פסקי דין על עיריית רחובות | פסקי דין על יורם צומן

15957-11/17 חנ     07/01/2020




חנ 15957-11/17 עיריית רחובות נ' יורם צומן








בית משפט לעניינים מקומיים ברחובות



ח"נ 15957-11-17 עיריית רחובות
נ' צומן




בפני

כבוד השופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ


בעניין:

עיריית רחובות



המאשימה


נגד


יורם צומן



הנאשמים


נוכחים:
עו"ד מיטל לבנון
אין הופעה לנאשם


הכרעת דין


1.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי
סעיף 10(א)(15) לחוק עזר לרחובות (העמדת רכב וחנייתו) התשס"ח – 2008, בכך שבתאריך 09.11.16 בשעה 09:00, החנה את רכבו בתחום תחנת מוניות.
אין מחלוקת, כי הנאשם מחזיק בתג נכה, כהגדרתו בחוק חניה לנכים, תשנ"ד-1993 (להלן: "
חוק חניה לנכים
").

2.
עסקינן בעבירה של ברירת-משפט, בגינה קיבל הנאשם הודעת תשלום קנס (להלן: "
הדוח
") וזה הודיע, כי ברצונו להישפט על העבירה שיוחסה לו, ובהתאם לכך הוגש כתב האישום שבפני
י.

3.
הנאשם לא כפר בכך שרכבו הוחנה במקום הנטען בכתב התביעה, אך כפר באשמה. לטענת הנאשם רכבו לא הוחנה בתחום תחנת מוניות, וכי בניגוד לחוק חניה לנכים לדוח
החניה לא צורף צילום המעיד על חניה בניגוד לחוק.

4.
נוכח גדר המחלוקת נשמעו ראיות הצדדים. מטעם המאשימה נשמעה עדותה של הפקחית שרשמה את הדוח, הגב' שירן עיאש ושל הגב' שרונה לולאי, אחראית וועדת התחבורה בנוגע לחוקיות הצבת התמרור, וכן הוגשו הראיות ת/ 1 ו- ת/ 2. מטעם ההגנה נשמעה עדותו של הנאשם והוגשה הראיה נ/1.

5.
הנאשם בסיכומיו טען שהמאשימה לא הוכיחה את יסודות העבירה, חניה אסורה בתחום תחנת מוניות, שכן בצילומים שהוגשו לא מופיע תמרור ואף צבע שפת המדרכה (אדום – צהוב) אינו ברור. בנסיבות אלה לכל הפחות קם ספק בנוגע לביצוע העבירה.
6.
המאשימה טענה, כי הדוח ניתן על-ידי הפקחית בשל עבירת חניה בתחום חנית מוניות. איסור החניה עולה מהסימון על אבני השפה באדום-צהוב והתמרור המוצב בסמיכות המעיד על תחנת מוניות. בפני
הנאשם הוצגה תמונה המעידה על היום והשעה בהם נעברה העבירה. בנסיבות אלה ביקשה להרשיעו במיוחס לו.

דיון והכרעה
7.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי הרכב המופיע בתמונות שצורפו לדוח הוא של הנאשם.
המחלוקת בין הצדדים היא האם הוכח שמדובר בתחום תחנת מוניות בו אסורה החניה לרכב שאינו נמנה על תחנת המוניות.

8.
לאחר שמיעת הראיות, הסיכומים ובחינת העדויות שהובאו בפני
י, אני קובעת כי המאשימה הוכיחה את העבירה המיוחסת לנאשם מעבר לכל ספק סביר ולא עלה בידי הנאשם לסתור ראיות אלה או להוכיח קיומה של הגנה בגינה לא יורשע.

האם החנה הנאשם את רכבו בתחום תחנת מוניות
9.
הנאשם טען, כי המאשימה לא עמדה בהוראת סעיף 3 א(א) לחוק חניה לנכים, תשנ"ד – 1993, בכך שלא המציאה לידיו צילום המוכיח את ביצוע העבירה על-ידו.

10.
סעיף 3א' לחוק חניה לנכים שכותרתו
"הודעת תשלום קנס בשל חניה אסורה",
קובע כך:

"(א) על

אף

האמור

בכל

דין
,
לא

תימסר

הודעת

תשלום

קנס

לגבי

רכב

הנושא

תג

נכה
,
החונה

בניגוד

להוראות

סעיפים
2
ו


-
3, אלא

אם

כן

הרכב

צולם

באופן

המעיד

על

התקיימות

אחת

הנסיבות

האמורות

בסעיף 2(א)(3) או (4) או 3 ועל

גבי

הודעת

תשלום

הקנס

צוין

כי

הרכב

צולם

וכי

הצילום

יומצא

לבעל

הרכב,


הומצאה

הודעת

תשלום

הקנס

לבעל

הרכב
,
יצורף

אליה

צילום

כאמור
.
(ב) המצאה

כאמור

בסעיף קטן (א) תהיה

לפי

הוראות

סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982".


11.
הסעיף מורה מפורשות, כי כאשר עסקינן ברכב הנושא תג נכה והוחנה במקום חניה אסור, במקרה זה בתחום תחנת מוניות, על המאשימה לשלוח הודעת תשלום קנס ולצרף אליה תמונה המתעדת את ביצוע העבירה.
12.
הנאשם לא חלק על כך שהתמונות שהוגשו בתיק, ת/1, הומצאו לו ועל כן בנסיבות אלה, עמדה המאשימה בדרישה להמציא לנאשם תיעוד של נסיבות ביצוע העבירה באמצעות תמונות כנדרש בחוק חניה לנכים.

13.
עוד נטען על ידי הנאשם, כי לא הוכח שהמקום בו החנה את רכבו הוא תחום תחנת מוניות ולכן רכבו הוחנה כדין.

14.
סעיף 10 (א) לחוק העזר לרחובות (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ח – 2008 , שכותרתו
"איסור חניה על פי תקנות התעבורה"
קובע כך:
"
לא

יעצור

אדם

רכב
,
לא

יעמידנו
,
לא

יחנהו

ולא

ישאירנו

עומד
,
כולו

או

חלק

ממנו
,
באחד

המקומות

המנויים

להלן
,
אלא

לשם

מניעת

תאונה

או

לשם

מילוי

אחרי

הוראה

מהוראות

תקנות

אלה

או

אם

סומן

בתמרור

אחרת,

ואלה

המקומות
:
...


(15)
בתוך

תחום

תחנת

מוניות

המסומנת

בתמרור

שהוצב

או

סומן
,
פרט

לעצירה

לשם

הורדת

נוסעים
".

15.
סעיף 3 לחוק חנייה לנכים,

שכותרתו
"סייג
לרשות חניה"
קובע כך
:

"
מבלי לגרוע מן האמור שבסעיף 2(א)(3) ו (4) לא יחול ההיתר שבסעיף 2 על חניה –
...
(5)


בתוך

תחום

תחנת

מוניות

המסומן

בתמרור

שהוצב

או

סומן
".

16.
הפקחית בעדותה בפני
י ביום 26.11.19, אישרה שרשמה את הדוח בשל חניה אסורה, בתחום תחנת מוניות ברחוב רמז 69 ברחובות. הפקחית נשאלה מדוע לא צילמה את התמרור המעיד על תחנת מוניות וזו השיבה
"זה מקום שאנו אוכפים בו יום יום, אבן שפה צבועה. אולי במקרה התמרור לא צולם"
(עמ' 6 שורה 14). העדה מסרה, כי היא זוכרת את נסיבות רישום הדוח
"חנית בתחנת מוניות. זוכרת למה צילמתי"
(עמ' 7 שורה 8). העדה הפנתה לצילום בו מסומנות אבני שפה בצבע אדום- צהוב ותמרור של מוניות מוצב בסמוך (עמ' 7 שורות 9 – 19). העדה אישרה, כי בצילום העבירה ניתן לראות תמרור שלא צולם כולו (עמ' 7 שורה 22).
העדה מסרה, כי היא מבצעת אכיפה במקום מדי יום ויש בידיה תמונות של התמרור שצולמו מספר ימים לפני ואחרי מתן הדוח בתיק זה, אך אלה לא הוגשו לנוכח התנגדות הנאשם (החומר לא הועבר אליו מראש).

17.
על פי התצלום ב- ת/1 ניתן לראות את רכבו של הנאשם חונה בסמוך לאבני שפה הצבועות באדום-צהוב. בצילום ניתן אף לראות, כי בסמוך לרכבו של הנאשם יש עמוד עם תמרור, אך תוכן התמרור לא צולם. ניתן לראות בבירור בתמונות אלה את צבען של אבני השפה, אדום- צהוב, ואת העמוד המחזיק את התמרור, עליו העידה הפקחית.

18.
הנאשם בעדותו בפני
י טען, כי כלל לא החנה את רכבו במקום, אף שבמענה לכתב האישום לא כפר בכך. לדבריו, הוא החנה את הרכב במקום בו החניה מותרת אלא שהתמונות שהגיש, נ/1, מעידות שרכבו חונה ליד אבני שפה הצבועות באדום-צהוב, כפי התמונות שצילמה הפקחית (ת/1). חרף טענה זו אישר הנאשם בחקירתו הנגדית, כי הרכב תמונות ב- ת/1 הוא רכבו שלו (עמ' 10 שורות 23 ו- 27). בנסיבות אלה, אין בידי לקבל טענתו הכבושה של הנאשם, כי רכבו לא הוחנה במקום בו צולם, ברחוב רמז 69 ברחובות.

עוד טען הנאשם, כי תג נכה מאפשר לו להחנות רכבו במקום המסומן באדום-צהוב, אך אין בידי לקבל זאת מאחר שסעיף 3 לחוק חניה לנכים קובע רשימה של מקומות בהם לא תותר חניה גם למי שאוחז בתג נכה, ואחד מהם הוא תחום תחנת מוניות. בהמשך הודה הנאשם, כי נאסר עליו להחנות בתחום תחנת מוניות אך טען שצבע אבני השפה לא ברור ולכן החניה מותרת במקום. נוכח המפורט לעיל, דין טענה זו להידחות מכל וכל לנוכח העובדה שאבני השפה צבועות בבירור באדום-צהוב ואין כל מקום לספק בעניין זה.

19.
נוכח כל האמור לעיל לא יכולה להיות מחלוקת בנוגע למקום ביצוע העבירה, רחוב רמז 69 ברחובות. הנאשם העמיד את רכבו בתוך תחום תחנת מוניות אשר סומן הן בתמרור והן על ידי צביעת אבני השפה באדום-צהוב, זאת בניגוד לסעיף 10(א)(15) לחוק עזר עירוני לרחובות (ובניגוד לסעיף 3 לחוק חניה לנכים).

הגם שהתמרור המעיד על תחנת מוניות נחתך בצילום, רואים בבירור, כי אבני השפה צבועות בצבע אדום-צהוב וככאלה ברי, כי אין להחנות בסמוך להן, אף על ידי מי שאוחז בתג נכה.

20.
אין בידי לקבל
טענת הנאשם, כי החובה לצלם את ביצוע העבירה בחוק חניה לנכים כוללת את צילום התמרור. סעיף 3א(א) לחוק חניה לנכים קובע כך
"
הרכב צולם וכי הצילום יומצא לבעל הרכב

". החובה היא לתעד את הרכב כמבצע עבירה ובחוק לא נקבעה חובה מפורשת לתעד את התמרור וסביבתו, כך שהמאשימה ראשית להוכיח את קיומו של התמרור באמצעים נוספים.

הרכב צולם, מהתמונות עולה בבירור שזה חונה בצמוד לאבני שפה הצבועות באדום-צהוב, הדוח כולל ציון תארי, שעה והכתובת בו החניה אסורה, כך שמלוא הנתונים נמסרו לנאשם בהתאם לחוק חניה לנכים.

21.
ברע"פ 8685/17 לוין נ' מדינת ישראל (19.11.17) נקבע, כי הדרישה מנהג לצעוד לתחילת מקטע הרחוב לבחון האם מוצב תמרור המגביל את החניה היא דרישה סבירה.
בעניינו, ניתן לראות, כי בסמוך לרכבו של הנאשם הוצב תמרור, זאת בנוסף על סימון אבני השפה בצבע אדום-צהוב. הנאשם נמנע ממתן תשובה לשאלות ב"כ המאשימה, האם טרח לבדוק את מהות התמרור שהוצב במקום. הנאשם לא חלק על כך שהעמוד המצולם ליד רכבו הוא תמרור, אלא שלטענתו משהמאשימה לא צירפה תמונה של התמרור, לא די באבני השפה הצבועות באדום-צהוב, כדי לבסס את האישום כנגדו.

ראשית, די בסימון של אבני השפה כדי לעמוד על איסור החניה במקום.
שנית, ככל שהדברים לא היו נהירים לנאשם, הרי שמחובתו שלו לבדוק את הסדרי החניה שנקבעו בתמרור. התמרור מצוי ליד רכבו, כך שאין מדובר בטרחה כלל ועיקר. סירובו העיקש של הנאשם להשיב לשאלות ב"כ המאשימה בנוגע לתוכן התמרור, יש בה לחזק את עדותן של הפקחית והגב' לולאי, כי התמרור קובע את המקום כתחום תחנת מוניות בו אסורה העצירה/החניה לכל רכב אחר. המינימום הנדרש מנאשם הטוען לאי קיומו של תמרור, הוא לצלמו על מנת ליתן תמונה מלאה בפני
בית המשפט. בענייננו, לא רק שהנאשם נמנע מלעשות כן, הוא אף סירב להשיב לשאלות ב"כ
המאשימה בעניין זה, בטענה שאין זה מתפקידו לסייע לה לבסס את הראיות כנגדו. בנסיבות אלה, לא ניסה הנאשם לסתור את ראיות המאשימה, כפי שהוצגו בתמונות ובעדויות הפקחית והגב' לולאי.

22.
לא מצאתי לגזור מפסקי הדין אליהם הפנה הנאשם באשר, הוכח בפני
י, כי לצד אבני השפה שנצבעו באדום-צהוב אף הוצב תמרור הקובע, כי המקום מיועד לחניית מוניות בלבד.

23.
בנסיבות אלה, עלה בידי המאשימה להוכיח, כי רכבו של הנאשם חנה בתחום תחנת מוניות, בו נאסרה החניה.

סוגיית אשרור מתחם תחנת המוניות בוועדת התמרור
24.
לנאשם טענות בנוגע לחוקיות תמרור "תחנת המוניות". לשיטתו תשריט תחנת המוניות לא מתאים למקום בו החנה את רכבו.

25.
הגב' לולאי שרונה, אחראית על וועדת התחבורה בעיר, הגישה את
ת/2

הוא פרוטוקול ועדת תנועה מרכזית מיום 14.01.13. העדה סימנה על גבי התשריט את מפרץ החניה בו חנה רכבו של הנאשם, ברחוב רמז 69 ברחובות והוסיפה
"זה המפרץ... החניה הראשונה חניה למוניות רמז והשאר להורדה והעלאת נוסעים... הקצנו רק חניה אחת של מוניות... הוצב תמרור של חניה למוניות רמז. חניה אחת למכונית רמז בלבד"
(עמ' 9 שורות 7-11). העדה הוסיפה, כי שאר החניה מיועדת להורדת והעלאת נוסעים עד השעה 19:00. העדה הבהירה שהתשריט מתאים למקום שסומן כתחנת מוניות והפנתה לפרוטוקול ההחלטה.

26.
מפרוטוקול הוועדה מיום 14.1.13 בנושא

"
בקשת העיריה לאשר תחנת מוניות לנסיעות מיוחדות (ספיישל) עמדה אחת במקביל, ברחוב רמז 69 בחזית קופת החולים
", עולה שהוועדה המליצה
"לאשר את הבקשה, קיימת דרישה לנסיעות מיוחדות (ספיישל) במקום הנ"ל. מצ"ב תרשים לאישור משרד התחבורה
". ההמלצה אושרה ביום 3.5.13 על ידי ראש הרשות לאחר קיום ההתייעצויות הדרושות. בתשריט נרשם מפורשות על גבי החניה האמורה "
חניה אחת במקביל לטובת מוניות לנסיעות מיוחדות
".

27.
מעדותה של הגב' לולאי עלה, כי תשריט המפה תואם את המצב בשטח ואת החניה בה החנה הנאשם את רכבו. כעולה מדבריה ומהפרוטוקול אליו הפנתה, עלה צורך בתחנת מוניות סמוך לקופת החולים בשל דרישה לנסיעות במוניות, משכך אושרה הקמת תחנת מוניות ובה חניה אחת למוניות "רמז", כאשר יתר החניות הינן להורדת והעלאת נוסעים. ניתן לראות בתשריט, כי החניה הבודדת המיועדת לתחום תחנת מוניות מסומנת שם במפורש.

28.
סעיף 18 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, שכותרתו "סמכות רשות תמרור מקומית" קובע את סמכותה של הרשות המקומית לאחר התייעצות עם קצין משטרה "להציב, לסמן או לסלק בכל דרך שבתחומה" תמרורים שונים כמפורט בסעיף.

29.
סעיף 22(א) לתקנות שכותרתו "ציות לתמרורים" קובע כך "עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור, אולם תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין".

30.
ברע"פ 3791/13
פטל נ' מדינת ישראל
(30.7.13) נקבע, כי על הטוען לאי חוקיות תמרור לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו בהתאם לסעיף 22(א) לתקנות התעבורה, כדי לסתור את חזקת התקינות העומדת לרשות המנהלית, ככלל ובפרט ביחס להסדרת התנועה ולהצבת תמרורים. על הנאשם להציג תשתית ראייתית השוללת את אחת החלופות המנויות בסעיף 18 לתקנות התעבורה, ואם לא סתר הנאשם את חזקת התקינות העומדת לרשות אזי תידחה טענתו.

31.
סיכומם של דברים לא עלה בידי הנאשם לסתור את חזקת התקינות העומדת לרשות, כי לא נפל פגם באופן הצבת התמרור אשר קבע שהחניה מותרת לתחנת מוניות בלבד.



סוף דבר
32.
נוכח כל המפורט לעיל, המאשימה הוכיחה את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר ולא עלה בידי הנאשם לסתור ראיות אלה או לסתור את חזקת התקינות העומדת לרשות או להקים ספק באשמתו ועל כן אני מרשיעה אותו במיוחס לו במיוחס לו בכתב האישום.



זכות ערעור לבית המשפט
המחוזי מרכז בלוד תוך 45 יום מהיום.





ניתנה היום, י' טבת תש"פ, 07 ינואר 2020, במעמד הצדדים














חנ בית משפט לעניינים מקומיים 15957-11/17 עיריית רחובות נ' יורם צומן (פורסם ב-ֽ 07/01/2020)