פסקי דין על דורון רז | פסקי דין על מיחשוב רפואי א.ד.(1994) | פסקי דין על אילן אלבוחר

49089-06/19 רעצ     13/01/2020




רעצ 49089-06/19 דורון רז, מיחשוב רפואי א.ד.(1994) בע"מ נ' אילן אלבוחר








בית משפט השלום בירושלים



רע"צ 49089-06-19 רז ואח' נ' אלבוחר






בפני

כבוד השופט
גד ארנברג


המבקשים

1.דורון רז

2.מיחשוב רפואי א. ד. (1994) בע"מ


נגד


המשיב

אילן אלבוחר





פסק דין



בפני
י בר"ע על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל אביעד איגרא, אשר דן בבקשה בטענת פרעתי שהגיש המבקש. הבקשה כללה מספר נקודות שהיו במחלוקת בין הצדדים. בקשת רשות ערעור זו נוגעת לאחת מנקודות המחלוקת בלבד, והיא, מהו המועד שעד אליו יש לחשב את פיצויי הלנת השכר שנקבעו ב

פסק דין
שהוגש לביצוע.

ובהרחבה:
בין הצדדים התנהלה שותפות עד המועד שבו הסתכסכו ביניהם. המשיב תבע סכומי כסף שונים מכל אחד מהמבקשים. ההליך נוהל בבוררות. הבורר קבע בין היתר כי על המבקשים לשלם למשיב סכום מסוים, ועליו הפרשי הלנת שכר מלאים. המחלוקת בין הצדדים היתה עד איזה מועד צבר אותו סכום את הפרשי הלנת השכר. המבקשים טענו, כי המועד צריך להיות 27.1.15 כיוון שבמועד זה הם העבירו לב"כ המשיב את הסכום שנקבע, ואילו המשיב טען, כי אמנם הכספים הועברו לב"כ אך הותנה שהם לא יועברו אליו עד מתן

פסק דין
חלוט, וזה ניתן רק ביום 10.4.16, לפיכך מועד זה הוא המועד שעד אליו צריך להמשיך ולחייב הפרשי הלנת שכר.

רוב המחלוקות בין הצדדים היו מחלוקות חשבונאיות, ולפיכך כב' הרשם מינה מומחה חשבונאי מטעמו. לאחר שזה נתן את חוות-הדעת והתאפשר לצדדים לטעון, קבע כב' הרשם, ביום 26.3.19, לגבי שאלת סיום המועד שהחוב יצבור
הפרשי הלנת שכר, כי יש לחשב את הפיצויים עד יום 10.4.16 (סעיף 1 להחלטה מיום 26.3.19). ההחלטה כללה גם הכרעות במחלוקות האחרות שבין הצדדים
ושאינן
ענין ל

פסק דין
זה.

על החלטה זו הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר, שכללה גם בקשה למתן החלטה בסוגיה שלא זכתה להתייחסות בהחלטה מיום 26.3.19. הבקשה הוגשה ביום 14.4.19 והועברה לתגובת המשיב שניתנה ביום 26.5.19. המבקשים טענו, כי אמנם בתחילת הדרך התנו את העברת הכספים למשיב בקבלת

פסק דין
חלוט, ואולם מאוחר יותר הסכימו להעברתו ללא התנאי של

פסק דין
חלוט, לפיכך יש להפסיק את מרוץ צבירת הלנת השכר ביום העברת הכספים לב"כ המשיב (27.1.15). המשיב
טען, כי לא ניתנה הסכמה כזו. לטענתו, בא כוחו פנה בהצעה למבקשים שתאפשר את קבלת מלוא הסכום, אך הם לא השיבו לה, ולפיכך הכספים נשארו בנאמנות אצלו והועברו רק לאחר קבלת

פסק דין
חלוט ביום 10.4.16 (או 17.4.16).

ביום 1.6.19 ניתנה החלטת כב' הרשם שדחתה את הבקשה לעיון מחדש תוך ציון העובדה, שרשם ההוצל"פ אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטותיו, ולפיכך היה על המבקשים להגיש ערעור אם סברו שהחלטתו מיום 26.3.19 שגויה. גם לגופו של ענין קבע כב' הרשם, כי לא ניתן להגיע מתוך ההתכתבות שבין ב"כ הצדדים למסקנה, שהמבקשים ויתרו על התנאי שהציבו להעברת הכספים, והוא,
החזקתם בנאמנות על ידי ב"כ המשיב
עד למתן

פסק דין
חלוט.

על החלטה זו הוגשה הבר"ע.

המבקשים טוענים כאמור, כי אמנם בתחילה דרשו כתנאי להעברת הכספים לב"כ המשיב, שהם לא יועברו למשיב עד מתן

פסק דין
חלוט, ואולם לאחר מכן הסכימו להעברתם ללא תנאי זה. המשיב טוען, כי המועד להגשת ערעור חלף, שכן יש למנותו ממועד החלטתו הראשונה של כב' הרשם 26.3.19, וביום 23.6.19 , היום בו הוגשה הבר"ע, חלף זה מכבר המועד לערעור.
ולגופו של ענין טוען המשיב, כי מכתב בא כוחו מיום 28.1.15, שלא זכה למענה, הבהיר מפורשות שהסכום לא יועבר למשיב, לפי דרישת המבקשים, ולפיכך, ומאחר והוא העבירו למשיב רק לאחר מתן

פסק דין
חלוט, צדק כב' הרשם בכך שקבע שזה המועד להפסקת מרוץ הפרשי הלנת שכר.

לבקשת המבקשים, קויים גם דיון בע"פ, בו חזר כל צד על טענותיו, כאשר המבקשים צירפו מסמך מאוחר יותר של
המומחה שמינה רשם ההוצל"פ, ממנו עולה לטענתה, כי שולמו תשלומים ביתר, ואולם למסמך זה אין כל חשיבות לשאלה שבמחלוקת שבפני
, שכן תשלומי היתר הנטענים לא נובעים מהשאלה שבמחלוקת בהליך זה, אלא מהתחשבנות אחרת שבין הצדדים.

לאחר עיון בטענות הצדדים, באתי למסקנה כי יש לדחות את הבר"ע הן מהטעם הפרוצדורלי של ההגשה באיחור ללא בקשה להארכת מועד, והן לגוף הענין.

הפסיקה קבעה לא אחת, כי לא ניתן להאריך את המועד להגשת ערעור או בר"ע על החלטות רשם ההוצל"פ בדרך של הגשת בקשה לעיון
מחדש והגשת ערעור או בר"ע על החלטה מאוחרת יותר. ככל שצד סבור שיש לו נימוק טוב לבקשה לעיון מחדש, עליו להגיש במקביל לו בקשה להארכת מועד להגשת הערעור או הבר"ע.
עצם הגשת הבקשה לעיון מחדש אין בה כדי להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה שעליה הוגשה הבקשה לעיון מחדש.

בנדון דנן, ההחלטה הקובעת כי המועד להפסקת המרוץ הלנת השכר הוא ביום 10.4.16, ניתנה כבר ביום 26.3.19 שם נקבע בפירוש כי זה המועד ולא המועד לו טענו המבקשים (27.1.15). אם סברו המבקשים שהמועד שנקבע אינו נכון היה עליהם להגיש הליך ערעורי מיד או למצער להגיש בקשה לעיון מחדש ולצרף אליה בקשה להארכת מועד הגשת ערעור. משלא עשו כן, המועד להגשת ערעור על אותה החלטה הוא 20 יום מיום 26.3.19, ולפיכך הבר"ע שהוגשה ביום 23.6.19 ללא בקשה להארכת מועד, הוגשה באיחור ומסיבה זו בלבד יש לדחותה.

אציין, כי גם לגופו של ענין לא מצאתי פגם בהחלטת כב' הרשם, שכן מההתכתבות בין הצדדים לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית לפיה ויתרו המבקשים על התנאי שהכספים שהם ישלמו לא יועברו למשיב עד מתן פס"ד חלוט.
אמנם הדרישה החד משמעית לכך בוטלה
במכתבים מאוחרים יותר אך לא ניתן
להגיע למסקנה שהצדדים הגיעו להסדר שיאפשר לב"כ המשיב להעביר לו את הכספים מיד עם קבלתם.
משלא קיים הסכם כזה, הרי שהמועד לעצירת מרוץ הפרשי ההלנה הינו המועד
שבו הועברו הכספים בפועל למשיב בהתאם לדרישה הראשונית של המשיב.

הבר"ע אפוא נדחית והמבקשים ישלמו הוצאות המשיב בכך 5000 ₪ שיגבו מתוך סכום הערובה.

ניתן היום,
ט"ז טבת תש"פ, 13 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.











רעצ בית משפט שלום 49089-06/19 דורון רז, מיחשוב רפואי א.ד.(1994) בע"מ נ' אילן אלבוחר (פורסם ב-ֽ 13/01/2020)