
במסגרת פסק הדין ציינתי כי בהעדר תגובת מרבית המשיבים ולאחר שהוסכם על עירית בני ברק והעומד בראשה כי "אופן בחירת חברי האופוזיציה בוַעדות העירוניות ובגופי המשנה יעשה על ידי חברי האופוזיציה בעצמם..." (סעיף 6 לפסק הדין) ותוך רצון שלא להיות "גננת מוניציפאלית בנושא שיכול היה להפתר בהסכמה..." (עמ' 5 ש' 12, 13) יש לקדם החלטה המאפשרת ניהול העיריה במסגרת ההסכמות שהושגו. עוד במסגרת בפסק הדין השני ציינתי כי לצערי ובהעדר אפשרות לסיים בהסכמות גם את עניין איוש הועדות וגופי המשנה, בגלל עמדת המשיב 25 (המשיב 3 כאן) ש"הגם שלא התייצב לדיון 'מצא' להעמיד סוג של אולטימטום השומט את הקרקע תחת האפשרות להגיע להסכמות" (סעיף 7 לפס"ד), אין לי אלא לפסוק בעניין זה. הבהרתי בפסק הדין כי עמדתי היא שהזכות לקבוע את נציגי הסיעות

בוַעדות
השונות היא זכות שניתנה לנבחרי הציבור ולא לבית משפט.
כך במסגרת זו ועל רקע העקרונות שהבאתי בהרחבה בפסק הדין ותוך חיבור שעשיתי בין ההסכמות השונות שאליהם הגיעו הצדדים, לרבות הסכמת הקואליציה שלא להתערב באיוש מקומות סיעות האופוזיציה ובהנתן העקרון הבסיסי שיש לתת ייצוג הולם לכלל הסיעות, וחשובה לא פחות ההסכמה שהביעו המשיבים לרוטציה בוַעדה בייצוג הסיעות הרי שפסק הדין מבטא למעשה את "ההצעה הפרקטית שהוצעה והוסכמה על דעת העותרים היא הצעה המתיישבת עם הדין ומשקפת במדויק את יחסי הכוחות באופוזיציה..." (סעיף 12 לפסק הדין). מהנסיבות שהובאו בפני
כמתואר בפסק הדין, קבעתי כי לגבי הועדה היחידה שלא הוסכם בין הצדדים על אופן איושה, הרי שזו תאויש ברוטציה ובהתאם לגודל הסיעה ובענייננו 3: 1: 1. עוד קבעתי – גם זאת על בדרך הפרקטית, כי ככל שהמשיב 25 (משיב 3 כאן), אינו מעוניין להיות חלק מהועדה ברוטציה, תחולק התקופה ל-4 ולא ל-5 בהתאם לגודל הסיעה שבאופוזיציה.

אליבא שני הצדדים מסתבר כי פסקי הדין שניתנו על בסיס הסכמות והבנה כי יש לאפשר לוַעדות לתפקד, ובעצם לעירייה לפעול במסגרת עקרונות היסוד של ייצוג הולם של כל הסיעות בהלימה לתוצאות הבחירות, לא השיגו את המטרה ובפועל הועדות אינן מאוישות כמתחייב מההסכמות ומניהול תקין. משכך, המבקשים, הנמנים על סיעת האופוזיציה שאינה מיוצגת למעשה בוַעדות, סברו כי בעזרת הליך לפי פקודת בזיון בתי משפט תושג המטרה.
אין בידי לקבל את הבקשה.
אכן לפי סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט יש לבית משפט סמכות "לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה". אלא שכפייה בקנס או במאסר משמעם הליכים מעין פליליים, המחייבים מעצם טיבם לנקוט משנה זהירות בטרם הפעלת סמכות זו. כך נקבע בפסיקה כי מדובר בהליך אכיפה קיצוני שהשימוש בו נעשה במשורה וכהליך שיורי ורק לאחר שההליכים האחרים העומדים לרשות בית המשפט מוצו או נבחנו, ולא רק זאת אלא שייאכפו רק צווים והחלטות שאינם מאפשרים יותר מפירוש אחד (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט פ"ד נט(4) 49 (2004)), כאשר אין מדובר בהוראה אופרטיבית חד משמעית וברורה אלא בהחלטה המורה כיצד לנהוג ויתכן למלא אותה תוכן בדרכים שונות הרי אין לאכוף דווקא פרשנות אחת בדרך של הליכי בזיון שכן אין לומר כי מדובר 'בביזוי' פסק הדין (רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, (1999).

בענייננו, הרחבתי לתאר את פסקי הדין שאת אכיפתם בדרך של בזיון בית משפט מבוקש בדנא, כדי להראות כי מדובר בפסקי דין שיש לפעול לפיהם בדרך שהוסכמה ותוארה, לרבות הדרך שצוינה בסיום פסק הדין השני למקרה שהמשיב 3 לא יסכים ליטול חלק ברוטציה. בנסיבות אלה צריך לפעול וניתן לפעול בהתאם לדרך שנזכרה בפסק הדין ואולם לא דרך ביזוי היא הדרך הרלוונטית לקדם את איוש הועדות.

הגם שאינני מקבלת את הקשה ראיתי בכל זאת להאיר את עיני הצדדים, כי במסגרת תשובתם, טענו המשיבים 1, 2 כי הם מכבדים את פסקי הדין אך בהעדר הסכמה בין סיעות האופוזיציה "אין בידי העירייה רשימת מינויים אשר קיבלה תוקף של

פסק דין
שאותה היא יכולה לאשר" - על כך אין לי אלא לומר כי אין בנמצא בפסקי הדין, כי תנאי לאיוש הועדות על ידי נציגי האופוזיציה מחייב הסכמה בין כל סיעות האופוזיציה. ולהזכיר כי העדר ההסכמה בין סיעות האופוזיציה היה רק לגבי ועדה אחת, ולכך התייחסתי בפסק הדין השני במפורש. מכל מקום –הסכמת כל סיעות האופוזיציה לא היתה תנאי שצריך למנוע איוש הועדות על ידי האופוזיציה,.
ואוסיף ואומר כי משהורחב מספר חברי המועצה שימונו מקרב האופוזיציה לוַעדות/לגופים
השונים, כאמור בטבלה שבפסק הדין הראשון, אינני רואה כל מניעה לאייש את הועדות בחברי אופוזיציה (שמספרם הורחב כאמור), גם ללא הסכמת כל חברי סיעות האופוזיציה, בהעדר כל תנאי שכזה בפסקי הדין. המשיבים 1, 2 הצהירו שאין להם עניין בקביעת זהות נציגי האופוזיציה בוַעדות העירוניות ובגופי המשנה ומשכך גם לא יתערבו בכך ועל כן ראוי ונכון יהיה כי המשיבים 1, 2 ירשמו את הנציגים של האופוזיציה כמתחייב. קרי, ככל שלא תהיה הסכמה של כל סיעות האופוזיציה על ייצוגן בוַעדות יחליט הרוב כמתבקש וכמתחייב, תוך שמירה על עקרון הייצוג ההולם לכל הסיעות, וכפי שמתיישב עם ההחלטה בסיום פסק הדין השני בו התייחסתי למקרה שלא תהה הסכמה של משיב 25. אומר עוד, כי מהבקשה עולה לכאורה, שב
וַעדת המשנה לתכנון ובניה בה אמורים לכהן שני חברים מטעם האופוזיציה (כאמור בטבלה שקיבלה תוקף של

פסק דין
) מכהן בעת הזאת רק נציג אחד, הגם שלכאורה הסכימו הסיעות כולן על זהות הנציג הנוסף, גם אינני רואה מניעה לאייש את ועדת הכספים המונה 3 חברים מנציגי האופוזיציה באופן שתשקף את הסיעות ותהיה הלימה לגודלן. משכך נראה נכון לאשר לאלתר את הנציגים מטעם האופוזיציה, בודאי את אלה שאין כל מחלוקת לאיושם. ואשר לועדות שאינן מוסכמות, כבר התייחסתי לעיל, וכוונתי לכך כי יש ללכת בדרך שלנקבעה בפסק הדין לגבי המשיב 25 (3 כאן).
ראיתי לחזור ולהדגיש כי הגם שקבעתי כי אין לקבל את הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט הרי שדברי שלעיל אינם הרחבה של פסקי הדין , אלא נועדו להאיר ולהזכיר את האמור בפסקי הדין,
וכי יש למלא אחר האמור בהם באופן המתיישב עם האמור ב

פסק דין
ועם ניהול תקין של העיריה וגופיה השונים,
תוך מתן דגש לעקרון הייצוג היחסי שמחייב מתן ייצוג הולם
לכל הסיעות ויחד עם זאת לא לאפשר למי שכוחו האלקטוראלי אינו גדול לסכל את הניהול התקין בהבעת עמדות אולטימטיביות ו/או גישה סרבנית.

אני מקווה שבהארת הדברים, שהגם שאינם חלק מפסקי הדין, הרי הם מתיישבים עם האמור בהם ובכך יהיה לקדם ניהול ראוי ותקין של עירית בני ברק וגופיה וְוַעדותיה, לטובת כל תושבי העיר.
בנסיבות- לא ראיתי לפסוק הוצאות, גם כביטוי לרצון טוב של הסיעות שנבחרו לנהל את העיר לטובת רווחת תושביה.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תש"פ, 22 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.










עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 12014-12/18 אברהם קאהן, משה מלאכי, יחזקאל שפירא נ' עיריית בני ברק, אברהם רובינשטיין, אריאל ניר (פורסם ב-ֽ 22/12/2019)