פסקי דין על אלי קרמר

34997-03/19 חנ     08/01/2020




חנ 34997-03/19 מדינת ישראל נ' אלי קרמר








בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב - יפו



ח"נ 34997-03-19 מדינת ישראל
נ' קרמר




בפני

כבוד השופט דן סעדון


בעניין:

מדינת ישראל



המאשימה


נגד


אלי קרמר



הנאשמת


הכרעת דין


ביום 20.7.18 שעה 13.04 החנה הנאשם את רכבו בסמטת בית השואבה מול בית 14. בעקבות זאת נרשם לו דוח על עבירה של חנייה על מדרכה, בניגוד לסעיף 6 (ד)(2א) לחוק העזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) תשמ"ד – 1984 [ להלן:" חוק העזר"]. הנאשם כפר במיוחס לו וטען כי השטח עליו חנה אינו מדרכה וכי מדובר בשטח המהווה "גם מדרכה וגם כביש".
במסגרת פרשת התביעה העיד הפקח מר סידרוק [ להלן: "הפקח" או " עד התביעה"]. הפקח ציין כי השטח עליו חנה הנאשם עונה להגדרת "מדרכה" בדין בהיותו שטח בצד הדרך המיועד למעבר הולכי רגל. הפקח ציין כי מול השטח בו חנה הנאשם מצויה שגרירות וכי עליה על המדרכה מותרת רק לצורך הגעה לחניית השגרירות. הפקח הגדיל לעשות וציין כי מתמונות שצילם בזמן אמת נראים ספסלים לישיבה, חסומים על ידי כלי רכב החונים היכן שחנה הנאשם. לטענת עד התביעה, כלי הרכב החונים במקום, כפי שחנה הנאשם, מונעים מהולכי רגל אפשרות לשבת על ספסלים אלה. בחקירה נגדית עומת עד התביעה עם העובדה כי בעבר היו עמודונים שמנעו מכלי רכב להגיע לסמטה. עד התביעה ציין כי הצבת עמודונים או הסרתם אינה משנה את ייעודו של מקום מסוים כמדרכה וכי היעדר עמודונים על מדרכה אינה מזמינה חנייה על מדרכה.
במסגרת חקירתו הנגדית של הנאשם אישר הוא כי רכבו חנה כמפורט בתמונות שצילם עד התביעה. הנאשם ציין כי המקום הינו "דרך" וכי "סביר להניח שיש פה זכות גם להולכי רגל, המקום נועד לכניסה לרכבים".
דיון והכרעה
תקנה 1 לתקנות התעבורה קובעת כי "מדרכה" הינה
"חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש, ומיועד להולכי רגל בין אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו" [ הדגשה אינה במקור].

ביישום לענייננו ניתן לקבוע כי אין כל ממש בטענת הנאשם לפיה המקום בו חנה מהווה "גם מדרכה וגם כביש". הגדרת "מדרכה" כאמור לעיל מוציאה מגדרה חלק בדרך שהוא "כביש" [" חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש.."]. אין חולק כי השטח בו חנה הנאשם נמצא בצד הדרך. לטעמי גם לא יכולה להיות מחלוקת על כך שייעודו של שטח זה הוא להולכי רגל. הא ראיה שעד התביעה העיד [ ותיעד בצילום בזמן אמת] ספסלים אשר ברור לכל בר דעת כי הם מיועדים לשימושם של הולכי רגל המתהלכים במקום.
כיוון שרכב הנאשם חנה בצמוד לאותם ספסלי ישיבה, פשיטא שהוא פלש בכך לחלק בדרך המיועד לשימוש הולכי רגל ולא לשימוש כלי רכב. מכאן שהתביעה הוכיחה לטעמי את התקיימות יסודות העבירה שיוחסה לנאשם.
הנאשם טוען כי כלי רכב מורשים לנוע בסמטה זו. בעניין זה אני סבור כי גם אם תתקבל הטענה, אין בה כדי לשלול את העובדה כי הנאשם חנה על מדרכה. מדוע? תקנה 38 לתקנות התעבורה קובעת כי נסיעה על מדרכה מותרת לצורך כניסה ויציאה מחצרים. במקרה שלפני הוכח כי מול השטח בו חנה הנאשם ניצבת שגרירות של מדינה זרה אשר כלי רכב הנדרשים להגיע אליה נדרשים גם לנסוע על המדרכה על מנת להיכנס ולצאת מ"חצרים" [חניית השגרירות], דבר המותר על פי דין.
הנאשם טען כי הסרת עמודונים שהיו על המדרכה שינתה את ייעוד המקום. אין ממש בטענה זו. עמודונים עשויים לחסום פיזית את הכניסה לסמטה לכלי רכב. הם גם עשויים להבהיר בנסיבות מסוימות כי שטח הסמטה נועד להליכת הולכי רגל.
עם זאת, הצבת או הסרת עמודונים אינה הופכת מקום המיועד למעבר הולכי רגל ["מדרכה"] למקום שנועד לנסיעת כלי רכב ["כביש"] ולהפך.
הניסיון מלמד על רבות ממדרכות העיר לא מוצבים עמודונים האוסרים או מגבילים כניסת כלי רכב. בכל זאת איש לא יהין לחשוב כי הנסיעה בשטח זה – המיועד למעבר הולכי רגל –מותרת לנסיעת כלי רכב רק משום שלא הוצב בו מחסום פיזי למעבר כלי רכב.
לאור האמור אני מרשיע את הנאשם בעבירה על סעיף 6 (ד)(2א) לחוק העזר.


ניתנה היום, 8.1.20, במעמד הצדדים














חנ בית משפט לעניינים מקומיים 34997-03/19 מדינת ישראל נ' אלי קרמר (פורסם ב-ֽ 08/01/2020)