פסקי דין על צבי אטיאס | פסקי דין על נירלט בע"מ

38840-07/15 א     08/01/2020




א 38840-07/15 צבי אטיאס נ' נירלט בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 38840-07-15 אטיאס נ' נירלט בע"מ



לפני
כבוד השופטת פנינה נויבירט


התובע:

צבי אטיאס



נגד


הנתבעת
:

נירלט בע"מ



פסק דין

פתח דבר

התובע הוא קבלן שיפוצים. הנתבעת היא חברת צבע, העוסקת, בין היתר, בייצור מוצרים בענף הבנייה והתעשייה.

התובע רכש מהנתבעת מוצר בשם "קאזה נובה", טיט אקרילי, המיועד לחידוש חזיתות בתים, לשם ביצוע עבודות שיפוץ ובנייה בבית ברח' אדיר 25 בעיר מכבים – רעות.

זמן מה לאחר יישום הקאזה נובה, החל החומר להתרכך וליפול מהקירות. הצדדים חלוקים בדבר האחריות להתרככות החומר, ובדבר הנזק שנגרם.


טענות הצדדים

תמצית טענות התובע

לטענת התובע, לבקשת הנתבעת, מונה בתיק מומחה מטעם בית המשפט, אשר קבע כי "התנהגות הטיט האקרילי בשטח מעידה על כשל בייצור", וכי יש לפצות את התובע בסך של 67,977 ₪. המומחה פירט את רכיבי חישוב הנזק במענה לשאלות הבהרה מטעם הנתבעת. הנתבעת ויתרה על חקירתו של מומחה בית המשפט, ובכך קיבלה את חוות דעתו, שלא נסתרה. אין המדובר באומדנא גרידא, כי אם בחישובים מקצועיים.

הנתבעת ניסתה בחקירתה לתקוף את עלויות התיקון הנדרש, וכן את יחסי התובע עם קבלן המשנה. אך ניסיונות אלה אינם במקומם נוכח הכרעת חוות דעת מומחה בית המשפט. קיום הנזק, וכן העבודה הרבה שבוצעה על ידי התובע לתיקונו – הוכחו ונמצאו מוצדקים. היחסים שבין התובע לקבלן מטעמו אינה מעניינה של הנתבעת, ואינה מצדיקה התחמקות מאחריות לנזקים שגרמה. ניסיונות אלה מקוממים נוכח התחייבות הנתבעת במכתבה לתובע מיום 20.1.15 כי תהיה אחראית לתוצאה בקירות. הנתבעת הפרה את התחייבותה החוזית הצהרתית, עליה הסתמך התובע.

התובע הוכיח כי הנתבעת התרשלה באספקת מוצר פגום, יצרה בפני
התובע מצג שווא והסתמכות שווא, וכתוצאה מכך הסבה לתובע את הנזק הישיר כקביעת מומחה בית המשפט, וכן הפסד ימים ושעות עבודה נוספים על הקיר, בסך כספי של 25,000 ש"ח, ועגמת נפש בסך של 20,000 ₪.

מטעם התובע העידו התובע ומר הילאל אבו סיאם, קבלן המשנה שעבד בפרוייקט (להלן: "הילאל").

תמצית טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח את חבות הנתבעת ואת הנזק שנגרם. חוות הדעת אינה יכולה להוות תחליף להודאת בעל דין, לכללי נטל הראיות והבאת מסמכים, ולסתירות בגרסת התובע.

התובע לא הוכיח פגם בקאזה נובה. ההיפך הוא הנכון, הילאל הודה כי מדובר בחומר ותיק בשוק וכי עבד עם החומר שנים רבות. התובע יישם את החומר באופן שגוי ולקוי, בניגוד להנחיות ליישומו: בחודשי החורף, בתנאי טמפרטורה נמוכים, ומבלי שתינתן למוצר ההזדמנות להתייבש. התובע לא ערך עבודת הכנת שטח כנדרש, מרח שכבה עבה מידי בחלקים מסויימים של הקירות, ויישם באופן לקוי את הפריימר על גבי החומר (מבלי ליתן למוצר להתייבש).

בשל העבודה הלקויה החומר התקלף בחלקים מסויימים בלבד מהקירות, והדבר מלמד כי אין תקלה בחומר. הנתבעת הציגה בפני
התובע המלצות לתיקון הליקויים. התובע התעלם מההמלצות, וביצע עבודות שונות על דעת עצמו. בשום שלב לא בוצע תיקון באמצעות החומר שלא צלח.

התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק. הוא הודה כי קיבל את מלוא התמורה בגין העבודות, וכך גם הילאל. הוכחת נזק כוללת לא רק את עצם קיומו של נזק, כי אם את גובהו. גובה הנזק לא הוכח. בחוות הדעת מטעם התובע אין כל פירוט של נזק, למעט אמירה סתמית ועמומה. לתצהירי העדות הראשית מטעם התובע לא צורפה אסמכתא לנזק, למעט מספר חשבוניות מטעם הילאל וכן חשבוניות בגין חומרי בנין. אף החשבוניות משקפות את הסכום שהתחייב התובע לשלם להילאל בגין עבודתו. הוא אינו חייב לו יותר סכום כלשהו. התובע אף הודה בחקירתו כי לא נגרם לו נזק.

התובע הסתיר מסמכים מהותיים, המראים שאין כל נזק, לרבות הסכם השיפוץ וההסכם בינו לבין הילאל, וכן נתונים לגבי ההשקעות שהשקיע מכיסו, והדבר פועל לרעתו, ומלמד כי אין לו נזק.

התובע הודה בחקירתו כי קיזז מהילאל סכומי כסף, ובכך שינה מהגרסה שמסר בכתבי הטענות (שם טען כי מדובר היה בהלוואה). התובע אף העיד כי הוא והילאל "שותפים", וכי בכוונתו לתת לו חצי מהסכום שייפסק בתביעה. הוא טען כי הגיש את התביעה בלבד, מאחר שלהילאל אין כסף להגישה, אך הדבר אינו מתיישב עם טענתו כי הילאל הלווה לו כסף.

התובע בסיכומיו נמנע מלהתמודד עם הטענה כי הנזק לא הוכח, זולת על דרך הפנייה לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אך זו אינה מתייחסת לנושאים שבמחלוקת, ואינה מהווה תחליף להוכחת נזק, במצב בו מסמכים מדוייקים יכולים להעיד עליו. התובע הודה כי הילאל ביצע את העבודה וכי בינו לבין הילאל אין התחשבנות פתוחה. הודאות אלה מלמדות כי השניים הבינו כי הילאל התרשל, תיקן רשלנותו, ועל כן אין מקום שיבוא בדרישה לתובע. הילאל היחיד שיכול לתבוע את נירלט.

הילאל פנה לנתבעת בטענה לליקויים על גבי חזית הבית ביום 4.1.15. ביום 5.1.15 הגיע נציג הנתבעת לביקור בנכס. בפגישה סיפק נציג הנתבעת המלצות לתובע, ונטל דוגמאות מהחומר לשם בדיקתו במעבדת הנתבעת. החומר נבדק ונמצא תקין. התובע, מנגד, לא סיפק אסמכתא לכך שהמוצר לקוי.

ביום 20.1.15 התקיימה פגישה נוספת בנוכחות נציג הנתבעת, והתגלה כי התובע והילאל לא פעלו לפי ההמלצות, השתמשו בקונגו, פירקו את שכבת הטיח כמעט במלואה, והסירו את הטיח התרמי המבודד שהיה במקור על חזיתות הבית. התובע הגדיל את הוצאות התיקון הנדרש ונמנע מלהקטין את הנזק. הוא אף לא המתין לייבוש מלא של החומר. ניתנו לתובע המלצות בכתב ביום זה להסרת שאריות החומר באמצעות מכשיר שטיפה בלחץ, ועריכת תיקונים קלים באמצעות טיח שחור. המלצות אלה אינן נוגעות לקאזה נובה. במסגרת המכתב התחייב ערן כי הוא "אחראי על זה שלא צריך להוריד הכל" בהנחה שהתובע יפעל בהתאם להנחיות.

התובע התעלם מההמלצות, וביצע פעולות המעידות על חוסר מקצועיות, תוך הסבת נזקים אדירים, המרעים את מצבו. לא בכדי הילאל ביצע את התיקון, לא דרש תשלום נוסף, ולא הגיש תביעה.

הנתבעת בדקה בזמן אמת את החומר בבדיקות מעבדה מקיפות, בסמיכות לאירוע, והחומר נמצא תקין. התובע לא התכחש לבדיקות אלה, ולא הציג כל ראיה לפגם בחומר. המומחה מטעמו וכן מומחה בית המשפט לא בדקו את החומר. על כן אין כל ראיה לאי תקינותו.

ראיה לתקינות החומר ניתן למצוא בכך שלא נמצאה כל תלונה נוספת מטעם לקוחות הנתבעת. ערן אף העיד על תקינות החומר, ועל כך שבמידה שהחומר לא היה תקין – הטיט היה צריך להתקלף, אך הטיט לא התקלף, והדבר מלמד על תקינות החומר, ואף מומחה בית המשפט אישר זאת.

עדות התובע לא היתה אמינה, והתגלו סתירות בין הגרסאות השונות שמסר, ובין גרסאותיו לבין גרסאות הילאל.

התיקון בוצע על ידי התובע, ולא באמצעות קבלן מזדמן, ועל כן אין הצדקה להוספת 30% תוספת עבור עבודה. התיקון בוצע בסמיכות לאירועים מושא התביעה, לכן אין כל הצדקה לתוספת עבודה במבנה מאוכלס. קביעת המומחה כי יש להוסיף 5% הושתתה על ההנחה כי היקף העבודה הוא בין 50,000 ₪ - 100,000 ₪, בעוד בפועל היקף העבודה היה 700,000 ₪. התובע הכיר בתיקון כל 260 מ"ר של הקירות, אך התובע לא הוכיח כי אכן ביצע תיקון בכלל הקירות. מכל מקום, התובע הוא שביצע גירוד של כלל הקירות ולכן הוא שנמנע מהקטנת נזקו ועליו לשאת בעצמו בעלויות אלו.

התובע דורש עלויות כפולות ללא כל אסמכתא, בהן עלות הרכבת פיגומים ושעות עבודה. אין הצדקה לפיצוי בגין עגמת נפש, שכן נציגי הנתבעת עמדו עם התובע בקשר, ייעצו לו, הגיעו לשטח וניסו למצוא לו פתרונות שיסייעו לו ויקטינו הנזק. התובע לא הוכיח כי פעל בהתאם להנחיות השימוש בחומר, לא הציג תשתית עובדתית לאשורה, ואף ניסה להטעות את מומחה בית המשפט, שבסופו של יום כלל לא חיווה דעתו בסוגייה לה התבקש להתייחס – אופן יישום החומר.

מטעם הנתבעת העידו מר ערן הרנשטט, מנהל טכני בכיר, ומר יונתן גרוס, מנהל טכני.

דיון והכרעה

התובע נשכר לבצע עבודות שיפוץ בבית ברח' אדיר 25 בעיר מכבים – רעות. התובע רכש מהנתבעת טיט אקרילי בשם "קאזה נובה", ליישור קירות חוץ של הבית, שהיו מצופים ב"שפריץ".

ימים בודדים לאחר מריחת הקאזה נובה, עם ירידת גשמים, החל החומר להתרכך וליפול מהקירות.
הצדדים חלוקים בשאלת האחריות לנזק שנגרם ובשאלת גובה הנזק.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדיהם, ועיינתי בכל אשר הובא לפני, השתכנעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.




ההמלצות הראשוניות שניתנו על ידי ערן בביקורו הראשון באתר

התובע פנה לראשונה אל הנתבעת, באמצעות הילאל, ביום 4.1.15, שהלין על התרככות הקאזה נובה. נציג הנתבעת ביקר באתר ביום 5.1.15, ונטל דוגמאות של הקאזה נובה לשם בדיקתן במעבדת הנתבעת. גם ערן ביקר באתר בסמיכות למועד הדיווח.

בתצהיר העדות הראשית מטעמו, העיד ערן כי בביקורו הראשון באתר הנחה את התובע ליישם את הקאזה נובה פעם נוספת, כדלקמן: "בביקור ראשון שערכתי במקום לאחר קבלת תלונתו של התובע ביום 4/1/15 המלצתי לבצע גירוד פשוט של המוצר במקומות בהם המים פגעו בצורת החומר, להמתין לשיפור במזג האוויר, ואז לבצע לאחר הייבוש השלמה (פעולה פשוטה, חסרת כל עלות כמעט לחלוטין כדי להשלים את פני השטח)." (סעיף 15.1 לתצהיר). גם בחקירתו הנגדית הבהיר ערן, כי הנחה את התובע ליישם שוב את הקאזה נובה (במענה לשאלה: "אתה כרגע השתמשת במילים מאוד פשוטים, לבצע מחדש את הקזה נובה?"): "אלו היו ההנחיות שלי שלא בוצעו, לפני המכתב הזה שתיארתי מצב ובשני קירות שונה ..." (עמ' 35, שורות 36 – 37), וכן (במענה לשאלה: "אתה כן ביקשת באזורים שהיו פגועים כן להתקין מחדש קזה נובה?"): "נכון" (עמ' 36, שורה 10).

היישום השגוי של הנחיות ערן על ידי התובע

לטענת הנתבעת, בניגוד להנחייתו הראשונית של ערן לגירוד הקאזה נובה במקומות הפגועים, לייבוש וליישום נוסף של הקאזה נובה, נקט התובע בצעד אגרסיבי ופירק את שכבת הטיח (שמתחת לטיט) ואת שכבת הבידוד הטרמי (שמתחת לטיח) באמצעות קונגו בשניים מארבעת קירות הבית.

ערן העיד בתצהיר העדות הראשית מטעמו ובחקירתו הנגדית כי היישום השגוי של ההנחיות התגלה בעת שביקר באתר ביום 20.1.15: "בביקור שני שערכתי במקום ביום 20.1.15 נדהמתי לגלות שהתובע לא פעל לפי המלצתי, ובניגוד לה התובע פעל באגרסיביות ... החליט להשתמש ב"קונגו" ופירק למעשה את שכבת הטיח כמעט במלואה בשתי חזיתות שלמות ואף בקטעים מסויימים את שכבת הבידוד הטרמי שמתחת לטיח." (סעיף 15.2 לתצהיר, ובעמ' 35 לפרוטוקול, שורות 1 – 6).

בתצהירי העדות הראשית מטעמו, התובע לא הודה ולא הכחיש כי אכן פעל באמצעות קונגו להסרת הטיח, ויש לתמוה על התחמקותו מלהתייחס לעניין במפורש. לראשונה בחקירתו הנגדית הודה הילאל, כי אכן השתמש בקונגו להסרת הטיח בשניים מקירות הבית. הוא הסביר זאת בחששו שהקאזה נובה יישאר על הקירות, כדלקמן: "שראינו את הבעיה של הקזה נובה, היו חלקים שנתפסו עדיין לא לקחתי סיכוי שהחומר יישאר עוד פעם, לא יצא, אז הוצאתי אותו, גירדתי אותו עם קונגו. זה קילוף, לא לחצות בבטון. קילוף בשביל להיות יותר בטוח" (עמ' 34, שורות 1 – 3). עוד הסביר הילאל, כי נאלץ להשתמש בקונגו מאחר שהוא והתובע היו דחוקים בזמן (במענה לשאלה: "בדיעבד ברור שלא היה צריך להשתמש בקזה נובה, לא התאים?"): "למה לא התאים? כי ראיתי שיש בעיה ואנחנו מוגבלים בזמן" (עמ' 34, שורה 13). עדות זו תומכת במסקנה, כי הסרת הטיח באמצעות הקונגו נעשתה בניגוד להנחיותיה, וגרמה להחרפת הנזק. מסקנה זו מתחייבת אף נוכח קביעות מומחה התובע, המהנדס אולשבנג, בחוות דעתו, שביקר בנכס עוד ביום 14.1.15, לפיהן לשם תיקון נדרשת הסרת הטיט מהקירות עד לשפריץ הקיים, ללא ציון הצורך בהסרת טיח באמצעות קונגו.
לא ברור מה הנחה את הילאל לנקוט בצעד כה אגרסיבי ולהשתמש בקונגו לאור הנחיות אלה.

גם בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, המהנדס גיל, נקבע, כי תיקון הפגיעה בטיח אינו באחריות הנתבעת, כפי שאפרט להלן. על כן אין לחייב נירלט בנזק שנגרם כתוצאה מהשימוש בקונגו. אך אין בכך כדי לפטור את נירלט מאחריות לנזק בשל נפילת הקאזה נובה, כפי שארחיב להלן.

המכתב מיום 20.1.15

בעקבות הביקור השני של ערן באתר, הוציא ערן ביום הביקור, ה- 20.1.15, מכתב לתובע, בו ניתנו הנחיות לגבי שני הקירות בהם לא פורקה שכבת הטיח באמצעות קונגו, כדלקמן:

"1. בשתי הקירות בהם לא הוסר הטיח (קיר דרום ומזרח) יש להסיר את המקומות בהם הטיט האקרילי נראה פגוע בעזרת שפכטל.
2. יש לבצע שטיפת הקירות (לאחר הרטבה עם צינור מים) במכונת לחץ מים גבוה. לאחר השטיפה, יש לנסות ולהסיר שוב באם מתנפח.
3. כל מה שנשאר לאחר השטיפה יישאר ואין צורך להסירו בקונגו או דיסק.
4. באם יישאר פריימר
x
על הטיח שלמטה יש לנסות להסירו או לפצעו עם דיסק."
5. יש למלא עם טיח שחור+שליכט שחור עד למישור הקירות."

בנוסף, ניתנו במכתב הנחיות לביצוע פריימר ומריחת חומר כלשהו לאחר ייבוש ארבעת הקירות:

6. לאחר ייבוש מלא, יש לבצע פריימר מחדש על כל קירות הבניין ולאחר ייבוש
m 200
או
m 250
(בוצעה דוגמא) בגוון המבוקש."

נירלט נושאת באחריות לתוצאה בקירות על פי המכתב

בסעיף 7 למכתב, קיבלה על עצמה נירלט האחריות לתוצאה בקירות, כדלקמן:

"7. נירלט תהיה אחראית לתוצאה בקירות אלה."

על פניו, נראה כי נירלט קיבלה על עצמה אחריות לתוצאה בשני הקירות בהם לא הוסר הטיח, אף כי ניתן להבין הנוסח כקבלת אחריות לכל הקירות בבית. בין כך ובין כך, קבלת האחריות מצידה של נירלט מאששת טענת התובע, כי הקאזה נובה נפל בשל כשל בחומר – שבאחריות הנתבעת.

בתצהיר העדות הראשית מטעמו טען ערן, כי מאחר שהתובע כשל ביישום הנחיות הנתבעת ועשה שימוש בלתי מוצדק בקונגו, אין הנתבעת אחראית לכשל, ובלשונו: "מובן איפוא כי לבד מהעובדה שמאחר ולא הוכח כל פגם במוצר הנתבעת, ולבד מהעובדה שהתובע אחראי מראש לליקויים, הרי מובן כי אין לנירלט שעשתה ככל יכולתה לעזור ללקוח כל אחריות, מקום שהתובע לא קיים אחר ההמלצות שקיבל" (סעיף 15.4 לתצהיר). לא השתכנעתי מטענה זו. היישום השגוי של הנחיות הנתבעת בוצע קודם למשלוח המכתב, ולא לאחריו. אותו יישום שגוי נעשה בשניים מבין ארבעת הקירות, והנתבעת ביוזמתה קיבלה אחריות לתוצאה בשני הקירות הנוספים. אין הנתבעת יכולה לעשות שימוש ביישום השגוי שקדם למכתב, כדי לפוטרה מאחריותה המוצהרת על פי המכתב. למעלה מכך, היישום השגוי של הנחיות הנתבעת אינו כשלעצמו פוטר את הנתבעת מאחריות לכשל המקורי בנפילת הקאזה נובה. אמנם השימוש בקונגו החריף את הנזק, ועל החרפה זו אין הנתבעת אחראית, אך הוא לא זה שגרם לכשל המקורי – לו אחראית הנתבעת.

בחקירתו הנגדית טען ערן, כי האחריות בה התחייב לשאת על פי המכתב היתה רק התחייבות לכך שאין צורך להוריד את כל הקאזה נובה מהקירות, כי אם ניתן להסתפק ביישום ההנחיות, ובלשונו: "אני כותב תעשו מה שאני אומר לכם, אני אחראי על זה שלא צריך להוריד הכל" (עמ' 36, שורת 24 – 25). טענה זו לא הועלתה בתצהיר העדות הראשית מטעם ערן, ודי בשוני בין הגרסאות שמסר ערן בעניין זה כדי להביא לדחייתה. אף לגופם של דברים לא מצאתי לקבלה, שכן אין היא עולה מפשט לשון המכתב אותו ניסח ערן בעצמו. במכתב התחייב ערן בשם הנתבעת כי זו "תהיה אחראית לתוצאה בקירות אלה", ללא סייג. המשמעות הפשוטה של אחריות לתוצאה בקירות היא – אחריות להשלכות של התיקון הנוסף שנכפה על התובע בשל נפילת הקאזה נובה.

המסקנה, לפיה הנתבעת לקחה אחריות לכשל בקירות כאמור מתחייבת בפרט נוכח הודאתה של הנתבעת בכתב הגנתה, כי הציעה לתובע זיכוי לרכישת מוצרי הנתבעת, כדלקמן: " ... בין הצדדים התנהלו שיחות במסגרתן הוצע לתובע לפנים משורת הדין ומטעמי שירות, על מנת לנסות ולהיטיב עימו בהיותו לקוח של הנתבעת, לקבל זיכוי לרכישת מוצרי הנתבעת. ואולם, הצעותיה הנדיבות של הנתבעת נדחו על ידי התובע" (סעיף 34.7 לכתב ההגנה). דבר הצעת אותו זיכוי נפקד כליל מהראיות ומהסיכומים שהגישה הנתבעת, ויש לתמוה על כך. מכל מקום, אותה הצעה נותנת משנה תוקף לרושם כי אכן הנתבעת הכירה באחריותה לכשל.

יישום הקאזה נובה בעקבות המכתב

התובע העיד בתצהיר העדות הראשית מטעמו, כי לאחר קבלת המכתב, יישם שוב את הקאזה נובה, ובכל זאת, הקאזה נובה התרכך ונפל, ובלשונו: "... יצרתי קשר דחוף עם הנתבעת, ונציג מטעמה מר ערן הרנשטט, ביקר במקום ... והוציא תחת ידו מכתב אליי ... שבו הנו מפ
רט כיצד לשיטתו יש להתקין מחדש את הטיט על גבי הקירות ... נציג זה גם ידע היטב עם אילו אריזות צבע שרכשתי בכוונתי לאור הנחיותיו לשוב ולבצע את העבודה ... וכך נשמעתי ופעלתי בהתאם להוראות הנתבעת ... ואולם בפועל, שוב עם בוא הגשם חזר אותו תסריט עגום ..." (סעיפים 4 – 6 לתצהיר התובע).

גם הילאל, העיד בתצהיר העדות הראשית מטעמו ובחקירתו הנגדית, כי הבין מהמכתב כי יש ליישם שוב את הקאזה נובה, ובלשונו: "ואני פעלתי בהתאם להוראות הנתבעת גם במכתב זה. הפעולות שבוצעו במוצר הנדון על ידי היו מריחתו על גבי קירות חיצוניים כדלקמן: טרם המריחה שטפנו את הקירות בלחץ מים. המתנו לייבוש מלא של 24 שעות, לאחר מכן מרחנו את הקירות בחומר מסום פריימריקס, לאחר מכן המתנו שוב עוד 24 שעות – ואז מרחנו את החומר קאזה נובה פעם ראשונה, המתנו לאחר מכן כ- 48 שעות ואז שוב ביצענו עוד מריחה של הקאזה נובה בפעם השנייה, ולאחר מכן המתנו עוד כ- 48 שעות ומרחנו פריימר על בסיס מים. ואולם בפועל, שוב עם בוא הגשם חזר אותו תסריט עגום ..." (סעיפים 3 – 4 לתצהיר הילאל, וכן עמ' 31, שורות 29 – 30). במאמר מוסגר יוער, כי בסיכומי הנתבעת טענה הנתבעת לפער בין הגרסה שמסר התובע בתצהיר גילוי המסמכים לבין הגרסה שמסר הילאל בתצהיר העדות הראשית מטעמו. נטען, כי בתצהיר גילוי המסמכים מסר התובע תיאור שכזה ליישום הקאזה נובה לפני בוא הגשמים, ואילו הילאל תיאר תיאור זה של יישום הקאזה נובה לאחר בוא הגשמים לתיקון הכשל. ברם איני מוצאת כל סתירה בין הגרסאות. לא ניתן לשלול האפשרות כי הן לפני ירידת הגשמים והן לאחריהם יושם הקאזה נובה באותו האופן.

בסיכומיה, הכחישה הנתבעת כי הקאזה נובה יושם בשנית לאחר משלוח המכתב, טענה, כי ככל שיושם הקאזה נובה בשנית, היה זה בניגוד להנחיות המכתב: "המומחה יוצא מנקודת הנחה כי בוצע ניסיון תיקון כלשהו, לא ברור מתי, שוב המומחה יוצא מנק הנחה כי היישום בוצע בהתאם להנחיות הנתבעת, עובדה אשר נסתרה בחקירתו הנגדית של אבו-סיאם" (סעיף 42.4 לסיכומים).

הכחשת הנתבעת את יישום הקאזה נובה בשנית, לאחר קבלת המכתב מנוגדת לגרסה שמסר ערן בתצהיר העדות הראשית מטעמו. שם העיד ערן, כי גם לאחר משלוח המכתב ביצע התובע יישום שגוי של הנחיותיו, ובלשונו: "בביקור שני שערכתי ... נדהמתי לגלות שהתובע לא פעל לפי המלצתי, ובניגוד לה התובע פעל באגרסיביות ... החליט להשתמש ב"קונגו" ופירק למעשה את שכבת הטיח כמעט במלואה ... הצעתי לתובע שלא להמשיך בפעולה אגרסיבית זו, ונתתי לתובע שוב המלצות לתיקון .... התובע התעלם מהמלצותיה של נירלט שנחלצה מטעמים צרכניים להמליץ לו על יישום ראוי בניגוד ליישום השגוי שביצע, ושוב יישם באופן שגוי, בניגוד מפורש להמלצות נירלט." (ההדגשה במקור, סעיפים 15.3 – 17 לתצהיר). ערן העיד על שני יישומים שגויים של התובע. האחד קודם למשלוח המכתב, והשני – לאחר משלוח המכתב. די בסתירה זו כדי להפריך את הכחשת הנתבעת על יישומו בשנית של הקאזה נובה.

באשר לטענת הנתבעת, כי יישום הקאזה נובה בשנית מנוגד להנחיות המכתב, כעולה מפשט לשון המכתב, לא ניתנה בו הנחייה ברורה שלא ליישם את הקאזה נובה. המונח "קאזה נובה" כלל לא הוזכר במכתב, ולא נכתב במפורש כי יישום הטיח השחור נועד להחליף את יישום הקאזה נובה. אזכיר, כי הקאזה נובה אינו טיח, כי אם "טיט אקרילי". בהיעדר הבהרה מפורשת של העניין, ספק אם ניתן היה לצפות מהתובע כי יבין לבד כי הטיח השחור מייתר היישום בקאזה נובה. זאת בפרט מאחר, שכאמור, ההנחיות בעל פה מטעם ערן לתובע היו ליישום נוסף של הקאזה נובה.

ואכן בתצהיר העדות הראשית מטעמו, מסר ערן גרסה מתחמקת, המשקפת את הנוסח הבלתי בהיר של המכתב, כדלקמן: "בביקור שני זה הצעתי לתובע שלא להמשיך בפעולה אגרסיבית זו, ונתתי לתובע שוב המלצות לתיקון. המלצות אלו (שאינן כוללות כל התייחסות לקאזה נובה) מופיעות במכתבי מיום 20/1/15" (ההדגשה במקור, סעיף 15.3 לתצהיר). ערן אמנם טען כי במכתב אין התייחסות לקאזה נובה, אך נמנע מלטעון כי במכתב ניתנו הנחיות שלא ליישם את הקאזה נובה. ההיפך הוא הנכון, ערן הדגיש, כי ההנחיות במכתב חזרו על המלצות קודמות לתיקון שמסר בעל פה, שהיו, כאמור, ליישום הקאזה נובה.

על כן, נוכח ההנחייה הראשונית שניתנה על ידי ערן ליישם בשנית את הקאזה נובה, בהיעדר הבהרה מפורשת במכתב לסטייה מההנחייה הראשונית שניתנה ולהימנעות מיישום נוסף של הקאזה נובה, ולאור הגרסה העמומה שמסר ערן בעצמו בתצהירו לפשר המכתב, לא ברורה הטרוניה על התובע כי הבין כי יש ליישם הקאזה נובה פעם נוספת.

בחקירתו הנגדית שינה ערן מהגרסה שמסר בתצהירו, וטען כי במכתב הומלץ לתובע להשתמש בטיח שחור במקום בקאזה נובה, כדלקמן: "אני לא ביקשתי במכתב הזה להתקין קאזה נובה. במכתב הזה אין שימוש בקאזה נובה" (עמ' 34, שורה 37), וכן (במענה לשאלה: "אז במה, באיזה מוצר?"): "בטיח שחור ... לבצע תיקונים בטיח שחור, כפי שנעשו בבניין בכמה מקומות לפני כן. אחרי ייבוש לעשות שוב פריימר, ושליכט צבעוני."
(עמ' 35, שורות 1 – 16).

ברם עצם הפער בין הגרסה שמסר ערן בתצהירו, לפיה במכתב אין התייחסות לקאזה נובה, לבין הגרסה שמסר ערן בחקירתו הנגדית, לפיה במכתב הוראה מפורשת להשתמש בטיח שחור במקום בקאזה נובה – מעמיד את טענת הנתבעת כי התובע פעל בניגוד להנחיות שניתנו לו – באור בעייתי.

גם אם אתעלם מפער זה בין הגרסאות שמסר ערן, ואניח, כי אכן ההנחיה במכתב היתה להשתמש בטיח שחור במקום בקאזה נובה, עדיין החלטת הנתבעת לזנוח את ההנחייה המקורית להשתמש פעם נוספת בקאזה נובה ולהחליפה בפתרון אחר – טעונה ביאור. אם אכן, אליבא דגרסת הנתבעת, לא נפל כל פגם בקאזה נובה, מדוע לא המשיכה להנחות את התובע להשתמש בחומר זה? שינוי ההנחיה והעדפת טיח שחור על פני הקאזה נובה
- אומר דרשני, ומחזק הרושם כי אף הנתבעת הכירה בליקוי בקאזה נובה ולכן העדיפה להנחות את התובע שלא להשתמש בו עוד.

בהיעדר כל הסבר לפשר השינוי בהנחיות, אין די בעצם ההנחייה של הנתבעת לתובע לזנוח השימוש בקאזה נובה, כדי להפריך את טענות התובע להתרככות נוספת של הקאזה נובה לאחר שזה יושם בשנית, או כדי להסיר מהנתבעת אחריות לנפילת הקאזה נובה בפעם השניה. אם הקאזה נובה תקין, הוא אינו אמור להתרכך וליפול מהקיר, בין אם הנתבעת הנחתה להשתמש בו בשנית ובין אם לאו.

אחריות הנתבעת בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט

כתימוכין בטענותיו בדבר אחריות הנתבעת לנזק שנגרם ובדבר גובה הנזק, הגיש התובע חוות דעת מטעם המומחה המהנדס יצחק אולשבנג. הנתבעת לא תמכה טענותיה בחוות דעת מומחה מטעמה. הנתבעת הגישה ממצאי דו"ח מעבדת הנתבעת הקובע כי החומר נבדק ונמצא תקין.

בהחלטת בית המשפט מיום 20.11.16 מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס רפאל גיל. המהנדס גיל ביקר בבית ביום 28.12.16, חודשים לאחר תיקון הכשל. חוות הדעת מטעמו הוגשה ביום 9.3.17. בחוות דעתו קבע המהנדס גיל, כי "התנהגות הטיט בשטח מעידה על כשל ביצור". המהנדס גיל נימק קביעתו בכך שאין המדובר בכשל ממוקד, כי אם בהתרככות החומר על פני שטחים גדולים בהם נמרח, וכן בכך שגם לאחר יישום
הנחיות נציג הנתבעת (במכתב מיום 20.1.15), חזר הכשל, ובלשונו (סעיף 2 לחוות הדעת, בעמ' 4): "הבעיה היא כי התנהגות הטיט בשטח מעידה על כשל ביצור, שכן אין מחלוקת שהכשל היה בשטחים גדולים ... בנוסף, העובדה שגם לאחר היישום שבוצע בהתאם להנחיות נציג הנתבעת, הכשל בטיט חזר על עצמו, מעידה על הפגם. דהיינו, סביר להניח כי היה ליקוי מקומי בטיט שסופק לתובע."

המהנדס גיל דחה את ממצאי הבדיקה מטעם מעבדת הנתבעת וקבע, כי אינה שוללת האפשרות כי מוצר העומד בדרישות הייצור ייצא עדיין פגום, ובלשונו (שם): "היות ויכול להיות מצב שמוצר עומד בכל הדרישות, אולם ביום יצור ספציפי, סדרת ייצור אחת יוצאת פגומה, כתוצאה מכשל מקומי ביום היצור הספציפי, לא ניתן לקבוע בוודאות על סמך הבדיקה שהציגה הנתבעת כי המוצר תקין".

עם זאת, המהנדס גיל הדף את טענת התובע, כי הנתבעת אחראית לפגיעה בטיח כתוצאה מהורדת הקאזה נובה, כדלקמן (סעיף 2, לחוות הדעת, בעמ' 5): "לטענת התובע, במהלך הורדת הטיט נפגע הטיח שהיה על גבי הקיר המקורי. לא סביר כי הטיח נפגע כתוצאה מהורדת הטיט האקרילי. במידה והטיח נפגע במהלך ההורדה, ככל הנראה היה ליקוי בטיח עצמו שגרם להתפרקותו, ולכן אין תיקון זה באחריות הנתבעת. שכן ממילא היה נידרש לפרקו, אם בשטיפה בלחץ הוא מתפרק מקיר הרקע."

סיכומם של דברים, המהנדס גיל קבע, כי הנתבעת אחראית לכשל בקאזה נובה, אך אינה אחראית לפגיעה בטיח.

אני מוצאת לאמץ את חוות דעתו של המהנדס גיל, המתיישבת עם הניתוח דלעיל בדבר אחריות הנתבעת לכשל במוצר, ובהתאם להלכה הפסוקה לפיה, ככלל, ייאמץ בית המשפט חוות דעתו של המומחה המקצועי שמינה, זולת במקרים חריגים בהם מוכחת טעות בולטת בחוות הדעת (ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ, (פורסם במאגרים, 28.10.10)).

הנתבעת הסתייגה מחוות הדעת בטענה כי חוות הדעת ניתנה בחוסר סמכות, וכן בטענה כי חוות הדעת נסמכת על הנחות עובדתיות שגויות. לא השתכנעתי, כי הנתבעת הצביעה על טעות בולטת שבחוות הדעת, המצדיקה דחייתה. זאת בפרט לאור העובדה שהנתבעת לא הגישה חוות דעת שבמומחיות מטעמה, ואף ויתרה על חקירת המהנדס גיל. בהיעדר ביסוס שבמומחיות לטענות הנתבעת, ולאור ויתורה על חקירת מומחה בית המשפט, אין די בטענות הנתבעת כדי לסתור את ממצאי חוות הדעת, כפי שאבאר להלן.

חוות הדעת ניתנה בסמכות

לטענת הנתבעת, המהנדס גיל מונה על ידי בית המשפט לשם בדיקה ממוקדת בלבד של אופן ביצוע העבודה ע"י התובע. לדבריה, המהנדס גיל לא ביצע בדיקה זו, כי אם קבע קביעות בנוגע לאיכות החומר, ובכך חרג מסמכותו. טענה זו הועלתה על ידי הנתבעת לראשונה בסיכומיה. על אף שהנתבעת השיגה על ממצאי חוות הדעת (בשאלות הבהרה מטעמה ובישיבות קדם המשפט),
היא לא טענה בשום שלב כי זו ניתנה בחוסר סמכות. די בכך כדי להביא לדחיית הטענה.

אף לגופם של דברים, לא השתכנעתי מטענה זו. מינוי המהנדס גיל נעשה בהתאם להסכמות הצדדים, למינוי מומחה בית משפט לבדיקת "טענות הצדדים", כפי שתועדו בפרוטוקול הדיון מיום 16.11.16. לשם כך, הסכימו הצדדים כי נדרשת בדיקת אופן ביצוע העבודה על ידי התובע ושלבי העבודה השונים. החלטת המינוי ניתנה ביום 20.11.16, ארבעה ימים לאחר שגובשו הסכמות הצדדים כאמור. בהתאם להסכמות שהושגו, הורה בית המשפט כי המהנדס גיל: "יבדוק את אופן ביצוע העבודה נשוא ההליך על ידי התובע, לרבות שלב הכנת התשתית ושלבי העבודה השונים עד לסיומה." בדיקה זו אמורה היתה להתבצע על בסיס כתבי הטענות בתיק, וחוות הדעת המקצועיות מטעם הצדדים, והדבר מלמד כי אכן מונה המהנדס גיל לבחינת כל טענות הצדדים, כמוסכם.

בחוות הדעת מסקנות המתייחסות לטענות הצדדים, והמאמצות את טענות התובע לכשל בחומר. לאור האמור, יש לתמוה על התכחשות הנתבעת להסכמתה היא למינוי מומחה לבדיקת "טענות הצדדים" כאמור, ועל טענתה כאילו המינוי נועד לבדיקה ממוקדת בלבד. לא בכדי נמנעה הנתבעת מלטעון כאמור עד לשלב הסיכומים, ומוטב היה לו היתה נמנעת מהעלאת הטענה אף בסיכומיה.

הנחת המהנדס גיל כי אין מחלוקת כי הקאזה נובה נפל כשבא במגע עם מים

לטענת הנתבעת, המהנדס גיל הניח לצורך חוות דעתו, כי אין מחלוקת כי החומר נשר מהקירות לאחר שבא במגע עם מים, כדלקמן: "אין מחלוקת בין הצדדים כי הטיט שבוצע ע"י התובע נפל ונשר מהקירות כאשר בא במגע עם מים" (סעיף 2, בעמ' 4 לחוות הדעת). ברם לדבריה, הנחה זו אינה נכונה, שכן נשירת החומר מהקירות כשבא במגע עם מים שנויה במחלוקת. כראיה לכך הפנתה הנתבעת לעובדה שהתובע הסיר חלק מהחומר באמצעות "קונגו", היות והחומר לא נפל בשטיפה.

איני מקבלת טענה זו. ערן העיד במפורש בתצהיר העדות הראשית מטעמו, כי הקאזה נובה התרכך ונפל לאחר שבא במגע עם מים, ובלשונו: "כבר במהלך הבדיקה הראשונית ... נצפה כי באזורים מסוימים, בהם יושמה שכבדה דקה, על פי הנדרש של קאזה נובה, התוצאה טובה ... (בין היתר על גבי החזית הקדמית ... אשר נשארה תקינה למרות הגשמים) ואילו באזורים מסוימים לא גדולים, בהם יושמה שכבה עבה במיוחד של קאזה נובה, ומעליה יושמה שכבה נוספת של פריימר, הקאזה נובה התרכך עד לכדי משחה." (סעיף 11 לתצהיר). בנוסף, העיד ערן, כי המליץ לתובע לגרד את החומר במקומות שנפגעו בידי המים, כדלקמן: "בביקור ראשון שערכתי במקום ... המלצתי לבצע גירוד פשוט של המוצר במקומות בהם המים פגעו בצורת החומר" (סעיף 15.1 לתצהיר).

ערן שב והעיד על נפילת החומר עקב גשמים בחקירתו הנגדית: "אני מכיר אירוע אחד של קאזה נובה שלאחריו נקראנו לשטח אחרי ה-20 שבו ראינו את הנזקים שהגשם גרם באותו חורף מאסיבי של 2015 – לא מכיר אחר" (עמ' 34, שורות 27 – 28), וכן: "יש קיר שלם ויש כמה מקומות שהקזה נובה נפגעה באותו גשם ראשון, אני אומר את אותם מקומות להסיר." (עמ' 35, שורות 12 – 13).

מעדות ערן עולה, אפוא, כי הקאזה נובה התרכך ונפל בשל הגשם, ועל כן צדק המומחה בהנחתו זו.

יוער, כי הנתבעת הפנתה שאלות הבהרה למהנדס גיל, אך נמנעה מלשאול את המהנדס גיל על דבר הנחתו כי אין מחלוקת כי החומר נשר כאשר בא במגע עם מים. גם עובדה זו מעידה, כי הנתבעת לא חלקה על ההנחה כי המגע עם המים הביא לנפילת הקאזה נובה.

יתר על כן, נציג הנתבעת שנכח באתר בעת ביקור מומחה בית המשפט, מר יונתן גרוס, מסר עדות מתחמקת בדבר המצג העובדתי שהוצג למהנדס גיל. בתצהיר העדות הראשית מטעמו אמנם הכחיש יונתן את אחת מהנחות המוצא שבבסיס חוות דעתו של המהנדס גיל, אך לא פירט איזה מההנחות מוכחשת ומאיזה טעם, ובלשונו: "טענת המומחה בס' 2 לחוות דעתו, לפיה "אין מחלוקת בין הצדדים" שגויה ולא ברור על מה היא נסמכת" (סעיף 4 לתצהיר). גם בחקירתו נמנע יונתן ממסירת גרסה סדורה, והסתפק באמירה הכללית: "היו חילוקי דעות על מספר נושאים ... היתה הסכמה אחת ברורה לנשוא של התשתית, היו והיה בנין צמוד שניתן היה להניח שהתשתית שלו היתה זהה לתשתית של הבנין הזה, לא מעבר לזה" (עמ' 42, שורות 12 - 15). מעדות מעורפלת זו לא ניתן להבין על מה הסכימו הצדדים ועל מה חלקו במעמד הדיון. עצם הנוסח הבלתי בהיר מחזק הרושם, כי אכן יש בסיס להנחת המהנדס גיל כי הצדדים הסכימו כי הקאזה נובה נפל בעקבות הגשמים.

כזכור, הנתבעת ויתרה על חקירת המהנדס גיל, ולא עימתה אותו בכל דרך עם טענותיה בנוגע להנחה זו, ועל כן אני מתרשמת כי הנחה זו לא נסתרה.

במאמר מוסגר, הנתבעת טענה לסתירה
בין גרסת התובע לבין גרסת הילאל בדבר עיתוי ירידת הגשם. לדבריה, התובע העיד כי הגשם ירד כעשרה ימים לאחר מריחת הקאה נובה, בעוד הילאל העיד, כי הגשם ירד לאחר ימים בודדים. טוב היה לו טענה זו לא היתה מועלית. בניגוד לאופן הצגת הדברים בסיכומי הנתבעת, בפועל הן התובע והן הילאל העידו בתצהיר העדות הראשית מטעמם כי הגשמים ירדו כעשרה ימים לאחר יישום הקאזה נובה (סעיף 2 לתצהירים). אמנם בחקירתו העיד הילאל, כי הגשם ירד כחמישה – שישה ימים לאחר היישום של הקאזה נובה, ברם בהינתן חלוף הזמן ממועד הכשל ועד למועד מתן העדות (למעלה מארבע שנים), איני מתרשמת כי יש בכך כדי לפגוע באמינות גרסת התביעה, בפרט נוכח הודאת ערן בעדותו כי הקאזה נובה נפל בעקבות גשמים.

הנחת המהנדס גיל כי בוצע תיקון באמצעות קאזה נובה בהתאם להנחיות המכתב

עוד טענה הנתבעת, כי בחוות הדעת של המהנדס גיל נקבע, כי בקירות בהם נשר החומר בוצע תיקון בהתאם להנחיות נציג הנתבעת במכתב, כדלקמן: "אין מחלוקת בין הצדדים כי הנזק נגרם גם בקירות בהם בוצע התיקון כנדרש ע"י נציג הנתבעת במכתב שנתן מיום 20.1.15" (סעיף 2, בעמ' 4 לחוות הדעת). המהנדס גיל אף הסיק, כי היה פגם בחומר, בשל העובדה כי הכשל חזר על עצמו, ובלשונו: "העובדה שגם לאחר היישום שבוצע בהתאם להנחיות נציג הנתבעת, הכשל בטיט חזר על עצמו, מעידה על הפגם" (שם).
לדברי הנתבעת, התובע הטעה את המהנדס גיל לחשוב כי אכן בוצע תיקון על פי הנחיות נציג הנתבעת, בעוד שבפועל לא ברור מתי בוצע תיקון כלשהו. עוד טענה הנתבעת, כי בניגוד להנחת המהנדס גיל, יישום נוסף של הקאזה נובה אינו בהתאם להנחיות הנתבעת. זאת מאחר שלפי המכתב – לא אמור היה להתבצע תיקון באמצעות החומר, כי אם באמצעות טיח שחור. לא מצאתי ממש בטענות אלה.

כפי שהבהרתי לעיל, ההכחשה כי בוצע תיקון כלשהו באמצעות קאזה נובה לאחר מסירת המכתב מנוגדת לגרסה שמסר ערן בתצהיר העדות הראשית מטעמו, שם הודה ערן, כי בוצע יישום של הקאזה נובה גם לאחר המכתב, ועל כן דינה להידחות.

אישוש למסקנה זו ניתן למצוא במענה שמסר המהנדס גיל לשאלות ההבהרה מטעם הנתבעת. במענה לשאלה 1.1 ("על סמך מה קבעת כי "אין מחלוקת בין הצדדים כי הנזק נגרם גם בקירות בהם בוצע התיקון כנדרש ע"י נציג הנתבעת במכתב ..."), השיב המומחה: "במועד ביקורי במקום, נפגשתי עם נציגי הצדדים, והבנתי מנציג הנתבעת כי אין מחלוקת שהטיט שבוצע נפל כאשר בא במגע עם מים, גם לאחר התיקון שבוצע". לדברי המהנדס גיל יונתן אישר במעמד הביקור, כי לאחר המכתב בוצע תיקון באמצעות קאזה נובה, וכי הקאזה נובה נפל בשנית. אזכיר, כי יונתן, נציג הנתבעת שנכח באתר, בחר שלא לאשר או להכחיש את דברי מומחה בית המשפט. בתצהיר העדות הראשית מטעמו (שהוגש לאחר קבלת תשובות המהנדס גיל לשאלות ההבהרה) ובחקירתו בבית המשפט, הסתפק יונתן בהכחשה כללית ומעורפלת של הנחות המוצא של המהנדס גיל, אשר אין בה כדי לסתור את דברי המהנדס גיל, לפיהם יונתן אישר כי אין מחלוקת שהקאזה נובה יושם בשנים ונפל.

לפיכך, נוכח עדותו של ערן בתצהיר העדות הראשית מטעמו על ביצוע תיקון לאחר המכתב, ולאור הבהרת המהנדס גיל את גרסת נציג הנתבעת כפי שנמסרה לו במעמד הביקור, בצדק הניח המהנדס גיל, כי בוצע תיקון באמצעות קאזה נובה לאחר מסירת המכתב.

גם לא מצאתי ממש בטענה, כי יישום הקאזה נובה נעשה בניגוד להנחיות שבמכתב. כמבואר לעיל, מנוסח המכתב לא ניתן להבין באופן מובהק, כי נזנחה ההנחייה ליישום הקאזה נובה. אף ערן נמנע מלטעון כך בתצהיר העדות הראשית מטעמו. על כן אין להלין כלפי התובע, כי הבין כי עליו ליישם שוב את הקאזה נובה. זאת בפרט מאחר שההנחיה הראשונית שנתן ערן בעל פה לתובע בביקור הראשון באתר היתה ליישום הקאזה נובה בשנית, ובהיעדר הבהרה מפורשת מצידה של הנתבעת לשינוי ההנחיה המקורית, וליישום טיח שחור תחת הקאזה נובה.

האמור נותן משנה תוקף לתשובת המהנדס גיל לשאלת ההבהרה 1.2 שנשאל על ידי הנתבעת: "על סמך מה קבעת כי התיקון לאחר יום 20/1/15 בוצע "כנדרש ע"י נציג הנתבעת"?". על כך השיב המהנדס גיל: "כך נמסר לי ועל כך הסכימו הצדדים במועד ביקורי בנכס. במידה ויש מחלוקת בנושא זה, יש להציגה לפני בית המשפט". אזכיר, כי יונתן נמנע מלהתייחס בעדותו להסכמות שהוצגו למומחה בעת ביקורו בנכס. עוד אזכיר, כי הנתבעת ויתרה על חקירת המהנדס גיל. על כן, ונוכח הנוסח הבלתי בהיר של המכתב, וכן של עדות ערן בדבר מהות ההנחיות שבמכתב, איני מוצאת פגם בהנחת המוצא של המהנדס גיל, כי הצדדים הסכימו כי התיקון בוצע כנדרש.

אף לו היתה מתקבלת טענת הנתבעת, כי על פי ההנחיות במכתב היה על התובע להימנע מיישום נוסף של הקאזה נובה, אין בכך כדי להפריך את חוות הדעת של המנדס גיל. עצם השינוי של ההנחיה המקורית של הנתבעת, וההחלטה שלא ליישם קאזה נובה כי אם טיח שחור במקומו – אומר דרשני, ומייצר רושם כי אף הנתבעת העדיפה שלא לעשות בו עוד שימוש מפאת הכשל.

ומכל מקום, מאחר שהנתבעת כופרת בכשל בקאזה נובה, לא היתה כל הצדקה לכך שלאחר יישומו בשנית – יתרכך הקאזה נובה ויפול. על כן, קביעת המומחה, כי נפילתו החוזרת של הקאזה נובה לאחר היישום מלמדת על כשל בקאזה נובה – הגיונית ואף מתבקשת.

היקף השטחים בהם היה הכשל

המהנדס גיל הניח, כי "אין מחלוקת כי הכשל היה בשטחים גדולים". לטענת הנתבעת, היקף הכשל לא היה בשטחים גדולים, ועל כן הנחת המהנדס גיל בטעות יסודה. איני מקבלת טענה זו.

הנתבעת ביססה טענתה כי הכשל לא היה בשטחים גדולים על עדות הילאל בחקירתו הנגדית, כי הרבה חלקים מן הקאזה נובה נותרו על הקיר, ובלשונו (במענה לשאלה: "לא ירד הכל?): "הרבה חלקים נשארו" (עמ' 29, שורה 20). ברם עצם העובדה שנותרו חלקים מהקאזה נובה על הקירות אינה שוללת את הטענה כי הקאזה נובה התפרק משטחים גדולים על גבי הקירות. זאת בפרט נוכח ממצאו של מומחה התובע, המהנדס אולשבנג, כי הקאזה נובה ירד מהקירות "בכל המקומות בהם היה מגע עם מי גשם", כלשונו (בעמ' 3 לחוות הדעת).

בניגוד לגרסת התובע, לפיה הכשל נגרם בשטחים נרחבים, הנתבעת לא מסרה כל גרסה לגבי היקף הכשל. בכתב ההגנה, הודתה הנתבעת בנפילת הקאזה נובה "באיזורים מסוימים", מבלי לפרט את היקף הכשל (סעיף 12 לכתב ההגנה). בתצהיר העדות הראשית מטעמו טען ערן, לראשונה, כי הקאזה נובה נפל "באיזורים מסוימים לא גדולים" (סעיף 11 לתצהיר), אך נמנע מלפרט את היקף הכשל.

בנסיבות אלה, משניתנה עדות מטעמו של מומחה התובע על נפילת הקאזה נובה בכל מקום בו היה מגע עם גשם, ובהיעדר גרסה סדורה מטעם הנתבעת בדבר היקף נפילת הקאזה נובה, איני מוצאת פגם בהסתמכות המהנדס גיל על ההנחה כי הכשל היה בחלקים גדולים, הנחה שלדברי המהנדס גיל הוצגה לו כמוסכמת על הצדדים בעת שביקר במקום.

אשוב ואזכיר, כי יונתן, שנכח בביקור המהנדס גיל, נמנע בעדותו מהתייחסות להנחות המוצא שבבסיס חוות הדעת. הנתבעת לא הפנתה שאלת הבהרה למהנדס בקשר להנחה כי אין מחלוקת כי הקאזה נובה התפרק משטחים גדולים. המהנדס גיל אף לא נחקר על ידי הנתבעת. על כן אני קובעת כי הנחת המוצא של המהנדס גיל כי הכשל היה באזורים נרחבים - לא נסתרה.

אין בממצאי מעבדת הנתבעת כדי לשלול כשל בקאזה נובה

לטענת הנתבעת, הקאזה נובה נבדק על ידי מעבדת הנתבעת ונמצא תקין. כתימוכין לכך צירפה הנתבעת מכתב ע"ג נייר פירמה של הנתבעת, נושא תאריך "ינואר 2015", חתום על ידי מר אורן משה, סמנכ"ל מו"פ וטכנולוגיות בנתבעת. במכתב נאמר, כי מנות הייצור של הקאזה נובה, שמספרן 1444265 ו- 1430096 "נבדקו במעבדת איכות ונמצאו תקינות בזמני הייבוש". המכתב מפרט את תהליך בדיקת המנות. שתי המנות, ומנה נוספת יושמו על תשתית מינרלית, לאחר יישום פריימר. כחלוף 24 שעות נבדק הייבוש, ונמצא כי שלוש המנות התייבשו באותה רמה היו מוכנות ליישום נוסף של צבע או ציפוי אחר. עוד נכתב, כי לאחר ייבוש הקאזה נובה, הותזו מים בעזרת צינור וספוג כדי להקצין את מגע המים על שכבת הטיט, בוצע ניסיון לשחוק את השכבה, אך זו נותרה יציבה בשלוש המנות באופן זהה. ברם מכתב פנימי שנכתב על ידי שכירי הנתבעת אינו חוות דעת שבמומחיות. המכתב לא נכתב במתכונת של עדות, ונותנו כלל לא העיד בבית המשפט. ומכל מקום, אין הנחתום מעיד על עיסתו, והתבססות הנתבעת על מכתב זה מניחה את הטעון הוכחה.

זאת בפרט לאור העובדה כי התובע תמך את תביעתו בחוות דעת מומחה, המהנדס אולשבנג, שאמנם לא בדק את הקאזה נובה, ואף לא בחן את התפרקות החומר לאחר יישומו במתכונת שתוארה במכתב. עם זאת, ממצאי חוות הדעת כוללים תיאור מפורט מצידו של המהנדס אולשבנג, את התפרקות הקאזה נובה בשטח לאחר שבא במגע עם מים, כדלקמן: "ביצעתי בדיקה ע"ג קיר בו לא היה מגע עם מים והטיט עדיין היה עליו והיה קשיח, התזתי מים מצינור ע"ג הקיר במשך כ- 5 דקות ואכן גיליתי כי הטיט החל להתרכך ולרדת מהקיר!!!" (עמ' 3 לחוות הדעת). ממצאים אלה לא נסתרו באמצעות חוות דעת מצידה של הנתבעת, והדבר מעמיד את טענותיה באור בעייתי.

מכל מקום, חוות דעתו של מומחה בית המשפט, המהנדס גיל, נדרשה למכתב מטעם הנתבעת, וקבעה, כי אין בו די כדי לשלול כשל בחומר, כדלקמן: "היות ויכול להיות מצב שמוצר עומד בכל הדרישות, אולם ביום יצור ספציפי, סדרת ייצור אחת יוצאת פגומה, כתוצאה מכשל מקומי ביום היצור הספציפי, לא ניתן לקבוע בוודאות על סמך הבדיקה שהציגה הנתבעת כי המוצר תקין" (סעיף 2 לחוות הדעת, בעמ' 4). קביעה זו, לפיה אין בבדיקה כדי לשלול כשל מקומי בסדרת ייצור – לא נסתרה, ואין הצדקה לסטות ממנה.

עוד טענה הנתבעת, כי לא התקבלו תלונות נוספות מלקוחות הנתבעת ולא הוגשו תביעות בקשר למוצר זה בחמש השנים האחרונות (בין היתר הפנתה הנתבעת לסעיף 10 לתצהיר ערן, כמו גם לדברי יונתן בדיון מיום 16.5.16, עמ' 3, שורה 26). ברם ההצהרות מטעם נציגי הנתבעת, כי לא הוגשו תלונות או תביעות בידי לקוחות הנתבעת בשנים האחרונות על מוצר זה – אינן מספקות על מנת לשלול היתכנות כשל בחומר, נוכח ממצאי המהנדס גיל לקיומו של כשל בחומר, כפי שנבחנו לעיל.

גם השערת הנתבעת, כי לו היה כשל בקאזה נובה, מצופה היה כי יתקלף מכל הקירות באופן אחיד, אינה מפריכה את ממצאי חוות דעתו של המנדס גיל. השערה זו הועלתה על ידי ערן בתצהירו (סעיף 9 לתצהיר) ובחקירתו הנגדית (בעמ' 35, שורה 24). ברם היא לא נתמכה בכל חוות דעת שבמומחיות. יתר על כן, הנתבעת נמנעה מלמסור גרסה סדורה בדבר היקף הכשל, ולא סתרה את קביעות המהנדס אולשבנג והמהנדס גיל, כי הכשל היה באזורים נרחבים. יונתן, שנכח בביקור המהנדס גיל במקום, אף לא הכחיש באופן מפורש, כי הצדדים הסכימו על היקף הכשל הנרחב. על כן השערת הנתבעת בדבר הציפייה לקילוף הקאזה נובה בכל הקירות, דווקא מתיישבת עם הממצאים בשטח.

ברוח זו השיב המהנדס גיל לשאלת ההבהרה מטעם הנתבעת, במסגרתה התבקש לאשר, כי אם היה הקאזה נובה לא תקין אמור היה כל הקיר להתקלף ולא חלק (שאלה 3.4): "צודק. כנטען ע"י מומחה התובע, רוב שטח הקירות התקלף. על כן גם שולם לתובע עבור שטח כל הקירות החיצוניים. שאלתך מוכיחה כי היה ליקוי בחומר" (תשובה 3.4, בעמ' 2 לתשובות לשאלות ההבהרה).

בהיעדר גרסה פוזיטיבית מטעם הנתבעת על היקף הכשל, נוכח הגרסה הברורה מטעם התובע על היקף הכשל הנרחב, ולאור הבהרת המהנדס גיל כי הצדדים לא היו חלוקים על היקף הכשל הנרחב בעת הביקור במקום, לא מצאתי כי יש בהשערת הנתבעת כדי להפריך את ממצאי חוות הדעת.

מקור התקלה בכשל בקאזה נובה ולא ביישום שגוי

בסיכומיה, טענה הנתבעת באריכות לרשלנות התובע ביישום הקאזה נובה. אך להוכחת טענתה התמקדה הנתבעת בכך שהתובע התעלם מהמלצות שניתנו לו, והסיר את שכבת הטיח באמצעות קונגו. לעיל דנתי בכך שהסרת שכבת הטיח לא היתה מוצדקת ונעשתה בניגוד להנחיות. ברם אין די בעובדה כי לאחר שהקאזה נובה נפל – עשה התובע שימוש שגוי בקונגו והסיר את הטיח, כדי לסתור את קביעות מומחה בית המשפט, כי הקאזה נובה המקורי שיושם נפל בשל כשל בחומר. לא ניתן להסתפק בטעות אחת שעשה התובע לאחר נפילת הקאזה נובה, תהא חמורה ככל שתהא, כדי להסיק כי גם היישום המקורי של הקאזה נובה היה כושל.

עוד טענה הנתבעת לסתירות בין גרסאות שונות שמסר התובע בדבר זהות הגורם המבצע של העבודה. לדבריה, בסעיף 2 לתצהיר העדות הראשית מטעמו העיד התובע, כי יישם את הקאזה נובה בעצמו, אף כי בפועל הודה כי הילאל הוא שביצע את העבודה ואף רכש את החומרים לשם כך. איני מקבלת טענה זו. בסעיף 2 לתצהיר העדות הראשית מטעמו תיאר התובע את ביצוע העבודה בלשון רבים, כדלקמן: " ... והחלנו בביצוע העבודה הנדרשת על קירות החוץ בבית הלקוח". הוגש תצהיר עדות ראשית אף מטעמו של הילאל שהעיד, כי הוא זה שיישם את הקאזה נובה (סעיף 2 לתצהירו). על כן איני רואה כל סתירה משמעותית בין הנטען בתצהיר לבין המציאות, שיש בה כדי להפריך התביעה בכל דרך. אכן התובע העיד בתצהירו, כי הוא רכש את חומרי הבניה, אף כי בפועל נראה כי את חלקם הארי רכש הילאל, ברם נוכח טיב היחסים בין התובע לבין הילאל, אודותיהם ארחיב להלן, איני מתרשמת כי גם בכך די כדי לשמוט הקרקע תחת התביעה.

בנוסף, טענה הנתבעת, לסתירה בין גרסת התובע לבין גרסת הילאל בדבר נוכחות התובע במקום בעת נפילת הקאזה נובה. אכן, התובע העיד כי שהה בברצלונה בעת התרחשות הכשל, וכי חזר ארצה רק מספר ימים לאחר מכן (עמ' 22, שורות 21 – 31), ואילו הילאל העיד, כי התובע היה באתר בעת התרחשות הכשל (במענה לשאלה: "אתה זוכר איפה צביקה היה באותו יום?"): "בעבודה, יש לו עבודות לעשות שם שלו" (עמ' 29, שורה 32). עם זאת, בניגוד לטענת הנתבעת, הילאל לא העיד כי התובע לקח חלק בשיחת הטלפון שקיים עם נציג הנתבעת, כי אם העיד, ושב והעיד, כי אינו זוכר זאת (עמ' 29, שורץ 22, 24, 29 – 30). נוכח חלוף הזמן ממועד האירוע, ומאחר שסוגיית נוכחות התובע באתר בעת התרחשות הכשל לא היתה מהותית לצורך ההכרעה, איני מתרשמת כי הסתירה בין גרסת התובע לבין גרסת הילאל בדבר נוכחות התובע באתר מהותית. היא דווקא מייצרת הרושם של גרסאות אמינות ובלתי מתואמות מצידם של שני העדים.

הנזק

עלות התיקון

בתצהיר העדות הראשית מטעמו פירט התובע את נזקיו, כדלקמן: "כל העבודה בוצעה תוך העסקת קבלן משנה מטעמי בשם הילאל אבו סיאם ששולם לו בנדון לפי חשבוניות בסך כולל של 56,550 ₪ (כאשר סה"כ עליי לשלם להילאל 68,000 ₪) ... וכן עלויות ששילמתי עבור חומרי גלם, מצ"ב חשבוניות בסך של 7,496 ₪ ... יצוין כי לא שמרתי בזמנו את כל החשבוניות כגון עלויות הפיגומים ששולם בנפרד לבחור בשם סמי ושולם כ- 3,000 ₪ נוספים בנדון. לכך יש להוסיף עלויות זמן ועלויות פיקוח שלי על העבודה ... מעריך עלות זמני בנדון בכ- 10,000 ₪, וכמו כן הפסד של ימי עבודה רבים כאשר נדרשתי לטפל בנדון במקום להשקיע מזמני בעבודות ופרויקטים אחרים. יתירה מכך, ולא בכדי ציינתי בכתב התביעה כי נדרשתי כתוצאה מהנזק שהנתבעת גרמה לי להלוואות בסך 12,000 ₪ שכן כוונתי הייתה כי בפועל לוויתי סכום זה מהקבלן מטעמי מר הילאל אבו סיאם שלמרות שהייתי חייב לו עבור עבודתו בנדון 68,000 ₪ שילמתי בשלב זה פחות, אותם 56,550 ₪ בלבד ..." (ההדגשות במקור, סעיף 11 לתצהיר). עוד טען התובע לנזק בגין עיכוב קידום פרוייקטים אחרים בסך של 25,000 ₪, בגין עגמת נפש בסך של 20,000 ₪, ובגין הוצאות מימון בסך של 12,000 ₪ (סעיפים 12 – 14 לתצהיר). התובע הציג חשבונית מס על שם התובע בגין מכולה ע"ס 2,124 ₪, וכן חשבוניות מס/ קבלות בגין רכישת חומרים שמרביתן על שמו של הילאל, בסך של 5,472 ₪.

התובע תמך את תביעתו בחוות דעתו של המהנדס אולשבנג, אשר קבע, כי לשם תיקון הכשל יש להסיר את הקאזה נובה עד לשפריץ הקיים, לבצע תיקונים במידת הצורך, לבצע שכבת פריימר
x
ושכבה מיישרת מחדש מקאזה נובה תקין, כולל פיגומים. המהנדס אולשבנג אמד את עלות התיקון בסך של 79,178 ₪, אך לא צירף כתב כמויות, ולא פירט את רכיבי העלות שאמד.

המהנדס גיל קיבל את קביעותיו של המהנדס אולשבנג, בדבר הפעולות שנדרשו לביצוע לשם תיקון הכשל – מריחת קאזה נובה על השפריץ הקיים, מריחת שכבת פריימר
x
ופריימר על בסיס מים, והסרת הקאזה נובה, ומצא כי הנתבעת נושאת באחריות לביצוען. עם זאת, המהנדס גיל דחה את הטענה כי הנתבעת אחראית על עלות טיוח מחדש של הקירות בהם הוסר הטיח וכן של שכבת פריימר
לאחר הטיוח מחדש, מהטעמים שפורטו לעיל.

המהנדס גיל אמד העלויות לביצוע הפעולות האמורות לתיקון הנזק בסך של של 58,100 ₪ בתוספת מע"מ, המהווה סכום של עלות מריחת הקאזה נובה, הפריימר
x
והפריימר על בסיס מים בסך של 140 ₪ למ"ר, ועלות הסרת הקאזה נובה בסך של 70 ₪, מוכפלים בשטח של 260 מ"ר, וכן סך של 2,500 ₪ בגין הרכבת פיגום וסך של 1,000 ₪ בגין פינוי פסולת.

לשם אומדן עלויות אלה, הכיר המהנדס גיל בכתב כמויות שהוצג על ידי התובע (לאחר הגשת חוות הדעת של המהנדס אולשבנג, ממנה נפקד כתב הכמויות כאמור). המהנדס גיל הבהיר בחוות דעתו, כי כתב הכמויות מטעם התובע מפרט עלויות גבוהות מהעלויות שנקבעו בחוות הדעת של המהנדס אולשבנג. בעוד בחוות הדעת של המהנדס אולשבנג נקבע אומדן עלויות בסך של
79,178 ₪, בכתב הכמויות פורטו עלויות בהיקף של 98,400 ₪. המהנדס גיל הכיר בעלויות העבודה שפורטו בכתב הכמויות (למריחת הקאזה נובה, הפריימר
x
והפריימר על בסיס מים, ולהסרת הקאזה נובה). הוא קבע, כי מדובר בעלויות גבוהות מהממוצע, אך סבירות בנסיבות העניין, ובלשונו: "העלויות ביחס למחירונים המקובלים גבוהות אך עדיין בגדר הסביר והמקובל, בהתחשב בכך שמדובר בקבלן פרטי, העובד בשכונת מגורים מעל הממוצע".
המהנדס גיל אף קיבל את עלויות הרכבת הפיגום ופינוי הפסולת שפורטו בכתב הכמויות וקבע כי הן סבירות.

בתשובתו לשאלת הבהרה שהוצגה לו על ידי הנתבעת בנושא, פירט המהנדס גיל את רכיבי עלות יישום הקאזה נובה לפי המחירונים המקובלים כנע בין 85 ₪ למ"ר ל- 105 ₪ למ"ר, אך הבהיר, כי יש להוסיף על עלות העבודה את התוספות הבאות: "לעלות זו יש להוסיף 8% תוספת עבור עבודה במבנה מאוכלס, 5% תוספת עבור היקף עבודה בטווח שבין 100,000 ₪ -50,000 ₪, ו- 30% תוספת עבור עבודה באמצעות קבלן מזדמן". על כן מצא כי דרישת התובע לעלות בסך של 140 ₪ למ"ר סבירה (תשובה 5.3, בעמ' 3 לתשובת לשאלות הבהרה).

הנתבעת לא הציגה חוות דעת מטעמה, ובחרה שלא לחקור את המהנדס גיל, ועל כן אני קובעת, כי ממצאי חוות הדעת של המהנדס גיל בדבר עלות התיקון לא נסתרו.

בסיכומיה, חלקה הנתבעת על קביעת המומחה כי נדרש תיקון בכל שטח הפנים של הקירות, המתפרסים על 260 מ"ר. הנתבעת הפנתה בעניין שאלת הבהרה למהנדס גיל, כדלקמן: "נא אשר כי לא ידוע כמה מטרים הוסרו על ידי התובע". במענה לכך, השיב המהנדס גיל, כי הסרת הקאזה נובה מכל הקירות נדרשה מאחר שנקבע כי היה כשל בקאזה נובה, ובלשונו: "היות והיה פגם בחומר, נדרש היה להסיר את כל קירות החוץ, על כן מדובר בשטח של 260 מ"ר" (תשובה 5.6, בעמ' 3 לתשובות לשאלות ההבהרה). אני מוצאת תשובה זו הגיונית ואף מתחייבת. משנקבע כי הקאזה נובה נפל בשל כשל בחומר, ראוי היה להסיר את כל הקאזה נובה.

למעלה מן הצורך, יש לתמוה על ביקורת הנתבעת על הקביעה בדבר הצורך בהסרת הקאזה נובה מכל שטח הקירות מחד גיסא, ועל הימנעותה מלמסור גרסה פוזיטיבית בדבר היקף הכשל, או מלסתור את דברי המומחה, כי במעמד ביקורו הסכים נציג הנתבעת כי הכשל היה "בחלקים גדולים", מאידך גיסא. זאת בפרט כשהנתבעת לא תמכה גרסתה בחוות דעת, ובחרה שלא לחקור את המהנדס גיל. אף מטעם זה לא מצאתי טעם בטענת הנתבעת כנגד ממצאי המהנדס גיל.

הפיצוי לו זכאי התובע

לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק. התובע הודה, כי קיבל מבעלי הבית את כל התמורה שסוכמה עימו. את העבודה ביצע בפועל הילאל, אך התובע לא שילם להילאל סכום נוסף מעבר לסכום המקורי שסוכם, והודה כי החשבוניות שהציג, בסך כולל של 56,530 ₪, וכן חשבוניות מספר בגין חומרי בניה - משקפות את הסכום אותו התחייב התובע לשלם להילאל בגין העבודה המקורית אותה נשכר לבצע. לדברי הנתבעת, בהיעדר חיוב נוסף בו חויב התובע, לא נגרם לו נזק. עוד טענה הנתבעת, כי התובע הסתיר מבית המשפט את הסכם השיפוץ עם בעלי הבית, וכן את הסיכום שלו עם הילאל. התובע אף הסתיר נתונים לגבי סכומי הכסף שהשקיע מכיסו לצרכי תיקון הכשל, לטענתו. לפיכך התובע לא הוכיח את נזקו ודין תביעתו להידחות.

לא השתכנעתי, כי די בטענות אלה, כדי לשלול מהתובע פיצוי. עצם הודאת התובע כי קיבל את מלוא התמורה החוזית שהוסכמה עם בעלי הבית אינה מלמדת כי לא נגרם לו נזק. שהרי טענת התובעת היא, כי את מלאכת תיקון הכשל ספג הוא, ולא בעלי הבית.

באשר למערכת היחסים שבין התובע לבין הילאל, ולהתחשבנות בין השניים, אכן התברר בחקירת התובע והילאל, כי הגרסה המקורית שמסר התובע בתצהיר העדות הראשית מטעמו בדבר טיב היחסים ובדבר היקף הנזק שנגרם – אינה מדויקת.

בתצהיר העדות הראשית מטעמו העיד התובע, כי הן הוא והן הילאל עמלו לתיקון הכשל. את מלאכת התיקון ביצע הילאל, אותו הגדיר התובע כקבלן משנה מטעמו (בסעיף 11 לתצהיר). בנוסף, העיד התובע כי הוא עצמו הקדיש שעות וימים לפיקוח על העבודה, שאמד בסך של כ- 10,000 ₪ (שם). התובע טען, כי חשבוניות המס/ קבלות בסך כולל של 56,550 ₪ שולמו להילאל עבור מלאכת תיקון הכשל. ברם בחקירתו הנגדית הודה התובע, כי חשבוניות אלה לא הופקו בגין מלאכת תיקון הכשל, כי אם משקפות את מלוא הסכום ששולם בפועל להילאל בגין עבודתו בפרוייקט, ובלשונו (במענה לשאלה: "אין לך הצעת מחיר, אתה אומר שהחשבוניות של הילאל הם כמה שהתחייבת לשלם לו?"): "כן, אני עובד הכל מסודר, לפי חשבוניות" (עמ' 20, שורה 12).

התובע לא ידע להסביר מה הפער בין הסכום ששולם להילאל בפועל על פי החשבוניות לבין הסכום שאמור היה להיות משולם, לרבות בגין תיקון הכשל, ופטר זאת בכך שאינו זוכר, ובלשונו (במענה לשאלה: "מה מסודר בזה חשבוניות, וכמה אתה משלם, יש סיכום אם החשבוניות הן פחות אתה חייב כסף, אם יותר אז יש הפרש?"): "לא זוכר בדיוק" (שם, שורה 15), וכן (במענה לשאלה: "כמה כסף אתה חייב לו?"): "לא יודע" (עמ' 21, שורה 3). התובע העיד, כי אינו עובד עם הילאל עם הסכם, תקציב מסודר או עם הצעות מחיר, ובלשונו: "אין. במקום, בפה. בחיים לא יצא מחיר, במקום, בפה סוגרים מחיר לעבודה ... אף פעם לא נתן לי הצעת מחיר בכתב ... בגדול אין הצעות מחיר בינינו" (עמ' 19, שורות 29 – 32). הוא טען כי הוא עובד בשיתוף פעולה עם הילאל במשך כחמש עשרה שנים (עמ' 22, שורה 17), וכי הוא והילאל ספגו ביחד את הנזק לשם תיקון הכשל, ובלשונו: "אני והילאל שילמנו את כל הנזק הזה", וכן: "סיימתי עבודה פיקס. אני והילאל בתיק הזה ביחד", וכן (במענה לשאלה: "למה אתם צריכים להיות ביחד?"): "ככה, מה זה עניינכם. אני הקבלן והוא קבלן משנה שלי. אין לנו תקציב, אני עזרתי לו." (שם, שורה 18).

גם הילאל אישר בתצהיר העדות הראשית מטעמו, כי החשבוניות ע"ס
56,550 ₪ משקפות את מלוא הסכום ששילם לו התובע בגין עבודתו (סעיף 5 לתצהיר). בחקירתו, מסר הילאל עדות דומה לעדות שמסר התובע בדבר טיב יחסיו עם התובע. הוא העיד על היכרות בת חמש עשרה שנים, לאורכה קיבל מהתובע עבודות במאות אלפי שקלים (עמ' 24, שורות 2, 6, וכן עמ' 28, שורה 28). הוא העיד על מעין שותפות עם התובע בעבודת התיקון, ובלשונו: "כאילו אנחנו שותפים בעבודה הזאת כאילו" (עמ' 28, שורה 2), וכן: "יש חלקים בעבודה שאנחנו עובדים כשותפים" (עמ' 28, שורה 6), אף כי לא ידע לפרט באיזה חלקים מהעבודה היו הוא והתובע שותפים (שם, שורות 8, , 10, 24 – 25).

פער נוסף בין הגרסה שמסר התובע בתצהירו לבין הגרסה שמסר בחקירתו התגלה בנוגע להלוואה שנטען שהילאל הלווה לתובע. התובע העיד בתצהיר העדות הראשית מטעמו, כי הילאל הלווה לו 12,000 ₪, שכן התובע התחייב לשלם לו עבור עבודתו סך של 68,000 ₪, אך בפועל העביר לו סך של 56,550 ₪ בלבד, והילאל התחשב בו ונמנע מלדרוש ממנו סכום זה (סעיף 11 לתצהיר). ברם בחקירתו, טען כי קיזז מחובו כלפי הילאל כסף בתשלום עבור שכ"ט עו"ד ואגרות, ובלשונו (במענה לשאלה: "האם הילאל שנמצא בחוץ אתה חייב לו כסף על העבודה, כן או לא?"): "שילמתי לעו"ד כסף, קיזזתי מהחוב, שילמתי לבית משפט אגרות פעמיים קיזזתי מהחוב ... לא זוכר כמה עכשיו עשינו קיזוזים. אתה רוצה על השקל בדיוק, אין על השקל בדיוק" (עמ' 21, שורות 7 – 10). באשר להילאל – הוא הבהיר בחקירתו כי קיבל את התשלום שהגיע לו בגין הפרוייקט, וכי אין לו ציפיות לקבלת תשלום מעבר לתשלום ששולם, ובלשונו: "אני עשיתי שם עבודה וכך אני אומר. אני קיבלתי כסף" (עמ' 28, שורה 18), וכן: (במענה לשאלה: "לא קשור לשאלה אם תקבל כסף מהתביעה?"): "לא, מה יש לי לקבל? אנחנו שותפים" (שם, שורה 20). על אף שטען, כי אין לו ציפיות לקבלת תשלום נוסף כאמור, אישר, הילאל, בהמשך חקירתו את טענת התובע בתצהירו, כי הוא נותר חייב לו תשלום מסויים בסך של 10,000 ₪ – 12,000 ₪ (עמ' 33, שורות 31 – 33), אך הבהיר כי אין בכוונתו לתבוע את התובע, וכי הוא ממשיך לעבוד עם התובע (שם, שורות 13, 15, 19).

בנוסף, מתעוררים ספקות בנוגע להוצאות חומרי גלם לשם תיקון הכשל. בתצהירו העיד התובע, כי הוציא סך של 7,596 ₪ עבור חומרי גלם. ברם חלקן הארי של חשבוניות המס/ קבלות שהוצגו על שמו של הילאל ולא על שם התובע, ולא הוצגה התחשבנות כלשהי בין התובע לבין הילאל להחזר ההוצאות בהן נשא הילאל. אף לא ברור מהכיתוב על גבי החשבוניות כי אלה הוצאו עבור חומרי בניה לצורך תיקון הכשל.

נמצאנו למדים, כי בניגוד לגרסתו המקורית של התובע, לפיה שילם להילאל סך של 56,550 ₪ עבור תיקון הכשל, שילם סך של 7,596 ₪ עבור חומרי גלם לשם תיקון הכשל שולם להילאל עבור התיקון, וניתנה הלוואה בסך של 12,000 ₪ מהילאל לתובע, בפועל הסך של 56,550 ₪ שולם עבור עבודת הילאל בפרוייקט, ספק אם הסך של 7,596 ₪ שולם עבור חומרי גלם לשם תיקון הכשל, ומכל מקום, חלקו הארי של סכום זה שולם על ידי הילאל ולא על ידי התובע, וכן נטען לקיזוז כספים מסכום ההלוואה בגין הוצאות הליך זה.

למעשה הן התובע והן הילאל העידו בחקירתם, כי השלימו את תיקון הכשל, אך ללא ביטוי הסכמי כתוב או חשבונאי להתחשבנות ביניהם על מלאכת התיקון.

אגב, הנתבעת טענה בסיכומיה לסתירה בין עדות התובע על כך שלא היה הסכם בינו לבין הילאל לבין עדות הילאל, שהעיד על קיומו של הסכם כאמור. איני מקבלת טענתה זו. כפי שהרחבתי לעיל, התובע והילאל מסרו גרסאות דומות בדבר טיב יחסיהם. הילאל אמנם העיד על חוזה, אך הבהיר כי מדובר במפרט של עבודה, הוא אף העיד, כי לא הוסדר חוזית התקבול בגין מפרט העבודה, כי אם הדברים סוכמו בינו לבין התובע "לפי העין", כלשונו, כדלקמן (במענה לשאלה: "על איזה חוזה אנחנו מדברים?"): "היה מפרט של העבודה" (עמ' 26, שורה 20), וכן (במענה לשאלה: "איך אתה ידעת כמה לבקש על העבודה הזאת?"): "לפי העין, לפי מה שנשאר מהעבודה" (שם, שורה 24). עדות זו דווקא מאששת את טענת התובע, כי התנהל מול הילאל ללא מארג הסכמי מסודר.

מאחר שאין חולק, כי התובע והילאל לקחו על עצמם ואכן השלימו את תיקון הכשל, אין הצדקה לפטור הנתבעת, המעוולת, מתשלום פיצוי בגין העבודה המיותרת שנגרמה. אף אין בטענת הנתבעת, כי הילאל הוא זה שאמור היה לתבוע בתיק, כדי לפוטרה מפיצוי. זאת בפרט נוכח עדותו של הילאל, כי פעל בשותפות עם התובע, כי אין לו דרישות לקבלת תשלום נוסף מהתובע, וכי אין לו ציפיה לנתח מהסכום שיתקבל בגין התביעה.

נדמה כי מקרה זה, בו הגיעו התובע והילאל להסדרים ביניהם שלא תועדו, בא בגדרם של אותם קשים מובנים בהוכחה מלאה של שיעור הנזק, המאפשר הסתמכות
על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה בפני
בית המשפט לצורך אומדן הפיצוי הראוי (ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל, פ"ד נט(6) 490, 502-504 (2005); וכן בהחלטת כב' השופט הנדל ברע"א 10124/17 עבדאללה אשקר נ' פאדי סלימאן, (פורסם במאגרים, 30.1.2018, בפיסקה 6).

אני מתרשמת כי מסקנה זו עולה בקנה אחד אף עם פסק דינו של כב' השופט פוגלמן ברע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' אל סייד ספאלדין, (פורסם במאגרים, 10.9.2017, בפסקה 13), ששלל פיצויים מתובע בתביעה נזיקית, שנתמכה בממצאי חוות דעת מומחה, אך לא בראיות מוחשיות לנזק שנגרם לתובע בפועל. בעניין הנסון נפסק, כי התובע כלל לא הוכיח ביצוע פעולות לתיקון הנזק, כי התובע הציג גרסאות סותרות ביחס לזהות מבצע העבודות הנטענות, ונמנע מלספק אסמכתאות לביצוען, שבנקל יכול היה להציג. בנסיבות אלה, משהתרשם בית המשפט כי לא היה לתובע קושי מיוחד להביא ראיות להוכחת נזקו, קבע בית המשפט כי אין עסקינן במקרה המצדיק פסיקה על דרך האומדנה. מסקנה זו מתיישבת גם עם פסק דינו של כב' השופט שינמן
בת"א (מרכז) 1992-08-07 יגאל וינשטין נ' יצחק שניר (פורסם במאגרים, 27.9.10), אליו הפנתה הנתבעת בסיכומיה. בעניין וינשטיין הודו התובעים כי לא הוכיחו את עילת תביעתם וכי לא הוכיחו את נזקיהם, ובנסיבות אלה נפסק, כי אין מקום לעשות שימוש באומדנא, מקום בו תובעים לא הוכיחו תביעתם ונזקיהם.

ברם בשונה מעניין הנסון ומעניין וינשטיין, במקרה שלפני הוכחה חבות הנתבעת, הוכח כי הכשל תוקן על ידי התובע, וידועה זהות קבלן המשנה שביצע התיקון. בין התובע לבין הילאל שתיקן את הכשל מערכת יחסים ארוכת שנים ושיתופי פעולה מקצועיים. על כן גם אם התובע והילאל לא הציגו הסכמות כתובות או תיעוד חשבונאי להסדרת ההתחשבנות ביניהם בגין התיקון, ניתן להסתפק באומדן שבחוות דעת מומחה בית המשפט לשם פסיקת פיצוי. בפרט כאשר עיקר עלות התיקון – היא עלות עבודה. בנסיבות אלה שלילת כל פיצוי תביא לתוצאה בלתי צודקת ללא הצדקה אמיתית.

יוער, כי בסיכומיה הפנתה הנתבעת להתבטאויות של התובע במסגרת החקירה הנגדית, שלטענתה מוכיחות כי התובע הודה כי לא נגרם לו נזק – משעומת עם העובדות דלעיל. אך בחינת התבטאויות אלה בהקשרן המלא מלמדת, כי הן בוטאו בחמת זעם ובסרקזם במענה לטענות שהתובע עומת עימן בחקירתו. כך השיב התובע לשאלה: "אתה מוכן לתת לו יותר ממה שאתה חייב לו על חשבוני, שאלתי כמה אתה חייב לו?"): "הכל חצי, חצי, חברים, ככה אנחנו רוצים. אני תובע, אתה תגיד לי מה לעשות עם הכסף? מה שהילאל, אני הקבלן. אני התובע. אתה צודק אין לי נזק" (עמ' 22, שורת 2 – 3). סירובו של התובע להסביר מה כוונתו לעשות עם הכסף שיתקבל, כמו גם הצהרתו כי יחלוק בכסף עם הילאל – אין בהן די כדי לפטור את הנתבעת מפיצוי כאמור.

בחוות דעתו, קבע המהנדס גיל כי עלות הסרת הטיט האקרילי שנתבעה על ידי התובע, בסך של 70 ₪ למ"ר – סבירה.
בתשובתו לשאלות הבהרה מצד הנתבעת שהוצגה לו בנושא קבע המהנדס גיל כי על פי מחירון דקל שיפוצים ותחזוקה, העלות הבסיסית של הסרת טיח חוץ היא כ- 55 ₪ למ"ר. אמנם המהנדס גיל נשאל על עלות הסרת טיט אקרילי ולא על עלות הסרת טיח חוץ, ברם נדמה כי המהנדס גיל הסיק מהתעריף האמור אף לתעריף הראוי להסרת טיט אקרילי. נוכח בחירת הצדדים שלא לחקור את המהנדס גיל, איני מוצאת כי יש בכך טעם לפגם, ואף הצדדים לא העלו כל טענה בנושא בסיכומיהם.
באשר לעלות יישום הקאזה נובה – קבע המהנדס גיל בתשובתו, כי לפי המחירונים המקובלים התעריף נע בין 85 ₪ למ"ר ל- 105 ₪ למ"ר.

בהיעדר תיעוד הסכמי וחשבונאי לעלות העבודה בפועל, איני מכירה בעלות יישום הגבוהה מהתעריף המינימלי שקבע המהנדס גיל, בסך של 55 ₪ להסרת הטיט האקרילי ובסך של 85 ₪ למ"ר ליישום חוזר שלו. כפי שהבהיר המנדס גיל בתשובה 5.9 לשאלות ההבהרה, תמחור זה מבוצע לפי מחירונים מקובלים המתמחרים עלות עבודה בתוספת חומר, ולכן אין לפסוק פיצוי נוסף בגין רכישת חומר. בהתאם אני מחייבת את הנתבעת בפיצוי בסך של 36,400 ₪, המהווה מכפלה של עלות הסרת הקאזה נובה ועלות יישומו (בסך כולל של 140 ₪ למ"ר) ב- 260 מ"ר.

איני מכירה בתוספת בשיעור של 8% על עלות הסרת הטיט ויישום הקאזה נובה בגין עבודה במבנה מאוכלס, מאחר שהתובע לא העלה כל טענה להמשך עבודות תיקון הכשל לאחר אכלוס. וכן איני מכירה בתוספת בשיעור של 30% על עלות הסרת הטיט ויישום הקאזה נובה עבור עבודה באמצעות קבלן מזדמן. זאת נוכח גרסת התובע והילאל, כי אין עסקינן בעבודה באמצעות "קבלן מזדמן", כי אם בפרוייקט שבשותפות בינו לבין הילאל.

איני מכירה בתוספת בשיעור של 5% על עלות הסרת הטיט ויישום הקאזה נובה עבור
עבודה בהיקף שבין 50,000 ₪ - 100,000 ₪, בהינתן היקף השיפוץ הכללי בסך של 700,000 ₪, ובהינתן כי העבודה הנוספת אינה בהיקף שבין 50,000 ₪ - 100,000 ₪ (כי אם בסך של
36,400 ₪
בלבד), ובהיעדר כל אסמכתא להצדקה לתוספת בגין היקף עבודה נוסף זה.

איני מכירה בפיצוי בגין הרכבת פיגום ופינוי פסולת. התובע לא הציג אסמכתא לתשלום בגין התקנה נוספת של פיגום. בתמונות שצורפו לחוות דעתו של המהנדס אולשבנג מיום 14.1.15 – לאחר היווצרות הכשל וקודם תיקונו – מתועד פיגום, ועולה הרושם כי הפיגום המקורי פורק לאחר הכשל. אף לא צורפה אסמכתא להתקנת מכולה לפינוי פסולת בגין הכשל שנוצר, ולא ניתן לשלול ההיתכנות כי לא היה צורך בהתקנת מכולה נוספת מעבר למה שכבר היה בשטח.

איני מכירה בכל פיצוי נוסף לתובע בגין הפסד ימי עבודה, עיכוב בסיום העבודות בנכס זה וקידום פרויקטים נוספים בכ-25,000 ₪, ובהיעדר אסמכתא כלשהי לגרימתו של הפסד זה בפועל. אף לא מצאתי כל הצדקה לפיצוי התובע בגין הוצאות מימון. כעולה מעדות התובע בסעיף 11 לתצהיר העדות הראשית מטעמו, למעשה התובע טוען כי יש להכיר בהלוואה שנטל מהילאל בסך של 12,000 ₪ כהוצאת מימון. עצם לקיחת הלוואה אינה הוצאה. בהיעדר טענה נוספת מצידו של התובעת לתשלום ריבית בגין ההלוואה, לא הוכח כי היו לתובע הוצאות מימון, ודי באמור כדי לשמוט הקרקע תחת טענת התובע בעניין זה.

איני מוצאת לחייב הנתבעת בפיצוי נוסף בגין עגמת נפש. הנתבעת נענתה מייד לפניותיו של התובע והנחתה אותו איך לפעול. לו היה התובע פועל להסרת הטיט במתכונת הפשוטה שהובהרה לו על ידי הנתבעת (כמו גם על ידי המומחה מטעמו בזמן אמת), ניתן היה בנקל לתקן את הכשל שנגרם, ללא טרחה או עגמת נפש מרובה. ההחלטה הבלתי שקולה של הילאל להסיר הטיח באמצעות קונגו
החריפה את המצב, והקשתה על התיקון, ונדמה כי את החלק הארי של עגמת הנפש שנגרמה בשל פרשה זו ראוי לייחס להחלטה זו.
לפיכך, ואף נוכח הקשיים הראייתיים המובנים באומדן הנזק, אודותיהם הרחבתי לעיל, אין מקום לפסיקת פיצוי נוסף.

סוף דבר

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 36,400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנוסף, תשלום הנתבעת לתובע את שכר המהנדס אולשבנג, בכפוף להצגת קבלה, ובכל מקרה בסך שלא יעלה על 5,000 ₪ (או השכר ששולם בפועל, לפי הנמוך) , וכן את חלקו של התובע בשכר המהנדס גיל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע את אגרת המשפט, כפי ששולמה, ושכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

ניתן היום,
י"א טבת תש"פ, 08 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 38840-07/15 צבי אטיאס נ' נירלט בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/01/2020)