פסקי דין על יוסף כדורי | פסקי דין על אברהם כדורי | פסקי דין על יצחק כדורי | פסקי דין על נעים כליף (גולן)

4282/05 הפ     23/03/2006




הפ 4282/05 יוסף כדורי, אברהם כדורי, יצחק כדורי נ' נעים כליף (גולן)





1. יוסף כדורי

2. אברהם כדורי

3. יצחק כדורי

ע"י ב"כ עו"ד ברקמן וקסלר סהר בלום ושות'

בעניין:
המבקשים

נ ג ד
נעים כליף (גולן)

ע"י ב"כ עו"ד שכטר מאיר
המשיב
פסק-דין

לפני בקשה לביטול פסק בורר שניתן על ידי כב' הבורר הרב שמואל מ. כהן ז"ל ביום 19.6.05, בנושא חיוב המבקשים בתשלומי מע"מ בגין עסקאות הנובעות מפירוק שיתוף בנכסים משותפים של הצדדים.

הרקע העובדתי
1. המבקשים הינם שלושה אחים, והמשיב הינו גיסם, אשר היה נשוי לאחותם המנוחה.
תחילתם של הליכי הבוררות לפני כשלושים שנה, כשביום 15.6.1977 הגיש המשיב תביעה נגד המבקשים, שעניינה היה בקביעת חלקם של הצדדים בשותפות שהיתה ביניהם מאז אמצע שנות החמישים ועד לתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת. התביעה הוגשה לבורר, שהוסכם על הצדדים ואשר היה באותה עת בן כ-65 שנה, וגילו במועד הרלוונטי לענייננו (המועד בו פנה אליו המשיב והמועד בו ניתן פסק הבורר), כאמור, היה למעלה מ-95 שנה.
הבוררות נסבה סביב חלוקת נכסי השותפות בין הצדדים, כשלאורך השנים ניתנו על ידי הבורר מספר פסקי בורר חלקיים, וכן שני פסקי בורר "סופיים". פסק הבורר "הסופי" הראשון ניתן ביום 20.2.89 (להלן: "פסק הבורר הסופי הראשון"), ופסק הבורר "הסופי" השני ניתן לפני למעלה מתשע שנים, ביום 22.11.96, במסגרת בוררות המשך שנועדה להשלים את הבוררות הראשונה (להלן: "פסק הבורר הסופי השני").

בפסק הבורר הסופי הראשון נפסק, כי לשם חיסול סופי של כל תביעות המשיב בקשר עם חלוקת נכסי השותפות בין הצדדים, על המבקשים להעביר למשיב נכסים שונים אותם מנה הבורר (שאכן הועברו), וכן לשלם למשיב סך כולל מצטבר של כ-660,000 דולר, בששה עשר תשלומים חודשיים. כן קבע הבורר, כי על הסכומים שנפסקו על ידו יחולו - בנוסף להפרשי הצמדה - גם "דמי גבייה" (בבחינת קנס עונשי) בשיעור של 5% לכל 15 ימי פיגור.

בסופו של דבר, לאחר איחור של כשנה בתשלום הסכום הנ"ל שנפסק על ידי הבורר, שילמו המבקשים בשנת 1990 למשיב, לטענתם, יותר מכפול מן הסכום הנ"ל שנפסק, אך המשיב טען, כי הם לא שילמו די בהתאם למנגנון "דמי הגבייה" שקבע הבורר. המשיב הגיש לכן בשנת 1993 תביעה נוספת לבורר, בה הוא תבע - בגין דמי גבייה עבור סך של כ-660,000 דולר, לאחר ששולם לו, לטענת המבקשים, יותר מכפול מסכום זה. המבקשים הגישו לאורך השנים בקשות לביטול פסקי הבורר והעברת הבורר מתפקידו, ערעורים לבית המשפט העליון ואף בקשה לדיון נוסף, אך פסקי הבורר ותוקף מינויו נשארו על כנם.

2. ריכוז החלטות שניתנו בנושא הבוררות
א. פס"ד שניתן בבית משפט זה (כב' השופטת מ' שידלובסקי-אור) ביום 1.7.98 בתיק ה"פ (י-ם) 677/96 יוסף כדורי
נ' נעים כליף, תק-מח 98(2) 3796(להלן: "פסק שידלובסקי").
ב. החלטה שניתנה בבית משפט זה, (כב' השופט מ' רביד), ביום 29.4.98 בה"מ 3168/98 (הפ' 243/98) יוסף כדורי
נ' נעים כליף, תק-מח (2), 2662 (להלן: "פסק רביד").
ג. החלטה שניתנה בבית המשפט העליון, (כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן), ביום 1.7.98 בתיק רע"א 3431/98 יוסף כדורי
נ' נעים כליף (טרם פורסם).
ד. פס"ד שניתן בבית המשפט העליון ביום 29.9.03 בתיק רע"א 6082/98 יוסף כדורי
נ' נעים כליל, תק-על 2003(3) 1847.
ה. החלטה שניתנה בבית המשפט העליון ביום (כב' השופט מ' חשין) 1.4.04 בתיק דנ"א 9563/03 יוסף כדורי
נ' נעים כליף, תק-על 2004(2).
ו. החלטת בית משפט זה (כב' השופט ד' חשין). ביום 16.6.05 בתיק בש"א (י-ם) 1159/05 יוסף כדורי
נ' נעיף כליף, תק-מח 2005(2) 6457 (להלן: "החלטת חשין").

פסק הבורר
3. לאור העובדה שהמבקשים מתייחסים לקטעים בפסק הבורר אשר לדעתם מלמדים על כך שלא הבורר כתב את הפסק, אביאנו בשלמותו, ובאופן שניתן. פסק הבורר מודפס על נייר מכתבים של הבורר.
"שמואל מ. כהן s.m. cohen
ירושלים jerusalem
רחוב נרקיס 9 א narkis st. a 9
טל. 235267-02 tel. 02-235267
ת.ד. 7199 p.o.b. 7119

בוררות - האחים כדורי - נגד נעים כליף (גולן)

ירושלים 19.6.2005 jerusalem
בעניין בוררות שהתקיימה לפני יותר מעשרים שנה בירושלים בין האחים כדורי לבין נעים כליף (שנשוי לאחותם).
שני צדדים אלה כדורי-וכליף פתחו בשותפות בחלקים שווים משרד בתלפיות לעסוק בנכסים. הם לא השתוו ומינו בורר ששמו הרמן שפירא, אשר מעל בתפקידו ופוטר, ובמקומו באותו שטר בוררין מונה הרב שמואל כהן, שדירתו היתה ברחוב אבן גבירול 6 ירושלים ועכשיו מעונו ברחוב נרקיס 9א' דירה 1 ירושלים.
הסמכות של שטר הבוררין רחבה מאוד לדוגמא: "בוררות ללא גמירה". גם לאחר הדיונים, וגם הקנו לבורר סמכויות רחבות לדוגמא: "פירוש פסקיו" - גם לאחר הדיונים.

נתקיימו ביניהם משפטים בבתי המשפט בהם התבטאה המחלוקת בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון.
בבית המשפט המחוזי בתיק מספר 3168/98 - 29.4.98 - בפני
כבוד השופט משה רביד, אשר קיבל את דברי הבורר הרב כהן, ואת אותו פסק הדין אישרו בשלושה פסקי דין בבית המשפט העליון שמספרם:
3431/98 - 1.7.98 - בפני
כבוד השופטת שטרסברג כהן - בבית המשפט העליון.
6082/98 - 29.9.03 - בפני
כבוד הנשיא ברק-השופטת דורנר-והשופט א.א. לוי בבית המשפט העליון.
9563/03 - 1.4.04 - בפני
כבוד השופט חשין בבית המשפט העליון.
גם בדיונים שהתקיימו בבתי המשפט התעוררה שאלה ע"י האחים כדורי לחייב את נעים כליף לשלם מ.ע.מ.
משרד מ.ע.מ התערב ישירות, וגם הודיע לבורר הרב כהן, כי לא מגיע תשלום מ.ע.מ, ושנעים כליף פטור מתשלום מ.ע.מ, כי המדובר הוא בחלוקת רכוש בין שותפים ולא בתשלומים רגילים החייבים במ.ע.מ.

האחים כדורי עומדים על דעתם עד היום, שנעים כליף חייב לשלם מ.ע.מ למרות שלא מגיע, ומשרד מ.ע.מ. פנה בזמנו ישירות לבורר הרב כהן-וזה חקוק היטב בזכרוני - ואמר לבורר הרב כהן שנעים כליף לא חייב במ.ע.מ. בשום אופן, וכי המדובר הוא כאן בחלוקה של רכוש בין שותפים ולא בתשלומים רגילים החייבים במ.ע.מ.
עד היום מר נעים כליף לא שילם מ.ע.מ, והאחים כדורי חזרו לדרוש מחדש מנעים כליף- לשלם מ.ע.מ.

אני פוסק - כי נעים כליף לא חייב בתשלום מ.ע.מ, כי המדובר הוא כאמור לעיל, בחלוקת רכוש בין שותפים - ולא תשלום החייב במ.ע.מ. ואם באיזו צורה שהיא - האחים כדורי - יצליחו לגבות עכשיו מנעים כליף מ.ע.מ. על חלקיו שקיבל לפי פסקי הבוררות, או יעבירו ללא הצדקה את בקשת המ.ע.מ. למישהו אחר לתבוע מנעים, נעים כליף פטור מלשלם מ.ע.מ. ורשאי לסרב מלשלם בצורה כזאת.
ואם בכל אופן - באיזו צורה שהיא יצליחו האחים כדורי לחייב לשלם מ.ע.מ. את נעיף כליף ללא הצדקה אני פוסק - שהאחים כדורי חייבים להחזיר מיד לנעים כליף כל סכום שהוא ישלם מ.ע.מ, בתוספת ריבית והצמדה כחוק - עד סוף פרוטה אחרונה.

_______________
הרב שמואל כהן
בורר

נא להעביר לבורר - שכ"ט
כל צד - 12,000 ₪ + מע"מ + 5%
כאמור במכתבי לעו"ד ברקמן 15/03/05"

טענות המבקשים
4. העילות לביטול פסק הבורר הנטענות על ידי המבקשים, הינן:
א. למבקשים לא ניתנה הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם או להביא ראיותיהם (סעיף 24(4) לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968) (להלן: "חוק הבוררות").
ב. בית המשפט, בנסיבות העניין, היה מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד (סעיף 24(10) לחוק הבוררות).

המבקשים טוענים כי מפסק הבורר עולה שהבורר נפגש או שוחח על דעת עצמו וללא נוכחות המבקשים עם עדים, ואף התבסס על כך בפסק, ובכך אף לא איפשר להם להביא ראיות לסתור.
הבורר לטענתם, נתן את פסקו בחטף ובבהילות, דבר שמעורר חששות לשיקולים זרים.

הפסק ניתן בטרם חלף המועד למתן תגובה על ידי המבקשים, ומחייבם בסכום של כ-2,000,000$. הבורר עבר את גיל ה-95, ולא ברור כלל אם הוא שהכריע וכתב את פסק הבורר, ויתכן כי היה זה בנו ש"סייע" לו.

5. כן טוענים הם, כי הבורר התחיל בתפקידו בבוררות בין הצדדים לפני כשלושים שנה. ניתנו על ידו מספר פסקי בורר חלקיים, וכן שני פסקי בורר "סופיים" ביום 20.2.89 וביום 22.11.96. הבורר חייב את המבקשים, בנוסף לקרן גם ב"דמי גבייה" בשיעור של 5% לכל 15 ימי פיגורים! מקרן של 660,000 $ הגיע הסכום לכ-12,000,000$.

לדברי המבקשים התשלום למשיב הביא למחלוקת נוספת שהתגלעה ביניהם, שעניינה שאלת החבות במע"מ בגין הסכומים שקיבל המשיב בהתאם לפסיקת הבורר. שאלה זו "הוכרעה" לכאורה במסגרת פסק הבורר שביטולו מתבקש במסגרת בקשה זו.

על אף פניות חוזרות של המבקשים למשיב בדרישה כי זה יוציא להם חשבונית מס כדין בגין הסכומים ששולמו לו על ידם, וכי הוא ישא בתשלומי המע"מ הנובעים מהתשלומים שבוצעו - המשיב סירב לעשות כן.

6. לדברי המבקשים התנהלות זו של הבורר מקימה עילת ביטול, כאמור לעיל, בהסתמכם על ספרה של פרופ' ס' אוטולנגי, בוררות-דין ונוהל, מהדורה שלישית
(1991) (להלן: "אוטולנגי"), וכן על ספרו של א' שטורזמן, ספר הבוררות (תשס"א-2001) (להלן: "שטורזמן"), וכן לפסיקה הרלוונטית.

המבקשים טוענים כי נגרם להם עיוות דין כתוצאה משלילת זכותם להגיב לעתירת המשיב, ומתן פסק דינו של הבורר ללא קבלת תגובתם. (ע"א 318/85 דן כוכבי נ' גזית קונסיליון השקעות ופיתוח בע"מ, פ"ד מב(3) 265 (להלן: "פרשת כוכבי").

לעניין אופן כתיבת הפסק טוענים המבקשים, כי גם האופן בו נכתב פסק הבורר (אף מבלי להידרש לתוכנו) מקים כשלעצמו עילה לביטול פסק הבורר.
למקרא פסק הבורר ברור, לדעתם, כי ישנן ראיות כבדות לכאורה לכך שלא הבורר עצמו פסק והכריע (ולמצער לא הבורר ניסח את פסק הבורר) אלא מי מטעמו.
הגם שבורר עשוי לעיתים להתייחס אל עצמו "בגוף שלישי" ולכנות עצמו "הבורר" (וגם הבורר הרב כהן עשה זאת לעיתים, אך בדרך כלל הוא "דיבר בגוף ראשון" בפסקיו ובהחלטותיו), ברור לטענתם, לאור הציטוטים לעיל, כי לא זה המקרה.

גירסת המשיב
7. נושא המע"מ עלה כבר בשנת 1998, והבורר דחה את בקשותיהם של המבקשים. כך ניתן ללמד אף מפסק הבורר מיום 22.11.96, החלטות בית המשפט העליון והחלטת כב' השופט מ' חשין מיום 1.4.04, בעתירה לדיון נוסף.

לאחר שביום 20.1.05 הועברה לבורר הודעת עו"ד אבי יצחק, ניתנה החלטה מטעם הבורר ביום 15.3.05, שבעקבותיה הגישו המבקשים בקשה אחת להעברת הבורר מתפקידו (ה"פ 4104/05), והשניה בקשה לצו מניעה זמני (בש"א 1159/05) שההחלטה בה ניתנה ביום 16.6.05.

המשיב טוען כי כלל לא היה צורך בהליך דנן, הואיל ומדובר בפרשנות של פסקי בורר קודמים של הבורר.
למבקשים ניתנה הזדמנות להשיב, ולטענת המשיב לא היה מקום לנמק את הפסק, ומגמת הפסיקה הינה לצמצם התערבות בהכרעות בוררים.

כן טוען המשיב כי אין להתערב בפסק הבורר, ואין עילה כזו העולה מדברי המבקשים. אין זה פסק הבורר הראשון במסכת היחסים בין הצדדים.
כמו כן, עמדת רשויות מע"מ נמסרה אף למבקשים.
הסכם הפשרה בין מבקש 1 לפקיד השומה, מהווה למעשה הודאת המבקשים לכך שבהחלטת כב' השופט זילר יש משום מעשה בית דין, וכי אין חיוב מע"מ על פרוק השותפות הנדונה.

הנטייה הינה לתמוך בפסקי בורר לשם חיזוק מוסד הבוררות (ראו 'פרשת כוכבי'; ע"א 660/70 פרנץ נ' ישראל, פ"ד כה(2), 72).

דיון
6. לכאורה, נראה כי מדובר בפסק בורר תמוה. כב' הבורר, הרב שמואל כהן ז"ל (להלן: "הבורר"), נתן את פסק דינו בהיותו כבן 96, ונפטר בסמוך לאחר מכן. פסק הבורר כתוב בקטעים מסוימים בלשון גוף שלישי, וקיים חשש שמא נכתב הפסק על ידי אדם אחר, כנראה בנו. כך גם לענין חיוב בריבית של 5% "קנס" שבועי בגין איחור בתשלום.
זאת "לכאורה" בלבד. כאשר בודקים את טענות הצדדים ואת חומר הראיות שהונח לפני, אין מנוס אלא להגיע למסקנה, כי אין לבטל את פסק הבורר. אנמק.
גילו של הבורר
9. גילו המופלג של הבורר אינו דבר חדש, והיה ידוע למבקשים כבר שנים רבות. הצדדים החלו את הליכי הבוררות בפני
ו לפני כ-30 שנה. נימוק זה לא עלה אלא לאחרונה לקראת בירור הבקשה נשוא החלטת חשין.
גילו של בורר, גם אם מופלג הוא, אינו מהווה כשלעצמו, עילה לביטול פסק הבורר, כל עוד לא מוכח כי הבורר אינו כשיר.

בהחלטת חשין נאמר בנושא זה:
"כאמור, טענת המבקשים בדבר אי כשירותו של הבורר מעגנת עצמה בשילובם של שניים: גילו של הבורר והאינדיקציות לאי כשירותו המתבטאות בהחלטת הבורר. אין איני רואה בגילו של הבורר, כשלעצמו, עילה לפסילתו. אמנם, דיונים והחלטות של בורר בגיל מופלג זה (למעלה מ-95) הם ככל הנראה דבר נדיר, אך אין בכך כדי להצביע על כך ש"נבצר מהבורר למלא את תפקידו" (לשון סעיף 11(3) לחוק). השאלה אם הצדדים תיארו לעצמם, עת החלו בהליך הבוררות, שעניינם יארך זמן כה רב והבורר יגיע לגיל כה מופלג, היא שאלה שאינה מענייננו. בשלב זה, כל שעליי לבחון הוא האם יש לכאורה אינדיקציות לכך שנבצר מהבורר למלא את תפקידו." (שם, פסקה 7).

מקריאת פסק הבורר עולה כי הוא היה צלול אף באחרית ימיו. לא הובאה ראיה כלשהי, קלה שבקלות, ואף לא נטען כי הבורר היה חולה או במצב שאינו מאפשר לו ליתן ההחלטה שנתן.

ודוק. למבקשים היה זמן די והותר על מנת לנסות ולברר את נושא מצב בריאותו.
יש להניח אף כי אילו היו פונים לבית המשפט לקבלת סעד או סיוע לבירור שכזה, בהינתן שהבורר כבר חגג את יום הולדתו ה-95, בנסיבות כאלה היה בית המשפט שוקל הבקשה.
לפיכך, אני דוחה הטענה בעניין גילו של הבורר.

כתיבת הפסק בידי אחר
10. נראה כי אין זו הפעם הראשונה שהבורר כותב בגוף שלישי והמבקשים עצמם מציינים זאת בבקשה דנן. סגנון הכתיבה דומה גם בהשוואה להחלטות קודמות אותן צירפו הצדדים. אף כאן, כמו בהליך בפני
כב' השופט ד' חשין, הטענה כי בנו של הבורר מעורב במתן החלטות הבורר, לא נתמכה אפילו בראיה לכאורה לכך.

יתרה מזו, אף אם למבקשים היה חשש שלא הבורר דן בבקשה, או אם חתם עליו בהיותו צלול, יכולים היו לבדוק אם מדובר בחתימתו הוא, ולהמציא חוות דעת של מומחה לכתב יד, ואולם לא עשו כן, ולא הביאו כל ראיה לעניין כשירות הבורר.

חוב בקנס בשיעור 5% לשבוע
11. אף עניין זה עלה בהליכים קודמים. גם אם מדובר בריבית גבוהה ביותר, אין בכך כדי להצביע על אי כשירות הבורר (החלטת חשין, שם פסקה 9).

הבוררות נשוא תיק זה התנהלה, כאמור, במשך 30 שנה, במסגרתה, לטענת המשיב, פנו המבקשים ב-37 הליכים משפטיים. המבקש 1 לא הסכים בעדותו לכמות זאת אולם, הסכים כי היו רבים:

"ש. כמה פעמים הגשת ערעור למחוזי או לעליון כולל דיונים נוספים על כל ההחלטות שניתנו בהליכי הבוררות במשך ה-30 שנה?
ת. הגשתי 2 בעליון ובמחוזי 3 פעמים אולי.
ש. ואם אומר לך שמספר הערעורים שהגשת הוא 37, זה מזכיר לך את המספר
ת. לא.
ש. אני מדבר על ערעורים כולל ערעורי ביניים על בקשות
ת. לא.
ש. היו הרבה הליכים
ת. כן."
(עמ' 3 לפרוטוקול מיום 8.12.05)

ניתן איפוא להבין את הלך רוחו של הבורר, בקובעו "קנס" כו גבוה בגין תשלום במועד, על מנת לדרבנם לעמוד במועדים, מכל מקום לא הוגשה כל בקשה להקטנתו.

ביטול פסק בורר
כללי
12. נושא ביטול פסק בורר זכה להתייחסות נרחבת בפסיקה ובספרות המשפטית, שכן מוסד זה נועד לקיים מערך יעיל והוגן לפתרון סכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט.

כב' השופטת א' פרוקצ'יה עמדה על חשיבותו של מוסד זה ברע"א 3680/00 אהרן גמליאלי נ' מגשימים - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ פ"ד נז(6), 605 (להלן: "פרשת גמליאלי"), בציינה:

"הבוררות מאפשרת פתיחת ההכרעה לשיקולי צדק והגינות, שאינם נעוצים בהכרח בשיקולי משפט, והיא מאפשרת השגת פתרונות מעשיים צודקים למחלוקת (ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר [4]; ס' אוטולנגי בוררות - דין ונוהל (להלן - אוטולנגי [21]), בעמ' 1; בר"ע 124/68 שחב נ' שחב [5], בעמ' 20; ע"א 241/81 שמן תעשיות בע"מ נ' חברת תבלין בע"מ [6], בעמ' 574-575). מקומה החשוב של הבוררות כאמצעי להכרעה בסכסוך אינו מייתר את הצורך בפיקוח שיפוטי על הבוררות, המותווה בחוק הבוררות. פיקוח זה מבקש להשיג איזון ראוי בין מתן עצמאות מרבית לבורר ולצדדים לעצב את מסגרת הדיון וההכרעה במחלוקת ביניהם, לבין הצורך לשמור עין שיפוטית בוחנת אשר תבטיח את תקינותם וטוהרם של הליכי הבוררות, את הפעלתם בדרך דיונית יעילה ואת ביסוס פסק הבורר על אמות מידה התואמות מושגי יסוד שבתקנת הציבור." (שם, 616).

ובהמשך, מתייחס בית המשפט אף לשאלת התערבות בית המשפט בביטולו של פסק בורר הן באופן כללי והן המתייחס לשאלה, מקום שהבורר שוחרר מניהול הבוררות לפי הדין המהותי, סדרי הדין והראיות, באלה המילים:

"פועל יוצא מאיזון זה הוא כי התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על-פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית עם עילות הביטול (אוטולנגי [21], בעמ' 425, 458-457; ע"א 594/80 אליאב נ' "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ [7], בעמ' 547; ע"א 393/79 סטלה שירות מכוניות בע"מ נ' חברת נתיבי איילון בע"מ [8], בעמ' 715). על אחת כמה וכמה אין הוא בוחן שאלות אלה מקום שהבורר משוחרר מן הדין המהותי ואף מסדרי הדין והראיות. בית המשפט גם אינו רשאי להעמיד את הפסק במבחן ביקורתו הוא - אם צודק הוא או בלתי צודק בהתאם לתפיסתו שלו."
(שם, 617).

פניה לבורר ליישוב סכסוך, יתרונות וחסרונות בצידה. איש איש ושיקוליו מדוע לפנות למוסד זה. יחד עם זאת, בעלי הדין בני חורין הם להחליט אם ברצונם לברר את חילוקי הדעות בדרך זו, הן בשלב של קביעת תניית בוררות בהסכם, או בהסכמה מאוחרת יותר בעת פרוץ הסכסוך, ולקבוע אף את מיהותו של הבורר, את דרך ניהול הבוררות, ובנוסף לעמוד על כך שפסק הבורר יהא מנומק. דרישת נימוק הפסק אינה בהכרח מתוך כוונה לבקש את ביטולו בעתיד, אלא, בין היתר, אף למנוע תקלות או אי הבנות בקשר עם היקפה ומהותה של הבוררות. הדברים עתיקים, ואין צורך להרחיב היריעה.

ביטול הפסק מן הטעם שלא ניתנה למבקשים הזדמנות נאותה לטעון טענות ולהביא ראיות (סעיף 24(4) לחוק הבוררות)
13. דין טענה זו להדחות. הבורר פנה למבקשים וביקש את תגובתם לבקשת המשיב. המבקשים לא עשו כן במועד שהוקצב לכך. טענת המבקשים כי קיום צו המניעה הזמני, איפשר להם שלא להגיב עד למתן ההחלטה בבקשה לגופה, דינה להדחות. עיון בצו מלמד, כי לא הופנה לצדדים אלא לבורר, ומנע ממנו מתן החלטה. מכאן שהמבקשים היו יכולים להגיש את תגובתם אילו חפצו בכך. הנה כי כן, הבורר לא מנע את אפשרות מתן תגובת המבקשים.
אכן, אי מתן אפשרות לצד להביא ראיותיו בבוררות מהווה עילה לביטול הפסק על-פי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, אולם אין זה המקרה.

מן הפן העיוני אכן צודקים המבקשים. הבאת ראיות בהליך משפטי, לרבות הליך בוררות הוא לב הענין, ומניעת צד מלהביא את ראיותיו מהווה פגיעה בכללי הצדק הטבעי (ה"פ (ת"א) 334/93 דוידזון נ' דויסון, תק-מח 93(2), 500), אולם במקרה דנן אין להם להלין אלא על עצמם.

הטענות שהועלו אף לא היו חדשות, כעולה מכתב ההגנה שהוגש לבורר מטעם המבקשים (נספח ז' לתשובת המשיב). כך עולה גם מהחלטת הבורר נשוא בקשה זו, שצוטטה לעיל במלואה, בה הוא מציין כי הנושא למעשה כבר הוכרע על ידו. כל שהבורר מדגיש בהחלטה זו הוא, כי אם בדרך כשלהי יחוייב המשיב בתשלום מע"מ כתוצאה מפעילות המבקשים בנדון, יהא עליהם להחזיר לו סכומי המע"מ שישלם, בבחינת 'אותה הגברת בשינוי אדרת', ביחס להחלטותיו הקודמות.

14. יתרה מזו, המבקשים עצמם טוענים, כי הופתעו מעצם הגשת הבקשה דנן ע"י המשיב אחרי "כל כך הרבה שנים". משמע, אף הם לא עשו דבר, ולפיכך מדוע ילינו על ההחלטה אם העניין כבר הפך להיות עיוני בלבד?

נוצר, אפוא, הרושם שאחיזת המבקשים בעילה זו לביטול פסק הבורר, כמו גם טענת השניה (ראה להלן), נובעת מתחושה שמא גילו המופלג ישמש להם כגלגל הצלה, ולא היא. מה גם שזו באה באיחור רב.

מנגד לחשש לכאורי זה, ניצבת המגמה שלא לבטל פסק בורר אלא אם הוכחה עילת ביטול (ע"א 823/87 דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ, פ"ד מב(4) 605; רע"א 674/86 מדינת ישראל נ' נאות סיני, כפר שיתופי מיסודם של גרעיני תכלת בית"ר בע"מ, פ"ד מב(2) 527, 539).

האם מתקיימת עילת ביטול הפסק מכח סעיף 24(10) לחוק הבוררות?
15. אמנם המבקשים טוענים, כי יש לבטל פסק הבורר הן מכח סעיף 24(4), לחוק הבוררות והן מכח סעיף 24(10) לחוק הבוררות, אולם טענותיהם למעשה דומות, ולמעשה יש חפיפה מסוימת בין העילות (ראו ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה-2005, כרך א', שם סעיף 296, ע' 611) (להלן: "אוטולנגי מהדורה מיוחדת").

סעיף 24(10) לחוק הבוררות, קובע:

"קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד."

בגדרו של סעיף זה נטען לא אחת שהפגיעה בכללי הצדק הטבעי יכול שתבוא לביטול מכח סעיף זה. מראית פני הצדק, במיוחד בהליך בוררות, מקפלת בתוכה את אמון הציבור בהליך הבוררות.

ברע"א 4974/01 קפלנסקי נ' גולדסיל בע"מ פ"ד נו(3), 859, נאמר בזו הלשון:
"מצב דברים ברור הנופל בגדר סעיף 24(10) הוא התנהגות הפוגעת באופן מהותי בעקרונות הצדק הטבעי (ראו ס' אוטולנגי בוררות-דין ונוהל, בעמ' 465). אחת הדוגמאות לפגיעה בכללי הצדק הטבעי נוגעת לאי מתן לצדדים לבוררות להשמיע את טענותיהם. ענין זה נקבע גם כעילת ביטול נפרדת בסעיף 24(4) לחוק." (שם, עמ' 862-863).

16. יוצא, אפוא, שהדברים שנאמרו בפרק הקודם יפים אף כאן לטענה בעילת ביטול זו. לא מצאתי כי התנהגות הבורר היא כזו הפוגעת באופן מהותי בעקרונות הצדק הטבעי, המצדיקה ביטולו של פסק הבורר, ולכן דין הטענה להדחות.

פגישת הבורר עם גורמי חוץ

17. גם טענה זו כי הבורר נפגש עם נציג מע"מ דינה להדחות. ברור מהחלטת הבורר, כי פגישה כזו לא נערכה עובר למתן החלטתו נשוא הליך זה, אלא בעבר. הבורר מציין בהחלטתו הנ"ל:

"... ומשרד מ.ע.מ פנה בזמנו ישירות לבורר הרב כהן - וזה חקוק היטב בזכרוני נאמר לבורר..."

מכאן שמדובר בפגישה מן העבר הרחוק והבורר מדגיש זאת (כך במקור), כי הפניה חקוקה בזכרונו.

18. המבקשים מצטטים את האמור בת.א. 694/88 מ' זילברברג בע"מ נ' מכבשים הדרום בע"מ, דינים מחוזי לד(1), 883 (להלן: "פרשת זילברברג") כדלקמן:

"אין מנוס מן המסקנה, כי אמנם נפל פגם בהליכים שקדמו למתן הפסק השני, פגם המהווה עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק..."

אולם עיון בפסק הדין מלמד, כי העובדות באותו מקרה היו שונות.
כב' השופט א' גרוניס אכן ביטל את פסק הבורר שם, אולם זאת על רקע העובדה שלא הוכח, כי היתה הסכמה שהבורר ישמע עדים שלא בנוכחות הצדדים, בציינו:

"המבקשת טוענת, בחצי פה, כי גם אם נפל פגם בהליכים, הרי היתה הסכמה של הצדדים לכך, שהבורר ישמע כל צד בנפרד וכן, כי ישמע את העדים בהעדר הצדדים. לא הוכח שהיתה הסכמה כזו, בין אם הסכמה מפורשת או מכללא, היה בכך כדי להצדיק את המחדל מצידו של הבורר (המ' 10/50, פ"ד ה' 394; המ' 236/61 פ"ד טז' 1009) אלא שלא הובאה כל ראיה לתמיכה בטענה זו ועל כן הוכחה עילת הביטול שבסעיף 24(4) לחוק."
(שם, פסקה 6).

במקרה דנן היתה הסכמה מפורשת. במסמך שהוגש ע"י הצדדים לבורר, מיום 20.2.94 (חתום ע"י באי כוחם), (נספח 11 לסיכומי המשיב), נאמר במפורש:

"הבורר רשאי לצורך מתן פסק דינו להשתמש גם בידיעותיו האישיות, כולל בענין שומות והערכות, וכן להתייעץ בכל שאלה עם כל מומחה או בעל מקצוע וכן לעשות בעצמו בירורים בכל ענין עם כל אדם או גוף...".

זאת בנוסף להסכמת הצדדים עוד משנת 1988 חתומה ע"י הצדדים ובאי כוחם עו"ד דן אבי יצחק מטעם המשיב, ועו"ד יגאל ארנון מטעם המבקשים (נספח 12 לסיכומי המשיב), שם נאמר:

"אתה רשאי להתייעץ בלא נוכחות הצדדים עם מומחה בעניני מיסים (עו"ד, רו"ח או יועץ מס) בכל שאלת מיסוי שתמצא לנכון בקשר לבוררות הנדונה."

יתרה מזו, הנושא עלה בהליכים קודמים (ראה

פסק דין
שידלובסקי [סעיפים 22, 23 לפסק דינה]), ואכן טענה זו הינה ממוחזרת, שכן הבורר התייחס לכך עוד בשנת 1989 בפסק החלקי, כדלקמן:

"מאחר והנושא נדון בהרחבה בישיבות הבוררות, והבורר גם התייעץ במיוחד עם מומחה למיסים מחד גיסא... אני מחליט, לאור שיקולים רבים, כדלקמן:..." (שם, 5).

וכן בהחלטתו מיום 23.3.92, בציינו:

"לאחר עיון מדוקדק בכל הנושא של המיסוי בתיק הבוררות, ולאחר התייעצויות עם מומחי מיסים, עורכי דין, ורואי חשבון ובהתחשב בנסיבות המקרה שבפני
נו... הגעתי למסקנות כפי שיפורטו להלן."

ואם בכך לא די, הרי שביום 7.11.95 הודיע הבורר לצדדים:

"לקראת עריכת פסק הבוררות, לאחר עיון ברובו הגדול של החומר, ולאחר בירורים עם היועצים (יועץ מס, רואה חשבון ועורך דין) אני שוקל להעלות את נושא הפסק בישיבה הנ"ל."

19. כאן אולי המקום להעיר, כפי שמציין ב"כ המשיב בסיכומיו (שם, סעיף 30), כי המבקשים ידעו כי אין בדעת המשיב להוציא חשבוניות מס בקשר לכספים שקיבל, ואילו סברו הם אחרת, צריכים היו הם לנקוט בהליך בהתאם.

זאת ועוד, ולמעלה מן הנחוץ, אינני סבור שנגרם למבקשים עיוות דין. גם לו סברתי שיש עילה לביטול הפסק מן הטעם דלעיל, הייתי עושה שימוש בהוראת סעיף 26(א) לחוק הבוררות, הקובעת:

"(א) בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין."

במקרה דנן, כפי שיובהר להלן, לא נגרם למבקשים עיוות דין, באשר נושא המע"מ עלה בהליכים הקודמים וההליך דנן מתייחס לבקשת הבהרה של המשיב, ואינו תוצאה של ערעור המבקשים בנושא המע"מ.

(כן ראו אוטולנגי מהדורה מיוחדת, פרק ה', עמ' 7-1163).

20. למסקנה הנ"ל הגעתי אף מן הטעם שעמדת רשויות מע"מ היתה לנגד עיני הצדדים במהלך השנים בהן התנהלה הבוררות בין הצדדים. כאמור בפסקי הבורר, עמדת רשויות המע"מ היתה שלא מדובר בעסקה החייבת במע"מ, אלא בעסקאות בין שני עוסקים שאין בה תוצאת מס. עמדה זו הובאה לידיעת הצדדים, כפי שעולה ממכתבו של עו"ד בן-ארוש ממע"מ לעו"ד שקל, ב"כ המבקשים בעניין נושא בוררות זו, מיום 8.4.97, בציינו:

"עיינתי עיון רב בחוות דעתך המעמיקה בענין שבסימוכין.

לאחר שהפכתי והפכתי בסוגיה זו באתי לידי מסקנה כי לא נוכל לחוות דעת אפילו בשאלות העקרוניות העולות ממסכת העובדות המורכבת, שהרי כל נקיטת עמדה מצידנו עלולה להתפרש כהתערבות בהליכים משפטיים המתנהלים בין שני צדדים.

זאת ועוד, שעל פני הדברים אף נראה כי ממילא ככל שמדובר בעסקאות בין שני עוסקים הרי שאין תוצאת מס ממשית."

(נספח י"ב לתשובת המשיב)

המבקש 1, מר יוסף כדורי
(המצהיר) בחקירתו על תצהירו (8.12.05) נשאל על פנייתו לעו"ד שקל, ותשובותיו בנושא זה היו מתחמקות, שכן ממכתבו של שקל עולה במפורש שהוא מייצגם בנדון, וכך העיד:

"ש. ידוע לך שעו"ד שקל פנה לרשויות מע"מ בענייניך, פנה אלים בשאילתא וקיבל תשובה
ת. לא יודע ולא ראיתי. כבר תבענו אז את המע"מ
ש. מינית את עו"ד שקל לטפל
ת. התייעצתי.
ש. הוא אמר לך שהוא פנה לרשויות המע"מ
ת. לא זוכר בדיוק, הלכתי יחד עם מר ברקמן לבדוק לתבוע את המע"מ, ביקשתי חשבונית ולא קיבלתי
ש. פניתם לעו"ד שקל
ת. כן
ש. עו"ד שקל פנה למע"מ
ת. לא יודע לאן הוא פנה. אני יודע שאז עשינו תביעה וחיכינו ל

פסק דין
של העליון."
(עמ' 2-3 לפרוטוקול)

המבקש 1 ערער על שלושת פסקי הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא ו' זילר) בערעורי מס הכנסה, אשר לאחד מהם היתה נגיעה לעניננו.
בערעור על פסקי הדין אלה הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
ביום 4.5.04. (נספח ט' לסיכומי המבקשים) (ע"א 9481/01 יוסף כדורי
נ' פקיד שומה ירושלים). הפועל היוצא מערעור זה הינו כי פקיד השומה הסכים להכיר במחצית מהסכומים ששולמו כ"דמי פיגורים" למשיב כהוצאה. המסקנה מכך הינה, כנטען ע"י המשיב דכאן, כי הכספים ששולמו כקרן אינם חלק מייצור הכנסתו של מבקש 1, בהכרח אין להם תוצאת מס ולפיכך אין לשלם בגינם מע"מ.
מכל מקום, אין לכך השלכה לענייננו, לבד מן העובדה שהמבקשים היו ערים לכך מספר שנים.

עוללית
כללי
21. המבקשים עצמם טענו (ראה לעיל) שהם פנו מספר רב של פעמים למשיב בנושא המע"מ, אולם הם לא פנו לבורר בעניין זה. נהפוך הוא, מי שפנה בבקשת הבהרה דנן היה דוקא המשיב.

דחיפות מתן הפסק
22. לעניין הדחיפות במתן הפסק, הרי שהבקשה נחה אצל הבורר חודשים רבים, ומן הסתם הוכנה על ידו, לפחות כטיוטא, ומשבוטל צו המניעה על ידי כב' השופט ד' חשין, חתם עליה משהוסרה המניעה.

אי נימוק הפסק
23. במקרה דנן הצדדים פטרו את הבורר מלנמק את הפסק, לפיכך אין מקום לפסול הפסק מטעם זה (ראו בר"ע 276/81 נתיבי הנגב נ' דרורי, פ"ד לו(1), 391).
ביטול פסק בורר מן הטעם שלא נומק, יתקבל רק אם נדרש מהבורר לנמק ולא עשה כן (אוטולנגי מהדורה מיוחדת, עמ' 1053 וההפניות שם).

בטרם נעילה
האם סר חינו של מוסד הבוררות?
24. מגמת החוק והפסיקה הינה מאז ומתמיד לנהוג באיפוק לעניין ביטול פסק בורר, ומתן פירוש מצומצם לעילות ביטול הפסק. זאת בין היתר, במטרה לעודד שימוש במוסד זה, שלרוב הינו יעיל ומביא סוף להתדיינות נוספת בין הצדדים (ראו 'פרשת כוכבי') וכן מוריד הוא את העומס מעל כתפי בתי המשפט (רע"א 2237/03 שועלי נ' המועצה המקומית תל-מונד, תק-על 2005(1) 149) (להלן: "פרשת שועלי").

משבחרו בעלי דין לפנות להליך הבוררות, טוב יעשו אם יבחרו בורר המתאים למהות הסכסוך, ויקבעו בקפידה את דרך ניהול הבוררות.

בתקופה האחרונה עולים הרהורים באשר להסדרים שבחוק הבוררות, הן בפסיקה והן בקרב משפטנים. כך מצינו אף ב'פרשת שועלי' הנ"ל. כב' השופט א' רובינשטיין התייחס לנושא עילות הביטול שבחוק:

"לענין זה חשיבות כמובן לפרשנות עילות הביטול שבסעיף 24 לחוק הבוררות באורח שיהלום ככל הניתן את תחושת הצדק, ובמיוחד אמורים הדברים באשר לעילות שבסעיפים 24(3) - פעולת הבורר ללא סמכות או בחריגה מסמכויותיו 24(4)..."
(שם, פסקה ח(2)).

ובהמשך אף מפנה את תשומת לב המחוקק, בציינו:

"מכל אלה ניתן ללמוד כדי "לרכך" במקצת את 'נוקשותו' של פסק הבוררות, עד שתבוא שעה - ויפה שלא תרחק - ויאמר המחוקק הישראלי שוב את דברו בעיינו בחוק הבוררות. ואטעים שוב: מטרת הדברים אינה לפגוע באוטונומיה של מוסד הבוררות, אלא לעודד שימוש בו והקלת העומד על בתי המשפט ע"י פתיחת צוהר השגה במקרים המתאימים..."
(שם, פסקה ח(4)).

(כן ראו רע"א 8059/03 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' דיור לעולה בע"מ, תק-על 2005(3), 2759).

יפים, לסיום, דברי כב' השופט א' גרוניס ב'פשרת זילברברג' הנ"ל:
"שוב נתקל אני בתופעה, שבורר, שאינו יודע דין ואשר הינו כנראה מומחה בתחום מסוים אחר, איננו ער לקיומם של כללים בסיסיים המחייבים בעת עריכתה וניהולה של בוררות. הפגם בהליכים מביא עימו במקרה זה לביטול פסק בורר והתוצאה היא שמוסד הבוררות, אשר יש לחזקו ולתמוך בו, נמצא מוחלש. נראה לי, כי ראוי שכאשר מתמנה כבורר אדם שאינו יודע דין, יש להפנות תשומת ליבו במפורש, בעת שהסכסוך מועבר להכרעתו, לחובות הבסיסיות המוטלות על בורר ובמיוחד לחובה לשמוע את הצדדים יחדיו, תוך מתן הזדמנות נאותה כל צד לחקור את עדיו של הצד האחר. לו כך נעשה, יתכן והיתה נמנעת התוצאה המתחייבת במקרה זה, דהיינו ביטולו של הפסק השני."
התוצאה
25. התובענה נדחית. המבקשים ישאו בשכ"ט עו"ד המשיב בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ, לתשלום בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הצמדה וריבית מירבית כדין מהיום עד לתשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ג באדר, תשס"ו (23 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.
_______________
יוסף שפירא
- שופט
1
בתי המשפט
ה"פ 4282/05
בית המשפט המחוזי בירושלים
23/03/2006

כב' השופט יוסף שפירא

לפני:








הפ בית משפט מחוזי 4282/05 יוסף כדורי, אברהם כדורי, יצחק כדורי נ' נעים כליף (גולן) (פורסם ב-ֽ 23/03/2006)