פסקי דין על יובל דותן | פסקי דין על דרור דותן | פסקי דין על משק אחים צוריאל | פסקי דין על חנוך עדי זהב - עו"ד |

154/05 א     19/03/2006




א 154/05 יובל דותן,דרור דותן נ' משק אחים צוריאל בע"מ,חנוך עדי זהב - עו"ד




7
בתי המשפט

א 000154/05
בבית המשפט המחוזי בחיפה
19/03/2006
תאריך:
כבוד השופט עודד גרשון

בפני
:
1. יובל דותן

2. דרור דותן

בעניין:
המבקשים
שמואל בן-חיים

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. משק אחים צוריאל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ר. בן ארי

2. חנוך עדי זהב - עו"ד
המשיבים


פ ס ק - ד י ן


1. לפני בקשה -

"(...) להורות לבורר - משיב מס' 2, ליתן פסק בורר בבוררות המתנהלת בפני
ו בין המבקשים והמשיבה מס' 1 תוך המועד שיקצוב לו בית המשפט.
כמו כן מתבקש בית המשפט הנכבד להאריך את המועד למתן פסק בורר".

2. השתלשלות העניינים

א. המבקשים שימשו כמפיצים וסוכנים של המשיבה בין השנים 1993 - 1999. בשנת 1999 הודיעה המשיבה למבקשים באופן חד צדדי על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.

ב. בין הצדדים התגלעו מחלוקות כספיות, בין היתר באשר לסיום ההתקשרות ביניהם. הסכסוך הועבר להכרעת הבורר, עו"ד חנוך עדי זהב (להלן - "הבורר"), שמונה ביום 13.2.01.

ג. ביום 13.3.02 ניתן על ידי הבורר פסק בוררות חלקי בשל כך שהמבקשים לא הגישו תצהירי עדות ראשית. זאת, כאשר המבקשים היו מיוצגים על ידי בא כוחם הקודם.

ד. המבקשים העבירו את ייצוגם לידי באי כוחם הנוכחיים, אשר הגישו בשמם בקשה לביטול הפסק בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א. 324/02).

ה. ביום 9.6.02 הורתה כבוד השופטת וסרקרוג לאמור:

"2. אשר על כן, מוצע לצדדים, כי הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מהיום. בכפוף לתשלומם, יבוטל פסק הבוררות החלקי בנושאים האחרים (למעט נושא ההוצאות), ויוגשו תצהירי הנתבעים בפני
הבורר תוך 30 ימים מהיום (עד ליום 9.7.02), כך שניתן יהיה לקדם את הדיון בפני
הבורר ולסיימו במועד מוקדם יותר סביר.

3. לא תהיה הסכמה של הצדדים להצעה הנ"ל, יתקיים הדיון בפני
ביום 26.6.02 שעה 09.45".

ו. ביום 26.6.02 נתנה כב' השופטת וסרקרוג

פסק דין
שבו נקבע, בין היתר, כי ראוי שהצדדים יחזרו לנהל את הבוררות בפני
הבורר.

ואומנם, בסופו של דבר הוסכם על ביטול פסק הבורר והחזרת הענין לדיון בפני
הבורר.

ז. לאחר ביטול פסק הבורר, כאמור לעיל, קבע הבורר, עו"ד חנוך עדי-זהב, ישיבת בוררות ליום 23.10.02, ישיבה שנדחתה בסופו של דבר ליום 2.12.02.

גם המועד הנ"ל נדחה בסופו של דבר, הפעם לבקשתם של המבקשים, ליום 9.1.03.
ח. המשיבה הגישה בפני
הבורר בקשה לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה. בהחלטתו מיום 30.3.03 דחה הבורר את בקשת המשיבה.
ט. ביום 25.2.03 הגישו המבקשים בפני
הבורר בקשה לתיקון כתב התביעה. המשיבה התנגדה לבקשה ובהחלטתו מיום 30.3.03 נעתר הבורר לבקשה והתיר את תיקון כתב התביעה כמבוקש.

י. המשיבה הודיעה לבורר כי הסכם הבוררות פקע וכי תפקידו הסתיים. המבקשים התנגדו להודעה זו ובהחלטתו מיום 27.4.03 קבע הבורר כי הסכם הבוררות לא פקע וכי על הצדדים להמשיך בהליך שלפניו.

יא. המשיבה פנתה לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה על דרך המרצת פתיחה (ה"פ 125/03) ובה ביקשה כי יינתן

פסק דין
הצהרתי לפיו הסכם הבוררות פקע עקב התמשכות ההליכים וכי הבורר חרג מסמכותו כאשר החליט על צירוף חברת שחר טובין להליך.

יב. ביום 24.11.03 נתן בית המשפט המחוזי (כב' השופט רון שפירא) את פסק דינו במסגרת המרצת הפתיחה 125/03 ותחת הכותרת "סיכום" כתב בית המשפט לאמור:

"בסיכומו של דבר אני פוסק לטובת המבקשת במובן זה שאני קובע כי צירוף החברה שחר טובים בע"מ כצד לבוררות מהווה חריגה מסמכותו של הבורר וכל דיון שיתקיים ביחד עם חברה זו, במסגרת הליך בוררות, יהיה בחוסר סמכות.

יחד עם זאת, אין מניעה לקיים את הבוררות כפי שהסכימו הצדדים מלכתחילה, דהיינו: בין המבקשת (היינו, המשיבה שלפני. ע.ג) לבין המשיבים 1 - 2 בלבד, כאשר יהיה על הבורר לסיים את הבוררות בתוך שלושה חודשים מיום שיגיע לצדדים ולבורר

פסק דין
זה. במסגרת הבוררות ניתן לדון גם בכתב התביעה המתוקן ככל שהוא מתייחס לצדדים המוסכמים לבוררות זו".
יג. לאחר החלטת כב' השופט שפירא שבו הצדדים להתדיין בפני
הבורר ובהתאם להחלטתו הגישו הצדדים תצהירי עדויות ראשיות. בתאריכים 13.1.04 ו- 19.1.04 נשמעו ראיות הצדדים בפני
הבורר.

יד. כתום שמיעת הראיות בפני
הבורר, ביום 19.1.04, הורה הבורר על הגשת סיכומי טענות בכתב וציין כי "לבקשת ב"כ הצדדים יוארך המועד למתן פסק בוררות עד 30.4.04".

טו. המבקשים הגישו את סיכומיהם בפני
הבורר בתחילת חודש מרץ 2004 והמשיבה הגישה את סיכומיה ביום 25.4.04.

סיכומי הצדדים הוגשו לבורר במועדים שבהם הוגשו על פי בקשות מוסכמות להארכת המועד להגשתם.

טז. למרות שחלף זמן רב מאז הגשת הסיכומים האחרונים, טרם ניתן פסק הבורר.

יז. ביום 28.12.04 פנתה באת כוחם של המבקשים לבורר במכתב שבו ביקשה כי פסק הבורר ינתן בהקדם (נספח ה' לבקשה).

יח. ביום 29.12.04 כתב ב"כ המשיבה עו"ד דרור גולדשטיין מכתב לבורר והודיעו כי עמדת המשיבה היא שהסכם הבוררות והבוררות "פקעו זה מכבר ומכאן גם תוקף מינויך כבורר פקע, אין לטענתינו בסמכותך ליתן עוד פסק בורר" (נספח ח' לבקשה).

יט. ביום 4.1.05 שבו המבקשים וכתבו מכתב לבורר שבו הביעו את עמדתם ביחס לטענתו הנ"ל של עו"ד גולדשטיין ושבו וביקשו מן הבורר "ליתן פסק בורר בתיק זה ללא דיחוי נוסף" (נספח ט' לבקשה).

כ. על שום כך קמו המבקשים והגישו את התובענה שלפני ובה עתרו לסעדים המפורטים לעיל.
3. טענות המבקשים

א. המבקשים טענו כי לאור נסיבות הענין כמפורט לעיל, כאשר ההתדיינות נסתיימה, נשמעו ראיות והוגשו סיכומים, "היה על הבורר ליתן פסק בורר זה מכבר". לטענתם, עיכוב מתן הפסק "ללא כל הצדקה, הינו תמוה ביותר" ויש בו כדי לפגוע בהם ולקפח את זכותם הבסיסית כי תביעתם תתברר ותוכרע.

לטענת המבקשים, לא זו בלבד שהעיכוב הבלתי סביר למתן פסק הבורר אינו מוצדק, "אלא שהוא מנוגד להחלטתו של כב' השופט ר. שפירא מיום 24.11.03 אשר קבע כי הבוררות בין הצדדים תסתיים תוך שלושה חודשים".

ב. המבקשים טענו כי מאחר והמשיבה פנתה אל הבורר וטענה לפקיעת הבוררות רק לאחר שהם, המבקשים, פנו אל הבורר וביקשו ממנו לתת את פסקו ללא דיחוי, כאשר לפני כן המשיבה לא פנתה אל הבורר ולא נשמעה מפיה כל טענה בענין, הרי שהתנהגותה האמורה "מעידה על הסכמתה של המשיבה, בין אם הסכמה מכללא ובין על ידי התנהגות להארכת מועד למתן פסק בוררות".

ג. עם זאת, "למען הזהירות בלבד", עתרו המבקשים להאריך את המועד למתן פסק הבורר מכוח סמכותו של בית המשפט כקבוע בסעיף 19 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן - "החוק").

המבקשים טענו כי מדובר בסמכות "רחבה ביותר" וכי בית המשפט "אינו זקוק לטעמים מיוחדים על מנת להאריך את המועד והוא רשאי להאריך את המועד לכל תקופה שתיראה לו גם בדיעבד, כלומר גם אם המועד חלף".

לטענת המבקשים, השלב המתקדם ביותר ו"הכמעט סופי" של הבוררות מצדיק הארכת המועד למתן פסק הבוררות.

ד. המבקשים הוסיפו וטענו כי נסיבות העניין שלפנינו מחייבות הארכת מועד למתן פסק הבורר בין היתר מאחר והעיכוב במתן פסק הבורר לא נגרם בעטיים וכולו פרי התנהגותו של הבורר עצמו.

ה. המבקשים טענו כי "לא ייתכן כי בשלב מתקדם זה, לאחר שהדיונים כבר הסתיימו ובעוד הצדדים ממתינים לפסק הבורר, תטען המשיבה כי הבוררות פקעה, טענה הנגועה בחוסר תום לב והמשיבה אף מנועה מלהעלותה".

יתרה מזאת, טענו המבקשים, בטענתה של המשיבה "אין (...) כל הגיון והיא לוקה בחוסר סבירות מהותי שכן קבלת הטענה תגרום לפתיחת ההתדיינות הארוכה והסבוכה מתחילתה, וזאת לאחר שההתדיינות אצל הבורר כבר נסתיימה וכל שנותר הוא לקבל את פסק הבורר".

ו. המבקשים טענו כי טענת המשיבה בדבר פקיעת הבוררות מוכיחה כי היא עושה כל אשר לאל ידה על מנת להתחמק מהכרעה בסכסוך ולהתיש את המבקשים כלכלית ונפשית, עד שיוותרו על תביעתם.

4. טענות המשיבה

א. המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה על הסף. זאת, הן משום שבית המשפט איננו מוסמך להאריך מועדים שנקבעו על ידי הבורר עצמו; והן משום שלאחר שהגישה בשעתה לבית המשפט בקשה להכריז על פקיעת הבוררות הסכימו הצדדים ביניהם במפורש כי הבוררות תוארך "עד למועד שכבר חלף לפני זמן רב".

ב. המשיבה טענה כי עוד בהליך בפני
כב' השופטת וסרקרוג נתנה המשיבה את הסכמתה לחזור ולהתדיין בפני
הבורר בכפוף להנחה ולהחלטה כי פסק הבורר יינתן בתוך שלושה חודשים או, לכל היותר, תוך זמן סביר. אולם בפועל לא כך קרה והמשיבה נאלצה להגיש, לאחר חודשים ארוכים שפסק הבורר לא ניתן, המרצת פתיחה לבית המשפט על מנת שיורה על פקיעת הליך הבוררות.
ג. המשיבה הדגישה בטענותיה שבפסק דינו מיום 24.11.03 הורה כב' השופט שפירא כי על הבורר ליתן את פסקו בתוך 3 חודשים.

המשיבה ציינה כי אף שהבוררות אמורה היתה כבר להסתיים, הסכימו הצדדים להארכת תוקפה, לשם מתן פסק הבורר עד ליום 30.4.04.
לטענת המשיבה -

"אלא שבשל הצורך בהארכת תוקף הבוררות לשם הגשת סיכומיהם, הסכימו הצדדים, באופן מפורש, כי המועד למתן פסק הבורר מוארך אך ורק באותם הימים בהם הגישו הצדדים את סיכומיהם. הסכמה זו מצאה ביטויה בבקשות (המוסכמות) ההדדיות שהגישו הצדדים לבורר להארכת המועד להגשת הסיכומים (...) שבו ציינו הצדדים כי הם מתחייבים (...) שלא להעלות טענות כלפי הבורר באשר למועד מתן הפסק, וזאת אך ורק בכל הנוגע לפרק הזמן בו הוארכו המועדים להגשת סיכומי הצדדים". (ההדגשות במקור. ע.ג.).

לטענת המשיבה -

"בהתאם להסכמתם המפורשת של הצדדים, המועד האחרון למתן הפסק היה ביום 17.6.04:

18.1 בישיבה מיום 19.1.04 קבע הבורר כי הצדדים יסיימו להגיש סיכומיהם עד ליום 13.3.04 וכי פסק הבורר ינתן על ידו עד ליום 30.4.04.

18.2 מכאן כי הבורר קבע למעשה כי הפסק ינתן על ידו בתוך 48 ימים מתום הגשת סיכומי הצדדים (48 ימים מיום 13.3.04 - המועד שנקבע להגשת הסיכומים ועד ליום 30.4.04 - המועד שנקבע למתן הפסק).

18.3. לפיכך, מאחר והמועד האחרון להגשת סיכומי הצדדים נקבע ליום 13.3.04 ומאחר והסיכומים האחרונים (מטעם המשיבה) הוגשו ביום 25.4.04, הרי שהבוררות הוארכה, בהסכמה, רק עד ליום 17.6.04 (48 ימים מיום הגשת הסיכומים ועד למועד בו היה אמור להינתן הפסק)".

ד. לאור האמור לעיל טענה המשיבה כי על הבורר הוטלה, למעשה, הגבלה משולשת:

האחת, החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט שפירא) שקבעה כי הבוררות תסתיים בתוך 3 חודשים, היינו עד ליום 24.2.04, וזאת לאחר שבית המשפט המחוזי החליט כשנה וחצי קודם לכן כי הבוררות תסתיים תוך זמן סביר (ולמעשה האריך את הבוררות ב- 3 חודשים, לפי סעיף 25 לחוק הבוררות).

השניה, החלטת הבורר עצמו, שקבע כי פסק הבורר יינתן עד ליום 30.4.04.

השלישית, הסכמתם המפורשת של הצדדים, אשר הסכימו ביניהם כי הבוררות תסתיים בתוך מועד מסוים (17.6.04), מועד אשר חלף זה מכבר.

ה. המשיבה טענה כי לאור האמור לעיל מנועים המבקשים מלטעון כי יש להאריך את תוקף הבוררות. זאת, משום שאלמלא הוסכם על הארכת תוקף הבוררות לתקופה קצובה, הרי שלאור הסכמות קודמות בין הצדדים לא היתה המשיבה מעלה על דעתה להאריך את תקופת הבוררות פעם נוספת, לאור התמשכותה הבלתי סבירה.

ו. המשיבה טענה כי הסכמתם המפורשת של הצדדים לפיה פסק הבורר יינתן לא יאוחר מיום 17.6.04, הינה הסכמה שהתנתה על סמכותו של בית המשפט להאריך את הבוררות לפי סעיף 19 לחוק, והביאה לפקיעתו של הסכם הבוררות.

לפיכך, טענה המשיבה, הסכמת הצדדים כי פסק הבורר יינתן עד למועד מסוים שחלף, בלא שהוארך בהסכמת הצדדים, מאיינת את סמכותו של בית המשפט להתערב בהסכמת הצדדים.
ז. לחלופין טענה המשיבה כי המועד (המוארך) למתן פסק הבורר הינו מועד שנקבע על ידי הבורר וככזה אין בית המשפט מוסמך להאריכו.

המשיבה טענה כי בהחלטת הבורר מיום 12.2.04 בה דחה את בקשת המבקשים להגשת כתב תשובה לסיכומי המשיבה קבע הבורר כי "לאור לוח הזמנים שקצב בית המשפט המחוזי בחיפה, ומאחר ואין הסכמה של שני הצדדים לבקשת המשיבה (המבקשים בענייננו - ע.ג.), ומאחר וקבעתי כי לא תינתנה כל דחיות מועדים נוספות, הריני דוחה את הבקשה".

לפיכך טענה המשיבה כי הבורר קבע את מועד סיום הבוררות.

ח. לחלופין טענה המשיבה כי בהסכמת הצדדים לסיים את הליך הבוררות בתוך תקופה קצרה יש אינדיקציה לכך שהצדדים התכוונו לכך שהסכם הבוררות יפקע ביום 17.6.04, גם אם אין הסכמתם מפקיעה בפועל את הסכם הבוררות.

המשיבה הוסיפה וטענה כי אף אם לבית המשפט קיימת סמכות להאריך את המועד למתן פסק הבורר בדיעבד, הרי שאין מקום להורות על הארכת תוקף הבוררות וזאת מהטעמים הבאים:

הארכת הסכם הבוררות אינה עולה בקנה אחד עם כוונתם המפורשת של הצדדים להסכם הבוררות, אשר הסכימו ביניהם, הן קודם העברת הסכסוך לבורר לתחום את משך הבוררות לתקופה של 3 חודשים והן לאחר שבית המשפט המחוזי החזיר את ההליך לבורר - להאריך את תוקף הבוררות למשך תקופה קצובה.

גילויים של פגמים רציניים בהליך הבוררות - המשיבה טענה כי אופן ניהולו של הבורר את ההליך עד כה, לרבות החלטותיו השגויות וכן הימשכות ההליך בצורה בלתי סבירה ובניגוד להסכמת הצדדים, להחלטת בית המשפט ולהחלטת הבורר עצמו, גורמת למשיבה עינוי דין, שבעטיו יש להימנע מהארכת הבוררות.

חוסר אמון בבורר - המשיבה טענה כי אין מקום להאריך את הבוררות מקום שהצדדים מביעים חוסר אמון בסיסי בבורר.

המשיבה טענה כי חוסר האמון שלה בבורר נובע מהעובדה כי הבורר אינו מצליח להביא את הבוררות לסיומה וזאת במשך כ-4 שנים, בין היתר, בשל אי מתן פסק בורר למרות שחלפו חודשים ארוכים מן המועד שבו היה עליו לעשות כן. זאת, בנוסף להחלטות שנתן, שבגינן הגישה המשיבה את המרצת הפתיחה להצהיר על פקיעת הבוררות.

המשיבה הוסיפה וטענה כי אף המבקשים הביעו חוסר אמון בבורר, וזאת במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי (כב' השופט שפירא). לפיכך, טענה המשיבה, במקום בו איבדו הצדדים את אמונם בבורר, אין טעם ומקום להאריך את משך הבוררות. המשיבה הפנתה בהקשר זה לה"פ 1213/89 תאומים תחנות דלק נגד עמיר חברה, תק-מח 90(1), 1 בעמ' 3.

המשיבה טענה כי "לא יכול להיות חולק, כי אין טעם להחזיר ההליך בפני
הבורר, בו אין הצדדים נותנים אמון, וכי כל צד יוכל, ככל שיהיה לו "צורך בכך", לעתור לבית המשפט בבקשה לפסילת הבורר".

המשיבה הוסיפה וטענה כי הליך הבוררות הינו הליך וולונטרי שאין לכפותו על הצדדים ושכך יש לפרש את הוראות חוק הבוררות. ומאחר והצדדים הסכימו ביניהם על בירור הסכסוך בהליך של בוררות, חזקה כי עשו כן לאור אופיו ויתרונותיו של מוסד הבוררות, אשר המטרה העיקרית העומדת ביסודו היא מתן אמצעי נוח, מהיר ויעיל, שהצדדים נותנים בו אמון, ליישוב סכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט. לפיכך טענה המשיבה כי "הסכמה זו של הצדדים וציפיותיהם יש איפוא לכבד".

המשיבה הפנתה את בית המשפט לע"א 9318/03 שובל נגד גרי אלכסנדר בע"מ, תק-על 2004(3) 3132, וטענה כי בענייננו אמנם אין מדובר בבוררות שנמשכה 9 שנים אלא רק 6 שנים, אולם דומה כי הרציונל ברור.
המשיבה טענה כי די בעצם הימשכותו של הליך הבוררות מעבר לתקופה שקבע בית המשפט, לתקופה שקבע הבורר ולתקופה שעליה הסכימו הצדדים, כדי להביא לפקיעת הבוררות. אולם בענייננו מצטרפים לכך טעמים נוספים אשר מלמדים כי הסכם הבורר, ועמו סמכות הבורר - פקעו.

ט. המשיבה טענה כי לא האריכה בהתנהגותה את הסכם הבוררות: ראשית, המשיבה התנהגה כל העת כאילו הסכם הבוררות פקע, ובתוך כך לא הגישה ולא יזמה פנייה לבורר בבקשה ליתן את פסק הבורר. שנית, המשיבה לא נקטה בכל פעולה אקטיבית ממנה ניתן היה ללמוד כי היא מסכימה להארכת תוקף הבוררות. שלישית, מיד כשהבינה המשיבה כי המבקשים סבורים כי הסכם הבוררות לא פקע, הבהירה את עמדתה במכתבים שהופנו הן למבקשים והן לבורר.

המשיבה הוסיפה וטענה כי הייתה ועודנה סבורה כי לא הייתה צריכה לפנות ולהודיע על פקיעת הבוררות, ובפרט בנסיבות האמורות, מאחר והבוררות פקעה לאור חלוף הזמן.

המשיבה טענה כי העובדה שבסופו של דבר הודיעה המשיבה לבורר את עמדתה, נועדה רק לשמור על זכותה לטעון שפסק הבורר, אם יינתן, בטל מאחר וניתן לאחר שהבוררות פקעה.

5. דיון

א. לאחר עיון בטענות באי כח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה.

ב. חוששני כי בנסיבות העניין, איני מוסמך כלל להזקק לבקשה. אבהיר את דברי.

בישיבת הבוררות מיום 19.1.04 קבע הבורר כי:

"על פי בקשת ב"כ שני הצדדים יוגשו סיכומים בכתב כדלקמן:
ב"כ התובעים יסכם בהיקף שלא יעלה על 20 עמודים עד 15.2.04 עם העתק לצד השני. ב"כ הנתבעים יסכם בהיקף שלא יעלה על 20 עמודים עד 13.3.2004.

לבקשת ב"כ הצדדים יוארך המועד למתן פסק בוררות עד 30.4.04". (ההדגשה שלי. ע.ג.). (העתק מההחלטה צורף כנספח "ג").

אולם, למרות ההארכה הראשונה הנ"ל, שב מועד הגשת הסיכומים והוארך על ידי הבורר, פעמיים נוספות לבקשת הצדדים:

תחילה ביקשו המבקשים, בהסכמת המשיבה, להאריך את המועד להגשת סיכומיהם עד ליום 1.3.04, כאשר בבקשה נאמר כי "הצדדים הסכימו כי גם לנתבעת (המשיבה - ע.ג.) תינתן ארכה להגשת סיכומיה וזאת באופן הדדי".

לאחר מכן ביקשה המשיבה, בהסכמת המבקשים, להאריך את המועד להגשת סיכומיה עד ליום 25.4.04.

כאן אני מבקש להפנות את תשומת הלב לעובדה שהמועד למתן פסק הבורר לא הוארך!

ג. בהקשר זה ראוי לציין כי מהבקשה והתגובה שלפני עולה כי הבורר קיבל את בקשות הצדדים והאריך את המועד להגשת הסיכומים. עם זאת, לא צורפו לתיק שלפני החלטות או מסמכים מאת הבורר לגבי הארכות המועד המבוקשות ו/או לגבי קביעת מועד חדש למתן פסק הבוררות.


ד. נושא הארכת התקופות לפעולות הבורר הוסדר בסעיף 19(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן - "החוק"). וכך נקבע בסעיף 19(א) לחוק:

"נקבעה בהסכם הבוררות או בחוק זה (ההדגשה שלי - ע.ג.) תקופה למתן פסק הבוררות או לפעולה אחרת של הבורר, רשאי בית המשפט, על פי בקשה של בעל-דין או של הבורר, להאריך את התקופה מדי פעם לתקופה שיקבע, אף אם עברה התקופה הקודמת".


בית המשפט העליון דן בפירושו של סעיף 19(א) לחוק בעניין רע"א 3947/99 בועז שרעבי נגד אקורד מפיקים עמירם וחנוך, תק-על 99(2), 65 וקבע כדלקמן:

"הסמכות להאריך תקופה לפעולות הבורר שבסעיף זה ענינה תקופות שנקבעו בהסכם הבוררות או בחוק הבוררות אך לא תקופה לפעולה שלא נקבעה בהסכם או בחוק אלא על ידי הבורר עצמו. לפיכך אין בסעיף 19 לחוק הבוררות כדי להסמיך את בית המשפט להאריך מועדים שקבע הבורר עצמו כחלק מניהול הבוררות". (ההדגשה שלי - ע.ג.).


הנה כי כן, לאור לשון החוק ולאור פסיקת בית המשפט העליון, כאמור לעיל, מוסמך בית המשפט להאריך מועד למתן פסק הבוררות או לפעולה אחרת של הבורר רק שעה שהצדדים קבעו בהסכם הבוררות את המועד למתן פסק הבוררות או שנקבע בחוק המועד למתן פסק הבוררות או לביצוע פעולה אחרת של הבורר.

בית המשפט אינו מוסמך להאריך מועדים שקבע הבורר עצמו, כחלק מניהול הבוררות.

ה. ומה הדין בענייננו?

המועד האחרון שקבע הבורר למתן הפסק היה 30.4.2004. לא נטען בפני
כי בעת שהבורר האריך את המועד להגשת סיכומי המשיבה (הסיכומים הוגשו ביום 25.4.2004) קבע הבורר מועד חדש למתן פסק הבוררות.

התוצאה היא, על כן, שהבורר קבע מועד למתן הפסק (30.4.2004) ומועד זה לא הוארך. למרות זאת הפסק לא ניתן עד ליום הגשת הבקשה שלפני (13.1.2005) ובכלל.
בנסיבות אלה, מאחר שבית המשפט אינו מוסמך להאריך מועד למתן פסק בוררות או לביצוע פעולה אחרת של הבורר כאשר המועד לגביהם לא נקבע בחוק או בהסכם אלא על-ידי הבורר עצמו; הרי שצודקת המשיבה בטענותיה על כך שהבוררות פקעה וכי בית המשפט אינו מוסמך להזקק לבקשה, להאריך את המועד למתן הפסק, ולהורות לבורר ליתן את פסקו בתוך מועד קצוב.

די במסקנה זו כדי להצדיק את דחיית הבקשה, וכך אני מורה.

6. אחרית דבר

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

א. אני דוחה את הבקשה שבתיק אזרחי 154/05.

ב. המבקשים, יחד ולחוד, ישלמו למשיבה מס' 1 הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

פיסקה 6 של

פסק דין
זה הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד חג'ג'רה עדנאן ממשרד עו"ד שמואל בן חיים, בשם המבקשים; ועו"ד דרור גולדשטיין, ב"כ המשיבה.

המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לבורר, עו"ד חנוך עדי זהב.

ניתן היום י"ט באדר, תשס"ו (19 במרץ 2006).

מותר לפרסום מיום 19/03/2006.

עודד גרשון
, שופט

קלדנית: סיגל אסולין








א בית משפט מחוזי 154/05 יובל דותן,דרור דותן נ' משק אחים צוריאל בע"מ,חנוך עדי זהב - עו"ד (פורסם ב-ֽ 19/03/2006)