פסקי דין על חירייה גיאר | פסקי דין על סעיד מוחמד עביד | פסקי דין על איאד מוחמד עלי מוסטפא | פסקי דין על חוסין מוחמד עלי עודה | פסקי דין על וגיהה עודה עלי עודהמחמד עודה | פסקי דין על עודה עטא עודה עלי עודה ואח' |

8684-12/19 א     14/01/2020




א 8684-12/19 חירייה גיאר, סעיד מוחמד עביד, איאד מוחמד עלי מוסטפא נ' חוסין מוחמד עלי עודה, וגיהה עודה עלי עודהמחמד עודה, עודה עטא עודה עלי עודה ואח'








בית משפט השלום בירושלים


ת"א 8684-12-19 גיאר ואח' נ' עודה ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת ליאת בנמלך


המבקשים

1
.
חירייה גיאר

2
.
סעיד מוחמד עביד

3
.
איאד מוחמד עלי מוסטפא


נגד

המשיבים

1. חוסין מוחמד עלי עודה
2. וגיהה עודה
עלי עודה

3. מחמד עודה
4. עודה
עטא עודה
עלי עודה
5. בלאל עבד אלמגיד דרויש







החלטה


1.
בתביעה שבכותרת מתבקשים סעדים של צו מניעה וצו עשה קבועים וכן

פסק דין
הצהרתי ביחס לחלקת מקרקעין, אשר הוגדרה בידי המבקשים כחלקה מס' 47 בלוק 2 בכפר עיסאוויה בירושלים, והידועה לטענתם בשם "שועב אום אלעסאפיר" (להלן: המקרקעין). בבקשה שלפניי עתרו המבקשים למתן סעד זמני במסגרת התובענה, לפיו יימנעו המשיבים מלעשות כל שימוש או עסקה ביחס לזכויות במקרקעין, ומביצוע עבודות בניה, חפירה, ברזל ושלד, עד להכרעה בתובענה.
בהחלטה מיום 3.12.2019 ניתן על ידי צו מניעה ארעי האוסר על דיסיפוזיציה ביחס למקרקעין, על ביצוע עבודות בניה או חפירה, ועל שינוי מן המצב הקיים בשטח, עד להחלטה אחרת (וזאת בכפוף להפקדת ערובות, אשר הופקדו בידי המבקשים).
2.
לטענת המבקשים הם בעלי זכויות במקרקעין - במושע - והמשיבים החלו לאחרונה לבצע עבודות בניה בהם. על פי הנטען המשיבים נעדרים זכויות במקרקעין והעבודות מתבצעות ללא היתר כדין, ועוד נטען כי נסיונם של המבקשים לבלום את אותן עבודות בניה הסתיים בקטטה שהובילה לפציעתם של המבקשים 2 ו-3. תכלית מתן הצו המתבקש, כך נטען, היא לשמור על המצב הקיים, עד להכרעה בתובענה, ועל מנת שהמשיבים לא ינשלו את המבקשים מזכויותיהם.
3.
המשיבים מתנגדים לבקשה. שתי הטענות המרכזיות שהעלו המשיבים הן כי המבקשים לא הוכיחו כי הם בעלי זכויות במקרקעין, וכי המקרקעין שבמוקד ההליך אינם מוגדרים ואינם מזוהים ולכן לא ניתן לתת כל סעד ביחס אליהם. לעניין זה הפנו המשיבים להליך קודם שהוגש בידי המבקשים 1 ו-2 ושלושה אחרים כנגד המשיבים 1-3 ואדם נוסף, הליך אשר נמחק ביום 25.10.2016 לאחר שלא הוגשו בגדרו צווי ירושה וחוות דעת מודד (ת.א. 59905-10-13).
4.
במענה לטענת המשיבים בדבר היעדר זכויות במקרקעין טענו המבקשים כי ברשותם צווי ירושה המוכיחים את זכויותיהם. בדיון שנערך ביום 8.12.2019 ציינה באת כוח המבקשים כי למיטב ידיעתה בידי המבקשים צווי ירושה של בית משפט מוסמך בישראל, וביקשה שהות להגיש את אותם צווים. לאחר הדיון הגישו המבקשים צווי ירושה המלמדים לטענתם על זכויותיהם, אך הסתבר כי מרביתם (למעט אחד) אינם צווי ירשה של בתי משפט ישראלים. בנסיבות אלו טענו המשיבים כי די בכך להוביל לדחיית הבקשה.

לאחר שהוגשו הצווים ותגובות המשיבים לעניין, נערך לפניי דיון נוסף.

במהלך הדיון נתנו המשיבים הסכמה למתן סעד של איסור דיספוזיציה ביחס למקרקעין - מבלי לגרוע מטענותיהם ביחס לזיהוי המקרקעין (ראו עמודים 14 ו-26 לפרוטוקול מיום 7.1.2020) - אך לא נתנו הסכמה לסעד נוסף מעבר לכך, ומשלא הגיעו הצדדים להסכמה ביחס למבוקש, תינתן החלטתי בבקשת המבקשים.
דיון
5.
בהתאם להוראות תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כפי שהתפרשו בפסיקה, בהכרעה בבקשה למתן סעד זמני על בית המשפט לשקול שלושה שיקולים עקריים: הראשון, קיומה לכאורה של עילת תביעה, כאשר די בכך שבית המשפט ישתכנע כי התובענה מעלה לכאורה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק; השני הוא מאזן הנוחות בו ייבדק הנזק שעשוי להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי; והשיקול השלישי, הוא שיקול שביושר ובצדק, קרי "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". בין שני השיקולים הראשונים קיים יחס גומלין שכונה בפסיקה "מקבילית כוחות", כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן ולהפך (ראו: רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי, פסקה 24 (20.09.2011)).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את טיעוניהם בדיונים שהתנהלו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יישומם של שיקולים אלו מוביל בענייננו למסקנה כי הכף נוטה לקבלת הבקשה, בכפוף לאמור להלן.
6.
תחילה לשאלת קיומה של
עילת תביעה לכאורה
. המבקשים טוענים כאמור כי הם בעלי זכויות במקרקעין. לתמיכה בטענתם הציגו המבקשים אישור של המינהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון קמ"ט מיסים (משרד מס רכוש, בית אל) בו מצויינים בעלי הזכויות במקרקעין. בין היתר מצוין באותו אישור כי עם בעלי הזכויות נמנים עודה
עלי עודה
, מוחמד עלי מוחמד מוסטפא, ורשיד עודה
חמדאן. עוד הציגו המבקשים צווי ירושה אשר לפי טענתם מלמדים כי הם יורשיהם של אותם בעלי זכויות. המשיבים מצידם טענו כי אותו אישור של המינהל האזרחי נעדר כל תוקף ביחס להוכחת זכויות בעלות במקרקעין, וכן העלו טענות ביחס לצווי ירושה ולזכויות הנלמדות מהם, ובין היתר העלו טענות לעניין התוקף והאותנטיות של אותם צווים.
בכל הנוגע לאישור קמ"ט מיסים, הרי שהצדק עם המשיבים כי אישור זה, כשלעצמו, אינו הוכחה מספקת על בעלות. ואולם, במקרים מתאימים, ובפרט כאשר מדובר בקרקע שאינה מוסדרת, נראה כי ניתן לעשות שימוש ראייתי לכאורי ברישום הבעלות בספרי מס רכוש נכון לתקופתם, ולבחון את נכונות רישום זה - על רקע ראיות נוספות לגבי אותה תקופה ועל רקע התפתחויות מאוחרות לרישום (ראו ת.א. 2899-08-12 (שלום ירושלים) סיאד נ' שוויקי, פסקה 27 (3.12.2017)). מובן כי המקום הראוי לבחינת כלל ראיות אלו, ובתוך כלל לבחינת השאלה מה המשקל שיש לייחס בענייננו הקונקרטי לאותו אישור הוא במסגרת התביעה העיקרית. לענייננו יש באותו אישור משום ראשית ראיה לכאורית.
עוד אציין כי הצדדים הפנו אותי בדיון לכך שלאחרונה הוגשה תביעה בידי המשיב 5 כנגד המבקשת 1 ביחס למקרקעין או למקרקעין סמוכים (ת.א. 65396-11-19), וניתנה הסכמתם כי אעיין בהליך זה. באותו הליך ביסס המשיב 5 את טענתו לגבי הזכויות במקרקעין בין היתר על אישור קמ"ט מיסים, בציינו: "הרישום שמנוהל בספרי מס הרכוש (ובוודאי בכל פנקס אחר, למעט פנקס הזכויות), מהווה ראיה לכאורה, ועל כן הזכויות באותן קרקעות הן זכויות אובליגטוריות..." (סעיף 6 לכתב התביעה). גם נתון זה מקשה לשמוע עתה מפיו של המשיב 5 כי לאישור זה אין ליתן כל משקל ראייתי לכאורי, גם בשלב דנן שעניינו סעד זמני.
7.
בכל הנוגע לצווי הירושה - אכן קיים טעם לפגם בכך שמדברי ב"כ המבקשים בדיון עלה כי יש בידי כלל המבקשים צווי ירושה של בתי משפט מוסמכים בישראל, והתברר שלא כך הוא, ועוד יש ליתן משקל לכך שהצורך בצווים כאמור הובהר לפחות למבקשים 1 ו-2 בהליך הקודם שהוגש על ידם, ואשר נמחק בין היתר נוכח אי הגשת צווים אלו (ת.א. 59905-10-13).

יחד עם זאת, ולאחר שנתתי דעתי לנסיבות העניין הקונקרטי בכללותן, סבורה אני כי אין באי הצגתם של צווי ירושה ישראלים,
בשלב הנוכחי
, כדי להביל למסקנה כי לא הוכחה בענייננו עילת תביעה לכאורה.
די למקד את המבט לעניין זה בזכויותיה הנטענות של המבקשת 1 במקרקעין. המבקשת 1 היא על פי הנטען יורשתו של עודה
עלי עודה
. עודה
הנ"ל נמנה עם בעלי הזכויות במקרקעין בהתאם לאישור קמ"ט מיסים, והוא אף בנו של עלי בן עודה
חמדאן הנמנה עם בעלי הזכויות על פי פנקס השטרות שצירפו המשיבים 1-2 לתגובתם. מעבר לצו הירושה של עודה
עלי עודה
, אותו צירפו המבקשים, בו מוריש הוא את זכויותיו לאשתו ולילדיו, ובהן המבקשת 1, הרי שהיותה של המבקשת 1 יורשת של עודה
עלי עודה
אינו מוכחש למעשה על ידי המשיבים, כפי שעולה מכתבי בי-דין שהגישו בהליכים נוספים בין הצדדים.
כך, בכתב ההגנה אותו הגישו המשיבים 1-3 בת.א 59905-10-13 הנזכר לעיל ציינו כי התובעים באותו הליך - עימם נמנים המבקשים 1 ו-2 בהליך דנן - "הם יורשיו של המנוח עודה
עלי עודה
, שהוא אחד היורשים של המנוח עלי בן עודה
חמדאן" (סעיף 12 לכתב ההגנה). גם בהליך שהגיש המשיב 1 לאחרונה, בחודש נובמבר 2019, אליו הפנו המשיבים בטיעוניהם לפניי (ת.א. 34038-11-19), טען המשיב 1 כי הוא בעל זכויות במקרקעין שבמוקד אותו הליך כיורש של עלי עודה
, ועוד ציין כי המשיבים לאותו הליך, עימם נמנים המבקשים 1-2 בהליך זה, "הם גם יורשים על פי דין מאותו אדם ז"ל עלי עודה
..." (סעיף 7 לבקשה לסעד זמני). בהליך אותו הגיש לאחרונה המשיב 5 כנגד המבקשת 1 עליו עמדתי לעיל, ת.א. 65396-11-19, ציין אף הוא את המבקשת 1 כאחת מיורשיו של עודה
עלי עודה
(סעיף 1 לכתב התביעה).
על רקע האמור לעיל קשה להלום טענה כי לא הוכח - ברמה הלכאורית - כי המבקשת 1 נמנית עם יורשיו של עודה
עלי עודה
, אשר שמו מופיע באישור קמ"ט מיסים כבעל זכויות בחלקה 47, ולמעשה מטיעוני המשיבים 1-3 בהליכים הנוספים עולה כי הדברים נכונים לכאורה גם לגבי המבקש 2. בנסיבות אלו אף אין צורך להדרש לצורך הבקשה שלפניי לטענות שהעלו המשיבים ביחס לכלל צווי הירושה, ובפרט ביחס לצווים אשר הוגשו ביחס לזכויות הנטענות של המבקש 3 (אשר הוא לטענת המבקשים היורש של מוחמד עלי מוחמד מוסטפא, המופיע באישור קמ"ט מיסים).
8.
עוד יש ליתן לעניין זה משקל לכך שהמשיבים 1-3, הטוענים לזכויות במקרקעין, לא הוכיחו זכות טובה מזו הנטענת בידי המבקשים. המשיבים צירפו לתגובתם נסח מפנקס השטרות. המבקשים מצידם טוענים כי נסח זה אינו מתייחס למקרקעין דנן אלא למקרקעין סמוכים (ובמאמר מוסגר וכאמור לעיל אציין כי באותו הנסח מופיע שמו של עלי בן עודה
חמדאן, אשר מטענות הצדדים עולה כי הוא אביו של עודה
עלי עודה
), אולם מכל מקום, שמותיהם של המשיבים, הטוענים אף הם לזכויות מכוח ירושה, אינם כלולים באותו הנסח והם לא הציגו צווי ירושה המלמדים על זכויותיהם - וממילא לא הציגו אף הם צווי ירושה של בית משפט מוסמך בישראל. אמנם, הנטל בבקשה דנן מוטל על כתפי המבקשים, אולם דומה בעיני כי לכך שהמשיבים עצמם טוענים לזכויות באותם מקרקעין כיורשים ולא הציגו כל אסמכתא התומכת בטענתם - לא כל שכן אסמכתא הטובה מזו שהציגו המבקשים - היא שיקול רלבנטי התומך בקבלת הבקשה (השוו למשל בש"א 5809/08 (שלום ירושלים) ללוה נ' דוידסון, פסקה 8(ג) (13.5.2008)).
בעניינו של המשיב 5 אציין כי זה לא הגיש תגובה סדורה לבקשה למתן סעד זמני (אלא תגובה חלקית להודעה לעניין צווי הירושה), לא הציג כל אסמכתא לטענה כי רכש זכויות במקרקעין מאת המשיב 4, לא תמך את הנטען בתצהיר מטעמו, וכל טענותיו לעניין זה נטענו בעלמא מבלי שנתמכו בראיה. עוד אציין כי בא-כוח המשיב 5 לא ידע להשיב לשאלה, האם המשיב 4, אשר ממנו לפי הנטען נרכשו הזכויות, החזיק בצווי ירושה של בית משפט מוסמך בישראל (עמוד 22 לפרוטוקול). נתון זה תומך אף הוא בקבלת הבקשה.
עוד יש להזכיר כי לצורך השלב הנוכחי די לענייננו בקיומה של שאלה רצינית לבירור, וכי המקום בו יש לבחון את כלל טענות המשיבים, ביחס לצווי הירושה שהציגו המבקשים, תוקפם והאותנטיות שלהם, והאם די בהם וביתר הראיות שבידי המבקשים כדי להרים את הנטל המוטל עליהם להוכחת זכויות במקרקעין, הוא במסגרת התביעה העיקרית. בנסיבות המתוארות כולן, סבורה אני כאמור כי המבקשים עמדו ברף הנדרש לצורך שלב זה. אעיר כי בקביעה זו נתתי משקל גם לכך שמאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשים - כפי שיפורט להלן - ועל כן, ובהתאם ל"מקבילית הכוחות" החלה בענייננו, רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון נמוך יותר.
הערה נוספת אותה מצאתי להעיר בהקשר זה היא כי המשיבים הפנו לכך שלאחרונה הוגש בידי המשיב 1 הליך בקשר עם המקרקעין, והם טענו כי בקשה לסעד זמני שהגיש בגדרו נדחתה נוכח אי הצגת צווי ירושה (החלטה מיום 17.11.2019 בת.א. 34038-11-19). עיון באותה החלטה מלמד כי בית המשפט אכן העלה תהייה בעניין זה, בהפנותו לפסק הדין שניתן בת.א. 59905-10-13 הנזכר לעיל, אולם, ובניגוד לנטען לפניי, ההליך שהגיש המשיב 1 נמחק לבקשתו שלו. בבקשתו זו טען המשיב 1 כי המחיקה מתבקשת נוכח ההליך שבכאן, היות שמדובר ב"תיק דומה", אשר בשלו ניהול ההליך שהגיש הוא מיותר. נתון זה דווקא מחזק לטעמי את המסקנה כי קיימת בענייננו שאלה הראויה לבירור במחלוקות שבין הצדדים ביחס לזכויות במקרקעין.
9.
אשר לשיקול שעניינו
מאזן הנוחות
, כאמור לטעמי זה נוטה באופן ברור לטובת המבקשים.

תכליתו של הסעד המבוקש על ידי המבקשים הוא לשמור על המצב הקיים בשטח (בו לטענתם הם מגדלים זיתים ומחנים רכבים), דהיינו כי המשיבים לא יבצעו כל דיספוזיציה של הזכויות במקרקעין וכי לא יבצעו עבודות בניה או חפירה מכל סוג. המבקשים טענו בעניין זה כי המשיב 5 ואנשים מטעמו נכנסו לשטח המקרקעין עם דחפורים, על מנת לשנות את המצב הקיים.

המשיבים 1-3 טענו בדיון כי במקרקעין יש בתים שבנו, בהם הם מתגוררים, וכי בנקודת זמן זו אין בכוונתם לבצע עסקה ביחס לזכויותיהם הנטענות במקרקעין או לבצע עבודות בניה. באת כוח המבקשים הבהירה והדגישה בדיון כי הסעד אינו מכוון למנוע מן המשיבים 1-3 להמשיך ולעשות את השימוש שנעשה על ידם במקרקעין כיום, אלא רק למנוע שינוי במצב הקיים, ומן הצד השני המשיבים 1-3 לא העלו טענה המלמדת על נזק ממשי שייגרם להם לעת הזו כתוצאה ממתן צו האוסר על שינוי המצב הקיים, אשר יש בה כדי לשקול כנגד הנזק הנטען על ידי המבקשים.

אשר למשיב 5 - המשיב 5 ציין כי רכש לאחרונה את זכויות המשיב 4 במקרקעין, וכי הוא מחזיק במקרקעין מזה כשלושה חודשים (עמוד 11 לפרוטוקול מיום 7.1.2020). לטענתו עד עתה ביצע במקרקעין פעולות של ניקוי ולא החל בבניה, ולשאלת בית המשפט השיב בא-כוחו כי אין בידיו היתר בניה לעת הזו. משמדובר ב"שחקן חדש" במקרקעין, אשר נראה כי מבקש לשנות מן המצב הקיים שנים רבות, והיות שאין בידיו היתר בניה לבצע עבודות בניה במקרקעין, סבורה אני כי גם לגבי משיב זה אין לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו - שהרי אם אין בכוונת המשיב 5 לבצע כל עבודות בניה לא ייגרם לו כל נזק ממתן צו האוסר על עבודות בניה, ואם בכוונתו לבצע עבודות בניה קיים קושי בטענה כי הוא מבקש לבצען ללא היתר כדין. לא נעלמה מעיני טענת בא-כוח המשיב 5 כי גם בית המגורים בו מתגוררת המבקשת 1 בסמיכות נבנה ללא היתר, אולם לא ניתן להשוות לטעמי בין טענה לבניה לא חוקית שנערכה לפני שנים רבות (ואשר לגביה מתנהלים הליכים לפי הטענה אל מול הרשויות המוסמכות) לבין בניה חדשה ועתידית, ללא היתר.

עוד אזכיר כי המשיבים לא התנגדו למעשה למתן סעד של איסור דיספוזיציה אלא עמדו על טענתם כי אין מקום ליתן סעד מעבר לכך, ובהינתן האמור סבורה כי לגבי הסעד הנוסף שהתבקש - איסור על שינוי המצב הקיים בשטח - נוטה מאזן הנוחות לטובת המבקשים.
10.
שאלה נוספת אליה יש להידרש בענייננו בבחינת בקשתם של המבקשים היא שאלת זיהוי המקרקעין.

כאמור המבקשים הגדירו את המקרקעין אשר ביחס אליהם הוגשה התביעה והבקשה כחלקה מס' 47 בלוק 2 בכפר עיסאוויה בירושלים, הידועה לטענתם בשם "שועב אום אלעסאפיר". לבקשה צורף שרטוט של השטח (נספח ב'), אולם בדיון שהתקיים ביום 7.1.2020 הבהירה באת כוח המבקשים כי שרטוט זה כולל חלקות נוספות על חלקה 47, וכי חלקה 47 ממשיכה כלפי מטה גם בחלק שאינו מופיע בשרטוט (חלקה 47 סומנה על גבי השרטוט במסמך שסומן
מב/2
), וכן הוגש שרטוט נוסף אשר גם בו סומנה החלקה (סומן
מב/1
). עוד אציין כי המבקשת 1 אשר נחקרה בדיון לא ידעה לזהות את החלקה הרלבנטית על גבי המפות השונות שהוצגו לה, בטענה כי אינה יודעת לקרוא מפות.
אי צירופו של שרטוט או מפה המשקפים באופן ברור את חלקת המקרקעין שבמוקד הבקשה אכן מעוררת קושי. קושי זה אף מתעצם בהינתן ההחלטה אשר ניתנה במסגרת ההליך הקודם שהוגש בידי המבקשים 1-2, ת.א. 59905-10-13, בה נקבע כי לא ניתן ליתן סעד כמבוקש בתובענה ללא זיהוי של המקרקעין באמצעות תשריט מאושר על ידי מודד. באותו הליך מונה מודד על ידי בית המשפט, ולא ברור מדוע חוות דעתו לא הוגשה לבסוף בגדרי אותו הליך. מכל מקום, מובן כי גם לצורך ההליך הנוכחי נדרשת הגשה של תשריט מאושר בידי מודד.

שקלתי האם האמור לעיל מצדיק - כשלעצמו - דחיה של הבקשה שלפניי. בסופו של יום, ולאחר איזון בין כלל השיקולים הצריכים לעניין, החלטתי שלא לדחות את הבקשה בשל אי צירוף מפה הולמת ובשל אי צירוף תשריט מאושר, ולאפשר למבקשים להשלים את הנדרש בתוך פרק זמן מדוד. בהקשר זה לקחתי בחשבון שהגם שהמשיבים טענו בדיון כי לגישתם כלל לא קיימת חלקה אשר שמה חלקה 47, כך שלא ידוע להם היכן ממוקמת החלקה אשר לגביה ניתן הצו, ניתן היה להתרשם כי לא כך הוא. יוזכר בהקשר זה כי ההליך הקודם שהתנהל בין הצדדים, אליו הפנו המשיבים 1-3 (ת.א. 59905-10-13), התייחס לאותה חלקת מקרקעין ובגדר אותו הליך הגיעו הצדדים להסכמה לפיה "צו המניעה יעמוד על כנו כך שהמשיבים לא יבצעו כל עבודה בשטח שבמחלוקת, דהיינו חלקה 47, למעט עבודות חיפוי אבן בלבד...". על רקע הסכמה זו של המשיבים בהליך קודם - הסכמה לה ניתן תוקף של החלטה בהחלטה מיום 19.1.2014, החלטה אשר עמדה בתוקף עד למחיקת ההליך ביום 25.10.2016 - קשה לקבל את הטענה כי היעדר הזיהוי של חלקה 47 מונע מתן צו, ולו ארעי, שכן לא ידוע למשיבים ביחס לאיזה חלק מקרקעין ניתן הצו. אוסיף כי גם בדיון שנערך לפניי ציין בא-כוח המשיבים 1-2 כי "ביחס ל-47 שציירה ב"כ המבקשים, יש לנו בית בתוך החלקה", ובכ"כ המשיב 5 ציין "אני מחזיק גם כן בחלק מהשטח שסומן ב-47, שאני כופר שזה חלקה 47".

עוד אציין כי המשיב 5 הגיש כאמור לאחרונה הליך משפטי כנגד המבקשת 1, וזאת לפירוק שיתוף בהתייחס לחלקה סמוכה - "חלקה 46 גוש טבעי 2" (ת.א. 65396-11-19). על רקע תביעה זו קשה לשמוע גם מפיו של המשיב 5 כי לא קיימת כל הבחנה בין חלקות 46 ו-47, וכי מדובר בשטח שלא ניתן בשום פנים להפרידו לחלקות כטענת המבקשים, שהרי הוא עצמו נסמך על אותה הפרדה והבחנה בין החלקות בהליך שהגיש אך לאחרונה.
עוד ראיתי ליתן משקל לכך שלטענת המבקשים הבקשה הוגשה בבהילות נוכח קטטה אשר התגלעה בין הצדדים במקרקעין (קטטה אשר לפי הנטען בעקבותיה המבקש 2 נדרש לאישפוז, למבקש 3 נשברה רגל, והוגשו תלונות למשטרה), מה שמנע הגשה של ההליך באופן שלם הכולל את כל המפות והתשריטים הנדרשים, ובאת כוח המבקשים הוסיפה כי תשריט בידי מודד מוסמך יוגש על ידי המבקשים בתוך 14 ימים.

נוכח משקלם המצטבר של השיקולים המפורטים לעיל; ונוכח מסקנתי כי התקיימו בעניינו התנאים המצדיקים מתן סעד זמני - קיומה של שאלה רצינית הדורשת בירור ונטיית מאזן הנוחות במובהק לטובת המבקשים - סבורה אני כי התוצאה המידתית תהיה קבלת הבקשה תוך שיוקצב למבקשים פרק זמן קצר ומדוד להגשת חוות דעת מודד מטעמם לעניין הזיהוי המדויק של המקרקעין שבמוקד ההליך.

אדגיש את המובן מאליו, כי כל הקביעות וההערות במסגרת החלטתי זו הן קביעות לכאוריות בלבד, היפות לשלב זה, ומלוא טענות הצדדים, ובכללן הטענות ביחס לעילת התביעה וביחס לזיהוי המקרקעין, שמורות להם והם יוכלו להעלותן בהליך העיקרי.
11.

סיכומם של דברים
- מכל הטעמים המפורטים לעיל, הגעתי כאמור למסקנה כי הכף נוטה לקבלת הבקשה, וזו מתקבלת אפוא, כך שהצו הארעי אשר ניתן בהחלטה מיום 3.12.2019, יוסיף לעמוד בעינו עד להכרעה בתובענה.

יחד עם זאת, ונוכח אופי הצו שניתן והיקפו, סבורה אני כי יש להורות על הפקדה כספית נוספת, כתנאי להמשך עמידת הצו בתוקף עד להכרעה בתובענה, כך שסכום העירבון הכולל יעמוד על סך של 16,000 ש"ח. על המבקשים להשלים את סכום העירבון (סכום נוסף של 10,000 ש"ח מעבר לעירבון שהופקד בהתאם להחלטה מיום 3.12.2019), עד ליום 28.1.2020.

כמו כן, על המבקשים להגיש תשריט מאושר על ידי מודד ביחס למקרקעין שבמוקד ההליך בתוך 14 ימים, דהיינו עד ליום 28.1.2020. המשיבים יאפשרו את כניסתו של המודד למקרקעין, ולא ימנעו את המדידה הנדרשת.
בשולי הדברים אוסיף כי המשיב 4 מתגורר בירדן, ונראה כי הבקשה לא הומצאה לידיו כדין והוא אף לא התייצב לדיון, כך שהצו שניתן אינו יכול לחול כלפיו ישירות. עם זאת אציין כי המשיב 5 טוען כי רכש את מלוא זכויותיו של המשיב 4 במקרקעין (וראו עמוד 2 לפרוטוקל הדיון מיום 8.12.2019, וסעיף 19 לכתב התביעה בת.א. 65396-11-19). ככל שהמשיב 5 אכן רכש את מלוא זכויות המשיב 4 במקרקעין, דומה כי אין למשיב 4 עניין במקרקעין ובהליך זה, ומכל מקום ככל שיתעורר הצורך להדרש לבקשה כלשהי בנוגע למשיב 4, רשאים יהיו הצדדים להגיש בקשה מתאימה.

בנותני דעתי לנסיבות העניין בכללותן, ובכלל זאת למפורט בסעיף 10 לעיל, לא ייעשה צו להוצאות בבקשה זו.

המזכירות תמציא לצדדים עותק של ההחלטה ללא דיחוי.



ניתנה היום, י"ז טבת תש"פ, 14 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 8684-12/19 חירייה גיאר, סעיד מוחמד עביד, איאד מוחמד עלי מוסטפא נ' חוסין מוחמד עלי עודה, וגיהה עודה עלי עודהמחמד עודה, עודה עטא עודה עלי עודה ואח' (פורסם ב-ֽ 14/01/2020)