פסקי דין על איי.די.איי.חברה לביטוח | פסקי דין על ליאת לוי | פסקי דין על איציק בן אדרת | פסקי דין על ענבל חברה לביטוח |

52433-01/19 תאמ     04/01/2020




תאמ 52433-01/19 איי.די.איי.חברה לביטוח בע"מ, ליאת לוי נ' איציק בן אדרת, ענבל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 52433-01-19 איי.די.איי. חברה לביטוח
בע"מ ואח' נ' בן אדרת ואח'



לפני
כבוד השופטת מיה רויזמן-אלדור


ה
תובעות
:

1.איי.די.איי. חברה לביטוח
בע"מ

2.ליאת לוי
ע"י ב"כ עו"ד הישראלי


נגד


ה
נתבעים
:

1.איציק בן אדרת

2.ענבל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד סער


פסק דין


רקע

1.
לפניי תביעה בסך 59,233 ש"ח שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 22.6.17 בין רכב התובעות לבין רכב הנתבעים שהוא רכב כיבוי אש (להלן – "התאונה").

2.
כבר עתה אציין, כי אין מחלוקת על כך שרכב כיבוי האש (להלן – "הכבאית") נכנס לצומת למופע אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו וכי נהג רכב התובעות נכנס לצומת למופע אור ירוק בכיוון נסיעתו. בעניין זה הוגש כתב אישום נגד מר בן-אדרת, נהג הכבאית (צורף לכתב התביעה) והוא הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום (ר' דברי ב"כ התובעות, עמ' 1 לפרוטוקול).

3.
השאלה המונחת לפתחי ב

פסק דין
זה היא אפוא האם גם נהג רכב התובעות אחראי לתאונה, ובמידה שכן – מה שיעור תרומתו להתרחשותה (ר' גם טענות ב"כ הצדדים, עמ' 1 לפרוטוקול).

עיקר טענות הצדדים

4.
לטענת התובעות, ביום 22.6.17 בשעה 10:00 או בסמוך לכך, בצומת לוד, בעוד רכב התובעות נוסע ישר ולמופע אור ירוק ברמזור כדין, הגיחה לפתע ובפתאומיות הכבאית מצד ימין, חסמה את נתיב נסיעת רכב התובעות וגרמה באחריותה המלאה לתאונה ולנזקים.

5.
לטענתן, התאונה נגרמה מנכס שלנהג הכבאית הייתה שליטה עליו ואירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שנהג הכבאית התרשל מאשר עם מסקנה אחרת ולנוכח כלל "הדבר מדבר בעד עצמו" נטל הראיה להוכיח היעדר רשלנות רובץ עליו.

6.
עוד טוענות התובעות, כי התאונה אירעה בשל רשלנותו ו/או חוסר זהירותו ו/או הפרת חובה שבדין מצד נהג הכבאית.

7.
בסיכומיו בעל-פה הוסיף וטען ב"כ התובעות כי נהג הכבאית הורשע בהליך התעבורתי, לא הובאו ראיות לסתור, מעדויות הנהגים ומחומר הראיות עולה כי אין מקום להטיל בענייננו אשם תורם על נהג רכב התובעות וכי דין התביעה להתקבל במלואה.

8.
הנתבעים מכחישים את טענות התובעות. לטענת הנתבעים,
ביום 22.6.17 בשעה 10:14, בדרכה לאירוע מבצעי, נסעה הכבאית אל צומת אחיסמך, לפני אמבולנס של מד"א ושני רכבי כיבוי נוספים, תוך הפעלת סירנה ואורות מהבהבים. לטענתם, הרכבים עצרו בצומת תוך מתן זכות קדימה לאמבולנס ולרכבי הכיבוי הנוספים שחלפו ופנו שמאלה. הכבאית נעצרה למופע אור אדום והחלה להיכנס באיטיות אל תוך הצומת כשהיא פונה שמאלה לכיוון כביש 40 לצפון ולקראת סיום הפניה שמאלה – רכב התובעות הגיע מצפון לדרום, נכנס אל הצומת ופגע בכבאית.

9.
לטענת הנתבעים, התאונה אירעה מחמת רשלנותו של נהג רכב התובעות ו/או מחמת חוסר זהירותו ו/או הפרת חובות שבדין מצדו.

10.
הנתבעים גם מכחישים את הנזקים שנגרמו לרכב התובעות, את אופן שומתם, את גובהם ואת הקשר הסיבתי בינם לבין התאונה.

11.
בסיכומיו בעל פה הוסיף וטען ב"כ הנתבעים כי בענייננו אין צורך בהגשת בקשה להביא ראיות לסתור הואיל ומדובר בטענה לרשלנות תורמת שאינה סותרת את ההרשעה. לטענתו, מעדויות הנהגים והעד הנוסף מטעם הנתבעים ניתן ללמוד דווקא על אשם תורם גבוה מאוד של נהג רכב התובעות שהפר את חובותיו לפי תקנה 93 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן – "תקנות התעבורה"), לא נתן זכות קדימה לכבאית ונכנס לצומת לא פנוי.

12.
ביום 24.12.19 התקיים לפניי דיון הוכחות בו העידו מר אברהם לוי - נהג רכב התובעות, מר יצחק בן אדרת נהג הכבאית, ומר סלומון יאסו – עד שישב בכבאית במועד התאונה, לצד הנהג.

דיון והכרעה

13.
אפתח בכך שאין חולק על כך שנהג הכבאית הורשע בהליך התעבורתי בהתאם לסעיפי כתב האישום שצורף לכתב התביעה ובתוכם בין היתר הורשע בכך שנכנס לצומת למופע אור אדום ובכך שלא נקט באמצעים הדרושים כדי למנוע תאונה. במובן זה על פי ס' 42א.(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 (להלן – "פקודת הראיות"), הממצאים והמסקנות של

פסק דין
חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.

14.
בנסיבות דנן לא הוגשה על ידי הנתבעים בקשה להבאת ראיות לסתור לפי ס' 42ג. לפקודת הראיות, ואולם מאחר שטענת הנתבעים בענייננו מצטמצמת אך לשאלת הרשלנות התורמת של נהג רכב התובעות לתאונה – ממילא הבאת ראיות להוכחת רשלנות תורמת איננה חוסה בצילה של "ראיה לסתור" כמשמעותה בס' 42ג. לפקודת הראיות ועל כן אין הבאתה טעונה רשות (ר' למשל ע"א 895/80 עיריית נתניה נ' חסן אל מלק, לז(2) 119 (1983)).

15.
השאלה הטעונה הכרעה לפניי היא אפוא האם יש להטיל אחריות כלשהי לתאונה על נהג רכב התובעות.


16.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני
, אני סבורה כי נכון יהיה לחלק את האחריות לתאונה כך ש – 60% מהאחריות לתאונה תוטל על הנתבע 1 נהג הכבאית, ואילו 40% מהאחריות לתאונה תוטל על נהג רכב התובעות, ואנמק.

17.

בעדותו של נהג רכב התובעות לפניי ציין הלה כי:

"עברתי מלוד לכיוון רמלה בצומת אחיסמך עבר מכבי אש, הראשון עבר, עצרתי הרמזור אצלי היה אדום, כשהיה ירוק עבר עוד מכבי אש, אני עברתי בירוק, לא שמעתי את הסירנה ולא כלום. לפי חקירת המשטרה אני יצאתי לא אשם....אני בשמאלי מבין שניים, פה יש עוד רכב לא זוכר את הצבע שלו מימיני, יש רמזור חיכיתי באדום עבר המכבי אש בראשון, היה ירוק אני עברתי פתאום הופיע עוד מכבי אש כמו חייזר בה בם נכנס בי. זה מה שאני זוכר."" (עמ' 2 שורות 13-6 לפרוטוקול, ההדגשה שלי – מ.ר.א.).

18.
בחקירתו הנגדית הכחיש נהג רכב התובעות כי הודה בפני
הכבאים שהוא אשם (עמ' 3 שורות 5-2 לפרוטוקול) וגם הכחיש כי היה עם מכשיר הטלפון הנייד בידו (עמ' 3 שורות 10-6 לפרוטוקול).

19.
לצד זאת, במסגרת חקירתו הנגדית עלה כי בהודעה שמסר נהג רכב התובעות במשטרה (נ/5) אותה אישר בחתימתו אין אזכור לטענה שהעלה בעדותו הראשית בבית המשפט כי נכנס לצומת ברמזור ירוק לאחר שעצר שם קודם לכן למופע אור אדום אלא יש שם רק אזכור לכך שעצר לפני כן כדי לפנות הדרך לכבאית אחרת שעברה (ר' עמ' 1 שורות 7-2 להודעה במשטרה נ/5).

20.
בנוסף, כאשר נשאל בחקירתו הנגדית כיצד נכנס לצומת לאחר שעברו מימין אמבולנס ושתי כבאיות ורכבים עומדים מכל הכיוונים לא טען נהג רכב התובעות כי נכנס לצומת בזהירות אלא רק תירץ כניסתו לצומת בכך שהיה לו אור ירוק ובכך ש"המכבי אש השני עבר אחרי שתי דקות ובלי סירנה" (עמ' 3 שורות 14; 21; 23; 26 לפרוטוקול), ללמדך שכלל לא חשב שעליו לבדוק הצומת לפני שנכנס אליו בנסיעה זולת הבדיקה כי האור ברמזור הוא ירוק. נהג רכב התובעות גם לא ידע לאשר או לשלול את הטענה שרכבו היה היחיד שנכנס לצומת מלבד הכבאית (עמ' 3 שורות 17-16 לפרוטוקול).

21.
זה המקום להפנות את תשומת הלב לכך שבעדותו הראשית והספונטנית לא ציין נהג רכב התובעות שהכבאית נסעה ללא אורות וסירנות אלא רק טען שלא שמע הסירנות, והתייחס להיעדרה של סירנה רק בהמשך, במהלך חקירתו הנגדית.

22.
גם בהודעתו למשטרה (נ/5) לא טען נהג רכב התובעות כי לכבאית לא הייתה סירנה וכי לא הפעילה אורות אלא ציין כי לפני הרמזור שמע סירנה של מכבי אש ונתן להם לעבור, האור ברמזור המשיך להיות ירוק "ואני לא ראיתי ולא שמעתי שיש כבאית נוספת לכן התחלתי לחצות את הצומת..."(עמ' 1 שורות 6-4 להודעה במשטרה, נ/5).

23.
עוד יצוין, כי גם בטופס ההודעה המוקלד שצורף לכתב התביעה ובמסגרתו נרשמה הודעתו הטלפונית של נהג רכב התובעות אין כל אזכור לכך שכבאית הנתבעים נסעה ללא סירנות וללא אורות (ר' טופס ההודעה המוקלד שצורף לכתב התביעה).


24.
בעדותו הראשית של מר בן אדרת, נהג הכבאית, ציין הלה כי:

"....קיבלנו הודעה על שריפת יער, יצאנו פקל של כ 4 כבאיות, בדרך לאירוע הגענו לצומת אחיסמך והיינו צריכים לפנות לכיוון צפון שמאלה. שלושה (כך במקור – מ.ר.א.) כבאיות שהיו לפני ומדא עברו שם אם אני לא טועה עם סירנות ומהבהבים שהם באדום, אני התחלתי להיכנס לצומת באדום, שנכנסתי קודם כל עצרתי התחלתי לגלוש נכנסתי לצומת אמר לי הבחור לידי יאסו, שהתנועה מתחילה לזוז מצד ימין תשים לב אז באמת בצורה זהירה התחלתי לעבור וללכת לכיוון שמאלה כאשר בנתיב הקרוב אלי היה שלושה ארבע (כך במקור – מ.ר.א.) רכבים כמו פקק והנתיב המרוחק יותר מצפון לדרום היו גם רכבים שהיו צריכים לפנות שמאלה לישוב אחיסמך. בדרך הנתיב האמצעי היה פנוי תוך כדי שאני גולש כדי לפנות שמאלה אומר לי הבחור לידי "ואו ואו תיזהר" כמובן שהוא אמר לי שיש ירוק כי אני מסתכל שמאלה ימינה שהכל פנוי, ואז הרכב בעוצמה נכנס בי בסוף הכבאית שנפתחו שם כמובן כריות אוויר אצלו ברכב.....כמובן מה שכן אני ראיתי טלפון שיושב אצלו ביד וקפץ לו בזמן התאונה בהתנגשות.....הוא אמר "אני אשם אני אשם" אמרתי לו תעזוב הכל תהיה רגוע תנשום רגיל לאט לאט." (עמ' 4 שורות 29-12 לפרוטוקול).

25.
בחקירתו הנגדית הודה נהג הכבאית כי במסגרת ההליך בבית המשפט לתעבורה הודה בכל העובדות שבכתב האישום לרבות בעובדה ש"לא נקט בכל האמצעים הדרושים כדי למנוע תאונה" (עמ' 5 שורות 7-1 לפרוטוקול).

26.
הוא ציין כי היה שלישי מבין הכבאיות שיצאו לאירוע השריפה במועד התאונה (עמ' 5 שורה 13 לפרוטוקול), התעקש בחקירתו הנגדית כי נסע עם סירנות ואורות מהבהבים ואף ציין כי לאחר התאונה חיפש את הסירנה כדי לסגור אותה מאחר שזה הפריע לו לאחר התאונה (עמ' 5 שורות 24-22 לפרוטוקול).

27.
בנוסף, במהלך חקירתו הנגדית ציין כי עת גלש הוא עצמו לצומת, בנתיב הנסיעה הימני בכיוון הנסיעה של רכב התובעות עמדו רכבים בטור וכך גם בנתיב השמאלי לפניה שמאלה, כאשר נתיב הנסיעה האמצעי היה אותה עת פנוי "ואז הגיע רכב מהנתיב האמצעי במהירות" (עמ' 6 שורות 9-6 לפרוטוקול). לצד זאת הודה כי כשהחל בגלישה שמאלה, הכבאי שנסע עמו ברכב הזהיר אותו מפני המכוניות שהחלו בנסיעה מימינו והוא אמנם היטה מבטו לימין ולכן לא הבחין ברכב התובעות שהגיע אותה עת מהנתיב האמצעי (עמ' 5 שורות 30-25; עמ' 6 שורות 1; 19-9 לפרוטוקול).

28.
טענתו של נהג הכבאית לפיה הכבאית היתה עם סירנות ואורות מהבהבים עולה בקנה אחד עם טופס ההודעה שמילא הנהג (צורף לכתב ההגנה) כמו גם עם הודעתו למשטרה (עמ' 2 שורה 4 להודעה, צורפה לכתב ההגנה).

29.
עדותו של מר בן אדרת נהג הכבאית מצאה חיזוק ותמיכה בעדותו של מר סלמון יאסו הכבאי שישב לצדו במועד התאונה.

30.
לדברי מר יאסו בעדותו הראשית:

"משמרת רגילה...יצאנו מספר צוותים לכיוון האירוע ועם סירנות מהבהבים כמובן, יצאנו שיירה, בדרך לאירוע בצומת אחיסמך נסענו לנסיעה מבצעית אנחנו בצומת אחיסמך בנתיב הנסיעה שלנו יש שני נתיבים בכיוון הנסיעה, אנחנו היינו בשמאלי, לפנינו היו עוד כיבויים ואמבולנס, הגענו לצומת הבחנו ברמזור אדום, וכשהמתנו שיפנו לנו את הדרך המשכנו בנסיעה זהירה תוך כדי הסירנות והמהבהבים, היה שלב כלשהו שלפני הרמזור שהיה רכב לפנינו שסטה טיפה שמאלה ונתן לנו לעבור בשלב הזה אני הבחנתי שהרמזור מתחיל להתחלף, התחלף תכלס לירוק ואמרתי לבן אדרת שיזהר כי בנתיב הימני מהצד שלנו התחילו לנסוע בכיוון הנסיעה שלנו שיזהר לא ייכנס בהם, ברגע שעברנו את הנתיב הראשון לכיוון הנסיעה של הנהג הפוגע מימינו הרכב נתן לנו זכות קדימה ברגע שבן אדרת נסע בנסיעה איטית לעבור את הצומת הסתכלתי שמאלה ראיתי שמגיע רכב במהירות אמרתי לו "תזהר בן אדרת" אחרי מספר שניות היה בום....אני הראשון שיצאתי מהרכב ניגשתי מהרכב שפגע בנו הוא היה בהיסטריה ממלמל "אני אשם אני אשם אני אשם".....לפני הפגיעה אני הבחנתי שהוא היה עם היד בכיוון הראש עם יד שמאל שלו."
(עמד 6 שורות 32-23; עמ' 7 שורות 10-1 לפרוטוקול).

31.
משנשאל מר יאסו מה מנע מהכבאית שלהם לנסוע בדבוקה אחת עם שאר הכבאיות השיב כי לא היה זה הרכב האזרחי שפינה את הנתיב ונעצר בצד כי אם האור האדום ברמזור (עמ' 7 שורות 24-13 לפרוטוקול).

32.
אמנם בהודעתו במשטרה ציין מר יאסו כי טרם כניסתם לצומת היו בעצירה בשל תנועת כלי רכב מצפון לדרום ורק לאחר שרכב שהגיע בנתיב הימני מצפון לדרום עצר ואפשר להם לעבור – נהג הכבאית החל בנסיעה (עמ' 2 שורות 24-22 להודעה במשטרה, צורפה לכתב ההגנה) וכאשר עומת עם הדברים שמסר בהודעתו במשטרה במהלך חקירתו הנגדית – לא זכר זאת מר יאסו, ואולם אינני מוצאת בהכרח סתירה בין הדברים שמסר בהודעתו במשטרה לבין הדברים שמסר בעדותו הראשית ובחקירתו הנגדית לפניי, שכן כלל ההסברים שמסר (גם בעדותו וגם למשטרה) מתייחסים לסיטואציה הרלוונטית למופע אור אדום ברמזור בכיוון נסיעת הכבאית.

33.
בחקירתו הנגדית נשאל מר יאסו להיתכנות האפשרות שהכבאית יצאה מספר דקות לאחר הכבאיות האחרות וניסתה להדביק אותן והעד השיב כי כולם חייבים לצאת יחדיו (עמ' 7 שורות 32-31; עמ' 8 שורות 3-1 לפרוטוקול). במעמד החקירה הנגדית עומת העד עם דו"ח אירוע של הרשות הארצית לכבאות והצלה שלפיו לכאורה יצאה הכבאית 3 דקות לאחר הכבאית האחרת ואולם גם בהתעלם מכך שדו"ח הרשות הארצית לכבאות והצלה לא הוגש לתיק, וגם בהנחה שהיה מוגש - משלא הוגש באמצעות עורכו ממילא אין בו כדי להוות ראיה לאמיתות תוכנו. מכל מקום, מר יאסו הסביר כי ייתכן שמדובר בעומס על המשגר בתחנה אך כל המשאיות יצאו יחדיו בדבוקה אחת (עמ' 8 שורות 9-4 לפרוטוקול). דבריו אלו לא נסתרו.

34.
אמנם מר יאסו לא ידע לספק הסבר אחיד לשאלה מה גרם לכבאית שלהם להתעכב בכניסה לצומת לאחר שאר הכבאיות והאמבולנס זולת עניין הזהירות (ר' עמ' 8 שורות 19-10 לפרוטוקול) ואולם לא מצאתי בעדותו של מר יאסו ולו הודאה אחת לכך שהיה הפרש או רווח משמעותי בין הכבאית שלהם לבין הכבאיות והאמבולנס שחלפו לפניהם בצומת ולכן אינני מוצאת כל בעייתיות בעדותו של מר יאסו לעניין זה ואני סבורה כי טענת נהג התובעות לכך שהכבאית לא נסעה בדבוקה אחת עם שאר הכבאיות – לא הוכחה.

35.
אוסיף עוד ואציין כי עדותו של מר יאסו לעניין הפעלת הסירנות והאורות המהבהבים בכבאית מוצאת חיזוק בהודעתו במשטרה (עמ' 2 שורות 26-25 להודעה במשטרה, צורפה לכתב ההגנה).

36.
מהשוואת העדויות של שני הנהגים ושל מר יאסו שישב לצד נהג הכבאית במועד התאונה עולה, אני קובעת אם כן את הממצאים העובדתיים הבאים:

בשל אירוע שריפה יצאו שלוש כבאיות ואמבולנס לכיוון השריפה, כאשר הכבאית מושא תביעה זו היתה השלישית מבין הכבאיות. הכבאית נכנסה לצומת עם סירנות ואורות מהבהבים למופע אור אדום ובשל כך התעכבה מעט בכניסתה לצומת ביחס לכבאיות האחרות. לאחר שכלי רכב בנתיב הימני מצפון לדרום (כיוון נסיעת רכב התובעות) נעצרו ואפשרו לכבאית להיכנס לצומת, החלה להיכנס לצומת, מר יאסו שישב ליד נהג הכבאית הזהיר את הנהג מפני תנועה שהחלה לזרום מימין לכבאית, נהג הכבאית הפנה מבטו לימין ובדיוק אז הגיח רכב התובעות בנסיעה מצפון לדרום בנתיב הנסיעה לישר (שמשמאל לזה בו נעצרו רכבים). או אז מר יאסו הסב את תשומת ליבו של נהג הכבאית לרכב התובעות אבל הדבר היה מאוחר מדי ורכב התובעות פגע בחלקה השמאלי של הכבאית כשזו כבר הייתה באמצע הצומת. שדה הראיה מכיוון נסיעת הכבאית רחב ופתוח דיו (כפי שעולה מתמונות נ/1) כך שיש להניח שלו נהג הכבאית היה נוהג ביתר זהירות וריכוז – יכול וצריך היה להבחין ברכב התובעות מתקרב בנתיב האמצעי בכיוון נסיעתו מצפון לדרום והוא הבחין בו רק בעקבות הזהרת מר יאסו שישב לצדו, וכאשר כבר היה מאוחר מדי. לעומת זאת, נהג רכב התובעות נכנס לצומת למופע אור ירוק בכיוון נסיעתו אך אף הוא לא היה ערני דיו, לא בדק שתנאי הצומת מאפשרים כניסה אליו, בפרט לאחר שכבאיות נוספות ואמבולנס עברו שם. הוא לא שמע את הסירנות והאורות המהבהבים של הכבאית, נכנס לצומת ללא כל בדיקה או הפעלת שיקול דעת ופגע במרכז חלקה השמאלי של הכבאית.

37.
תקנה 93 לתקנות התעבורה, אשר כותרתה: "חובת עוברי דרך לגבי רכב בטחון" קובעת כי:

"(א) היה רכב הבטחון מתקרב, ינהגו עוברי הדרך שבה הוא עובר או עומד לעבור לפי הוראות אלה:
(1) נוהגי רכב ומוליכי בעלי-חיים - יתנו זכות קדימה לרכב הבטחון ויטו מיד את כלי רכבם או את בעל החיים למקום קרוב ככל האפשר לשפת הכביש הימנית ורחוק מצומת ויעצרו שם עד שרכב הבטחון יעבור;
...."
(ההדגשה שלי – מ.ר.א.)


38.
תקנה 94 לתקנות התעבורה, שכותרתה "הוראות מיוחדות לנוהג רכב בטחון" קובעת כי:

"נוהג רכב בטחון רשאי בשעת מילוי תפקידו –
....
(2) לעבור על פני תמרור או רמזור המורים על עצירה בלי להיעצר ובלבד שהאט את מהלכו במידה שהבטיחות מחייבת זאת;
(3) לעבור על המהירות המותרת;
(4) לעבור על ההוראות המגבילות את כיווני הנסיעה ואת הפניות לכיוונים מסויימים;
....
אולם לא יעשה כן אלא במידה הדרושה למילוי התפקיד המוטל עליו, ותוך כדי נקיטת אמצעי זהירות על מנת למנוע סיכון או פגיעה בעוברי דרך או ברכוש
."

(ההדגשה שלי – מ.ר.א.).

39.
אמנם, תקנות התעבורה מעניקות "הקלות" מסוימות לרכב חירום בשעת מילוי תפקידו, ואולם אין פירוש הדבר כי פטור נהג רכב החירום מחובתו לנהוג בזהירות ולשים לבו אל המתרחש בכביש, ומוטלת עליו החובה לנקוט אמצעי זהירות על מנת למנוע סיכון תעבורתי או פגיעה בעוברי דרך או ברכוש. מנגד, גם רמת הזהירות הנדרשת מנהגים הנוסעים בסמוך אל רכב הבטחון היא כזו שתאפשר לרכב הבטחון נסיעה חופשית מתנועה לצד שמירה על חוקי התנועה בכביש (ר' למשל עדי סומך תאונות פח ושיבוב רכב 267-266 (2013); והשוו למשל לתא"מ 41588-11-15 מגן דוד אדום בישראל נ' דהרי (08.08.2016); תא"מ 45364-10-14 מ"י נ' גיגי תורס בע"מ (13.07.2015); תא"מ 33002-07-13 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' מגן דוד אדום בישראל (27.07.2015) וכיו"ב).

40.
בענייננו דומה כי גם נהג רכב התובעות לא נקט בזהירות הראויה, נכנס לצומת למופע אור ירוק מבלי לבדוק שהכניסה לצומת אפשרית ומבלי ליתן זכות קדימה לכבאית שהגיעה מימין עם סירנות ואורות מהבהבים תוך הפרת חובתו לפי תקנה 93 לתקנות התעבורה מצד אחד, אך גם הנתבע 1 נהג הכבאית נכנס לצומת למופע אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו מבלי שווידא כי הכניסה אליו בטוחה בכל נתיבי הנסיעה שמשמאלו ולא רק בנתיב הימני ביותר מצפון לדרום שבכיוון נסיעת רכב התובעות.

41.
בנוסף, עיון בתמונות הרכבים בצומת לאחר התאונה (נ/2) מלמד כי התאונה אירעה במרכז הצומת, כאשר רכב התובעות פגע עם חזיתו באזור השמאלי אמצעי של הכבאית, באופן שיש בו כדי לפעול לרעת נהג רכב התובעות ולחזק את המסקנה כי בנהיגה זהירה יותר יכול היה למנוע התאונה. בנסיבות אלו, שני הנהגים אחראים להתרחשות התאונה, ואני סבורה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים כך ש – 60% מהאחריות תוטל על נהג הכבאית ואילו 40% מהאחריות תוטל על נהג רכב התובעות.

42.
משקבעתי את חלוקת האחריות לתאונה, עתה יש לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעות.

43.
התובעות תמכו את נזקיהן בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק, בחשבון שכר טרחתו של השמאי, בפירוט התשלומים למבוטחת ובאישור ההפסדים למבוטחת. בכך הרימו התובעות את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו להן בעקבות התאונה שבענייננו.

סיכום

44.
הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעות סך של 35,540 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, אגרת בית משפט מלאה, שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסכום של
6,000 ₪.

45.
הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

46.
המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי-כוח הצדדים
.









ניתן היום,
ז' טבת תש"פ, 04 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 52433-01/19 איי.די.איי.חברה לביטוח בע"מ, ליאת לוי נ' איציק בן אדרת, ענבל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/01/2020)