פסקי דין על שרה כהן | פסקי דין על אייל בר לב

20192-04/19 תק     24/12/2019




תק 20192-04/19 שרה כהן נ' אייל בר לב












בית משפט לתביעות קטנות בכפר סבא

ת"ק 20192-04-19 כהן ואח' נ' בר לב ואח'




בפני

כבוד השופט עמית
חיים לחוביצקי

התובעת

והנתבעת שכנגד
שרה כהן


נגד

הנתבע

והתובע שכנגד
אייל בר לב


לתובעת: עו"ד אבי גולדבליט
הנתבע לעצמו


פסק דין



לשם הקיצור תיקרא התובעת והנתבעת שכנגד להלן: "התובעת", והנתבע והתובע שכנגד ייקרא להלן: "הנתבע".

הנתבע הוא עורך דין במקצועו.

לפניי תביעותיהם ההדדיות של הצדדים בקשר לדרך ואופן ייצוגו של הנתבע את התובעת בתביעה ייצוגית שהגיש בשמה ב-ת"צ 45990-03-17 של בית המשפט המחוזי מרכז- לוד, כנגד חברת פאלאס תעשיות נטו (2014) בע"מ ועוד 3 נתבעות אחרות
(להלן: "ת"צ").

טענות התובעת כנגד הנתבע, בקליפת אגוז, הן כי הכין את הת"צ באופן רשלני עד כי ביהמ"ש, שם, המליץ בפני
ה להסתלק ממנה, והיא אומנם הסתלקה ממנה תוך חיובה בהוצאות בסך 9,000 ₪. באשר לסכומי התביעה, תובעת היא מידי הנתבע את סכום ההוצאות בה היא חוייבה- 9,000 ₪, סכום נוסף של 2,000 ₪ בעבור נרות, המוצר נשוא הת"צ, אותם רכשה בעצת הנתבע, 2,000 ₪ נוספים בעבור הוצאות דלק ואחרות ו-18,000 ₪ בעבור עגמת נפשה. בסיכומיו, חזר בו ב"כ התובעת מהתביעה על סך 2,000 ₪ בעבור נרות, משלא הוצגו לפניי קבלות המעידות על רכישת נרות בסכום כלשהו.

בתביעתו שכנגד, תובע הנתבע מידי התובעת שכר טרחתו בסכום של 25,000 ₪.

אדון תחילה בתביעת התובעת:

לאחר שמיעת ההוכחות, טיעוני הצדדים בכתבי טענותיהם ובסיכומיהם ולאחר ששקלתי הראיות שהוגשו לפניי, אין עוד חולק על קביעת בית המשפט בת"צ (כב' השופטת מיכל נד"ב), כי הנתבע התרשל באופן הגשת הת"צ והבקשה לאישורה כתביעה ייצוגית. פרוטוקול הדיון בת"צ מיום 19/10/17 הוגש לפניי ומתוכו, ומכתב התביעה שלפניי, עולה כי הוגשה כנגד הנתבעות שם לאחר שהתובעת מצאה שבחבילות נרות ששווקו, ושעליהן נרשם כי הן מכילות 50 נרות, מצוי מספר קטן יותר של נרות- בין 45 ל-49 נרות החבילה.

ואומרת כב' השופטת נד"ב במהלך הדיון:
"ביהמ"ש מפנה את ב"כ המבקשת לליקויים חמורים בהגשת הבקשה לאשר התובענה כייצוגית, לבקשה לא צורף תצהיר כלל. לתובענה צורף תצהיר שהוא תצהיר כללי, שטחי וכל שנאמר בו שרלבנטי בנושא הרכישה הוא: "במהלך חודש מרץ 2017 רכשתי במספר רשתות ומרכולים את המוצר". בתצהיר אין כל פירוט של הרשתות והמרכולים שבהם נרכש לכאורה המוצר, אף שהתובענה הוגשה נגד רשתות ומרכולים ספציפיים. כמו כן, לבקשת האישור ולתובענה
לא צורפה כל אסמכתא, ובעיקר לא צורפו חשבוניות המעידות על רכישה של המוצר הנטען. בכתב התשובה צורפו חשבוניות, אולם החשבוניות שצורפו מועדיהן מאוחרות למועד הגשת התביעה הייצוגית. בית המשפט הביע דעתו
כי כך אין מגישים תובענה ייצוגית והציע לב"כ המבקשת להסתלק מהתובענה, וככל שיש לו תובענה ראויה, יגיש אותה בצורה הולמת כנדרש להגשת תובענה ייצוגית".
(עמ' 1 שו' 21 עד עמ' 2 שו' 9 לפרוטוקול שם).

אחר הדברים האלה, הודיע הנתבע לבית המשפט, בשם התובעת, כי התובעת מסתלקת מן התובענה וכי תגיש תביעה ייצוגית ובקשה לאישורה אחרת כהמלצת ביהמ"ש.

בפסק דינה אומרת כב' השופטת נד"ב בין היתר:
"...לאור הערות ביהמ"ש שנרשמו לעיל לעניין צורת הגשת התובענה והבקשה לאשרה שהוגשה ברשלנות וללא כל ביסוס ראוי, וכן לאור טענת ב"כ המשיבות, אני סבורה כי יש מקום לפסוק הוצאות בגין ההסתלקות לרבות בשל הודעת ב"כ המבקשת שבכוונתו להגיש תובענה כדבעי חלף התובענה הנדונה (הדגשה שלי- ח.ל.) בהתחשב בכך שמדובר בשלוש משיבות ובכך שהגישו כתב
תשובה מפורט, וכאמור בהתחשב בליקויים בתובענה שהוגשה, אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיבות
בסכום של 9,000 ₪".



לפניי, כאמור, לא חלקו הצדדים על קביעותיה של כב' השופטת נד"ב מהן עולה כי הנתבע אכן התרשל באופן הכנת והגשת הת"צ והבקשה לאישורה. אף על פי כן, אין בידי לפסוק לתובעת מידי הנתבע את סכום ההוצאות, וכפועל יוצא גם לא את הסכומים האחרים אותם היא תובעת, מהנימוקים הבאים:

1.
כפי שעולה מהחלטת כב' השופטת נד"ב ההוצאות שנפסקו לחובת התובעת נפסקו, בין היתר, "...בשל הודעת ב"כ המבקשת
שבכוונתו להגיש תובענה כדבעי חלף התובענה הנדונה" (עמ' 3 שו' 31 עד 32 לפסק הדין).

מוסר הנתבע בעדותו, לשאלת ב"כ התובעת בחקירתו הנגדית, כי התובעת לא רק שאישרה לנתבע להגיש תביעה ייצוגית חדשה, חלף זו ממנה הסתלקה, אלא אף דרשה זאת במפגיע באולם בית המשפט. לדבריו, התובעת התפרצה באולם בית המשפט ואמרה שהיא עומדת על הגשת תביעה ייצוגית חדשה והיא עושה כן בשליחות הציבור, ולכן היא דורשת את בירור התביעה הייצוגית לגופה. כשהודיע הנתבע לביהמ"ש על כוונתו להגיש תביעה ייצוגית חדשה הוא עשה כן על פי דרישתה המפורשת של התובעת כפי שבאה לידי ביטוי גם באולם ביהמ"ש וגם לאחר הדיון. גרסתו זו של הנתבע נתמכת בעדותו של עו"ד אלי רייך ממשרדו בעדותו לפניי , ובדברי התובעת עצמה כשהודתה בעדותה לפניי כי "לפני שניתן פסק הדין, יכול להיות שאמרתי לשופטת שבכוונתי להגיש תביעה חדשה מתוקנת" (עמ' 5 שו' 21-22 לפרו').

על רקע האמור, נחה דעתי כי התובעת דרשה מהנתבע להגיש תביעה ייצוגית ובקשה לאישורה מתוקנת, הן במהלך הדיון בת"צ ואני מאמין לנתבע ולעו"ד רייך במוסרם כי זו הייתה בקשת התובעת גם לאחר שהסתיים הדיון בת"צ. בגוף פסק הדין עולה בבירור שיתכן מאוד שהתובעת לא הייתה מחוייבת בהוצאות לו הצהירה בבית המשפט כי אין בכוונתה להגיש ת"צ מתוקנת ואולם היא הצהירה הצהרה הפוכה.

מוכן הייתי לקבל כי אין לזקוף הצהרתה זו לחובתה של התובעת לו עמדה על הגשת התביעה הייצוגית המתוקנת בהמשך הדרך. ואולם, לא נסתרו גרסאות הנתבע ועו"ד רייך שלאחר שעמלו שעות רבות על הכנת תביעה ייצוגית ובקשה לאישורה חדשות, זנחה התובעת כוונתה זו ולא דרשה להגישה, לא באמצעות הנתבע, לא באמצעות עו"ד רייך ולא באמצעות עו"ד אחר.

כאמור, מגוף פסק הדין עולה כי ההוצאות שנפסקו לחובתה נפסקו גם, ואולי בעיקר, משום שהצהירה כי בכוונתה להגיש ת"צ מתוקנת. משזנחה התובעת לאחר מכן כוונתה זו, ולא דרשה להגישה, אין לה אלא לבוא בטרוניה על עצמה. אם לא היה בכוונתה להגיש ת"צ מתוקנת או שחזרה בה לאחר הדיון שם מכוונתה זו,
ואם בכל זאת הצהירה בבית המשפט שהיא עומדת על הגשת ת"צ מתוקנת, הרי שהחמיצה הזדמנות פז להימנע מהוצאות ואין היא יכולה לגלגל התנהלותה זו על הנתבע.

2.
הזדמנות שניה להימנע מהוצאות החמיצה התובעת משדחתה הצעת פשרה נדיבה שהוצעה ע"י ב"כ הנתבעת 1 בת"צ – פאלאס בע"מ.


הוכח לפניי בעדויותיהם של הנתבע ושל עו"ד רייך כי ביום 2/11/17, כשבועיים לאחר שהסתיים הדיון בת"צ, התקיימה פגישה בה השתתפו ב"כ פאלאס בע"מ- עו"ד דולב, עו"ד רייך והנתבעת, אליה הצטרף לקראת סופה גם הנתבע.


ייאמר ראשית, כי במועד הפגישה, טרם הוגשה תביעה ייצוגית כלשהי והצדדים היו רשאים להגיע באותו השלב להסדר של פשרה מחוץ לכותלי ביהמ"ש.


התובעת טענה תחילה כי לא התקיימה פגישה כזו כלל. בהמשך מסרה שאם התקיימה היא לא הייתה נוכחת בה, לבסוף הודתה, אם כי בחצי פה, שהייתה פגישה, היא הייתה נוכחת אולם המתינה מחוץ לחדר בו התקיימה הפגישה. בעדותה הראשית חזרה ואמרה שלאחר הדיון בת"צ לא רצתה עוד להמשיך, כי לא היה הסכם וכי לא התנהל משא ומתן לקראת הסכם של פשרה ולא ידוע לה דבר על משא ומתן כזה- וראה עמ' 4
שו' 6-8, שו' 17, שו' 20-21, שו' 23-24, עמ' 5 שו' 24-25 לפרוטוקול. העולה מדברי התובעת עד שלב זה
הוא שלא התקיימה פגישה בין עורכי הדין ובינה ביום 2/11/17. והנה, בעמ' 5 שו' 28-20 לפרו', בתשובה לשאלה בחקירתה הנגדית, אומרת התובעת: "...הייתה פגישה ב-2/11 אבל לא היה הסכם. אני הייתי בחוץ והם דיברו. הם לא העבירו לי כל מה שהם דברו. אני לא שמעתי מה הם דיברו. אני יודעת שלא הושגה פשרה".


עיננו הרואות כיצד שינתה התובעת טענה, מגירסה לפיה לא התקיימה פגישה ביום 2/11/17 ועד להודאה כי התקיימה, אך היא המתינה בחוץ. על רקע זה מעדיף אני את גרסאות הנתבע ועו"ד רייך לפיהן, ביום 2/11/17 התקיימה פגישה בה השתתפו עו"ד רייך, עו"ד דולב מטעם פאלאס בע"מ, התובעת ובהמשכה הצטרף גם הנתבע. גרסתם נתמכת בתרשומות שערכו לאחר אותה פגישה וכוונתי לתרשומת עו"ד רייך שצורפה לכתב ההגנה ולתרשומת שערך הנתבע ביום הפגישה ממש – נ/4. נ/4 נרשם על גב מכתב שקיבל הנתבע בדוא"ל ובו הזמנה
להשתתף בפגישה עם עו"ד דולב ביום 2/11 שעה 15:00 במשרדי מיתר ברמת גן. על גב אותו המכתב רשם הנתבע את זיכרון דבריו כשבכותרת התרשומת מופיע התאריך 2/11/17.


העיד הנתבע, וכך גם רשם בנ/4, כי לצרכי פשרה הציע עו"ד דולב לתובעת ולנתבע כי הוא יוותר על ההוצאות שנפסקו כנגד התובעת בהחלטת כב' השופטת נד"ב מיום 19/10/17, כי הנתבעת תפוצה בסכום של 10,000 ₪, כי הנתבע יקבל שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ - הכל כנגד וויתורה של התובעת על הגשת תביעה ייצוגית מתוקנת. עו"ד רייך הודיע לתובעת, בנוסף, כי הוא מוותר על מחצית שכר טרחת עו"ד, בסך 12,500 ₪ לטובת התובעת בנוסף ל-10,000 ₪ שהוצעו לה. למרות המלצותיהם, ואף הפצרותיהם, של עורכי דינה להסכים להסדר,
התובעת דחתה את הצעת הפשרה והודיעה שלא
תסתפק בפיצוי הנמוך ממיליון ₪, כדי שתימנע מהגשת תביעה ייצוגית מתוקנת.


גרסתו זו של הנתבע, בעדותו ובמסמך נ'4 נתמכת תמיכה כבדת משקל בתרשומת שערך עו"ד רייך. עו"ד רייך רשם את תרשומתו מספר שבועות לאחר המועד 2/11/17 ואולם, תוכנו זהה לתרשומת שערך הנתבע בנ/4. בעדותו הוסיף עו"ד רייך רכיב נוסף קרי, כחלק מהסכם הפשרה תתרום פאלאס בע"מ סך של 40,000 ₪ לגוף ציבורי כלשהו. נראה שעו"ד רייך בלבל בין הסדר זה ובין הסדר אחר בת"צ אחרת שהגישה התובעת כנגד חברת הנמל, שם הוסכם על העברת סכום זה לאותו גוף ציבורי. ואולם, עניין זה לא מופיע בזיכרון דבריו של עו"ד רייך בקשר לפרשה זו.

על בסיס כל האמור לעיל, אני דוחה את גרסת התובעת כי לא הוצע הסדר של פשרה המתואר
מחוץ לכותלי ביהמ"ש, עוד טרם הוגשה תביעה ייצוגית מתוקנת. אני מעדיף לעניין זה את גרסת הנתבע.

כאמור, כחלק מהסדר הפשרה הוצע לתובעת ביטול ההוצאות שנפסקו נגדה. התובעת דחתה הצעה זו ולא דרשה, תחתה, להגיש את התביעה הייצוגית המתוקנת. בעדותה הודתה שלא הייתה מעוניינת עוד בכך. בכך החמיצה התובעת הזדמנות שניה לביטול ההוצאות.


במהלך הדיון ביקשה התובעת להגיש דף חשבון בנק שלה להראות כי שילמה בפועל הוצאות לפאלאס בע"מ בסך 9,000 ₪. הנספח כלל מספר תשלומים ע"ס 6,000 ₪ כל אחד ועוד 3,000 ₪ כל אחד מבלי שצוין למי הועברו סכומים אלה. טען הנתבע כי ידוע לו שאלה סכומי מזונות אותם משלמת התובעת בעבור נכדה. מספר ימים לאחר שהסתיים הדיון בתיק זה, ביקש ב"כ התובעת להגיש מסמך אחר ובו פירוט המוטבים בסכומים השונים, להראות שהועברו גם 6,000 ₪ וגם 3,000 ₪ לפאלאס בע"מ. הנתבע התנגד להגשת המסמך ובסופו של דבר דחיתי את הבקשה בהתחשב בשלב בו ביקשה התובעת להגיש את המסמך, ובהתחשב בכך שהמסמך לא ענה להגדרת המונח "רשומה מוסדית" על פי סעיף 41 ו-41א לפקודת הראיות. ואולם, גם אם שילמה התובעת את סכום ההוצאות לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה לאחר שמצאתי כי ניתנו בידה
2 הזדמנויות להימנע מתשלום הוצאות והיא החמיצה אותן. במצב דברים זה, אין היא יכולה
להיפרע מהנתבע סכום זה גם אם התרשל באופן הגשת הת"צ.

ומכאן לתביעה שכנגד:

טוען הנתבע כי משדחתה התובעת את הצעת הפשרה, מנעה היא בכך ממנו שכר טרחה בסכום של 25,000 ₪, סכום אותו הוא תובע מידה בתביעתו שכנגד. בסעיף 7 לכתב הגנתו אומר הנתבע:
"תביעה חסרת תום לב זו לא הייתה באה לעולם לולא העובדה כי הנתבע נאלץ להגיש תביעה כנגד התובעת ללשכת ההוצל"פ בנתניה בגין אי תשלום שכר טרחתו, בניגוד להסכם שכר טרחה עליו חתמה התובעת".

הנה כי כן, הנתבע כבר הגיש תביעה מקבילה לתשלום שכר טרחתו בלשכת ההוצל"פ בנתניה ויש להימנע מכפל הליכים על בסיס אותה עילה. בסיכומיו טוען התובע כי תביעתו בנתניה היא בקשר לשכר טרחה בסכום אחר ובעניין אחר, על פי הסכם שכר טרחה. ראשית ייאמר כי לא אלה הדברים שנאמרו בסעיף 7 לכתב ההגנה, ממנו ניתן ללמוד כי מדובר בשכר טרחה בתיק זה. שנית, הנתבע לא טרח להציג לפניי את הסכם שכר הטרחה הנזכר בסעיף 7 בכתב הגנתו לצורך בדיקה אם אין המדובר בכפל תביעות על בסיס עילה זהה. הנתבע גם לא המציא נתונים אחרים כלשהם לצורך קביעה שאומנם מדובר בעילה שונה ובכל מקרה, יעילות הדיון מחייבת צירוף כל תביעותיו לשכר טרחה במקום אחד. על בסיס האמור עלי לדחות את התביעה שכנגד.



התוצאה היא שאני דוחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד.

בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו ואין אני עושה צו להוצאות.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי מרכז בלוד בתוך 15 יום מיום קבלת הצדדים את פסק הדין לידיהם.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין.



ניתן היום,
כ"ו כסלו תש"פ, 24 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 20192-04/19 שרה כהן נ' אייל בר לב (פורסם ב-ֽ 24/12/2019)