פסקי דין על אלברט קנדוב

40293-11/17 פ     15/01/2020




פ 40293-11/17 מדינת ישראל נ' אלברט קנדוב








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"פ 40293-11-17 מדינת ישראל
נ' קנדוב




לפני כבוד השופט שאול אבינור

המאשימה
:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אורי סלע







נגד



הנאשם:
אלברט קנדוב
ע"י ב"כ עו"ד זוהר ברזילי





גזר דין
א.
רקע כללי:
1.
הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הראיות,
בביצוע עבירות אלימות נגד המתלונן ואשתו, שכניו בבית המשותף (להלן – הבניין) באותה העת. העבירות בוצעו בעקבות ועל רקע אסיפת דיירים בבניין.
2.
עובדות האירוע נקבעו בהרחבה בהכרעת הדין ואין צורך לחזור עליהן כאן. בתמצית יצוין כי במוצאי יום שבת, ביום 24.09.16 בסמוך לשעה 21:00, התקיימה אסיפת דיירים בקומת הכניסה של הבניין לצורך בחירת ועד הבית. בין הנאספים היו הנאשם וכן המתלונן ואשתו (להלן ביחד – המתלוננים).
3.
המתלוננים נבחרו לוועד והחל ויכוח בין הנאשם לבינם, שהתדרדר לכדי השמצות וקללות הדדיות. משהתלהטו הרוחות הרים הנאשם את ידיו באוויר. המתלוננת חששה שהנאשם יכה אותה ומתוך בהלה הכתה בראשו עם מסמכים שהחזיקה בידיה. הנאשם עזב את המקום וחזר כשבידיו מקל או אלה ותקף את המתלונן, בכך שהלם מספר מכות בראשו. בתגובה אחז המתלונן בנאשם והשניים נפלו ארצה. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חתכים בראשו, אשר נזקקו לתפרים, וכן המטומה באצבע מספר 4 בכף ידו השמאלית. בהמשך, משניסתה המתלוננת לסייע למתלונן, תקף אותה הנאשם בכך שדחף וגרר אותה על הארץ, עד שאיבדה את הכרתה. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חבלות בברכיה, המטומה בזרוע ימין, וכן כאבים ונפיחות באצבעות כף יד שמאל.
4.
על רקע עובדות אלה – כפי שנקבעו בהכרעת הדין – הורשע הנאשם בעבירות שבהן הואשם, כלהלן: פציעה, לפי הוראות סעיף 334 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין); פציעה כשהעבריין מזוין, לפי הוראות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין; ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי הוראות סעיף 380 לחוק העונשין.
5.
עוד יש לציין, לצרכי גזר הדין, את העובדות הבאות:
ראשית
, בין הנאשם לבין המתלוננים קיים פער גילאים משמעותי. בין הנאשם (יליד שנת 1986) לבין המתלונן (יליד שנת 1969) קיים פער של 17 שנים, כאשר בעת האירוע היה הנאשם בן 30.
שנית
, החפץ שבאמצעותו הכה הנאשם את המתלונן, בראשו, לא נמצא לאחר האירוע. הנאשם, מצידו, מסר מספר גרסאות לעניין טיבו של החפץ: בהודעתו מסר הנאשם כי דובר ב"מקל ברזל" או "לום", לאחר מכן דיבר הנאשם על "אלה מגומי", ובעדותו בבית המשפט סיפר על "מקל או פלסטיק צבע שחור, אני לא זוכר" (ר' בפסקה 60 להכרעת הדין).

ב.
תסקירי שירות המבחן:
6.
בתסקיר שירות המבחן – שנערך ביום 10.11.19, לאחר שנעתרתי לבקשת ההגנה להורות על עריכתו – מפורטים בהרחבה הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם. כאן רק יצוין, כי הנאשם נולד בחו"ל ועלה ארצה בגיל 4, כאשר מהתסקיר עולה שהוא ניהל אורח חיים נורמטיבי מאז. כיום הנאשם נשוי ואב לשלושה ילדים – שאחד מהם נולד לאחרונה – ומתפרנס מניהול סופרמרקט שבבעלותו.
7.
על אף הרקע החיובי, שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה ליטול אחריות על מעשיו. הנאשם מצמצם מחומרת מעשיו והשלכותיהם ומשליך אחריות על המתלוננים, כאשר לתפיסתו לא קיימת כל בעייתיות במצבו. בנסיבות אלה, והגם שהנאשם ביטא נכונות מילולית-חיצונית לשיתוף פעולה עם שירות המבחן, לא נוצר בסיס למעורבות טיפולית של שירות המבחן. השירות אף המליץ על "הטלת ענישה קונקרטית ומוחשית", שתחדד לנאשם את חומרת מעשיו ואת השלכותיהם ואף תציב גבולות להתנהגותו בעתיד.
8.
לאחר קבלת התסקיר עתר ב"כ הנאשם למתן הזדמנות נוספת לנאשם, שחזר והצהיר כי הוא מבקש לשתף פעולה בהליך הטיפולי באופן כן ואמיתי. בנסיבות אלה, ולו לפנים משורת הדין, נעתרתי לבקשה (ר' בפרוטוקול, עמ' 84-83).
9.
בתסקיר המשלים (מיום 05.01.20), צוין כי הנאשם פנה מיוזמתו לטיפול פרטי במסגרת מרכז "קרבה בטוחה". שירות המבחן מצא, כי הנאשם עדיין מתקשה לבחון באופן ביקורתי את התנהגותו ואף מציג עמדה קורבנית. עם זאת, נוכח שיתוף הפעולה של הנאשם בהליך הטיפולי הפרטי בו החל, המליץ שירות המבחן (בתסקיר המשלים) לאמץ אפיק טיפולי בעניינו של הנאשם, תוך הסתפקות בענישה מקלה של צו מבחן ושל"צ.

ג.
הראיות לקביעת העונש ותמצית טיעוני ב"כ הצדדים:
10.
המאשימה לא הגישה ראיות לעונש. ב"כ המאשימה, בטיעוניו, ביקש לעמוד על נסיבות החומרה המיוחדות שבמקרה דנא: ראשית, פער הגילאים המשמעותי שבין הנאשם לבין המתלוננים, ושנית, העובדה שהנאשם עזב את המקום ושב אליו כשהוא מצויד בכלי תקיפה. עוד הדגיש ב"כ הנאשם את חומרת החבלות שנגרמו למתלוננים, תוך שהפנה לתמונות ולתעודות הרפואיות שהוגשו בהקשר זה במהלך שמיעת הראיות
.
11.
ב"כ המאשימה עמד על הערכים החברתיים, שנפגעו כתולדה מביצוע העבירות, ובהם ההגנה על שלום גופם, בריאותם ושלוות נפשם של המתלוננים; כמו גם ההגנה על תחושת הביטחון האישי, בפרט כאשר מדובר באירוע שאירע בסמיכות מקום לביתם-מבצרם של המתלוננים. בהקשר זה הפנה ב"כ המאשימה לפסיקה המדגישה את הצורך במיגור תופעות האלימות, וזאת באמצעות הטלת ענישה ממשית ומרתיעה, ועתר לקביעת מתחם עונש הולם שבין 12 חודשי מאסר בפועל לבין 30 חודשי מאסר בפועל.
12.
לעניין גזירת העונש בתוך מתחם העונש ההולם
עמד ב"כ המאשימה על
ההיבטים השליליים העולים מתסקירי שירות המבחן, ובמיוחד העדר נטילת האחריות ואף הצגת עמדה קורבנית (מצידו של הנאשם). עוד ציין ב"כ המאשימה
את ניהול ההליך הממושך, השולל מהנאשם את ההקלה הניתנת למי שנוטל אחריות על מעשיו. לקולה ציין ב"כ המאשימה את היעדר העבר הפלילי וכן את השתתפות הנאשם, אם גם במסגרת פרטית, בהליך טיפולי, ובסופו של דבר עתר לגזירת הדין בחלקו התחתון של המתחם לו עתר, בצירוף מאסר מותנה וכן פיצויים למתלוננים נפגעי העבירות.
13.
ב"כ הנאשם, מצידו, הגיש מסמך ממרכז "קרבה בטוחה" (סומן ס/1), הכולל סקירה תמציתית של נסיבות הנאשם והטיפול בו הוא משתתף. המסמך מביע אופטימיות רבה בכל הקשור לאפשרות וליכולת של הנאשם להתמודד עם כל סיכון הנובע מהתנהלותו, שגם כך אינו גדול.
14.
בפתח טיעוניו עתר ב"כ הנאשם להורות על ביטול הרשעתו של הנאשם, הן נוכח נסיבות המקרה והן בשל הפגיעה העלולה לדבריו להיגרם לנאשם, בשל היותו של הלה בעל רישיון לתיווך בנדל"ן. אמנם עיסוקו העיקרי של הנאשם הוא בסופרמרקט שבבעלותו, אך מדי פעם הוא עוסק בתיווך נדל"ן ומשלח יד זה עלול להיגדע כתולדה מן ההרשעה.
15.
לגופו של עניין עמד ב"כ הנאשם על נסיבות הקולה שהתקיימו, לשיטתו, באירוע, ובראשן חלקם של המתלוננים, כאשר בתחילתו המתלוננת היא שהכתה בנאשם בדפים שאותם החזיקה בידיה, הגם שהיא לא הועמדה לדין על חלקה. כמו כן, הנאשם עצמו נפגע במהלך האירוע ונחבל אף הוא (אם כי באופן קל למדי, ר' בפסקה 9 להכרעת הדין).
16.
עוד הרחיב ב"כ הנאשם בתיאור נסיבותיו האישיות הנורמטיביות-לעילא של מרשו, ובהן העדר העבר הפלילי ואי פתיחת תיקים נוספים, המלמדים על היעדר דפוסי התנהגות אלימים כפי שגם עולה מתסקיר שירות המבחן. יתר על כן, עצם ניהול ההליך היווה גורם מרתיע לנאשם, שלאחרונה אף עבר עם משפחתו מהבניין (בו התרחש האירוע). בנסיבות אלה, ובהתחשב גם בחלוף הזמן מאז האירוע, עתר הסניגור לאימוץ המלצות שירות המבחן ולהסתפקות בענישה מקלה ושיקומית.
17.
לבסוף הנאשם, בדברו האחרון לעונש, אמר: "אני מאוד מצטער על כל המצב, אני בעתיד לא יחזור לזה שנית" (בפרוטוקול, עמ' 89 שורה 8).

ד.
סוגיית ההרשעה:
18.
כלל הדין הוא, כי משהוכחו בבית המשפט עובדות המגבשות עבירה פלילית, על בית המשפט להרשיע את הנאשם בעבירה הרלוואנטית. האפשרות לנקוט בדרך של הימנעות מהרשעה בדין היא אפשרות חריגה, השמורה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן בהם מתקיימים שני התנאים המצטברים אשר נקבעו בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב (3) 337 (1997), דהיינו: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. שנית, סוג העבירה מאפשר לוותר, בנסיבות המקרה המסוים, על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (שם, בעמ' 342) (להלן – הלכת כתב והתנאי הראשון והתנאי השני, בהתאמה).
19.
לא למותר לציין, כי במהלך השנים שחלפו מאז שניתנה הלכת כתב חזר בית המשפט העליון ואישר את שני תנאיה (ר' למשל רע"פ 8458/18 שטרר נ' מדינת ישראל
(04.04.19), רע"פ 2403/19 פלוני נ' מדינת ישראל
(07.04.19)). יודגש, כי לעניין התנאי הראשון אף נקבע שיש צורך "להתייחס לנזק המוחשי-קונקרטי העלול להיגרם למבקש, ואין להידרש לאפשרויות תיאורטיות, לפיהן עלול להיגרם לו נזק כלשהו בעתיד. קבלת גישתו זו של המבקש, תחייב את בית המשפט להידרש לתרחישים תיאורטיים, שאין לדעת אם יתממשו בעתיד, ולא ברור כלל עד כמה תהיה להרשעה בדין השפעה על התכנותם של אותם תרחישים" (רע"פ 9118/12 פריגין נ' מדינת ישראל
(01.01.13), בפסקה 10 להחלטה).
20.
אשר למקרה הספציפי דנא, שני התנאים אינם מתקיימים בו וממילא אין מקום להורות על ביטול ההרשעה. לעניין התנאי הראשון, אין מחלוקת כי להרשעה
לא תהא כל השלכה על משלח ידו העיקרי של הנאשם, המתפרנס
מניהול הסופרמרקט שבבעלותו. כל שנטען הוא כי הנאשם מחזיק ברישיון לתיווך בנדל"ן, בו הוא עושה שימוש מדי פעם, העשוי להיפגע כתולדה מההרשעה. ואולם, לא הובאו לפניי נתונים כלשהם ביחס להיקף עיסוקו הממשי של הנאשם בתיווך, כמו גם הסיכוי לשלילת הרישיון עקב ההרשעה דכאן.
לעניין התנאי השני, מדובר במקרה דנא בעבירות אלימות, שבוצעו בנסיבות חמורות (ר' גם בפסקה 23 שלהלן).
לפיכך,
סוג העבירות אינו מאפשר לוותר על ההרשעה, בהתחשב במכלול נסיבות העניין, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

ה.
קביעת מתחם העונש ההולם:
21.
בעת גזירת עונשו של נאשם על בית המשפט לקבוע, תחילה, את מתחם העונש ההולם לאירוע שבגינו הורשע הנאשם, ולאחר מכן לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם; והכל כאמור בהוראות סעיף 40ג לחוק העונשין. קביעת מתחם העונש ההולם תיעשה בהתאם
לעיקרון המנחה בענישה – הוא עקרון ההלימה –
תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.
22.
בענייננו מדובר בעבירות של אלימות נגד הגוף, שתוצאתן חבלות חמורות שנגרמו למתלונן, לרבות בחתכים בראשו, וכן בחבלות שנגרמו למתלוננת. מדובר אפוא בעבירות חמורות, שביצוען פוגע במידה ניכרת בערכים החברתיים, אותם פירט ב"כ המאשימה בטיעוניו. כידוע, תנאי יסודי לקיומה של חברה חופשית ותרבותית הוא עקירת האלימות הפיזית מן השורש. לפיכך, הפסיקה חוזרת ומדגישה את האינטרס הציבורי הרב שבהטלת עונשים מרתיעים כאשר מדובר בעבירות אלימות, לרבות ברכיב ענישה של מאסר בפועל, בפרט כאשר מדובר בעבירות שגרמו לחבלות ולפציעות.
23.
במקרה הספציפי דנא מתקיימות מספר נסיבות חומרה, מצטברות:
ראשית
, הנאשם תקף את שני המתלוננים – המבוגרים ממנו במידה ניכרת – על רקע של מה בכך. ב"כ הנאשם ביקש לתרץ את התנהגות מרשו בכך שהמתלוננת נהגה כלפיו באלימות, אף תוך טענה לאכיפה בררנית משום שהיא לא הועמדה לדין, אך אין אפשרות לקבל טענה זו. כפי שנקבע בהכרעת הדין (בפסקה 66), התנהגותה האמורה של המתלוננת, התבטאה ב"הדיפת הנאשם במכה, שאותה היא נתנה לו באמצעות מספר דפים (לגרסתה בשל כך שהנאשם התקרב אליה והרים את ידיו)", ועל כן כלל אינה בת-השוואה להתנהגותו של הנאשם.
שנית
, הנאשם גרם למתלונן לחבלות חמורות בראשו, וכן לחבלות למתלוננת
(לעניין מהות החבלות והטיפול הרפואי שנדרש בעטיין ר' בהכרעת הדין, בפסקה 9 ובפסקה 17).
שלישית
, חומרה מיוחדת נעוצה בכך שהנאשם עזב את המקום וחזר לאחר מכן כשהוא מצויד
במקל או אלה, שבאמצעותו הכה במתלונן בראשו.
ו
רביעית
, התקיפה בוצעה בבניין בו התגוררו המתלוננים והלכה למעשה לנגד עיני בתם סופיה (ר' בהכרעת הדין, בפסקה 23 ואילך).
24.
בנסיבות אלה – ובהתחשב במדיניות הענישה הנהוגה – ברור כי הרף התחתון של מתחם העונש ההולם חייב לעמוד, במקרה זה, על עונש של מאסר בפועל, אם גם לתקופה שניתן לשאתה בדרך של עבודות שירות.
25.
ב"כ הנאשם הפנה לגזר הדין של מותב זה בת"פ (שלום ת"א) 33572-12-14 מדינת ישראל
נ' אזברגה (24.12.2018), בו נגזר עונש מותנה במקרה של תקיפה באמצעות חפץ. ואולם, שם דובר בהסדר טיעון "סגור" שנומק בקשיים ראייתיים, ובית המשפט אף קבע שרק על רקע זה ניתן לכבדו (שם, בפסקה 20). מנגד, במקרי תקיפה דומים למקרה דנא, ואף קלים ממנו משמעותית, נקבע מתחם עונש הולם שתחילתו בעונש מאסר בפועל לתקופה שניתן לשאתה בעבודות שירות. בהקשר זה ר', לשם דוגמא, ת"פ (שלום ת"א) 51666-10-14 מדינת ישראל
נ' אלי (15.05.2016), שבו נקבע מתחם עונש הולם שהרף התחתון שלו עומד על שלושה חודשי מאסר בפועל. בערעור שהוגש מטעם הנאשם הוסכם על הקלה מסוימת בעונש שנגזר, ללא שינוי במתחם שנקבע (ר' עפ"ג (מחוזי ת"א) 58761-06-16 אלי נ' מדינת ישראל
(19.09.2016)). כמו כן ר' רע"פ 3555/16 סברי נ' מדינת ישראל
(04.05.2016).
26.
לפיכך, בהתחשב בכל הנסיבות שפורטו לעיל ובמדיניות הענישה הנהוגה, אני קובע את מתחם העונש ההולם במקרה זה בין 4 חודשי מאסר בפועל לבין 16 חודשי מאסר בפועל.

ו.
גזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם:
27.
לאחר קביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם זה – למעט במקרים יוצאי דופן, בהם הוא רשאי לחרוג מכך, שאין עניינם לכאן – תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות.
28.
באשר לנאשם שלפניי, השיקולים הרלוואנטיים לגזירת עונשו הם כלהלן:
עברו הפלילי של הנאשם –
לנאשם אין הרשעות קודמות, לפני או אחרי האירוע. מדובר, כמובן, בנסיבה מהותית לקולת העונש.
הפגיעה של העונש בנאשם ובמשפחתו –
הטלת עונש של מאסר בפועל תפגע הן בנאשם והן במשפחתו, הכוללת כאמור שלושה ילדים קטנים. עם זאת, הטלת עונש כאמור לנשיאה בעבודות שירות תגבש פגיעה מתונה בלבד.
הודאה ונטילת אחריות
–
הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ועמד על ניהול הליך שמיעת ראיות מלא, שכלל חקירה נגדית ממצה של העדים, לרבות המתלוננים ובתם. זוהי כמובן זכותו הבסיסית של נאשם לעמוד על ניהול משפטו במלואו ופשיטא כי אין לזקוף זאת לחובת הנאשם (ור' גם בהוראות סעיף 40יא(6) סיפא לחוק העונשין). עם זאת, בנסיבות אלה אין הנאשם זכאי להקלה הניתנת למי שמודה באשמה ונוטל אחריות על מעשיו. אכן, טוב עשה הנאשם בכך שהשתלב בהליך טיפולי פרטי ולצורך זה יש גם חשיבות בפיקוח במסגרת צו מבחן, על מנת לוודא התמדתו בהליך. ואולם, הנאשם עדיין מתקשה בנטילת האחריות על מעשיו, כפי שעולה גם מהתסקיר המשלים (החיובי יותר) שהכין שירות המבחן.
חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה –
מאז ביצוע העבירות חלפו שלוש שנים ויותר. יש להתחשב בנתון זה לכף קולה, בפרט כאשר מאז האירוע לא הסתבך הנאשם בכל אירוע נוסף.
29.
מכלול הנסיבות והשיקולים שפורטו לעיל מלמד כי במקרה זה נסיבות הקולה עולות במשקלן על נסיבות החומרה
, באופן שניתן להסתפק בענישה בחלק התחתון של מתחם העונש ההולם, אם כי לא ברף התחתון ממש.
30.
לבסוף יש להתייחס להיבט הפיצויים למתלוננים, נפגעי העבירות, שפסיקתם התבקשה על-ידי ב"כ המאשימה. בהקשר זה יש לציין כי המתלונן אמר, במהלך עדותו לפניי, שהוא לא היה מעוניין בפיצויים (ר' בפסקה 16 להכרעת הדין). ואולם, מדובר במקרה שבו נגרמו חבלות אשר הצריכו טיפול רפואי ובנסיבות אלה עתירת ב"כ המאשימה היא בוודאי במקומה, וראוי ונכון לקבוע פיצוי לנפגעי העבירות.

ז.
סוף דבר:
31.
אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
(א)
5 חודשי מאסר בפועל.
הנאשם יישא את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות, כאמור בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות בשירות בתי הסוהר מיום 10.11.19.
על הנאשם להתייצב לנשיאת עונשו במשרדי הממונה על עבודות השירות, ביום 23.02.20 עד השעה 08:00.
מובהר בזה לנאשם כי בכל הקשור לעבודות השירות עליו לציית להוראות הממונה על עבודות השירות, או למי שהוסמך לכך מטעמו. עוד מובהר לנאשם, כי במידה ולא יציית להוראות כאמור הוא עשוי לשאת את מאסרו, או את יתרת מאסרו, במאסר מאחורי סורג ובריח בבית סוהר.

(ב)
מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, אותו לא יישא הנאשם אלא אם כן יעבור, תוך שלוש שנים מהיום, עבירה של אלימות נגד הגוף.

(ג)
פיצויים למתלונן, עד תביעה מס' 3, בסך של 3,000 ₪, ופיצויים למתלוננת, עדת תביעה מס' 2, בסך של 2,000 ₪.
כל הפיצויים יופקדו בקופת בית המשפט עד ולא יאוחר מיום
01.03.20.

באחריות ב"כ המאשימה להגיש הודעה למזכירות בית המשפט בדבר פרטי המתלוננים, לצורך העברת הפיצויים.

(ד)
צו מבחן, לתקופה של 12 חודשים מהיום.
מובהר בזה לנאשם כי אם הוא לא ימלא אחר הוראות צו המבחן ולא ישתף פעולה עם קצין המבחן, יהא בית המשפט רשאי לבטל את צו המבחן ולגזור עליו, במקום צו המבחן, עונש נוסף.
ניתן בזה צו כללי, לעניין מוצגים, לשיקול דעתו של קצין משטרה.
זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום.
המזכירות תשלח העתק גזר דין זה לשירות המבחן.
ניתן היום, י"ח טבת תש"פ, 15 ינואר 2020, במעמד הצדדים.













פ בית משפט שלום 40293-11/17 מדינת ישראל נ' אלברט קנדוב (פורסם ב-ֽ 15/01/2020)