פסקי דין על דוד דהן | פסקי דין על שמעון דהן | פסקי דין על יפה הולצמן | פסקי דין על סהר חב' לביטוח |

876/01 א     26/03/2006




א 876/01 דוד דהן, שמעון דהן נ' יפה הולצמן, סהר חב' לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט
א 000876/01 + 2710/02
בית משפט השלום הרצליה
בתיק עיקרי: 000876/

26/03/2006
תאריך:
כב' הש' אירית מני-גור

בפני
:
תיק אזרחי 876/01
1 . דוד דהן

2 . שמעון דהן

בעניין:
תובעים
פשרל-פנחס אירית

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1 . יפה הולצמן

2 . סהר חב' לביטוח בע"מ
נתבעים ותובעים
שכנגד
אילנה רדאי


ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1. דוד דהן

2. שמעון דהן

3. מנורה חברה לביטוח
הנתבעים שכנגד
א. מאוטנר
ע"י ב"כ עוה"ד

התובע
תיק אזרחי 2710/02

גרנגה יורי
1 . הולצמן יפה
2 . סהר חברה לביטוח בע"מ
3 . דוד דהן

4 . שמעון דהן

5 . מנורה חב' לביטוח בע"מ

נתבעים
1,2 אילנה רדאי

3-5 מאוטנר אילן
ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין

על דרך הפשרה על פי סעיף 79 (א') לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1974.

א. מבוא וטענות הצדדים
1. התובע והנתבע שכנגד מר שמעון דהן
(להלן: "התובע") נהג ביום 21.8.00 בשעה 14:30 או בסמוך לכך ברכב מסוג סובארו מס' 03-156-29 (להלן: "הסובארו") ברחוב גלעד באלפי מנשה מדרום לכוון צפון (התובע מס' 1 היה בזמנים הרלבנטיים הבעלים של הסובארו).

2. הנתבעת הגב' יפה הולצמן
(להלן: "התובעת") נהגה באותה עת ברכב מדגם שברולט מס' רישוי 19-773-99 (להלן: "השברולט"). הנתבעת מס' 2 חב' בטוח "סהר" ביטחה כל אותה עת את "השברולט" (להלן: "בטוח סהר").

3. התאונה ארעה כאמור ברח' גלעד באלפי מנשה כשהסובארו נוסעת מכיוון דרום לצפון במגמת ירידה בעיקול ימינה, והשברולט נוסעת מכיוון צפון לדרום במגמת עלייה בעיקול שמאלה.

4. כל אחד מהצדדים טוען כי האחריות מוטלת במלואה על הצד האחר. לגירסת התובע, בעוד שהסובארו נסעה בנתיב הימני בכביש דו סטרי, השברולט הגיחה ממול תוך כדי סטייה מנתיבה, לא הבחינה בסובארו, עברה לנתיב שלו והתנגשה בו במלוא העצמה (ראה סעיף 5 לכ' התביעה). כתוצאה מההתנגשות החזקה חזית הסובארו הוסטה שמאלה, נדחפה לאחור ופגעה ברכב מסוג פג'ו (להלן: "הפג'ו"). בעל רכב הפג'ו שנזקיו מסתכמים עפ"י סכום התביעה ב- 4,939 ₪ תבע הן את התובע והן את הנתבעת בת.א. 2710/02, שכן הותיר את שאלת האחריות להכרעת ביהמ"ש.

5. לגירסת הנתבעת, נהג הסובארו נהג בשטח בנוי במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך ונכנס לנתיב הנסיעה הנגדי, בו נהגה הנתבעת בשברולט והתנגש בחוזקה ברכבה, עד אשר גרם לאובדן כללי של הרכב. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על נזקיה , ובטוח סהר כרך באותה תביעה תביעת שפוי ושבוב הנזקים שבהם פוצתה הנתבעת הולצמן על ידו. מאחר ולדהן לא היה בטוח מקיף, התביעה העיקרית הוגשה מטעמו בלבד, ואולם כתב ההגנה לתביעה שכנגד הוגש והוצג על ידי עו"ד מאוטנר, ב"כ חב' הבטוח "מנורה".

ב. שאלת האחריות
1. למרבה הצער, בשום שלב במהלך הדיון לא הסכימו באי כח הצדדים כי ביהמ"ש יפסוק על דרך הפשרה, וכך נאלץ כל צד להמציא חוו"ד מטעמו לענין האחריות. אחת השאלות המרכזיות ביחס אליה היו צריכים המומחים להגיש את חוות דעתם, היא בשאלה איזה מהנהגים סטה מנתיב נסיעתו ונכנס לנתיב נסיעתו של הנהג האחר ובכך גרם לתאונה. בשאלה זו, אף מינה ביהמ"ש בתום עדויות המומחים, מומחה מטעמו, וכך למרבה הצער נמצאנו מתמודדים עם ארבע חוות דעת שבחלקן חופפות ובחלקן האחר סותרות, ואף מנוגדות כפי שיתואר להלן.

2. חוות הדעת מטעם התובע הוגשה ע"י בוחן התנועה והשמאי יהודה עזר. מר עזר, ביקר במקום ב- 4.3.01 כחצי שנה לאחר מועד התאונה, שאז עבר אותו כביש שפוץ. ממדידות שערך במקום, מצא מר עזר כי רוחב הכביש הכללי הינו 11 מטר. 2.20 מטר מכל צד מסומן לחנייה, ולפיכך הרוחב הנותר לנסיעה הינו 6.60 מ'. על פי חישובו של מר עזר לא היה צריך להיות כל קושי לשני רכבים פרטיים לחלוף האחד על פני השני.

3. מנתוח מסקנות הממצאים, מצא כמובן המומחה עזר כי הנתבעת אחראית לתאונה. שכן הניח כי התובע נהג לאט יותר, מאחר והיו בנתיב נסיעתו פסי האטה, הרכב מנה 5 איש, ולא היתה לו כל סיבה לסטות ממסלולו, בניגוד לשברולט שהיתה בעלייה קלה, תוך כדי האצה, נוטה הרכב להיכנס למרכז הכביש כשהוא "חותך את הכביש", על מנת שלא ייזרק מחוץ לכביש בהשפעת הכח הצנטרפוגלי ובקשת צרה. גם על פי ממצאי הפגיעה ברכבים ביסס עזר את חוות דעתו, לדעתו עקב השקע העמוק שנוצר בפינה השמאלית של רכב הסובארו, כשצידו הימני של הפגוש נותר "נקי" לחלוטין, היא הנותנת, כי השברולט פגעה בעצמה חזקה בסובארו שהיה במנח ישר ביחס לכביש, והשברולט היתה מעבר למרכז הכביש ועם הסטיה לצד ימין ארעה התאונה.

4. הנתבעת צרפה את חוות דעתו של מר מיכאל מולנר בוחן וחוקר תאונת הדרכים, מר מולנר לא ביקר במקום התאונה מאחר וסבר לאור חוו"ד של מר עזר, כי הכביש עבר שיפוצים ושינויים, ולפיכך לא מצא טעם לערוך ביקור במקום, אלא הסתמך על תמונות שהוצגו לו בלבד. מתוך תמונה אלה, הסיק שסימני הבלימה המצויים על הכביש מורים כי סימן הבלימה הוא בכיוון נסיעת הסובארו אשר הולך בסטיה שמאלה לכיוון הנתיב הנגדי ומסתיים היכן שיש ריכוז גדול של שברים.

בחקירתו הנגדית, הודה המומחה מולנר כי לא ערך מדידות או השוואות עם סימני הבלימה, "אני יכול לשער רק לפי מפסק הידיים של האשה בתמונה, אני לא יודע מה הגובה שלה ומה אורך הידיים שלה"...(עמ' 11 לפרוטוקול מיום 9/12/02, שורות 12-13).

וחשוב מכך, הסכים המומחה בחקירה נגדית, כי אם נשייך סימני הבלימה לסובארו אזי ניתן להיווכח שהסימנים החלו בצד ימין של הכביש, וכך ענה המומחה לשאלת ב"כ הנתבע שכנגד:

"ש: אתה מסכים איתי שבכיוון שאתה מראה בנספח ג', אם אנחנו רוצים לדעת איפה הסובארו שהוא הרכב הלבן, התחיל להגיב עם הסימנים בכביש שהם סימניו, אז זה בצד ימין של הכביש?
"ת: כן, אני מסכים איתך.
"ש: צריך להזיז אותו בקו ישר עם סימני הבלימה למקום שבו הנהג הגיע ?
"ת: כן.
"ש: ז"א כשהוא הגיב הוא היה בצד ימין של הכביש?
"ת: כן.
"ש: ז"א כשהוא הבחין בסכנה, הוא היה בצד ימין של הכביש?
"ת כן.
(עמ' 11 לפרוטוקול מיום 9/12/02 שורות 18-27).

5. פרט נוסף שאין עליו מחלוקת בין המומחים, היא העובדה כי רכב הנכנס לעקומה ימינה כשהוא בולם את רכבו, גלגליו ננעלים והוא ימשיך בנסיעה בקו ישר בו היה מצוי בתחילת הבלימה ולא יגיב לעיקול, וכך אף אם נמצא הרכב במסלול הימני כלפי העקומה, אם בלם בלימת חירום ימשיך הרכב לנסוע ישר גם אם יוצא שמאלה באופן יחסי לזוית הכביש.

6. מטעם הנתבע שכנגד, צורפה חוות דעתו של המהנדס עוזי רז, מומחה זה נחקר בעיקר על ממצאי הנזק בשני הרכבים, תוך נתוח מוקדי הנזק ועוצמתם. מסקנתו היתה כי מהירות הסובארו היתה נמוכה כ- 10 קמ"ש בעוד שהשברולט היתה צריכה להיות לכל הפחות 30 קמ"ש, שאחרת לא היו נפתחות כריות האויר. זאת ועוד, הסובארו היתה בנסיעה קדימה ונהדפה בחוזקה לאחור, חלקים של השברולט נמצאו תלויים ומחוברים לחזית הסובארו. חישוב ארימטמי שערך המומחה רז, הביאו למסקנה שלו היתה הסובארו בעצירה מוחלטת, היתה השברולט צריכה לנסוע מינימום 55 קמ"ש, ומאחר וזה נסע כ- 10 קמ"ש, הרי השברולט נסעה כ- 65 קמ"ש.

7. ביהמ"ש מינה את המהנדס אלי קרסני אשר חווה"ד היתה מפורטת ובהירה, ואולם ממצאיה לא שפכו אור נוסף על שנאמר. מסקנת המומחה היתה, כי כפי הנראה שני כלי הרכב נסעו כשהם אינם נצמדים לימין הדרך. נהגת השברולט ניסתה למנוע התנגשות וסטתה לימין מאוחר מדי, ונהג הסובארו ניסה למנוע התנגשות ע"י לחיצה על הבלמים, פעולה שנעלה את הבלמים וגרמה לרכב לנסוע ישר במקום לסטות לימין גם כן.

8. לאחר עיון בחווה"ד ובחקירות המומחים, מסתמנת תמונה ברורה לפחות באשר למהירויות. השברולט נסעה בנסיעה בעלייה, מטבע הדברים ביקשה לשמור על תאוצה ויחד עם זאת לא לאבד שווי משקל מחמת הכח הצנטרפוגלי, ולפיכך לא נצמדה לימין. הסובארו היה בנסיעה בירידה, מטבע הדברים נסיעתו איטית יותר, מה גם שבדרכו חלף על פסי האטה. זאת ועוד, עצמת המכה שקיבלה הסובארו מהשברולט, העובדה שנהדפה אחורה והצידה בחוזקה, למרות שהיתה בנסיעה קדימה, והעובדה שבשברולט נפתחו כריות האויר, כל אלה מצביעים כי הסובארו היתה בנסיעה איטית יותר כ- 30 קמ"ש בעוד שהשברולט נהגה במהירות מעל כ- 50 קמ"ש.

גם אם אקבל את גירסת המומחה מטעם הנתבעת, מר מולנר, כי נחזו בכביש סימני בלימה מכיוון רכב הסובארו כשהם גולשים לנתיב השברולט, גם אז לא אוכל להשתכנע כי מדובר בנסיעה מסטיה במסלול. מר מולנר הודה ברוב הגינותו, כי סימנים אלה מקורם עוד במסלול הימני, וכל המומחים פה אחד הסכימו על עובדה פיזיקלית כי לחיצה חזקה על הבלם נועלת הגלגלים ולא מאפשרת כל נסיעה למעט ישר. כך גם העיר המהנדס קרסני, מומחה ביהמ"ש, כי ייתכן ולו היה בולם נהג הסובארו את רכבו לסירוגין ולא בלימה חזקה, היה מצליח לסטות ימינה ולהתחמק מההתנגשות.

9. סיכומו של דבר, שוכנעתי כי השברולט לא דבקה לימין הדרך, הגם שלא חנו בצד הדרך אותה עת כלי רכב, והתקרבה למרכז הכביש תוך כדי נסיעה מהירה, נהג הסובארו נהג נהיגה איטית יותר, והגיב בבלימה פתאומית שגרמה לעוצמת פגיעה קשה יותר. מאחר והרכב גלש לנתיב נסיעת השברולט, אני מוצאת כי נהגת השברולט אחראית לתאונה הן משום מהירות נסיעתה והן משום שלא נצמדה לימין הדרך עד כמה שאפשר.

לנהג הסובארו אשם תורם בדבר אי ביצוע בלימת חירום לסירוגין באופן שאיפשר לו להסיט את רכבו ימינה, בהתחשב בעובדה כי נהג הסובארו הופתע למרות שזוית הראיה והראות איפשרו לו מבעוד מועד לצפות את בואה של השברולט, הרי יש לקחת בחשבון אף את מרכיב המהירות של השברולט שייצר את משך ההתראה הקצר, ולפיכך מצאתי כי לנהג הסובארו אשם תורם בשעור של 15% בלבד.

ג. התביעה שכנגד:
1. מסקנתי בתביעה העיקרית, כי הנתבעת אכן התרשלה וגרמה לתאונה עקב אי היצמדות לימין הדרך ומהירות מופרזת שאיננה מתאימה לכביש עירוני ולתנאי הדרך, בעלייה ובכביש דו סטרי תוך כדי עקול שמאלה. לא מצאתי דופי בנסיעת הסובארו למעט האשם התורם בתגובתו הנחפזת, ואולם בהתנהגות זו אין כדי להטיל חבות כלפי רכב השברולט.

2. צודק ב"כ הנתבעים שכנגד, בהזכירו את הכלל לפיו אין אשם תורם מקנה עילת תביעה למזיק, שהרי אין אשם תורם בבחינת "אשם יוצר חבות", וראה לענין זה אנגלרד, ברק, חשין דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית בעריכת טדסקי, מהד' שניה עמ' 236:
"האשם העצמי התורם מהווה הגנה למזיק, לא מפני האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על כל נזקו"...

מכאן אתה למד, כי בטרם נידון בסוגיית האשם התורם, יש להכריע כי המזיק חב בחובת פיצוי כלפי הניזוק, שאחרת כלל לא מתעוררת שאלה זו. הכיצד אם כן ניתן לומר כי אשם תורם זה, מקים חבות משל עצמו כלפי המזיק?

3. יש פעמים שאכן אשם תורם יוצר כשלעצמו אף אשם יוצר אחריות, וראה לענין זה בעמ' 240 בדיני הנזיקין:
"התנהגותו של הניזוק, המהווה אשם עצמי בעיני המשפט, עלולה להיות בעת ובעונה אחת גם אשם - יוצר אחריות כלפי המזיק או כלפי אנשים אחרים. מצב דברים זה יתקיים כאשר הנפגע מצידו גרם נזקים למזיק המקורי, היינו, מקרה של נזקים הדדיים (מקרה שכיח למדי בהתנגשות מכוניות). על אשם - יוצר - אחריות זה יסתמך המזיק המקורי בתביעתו הנגדית לפיצויים עבור נזקו שלו - להבדיל מהסתמכותו על אותו מעשה לצורך ההגנה של אשם עצמי תורם כלפי תביעתו של הניזוק. מובן כי הצלחת התביעה הנגדית, מותנית בקיום כל היסודות הדרושים ליצירת האחריות בנזיקין. אם נטען כי בוצעה עוולת הרשלנות, הרי הפרת חובת הזהירות כלפי המזיק המקורי היא מיסודות העוולה, ואת קיומה עליו להוכיח כדי לזכות בתביעה הנגדית".
דיני הנזיקין, בעמ' 240.

4. יחד עם זאת, נבחנת השאלה לגבי מידת הזהירות שחייב הניזוק כלפי עצמו בשונה מחובת הזהירות כלפי האחר, כלפי המזיק. ובענייננו, לא התרשל נהג הסובארו ולא נהג ברמת פזיזות כזו המטילה חבות כלפי השברולט, אלא שהתנהגות זו נמצאה חיובית אצל נהגת השברולט. שוכנעתי מממצאי חווה"ד, כי נהג הסובארו נהג באיטיות ונהג בימין הדרך בהתחשב שבנתיב נסיעתו חנו רכבים. לעומת זאת, לא שוכנעתי כי נהגת השברולט נהגה בזהירות הנדרשת, לא לענין מהירות נסיעתה ולא ביחס להיצמדות לימין הדרך.
ואולם, האשם התורם שנבחן בהתנהגות נהג הסובארו היתה בהפרת הזהירות כלפי עצמו, תגובתו היתה צריכה להיות כזו שתאפשר לו מרחב תימרון עם רכבו, לו תגובתו היתה יותר שקולה ופחות פזיזה, ולו הבחין מבעוד מועד בבואה של השברולט מולו, ייתכן והיה נמנע הנזק או למצער מוקטן. התנהגות זו, הגם שמטילה אשם תורם, איננה מטילה חבות כלשהי כלפי נהגת השברולט. וגם אם תמצא לומר שיש חבות כלשהי באי צפיית נעילת הגלגלים בבלימה חדה, גם אז יש מקום לשייך לרכב השברולט אשם תורם של 100% בהכניסו את רכב הסובארו למצב חירום בו סבר שבלימה מסוג זה תציל את חייו.

ס ו ף ד ב ר:
1. אני מחייבת את הנתבעים (יפה הולצמן
ובטוח סהר ציון) ביחד ולחוד, בסכום התביעה העיקרית בסך 37,180 ₪ בניכוי אשם תורם בשעור של 15%, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

2. התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים תידחה. אינני מוצאת מקום לפסוק הוצאות בתביעה זו בנפרד, ההוצאות שנפסקו כללו גם הוצאות התביעה שכנגד.

3. בת.א. 2710/02 אני מחייבת את הנתבעת 1 הגב' הולצמן ונתבעת 2 סהר ציון חב' לביטוח, ביחד ולחוד, לשלם לתובע גרנגה יורי סך של 4,939 ₪. מאחר ותובע זה לא התייצב לדיוני ההוכחות, אינני מוצאת מקום לפסוק הוצאות נוספות מעבר לסכום התביעה הכולל בתוכו גם רכיב של עגמת נפש והפסד ימי עבודה.

4. הנתבעים ביחד ולחוד, ישלמו לתובע דהן , בנוסף לסכום הפיצוי אף את הוצאות האגרה הראשונה והשנייה, הוצאות העדים והוצאות חוות דעת עפ"י קבלות, ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים עם אישור מסירה.

ניתן היום כ"ו באדר, תשס"ו (26 במרץ 2006) בהיעדר באי כח הצדדים

מני-גור אירית, שופטת
קלדנית: שרה נחמני









א בית משפט שלום 876/01 דוד דהן, שמעון דהן נ' יפה הולצמן, סהר חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/03/2006)