פסקי דין על חסיב נסאסרה | פסקי דין על מוניר נסאסרה | פסקי דין על סאלם נסאסרה | פסקי דין על קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים | פסקי דין על צד שלישי סאלם נסאסרה |

4584-12/17 א     05/01/2020




א 4584-12/17 חסיב נסאסרה, מוניר נסאסרה נ' סאלם נסאסרה, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, צד שלישי סאלם נסאסרה








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 4584-12-17






מספר בקשה: 20
לפני כבוד השופטת מי-טל אל-עד קרביס


התובעים
:
1. חסיב נסאסרה
2. מוניר נסאסרה
ע"י ב"כ עו"ד לוי



נגד

הנתבעים
:
1. סאלם נסאסרה
ע"י ב"כ עו"ד רבי

2. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
ע"י ב"כ עו"ד אמסלם


צד שלישי



סאלם נסאסרה


החלטה

לפניי בקשתו של נתבע 1
כי התובעים יפקידו ערובה להבטחת הוצאותיו במידה שתביעתם תדחה.

1.
בכתב התביעה שהוגש על ידי התובעים (על יסוד חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975), נטען כי בתאריך 2.7.15 עת היו שניהם הולכי רגל, פגע בהם נתבע 1 כשהוא נוהג באוטובוס זעיר.

2.
נתבע 1 מכחיש את המיוחס לו וטוען כי התובעים לא היו הולכי רגל כי אם נוסעים ברכב (פורד טרנזיט), אשר נפגע על ידי רכב אחר (מיצובישי) בו נהג פלוני, בעוד הוא היה רק נוסע באותו רכב מיצובישי. את תביעתם עליהם להפנות למבטחת רכבם, רכב הפורד. נתבע 1 סבור כי סיכויי התביעה נמוכים ועל כן מבקש כי השניים יפקידו ערובה להבטחת הוצאותיו.

התובעים מתנגדים לבקשה.

3.
תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984
(להלן: "ה
תקסד

"

א
") קובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

קבלת בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה היא חריגה, ותעשה רק במקרים יוצאי דופן, בפרט כאשר עסקינן בערכאה הדיונית. נפסק, כי על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו באופן זהיר ומתון, למען לא תיוחד זכות הגישה לערכאות לבעלי אמצעים בלבד (
רע

"

א

2080/00

שופרסל

בע

"

מ

נ

'

ניב

,

פ

"

ד

נד
(2) 845, 848 (2000)). בין השיקולים שבית המשפט שוקל בדונו בבקשה מעין זו נמצא את סיכויי ההליך, מורכבותו, מיהות הצדדים ומידת תום הלב של התובע בהליך (
רע"א 1007/08
עזבון המנוח עלי
ג'אליה נ' מדינת ישראל
(2010)).

4.
במקרה דנן, כשבוע ימים לאחר התאונה, בתאריך 9.7.15, תובע 1 מסר בהודעה במשטרה כי נתבע 1 פגע בו ובתובע 2 כאשר הם היו על המדרכה. משנשאל תובע 1 מדוע הוא סבור שנתבע 1 פגע בו, הוא השיב "אני לא יודע". כמו כן שלל קשר בין אותו פלוני (עליו הצביע נתבע 1 בכתב ההגנה כעל נהג המיצובישי) לתאונה. גם תובע 2 מסר הודעה במשטרה, וכאשר הוא נשאל האם הוא סבור כי נתבע 1 דרס אותו ואת תובע 1 בכוונה השיב שהוא סבור שכן, מאחר שלו היה עושה כן ללא כוונה, הוא בוודאי היה מגיש לאחר מכן עזרה ולא בורח מהמקום. גם תובע 2 שלל קשר בין אותו פלוני לבין התאונה.
הודעות אלו לא באו בחלל ריק, כי אם על רקע תלונה במשטרה שהתובעים הגישו בתאריך 6.7.15 נגד נתבע 1 ונגד אותו פלוני, תלונה שסעיפי האישום בה היו קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה וחבלה ממשית ותקיפה סתם. משמע, התובעים עצמם סברו כי עסקינן במעשה מכוון, ואירוע מעין זה מוחרג מגדרו של חוק הפיצויים (ראו הגדרת תאונת דרכים בסעיף 1 לחוק) – אותו חוק שעל בסיסו הגישו את התביעה לפניי.

הגם שכך, התובעים לאורך כל הדרך לא סטו מגרסתם כי התאונה ארעה בנסיבות ששניהם הולכי רגל (להבדיל מנוסעים ברכב). וכן יש לציין כי תיק החקירה נגד נתבע 1 נסגר מחוסר ראיות קרי, לא נמצאו ראיות לקיומו של מעשה מכוון. בשקלול נתונים אלו, זכות הגישה לערכאות גוברת והבקשה כי התובעים יפקידו ערובה להבטחת הוצאות נתבע 1, נדחית.

לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, ח' טבת תש"פ, 05 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 4584-12/17 חסיב נסאסרה, מוניר נסאסרה נ' סאלם נסאסרה, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, צד שלישי סאלם נסאסרה (פורסם ב-ֽ 05/01/2020)