פסקי דין על דני בן שבת | פסקי דין על חוה בן שבת |

1315/06 בשגצ     23/03/2006




בשגצ 1315/06 דני בן שבת,חוה בן שבת נ' מדינת ישראל [משטרת נהריה ] ואח'






בבית המשפט העליון

בשג"ץ 1315/06

בפני
:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה


המערערים:
1. דני בן שבת


2. חוה בן שבת



נ ג ד

המשיבים:
1. מדינת ישראל [משטרת נהריה ]

2. פרקליטות מחוז חיפה

3. המחלקה לחקירות שוטרים

4. קצין תלונות הציבור [מרחב הגליל]

בקשת רשות ערעור על החלטת הרשמת שושנה ליבוביץ בתיק בג"צ 1176/06 מיום 7.2.06


בשם המערערים: בעצמם

פסק – דין


ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ, אשר קבעה כי אין לפטור את המערערים לחלוטין מתשלום אגרה במסגרת עתירה שהגישו, וזאת מטעמי התנהלותם, אך הפחיתה אותה מסך של 1,500 ₪ ל-1,000 ₪ לנוכח מצבם הכלכלי.

1. ההחלטה נשוא ערעור זה נוגעת לעתירה הנסבה על טענת המערערים, לפיה המשיבים הפלילו שלא כדין את בנם בעבירה שבגינה ריצה עונש מאסר בפועל, וכי הם נוקטים סחבת בטיפול בתלונותיהם בענין זה, נמנעים מלספק תשובות ברורות, ונמנעים ללא הצדקה מלהשתמש בראייה שסיפקו להם.

2. המערערים יזמו מספר הליכים משפטיים קודמים בפרשה זו. בית משפט זה דחה על הסף עתירה שהגישו מהטעם שהיא מוקדמת והחקירה עדיין בעיצומה. בקשת עיון חוזר ובקשה חוזרת למתן צו על תנאי באותו הליך נדחו שתיהן. המערערים הגישו בקשה לדיון נוסף, ובמסגרת זו הוענק להם פטור מאגרה והופחת את סכום העירבון בו חויבו. ערעור שהגישו המערערים על החלטה זו נדחה. עתירה נוספת בענין זה נמחקה שכן לא שולמה האגרה שנקבעה. מיד לאחר מכן הוגשו ארבע עתירות נוספות. כבוד הרשם העמיד את המערערים על כך שהגשת עתירות נפרדות תחייבם לשלם אגרה (מופחתת) נפרדת בכל הליך, וציין כי ביכולתם לאחד את עתירותיהם לעתירה אחת שתחויב לבדה. לאור זאת, נמחקו לבקשת העותרים ארבע עתירותיהם, כמו גם עתירות נוספות שהגישו בינתיים, והוגשה תחתיהן עתירה יחידה אשר הוענק בה פטור מלא מאגרה. בתאריך 5.12.05 דחה בית משפט זה את העתירה, מהטעם שאין עילה להתערב במקרה זה בשאלות מקצועיות בדבר אופן ניהול חקירה ובשיקול הדעת המופעל על ידי הרשויות בענין זה. כשהגישו המערערים בקשה לעיון חוזר ולביטול פסק הדין, קבע בית המשפט כי אם הם חפצים בדיון נוסף בעתירה, עליהם לנקוט בדרך הקבועה לכך בחוק. ברקע הדברים, הוגשו בפרשה זו גם שתי בקשות רשות ערעור אזרחי, אשר נדחו שתיהן לאחר שהמערערים לא שילמו את העירבון שנקבע.

3. חודשיים וחצי לאחר ההחלטה בעתירתם האחרונה, הגישו המערערים עתירה חדשה באותו עניין, ובמסגרתה ביקשו שוב לפטור אותם מאגרה. כבוד הרשמת ש' ליבוביץ (בג"ץ 1176/06) קבעה כי "נוכח התנהלות העותרים" אין להעניק להם פטור מלא. ברם, בשל מצבם הכלכלי הופחתה האגרה מ-1,500 ₪ ל-1,000 ₪. על החלטתה זו של כבוד הרשמת הוגש הערעור שלפני.
4. בערעורם, חוזרים המערערים על טיעוניהם בדבר חוסר יכולתם הכלכלית ובדבר סיכויי ההליך שהוגש על ידם. הם מוסיפים כי יש בידיהם ראיה חדשה שטרם הוצגה, המצדיקה לדון שוב בעניינם, וחוזרים על השגותיהם ביחס לסחבת הננקטת על ידי המשיבים בטיפולם בנושא שבמחלוקת.

5. הדין העוסק בשיקול דעת בית המשפט לענין מתן פטור מלא או חלקי מאגרה מעוגן במספר תכליות: מחד, יש להבטיח כי לא תיפגע זכותו של בעל דין לפנות לערכאות רק משום שאין בידו אמצעים כספיים דרושים לכך. מנגד, עניינה הלגיטימי של מערכת המשפט הוא למנוע הליכי סרק המסבים נזק לציבור, פוגעים בבעלי הדין שכנגד, מביאים להקצאה לא נאותה של משאבים ציבוריים, ומעכבים טיפול בהליכים ראויים (ש' לוין פרוצדורה אזרחית – סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט (תשס"ג), 5-4; רע"א 1211/03 דנינו נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2) 3460; בג"ץ 6490/04 צביח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (טרם פורסם), פיסקה 9). יש צורך באיזון ראוי בין תכליות אלה.

6. תקנה 13(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987 (להלן: התקנות) קובעת, כי פטוֹר חלקי או מלא מתשלום האגרה יינתן בהתקיים שני תנאים: האחד – כי אין ביכולת המבקש לשלם את האגרה, או הוא מתקשה בכך באופן ממשי; והשני – כי נראה לבית המשפט שההליך על פניו מגלה עילה בת-סיכוי. "עילה" בהקשר זה משמעה סיכויי הצלחה בתביעה (לוין שם, עמ' 6). לצורך ענין זה, אין הכרח להראות כי סיכויי ההליך הם ממשיים, אלא די בקיום סיכוי, ולו ברף נמוך (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383, 388-389). הטעם לכך נעוץ בחשיבות שמייחס המשפט לזכות הפנייה של האזרח לערכאות. על יסוד השיקולים האמורים, מעריך בית המשפט את מידת סיכוייו של הליך מחד, ואת היקף יכולתו הכלכלית של בעל הדין לעמוד בתשלום האגרה מנגד, וקובע אם יש מקום לפטור את יוזם ההליך מתשלום, במלואו או בחלקו.

6. בענייננו, עמדה כב' הרשמת על התנהלותם של העותרים בהגשת הליכים מרובים בנושא שבמחלוקת שלא נשאו פרי, המעמידים בספק רב את סיכוייו של ההליך הנוכחי שיזמו (בשג"ץ 3784/04 קרליץ נ' ועדת הבחירות לעיריית באר-שבע 2003, תק-על 2004(3), 1373). אולם, נוכח חשיבות זכות הגישה לערכאות מצד אחד, ומצבם הכלכלי הדחוק של העותרים מצד שני, איזנה הרשמת בין השיקולים השונים, באופן שהפחיתה את האגרה מ-1,500 ₪ ל-1,000 ₪. החלטתה הינה סבירה ומאוזנת, ואינה מצדיקה התערבות (בש"א 2549/05 בן צבי נ' גלברג, תק-על 2005(2), 42; בשג"ץ 11291/04 בר נוי נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4), 2663; בש"א 10079/05 עזבון שמואל זילברשטיין ז"ל נ' הנדל, תק-על 2005(4), 839).

הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ג באדר תשס"ו (23.3.06).

ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06013150_r02.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il










בשגצ בית המשפט העליון 1315/06 דני בן שבת,חוה בן שבת נ' מדינת ישראל [משטרת נהריה ] ואח' (פורסם ב-ֽ 23/03/2006)