פסקי דין על אהוד אפשטיין | פסקי דין על בית נקופה - מושב עובדים להתיישבות שיתופית אגודה שיתופית | פסקי דין על רשות מקרקעי ישראל |

11673-11/12 א     05/01/2020




א 11673-11/12 אהוד אפשטיין נ' בית נקופה - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ אגודה שיתופית, רשות מקרקעי ישראל








בית משפט השלום בירושלים

ת"א 11673-11-12 אפשטיין נ' בית נקופה - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ אגודה שיתופית ואח'



בפני

כבוד השופט
אלעזר נחלון

תובע
אהוד אפשטיין


נגד

נתבעות
1. בית נקופה - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ אגודה שיתופית

2.

רשות מקרקעי ישראל










פסק דין


א. רקע עובדתי תמציתי
1.
נתבעת 1 היא אגודה שיתופית (להלן:
האגודה
), שהוקצה לה שטח קרקע במסגרת "הסכם משולש" (למהותו של הסכם זה ראו למשל ע"א 8378/11
יגל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל
(27.10.2016)). אחד מחברי האגודה היה אביו המנוח של התובע, ושני הורי התובע היו בעלי זכויות באחת מן הנחלות המצויות בתחומי השטח שהוקצה לאגודה. התובע ירש את הזכויות בנחלה, והוא מתגורר בה מזה עשרות שנים. משלב מסוים אף נרשם התובע כבעל הזכויות בנחלה.
2.
אין חולק כי במשך מרבית השנים לא היה התובע עצמו חבר האגודה, אם כי לטענתו הנוכחית
–
שהאגודה חלקה עליה
–
הוא היה חבר כאמור למשך מספר חודשים במהלך שנות התשעים של המאה הקודמת (ראו סעיפים 6-4 לתצהיר התובע וכן נספחים ג-ה לתצהירו).
ב. ההליך, המחלוקות, וההסכמה הדיונית
3.
בין התובע לבין האגודה מחלוקות רבות וחוסר אמון עמוק, אשר הולידו את ההליך שכאן. הליך זה התנהל במשך שנים לפני מותבים שונים, ובמסגרתו הוגשו כתבי טענות רבים. כתב התביעה עצמו תוקן שלוש פעמים. בשלב מסוים אף עוכב ההליך עד להכרעה בהליך שהתנהל בבית המשפט העליון, ואשר עורר שאלות דומות (ע"א 7019/14
שזור - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פרג'י
(16.5.2018); ראו החלטת כבוד השופטת ת' בר אשר מיום 20.11.16).
4.
במקור כלל ההליך מספר סעדים: חלק מהם נכללו בכתב התביעה המקורי; חלק הוספו לו בהמשך; וחלק נמחקו. עם זאת, במסגרת הדיון מיום 10.12.18 הוסכם כי הסעד היחיד שיוותר בהליך הוא העתירה להקצות לתובע קרקע נוספת מתוך השטח שהוקצה לאגודה, וזאת לצורך שימוש חקלאי, כמפורט שם (ראו עמוד 14 לפרוטוקול). במסגרת אותו דיון גם הוגדרו הפלוגתאות בין הצדדים, כשעיקר המחלוקת נגע לשאלה האם על התובע חלה החלטה 970 של מועצת מקרקעי ישראל.

החלטה זו (שצורפה כנספח 36 לכתב הגנת רשות מקרקעי ישראל
) התייחסה על פי כותרתה לזכותו לנחלה של מי שהפסיק להיות חבר אגודה שיתופית. בהחלטה נקבע, בין היתר, כי המסגרת הכוללת של הקצאת מקרקעי ישראל באמצעות אגודות תישמר, אולם הפסקת חברות של מתיישב באגודה השיתופית לא תחייב את ביטול זכותו בנחלה, ואף תועמד לו קרקע לעיבוד חקלאי תוך הסדרת היחסים בינו לבין האגודה.
5.
לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי החלטה 970 הנזכרת חלה על מי שהפסיק להיות חבר אגודה לאחר קבלתה. המחלוקת הייתה האם ההחלטה חלה גם על מי שהפסיק להיות חבר אגודה קודם לקבלתה והאם התובע עונה להגדרה זו (נוכח המחלוקת הנזכרת בשאלה האם הוא היה אי פעם חבר אגודה); וכן האם ההחלטה חלה גם על מי שמעולם לא היה חבר אגודה.
6.
יצוין כי עמדתה העקבית של רשות מקרקעי ישראל
בהליך הייתה שההחלטה חלה גם על מי שמעולם לא היה חבר אגודה, וממילא התובע זכאי להקצאת קרקע לעיבוד חקלאי כמו כל חברי האגודה (ראו בין היתר עמוד 3 לפרוטוקול שורה 32 ועמוד 4 שורות 15-14 וכן סעיף 4 להודעת הרשות מיום 19.1.15 ולהודעתה מיום 27.1.16).
7.
בסופו של דבר, בעקבות הדיון מיום 12.6.19 הגיעו הצדדים להסכמה. להסכמה זו, כנוסחה בעמוד 19 לפרוטוקול שורה 33 עד עמוד 20 שורה 33, שהוא המחייב, ניתן בזה תוקף של

פסק דין
כחלק בלתי נפרד מפסק הדין שכאן.
8.
על פי עיקרי ההסכמה, יינתן לתובע הסעד של הקצאת המקרקעין הנוספים כמפורט שם. מנגד, התובע התחייב לשאת בכלל ההוצאות בגין ההחזקה והשימוש במקרקעין שיוקצו לו לרבות דמי חכירה. התובע אף התחייב לשאת באחריות לכלל השימושים במקרקעין המוקצים לו וכן לשפות את האגודה אם ייגרמו לה הוצאות בשל שימושים שאינם כדין או שאינם בהתאם להסכם המשולש. כמו כן התחייב התובע לאפשר לאגודה לפעול במקרקעין שיוקצו לו באופן סביר ובתיאום מראש לצורך ביצוע בדיקות או הנחת תשתיות.
9.
הצדדים הבהירו כי הם שומרים על טענותיהם ההדדיות בנוגע לחובות עבר. לגבי חובות עתיד הוסכם כי בית המשפט יוסמך לקבוע סכום "דמי שירותים" שישלם התובע מכאן ולהבא עבור שירותים הניתנים על ידי האגודה, וכן את התקופה שלגביה תחול קביעה זו. עוד הוסכם כי הפסיקה בעניין זה תינתן על יסוד טיעוני הצדדים ובדרך של פשרה, על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. כמו כן הוסמך בית המשפט לפסוק בשאלת הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין, גם זאת על יסוד טיעוני הצדדים.
10.
הטיעונים הוגשו, ובעקבות החלטה נוספת הוגשה התייחסות משלימה בעניינים ספציפיים. הגיעה, אפוא, עת ההכרעה.
ג. הכרעה
11.
לאחר עיון בטענות ההדדיות ובמכלול החומר המצוי בתיק, יש לטעמי להורות כי התובע ישלם לאגודה "דמי שירותים" בסכום כולל של 12,000 ₪ לשנה. הסכום עבור כל שנה ישולם בתשלום אחד, וזאת עד ליום 31.3 באותה שנה (אלא אם יגיעו הצדדים להסכמה כתובה אחרת).

על מנת להשיג יציבות ביחסי הצדדים מחד גיסא, ולאפשר גמישות בהתאם לשינוי הנסיבות מאידך גיסא, אני מורה כי תוקף ההוראה הנזכרת יהיה מן המועד שבו תוקצה לתובע הקרקע הנוספת והוא יוכל לקבל בה חזקה, ועד ליום 31.12.2027. לאחר מכן יוכל כל צד להעלות את טענותיו בנוגע לעצם החבות ב"דמי שירותים" ובנוגע לסכומם, וזאת במסגרת הליך מתאים.

יובהר כי עבור התקופה שממועד הקצאת הקרקע והאפשרות של התובע לקבל בה חזקה ועד תום אותה שנה קלנדרית, ישולמו "דמי שירותים" לפי סכום של 1,000 ₪ לחודש, בהתאם למספר החודשים, וזאת בתשלום אחד שיבוצע בתוך 45 ימים ממועד ההקצאה.
12.
בקביעת גובה הסכום נתתי דעתי לכלל הטענות ההדדיות שהעלו הצדדים בעניין זה.
בין היתר
נתתי דעתי לטענות בנוגע לסוג השירותים הניתנים על ידי האגודה (מעבר לשירותים הניתנים על ידי גורמים אחרים); להיקף ההוצאות הכוללות של האגודה (שנראה לכאורה לא מבוטל, לשון המעטה); ולשאלה מה מתוך הוצאות אלה יש לייחס לשירותים שמהם אמור ליהנות גם התובע, כמי שאינו חבר אגודה אך מתגורר במושב ואף צפוי לקבל לרשותו קרקע בהיקף ניכר.

כמו כן נתתי דעתי גם לשאלות המשפטיות העשויות להתעורר בקשר לחיוב התובע ב"דמי שירותים" כאמור (ובעניין זה ראו, בין היתר, את פסקי הדין שאליהם הפנתה האגודה בטיעוניה; את ע"א 2853/16
משעלי נ' מתיישבי שריד אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ
(2.11.2017); ואת ע"א (מחוזי חיפה) 40043-07-19
אלמר פרקש נ' לבון כפר שיתופי בע"מ
(3.11.2019)).
13.
לעניין הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין, הרי שיש לשקול מכלול של שיקולים, ו
בין

היתר
את השיקולים שלהלן:

מחד גיסא, בסופו של דבר עתירה מרכזית של התובע נתקבלה. כמו כן יש צדק בטענת התובע כי רשות מקרקעי ישראל
הביעה כבר לפני שנים את עמדתה לפיה זו התוצאה המשפטית הראויה. יש גם להביא בחשבון כי ההליך נמשך זמן רב, והזקיק משאבים דיוניים משמעותיים מכלל הצדדים.

מאידך גיסא, יש ליתן את הדעת לכך שסעדים רבים שהתובע עתר להם במקור נמחקו; לכך שהתובע עצמו החליף את טענותיו, לרבות בשאלה האם היה אי פעם חבר באגודה (כעולה מהשוואת עמדתו הנוכחית לעמדתו בכתב התביעה המקורי); לכך שהתנהלותו הדיונית של התובע לא הקלה על אופן בירור ההליך ועל קידומו, כעולה משורת החלטות של המותב הראשון שדן בו (ובין היתר החלטות מיום 8.1.14, 23.3.14, 28.4.14, 21.12.14, 30.12.15); לכך שבבאת כוח האגודה הוטחו באופן עקבי בכתב ובעל פה האשמות אישיות קשות, באופן החורג מן המקובל ובלא ביסוס מספק; ולכך שבניגוד לעמדת התובע לפיה באי הקצאת הקרקע האגודה "גנבה, לא פחות, את נכסיו..." (סעיף 20 לסיכומי התובע), לטעמי קבלת הסעד שהושג בהסכמה כלל לא הייתה מובנת מאליה, לבטח לא לפני פסק הדין בע"א 7019/14 הנזכר (וזאת חרף עמדתה של רשות מקרקעי ישראל
). בנסיבות אלה, הסכמת האגודה לא נתנה לתובע את מה שבבירור היה שלו ממילא, ואף הביאה לסיום ההליך בפרק זמן ארוך פחות מזה שבו הוא היה מסתיים אילולא אותה הסכמה.
14.
באיזון בין השיקולים ההדדיים, תשלם האגודה לתובע סך כולל של 16,000 ₪ כהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. האגודה תוכל לקזז את הסכום מן הסכום שעל התובע לשלם לה עבור "דמי שירותים", ובלבד שחובת התשלום מצד התובע (המתחילה כאמור ממועד הקצאת הקרקע והאפשרות לקבל בה חזקה), תקום לא יאוחר מיום 1.4.20.
15.
למען הסר ספק יובהר כי משניתן בהסכמה

פסק דין
המחייב את האגודה להקצות לתובע את הקרקע הנוספת, יש לצפות כי הדבר ייעשה ללא דיחוי.

ניתן היום,
ח' טבת תש"פ, 05 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 11673-11/12 אהוד אפשטיין נ' בית נקופה - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ אגודה שיתופית, רשות מקרקעי ישראל (פורסם ב-ֽ 05/01/2020)