פסקי דין על אמיר ברקוביץ | פסקי דין על דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

72845-10/18 תאמ     28/12/2019




תאמ 72845-10/18 אמיר ברקוביץ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ








בית משפט השלום בהרצליה



תא"מ 72845-10-18 ברקוביץ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
יפעת אונגר ביטון


התובע

אמיר ברקוביץ


נגד

הנתבעת
דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ




פסק דין


לפני תביעה כספית בסך
7,228 ₪, לשיפוי התובע בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונה בה היה מעורב, כנטען, אוטובוס של הנתבעת.

לטענת התובע בכתב התביעה, ביום 25.9.17 בשעה 21:50 לערך, נסע ברח' רוטשילד בראשון לציון, כביש דו סטרי, כאשר אוטובוס שנסע בנתיב הנגדי סטה למסלולו ופגע ברכבו. לשיטת התובע, מס' הרישוי של האוטובוס הפוגע הוא 91-860-01. בהודעתו לחברת הביטוח שלו, ציין כי רכבו נפגע לכל אורך הדופן השמאלית. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי על גובה הנזק ושווי ירידת הערך. כמו כן צורפו חשבוניות התיקון ושכ"ט השמאי.

הנתבעת הכחישה את כל האמור בתביעה. לצד זאת, טענה כי בהיעדר פרטים מספקים לגבי האוטובוס המעורב לכאורה, נבצר ממנה להתגונן כראוי. כן ציינה, שעם קבלת פרטים נוספים תבחן את עמדתה מחדש. לכתב ההגנה צורף מכתבה של הנתבעת לתובע, מיום 28.12.17, בו היא דוחה את דרישתו מחמת פרטים בלתי מספקים.

העידו לפני התובע ונהג מטעם הנתבעת.

התובע הציג במהלך עדותו שני סרטונים המתעדים את המקום, והצביע על רכבו ועל אוטובוס של הנתבעת. ניתן להבחין כי הסרטונים, המצולמים ממצלמות הממוקמות בבתי עסק בסביבה, צולמו משתי זוויות שונות.
בסרטון אחד - אפשר להבחין כי האוטובוס עוצר בנתיבו, משום שרכב לבן גדול חוסם באלכסון את נתיב נסיעתו. רק לאחר שאותו רכב מתקדם בנסיעה קדימה (לעבר המדרכה), מתחיל האוטובוס בנסיעתו. מדובר באוטובוס ארוך. לא ניתן לראות בסרטון זה את רכב התובע, שככל הנראה מוסתר בידי האוטובוס. לא ניתן לראות בסרטון מפגש בין האוטובוס לבין רכבו של התובע.
בסרטון שני – ניתן להבחין ברכבו של התובע מגיע למקום ועוצר. אפשר להבחין כי הנתיב הנגדי לכוון נסיעתו ריק. לאחר מכן, רואים את האוטובוס נוסע בנתיב הנגדי ומסתיר את רכב התובע. שוב, לא ניתן לצפות בסרטון במפגש בין האוטובוס לבין רכב התובע. לאחר שהאוטובוס חולף, אפשר לראות כי התובע מתבונן לאחור, דרך חלונו. התובע לא יורד מהרכב, אלא לאחר זמן מה.

התובע הסביר בעדותו את מה שמוסרט בסרטונים. לגרסתו, ניתן לראות בסרטון אדם נוסף, אשר לדידו ראה את התרחשות התאונה. התובע רשם את פרטי העד, אולם האחרון לא הובא להעיד. אליבא התובע: "בגלל שעבר זמן ניכר בין התאונה לבין הדיון לא עלה בידי להביא את העד הזה" (עמ' 1 ש' 25-26 לפרוט'). בכל הכבוד, אין בידי לקבל את דברי התובע בנקודה זו. התובע הגיש את התביעה ב-31.10.18 בעוד שהתאונה לכאורה התרחשה ב- 25.9.17. התובע הוא שבחר להגיש את התביעה כשנה לאחר האירוע. זאת ועוד, לא ברור אילו פרטים של העד היו בידי התובע, אולם אם היו לו את השם המלא ואת מס' הזהות, או את השם המלא והכתובת, ניתן היה לאתר את העד ולבקש לזמנו להעיד. ודוק, ייתכן והיה צורך לבקש מבית המשפט צו למרשם האוכלוסין, לקבלת מען עדכני, או על מנת לאמת מס' זהות, אך ראוי היה לפעול בכל דרך אפשרית לצורך איתור העד.

בחקירה הנגדית, נשאל התובע מדוע לא נסע אחרי האוטובוס לאחר הפגיעה כביכול, והתובע השיב כי רוכב קטנוע במקום נסע אחרי האוטובוס על מנת לעצור אותו או לקחת ממנו פרטים. דא עקא, רוכב הקטנוע לא עצר את האוטובוס ואף לא חזר עם פרטיו. עוד טען התובע כי אנשים במקום יעצו
לו להישאר במקום וכך עשה. תשובתו של התובע בנקודה זו היא מוזרה. אם סבר כי רוכב הקטנוע (שלכל הדעות מהיר מהאוטובוס) יביא לעצירתו או לפרטיו, אזי מובן מדוע המתין זמן מה ברכבו. אולם כשאחרון לא שב, לא ברור מדוע התובע עצמו לא ראה להסתובב ולצאת אחרי האוטובוס על מנת להעמידו על הפגיעה או לכל הפחות לקבל ממנו פרטים.

התובע טען כי האוטובוס, שהמתין עד לפינוי הנתיב מהרכב החוסם, ניסה לעקוף אותו ולכן סטה לנתיבו ופגע בו. עם זאת, הוא מציין שרכבו נפגע כתוצאה מחיכוך של החלק האחורי של האוטובוס כשהאחרון ביקש לסיים את העקיפה. לדבריו, האוטובוס לא הותיר סימן צבע על רכבו משום שחלק ממנו לבן, ובכל מקרה אם פגע בחלקו הצבוע כחול, יש ולא יותיר סימן כי הרכב התובע עצמו צבוע תכלת.

גרסת התובע תמוהה. ראשית, טען כי חש בפגיעה בעת התרחשותה, כיוון שהייתה למכה עוצמה, שבאה לביטוי בשבר בפגוש האחורי. לכן, ניתן לראותו בסרטון מתבונן לאחור. קשה להלום כי פגיעה של אוטובוס ברכב קטן כשל התובע, שניתן לחוש בעוצמתה שהביאה לשבר, תותיר את נהג ברכב בכסאו – משל לא אירע דבר. שנית, בניגוד לדברי התובע, לא ניתן להבחין בסרטונים כי האוטובוס מתחיל עקיפה, או סוטה לנתיב הנגדי, או חוזר לנתיבו לאחר עקיפה. שלישית, גם לו הייתי מקבלת את עדות התובע, כי האוטובוס ניסה לבצע עקיפה כיון שהרכב החוסם לא פינה את הנתיב במלואו (הגם שלא רואים בסרטונים את החסימה), הרי שבמצב כזה מצופה היה כי האוטובוס יפגע ברכב התובע עם חלקו הקדמי שמאלי, הוא החלק הראשון שאמור לעבור אל נתיב התובע. העובדה שאף לשיטת התובע, כל האוטובוס עבר אותו (וכאמור מדובר באוטובוס ארוך) ולא פגע בו, איננה מתיישבת עם אופן תיאורו את הפגיעה.

יוער כי התובע טען שניסה להסיט רכבו ימינה כאשר הבחין באוטובוס מתקרב, אך לא ניתן לראות את הדבר בסרטונים.

מטעם הנתבעת העיד הנהג – אליהו דסליי. הנהג אישר כי הוא נוהג באוטובוס של הנתבעת בקו 129, העובר במסלולו ברח' רוטשילד בראשון לציון. הוא הוסיף, כי זומן למשרדי הנתבעת לבירור ביחס לתאונה הנטענת. לדבריו, כאשר מסר את מס' האוטובוס נערכה בדיקה של רישומי מכשיר ה-
gps
והתברר כי בשעת התאונה הנטענת, האוטובוס בו נהג, הנושא את מס' הרישוי כמצוין בתביעה, שהה בחניון הנתבעת בחולון-אזור. הנהג ציין עוד, כי הוא מנהל רישום יומי של אירועים המתרחשים בעת שהוא נוהג את האוטובוס, כגון: טענות של נוסעים, תאונות וכיו"ב, וביום התאונה הנטענת לא מצוין ביומן דבר. כמו כן הביע תמיהה, כיצד לקח התובע את הפרטים אם לא הגיע אליו, כאשר הן רכבו והן קטנוע מהירים מהאוטובוס.

לאחר שבחנתי ושקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי התביעה לא הוכחה כדבעי. לטעמי התובע הוכיח, במידת הראיה הדרושה כי אוטובוס של הנתבעת שהה במקום הנטען בשעה הנטענת. ניתן להיווכח בסרטונים באוטובוס שעליו מתנוסס מס' הקו – 129. אין חולק שזהו קו שמפעילה הנתבעת בראשון לציון מס' פעמים ביום.
מנגד, אני סבורה שלא עלה בידי התובע להוכיח את התאונה עצמה, ואבהיר:
כאמור לעיל, לא ניתן להבחין בסרטונים במגע בין האוטובוס לרכב התובע. ועוד, לא ניתן להבחין בסרטונים בסטייה ברורה של האוטובוס מנתיב נסיעתו. לעומת זאת, אפשר להיווכח כי האוטובוס עצר באופן מלא, עד אשר יתפנה הרכב החוסם. הדבר מחזק כי האוטובוס החל נסיעה בנתיב פתוח לגמרי, כך שלא היה ענין לסטות. כפי שציינתי, איני מקבלת טענתו של התובע כי האוטובוס ניסה לעקוף את הרכב החוסם אשר גם לאחר שזז, לא פינה את כל הנתיב. הייתי מצפה שנהג האוטובוס שאינו מעונין להמתין לפינוי הנתיב, ינסה לעקוף את הרכב החוסם (שמלכתחילה לא חסם את כל הנתיב, וזאת גם לפי עדות התובע) כבר בהתחלה. יצוין, כי בשלב זה הנתיב הנגדי אליו הגיע התובע עוד היה פנוי. לעומת זאת, נהג האוטובוס המתין בעצירה מלאה לא מעט זמן, עד שנהג הרכב החוסם זז קדימה.
נוסף לכך, כפי שהבהרתי, אם האוטובוס סטה לעבר רכב התובע, מצופה היה שהפגיעה תהיה עם חלקו הקדמי ולא האחורי, שכן הוא החלק הראשון שמתקרב אל הנתיב הנגדי בעת עקיפה.
ואם לא די בזה, הרי שהתנהגות התובע לאחר הפגיעה תמוהה ואיננה מתיישבת עם מי שחש בפגיעה חזקה ברכבו שגרמה לשבר בפגוש האחורי. עד הראייה לתאונה לא הובא למתן עדות, מבלי שניתן הסבר מניח את הדעת לכך שלא בוצעו ניסיונות של ממש לאתרו.

בשים לב לכל האמור לעיל, ועל פי הכלל כי המוציא מחברו עליו הראייה, באתי לידי מסקנה כי הגם שהוכח כי אוטובוס של הנתבעת שהה במקום, הרי לא הוכח לפי מאזן ההסתברות, שהאוטובוס
פגע ברכב התובע וברשלנותו גרם לנזק.

התביעה נדחית איפוא. התובע יישא בהוצאות משפט בסך 1,700 ₪.


זכות ערעור כדין.

ניתן היום,
ל' כסלו תש"פ, 28 דצמבר 2019, בהעדר.












תאמ בית משפט שלום 72845-10/18 אמיר ברקוביץ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/12/2019)